חיים שורר

חיים שוּרֶר (12 במאי (יוליאני: 1 במאי)189513 בפברואר 1968) היה איש הציונות הסוציאליסטית ועורך עיתון "דבר".

חיים שורר
חיים שורר, 1946
חיים שורר, 1946
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, עסקן פוליטי
עורך עיתון "דבר" (1954–1966)
פרסים והוקרה פרס סוקולוב לעיתונות (1960)
Jerusalem Head Office from Keren Hayesod in Poland. 1930-1938 (id.14517768)
חיים שורר (עומד הראשון משמאל) בין ראשי סניף קרן היסוד בירושלים, 1930–1938
Chaim Shorer. 1949 (id.14520115)
חיים שורר, 1949

ביוגרפיה

שורר נולד בעיירה אובודובקה שבפלך פודוליה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) לחיה-שרה (דוּבִּינסקי) ומאיר שורר. למד ב"חדר", בגימנסיה בקישינב ובישיבה באודסה, ובמקביל היה פעיל בתנועה הציונית ובתנועת "צעירי ציון", והיה מראשוני החברים באגודת הנוער "נס ציונה" שנוסדה בקישינב ב-1910. בשנת 1913 עלה לארץ ישראל. משך תשע שנים עסק בעבודה חקלאית ביהודה, בגליל היה פועל בחווה החקלאית בביתניה תחתית ובחווה החקלאית בחולדה, ולאחריהן התיישב בנהלל והיה מראשוני המתיישבים בה. עוד קודם עלייתו לישראל החל לפרסם מאמרים בשפה הרוסית בעיתון "ראזסווייט" ('השחר'). בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לקישינב, ושהה שם כשנה עם משפחתו, כשהוא עובד במרכז "החלוץ" ומפרסם מרשמיו בעיתונות עברית. בארץ, בשנת 1920 פורסמו שניים מסיפוריו בביטאון "האדמה" בעריכת יוסף חיים ברנר, מהם הומחז אחד והוצג לציבור בהשתתפותו. במסגרת פעילותו התנועתית היה חבר "הפועל הצעיר" בארץ וכתב בשבועון התנועה, וכן השתתף תקופה קצרה בעריכתו לצד יוסף אהרונוביץ'.

לאורך שנות חייו בארץ היה חבר מזכירות האיחוד העולמי פועלי ציון-ההתאחדות, מזכירות מפא"י, מועצת הפועלים בכפר סבא, ויצא בשליחות הקרן הקיימת לישראל לפולין ולרומניה. בוועידת יסוד המפלגה נבחר למזכיר מפא"י, וכיהן בתפקיד שלוש שנים, לצד מזכירים נוספים. בשנת 1933 יצא לשנת שליחות בגליציה מטעם המפלגה, ובמהלך שנות ה-30 השתתף במספר קונגרסים ציוניים וכן בקונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי. בשובו מגליציה ערך במשך שנתיים, עם אליעזר שוחט, את 13 כרכי האנתולוגיה של תנועת "הפועל הצעיר". במלחמת העולם השנייה התנדב לשורות הצבא הבריטי, ושרת בסוללה הארצישראלית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית. הוא תיאר את קורותיו ביחידה בספר "החייל 9172".[1]

בעיתון "דבר" השתתף מראשיתו, אך השתייכותו הפוליטית לתנועת "הפועל הצעיר" והשתתפותו במאבקיו של יוסף שפרינצק על שמירת אופי התנועה במסגרת מפא"י, הם שעיכבו את צירופו כחבר מערכת העיתון עד 1936. במהלך השנים שימש עורך לילה, עורך "דבר ערב", עורך "דבר לעולה" ועורך "הדור", ובשנת 1953 מונה לעורך העיתון הראשי. שנה לאחר מכן הוזמן לביקור בברית המועצות, הושפע ממנו רבות והחל לעסוק בכתיבה להגברת התודעה למצב יהדות רוסיה. ספרו "ארבעים יום בברית המועצות" זיכה אותו בפרס סוקולוב. בשנת 1966 פרש לגמלאות, וב-1968 נפטר. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]

על שמו רחוב בצפון תל אביב.

