חיים ויטאל

הרב חיים ויטאל (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג, 1542 - ל' בניסן ה'ש"ף, 1620) היה ממקובלי צפת, כתב וערך את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק.

רבי חיים ויטאל
לידה 1542
א' בחשוון ה'ש"ג
צפת, האימפריה העות'מאנית
פטירה 1620 (בגיל 78 בערך)
ל' בניסן ה'ש"ף
דמשק, האימפריה העות'מאנית
מדינה האימפריה העות'מאנית (1453-1844) האימפריה העות'מאנית
תחומי עיסוק קבלה
רבותיו משה אלשיך, הרמ"ק, האר"י
תלמידיו בנו שמואל ויטאל, הרב חיים הכהן מארם צובא, רבי אברהם אזולאי
חיבוריו כתבי האר"י
Ari shaar hagilgulim
שער הגלגולים דפוס פרנקפורט תמ"ד

ביוגרפיה

נולד בראש חודש חשוון ה'ש"ג (1542) בצפת, לרב יוסף קאלאבריס (או קלברזה) שעלה לישראל מדרום איטליה. השם 'ויטאל' ניתן לו כתרגום לטיני של שמו 'חיים'.[1] הוא גדל בתקופה בה שימשה צפת יעד מועדף לעולים יהודים מארצות שונות, והייתה בשיאה.

כשהגיע לגיל 14 החל ללמוד בבית מדרשו של הרב משה אלשיך ובהמשך החל ללמוד בבית מדרשו של הרב משה קורדובירו את תורת הקבלה. בתקופה זו החל ללמוד גם אלכימיה, ובגיל 24 השקיע שנתיים וחצי בלימודו,[2] ואף כתב בספריו על כך.

פגישתו עם האר"י

עלייתו של האר"י ממצרים בשנת 1569 (ה'ש"ל) הייתה נקודת מפנה קריטית עבורו. האר"י הצטרף לבית מדרשו של הרב משה קורדובירו, כשזה האחרון נפטר זמן קצר לאחר מכן. כששה חודשים לאחר פטירתו, קיבל עליו הרב חיים את האר"י כרב.

היה בין חשובי תלמידי האר"י, ואף ביאר לחלק מהתלמידים האחרים את דברי רבם. כמו כן רשם בכתב את שיעורי רבו. לדבריו, אמר לו האר"י שהוא תלמידו העיקרי, ושהסיבה היחידה שירד לעולם היא ללמדו קבלה.

לאחר מות האר"י

תקופה זו לא נמשכה זמן רב, והאר"י נפטר גם הוא זמן קצר לאחר מכן, רבי חיים ראה עצמו יורשו וממשיך דרכו. שבעה מתלמידי האר"י קבלו אותו כרבם, ולבקשתו מסרו לו את כל מה שכתבו בשם האר"י מבלי להשאיר לעצמם עותק, וכן נשבעו לו שלא יפרסמו שום דבר בקבלה.[3] לפי מאיר בניהו התלמידים שהתלכדו סביבו התאספו מרצונם החופשי. אך לאחר שנים מועטות כשיצא מצפת בטל הישיבה, ומאז סירב רבי חיים ללמד אף אחד קבלה ולא הסכים שיקראו בכתבי הקבלה שהיו ברשותו. במקום זה השקיע שאר ימיו בסידור דברי האר"י על פי הכתבים שהיו בידו משיעורי האר"י שכתבו הוא ושאר תלמידי האר"י, וכן מכתבי האר"י עצמו שהיו לו. לאחר מותו נעשו כתבים אלו למקור החשוב והעיקרי של דברי האר"י.

תלמידים אחרים של האר"י כגון הרב יוסף אבן טבול והרב ישראל סרוג לא קיבלו את מרות המהרח"ו ולימדו תלמידים והפיצו בכתב את תורת האר"י.

בשנת 1577 שהה זמן קצר במצרים. בחודש כסלו (ה'של"ח) ציין בספר החזיונות כי ראה את מעברו של כוכב השביט הגדול של 1577 בעודו בצפת.

בירושלים התגורר כ-8 שנים, ומשם עבר לדמשק. יש המייחסים מעבר זה לאימה שהטיל אבו סיפין.

