חיים כסאר

הרב חיים כסאר (תרס"ה, 1905 בערך - כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח, 21 בדצמבר 1997) היה ראש ישיבות בית אלשיך ובית שרעבי שבתימן ומחבר פירוש "שם טוב" על הרמב"ם.

חיים כסאר
הרב חיים כסאר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בתימן

נולד בצנעא לשמואל כסאר. בהיותו כבן 4 עבר עם משפחתו מצנעא לעיר בית עדאקה שם התחיל לעבוד כצורף ולמד עד היותו כבן עשרים לפני רב העיר, הרב דוד מזעקי. בהמשך היה אורג חגורות ומלמד תינוקות. כשנה לאחר פטירת רבו, בשנת 1929 בערך, חזר הרב חיים לצנעא עם משפחתו ולמד תורה כשנתיים-שלוש לפני הרב יחיא קאפח.[1] נתמנה לעמוד בראש ישיבת בית אלכסאר שרוב לומדיה דגלו בשיטת דור דעה של רבו הרב יחיא קאפח. לאחר שלוש שנים בהן עמד בראשות הישיבה, נתגלעה מחלוקת בינו ובין ראשי המתפללים בעניין נוסח התפילה, והוא נאלץ לעזוב את הישיבה. לאחר מכן היה ראש ישיבת בית אלשיך ורגיל היה לתת בה שיעורים מדי לילה ולפנות בוקר.

למד בצוותא בשעות הבוקר עם ראשי ישיבת "בית אלשרעבי", הרב אהרן הכהן ובנו הרב אברהם הכהן ורבנים נוספים. בתחילת שנת תש"ד, כשנתפנתה משרת ראש הישיבה החל לשמש כראש הישיבה שם.

בארץ ישראל

עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת 1949 והתגורר בין שכונות אוהל משה וזיכרון טוביה בירושלים. התפרנס כסופר בבית הדין בירושלים. בעיני רבים בעדה התימנית נחשב לגדול חכמי תימן שבדור.[2]

הרב כסאר החשיב את שיטת הלימוד התימנית. הוא טען שלא מצא בארץ ישראל תלמידי חכמים שישוו ברמתם התלמודית לרבותיו שבתימן, אף על פי שהכיר את גדולי הרבנים בירושלים.

הרב היה רב בית הכנסת הגורל בירושלים. כינויו היה "חיים אלגמרן" על בקיאותו ואהבתו לגמרא.

השקפתו על הקמת מדינת ישראל הייתה חיובית. הוא נהג לומר הלל ביום העצמאות ולאחר התפילה ערך סעודת מצווה עם שירה והלל לקב"ה על הקמת המדינה. פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס לצה"ל ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם. פסיקתו זו צונזרה בידי עורכי ספרו "החיים והשלום" ופורסמה בספר "אתחלתא היא"[3]: "דע שחייבין הכל לצאת אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני הישיבה, דמלחמת ארץ ישראל מצווה היא וחובה היא לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה מצלת אותם... כדי שיהו נוצחים במלחמה על אויביהם, ומצוה גדולה הם עושים ובכל מקום אשר יפנו יצליחו". הוא כאב את המצב הרוחני במדינת ישראל, ואולם פסק עם זאת שחובה לעלות לארץ[4][5].

הרב כסאר הלך לעולמו בשנת 1997. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[6]

ספריו

  • החיים והשלום - שו"ת
  • קיץ המזבח - על התורה
  • שם טוב - פירוש על משנה תורה לרמב"ם
  • דרך החיים - ליקוט מספריו בעניין מצוות תלמוד תורה ודרכי לימוד, מכון מרא"ה, קריית ספר ה'תשע"א

לקריאה נוספת

ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמוד 277-278

קישורים חיצוניים

וידאו

הערות שוליים

  1. ^ הספר "אגרת בוכים" בגרסה הבלתי מצונזרת.
  2. ^ משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 278
  3. ^ הרב יצחק דדון, אתחלתא היא, כרך ב', ירושלים תשס"ח, עמ' רנט
  4. ^ שו"ת החיים והשלום, עניינים נפרדים סימן מא
  5. ^ ראו גם - מה הייתה דעת מוהר"ר חיים כסאר זצ"ל על צה"ל?, באתר יד מהרי"ץ
  6. ^ המצבה ומקום הקבר של חיים כסאר, באתר "פרויקט גלעד"
אהרן הכהן (רב)

אהרן הכהן, 1841–1934; (ה'תר"א - ל' בשבט ה'תרצ"ד), מחכמי תימן בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, דיין וראש ישיבת בית שרעבי.

