חיים יוסף דוד אזולאי

הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאיראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה פוסק הלכה ומקובל. חיבר עשרות ספרים בתחומים תורניים מגוונים, וכן חיבור ביבליוגרפי וחיבור אוטוביוגרפי.

מצבת החיד"א
ציון החיד"א בהר המנוחות ירושלים
הרב חיים יוסף דוד אזולאי
Chaim Yosef David Azulai
לידה 1724
ה'תפ"ד
האימפריה העות'מאנית (1453-1844) ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה 1 במרץ 1806 (בגיל 82 בערך)
י"א באדר ה'תקס"ו
הקיסרות הראשונה ליבורנו, האימפריה הצרפתית
מקום קבורה ישראל הר המנוחות, ירושלים
מדינה האימפריה העות'מאנית (1453-1844) האימפריה העות'מאנית
השתייכות ישיבת המקובלים בית אל ורבני ירושלים במאה ה-18
רבותיו רבי חיים אבן עטר, רבי שלום שרעבי, רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי יונה נבון ועוד
חיבוריו שם הגדולים, ברכי יוסף ועוד

ביוגרפיה

נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, אשר היה נינו של המקובל רבי אברהם אזולאי. אביו היה דור חמישי לאנוסי ספרד שעלה מהעיר פאס, מרוקו, והתיישב בחברון. אמו שרה הייתה ממוצא אשכנזי, בתו של המקובל יוסף בייאלר שעלה לירושלים בעליית רבי יהודה החסיד. סבו של החיד"א היה הראשון לציון הרב אברהם בן דוד יצחקי.

למד בישיבת "יפאר ענוים" אצל רבי יונה נבון (מחבר "נחפה בכסף") שהיה רבו המובהק. רבו זה הרגילו לכתוב תשובות בהלכה והיה מעבד עמו את כתביו. בישיבת "כנסת ישראל" אצל רבי חיים בן עטר מחבר הספר אור החיים, בישיבת "בית יעקב" אצל רבי יצחק הכהן רפפורט, ובישיבת המקובלים בית אל יחד עם רבי יום טוב אלגאזי למדו בחבורתו של רבי שלום שרעבי (הרש"ש).

משפחתו

אשתו הראשונה הייתה רחל בת הרב נסים ברכה מחכמי ירושלים. ממנה נולדו לו שני בנים (שאף הם היו שד"רים): הרב רפאל ישעיה, היה אב בית-דין באנקונה שבאיטליה, והרב אברהם שהיה מחכמי ירושלים. ושלוש בנות: שרה שהייתה נשואה לתושב ליבורנו, שמחה אשת הרב אברהם, בנו של הרב דוד פארדו. וקלרה שנפטרה בילדותה. בעת היותו בתוניס בשליחות הקהילה היהודית בחברון קיבל את ההודעה שנפטרה אשתו בחברון שבעה חודשים קודם לכן. הוא הסתיר זאת מאנשי המקום כדי שלא ידחקו בו ויציעו לו אישה מקהילתם. לאחר שעבר לגור בליבורנו בסוף שנת תקל"ח נשא לאישה את מרת רחל בת הרב משה הלוי מפיזה[1].

מסעותיו

את מסעותיו הארוכים תיעד החיד"א ביומן מסע שכתב לעצמו בשם "מעגל טוב". בד' שבט ה'תקי"ג (20 בינואר 1752) יצא אל מסעו הראשון לטובת הקהילה בחברון, שנמשך שש שנים, וחזר לירושלים ביום ד' ניסן ה'תקי"ח (12 באפריל 1758). בשנת ה'תקכ"א (1761) הוצעה לחיד"א משרת ה'חכם' בקהילה הספרדית והפורטוגזית באמסטרדם, החשובה והעשירה מבין הקהילות הספרדיות בעולם, אך הוא סירב להצעה ונשאר כמה שנים בירושלים וכיהן בה כדיין.

בין שתי השליחויות מטעם קהילת חברון יצא החיד"א לקושטא כשליח יהודי ירושלים, כדי לנסות ולשכנע את השלטונות העות'מאניים לבטל מינוי לא ראוי של מנהיג לקהילה, אך נכשל במשימתו. בשבט ה'תקכ"ד (ינואר 1764) עבר למצרים והיה רב ואב בית הדין בנא אמון היא אלכסנדריה במשך חמש שנים עד ה' אדר ב' ה'תקכ"ט (14 במרץ 1769). בכ"ד סיוון (29 ביוני) בעקבות אירועים פוליטיים במצרים, חזר לארץ והתיישב בחברון.

