חיים קורפו

חיים קורפו (6 בינואר 192123 בפברואר 2015) היה חבר הכנסת ושר מטעם סיעות הליכוד וגח"ל. עורך דין במקצועו.

חיים קורפו
קורפו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 6 בינואר 1921
ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 23 בפברואר 2015 (בגיל 94)
המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר
מדינה ישראל  ישראל
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
סיעה הליכוד, גח"ל
שר התחבורה ה־19
5 באוגוסט 198122 בדצמבר 1988
(7 שנים ו-20 שבועות)
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196914 באפריל 1992
(22 שנים)
כנסות 712
יו"ר ועדת הכנסת ה־13
23 בינואר 198914 באפריל 1992
(3 שנים ו-11 שבועות)
יו"ר רשות שדות התעופה
19921996
(כ־4 שנים)

ביוגרפיה

קורפו נולד בירושלים בשנת 1921. למד בתלמוד תורה "מאה שערים", בישיבת חברון ולאחר מכן בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. סיים סמינר למורים ”מזרחי” ופקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. מוסמך לעורך-דין. בשנת 1937, בגיל 16, הצטרף לאצ"ל (שם כונה "מתיתיהו") ומאוחר יותר היה לחבר המפקדה של האצ"ל בירושלים. שיחק בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

קורפו, חשמלאי במקצועו, היה אחראי להכנת חומרי נפץ ומוקשים, והיה שותף להכנת חומרי הנפץ ששמשו בפיגוע בקולנוע רקס. ב-4 באוגוסט לקח חלק בפעולה להחרמת חומרי נפץ מחנות לממכר חומרי נפץ למחצבות. ב-26 באוגוסט 1939 השתתף בפעולה שכוונה נגד קצין הבולשת ראלף קרנס, שהיה אחראי לעינויים שהופעלו נגד חברי האצ"ל. קורפו הפעיל מוקש בשכונת רחביה בירושלים בעת שקרנס עבר במקום ומהפיצוץ נהרגו שני קציני בולשת בריטיים, ראלף קרנס ורונאלד בארקר[1]. כמו כן היה אחראי לפעולות נוספות, בהן הטמנת מוקש חשמלי שנועד לפוצץ את משרדי מס-ההכנסה ב-1944. לאחר שהמבצע נחשף על ידי הבריטים, קורפו הוגלה לסודאן וקניה, ושב רק לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

בין השנים 19671969 היה חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם חרות. ב-28 באוקטובר 1969 נבחר לראשונה לכנסת השביעית והמשיך להיות חבר הכנסת כמעט עד תום כהונת הכנסת ה-12 בשנת 1992. בימי הכנסת התשיעית, כאשר הליכוד עלה לשלטון, כיהן קורפו כיושב ראש הנהלת הקואליציה. בימי הכנסת העשירית מונה לשר התחבורה, תפקיד אותו מילא גם בכנסת ה-11, בימי ממשלת הרוטציה. כשר התחבורה התנגד בסוף 1987 לכניסת מיצובישי מוטורס לישראל, בלחץ היבואנים של דגמי מכוניות אחרים שנמכרו בישראל. הוא צוטט בעיתונות כאומר "בהיעדר תשתית כבישים מספיקה אני סבור שאין לעודד ייבוא מכוניות נוספות לישראל". בדבריו הוא טען שכניסת מיצובישי תביא להגברת הפרסום בתחום הרכב, ובעקבות זאת תגבר רכישת המכוניות. קורפו נסוג מהתנגדותו רק בלחץ משרד החוץ[2].

בכנסת ה-12 נדחק לספסלים האחוריים של הליכוד, לא זכה במשרת שר[3] והיה יושב ראש ועדת הכנסת. בשנת 1990 כיהן בוועדה מיוחדת לענייני הערוץ השני[4].

ב-14 באפריל 1992 התפטר מהכנסת, כדי לכהן כיו"ר רשות שדות התעופה, תפקיד אותו מילא עד 1996. במקומו נכנסה לכנסת לימור לבנת.

מ-2004 שימש דירקטור חיצוני בחברה הציבורית מרדכי אביב תעשיות בניה.

נפטר בבית החולים תל השומר ב-23 בפברואר 2015.

ב-15 בפברואר 2018 נחנכה הזרוע הרביעית בנתב"ג על שמו של חיים קורפו.[5]

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א'(4), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 82–105

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ האצ"ל בפיקודו של דוד רזיאל באתר דעת
  2. ^ קורפו הסיר התנגדותו לייבוא מכוניות 'מיצובישי', מעריב, 7 בינואר 1988; המשך
  3. ^ חיים קורפו: אני לא יודע למה שמיר לא מינה אותי, מעריב, 22 בדצמבר 1988
  4. ^ אביבה לורי, ארבל, משעל ורוני מילוא גם, מעריב, 21 בדצמבר 1990
  5. ^ 32 מטוסים יוכלו להמריא יחד מנתב"ג, ערוץ 7 (בעברית)
1921

שנת 1921 היא השנה ה-21 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1921 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1921 בארץ ישראל

להלן אירועים בולטים שהתרחשו במהלך שנת 1921 בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי.