משפחתו

שורר היה נשוי תחילה לזמירה סֶמִינובסקי, וממנה נולד לו בן, זיוי. ב-1925 התגרשו השניים, וב-1926 נישא ליהודית (1906–1990), ממנה נולדו לו בן נוסף, ערן שורר (1929–1971; סופר ואיש קול ישראל) ובת, סיוָנה שורר.

אחיו הצעיר, מיכאל שורר (1896–1966), שעלה ארצה ב-1921, היה פקיד בעיריית תל אביב, בורר מקצועי ואיש ציבור.[3]

כתביו

  • רצח ארלוזורוב: חומר למשפט הצבור, תל אביב: דפוס אחדות, תרצ"ד (פורסם תחת השם "ח' בן מאיר").
  • יוסף אהרנוביץ, תל אביב: מרכז לתרבות, תרצ"ח.
  • הרוויזיוניזם – סכנה לעם (חמש שנים של רוויזיוניזם-בריונות), תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תרצ"ח-1938.
  • החייל תשע אחת שבע שתים, תל אביב: המשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ ישראל, תש"ו.
  • עם נשיא ישראל, תל אביב: מרכז לתרבות והסברה, תשי"א.
  • בעליה השנייה, תל אביב: דבר, תשי"ב-1952.
  • קל וחומר: פליטונים, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ב-1952.[4]
  • ארבעים יום בברית המועצות, תל אביב: עם עובד, תשט"ו.
  • שריי, מיין ליב פאלק: אונזער חוב צו די אידן אין ראטנפארבאנד, איחוד עולמי פועלי-ציון (צ"ס)–התאחדות, 1955. ["חובנו ליהודים בברית המועצות"] (ביידיש)
  • גורל יהודי ברית המועצות, תל אביב: הקונגרס היהודי העולמי; על ידי יבנה, תש"ל.
  • במערכה ובמערכת; עורך: יוסף שפירא; הביא לדפוס: בני דון-יחייא, תל אביב: דבר, תשל"א. ("חויות, סיפורים, רשימות, מסות")

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתתיהו (כתב "דבר"), עשור לתותחנים עברים, דבר, 4 במרץ 1951
  2. ^ הקבר של חיים שורר בבית העלמין קריית שאול, באתר BillionGraves.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "מיכאל שורר", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2490; אהרן ש., לזכר נעדרים: מיכאל שורר, דבר, 4 ביוני 1967.
  4. ^ ביקורת: נתן גורן, "קל וחומר" לחיים שורר, דבר, 11 באפריל 1952.
אלימלך שפירא (גרודז'יסק)

רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד – א' בניסן תרנ"ב, 1892), נינם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי ישראל מקוז'ניץ, מחשובי האדמו"רים בדורו, מייסד שושלת גרודז'יסק.

אליעזר שוחט

אליעזר שוחט (1875 – 17 באוגוסט 1971) היה ממנהיגי הפועלים של העלייה השנייה, ממייסדי נהלל, ממבססי רעיון העבודה העברית בארץ ישראל.

אריה קובובי

ד"ר אריה ליאון קוּבּוֹבִי (קוּבּוֹביצקי) (ביידיש: אריה לעאן קובאָווי (קובאָוויצקי); בכתב לטיני: Arieh Leon Kubovy (Kubowitzki)‎;‏ 2 בנובמבר 1896 – 16 במאי 1966) היה עורך דין ועסקן ציוני, ממייסדי הקונגרס היהודי העולמי (1936) ומזכירו הכללי (1945–1948). לאחר קום מדינת ישראל היה דיפלומט, שכיהן כציר בצ'כוסלובקיה ופולין (1951–1952), היה שגריר בארגנטינה וציר למדינות דרום אמריקה (1953–1958), ויו"ר הנהלת יד ושם (1959–1966).

ביתניה תחתית

ביתניה תחתית הוא שמה של חווה חקלאית שנוסדה ב-1913 על ידי יק"א, ממערב לנהר הירדן ומדרום לחוות כנרת ליד דגניה א. המקום הוא אתר מורשת.