על פי המסופר בספר החזיונות, בשנת 1586 (ה'שמ"ו) חזר לצפת בפעם השנייה, שם הוסמך להוראה על ידי הרב משה אלשיך, ונשאר בה עד שנת 1594 (ה'שנ"ד).

משנת ה'שנ"ה (1595) התגורר בדמשק, בה כיהן כרבה של קהילת סיציליה. שהותו בדמשק לוותה בסכסוכים רבים ובמריבות בלתי פוסקות שתועדו בספר החזיונות. דוגמה לסכסוך אחד, הוא הוויכוח עם הרב יעקב אבולעפיא, אשר נבע מסיבות אידאולוגיות או פוליטיות. עם זאת, יש שפקפקו במקוריות ספר זה או חלקים ממנו.[4]

מותו וקבורתו

מצבת רבי חיים ויטאל בקרית מלאכי
המצבה המיוחסת אליו בקריית מלאכי

הלך לעולמו בל' ניסן ה'ש"ף (1620), ונקבר בבית הקברות היהודי בדמשק. ישנם הטוענים כי הרב חיים פינטו העלה בחשאי את קברו לישראל בקריית מלאכי אולם טענה זו לא הוכחה וישנה אף עדות מקברו בדמשק שצולמה ותועדה על ידי החוקר ישראל מאיר גבאי בשנת 2008.[5][6]

רחובות נקראו על שמו בשכונת גבעת שאול בירושלים ובשכונת פלורנטין בתל אביב.

חיבוריו

  • עץ חיים - ספרו המפורסם המחולק לשמונה שערים, עליו עמל במשך כ-21 שנה. לאחר פטירתו, בנו הרב שמואל ערך וסידר את הספר באופן אחר, אותו מצא קל ונכון יותר ללימוד. עם השנים השתנה שמו של ספר זה ונקרא שמונה שערים.

במשך השנים נאספו סיכומיו וכתביו מהגניזה הצפתית על ידי הרב אברהם אזולאי, והועברו לרב יעקב צמח, שערך אותם והוציא לאור את הספרים

  • אוצרות חיים
  • אדם ישר
  • מבוא השערים
  • עולת תמיד
  • קהילות יעקב

לאחר פטירתו של הרב יעקב צמח, הרב מאיר פאפירש, תלמידו, ערך את כל ספרי הרב חיים בהוצאותיהם השונות לכדי שלושה ספרים עיקריים:

  • דרך עץ חיים - דרושים והקדמות בחכמת האמת, כולל הקדמה על חשיבות תורת הקבלה, והצורך שבלימודה לראויים לכך. נקרא כיום עץ חיים.
  • פרי עץ חיים - סדרי הכוונות היוצאות למעשה
  • נוף עץ חיים - דרושים נוספים שאינם מסודרים על סדר השתלשלות העולמות

ספרים נוספים שכתב הרב חיים:

  1. יומן מאורעות וחלומות - שלושה חלקים.
  2. קונטרס שורש נשמתי - דברי האר"י על שורש נשמתו של הרב חיים ויטאל

שני החיבורים האלו נמצאים בכתב ידו של הרב חיים. הם נכרכו יחד, ולכן נחשבו בטעות לספר אחד, והם שני חיבורים שונים לגמרי בתוכנם. השם 'ספר החזיונות' ניתן על ידי נכדו הרב משה ויטאל.

יש שטענו שספר זה מזויף. כתב היד הופץ כמאתיים שנה אחר מותו, מלא גידופים וסיפורים מכוערים על סכסוכים שלו עם דמויות ידועות בצפת ובדמשק בתקופתו, ונוגד למעשה את הכתוב בשני הספרים הידועים שהוציא בחייו.