בית אלשיך

בית אלשיך היה בית מדרש ששכן בבית הכנסת "כניס בית אלשיך" שבשכונת היהודים קאע ביר אלעזב בצנעא שבתימן, ופעל החל משנות ה-80 של המאה ה-17 ועד לעלייה הגדולה של יהודי תימן לישראל בשנת 1949.

בית שרעבי

כניס בית אלשרעבי היה אחד ממרכזי התורה ומבתי הכנסת הוותיקים שבשכונת היהודים בצנעא בירת תימן. כניס זה היה שייך למשפחת אלשרעבי אשר על שמה נקרא בית הכנסת, כנהוג בתימן.

בכניס בית אלשרעבי התקיימה ישיבה של תלמידי חכמים ללימוד תלמוד ופוסקים על הסדר. המקום נוסד בשלהי המאה ה-17, לאחר חזרת היהודים מגלות מוזע, ונותר פעיל כמעט ברציפות עד להשלמת מבצע על כנפי נשרים לעליית יהודי תימן לישראל בשנת ה'תש"י (1950).

ה'תשנ"ח

ה'תשנ"ח (5758) ובקיצור תשנ"ח –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-2 באוקטובר 1997, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 20 בספטמבר 1998.המולד של תשרי חל ביום חמישי, 4 שעות ו-129 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים.זו שנה רביעית לשמיטה, ושנת 1 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 18 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,929 לחורבן הבית, ושנת 2,309 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשנ"ח 50 שנות עצמאות.

הגייה תימנית

ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית. הגייה זאת נחשבת בעיני רבים למדויקת שבהגיות. ככל הגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, שכמעט לא התקיים אז, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים ובמהלך לימוד תורה.

חיים חובארה

הרב חיים חובארה (ה'תרס"ב, 1902 - ז' בשבט ה'תשכ"ב, ינואר 1962) היה מרבני יהדות תימן, דיין וראש ישיבה.

חיים יצחק הלוי

הרב חיים יצחק הלוי (תר"פ - ב' בניסן תשס"ה) היה רבה של העיר הרצליה.

נולד בצנעא בירת תימן כבן הזקונים של הרב יחיא יצחק הלוי, שהיה רבה הראשי של תימן. למד מפי אביו, וכשנפטר אביו בהגיעו למצוות, עבר ללמוד אצל תלמידו של אביו, הרב חיים חובארה. המשיך את לימודיו אצל הרב חיים כסאר בישיבת בית אלשיך. כמו כן היה תלמידו של הרב סעיד עוזרי. כשהחל מבצע על כנפי נשרים נותר בתימן, כדי לסייע מבחינה מנהלית לארגון העלייה. רק לאחר שישה חודשים, כשנסתיימה העלייה לישראל יצא הוא מתימן לישראל.

בהגיעו לישראל פגש באחיו הרב שלום יצחק הלוי, אותו לא הכיר עד אז מפני שאחיו עלה לארץ ישראל טרם נולד, ובהמלצתו הלך ללמוד בישיבות ירושלים, ביניהן ישיבת מרכז הרב. בשנת תשכ"ב מונה לרב שכונה בהרצליה, וכעשר שנים לאחר מכן (תשל"ב, 1972) נבחר לרב העיר הספרדי. לאחר בחירתו הוגשה בקשה לצו על תנאי ולפסילת בחירתו, בשל מה שנראה למגישיו כאי־חוקיות בפעילותו של הגוף הבוחר, שנדחתה על ידי בית המשפט העליון. שימש בתפקיד זה עד מותו, במשך שלושים וארבע שנה, לצד הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ כרבה האשכנזי של העיר.

נפטר בב' בניסן תשס"ה. היה נשוי למזל. לא הותיר אחריו בנים. על שמו תיכון לחיים אחי"ה בהרצליה, והעמותה "ברכת חיים לתורה ולתעודה".

יהושע בועז

הרב יהושע בועז ממשפחת ברוך (המאה השש עשרה), הוא מגדולי הפוסקים האחרונים, בעל הפירוש הנודע שלטי הגיבורים על הרי"ף, וציוני מסורת הש"ס, "תורה אור" ו"עין משפט נר מצווה" על תלמוד בבלי.