בתחילה נקראה החווה א-סַחְ'נֶה (המקום החם). השם ביתניה ניתן לה על ידי יהושע ברזילי שהיה סופר ופעיל ציוני. הוא ביקר במקום בימיה הראשונים של החווה ונתן לה את השם בהשראת הביטוי "ביתן המלך" הנזכר בתנ"ך (מגילת אסתר, פרק א', פסוק ה'). השם הוא צרוף המילים ביתן-יה. בתחילה כונתה החווה בשם "ביתניה", אך לאחר שב-1920 הוקמה ביתניה עילית שנקראה על שם החווה, החלו לקרוא לחווה ביתניה תחתית, כדי להבדיל בין שני האתרים.

גאורג לנדואר

גֵאורג לַנְדָוֵאר (נכתב גם: לַאנְדָוֵאר, לנדאוּאֶר, לנדָאוֶר; בגרמנית: Georg Landauer‏, 1895 – 5 בפברואר 1954) היה עסקן ציוני ומראשי יהדות גרמניה.

דבורה דיין

דבורה דיין (לבית זטולובסקי 23 בספטמבר 1890 – 28 ביולי 1956) הייתה חלוצה אשת העלייה השנייה, מחברות קיבוץ דגניה א' וממייסדות מושב נהלל, פעילה חברתית סופרת, פובליציסטית, וחברת מערכת כתב העת "דבר הפועלת". אשתו של חבר הכנסת מטעם מפא"י, שמואל דיין, אמו של משה דיין וסבתם של יעל דיין, אסי דיין, עוזי דיין ויהונתן גפן. השחקנית דבורה קידר גילמה את דמותה בדמות סבתא טוניה בהצגה נומה עמק מאת יהונתן גפן בבימוי של אלדד זיו.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דז'יגאן ושומאכר

דז'יגאן ושומאכר (ביידיש: דזשיגאַן און שומאַכער) היה צמד קומי נודע בתיאטרון היידיש של המאה ה-20. הצמד החל את פעילותו בפולין ב-1927 והתפרק ב-1960 בישראל.

הדור (עיתון)

"הַדּוֹר" היה עיתון יומי ישראלי שהופיע בין השנים 1948–1955 וייצג את השקפת עולמה של מפלגת השלטון מפא"י.

העיתון החל לצאת לאור בעברית כעיתון צהריים יומי ב-10 בנובמבר 1948, והחל מאוגוסט 1952 עד לסגירתו יצא כעיתון ערב. מערכת העיתון שכנה ברחוב טיומקין בתל אביב והיו לה סניפים בירושלים ובחיפה.

עורכו הראשון היה אליעזר ליבנה, שפרש לאחר כשנה. עורכיו במשך השנים היו שלמה גרודזנסקי, משה כצנלסון, חיים שורר ויונה יגול.

במשך כל שנות יציאתו סבל העיתון מקשיים כלכליים ולא הצליח לבסס קהל קוראים רחב ונזקק בכל עת לתמיכתה הכספית של מפא"י, עד שבסופו של דבר נסגר ב-30 בנובמבר 1955.

הרצל ברגר

ד"ר הרצל ברגר (31 ביולי 1904 – 28 באוגוסט 1962) היה חבר הכנסת, עיתונאי ופרשן מדיני.

חוות סג'רה

חוות סג'רה הייתה חווה חקלאית שהיוותה פרק בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. היא נמצאת כיום בתחומה של "חוות השומר" בגליל התחתון, סמוך למחלף גולני, ואדמותיה משמשות יישובים שונים, בעיקר את המושבה אילניה.

חנה זמר

חנה זֶמֶר (2 באוקטובר 1924 – 6 במרץ 2003) הייתה עורכת, עיתונאית ופובליציסטית ישראלית בכירה, העורכת הראשית של העיתון "דבר" בשנים 1970–1990 (האישה הראשונה בישראל שעמדה בראש המערכת של עיתון יומי גדול), יו"ר ועדת העורכים, עורכת ומגישת תוכניות בטלוויזיה הישראלית, בקול ישראל ובגלי צה"ל.

