חיים תדמור

חיים תדמור (18 בנובמבר 192311 בדצמבר 2005) היה מייסד החוג לאשורולוגיה ולימודי המזרח הקרוב הקדום באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה

תדמור נולד בשם חיים פרומשטיין בחרבין שבסין, שם התיישב אביו כסוחר פרוות טרם מלחמת העולם הראשונה. מוצאו של האב מקרים.

ב-1935 לאחר שאביו נפטר עלה עם אמו לארץ ישראל וסיים את לימודיו בגמנסיה העברית בירושלים. ב-1943 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית. במלחמת השחרור שירת בירושלים. בשנת 1950 סיים את עבודת המוסמך ולאחר מכן יצא להתמחות באשורולוגיה באוניברסיטת לונדון ובאוניברסיטת שיקגו, שם שהה מ-1954 עד 1957. עבודת הדוקטורט שלו שהגיש ב-1954 עסקה בכרונולוגיה של המזרח הקדום בתקופת המקרא תוך שילוב חקר המקרא ומקורות אשוריים.

ב-1958 החל להרצות באוניברסיטה העברית בחקר המקרא ובתולדות המזרח הקדום, וב-1965 ייסד את החוג לאשורולוגיה ועמד בראשו. בשנת 1993 יצא לגמלאות. במשך 35 השנים שעסק בתחום הפך את האוניברסיטה העברית למרכז בינלאומי לחקר מסופוטמיה ותולדות המזרח הקדום. החוג לאשורולגיה משך תלמידים מהארץ ומחו"ל.

כגולת הכותרת של מחקריו נחשבות עבודותיו על הכתובות של תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, שנחשבו קשות ביותר להבנה ופירושו לספר מלכים ב' בסדרת Anchor Bible, שכתב עם מרדכי כוגן. כן ערך את הכרכים האחרונים של האנציקלופדיה המקראית.

בשנת 1985 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וכיהן כסגן נשיא האקדמיה מ-1996 עד 2004. הוא נבחר לעמית כבוד של האקדמיה האמריקנית ללימודי היהדות ושל החברה האמריקנית למזרחנות, וכן זכה להוקרה מהאקדמיה הסינית של מחוז הולדתו. בשנת 2000 הוענק לו פרס רוטשילד על מפעל חייו.

זכה בחייו לשני קובצי כבוד של מאמרים (Festschrift), שהשני בהם הוקדש גם לאשתו הארכאולוגית, מרים תדמור. לבני הזוג תדמור שני ילדים: דוד ונעמי.

מספריו

  • אשור, בבל ויהודה - מחקרים בתולדות המזרח הקדום, בעריכת מרדכי כוגן, הוצאת מוסד ביאליק.
  • The Inscriptions of Tiglath-pileser III, King of Assyria: Critical Edition with Introduction, Translations and Commentary, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994 (second printing with addenda et corrigenda 2007).

לקריאה נוספת

  • לזכרו של חיים תדמור, בעריכת יעקב קליין וישראל אפעל, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשע"א.

קישורים חיצוניים

1923 במדע

ערך מורחב – 1923

אביגדור הורוויץ

אביגדור (ויקטור) בנדיקט הורוויץ (19 באפריל 1948–20 בינואר 2013) היה פרופסור מן המניין במחלקה למקרא, ארכאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע.

אנציקלופדיה מקראית

אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו היא אנציקלופדיה לענייני התנ"ך המבוססת על תוצאותיו של המחקר האקדמי המודרני. את האנציקלופדיה יזמו קבוצת חוקרים מן האוניברסיטה העברית, שייצגו בעיקר את האסכולה הירושלמית (השמרנית יחסית) בחקר המקרא. המערכת המייסדת של האנציקלופדיה מנתה את הפרופסורים אלעזר ליפא סוקניק ומשה דוד קאסוטו. הכרך הראשון יצא לאור עוד בחייהם של המייסדים, בשנת 1950, ומלאכת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה נמשכה עד 1982.

אשכנז (דמות מקראית)

אַשְׁכְּנַז, דמות מקראית, היה בנו הראשון של גומר בן יפת ונינו של נֹחַ (בראשית י' 2–3).