1983 בישראל

1983 (ה'תשמ"ג - ה'תשמ"ד) הייתה השנה בה חגגה ישראל 35 שנה מיום היווסדה. במוקד האירועים במדינה עמדו פרסום מסקנות ועדת כהן בנושא הטבח בסברה ושתילה ומשבר מניות הבנקים.

2015

שנת 2015 היא השנה ה-15 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2015 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

23 בפברואר

23 בפברואר הוא היום ה-54 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 311 ימים (312 בשנה מעוברת).

6 בינואר

6 בינואר הוא היום השישי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 359 ימים (360 בשנה מעוברת).

אלי גולדשמידט

אלי (אליעזר) גולדשמידט (נולד ב-17 באוקטובר 1953) הוא חבר הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה.

גח"ל

גוש חרות ליברלים או גח"ל, היא סיעה שהוקמה ב-25 במאי 1965 על ידי תנועת החרות והמפלגה הליברלית לקראת הבחירות לכנסת השישית. בשלהי הכנסת החמישית מנתה הסיעה 27 ח"כים, 17 מחרות ו-10 מהליברלים. בבחירות לכנסת הששית זכתה גח"ל ב-26 מנדטים, אך במהלך הקדנציה פרשו ממנה ארבעה ח"כים בראשותו של שמואל תמיר והקימו את המרכז החופשי. בבחירות לכנסת השביעית ב-1969 שוב זכתה ב-26 מנדטים. לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 הפכה גח"ל למרכיב העיקרי של הליכוד, כשנוספו אליה הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי ותנועת העבודה למען ארץ ישראל השלמה.

בראש הסיעה עמד מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות. שתי המפלגות שהרכיבו את גח"ל המשיכו לשמור על עצמאותן הארגונית.

בשנת 1967, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הצטרפה גח"ל לממשלתו של לוי אשכול ובה נתמנו בגין ויוסף ספיר לשרים ללא תיק. הסיעה נשארה גם בממשלתה של גולדה מאיר, אך פרשה ב-4 באוגוסט 1970 בעקבות תוכנית רוג'רס.

ה'תרפ"א

ה'תרפ"א (5681) או בקיצור תרפ"א היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-13 בספטמבר 1920, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 2 באוקטובר 1921. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

הליכוד

הליכוד (ובשמה המלא: הליכוד – תנועה לאומית ליברלית) היא מפלגה ציונית ליברלית קפיטליסטית בימין המפה הפוליטית בישראל. היא קמה בשנת 1973 כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת 1988. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה בשלטון בישראל במשך רוב התקופה מאז שנת 1977 ועד ימינו.

ועדת הכנסת

בישראל, ועדת הכנסת היא הוועדה העוסקת בתקנון הכנסת ועניינים הנובעים ממנו; חסינות חברי הכנסת ובקשות לנטילתה; סדרי הבית; המלצות על הרכב הוועדות הקבועות והוועדות לעניינים מסוימים, ויושבי-ראש שלהן; תיחום ותיאום הוועדות; העברת בקשות המוגשות לכנסת מן הציבור ליושב ראש הכנסת או לוועדות המתאימות; דיון בתלונות על חברי הכנסת; תשלומים לחברי הכנסת; דיון בבקשות ובעניינים שאינם נוגעים לשום ועדה או שלא נכללו בתפקידי ועדה אחרת.

חיים לנדאו

חיים לנדאו (10 בספטמבר 1916 – 6 באוקטובר 1981) היה ממפקדי האצ"ל, ממנהיגי תנועת החירות (על גלגוליה: גח"ל והליכוד), חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

יעקב אלבז

יעקב אלבז, יליד ירושלים. בשנות הארבעים שירת בלח"י, ובשנות השבעים היה בין מנהיגי תנועת "הפנתרים השחורים". בשנת 2007 פורסם מאמר בעיתון "הארץ" בו נחשף כי היה סוכן סמוי שהושתל בתנועה על ידי משטרת ישראל.בשרותו בלח"י יצר קשרים ענפים עם ראשי הליכוד ומי שהיו לימים ראשי המדינה: מנחם בגין, יצחק שמיר, חיים קורפו ואחרים.

שנים לאחר מכן ריכז את התנועה הפוליטית שהוקמה כדי להביא את שמואל פלאטו שרון אל הכנסת והצליח בכך.

כ"ו בטבת

כ"ו בטבת הוא היום העשרים ושישה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושישה בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ו טבת היא, פרשת דבורה, פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

ממשלת ישראל העשרים

ממשלת ישראל העשרים הוקמה בידי יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983, לאחר התפטרותו של מנחם בגין.

ממשלת ישראל העשרים ואחת

ממשלת ישראל ה-21 בראשות שמעון פרס הושבעה ב-13 בספטמבר 1984 (ט"ז באלול ה'תשמ"ד), וסיימה כהונתה ב-20 באוקטובר 1986 (י"ז בתשרי ה'תשמ"ז).