בערב ר"ח חשוון ה'תקל"ג (26 באוקטובר 1772) יצא למסעו האחרון לטובת הקהילה היהודית בחברון ממנו לא שב. בכ"ח אלול ה'תקל"ח (20 בספטמבר 1778) הוא סיים את שליחותו בליבורנו ולבקשתה של הקהילה היהודית המקומית השתקע בעיר עד פטירתו. הוא הסכים למשרה זו בתנאי שיוכל להקדיש מזמנו לכתיבת והדפסת חיבוריו, ואכן שם פורסמו מרביתם ושם גם נפטר ונקבר. בכל התקופה שבה היה החיד"א קבור בעירם, זכרו יהודי ליבורנו את פעלו: הכיסא שעליו ישב החיד"א בישיבת פירירא הוצג בבֵּית הנְכוֹת (מוזיאון) של הקהילה,[דרוש מקור] ובערבי ימים נוראים הלכו להשתטח על קברו.

במסעותיו כשליח (שד"ר) הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, סייר רבות באירופה והותיר רושם בקהילות יהודיות שביקר בהן. מסעותיו הביאוהו לרחבי אירופה, ובכל מקום אליו הגיע הוא בחן את אוספי הספרים שמצא, בספריות ובארכיונים, רבים מהם בכתבי יד שלא הודפסו, מהם גם העתיק בספריו.

הנצחתו

בשנת תשט"ז, כאשר מלאו מאה וחמישים שנה לפטירת החיד"א, יזם הרב יצחק נסים, הרב הראשי לישראל, שחיבה מיוחדת הייתה לו לחיד"א, לפועלו ולכתביו, את העלאת עצמותיו מאיטליה לארץ ישראל, יחד עם בנו פרופ' מאיר בניהו, וידידו איש ליבורנו ד"ר שלמה אומברטו נכון. בשנת תשי"ט הקימו הרב נסים וד"ר נכון את אגודת נאמני 'יד החיד"א'. זו השיגה אישור מקהילת ליבורנו, ומרבה של ליבורנו הרב אליהו טואף, להעברת עצמות החיד"א לישראל, דאגה למקום הקבורה בהר המנוחות, לטקס ההלוויה, להעלאת דמותו של החיד"א בבתי הספר ולהקמת 'יד החיד"א' - מבנה על קברו של החיד"א כדי לאפשר עלייה המונית לקברו. בשנת תש"ך (1960) הועלו עצמותיו לירושלים עיר הולדתו, ושם הוא נקבר בכ' באייר. מכיוון שהר הזיתים, מקום קבורתם של חבריו ורבותיו של החיד"א, היה נתון באותה העת בשליטת הירדנים, נקבר החיד"א בהר המנוחות. הרב נסים מינה את הרב מרדכי אליהו לעסוק בקבורתו. לימים, נקבר הרב אליהו בעצמו בסמוך לקבר החיד"א, ואוהל משותף הוקם מעל ציוני קבריהם.

על שמו של החיד"א נקראו מספר רחובות בישראל.

חיבוריו

ספרי שם הגדולים, ועד לחכמים.pdf&page=5
"ספרי שם הגדולים, ועד לחכמים", חיים יוסף דוד אזולאי ואהרון בן משה פולד בעריכת יצחק אייזיק בן יעקב, דפוס אנטון שמיד, 1864 וינה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

ברשימה מעודכנת של ספרי החיד"א משנת תש"ע נמנו 122 חיבורים[2]. כחמישים מהם הוא הדפיס בחייו. כמה מחיבוריו בכתב יד נשמרו וחלקם נדפסו במשך הזמן. הוא עסק בתחום נושאים נרחב: הלכה, מדרש, קבלה, תנ"ך, היסטוריה וביבליוגרפיה. עבודתו ההיסטורית-ביבליוגרפית העיקרית, "שם הגדולים", נקראה על שם פסוק מספר דברי הימים "וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ"[3]. ספר תיאור מסעותיו קרוי "מעגל טוב". רשימה ביבליוגרפית של כל ספרי החיד"א התפרסמה בספר רשימת יוא"ל.

מכון העוסק בהוצאת כתבי החיד"א לאור קיים בירושלים.