לפי מסורות קדומות, העיר רג'ו די קלבריה בדרום איטליה נוסדה על ידי אַשְׁכְּנַז. על הגעתם של יהודים לעיר כתבו יוסף בן מתתיהו והירונימוס.

בספר ירמיהו נזכרת ממלכה בשם אשכנז כעם הקרוב למני ואררט, אבל אין לדעת מי הוא "עם אשכנז" ובאיזה אזור ישב:

בתעודות האשוריות מימי אסרחדון (אשר מלך בין השנים 681 ו-668 לפנה"ס) נזכר השם אשכנז אבל לא נאמר שם היכן היה מיקומו. יש סברה שמדובר בסקיתים אשר נקראו באשורית אישגוזה.

בית שאן

בֵּית שְׁאָן היא עיר במחוז הצפון בישראל, בבקעת בית שאן, ממזרח לעמק יזרעאל, ממוקמת על כביש 90 כ-25 קילומטר מדרום לים כנרת.

בית שאן מיושבת ברציפות מראשית התקופה הכלקוליתית (כ-4000 לפנה"ס) ועד ימינו (סך הכול כ-6,000 שנה).

המועצה המקומית החדשה נוסדה בחודש יוני 1949 ונקראה בית שאן. רוב האוכלוסייה הערבית עזבה קודם לקרבות מלחמת העצמאות ובמהלכם ומיעוטה פונה לאחריהם, בעיקר לנצרת. שטח השיפוט שלה הוא 7.1 קמ"ר, הוכרזה כעיר בשנת 1999.

בית שאן נודעה בימי הביניים כמקום עם קרקע דשנה ופוריה, שבה שדות אורז וקני סוכר, מטעי תמרים, כרמי זית וכרמי גפן. בתלמוד הבבלי אמר עליה ריש לקיש: "גן עדן... אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פתחו", והסביר רש"י: "שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל".

בנימין מזר

בנימין מזר (מֵיזלר) (Mazar;‏ 28 ביוני 1906 – 9 בספטמבר 1995) היה ארכאולוג וחוקר יהדות, הנחשב לאבי הענף הישראלי של הארכאולוגיה המקראית.

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים נוסדה בשנת 1961, לפי חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, התשכ"א-1961 (למעשה הקמתה, בחירת החברים הראשונים והישיבה הראשונה נעשו עוד קודם לחקיקת החוק). נכון לאוקטובר 2016, חברים בה מאה וחמישה עשר מדענים ומלומדים ישראלים מן המעלה הראשונה, מהם שישים ושניים במדעי הטבע וחמישים ושלושה במדעי הרוח והחברה.

האקדמיה שוכנת בצמוד למכון ון ליר ואל בניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים ובכניסה אליה ישנה כיכר על שם אלברט איינשטיין. בתוך מתחם האקדמיה ישנו פסל של איינשטיין שהוא העתק של פסל הנמצא באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בוושינגטון הבירה.

הושע בן בארי

הושֵעַ בֶּן-בְּאֵרִי היה נביא שפעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל. נבואותיו של הושע מרוכזות בספר הנושא את שמו, ועיקרן תוכחות לאנשי ממלכת ישראל, אך הן מכילות גם פניות אחדות לאנשי ממלכת יהודה.

ספר הושע כולל גם שני סיפורים על נישואי הושע עם זונה, גומר בת דבליים, המדמים את היחס בין אלוהים ועם ישראל.

החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה

החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה היה חוג לימוד תנ"ך דו-שבועי שהתכנס בבית ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ועבר לאחר מכן למשכן נשיאי ישראל.

החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה החל לפעול באוקטובר 1958, זמן קצר לאחר חידון התנ"ך הראשון למבוגרים שהביא להתעוררות גדולה בלימוד התנ"ך בישראל, שכללה הקמת חוגי לומדים במקומות רבים בישראל ובעולם.החוג התכנס בבית ראש הממשלה פעם בשבועיים במוצאי שבת והשתתפו בו טובי החוקרים של המקרא בישראל.

