חיים מוולוז'ין

הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (ז' בסיוון ה'תק"ט, 24 במאי 1749 - י"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821), היה תלמיד בולט של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.

הרב חיים מוולוז'ין
Reb chaim mvolozhin
מקום פעילות וולוז'ין
רבותיו רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג,
רבי אריה לייב גינצבורג,
הגאון מווילנה
תלמידיו הרב אריה לייב שפירא, הרב דוד טעביל ממינסק, הרב אברהם שמחה מאמצ'יסלאוו, בנו הרב יצחק מוולוז'ין ועוד
חיבוריו "נפש החיים"
רוח חיים על פרקי אבות ותשובות הלכתיות בשו"ת חוט המשולש

תולדות חייו

רבי חיים הוא בנם של יצחק בן חיים, שהיה פרנס הקהילה בוולוז'ין ורבקה, בת רבי יוסף רפפורט, בנו של רבי שמחה הכהן רפפורט. בצעירותו למד תחילה במשך שנתיים אצל הרב רפאל זיסקינד מהמבורג שהיה רבה של מינסק[1], ואחר כך אצל השאגת אריה, שהיה רב העיירה באותה עת. מגיל 19 התחיל ללמוד אצל הגאון מווילנה (הגר"א). בהסכמתו ובברכתו של רבו, הגאון מווילנה, חזר רבי חיים מווילנה לוולוז'ין ושימש כרבה של העיירה. בגר"א הוא ראה גדול שלא היה כמותו כמה דורות, עד שאפילו בהתייחסות הציבורית אליו כממשיך דרכו ראה פגיעה בגאון. עם זאת, בתגובתו לחסידות היה מתון מרבו (ראו להלן).

החל לשמש כרבה של וולוז'ין ככל הנראה בשנת ה'תקל"ד (1774). לאחר כחמש עשרה שנות רבנות עבר לכהן כרב בוילקומיר, אך חזר לוולוז'ין לאחר שנה אחת בלבד בעקבות התנגדות בקהילה, והמשיך לשמש כרבה עד מותו[2]. בראשית המאה ה-19, לאחר פטירת רבו, ייסד ר' חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות. לקראת ייסודה של הישיבה, יצא בשנת ה'תקס"ב, במכתב גלוי אל "אוהבי התורה" בליטא, ובו קרא להרים את קרן לימוד התורה והישיבות.

ב"קול הקורא להקמת הישיבה", כתב בענווה כי אינו ראוי להיחשב כתלמידו של הגאון מווילנה: "ואנוכי שמעתי שנקרא עלי שם רבנו הגדול וכו', וזכיתי להיקרא בשמו הטוב עלי לומר תלמידו, וראיתי חובה לעצמי להודיע בישראל נאמנה וכו', שכל האומר כן אינו אלא טועה גמור וכו'. ובמקצת הימים אשר זכיתי לשמש אותו, לא זכיתי ממנו אלא לידע צורתא דשמעתא אחר יגיעה."

בהקדמה לביאור הגר"א על שולחן ערוך חלק אורח-חיים, מונים בני הגר"א, רבי יהודה לייב ורבי אברהם, את ר' חיים כראש וראשון לתלמידי הגר"א.

ספרו הידוע ביותר הוא "נפש החיים", המהווה מניפסט תיאוסופי של האידאולוגיה המתנגדת לחסידות ומדגיש את לימוד התורה כריטואל דתי-תיאורגי והאמצעי היחיד לדבקות באל.

חלקו ביוזמת עליית תלמידי הגר"א ב-1808 אינו ברור דיו. קיימת עדות מאוחרת של ר' אריה נאמן על-פיה ר' חיים הגה ויזם את העלייה שבראשה עמדו ר' ישראל ור' מנחם מנדל משקלוב. ר' חיים לא עלה לארץ ישראל בעצמו אך סייע רבות לעולים. הוא שימש כסמכות הרבנית של ארגון רוזני וילנה, שתמך כלכלית בפרושים, היהודים הליטאים-אשכנזים בארץ ישראל, באמצעות כספי החלוקה והקמת "כולל הפרושים הכללי "אדרת אליהו" ואף היה הסמכות העליונה לניהול ענייניהם. כתוצאה מכך הייתה לו השפעה רבה על התוויית המדיניות של היישוב הישן בירושלים.