  • עץ הדעת טוב - ששה שערים של ביאורים: א. על התורה. ב. על נביאים וכתובים. ג. על מדרשי חז"ל. ד. על התלמוד. ה. דרושים לשבתות שונות, כמו שבת הגדול ושבת תשובה ודרושי מילה. ו. מה ששמע מאחרים.[7]
  • ספר התכונה - על חכמת התכונה
  • ספר הגורלות
  • ספר הפעולות - בקבלה מעשית ואלכימיה, מהדורה שנייה מתוקנת תשע"ד
  • תעלומות חכמה - בקבלה מעשית ואלכימיה

לקריאה נוספת

  • גרשם שלום, שטר ההתקשרות של תלמידי האר"י, ציון, ה, ת"ש, עמ' 138–139.
  • גרשם שלום, הערך: חיים ויטאל, אנציקלופדיה יודאיקה, כרך 16, ירושלים 1972, עמ' 171–176.
  • ישעיהו תשבי, העימות בין קבלת האר"י לקבלת הרמ"ק, ציון, ל"ט, תשל"ד, עמ' 33, הערה 83.
  • מ' בניהו, רבי חיים ויטל בירושלים, סיני, ל, (תשי"ב), עמ' סה-עה.
  • יוסף אביב"י, קבלת האר"י, מכון בן צבי, ירושלים 2008.
  • משה מ' פיירשטיין (ההדרה, מבוא והערות), ספר החזיונות, יומנו של חיים ויטאל, הוצאת יד בן צבי, 2006
  • הרב משה הלל, "אגרות תשובה בחכמת הקבלה מאת רבי חיים ויטאל ורבי יוסף בן טבול לשאלת רבי אברהם מונוסון", מן הגנזים, ספר שישי, (תשעה), עמ' לא-נא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "עץ החיים בחקל תפוחין קדישין", יוסף סטפנסקי, בתוך "סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה", גיליון 15, עמ' 46.
  2. ^ החזיונות חלק א סי' ב וח"ד סי' ט"ז ועוד
  3. ^ רבי חיים ויטאל, ספר החזיונות, נספח ב', עמ' רנב, תשי"ד
  4. ^ בעניין מקוריות ספר החזיונות ראו בערכו שם
  5. ^ היכן קברו של מהרח"ו ?, הידברות
  6. ^ בעקבות אהלי צדיקים: ישראלים מבקשים לצאת לסוריה
  7. ^ חלקים מהחיבור נדפסו במשך השנים. חלק מהחיבור שרד בכתב ידו ותצלום ממנו נמצא בבית הספרים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים.
א' בחשוון

א' בחשוון הוא היום הראשון בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. א' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' חשוון היא רב הזמן פרשת נח.

אברהם בן דוד מפושקירה

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, 1120 לערך - 1198), היה רב, ראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר, שבחבל פרובנס שבצרפת, פרשן תלמוד ומקובל. כונה גם "ראב"ד השלישי" "הראב"ד מקרית יערים" ו"בעל ההשגות", על שם השגותיו המפורסמות על ספר משנה תורה שכתב הרמב"ם. היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

האר"י

רבי יצחק בן שלמה לוריא (ה'רצ"ד, 1534 - ה' באב ה'של"ב, 25 ביולי 1572) מכונה האר"י הקדוש הוא גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י", שאומצה על ידי בתי מדרש רבים העוסקים בתורת הסוד. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

וידאל די טולוזא

רבי וידאל די טולוזא (או: די טולושׂא) (1283–1360), מחבר ספר מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, מן הראשונים. ידוע גם בכינויו הרב המגיד, על שם חיבורו.

יונתן סאגיס

רבי יונתן סאגיס (או סאגיש. נפטר בשנת 1622) היה מקובל צפתי מתלמידיו של האר"י שכונו "גורי האר"י".

יוסף אבן טבול

רבי יוסף אבן טבול (? - 1616), המכונה גם המערבי או המוגרבי, נולד ככל הנראה באזור המגרב (צפון אפריקה) במאה ה-16. להשערת חוקרים אחדים מוצאו מאזור דרעא שבמרוקו. הוא עלה לארץ ישראל ולמד קבלה אצל האר"י בצפת, שם נשאר לאחר מות רבו (1572) ולימד קבלה. בין תלמידיו נמנים ר' שמשון בק ור' ישראל בנימין.