מתכונת הלימוד בחוג היה של מרצה שהעביר הרצאה, ולאחר מכן המשתתפים היו מביעים דעתם בנושא במסגרת ויכוח פתוח. ההרצאות בחוגי הלימוד סוכמו והוצאו כספרים. העיתונות הייתה מביאה מדי פעם דיווחים מהלימוד בחוג. לעיתים הביאו דברים שאמר דוד בן-גוריון בחוג לפולמוס ציבורי.בין המשתתפים בחוג בימי דוד בן-גוריון היו השופט שניאור זלמן חשין (שכיהן כיושב ראש החוג), השופט משה זילברג (שהחליף את חשין כיו"ר החוג), נשיא המדינה יצחק בן צבי, פרופ' חיים גבריהו (יו"ר החברה לחקר המקרא בישראל), פרופ' בן ציון לוריא, פרופ' יגאל ידין, פרופ' יהודה אליצור, ד"ר ישראל מהלמן, ד"ר חיים תדמור, פרופ' אברהם הוכמן.לאחר התפטרותו של בן-גוריון ומעברו לשדה בוקר התקיים כינוס מיוחד של החוג בשדה בוקר ביום הולדתו של בן-גוריון. החוג עצמו עבר לבית הנשיא זלמן שזר והמשיך להגיע לביקורים אצל דוד בן-גוריון בשדה בוקר.משנת 1977 חידש ראש הממשלה מנחם בגין את חוג התנ"ך, מדי מוצאי שבת בבית ראש הממשלה בירושלים, באופן קבוע עד פרישתו.

עם היבחרו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה, חידש ויצמן את החוג לתנ"ך בראשותו של פרופ' מנחם אלון ובהשתתפות פרופ' יאיר זקוביץ ופרופ' אבי רביצקי. החוג נמשך עד לסיום כהונתו של ויצמן.

במאי 2012 חידש ראש הממשלה בנימין נתניהו את פעילות החוג נכון לאוקטובר 2018 התקיימו אחד עשר מפגשים. בספטמבר 2013 התקיים מפגש עם הרבנים הראשיים לישראל. את החוג מנהל מאז חידושו הרצל מקוב.

התקופה הפרסית בארץ ישראל

התקופה הפרסית בתולדות ארץ ישראל החלה בשנת 539 לפנה"ס עם השלמתו של המלך כורש את השתלטותה של ממלכת פרס על שטחי האימפריה הבבלית ובתוכם גם ארץ ישראל, והסתיימה בשנת 332 לפנה"ס עם כיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ותחילתה של התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

התקופה הפרסית מצוינת בתולדות עם ישראל כתקופת שיבת ציון וראשית תקופת בית שני.

יצחק אורן

יצחק אורן (נאדל) (1918 - 27 במרץ 2007) היה סופר עברי, מתרגם ועורך.

כורש

כורש השני (מוכר גם בשם כורש הגדול או בקיצור: כורש) היה המלך הראשון של הממלכה הפרסית, בנו של המלך כנבוזי הראשון ממשפחת הרוניאן, מייסד הממלכה האחמנית. עלה לשלטון בחורף של 559-560 לפנה"ס ומת בשנת 530 לפנה"ס, במלחמה באסיה המרכזית. במסורת היהודית זכור בעיקר בשל הצהרת כורש, אשר העניקה ליהודים הגולים בבבל את הזכות לשוב לישראל ולבנות בה את בית המקדש השני.

מנחם בן גדי

מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מלך על ממלכת ישראל בשנים 747/6 עד 737/6 לפנה"ס. בתקופתו ממלכת ישראל הייתה משועבדת לאימפריה האשורית, והמס שמנחם העלה לה מוזכר אף באנאלים האשוריים.מנחם בן גדי רצח את קודמו, שלום בן יבש, אך בניגוד לשני קודמיו הצליח לשרוד זמן רב יחסית.

יש הסוברים ש"בן-גדי" מכוון להיותו בן שבט גד.

בשם מנחם ביטוי, שהרך הנולד הוא נחמה להם. וכך גם תנחומת..