הוא נפטר בי"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821, ונקבר בוולוז'ין. על מצבת קברו נכתב באקרוסטיכון על שמו:

חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים

בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים
נהי ובי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים

יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים
צעקת אראלים, נשבע רוח ה', נשא רוח חיים
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים
קדושה וענוה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים

זורח הוא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים

אשר הונף ואשר הורם, עטרת ראשנו, רוח אפנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הגאון הגדול, הי חסיד הי ענו
כקש"ת מרנא חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, אשר יצק מים חיים על ידי עיר וקדיש בשמיא, גאון האמיתי, אור העולם, רבן של כל בני הגולה כקש"ת מרנא ורבהנא החסיד המפורסם מ' אליהו מווילנא, ואחי ראש אלפי ישראל הגאון וצדיק דמי לבר אלהין, קדוש יאמר לו, מ' ש. זלמן נ"ע
שבק לן חיים, יום ה' לסדר "ויהי בנסוע הארון", י"ד סיון, שנת "כל הכתוב לחיים" לפ"ק

משפחתו

בנו רבי איצלה מילא את מקומו כראש ישיבה בוולוז'ין אחריו והדפיס את ספרו "נפש החיים" בשנת תקפ"ד, 1824 (בהקדמת הספר ציין כי לצערו התאחר מלהדפיס את הספר ועקב כך שיכל את בנו כעונש משמים).

לר' חיים היה בן נוסף בשם יוסף. דברים קצרים שלו מופיעים בראש ספר "נפש החיים", אחרי הקדמתו הארוכה של ר' איצלה.

אחיו רבי זלמן היה ידוע כעילוי. תולדות חייו וחידושי תורתו פורסמו בספר "תולדות אדם". אח נוסף היה לו רבי יוסף משערשוב, נישא לבת הנגיד רבי דוד משערשוב[3].

בתו של ר' חיים, אסתר, נישאה לר' הלל פריד מגרודנא שלימד בישיבת וולוז'ין לצד חמיו; בתו רלקא נישאה לר' יוסף סולובייצ'יק אב"ד וילייאמפול וקובנה. בנם, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רב העדה בקובנא (וכנראה אף בעיר ניסוויזש קודם לכן), ונכדם היה רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי), אבי שושלת בית בריסק. בזיווג שני היא נישאה לרבי משה כהנא שפירא, ונכדם הוא רבי זלמן סנדר כהנא שפירא אבי רבי אברהם דוב כהנא שפירא רבה של קובנה ובעל הדבר אברהם. בתו של רבי משה מזיווגו הראשון נישאה לאחיה החורג יצחק זאב סולובייצ'יק, בנה של רלקא מזיווגה הראשון.

שיטתו בהלכה

רבי חיים הדגיש את חשיבות החשיבה העצמאית, גם במחיר מחלוקת על חכמים שקדמו לו, כפי שקיבל מרבו הגר"א.

זה דרכי מעודי אשר חנן ה' את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא, ואף אם כן אמצא בספר בר מזלי' אנא, וכן אם אמצא בספר דרך אחרת, אשר דרכו ירט לנגדי, אין דרכי להביא דבריו ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת כי בתורה דכתיב בה אמת, בלתי אל האמת עינינו. ברוך ה' אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת.

חוט המשולש, סוף סימן יא.

משנתו החינוכית

רבי חיים החשיב את לימוד הבקיאות. הוא דרש לימוד פשוט, והתנגד לפירושים מפולפלים. העריך את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות. לאדם המתקשה בלימודו הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה וכתב שבלימוד כזה יכול להשיג בזמן מועט מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות.

רבי חיים המליץ על לימוד הספר מסילת ישרים[4]. החשיב מאוד את לימוד התורה, טען כי הוא סוד הקיום היהודי; במידה מסוימת, לשיטתו, ללימוד התורה עדיפות על כל דבר אחר, כולל תפילה וגמילות חסדים, ולעיתים אף הצלת נפשות. על יחסו ללימוד התורה ניתן לראות ב"נפש החיים" בשער הרביעי.