ממשלת ישראל התשע עשרה

ממשלת ישראל התשע עשרה בראשות מנחם בגין הושבעה ב-5 באוגוסט 1981 (ה' באב ה'תשמ"א). בממשלה זו נמשכו מגמות שונות אשר את שורשיהן ניתן למצוא בממשלה הקודמת, כדוגמת המדיניות הכלכלית הליברלית והסכמי השלום עם מצרים. בין מהלכיה הבולטים של הממשלה כלולים החלת החוק הישראלי על רמת הגולן, ופתיחה במלחמת לבנון הראשונה; ראש הממשלה מנחם בגין התפטר ב-28 באוגוסט 1983, עם הכרזתו בישיבת ממשלה "איני יכול עוד", והממשלה סיימה את כהונתה עם השבעתה של הממשלה ה־20 בראשות יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983 (ג' בחשוון ה'תשמ"ד), ממשלה שהייתה דומה מאוד בהרכבה לממשלה זו.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא המשרד האחראי מטעם הממשלה על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים. כיום עומד בראש המשרד השר בצלאל סמוטריץ'.

המשרד מנוהל בעזרת אגפים, רשויות וחברות ממשלתיות ומופקד על: ניהול התחבורה היבשתית מתבצע באמצעות מינהל היבשה הכולל את המפקחים על התעבורה, אגף תשתיות ופיתוח, אגף התחבורה הציבורית, אגף תכנון תחבורתי; אגף תנועה הכולל אחריות על תקינת הרכבים, רישוי נהגים ורכבים, יצוא ויבוא כלי רכב; רשות התעופה האזרחית מפקחת ומסדירה את תחום התעופה האווירית בישראל ואילו רשות הספנות והנמלים אחראית של חברות הספנות ופיקוח על נמלי הים, שלאחר רפורמה שנערכה בשנת 2004 מנוהלים על ידי חברות ממשלתיות; למשרד מסונפים גם השירות המטאורולוגי הישראלי, המספק שירותי חיזוי של מזג האוויר; ואגף הביטחון.

למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יחידות מטה אשר מספקות מידע ועבודות מטה עבור שר התחבורה ומנכ"ל המשרד, בין השאר, אגף לייעוץ משפטי, אגף לתכנון כלכלי, אגף ביקורת ומינהל משאבי אנוש.

על תחום הבטיחות בדרכים אחראית משנת 1997 הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עד אז הפעילות בתחום זה נעשתה במסגרת המינהל לבטיחות בדרכים שהיווה אגף במשרד. כיום מנוהלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כרשות עצמאית סטטוטורית הכפופה ישירות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים ומהווה זרועה מקבילה למשרד בתחום הבטיחות בדרכים.

ב-5 בינואר 2012 החליטה ממשלת ישראל לשנות את שם המשרד למשרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים על מנת לתת ביטוי הולם לאחריות המשרד בתכנון וביצוע תשתיות התחבורה בישראל. בספטמבר 2013 שונה שם המשרד למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.משרד התחבורה שוכן בבניין ג'נרי בקריית הממשלה בירושלים ביחד עם משרד הכלכלה ומשרד התיירות.

למשרד התחבורה תאגידים וחברות ממשלתיות הכפופות לו מקצועית ומיניסטריאלית, כגון:

רשות שדות התעופה (רש"ת)

רשות התעופה האזרחית (רת"א)

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית

רשות הספנות והנמלים (רספ"ן)

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד)

נמלים: חברת נמלי ישראל, נמל אשדוד, נמל חיפה, נמל אילת

רכבת ישראל

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

חברת כביש חוצה ישראל (הרשות הממונה על הקמת כביש 6)

אוצר מפעלי ים (נמל תל אביב)

חברת נתיבי איילון

נ.ת.ע - נתיבי תחבורה עירוניים (הקמת מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב)

חברת מוריה

חברת יפה נוף

החברה לחינוך ימי

הרשות לחינוך והכשרה ימיים

תנועת החרות

תנועת החֵרוּת (ובקיצור חֵרוּת) הייתה מפלגת ימין, שפעלה בישראל מתחילת ימי המדינה, ואשר נוסדה על ידי יוצאי הארגון הצבאי הלאומי בראשות מנחם בגין. ארבעה רעיונות מרכזיים של תנועת החרות תומצתו לכדי: "לשלמות המולדת, לקיבוץ גלויות, לצדק סוציאלי, לחרות האדם".

שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאו • חיים קורפו • משה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
יושבי ראש ועדת הכנסת של הכנסת
יזהר הררידוד בר-רב-האיברוך אזניהחיים יוסף צדוקדבורה נצרחיים יוסף צדוקברוך אזניהארי אנקוריוןישראל ישעיהו-שרעביארי אנקוריוןיצחק ברמןמשה מרוןאיתן לבנירפאל אדרימיכאל רייסר • חיים קורפו • אלי גולדשמידטחגי מירוםרפאל פנחסיסאלח טריףיוסי כץרוני בר-אוןדניאל בנלולורוחמה אברהם בלילאדוד טליעקב מרגיזאב אלקיןיריב לויןדוד ביטןיואב קישמיקי זוהר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.