יוסף קורח

הרב יוסף קורח (1913 - ד' בכסלו ה'תשנ"א, 21 בנובמבר 1990) היה מרבני יהדות תימן, מזרם הדרדעים.

יחיא אלשיך

הרב יחיא אלשיך הלוי (י"ג בתמוז תרע"ה, 25 ביוני 1915 - כ"א בחשוון תשנ"ז, 3 בנובמבר 1996) היה רב תימני שהתפרסם בבקיאותו הרבה וזכה בחידון התנ"ך העולמי.

יחיא קאפח

מארי יחיא קאפח (הנקרא בפי תלמידיו "הרב הישיש" או "מארי הישיש"; ה'תר"י - ה'תרצ"ב; 1850–1931) היה מגדולי חכמי תימן בדורו, ידוע במלחמתו כנגד ספר הזוהר והקבלה ולמען חזרתה של יהדות תימן לפסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג (רבי סעדיה גאון) ודחיית מנהגים שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: "למד היטב, חקור והשכלת". היה סבו ומחנכו של מארי יוסף קאפח.

ישראל עוזרי

הרב ישראל עוזרי (1901 – 28 באפריל 1943) היה רב ואב"ד בעיר בית עדאקה והמחוז בתימן.

ישראל קיסר

ישראל קיסר (20 במאי 1931 – 8 בספטמבר 2019) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר התחבורה ומזכ"ל ההסתדרות.

כ"ב בכסלו

כ"ב בכסלו הוא היום העשרים ושניים בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושניים בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ב כסלו היא פרשת מקץ, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת וישב אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

סעדיה גאון

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) בן העיר פיום, המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא בבגדאד.

רס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

צנעא

צנעא (ערבית صنعاء, תעתיק מדויק צַנְעַאא') היא בירת תימן והעיר הגדולה במדינה. העיר מהווה את אחד ממחוזות תימן המכונה "אמאנת אל-עאסימה" (أمانة العاصمة), והיא מחולקת לעשר יחידות שלטוניות משניות. העיר שוכנת במרכז מערב תימן, על רמה בגובה של כ-2,200 מטר מעל פני הים. בשנת 2012 מנתה אוכלוסיית צנעא 1,937,451 איש, ובאזור האורבני של העיר התגוררו 2,167,961 תושבים.

צנעא נוסדה במאה ה-2 לפנה"ס או במאה ה-1 לפנה"ס, כמצודה מבוצרת במפגשן של דרכי מסחר. היא נשלטה על ידי ממלכות חמיר וסבא, והחל מהמאה ה-3 הייתה לבירתה של האחרונה. היא הייתה מרכז דתי יהודי ונוצרי ונשלטה על יד ממלכת אקסום ועל ידי האימפריה הסאסאנית. האסלאם הגיע לעיר בתחילת המאה ה-7 והיא הייתה למרכז חשוב להפצתו. השליטה בעיר עברה פעמים רבות בין השבטים והשושלות המקומיות בתימן, והיא נכבשה גם על ידי הממלוכים והעות'מאנים. מאז 1918 העיר היא חלק מתימן העצמאית, על גילגוליה השונים, ומשך רוב הזמן שימשה כבירתה. מרכזה ההיסטורי של העיר הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1986, והיא נבחרה כבירת התרבות הערבית לשנת 2004.

שלום קורח

הרב שלום (סאלם) קֹרח (ה'תרל"ג, 1873 – י"ג בחשוון ה'תשי"ג, 1 בנובמבר 1952) היה רב ומשורר, יהודי תימני.

שלום קלזאן

הרב שלום קלזאן (1910 – אוקטובר 1979; תר"ע - ל' בתשרי תש"מ) היה ראש ישיבת סוכת שלום[דרושה הבהרה].

שערי חסד

שכונת שערי חסד היא שכונה ותיקה במערבה של ירושלים, בין השכונות נחלאות, רחביה וקריית וולפסון. גבולותיה הם: בצפון - רחוב הגר"א; במזרח - רחוב אוסישקין; בדרום - רחובות אבן שפרוט והר"ן; ובמערב - רחוב דיסקין. השכונה הוקמה בשנת תרס"ט (1909) על שטח של כ-40 דונם, ושומרת זה כמאה שנה על אופייה הדתי-השמרני. השכונה נודעה באנשי החסד והצדקה, וכן ברבנים ובתלמידי החכמים שפעלו בה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.