חיים דוב שעוועל

הרב חיים דוב (צ'ארלס) שעוועל (קרי: שֶוֶול; באנגלית: Charles Ber Chavel), כ"א בתמוז תרס"ו, 1906 – כ"ט באייר תשמ"ב, 1982)[1] היה רב וחוקר ומהדיר ספרות תורנית. עורך כתב העת התורני "הדרום".

ביוגרפיה

נולד בצ'כנוב שבפולין בשנת 1906. בשנת 1920 היגרה משפחתו לארצות הברית. בשנת 1929 נסמך לרבנות בבית המדרש לתורה של שיקגו, שנמצא היום בסקוקי, אילינוי, אצל הרבנים ניסן יבלונסקי וחיים יצחק קארב. בשנת 1928 קיבל תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת שיקגו, בשנת 1932 קיבל תואר שני מאוניברסיטת לואיוויל בהיסטוריה של העת העתיקה, ובשנת 1938 תואר ראשון במשפטים.

בין השנים 19301945 כיהן כרב בלואיוויל שבקנטאקי (Louisville, Kentucky). לאחר מכן עקר לניו-יורק ובמשך כשנה ניהל את פעילויות בית הכנסת של איגוד הקהילות היהודית האורתודוקסיות של אמריקה. משנת 1946 ועד לעלייתו ארצה בשנת 1979 כיהן כרב קהילת "שערי צדק" באדג'מיר (Edgemere) שבלונג איילנד. תקופה מסיימת שימש משגיח כשרות במלון "גרוסינגרס".[2] היה חבר בית הדין הארצי של הסתדרות הרבנים דאמריקה.

הרב שעוועל יסד וערך את כתב העת התורני "הדרום" שיצא מטעם הסתדרות הרבנים בארצות הברית (תשי"ז-תשמ"ג).[3] הוא עמד בראש מערכת כתב העת במשך כחצי יובל שנים, והפך אותו מגיליון צנוע לבמה המרכזית לפרסום תורני בצפון אמריקה.

זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית, בקטגוריית ספרות מחקר וספרי עזר תורניים, לשנת תשי"ג–תשי"ד (1953).

בשנת תשל"ט (1979) עלה לישראל והתגורר בירושלים. הצטרף להנהלת מוסד הרב קוק.

נפטר בעת ביקור בניו יורק בערב ראש חודש סיוון תשמ"ב (1982), והובא למנוחות בבית שמש.

הרב שעוועל נישא בשנת 1933 לפייגה (צפורה, Florence) לבית קראסנע (1908–1996), אף היא ילידת צ'כנוב. נולדו להם שני ילדים, צלה (Cyrella, 1936 -2000) ופרופ' יצחק (Isaac, נולד ב-1939).

ספריו

ספר החינוך. שעוועל
עטיפת מגן לספר. עיצבה: עלי גרוס

הרב שעוועל פרסם מהדורות תורניות-מדעיות מוגהות, מוערות (בחילופי גרסאות ומראה מקומות), ומבוארות של פרשני המקרא והתלמוד על פי כתבי-יד ודפוסים ראשונים. רובן יצאו לאור במוסד הרב קוק. הכרכים יצאו לאור כל אחד בנפרד, ולאחר מכן כן כונסו למהדורה בסגנון מקראות גדולות - תורת חיים על חמישה חומשי תורה, מוסד הרב קוק, תשמ"ו-תשנ"ג (קיצור הערותיו וביאוריו בהוצאת תורת חיים בוצע בידי מוסד הרב קוק):

עוד מספריו על הרמב"ן:

  • כתבי רבינו משה בן נחמן, תשכ"ג
  • רבנו משה בן נחמן: תולדות חייו, זמנו וחיבוריו, תשכ"ז
  • חידושי הרמב"ן על מסכת עבודה זרה, תש"ל
  • תשובות הרמב"ן, תשל"ה
  • ספר המצוות לרמב"ם עם השגות הרמב"ן, תשמ"א

ספרים נוספים

תרגום לאנגלית:

  • ספר המצוות להרמב"ם, כרך הראשון (מצוות עשה) של הספר יצא לאור בבית הדפוס סונצ'ינו, לונדון, 1940, אולם לוחות ההדפסה הושמדו בהפצצה על לונדון במלחמת עולם השנייה. הספר המלא (שני כרכים) יצא מחדש בשנת 1967.
  • פירושי התורה להרמב"ן
  • מבחר מכתבי רמב"ן
  • כד הקמח לרבינו בחיי

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב יוסף אליהו מובשוביץ, הספר - יובל השבעים למוסד הרב קוק, מוסד הרב קוק תשס"ח, עמ' 214
  2. ^ ראו: הרב שלמה ריסקין, ציוני דרך, הוצאת ידיעות אחרונות 2012, עמ' 184-185
  3. ^ רוב עריכת כרך האחרון, נ"ב, נעשה בידי הרב שעוועל טרם מותו, והופיע אחרי כן.
אבא מרי בן יוסף

רבי אַבָּא מָרִי בֶּן יוֹסֵף (חי בסביבות ד'תתק"נ, 1190) היה מגדולי חכמי פרובנס במאה ה-12. נודע בשל פירושו האבוד להלכות הרי"ף.

איגרת הרמב"ן

אגרת הרמב"ן הוא מכתב המיוחס לרמב"ן, שעל פי הייחוס נכתב לבנו נחמן ששהה בקטלוניה. האגרת היא מסוג צוואה רוחנית וכוללת דברים בחשיבות הענווה והימנעות מכעס. האגרת זכתה לתפוצה רבה והוכללה במהדורות רבות של סידורים וספרי מוסר.

אינוקנטיוס השלישי

אינוקנטיוס השלישי (בלטינית: Innocentius III‏; 1161 בערך - 16 ביוני 1216), כיהן כאפיפיור מ-8 בינואר 1198 ועד למותו.

נחשב לאפיפיור פוליטי מאוד, שלא הסתפק בתפקידו הדתי כ"נציגו של ישו עלי אדמות", אלא שאף גם לשלטון עולמי. בימיו הגיעה הכנסייה לשיא כוחה והשפעתה גם בעניינים שנחשבו עד אז לעניינים ארציים מובהקים. לא חשש להתעמת מול מלכים ושליטים חזקים כאשר אלה פעלו בניגוד לעמדת הכנסייה.

אינוקנטיוס נבחר לכהונה בגיל צעיר מאוד וכך הקנה יציבות רבה לשלטונו. יתרונו התגלם גם בכך ששלט היטב ברזי כתבי הקודש, ונהג לגבות את כתביו בציטטות מתוך התנ"ך והברית החדשה כדי להצדיק את מדיניותו.

לוטאריו דה קונטי די סני נולד בעיירה ג'ביניאנו שליד העיר אניאני (כיום במחוז לאציו באיטליה) לטרסימונד, רוזן סני שהיה אחיו של האפיפיור קלמנס השלישי. משפחה זו העמידה מאוחר יותר שמונה אפיפיורים נוספים ובהם גרגוריוס התשיעי, אלכסנדר הרביעי, ואינוקנטיוס השלושה עשר.

הוא למד תאולוגיה ברומא, בפריז ובבולוניה וב-1181, עם מות האפיפיור אלכסנדר השלישי שב לרומא ושימש בתפקידים שונים תחת האפיפיורים לוקיוס השלישי, אורבנוס השלישי, גרגוריוס השמיני, ותחת דודו קלמנס השלישי, שמינה אותו לקרדינל.

עם מינויו לאפיפיור של סלסטינוס השלישי ממשפחת אורסיני, שהיה אויבו של בית סני, עזב את רומא והתגורר באניאני. בתקופה זו כתב מספר חיבורים תאולוגיים ובהם "מצבו העלוב של האדם" ו"מסתוריה של המיסה", שהצביעו על השראתו הסגפנית ברוח ספרי התפילה של הנזירים.