מנחם הצליח להחזיר לישראל מידת מה של יציבות פנימית, אך לא את שלטונה והשפעתה במרחבי ארץ ישראל וסוריה. שלטונו נמשך 10 (או 11) שנה. בתקופת שלטונו עלה תיגלת-פלאסר ג' על ישראל ומנחם העלה לו מס.

השתעבדותו של מנחם - למרות שמלך אשור כלל לא התקרב ולא סיכן את ממלכת ישראל - באה ככל הנראה על רקע מצבה המדיני המעורער של ישראל, ומעמדו האישי של מנחם, וייתכן שגם בשל האיום שנשקף לממלכתו מממלכת יהודה שהגיעה אז לשיאה.

על גודלו של המס השתמרו ידיעות במקרא: 1,000 ככר כסף = 3,000,000 שקל כסף (ישנם 3000 שקל בכיכר). ומאחר שעל כל "גיבור חיל" הוטלה מכסה של 50 שקל משמע שהיו בישראל אז 60,000 "גיבורי חיל", היינו השכבה האמידה. הטלת המס מוזכרת אף באנאלים של תגלת פלאסר השלישי, לצד הזכרת שמות מלכים נוספים שהעלו אף הם מס למלך אשור: "קיבלתי מס מכשתשפ מכמח, רצין מארם דמשק, מנחם משומרון, חירם מצור, ...פנמו משמאל..." (אנאלים משנת 738 לפנה"ס)בחפירות שומרון התגלו בשטח המצודה, סמוך להיכל המלך, שרידי בנין ובו אולמות ששימשו, כנראה, מחסנים לאגירת כלי יין ושמן. בתוך חורבות האולמות הללו התגלו ב-1910, 75 חרסים ועליהם כתובות. מהם 63 כתובים עברית בכתב עברי עתיק. הם מהווים מערכת אחידה של מסמכים הכתובים לפי נוסחה חוזרת, כגון: (אוסטרקון 9) "בשנה התשיעית מן יצית (שם מקום) לאחינועם, נבל יין ישן". אלו ככל הנראה חשבונות משלוח של נבלי יין ושמן שנשלחו לבית המלך כמס בעין מידי הפקידים שגבו אותם מבעלי האחוזות. החוקר יגאל ידין סבור שיש ליחס חרסים אלו למנחם, ולקשרם למס שהטיל מנחם על "גבורי החיל". החוקר חיים תדמור הצביע על כך שסברה זו אפשרית מבחינה כרונולוגית.

מנחם נשאר נאמן לאשור עד סוף ימיו, אך שושלתו לא האריכה ימים אחר מותו: בנו פקחיה הומת, לאחר שהספיק למלוך זמן קצר בלבד (שנתיים לפי מל"ב טו,כה), על ידי פקח בן רמליהו שנקט מדיניות אנטי-אשורית.

נתן וסרמן

פרופסור נתן וסרמן (נולד ב-1962) הוא אשורולוג ומשורר ישראלי המשמש כראש המדור האשורולוגי בחוג "ארכאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום" באוניברסיטה העברית וכפרופסור חבר שם. בשנת 2008 זכה בפרס יהודה עמיחי לשירה עברית.

ספר מקבים ד

ספר מקבים ד' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי גזירות אנטיוכוס, שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. הספר השתמר בגרסאות אחדות של תרגום השבעים, אך לא נכלל בקאנון של הכנסיות הנוצריות, מלבד הכנסייה הגאורגית.

סקיתים

סקיתים הם קבוצת עמים ממוצא הודו-אירופי שישבו בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה הראשונה לפנה"ס בערבות אוקראינה הדרומית לחופיו של הים השחור. אזור ההשפעה הסקיתי השתנה לאורך השנים ובשיאם הגיעו הסקיתים עד אזור אלטאי, הגובל בקצה הצפון מערבי של סין. הסקיתים היו הכוח הדומיננטי באזור הים השחור בתקופה המקבילה, פחות או יותר, לימי יוון הקלאסית באירופה המערבית. הסקיתים היו בין הראשונים שהשתמשו במלחמותיהם בקשתים רכובים. לשון הסקיתים היא ממשפחת השפות האיראניות המזרחיות.