בין 1602-1608 עבר ר' יוסף למצרים וישב באלכסנדריה, שם הוסיף להעמיד תלמידים בקבלה. הוא נפטר באלכסנדריה בקיץ של 1616. מסורת של יהודי תוניסיה טוענת על קברו של רבי יוסף המערבי בסביבות הכפר אל-תמאמה במחוז גאבס אשר בדרום-מזרח המדינה כיום.

רבי יוסף אבן טבול הותיר אחריו יבול ספרותי גדול של דרשות ופרושים לספר הזוהר, חלק מדרושיו הקבליים ידועים בשמם "דרושי חפצי בה".

שאלת יחסו עם תלמידו הבולט של האר"י, רבי חיים ויטאל נידונה בין החוקרים; בעוד גרשם שלום טוען למתח ותחרות הדדיים, יוסף אביב"י גורס יחסים נינוחים יותר.

בכתביו בולטת הסיבה הקתרטית (מלשון קתרזיס) לצמצום ולאצילות: האל ביקש להיפטר משורש הרע שהיה חבוי בו. בכתביו של ר' חיים ויטאל ניתן למצוא את הסיבה הזו בין השורות, אבל הסיבה השכיחה היא הסיבה הטלאולוגית: לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים. השערת החוקרים, כגון: גרשם שלום וישעיה תשבי הייתה שר' חיים ויטאל ביקש לטשטש ולהסוות את התורה הזו. מכאן החשיבות של כתבי אבן טבול: הם נותנים לנו גרסה בלתי מצונזרת לכתבי האר"י. חוקרים מאוחרים יותר, כגון משה אידל, יהודה ליבס ורונית מירוז טוענים שתורת האר"י היא תורה מרובדת, שנוצרה בשלבים שונים ונמסרה בעל-פה לתלמידים שונים ומכאן ההבדלים בגרסאות השונות.

ישראל נג'ארה

רבי ישראל נג'ארה (צפת, 1555 – עזה, 1628) רב, פרשן ומשורר. מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים.

ל' בניסן

ל' בניסן הוא היום השלושים בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושים בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. ל' בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

מקובל

מקובל הוא כינוי לדמות אשר עיקר עיסוקה מופנה ללימוד הקבלה, ועיסוק בחקר האלוהות וסודות התורה. מקובל הוא זה העוסק בטקסטים של תורת הסוד היהודית (קבלה עיונית). על אף שהמקובלים מזוהים לרוב עם עיסוק בקבלה עיונית, היו כאלו שהתעסקו גם בקבלה "מעשית".

מקובל על פי המסורת היהודית הוא חכם ומבין מדעתו (תלמוד בבלי מסכת חגיגה יא/ב), המקבל מרבו חכם מקובל (הרמב"ן, הקדמה לחומש בראשית). מדגיש בעל הסולם: החיוב שגם התלמיד צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו, ואם אינו כך אפילו יהיה צדיק היותר גדול בעולם אסור ללמדו (קבלה). ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו א"כ שוב אין לו צורך ללמוד מאחרים.

מקובלי צפת

מקובלי צפת הוא כינוי קיבוצי ליהודים שעסקו בלימוד קבלה ("מקובלים") שחיו ופעלו בעיר צפת בתקופת האר"י (רבי יצחק לוריא), לפניו ואחריו, בטווח השנים שבין שנת ה'ר"פ (1520) בערך עד שנת ה'ש"ס (1600). מקובלי צפת בכלל והאר"י ותלמידיו בפרט פיתחו כיוונים חדשים בתורת הקבלה, כיוונים אשר התפשטו במאות השנים הבאות והותירו חותם גדול על העולם היהודי.

משה אלשיך

רבי משה אלשיך (מכונה האלשיך הקדוש) (ה'רס"ז, 1506/1507 - י"ג בניסן ש"ס, 1600), היה פרשן ומחבר דרשות מפורסמות על התורה (המכונות 'אלשיך'), שד"ר, ופוסק בצפת. תלמידם של רבי יוסף טאיטאצאק ורבי יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה.

משה קורדובירו

רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (רמ"ק; ה'רפ"ב, 1522 - כ"ג בתמוז ה'ש"ל, 1570), מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.