הלכה, פרשנות, דרושים

שו"תים

היסטוריה וביבליוגרפיה

  • שם הגדולים
  • ועד לחכמים - שיריי שם הגדולים
  • זעיר שם - תוספות ל"שם הגדולים", כולל גם פירוש על מדרש רבה
  • מעגל טוב - יומן מסע בשלשה חלקים, חלק ראשון על מסעו הראשון כשליח קהילת חברון למצרים, איטליה, גרמניה, צרפת, הולנד ואנגליה. חלק שני על מסע ממנו לא שב למצרים, תוניסיה (שם הגיע ללא תכנון עקב התעללות של רב החובל וחשש מפני אניות מלחמה רוסיות ששטו במימי הים התיכון), איטליה, צרפת, הולנד ושוב חזרה לאיטליה שם סיים את חייו, במהלך מסע זה נמנע מלחזור למדינות אשכנז עקב החשדנות הרבה ששודרה כלפיו במסעו הקודם. חלק שלישי עוסק בחידושי תורה אותם הוא אסף תוך כדי מסעותיו. בספר זה כולל החיד"א רשומות של כספים אותם אסף למען עניי חברון וארץ ישראל ומתעד בהם ממבטו את חיי הקהילות והתנהלותם במאה ה-18. במקומות רבים בספר זה מספר החיד"א על ביקורים באתרים בעלי חשיבות היסטורית וממלכתית כארמונות ורסאי, הספרייה הלאומית של פריז, גן החיות הלאומי באמסטרדם ועוד. כמו כן מתאר החיד"א בספרו מפגשים עם אישים רמי מעלה כמלך צרפת ונכבדים המקורבים אליו, פרנסי קהילות מפורסמות, רבנים חשובים וביניהם ר' יהושע פאלק בעל ספר "פני יהושע" על הש"ס ועוד.

פירושים על תנ"ך

ספרים ערוכים מכתביו

בדורנו יצאו לאור כמה ספרי ליקוט ערוכים מכתביו על נושאים שונים, לדוגמה, "סידור החיד"א" - החיד"א לא ערך סידור אבל מחברים הדפיסו סידור בנוסחאות שונות עם פירושים, הערות, פסקי הלכה, וכו' מלוקטים מספריו. מהם:

  • סידור החיד"א - ליקוט מספרי החיד"א הלכות ופירושים על התפילה.
  • פסקי סידור החיד"א ריח ניחוח - 4 כרכים.
  • פרדס החיד"א - ליקוטים מתורת החיד"א על שבת ומועד. עורך הרב שמעון גוטמן.
  • תורת החיד"א - פירושים, רמזים ודרשות על פרשת השבוע מלוקטים מספרי החיד"א 5 כרכים.
  • אגרות והסכמות רבינו חיד"א, עם תולדות חייו, רשימת ספריו, מכון רבינו חיד"א בני ברק, תשס"ו

לקריאה נוספת

  • מאיר בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי (שני כרכים), ירושלים: מכון בן צבי ומוסד הרב קוק, תשי"ט-1959.
  • חיים רוזנברג, חבורי רב חיד"א וכתביו שלא ראו עדיין אור הדפוס, ירושלים 1928.
  • יעל לוין, הכמיהה לבניין המקדש בכתבי חיד"א, קובץ הציונות הדתית, ב, תשנ"ט-1999, עמ' 160–175.
  • אברהם מאיר ועקנין, עוללות בספרי החיד"א ותולדותיו, מוריה, 18, א-ב, תשנ"ב-1992, עמ' קח-קטז.
  • גרשון קיציס, לשונות עינוי, צער וכאב בכתבי החיד"א (פרק מתוך אוצר לשונו של החיד"א), שמעתין, 71, תשמ"ג-1983, עמ' 61–69.
  • מעגל טוב הוצאת ניו יורק 1900.
  • שלמה מ.ד. ועקנין, אגרות והסכמות רבינו חיד"א, עם תולדות חייו, רשימת ספריו, מכון רבינו חיד"א בני ברק, תשס"ו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חיד"א, מעגל טוב, אהרן פריימן, אלול, תרצ"ד, "מתולדות חייו" על ידי המו"ל, נכתב על ידי ? אחרי שנת תשכ"א.
  2. ^ נערך על ידי הרב שמעון גוטמן, פרדס החיד"א, ליקוטים מתורת החיד"א על שבת ומועד, תש"ע
  3. ^ דברי הימים א יז ח
  4. ^ מחזיק ברכה, באתר HebrewBooks
1 במרץ

1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים.

אבא דמן יפו

אַבָּא דְּמִן יָפוֹ, הידוע גם בתור אַדָּא דְּמִן יָפוֹ, היה אמורא שחי ביפו ונודע בעיקר בשל ההוראה שלו לקרוא את כל שמות בני המן בנשימה אחת בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים. בנו היה רבי חייא.