ב-8 בינואר 1198, היום שבו נקבר סלסטינוס השלישי, נבחר לוטאריו דה קונטי לאפיפיור ואימץ לעצמו את השם אינוקנטיוס השלישי.

אלי ציון ועריה

אלי ציון ועריה היא קינה לתשעה באב שנאמרת בסיום הקינות בשחרית בקהילות יהודי אשכנז. תוכנה, כמרבית הקינות, הוא הבעת צער וכאב על חורבן בית המקדש ויציאת עם ישראל לגלות. זהות מחברה אינה ידועה. הקינה מוכרת מסוף תקופת הראשונים. מבנה הקינה הוא אקרוסטיכון לפי סדר האלף בית.

פתיח הקינה הוא על פי הפסוק ביואל: "אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ". פירוש המילה הראשונה "אלי" לפי פרשני המקרא הוא לשון קינה כמו "קונני".

בשונה מיתר הקינות שנקראות בלחש, את הקינה הזו בקהילות רבות כל הציבור שר יחד. כתוצאה מכך היא אחת הקינות המוכרות ביותר, וזכתה לביצועים רבים.

על בסיס קינה זו חיבר ניצול השואה יהודה לייב ביאלר קינה בשם "אלי אלי נפשי בכי" על השואה.

דקדוקי סופרים

דקדוקי סופרים (מכונה גם בראשי תיבות: דק"ס) הוא שמה של סדרת ספרים שכתב והוציא לאור רבי רפאל נתן נָטֵע רבינוביץ, המביאה חילופי גרסאות לתלמוד הבבלי מתוך כתב יד מינכן (שנכתב בשנת 1342, והוא כתב היד היחיד שמקיף את כל התלמוד הבבלי ויד צנזורים נוצרים לא נגעה בו), ומתוך השוואה לכתבי יד אחרים, דפוסים ישנים וספרות הראשונים. בנוסף מובאות לעיתים גם חילופי גרסאות לפירוש רש"י, לרי"ף ולראשונים אחרים שנדפסו עם התלמוד. כתלמיד חכם מובהק, עיטר הרב רבינוביץ את השוואת הנוסחאות בהערות למדניות המבהירות את משמעותם של הבדלי הנוסח ולעיתים אף מסבירות איזו מהנוסחאות עדיפה לדעתו.

הדרום (כתב עת)

הדרום הוא קובץ תורני היוצא לאור בניו יורק מאז סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי הסתדרות הרבנים דאמריקה.

לצד חידושי תורה ופסקי הלכה, מתפרסמים ב"הדרום" גם מחקרים בהיסטוריה של עם ישראל וביוגרפיות של רבנים ודמויות בעולם היהודי. בגיליון מ"ז של הדרום פרסם הגרי"ד סולובייצ'יק את חיבוריו המחשבתיים 'ובקשתם משם' ו'רעיונות על התפילה'.

בין הדמויות הבולטות שפרסמו חידושי תורה ומאמרי הלכה בגליונות "הדרום": הרב יחיאל יעקב וינברג, הרב יוסף אליהו הנקין, הרב אליהו חזן, הרב יהודה לייב לוין ממוסקבה, הרב אליהו כץ מברטיסלאבה, הרב ישראל זאב גוסטמן והרב אפרים גרינבלט. אישים בולטים שפרסמו את מחקריהם בכתב העת: מאיר הרשקוביץ, יצחק לוין ונפתלי בן מנחם.