נוסח האר"י

נוסח האר"י הוא כינוי לנוסח תפילה בו התפלל האר"י. נוסח התפילה של האר"י, הנהגותיו בעת התפילה וכוונות קבליות שהיה מכוון. הנוסח מפורט בספר שער הכוונות שנכתב על ידי תלמידו ר' חיים ויטאל.

נוסח ספרד

נוסח ספרד הוא נוסח תפילה שהתקבל בתנועת החסידות במזרח אירופה. מתפללים בו חסידים וצאצאיהם.

ספר החזיונות

ספר החזיונות (ידוע גם בשם שבחי ר' חיים ויטאל) הוא חיבור מאת רבי חיים ויטאל (מהרח"ו), בכיר תלמידי האר"י. זהו מעין יומן אוטוביוגרפי הכתוב באווירה מיסטית, המנסה למצוא תימוכים לגדולת עצמו ושהוא מיועד להיות המשיח. יש המפקפקים באמינות החיבור, או חלקיו.

בחיבור זה העלה מהרח"ו על הכתב חזיונות וחלומות אישיים, או חלומות שאחרים חלמו על-אודותיו. מהרח"ו לא נתן כותרת לחיבור. את השם "ספר החזיונות" נתן נכדו ר' משה ויטל וכך גם קרא לו החיד"א כשתיאר אותו בספרו שם הגדולים (מערכת ספרים, ח, סעיף מ"ד).

כל סעיפי הספר מתוארכים, אולם את עריכתו הסופית של החיבור ערך המחבר ככל הנראה בין השנים 1612-1609, לקראת סוף ימיו, בעת שישב בדמשק.

עץ חיים (ספר)

עץ חיים הוא שמו של חיבור יסודי בכתבי האר"י. את הספר כתב הרב חיים ויטאל שהיה תלמידו המובהק של האר"י. בספר עץ חיים נפרסת משנתו של האר"י, אותה כתב הרב ויטאל מפיו. הספר חידש שיטה בקבלה, והשפיע רבות על עולם החשיבה היהודי, ובעיקר על תנועות המקובלים והחסידות.

רבי יוסי בן זמרה

רבי יוסי בן זמרה היה תנא וכהן. חי בדור השישי של תקופת התנאים, בעת המעבר בין התנאים לאמוראים.

הוא היה ממשפחה מיוחסת ובתו נישאה לבנו של רבי יהודה הנשיא. יש אומרים שהיה צאצא של דוד המלך. מצד אביו היה כהן.רוב מאמריו של רבי יוסי עוסקים באגדה ורובם נמסרו על ידי תלמידו רבי אלעזר בן פדת.

על מאמרו ה"סתום" (כלומר מאמר שאינו עולה בקנה אחד עם ההגיון הפשוט), בקשר עם אורך פסיעותיו של אברהם אבינו, כתב רבי חיים ויטאל מאמר שלם הנקרא "אגרת רבי חיים ויטאל".

מאמרים רבים שאמר רבי יוסי בן זמרה, או שנאמרו בשמו עוסקים באיסור לשון הרע, כגון מאמרו במסכת ערכין

הסבר: הלשון שהיא האבר האחראי על הדיבור, נבראה מוגנת בכמה וכמה הגנות, כדי שהדיבור לא יצא בקלות, ולאדם תהיה שהות לחשוב, טרם שהוא מוציא דבר פסול מפיו.

מושב כרם בן זמרה נקרא על שמו, מכיוון שעל פי המסורת הוא קבור בתחום המושב.

שמחת תורה

שמחת תורה הוא מועד יהודי המציין את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת מחזור חדש. ביום זה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, פרשת וזאת הברכה, ומיד אחריה את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת בראשית.

בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ומחוצה לה הוא נחוג ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).

תורת הצמצום

תורת הצמצום הוא מושג יסודי בקבלה, העוסק בתהליך שקדם לבריאת העולם, אשר במהלכו "פינתה האלוהות מקום" על מנת לאפשר קיומה של מציאות מחוצה להּ. מושג הצמצום פותח במיוחד בקבלת האר"י ובמשנותיהם של ממשיכי דרכו, אך הוא בעל מקורות קדומים יותר.

תקופת חייו של הרב חיים ויטאל על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.