אבות דרבי נתן

אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (בראשי תיבות: אדר"נ או אבדר"נ) היא תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה). במסכת 41 פרקים (בנוסחה א' הנפוצה), או 48 פרקים (בנוסחה ב').

זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר.

טעם קריאת שם המסכת אבות דרבי נתן איננה ברורה. רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמיד רש"י, כותב: "וברייתא זו קורין אבות דרבי נתן ולא ידעתי על מה. ויש לומר שר' נתן [רבי נתן, מזוהה כרבי יונתן] סדרהּ, וכך מסורת בידם".

הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על אדר"נ פירוש בשם "כיסא רחמים", והרב רחמים נסים יצחק פלאג'י מאיזמיר כתב על אדר"נ פירוש המכיל שלושה חלקים בשם "אבות הראש".

לראשונה נדפסה המסכת יחד עם הדפסת התלמוד בפרנקפורט בשנת ה'ת"ף, יחד עם מסכת עבודה זרה.

במהדורות התלמוד פורסמה המסכת בין המסכתות הקטנות, והיא מודפסת על פי רוב בסוף סדר נזיקין. בשנת תרמ"ז פרסם שלמה זלמן שכטר מהדורה מדעית של אבות דרבי נתן, כאשר לנוסח המופיע בדפוסי התלמוד קרא "נוסחא א' ", שעליה הוסיף תיקונים מכתבי יד קרובים אליה, ובמקביל לו פרסם נוסח חדש מכתב יד, שהיה בלתי ידוע עד זמנו, שלו קרא "נוסחא ב' ". שכטר הבחין שגרסת כתב היד הזה (ואחרים הקרובים אליו) מקבילה לנוסח שהיה ידוע עד אז ("נוסחא א' "), אך שונה ממנו במקומות רבים, במעט או בהרבה.

מנחם קיסטר הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו לבדיקת דרכי העריכה והנוסח של אבות דרבי נתן, והגיע למסקנה כי אמנם אפשר שביסודה המסכת היא תנאית (על כך מרמזת העובדה שלמסכת אין הרחבות לקטעים במסכת אבות שהן תוספות שנוספו בתקופה האמוראית, וכן היעדרם המוחלט של שמות אמוראים), אך נוסחה עבר שינויי נוסח ועריכה מהותיים כה רבים במהלך השנים, עד שקשה ולעיתים בלתי אפשרי לשער מה הייתה צורתו המקורית של החומר. בדיקתו העלתה ששני הנוסחים רחוקים מאוד מן המקור, אם כי יש עדיפות קלה לנוסח ב', באופן כללי.

בעקבות עבודתו הוציא קיסטר מהדורה מחודשת של "אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר" בשנת 1997, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. מהדורה זו כוללת את צילום עבודתו של שכטר, עם הרחבות וציוני מקורות.

אבן העזר

אבן העזר או בקיצור אה"ע או אבה"ע הוא שמו של החלק השלישי בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

חלק זה עוסק בדיני אישות (כגון קידושין וגיטין). השם נלקח בהשראה מן הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" שמדבר על בריאת זיווגו של האדם הראשון - חווה.

כיום השם אבן העזר משמש להגדרת מכלול הדינים הנוגעים לדיני נישואים וגירושים. דינים אלו אינם כוללים את דיני נידה המהווים חלק מהלכות איסור והיתר המובאות בחלק יורה דעה.

בספרות ההלכה והשו"ת של האחרונים חולקו לרוב הנושאים העוסקים בהלכות אלו לפי הסדר שנקבע בחלק אבן העזר בטור.

אורח חיים (שולחן ערוך)

אורח חיים או בראשי תיבות או"ח הוא שמו של החלק הראשון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך. יצא לאור לראשונה בוונציה שכ"ה-שכ"ו.

ה"אורח חיים" עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.

הכינוי "אורח חיים" משמש במובן הרחב ככינוי להלכות אלו, ובספרות האחרונים משמש הכינוי "אורח חיים" בספרי הלכה ושות"ים, לאותו חלק מהספר המתייחס לנושאי היום יום ומעגל השנה היהודי.

אורח חיים נחשב בעל קדימות בלימוד הלכה, כפי הסברו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בתחילת ספרו משנה ברורה, מכיוון שרוב ההלכות הנידונות בו נוגעות לחיי היום יום בזמן שאין לאדם אפשרות לעיין בספר ועל כן יש לו ליודען מבעוד מועד.