בהקדמה לספר "נפש החיים" כותב בנו רבי יצחק מוולוז'ין על חינוכו של אביו להשתתף בצער כל אחד ואחד מישראל.

יחסו לחסידות

בניגוד להגר"א, היה רבי חיים מתון ביחסו לתנועת החסידות. את התנגדותו לחסידות לא ביטא בחרמות, אלא בכתיבת ספרו "נפש החיים", שבו העמיד את תלמוד התורה כתחליף לדבקות החסידית[5].

לאחד מקרוביו שנטה לחסידות בניגוד לרצונו, הורה שלושה דברים:[דרוש מקור][6]

  • שלימוד גמרא יהיה עבורו העיקר
  • שלא יעבור על דיני הגמרא
  • שלא יבזה את תלמידי חכמים, ובפרט לא את הגר"א

בקרב חסידות חב"ד יש הסוברים שראה את ספר התניא ועוד תורות חסידיות[7], וקיבל את שיטת "הצמצום אינו כפשוטו". לעומת זאת, לדעת הרב יוסף לייב זוסמן והרב צבי אינפלד שיטתו הקבלית מבוססת על דברי רבו הגר"א ומנוגדת לחסידות[8].

ספריו

  • Hut meshulash1
    שו"ת חוט המשולש - תשובות של ר' חיים מוולוז'ין, חתנו ונכדו, וילנא, 1882, מהדורה ראשונה
    נפש החיים - ספר בארבעה שערים בנושאים אמוניים. השער הראשון מדבר על האחריות המוטלת על כתפי האדם, בשל כוח היצירה העצום שהוא ניחן בו, ויכולתו לפעול גם בעולמות העליונים. השער השני מדבר בענייני תפילה ופעולותיה בעולמות העליונים, השער השלישי מדבר בענייני קבלה ובעשר הספירות. והשער הרביעי המפורסם ביותר (המודפס אף כקונטרס נפרד) מדבר על חשיבות התורה, לימודה ולומדיה[9].
  • רוח חיים - פירוש על מסכת אבות, בפירוש זה מביא אף מדברי אחיו רבי זלמן[10].
  • חוט המשולש - ליקוטי שאלות ותשובות בנושאים שונים. מכתביהם של רבי חיים מוולוז'ין, חתנו ר' הלל פריד ונכדו ר' אליעזר יצחק פריד.
Hut meshulash1
שו"ת חוט המשולש - תשובות של ר' חיים מוולוז'ין, חתנו ונכדו, וילנא, 1882, מהדורה ראשונה

דב אליאך הוציא ליקוט מתורתו בשם כל הכתוב לחיים, ירושלים ה'תשמ"ח

לקריאה נוספת

  • כתר ראש - הנהגותיו שנכתבו בידי תלמידו רבי אשר הכהן משערשוב
  • דב אליאך, אבי הישיבות - (תשע"ג) תולדות חייו של רבי חיים ודרכו התורנית
  • הרב ד"ר נחום לאם, תורה לשמה - ניתוח השקפתו של רבי חיים
  • ישעיהו ליבוביץ, פרקי אבות - לפי פירוש "רוח חיים" של ר' חיים מוולוז'ין, אגם הוצאה לאור, 2012
  • עלוני עץ חיים לתולדותיו, משנתו ומשפחתו

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ תולדות רבנו חיים מוולאוזין, עמוד 12
  2. ^ תולדות רבנו חיים מוולאוזין, עמוד 23
  3. ^ ראו במאמר על משפחתו של הרב חיים מוולוז'ין בסוף קונטרס עוד ינובון, תשע"ב
  4. ^ נפש החיים, מהדורת בני ברק תשמ"ט, עמ' תנב-תנג.
  5. ^ עמנואל אטקס, יחיד בדורו, פרק חמישי, תגובתו של ר' חיים מוולוז'ין לחסידות, עמ' 222-164
  6. ^ בספר כל הכתוב לחיים של הרב דב אליאך
  7. ^ מכתבו של הרב מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד, אגרות קודש, חלק א' אגרת י"א. וראו פירוט הטענות בקובץ היכל הבעש"ט, גיליון ה', כסלו תשס"ד, במאמרו של הרב נחום גרינוואלד (עמ' 25 ואילך) ובגיליון ל' שם רשימת השלמה מאת הרב יהושע מונדשיין.
  8. ^ הרב יוסף זוסמן, מבחירי צדיקיא, ירושלים, תשס"ו. הרב צבי אינפלד, תורת הגר"א ומשנת החסידות: אלו ואלו דברי אלהים חיים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ע 2010
  9. ^ רבי חיים מוולז'ין, נפש החיים, באתר "דעת"
  10. ^ רבי חיים מוולז'ין, רוח חיים, באתר "דעת"
אברהם דוב כהנא שפירא