חסידות קוז'ניץ

חסידות קוז'ניץ היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה קוז'ניץ (Kozienice) בפולין בתחילת המאה ה-19 על ידי ה"מגיד מקוז'ניץ", רבי ישראל הופשטיין, תלמידם של המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליז'נסק. רבים מצאצאיו שימשו כאדמו"רים בפולין עד השואה, בהם האדמו"רים ממוגלניצא, בלנדוב, גרודז'יסק, פיאסצנא ודרוהוביץ'.

כיום מכהן רבי שמשון משה שטרנברג, בבני ברק ובתל אביב. כמו כן מכהנים צאצאים נוספים של השושלת.

כפר חסידים

כְּפַר-חֲסִידִים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי מועצה אזורית זבולון.

פסח אוירבך

פסח אוירבך (לעיתים אוירבוך, אורבך; כ"ה בטבת תרל"ח; 31 בדצמבר 1877 – י"ד בניסן תש"ה; 28 במרץ 1945) היה מחנך, סופר וחוקר טבע, איש העלייה השנייה. כתב וערך ספרים רבים, בהם ספרי מדעי הטבע וספרי לימוד.

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

שורר

האם התכוונתם ל...

שמואל ייבין

שמואל יֵיְבין (2 בספטמבר 1896 – 28 בפברואר 1982) היה ארכאולוג ישראלי, מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים (1948–1959), פרופסור באוניברסיטת תל אביב (1955–1969).

חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1955) ובפרס ישראל למדעי היהדות (1968).

שמואל פינלס

שמואל פּינלס (או פינלש; בזמנו נכתב פיניליש; בלועזית: Samuel Pineles;‏ 23 ביולי 1843, ברודי, גליציה – 1928, גאלאץ, רומניה) היה נדבן ועסקן ציוני דתי, הרוח החיה בארגון קונגרס פוקשאן ונשיאו ומזכיר הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, פעיל בכל ישראל חברים ברומניה.

שמואל פינלס נולד בעיירה ברודי שבגליציה, לסופר התלמודי והמשכיל הרב מנדל פינלס. בגיל 17 התיישב בגאלאץ, שם סייע בעסקי אביו. פינלס היה יזם ואיש פיננסים ופעילותו תרמה לשגשוג עסקי הנמל בגאלאץ. בהיותו תורם בעין יפה, נחשב פינלס לאחד מעמודי התווך של הפילנתרופיה היהודית ברומניה. הוא הושיט עזרה רבה לפליטי הפוגרומים שהגיעו לרומניה מהאימפריה הרוסית, ובהמשך עזר לפליטים היהודים שנמלטו מהשלטונות הסובייטיים. הוא היה פעיל מרכזי בלשכת "בני ברית" של גאלאץ והמריץ רבים אחרים לתרום.

פינלס התבלט בפעילותו הציונית, יחד עם ד"ר קרפל ליפה ייסד ביאשי את הקבוצה "יישוב ארץ ישראל" ואת חובבי ציון המקומיים. הוא יזם את הקונגרס הציוני בפוקשאן והיה נשיאו. הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, שבראשו עמד, ארגן את עליית היהודים שהקימו את ראש פינה וזכרון יעקב. לאחר הופעת הציונות המדינית של הרצל, הצטרף פינלס לרעיון בהתלהבות רבה. בקונגרס הציוני העולמי הראשון (בזל 1897) נבחר פינלס כסגן נשיא, לצד מקס נורדאו. עד מותו בשנת 1928 בגאלאץ השתתף פינלס בכל הקונגרסים הציוניים והיה פעיל בארגונים השונים ובעיתונות היהודית.

פינלס היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית ונמנה עם מייסדי "אוצר התיישבות היהודים". ייסד גם כן את העיתון Emigrantul ("המהגר") בגאלאץ (יחד עם אלעזר רוקח).

העיר גבעת שמואל בגוש דן קרויה על שמו של שמואל פינלס, כמו כן, קרויים על שמו רחוב בירושלים ורחוב בתל אביב ובזכרון יעקב. בשנת 1965 הועלו עצמותיו לקבורה בהר המנוחות בירושלים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.