ירושלים בתקופה הממלוכית

העיר ירושלים הייתה תחת שלטון הממלוכים החל משנת 1260 ועד שנת 1516. תקופה זו בתולדות העיר חופפת את שנות שלטונם של הממלוכים בארץ ישראל. ירושלים הממלוכית הייתה עיר שולית מבחינה אסטרטגית, מדינית וכלכלית, ועם זאת בעלת חשיבות דתית גבוהה, הן עבור השלטון הממלוכי המוסלמי והן עבור היהודים והנוצרים.השלטון בירושלים בתקופה הממלוכית היה נתון בידי פקידים שהיו אנשי דת והתרכזו בבניית מבני דת מוסלמיים בעיר. הפן המנהלי של העיר הוזנח, ואוכלוסייתה הייתה ברובה ענייה, וחיה בְּצִלָּם של ארמונות ומבנים מפוארים, ששימשו כמרכזי לימוד לתורת האסלאם. ירושלים היוותה מרכז חשוב של עלייה לרגל עבור שלוש הדתות, והתקיימו בה קהילות קטנות של נוצרים ויהודים, שאמנם סבלו מהגבלות רבות, אך זכו לזכויות הגנה מסוימות. רבים מהמבנים המפוארים בעיר העתיקה ובהר הבית נבנו בתקופה הממלוכית, והשפעתה של האדריכלות הממלוכית ניכרת בעיר עד היום. פרטי עיצוב ואדריכלות בסגנון ממלוכי משמשים את אדריכלי העיר בתקופה המודרנית על מנת ליצור "מראה ירושלמי".

נחום אליעזר רבינוביץ'

הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ' (נולד י' באייר ה'תרפ"ח, 30 באפריל 1928) הוא ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" שבמעלה אדומים, ופוסק ציוני דתי בולט.

נידה

נידה היא אישה שנטמאה כתוצאה מיציאת דם הווסת. אישה שנטמאה מדם שיצא מהרחם שלא בזמן הווסת נקראת זבה ודיניה שונים. ההלכה קובעת דינים רבים לנידה, העיקרי שבהם הוא איסור על קרבה ועל קיום יחסי אישות עם האיש, עד היטהרות הנידה מטומאתה על ידי טבילה במקווה. שורש המילה 'נידה' הוא נ-ד-ד, שמשמעותו ריחוק.

בהלכות טומאה וטהרה, הנידה היא אב הטומאה, ומטמאה אנשים, כלים, מאכלים ומשקאות.

ספר החינוך

ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג (613) המצוות שמופיעות בתורה על פי מניינו של המחבר. הספר נכתב בשלהי המאה ה-13 בהמשך למסורת רחבה של מוני מצוות, ביניהם הספרים ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות גדול וספר מצוות קטן.

שלא כקודמיו, מתאר בעל ספר החינוך גם את טעם המצווה (בלשונו: "שורש המצווה"), דיניה, העונש המוטל על מי שלא מקיים אותה ופרטים נוספים. ישנן שיטות אחדות לברירת ציוויי התורה שמוגדרים כ"מצוות", וספר החינוך בחר כמקור עיקרי את מניין המצוות של הרמב"ם. בחלק מהמצוות שהרמב"ן משיג עליהן ומציע לא למנותן או למנותן באופן אחר, משלב המחבר את דעת הרמב"ן ואת נימוקיו.

על הספר נכתב פירוש המבאר ודן במקורותיו הנקרא "מנחת חינוך".

עזרא ועזריאל בני שלמה

רבי עזרא בן שלמה מגרונה, ואחיו רבי עזריאל בן שלמה מגרונה, היו מגדולי המקובלים בקטלוניה בסביבות שנת ד'תתק"ן, 1190. רבי עזרא נפטר בשנת ד'תתקפ"ח 1227. שניהם היו תלמידים של רבי יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד בתורת הקבלה, וע"פ חלק מן הדעות, רבותיו של הרמב"ן בקבלה. חיברו חיבורים קצרים בתורת הקבלה, בניסוח סתום המאפשר הבנה בהם רק למי שכבר ידועים לו ענייני הקבלה ממקורות אחרים.

במקורות מסוימים מחליפים בין רבי עזריאל בן שלמה זה, לבין רבי עזריאל בן מנחם, מקובל אחר בן אותה תקופה.

עקיבא איגר

רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר (מכונה בקיצור גם: רעק"א, רע"א או רע"ק איגר; א' בחשוון ה'תקכ"ב, 29 באוקטובר 1761 – י"ג בתשרי ה'תקצ"ח, 12 באוקטובר 1837) היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב-השפעה. נחשב בדורו לגדול הדור והיה מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים. הוא נעשה לסמל של ענק רוחני, למדן וגאון בתרבות היהודית של בית המדרש הישן.