הרב אברהם דוב כהנא-שפירא (י"א בתשרי תרל"א, 1870 – כ"ב באדר א' תש"ג, 1943) היה רבהּ האחרון של קהילת קובנה, מגדולי הפוסקים במאה העשרים. נפטר ממחלה בגטו קובנה.

אפרים הלוי

אפרים הלוי (נולד ב-2 בדצמבר 1934) הוא איש מודיעין ודיפלומט ישראלי יליד אנגליה, ראש "המוסד" התשיעי, כיהן גם כראש המועצה לביטחון לאומי.

הגאון מווילנה

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות בווילנה או בכל מקום אחר, כנראה בשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות במזרח אירופה.

הלל פריד

הרב הלל פריד (ה'תקכ"ג, 1763 - ה'תקצ"ג, 1833), היה "משנה לראש הישיבה" בישיבת וולוז'ין בתקופת היסוד שלה, תחת הנהגת חותנו רבי חיים מוולוז'ין, ולאחר מכן כיהן כרב העיר גרודנה.

ז' בסיוון

ז' בסיוון הוא היום השביעי בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. ז' בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

זלמן סנדר כהנא שפירא

הרב שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא (תרי"א – כ"ט בשבט תרפ"ג) שימש כרבה של העיירה קרינקי בפולין.

בשנת תרפ"א עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת שערי חסד שבירושלים.

בנו של הרב יעקב (יענקלי וולוז'ינר). סבו הרב משה כהנא שפירא, נישא לרלקה בתו של הרב חיים מוולוז'ין.

הרב זלמן סנדר היה מפורסם כגאון וכצדיק שברכותיו מתקיימות. כמו כן היה מלחין שירים וכן נוסחאות (נעימות) לתפילה, חלקם מושרים עד היום בישיבות ובבתי הכנסת הליטאיים המתפללים בנוסח ישיבת חברון.

בשנת תרנ"ח התמנה לרבה של מילטש (מיילץ, מאלטש בעגה הרבנית המקובלת) והקים בה את ישיבת "ענף עץ החיים". בשנת תרס"ג עזב את הישיבה והעיירה עקב רוח ההשכלה והציונות במקום, והחל לכהן כרבה של קרינקי, ובמקומו מונה הרב שמעון שקופ, שעזב אף הוא לאחר 4 שנים. אחד התלמידים הראשונים בישיבת ענף עץ חיים היה הרב איסר יהודה אונטרמן, שהיה ילד בן 12.

חידושי תורתו על סדר נשים וסדר קדשים יצאו בשם "חידושי הגרז"ס", על ידי מפעל תורת חכמי ליטא שעל ידי מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ג.

לימד תלמידים רבים מבני ליטא. מבין תלמידיו המפורסמים היה הרב יעקב קמינצקי ראש ישיבת תורה ודעת שבברוקלין, והרב איסר יהודה אונטרמן.

נפטר ביום חמישי כ"ט בשבט תרפ"ג.