רוב השבטים הסקיתיים אשר מוזכרים במקורות יוונים עתיקים שכנו בערבות הנרחבות שבין נהרות הדון והדנייפר. שבטים סקיתיים נוספים שישבו בשולי הערבות דיברו בשפות שלא ממוצא פרסי, כך שמקורם שונה ככל הנראה. הסקיתים לא השאירו עדויות כתובות אחריהם, וכל המידע אודות עם זה הגיע באמצעות ממצאי חפירות ארכאולוגיות או מכתבים יווניים.

האשורים קראו לסקיתים אישגוזה (Ishguza) ובמקרא אשכנז. על פי יוסף בן מתתיהו הסקיתים היו נקראים גם מגוגים ובאו מזרע מגוג.

פרס רוטשילד

פרס רוטשילד הוא פרס יוקרתי שמעניקה יד הנדיב מאז שנת 1959 מדי שנתיים.

פרס רוטשילד מחולק בתשע דיסציפלינות: הנדסה, חקלאות, מדעי החברה, מדעי החיים, מדעי היהדות, מדעי הכימיה, מדעי הפיזיקה, מדעי הרוח ומתמטיקה. הפרסים מוענקים אחת לשנתיים אך התחומים מחולקים לשתי קבוצות, כך שכל תחום חוזר על עצמו פעם בארבע שנים, עבור עבודת מחקר מקורית ויוצאת דופן.

המועצה המייעצת לפרס מתמנה לתקופה של ארבע שנים ומורכבת מיושב ראש ושמונה חברים. יושבת ראש הפרס היא פרופסור שפי גולדווסר,המכהנת בתפקיד משנת 2015. חברי המועצה הנוספים, נכון לשנת 2017, הם נציגו של הלורד רוטשילד פרופסור מנחם יערי, נציגתו של ראש ממשלת ישראל דוקטור לאה נס, נציג מועצת הנאמנים של מכון ויצמן למדע פרופסור מוטי הייבלום, נציגת נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים פרופסור מרגלית פינקלברג, נציגת שר החינוך פרופסור מרגלית שילה, נציג חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים ברוך מינקה, נציגת הקורטוריון (חבר הנאמנים) של הטכניון פרופסור עדית קידר ונציג חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב פרופסור נגה אלון. היושבי ראש הקודמים היו ד"ר שניאור זלמן אברמוב (1992-1984), והפרופסורים דן פטינקין (1993-1994), מיכאל ברונו (1996-1995), אילן חת (2002-1997), יהודית בירק (2010-2004), ואיתן קולברג (2015-2011).

רשאים להגיש מועמדים לפרס: ראשי האוניברסיטאות בישראל, דיקני הפקולטות של האוניברסיטאות בישראל, ראשי המחלקות והחוגים הרלוונטיים וחברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וכן כל אדם שהוענק לו פרס רוטשילד בעבר, ובלבד שיציע מועמד בתחום שבו הוא קיבל את הפרס. בשנת 2012 עומד גובה הפרס על 50,000 דולר לזוכה.

שבועת אמונים

שבועת אמונים היא הצהרה טקסית של נאמנות. ההצהרה ניתנת בווריאציות אחדות:

כהצהרה הדדית בין שני אנשים. בהצהרה זו תיתכן זהות בין הצהרות שני הצדדים, למשל בשבועת אמונים בין שני בני זוג, וייתכנו שתי הצהרות שונות, למשל שבועת אמונים בין וסאל לאדונו הפיאודלי. דוגמה לשבועת אמונים הדדית בין בני זוג מופיע בנובלה של ש"י עגנון, "שבועת אמונים":"נשבעים אנו באש ובמים, בשערות ראשנו ובדם לבנו, שנישא זה לזה ונהיה איש ואשה, ואין שום כח שבעולם יכול לבטל את שבועתנו, נצח סלה ועד."כהצהרה חד-צדדית של אדם לאדם אחר, למשל שבועת אמונים של אזרח לשליט. באסלאם השבועה לח'ליף נקראת ביעה (بيعة).

כהצהרה חד-צדדית של אדם לארגון, למשל טקס השבעה צבאי או הצהרת נאמנות של מתאזרח למדינתו החדשה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.