רבי עקיבא איגר נחשב לאחד מגדולי הלמדנים התורניים בעת החדשה ומהבולטים שבהם. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות למדנית בתרבות היהודית-תורנית, ותורתו נלמדת בבתי המדרשות של הישיבות בנות זמננו. הרלוונטיות של דרכי לימודו והלוגיקה שהפעיל נשתמרו אף כיום, בניגוד לאחרונים אחרים שנטו לשיטת הפלפול. לבד מהשפעתו העצומה על צורת לימוד התלמוד ודברי הראשונים, הייתה לרבי עקיבא איגר השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך וכן פסקיו בספרי השו"ת שלו הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות.

בראשית דרכו נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות שבכללה פסיקת הלכה, אך לא נמנע מלשמש כראש ישיבה. בהמשך שימש 24 שנים כרבה של העיירה מרקיש-פרידלנד. עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר לאחר פעילות של חתנו המפורסם, החת"ם סופר, נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, משרה שבה החזיק 23 שנים, עד יום מותו.

עקיבא הכרמי

הרב עקיבא הכרמי (ח' בשבט תרפ"ו, 23 בינואר 1926 - י"ד באב תשע"ה, 30 ביולי 2015) היה רבה של שכונת קריית שמואל שבקריות במשך כשישים שנה וראש כולל האברכים "הישיבה הרמה בקריות".

פירוש רש"י לתורה

פירוש רש"י לתורה הוא הפירוש הנודע ביותר לתורה. נכתב על ידי רבי שלמה יצחקי (רש"י) במאה ה-11, כחלק מפירושו הכולל לתנ"ך, הכולל פירוש כמעט לכל התנ"ך. כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון דברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך תמציתית.

רבי מיוחס

רבי מיוחס בן אליהו הוא פרשן קדמון למקרא, מחכמי יוון.

רבי מיוחס בן אליהו חיבר פירוש מקיף על חמשה חומשי תורה ועל ספר איוב ודברי הימים.

משערים שחי ביוון, שכן פירושו משלב מילים לועזיות ביוונית ומזכיר ערים יווניות. על זמנו חלוקות הדעות: יש המקדימים למחצית השנייה של המאה ה-12, מאחר שהפרשן המאוחר ביותר המוזכר בדבריו הוא אבן עזרא. ויש המאחרים למאה ה-15, מכיוון שההוא מוזכר לראשונה על ידי רבי אליהו מזרחי.

משערים כי הוא אבי משפחת מיוחס מיוון וטורקיה.

פירושיו למקרא נדפסו על ידי מהדירים שונים במאתיים השנים האחרונות, על פי כתב יד יחיד משנת ה'רכט (1469) שנמצא במוזיאון הבריטי בלונדון.

הפירושים משלבים פשט ודרש והלכות מן התורה שבעל פה, וכן כללים מילוניים. בין השאר מציין ר' מיוחס לספר דקדוק שכתב בשם "ספר המידות", שאינו מצוי כיום.

רמב"ן

רבי משה בן נחמן (ידוע בראשי התיבות רמב"ן; ד'תתקנ"ד, 1194 - י"א בניסן ה'ל'[דרוש מקור], 4 באפריל 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן על דרך היוונית Nachmanides (נחמנידֶס, "בן נחמן" ביוונית).

שמיטת קרקעות

שמיטת קרקעות היא הענף העיקרי של מצוות השמיטה. והיא כוללת מספר מצוות ואיסורים מהתורה. נגזרים ממנה גם דיני קדושה על פירות שגדלו בשנת השמיטה, "פירות שביעית", שלשימוש בהם ישנם דינים מיוחדים עקב קדושתם. ערך זה עוסק בשמיטת הקרקעות עצמן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.