י"ד בסיוון

י"ד בסיוון הוא היום הארבעה עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הארבעה עשר בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. י"ד בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)

רבי יוסף דוב (יוסף דובער הלוי, או יושֶׁה בֶּר) הלוי סולובייצ'יק (1820–1892, ה'תק"ף - ד' באייר ה'תרנ"ב) היה משנה ראש ישיבה בישיבת וולוז'ין, אחר כך היה רבה של העיר סלוצק ואחריה רבה של העיר בריסק בליטא בין השנים 1879-1892. נחשב לראשון לשושלת בריסק - שושלת שרבנים רבים ומפורסמים נמנו עליה. בנו היה רבי חיים סולובייצ'יק, שכאביו אף הוא כיהן כראש ישיבת וואלוז'ין וכרב ואב"ד בריסק, ונכדו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רבה האחרון של העיר, ובפרוץ השואה עלה לירושלים. רבי יוסף דב חיבר ספרי שו"ת וספר על המקרא. ספריו נקראים בשם "בית הלוי".

יעקב שפירא

רבי יעקב שפירא (ה'תרל"ג, 1873 - ט' באייר ה'תרצ"ו, 1936), רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין.

ישיבת וולוז'ין

ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה-19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, ב-תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי הרב רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה.

מאיר בר-אילן

הרב מאיר בר-אילן (ברלין) (ה' באייר תר"מ, 16 באפריל 1880 – י"ט בניסן ה'תש"ט, 18 באפריל 1949) היה רב, מחבר ועסקן ציוני, מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי והציונות הדתית. מייסד עיתון "הצופה", מייסד האנציקלופדיה התלמודית ועורכה הראשון.

מאיר בר-אילן (חוקר)

מאיר בר-אילן (נולד ב-5 בנובמבר 1951) הוא פרופסור במחלקות לתלמוד ולתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ומומחה במדעי היהדות ובהיסטוריה חברתית ותרבותית של העת העתיקה. תחומי מחקרו המגוונים כוללים את ספרות המקרא, הספרים החיצונים, ספרות חז"ל, ליטורגיה, נומרולוגיה, מיסטיקה ומאגיה ועוד, והוא חיבר ספרים ומאמרים רבים בתחומים אלה.

מנחם בן-ששון

מנחם בן-ששון (נולד בירושלים ב-7 ביולי 1951) הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של עם ישראל, נגיד האוניברסיטה העברית בירושלים

ובעבר הנשיא והרקטור שלה. כיהן כחבר הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-17, מטעם סיעת קדימה. במהלך כהונתו בכנסת עמד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל, שהוקמה בעקבות האזנות הסתר בתיק רמון.

משה שמואל שפירא (באר יעקב)

הרב משה שמואל שפירא (י"ט באב תרע"ז, 5 באוגוסט 1917 – א' באייר תשס"ו, 29 באפריל 2006), היה ראש ישיבת באר יעקב, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואחר כך של דגל התורה, וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס.

משפחת סולובייצ'יק

משפחת סולובייצ'יק היא שושלת רבנים מפורסמת ששימשה ברבנות העיר בריסק שלשה דורות ברציפות, בניה ונמנו בין גדולי ומנהיגי היהדות בדורם. על שם עיר רבנותם השושלת מכונה לעיתים בית בריסק. השושלת התחילה עם רבי יוסף דוב סולובייצ'יק, בנו רבי חיים, ובנו של רבי חיים - רבי יצחק זאב. בנוסף לשלושה רבנים נודעים אלה בין שורות המשפחה נמנו רבנים מפורסמים שהשפיעו מתורתם ודעותיהם על בני דורם ואף לדורות.

נפש החיים

נפש החיים הוא ספר קבלי למחצה שנכתב בידי הרב חיים מוולוז'ין, גדול תלמידיו של הגאון מווילנא, אב"ד העיר וולוז'ין ומייסד ישיבת וולוז'ין. תוכן הספר נסוב על גדלות האל, גדלות האדם היהודי, גדלות התפילה וגדלות התורה. הספר הוא ביטוי חשוב של התפישה הליטאית-מתנגדית והרב מבריסק כינהו "שולחן ערוך בהשקפה".

נפתלי צבי יהודה ברלין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בקיצור הנצי"ב מוולוז'ין (כונה: ר' הירש לייב; כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

עמנואל אטקס

עמנואל אֶטְקֶס (Etkes; נולד ב-1939) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 2010.

רפאל שפירא

רבי רפאל שפירא (ה'תקצ"ז, 1837 - כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א, אפריל 1921) היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.