אזולאי

אזולאי נודע גם כאסולי, אסולין, אזולאס ועוד. הוא שם משפחה יהודי נפוץ של יהודים ממוצא ספרדי, בעיקר בקרב יוצאי מרוקו ואלג'יריה. יש כמה סברות באשר למוצא השם ומשמעותו:

שילוב המילים הספרדיות "אזול" (azul), שפירושה כחול ו"אויוס" (ojos) שפירושה עיניים. השם נפוץ בספרד גם בקרב גויים

שם המקום בוזולאי שבאלג'יריה, או מהמילה הברברית "אזיל", שפירושה "טוב"

כינוי לאנשים בעלי גבות עבותות.

סברה עממית (שאין לה ביסוס מדעי) מקשרת בין שם המשפחה לבין פסוק המתאר את האיסורים ההלכתיים שחלים על בני מעמד הכהנים: "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו". לפי סברה זו, ראשי התיבות של הפסוק – אזולא"י – הפכו לשם משפחה של כהנים בקרב יהודי ארצות האסלאם.האם התכוונתם ל...

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

ברכי יוסף

ברכי יוסף הוא פירוש לשולחן ערוך מאת רבנו חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א.

ספר זה הוא אחד היחידים שנכתבו על כל ארבעת חלקיו של השולחן ערוך וכשאר הפירושים על השולחן ערוך הוא נחשב לאחד מנושאי כליו. בספר מביא החיד"א כתבי יד נדירים של רבנים שונים ומוסיף תשובות לשאלות שלא נענו על ידי השולחן ערוך. הספר הוא ליקוט מרבותינו אשר דבריהם לא הודפסו קודם לכן והחיד"א מצא את פסקיהם במהלך מסעותיו. הספר מחולק בימינו לשני כרכים ומסודר במתכונת של השולחן ערוך. הרבה מהפוסקים האחרונים בדורנו מסתמכים על ספר זה משום שהחיד"א היה מקובל על כל הפוסקים הספרדים. הספר הוא אחד מספרי החיד"א הגדולים והחשובים ביותר והוא מצוטט לעיתים קרובות.

נדפס לראשונה בחיי המחבר בליוורנו שנת ה'תקל"ד. מאז נדפס פעמים רבות ומהדורה מקוצרת ממנו נדפסה על גיליון השולחן ערוך.

חצי שיעור

בהלכה, חצי שיעור היא אכילת מאכל האסור לאכילה בכמות הפחותה מהשיעור הדרוש לחיוב, לדוגמה אכילה של פחות מכזית חזיר. ישנה מחלוקת אמוראים האם ישנו איסור מהתורה בדבר זה, אך מוסכם כי אין בחצי שיעור כדי להתחייב בעונש על האיסור.

טרכט (מיתולוגיה)

טרכט הוא שד המוזכר בספרי שאלות ותשובות של רבי מאיר מלובלין (המאה ה-16) וכן אצל רבי חיים יוסף דוד אזולאי (המאה ה-18), העושה קישור מרומז בין מקרה שהובא לפניו לבין המקרא שהובא בפני רבי מאיר מלובלין. מהטקסטים לא ברור מה מקורו של השד.

שד זה מתואר כמופיע בפני נשים במסווה של דמות אדם ומדבר אתם. העדויות מראות על חשש שנעשה מגע מיני, ומספרות על הוראות שהשד נותן לאנשים שאתם הוא במגע.

י"א באדר

י"א באדר הוא היום האחד עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

יוסף קורקוס

רבי יוסף קורקוס (שנות הר', אמצע המאה ה-15 - ה'ש', 1540) היה מחכמי מצרים וארץ ישראל לאחר גרוש ספרד, מראשוני מפרשי הרמב"ם. מכונה גם "מהר"י קורקוס" (מורנו הרב יוסף) או "ר"י קורקוס".

יעקב מולכו

רבי יעקב ב"ר יוסף מולכו היה חכם חסיד שחי במאה ה-17 בירושלים והיה חבר בבית הדין עם משה בן חביב ומשה גאלנטי. היה גיסו של רבי אברהם יצחקי. נולד בסאלוניקי. אביו היה הרב יוסף מולכו מגדולי הדיינים בעיר ומחבר הספר 'שלחן גבוה' על השולחן ערוך.

לאחר פטירת הפרי חדש בשנת התנ"ו, עמד בראשות ישיבת בית יעקב פירירא עד פטירתו.

רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) מזכיר אותו רבות בספריו, למשל בברכי יוסף וב"מחזיק ברכה". גם "שערי תשובה" מזכיר אותו מספר פעמים בשם הברכי-יוסף.

מולכו כתב שו"ת שהיה אצל החיד"א בכתב יד. כתבי ידיו שהיו בידי החיד"א לא הודפסו. ככל הנראה כתבי היד שמצויים בבית הספרים הלאומי באוניברסיטה העברית הם אלו שהיו בידיו של החיד"א.

בשנת תמ"ז ר' יעקב מולכו נתן הסכמה לספר השו"ת "שער אפרים" מאת רבי אפרים הכהן.

יצחק די ליאון

רבי יצחק די לאון תלמיד חכם ומקובל ספרדי. נולד בעיר לאון בצפון ספרד. שימש כרבה של טולדו. היה מאחרוני רבני קסטיליה. נפטר שנים מעטות לפני גירוש ספרד כשהוא בן למעלה משבעים.

תלמידו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בקבלה ובתורת הנסתר ומיוחסים לו מעשי ניסים. זכה לכבוד רב מרבי יוסף קארו אשר כינהו 'רבינו הגדול מוהר"ר יצחק די ליאון'. רבי דוד קונפורטי, בספרו הביבליוגרפי "קורא הדורות", ייחס לו את כתיבת ספר מגילת אסתר אשר עוסק בתשובות להשגות הרמב"ן על ספר המצוות של הרמב"ם. רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) הוכיח בספרו "שם הגדולים" שזיהוי זה שגוי, ומחבר הספר הוא חכם יהודי מאיטליה מדור מאוחר יותר אשר שם משפחתו הוא לאון ואילו אצל רבי יצחק די לאון השם 'לאון' מלמד על עיר מוצאו.

יצחק די לאון היה שותף לחוג מקובלים אשר ממנו יצא "ספר המשיב" אשר שלל באופן קיצוני את העיסוק בפילוסופיה אשר רווח אצל חלק מיהודי ספרד. אף על פי כן, רבי יצחק די לאון, כתלמיד בבית מדרשו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בלוגיקה ברוח הלוגיקה של אריסטו, ככלי לניתוח ולימוד סוגיות התלמוד וההלכה.

רבי יצחק די ליאון נפטר ונקבר בטולדו. ר' יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם),

מתלמידיו המפורסמים היה רבי אברהם סבע.

מסכת כלה

מסכת כלה היא חיבור הנמנה עם המסכתות הקטנות. המסכת מכילה פרק אחד ארוך העוסק ברובו באופן הראוי לקיום יחסי אישות ובענייני צניעות על פי הדרכות חז"ל.

מסכת כלה הוא חיבור קלאסי של המסכתות הקטנות בעוד מסכת כלה רבתי הוא חיבור מאוחר יותר, ראה בערכו. שמם נגזר מהמאמר הראשון העוסק בחובת ברכת הנישואין: "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה".

מרדכי כרמי

רבי מרדכי כרמי (ה'תק"ט, 1749 - ה' בסיוון ה'תקפ"ה, 22 במאי 1825) היה רב ודיין בקרפנטראץ שבפרובנס. נודע בעיקר בזכות ספרו ההלכתי מאמר מרדכי.

משה נג'ארה (לקח טוב)

רבי משה נג'ארה (? - ה'שמ"א) היה מחכמי צפת בתקופתו של האר"י הקדוש ומתלמידיו. עבר לדמשק לכהן בה כראש הרבנים.

רמ"א

רבי משה איסרלישׂ, הידוע בכינויו הרמ"א (ה'ר"ץ, 1530 – י"ח באייר ה'של"ב, 1572), היה פוסק, ראש ישיבה, מקובל ופילוסוף. גדול פוסקי אשכנז במאה ה-16.

חיבר חיבורים רבים בהלכה וכן מספר חיבורים הגותיים, אך מפעלו הגדול שסמכותו הוכרה לדורות בקרב יהודי אשכנז היה כתיבת חיבורו ההלכתי "המפה". חשיבותו של חיבור זה היא בהגהות על ה"שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו ובהתאמות שנכללו בו, על-פי המסורות הנבדלות של קהילות אשכנז.

שם הגדולים

שם הגדולים הוא חיבור ביבליוגרפי וביוגרפי מאת הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א).

תקופת חייו של הרב חיים יוסף דוד אזולאי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
אחרונים
חכמי יהדות אשכנז הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש")
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • הרב שמואל הלוי וואזנר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.