חיים גורי


שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר

פרמטרים ריקים [ הוצאות ספרים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חיים גורי
גורי ב-2006
גורי ב-2006
עיסוק משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע
לאום ישראלי
אימוני הפלמח לבני הנוער החלוצי באירופה - מחנות אימונים בהונגריה - חיים גורי. חי-151121
חיים גורי במחנה אימונים של הפלמ"ח בהונגריה. 1947
PikiWiki Israel 21240 The Palmach
חיים גורי (משמאל) ערב מבצע עובדה, 1949. למעלה-אברהם אדן
Reuven Rivlin paying last respect to the poet Haim Gouri, February 2018 (4463)
נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נפרד מחיים גורי בטקס שנערך ברחבת תיאטרון ירושלים (הפעם הראשונה שנערך טקס אשכבה של איש ציבור ברחבת התיאטרון). בתמונה נשיא המדינה עם בנותיו של חיים גורי, פברואר 2018

חיים גורי (כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923ט"ו בשבט ה'תשע"ח, 31 בינואר 2018) היה משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1988, פרס ביאליק, פרס סוקולוב ופרס ניומן.

ביוגרפיה

"עשוי מאותיות"

וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם
לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ
אַתָּה תִּמָּשֵׁךְ, עָשׂוּי מֵאוֹתִיּוֹת
זֶה לֹא מְעַט
מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ.

חיים גורי על עצמו בשיר "עשוי מאותיות", 2015

חיים גורי נולד בתל אביב בשם חיים גורפינקל לגילה וישראל גורי. הוא התחנך בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב, בחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית-הספר המחוזי בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי[1][2] שלמרגלות הר תבור והיה חניך בתנועת הנוער המחנות העולים.[3]

בשנת 1941 הצטרף גורי לפלמ"ח. בהמשך יצא לקורס מ"כים ובשנת 1944 לקורס מ"מים (קורס הקצינים של הפלמ"ח).[4] לאחר מכן מונה למפקד מחלקה בפלוגה א' בגדוד הראשון.[1]

בשנת 1946 השתתף בפיצוץ תחנות הרדאר בסטלה מאריס.[5]

בשנת 1947 שהה בשליחות "ההגנה" במחנות העקורים בהונגריה ופעל שם בקרב שרידי תנועות הנוער הציוניות, על מנת לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל.[6] משם עבר לצ'כוסלובקיה ושימש כמפקד קורס הצנחנים הראשון של צה"ל שהתקיים בתוך הצבא הצ'כי.

במלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום. במבצע האחרון של מלחמת העצמאות, מבצע עובדה, היה סגנו של אברהם אדן (ברן), מפקד פלוגת אנשי גח"ל.

במלחמת ששת הימים השתתף בקרב על ירושלים כמפקד פלוגה.

בשנת 1968 הועבר לתפקיד קצין חינוך[5] ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בחצי האי סיני.[1]

ספרו הראשון, "פרחי אש", אותו הוציא בשנת 1949, התקבל בהתלהבות הן בקרב קהל הקוראים והן בקרב הממסד הספרותי, והפך אותו לאחד ממייצגיה הבולטים של הלוחמים ממלחמת העצמאות.[7]

בשנים 19501952 למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 למד בסורבון.

משנת 1954 פרסם טור בעיתון למרחב, ולאחר מכן בעיתון דבר לצד יצירתו הספרותית.[8]

גורי פרסם יותר מ-12 ספרי שירה, 10 ספרי פרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, וגם תרגומי שירה צרפתית, פרוזה ומחזות.[1]

קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון[9] והאוניברסיטה העברית בירושלים,[10] אזרח כבוד של העיר תל אביב[11] ו"יקיר ירושלים".[12]

גורי המשיך בפעילות ספרותית ועיתונאית, כתבות שלו התפרסמו ב"הארץ" ובעיתונים אחרים. הספר "עיבל" יצא לאור ב-2009. פרופסור נסים קלדרון מאוניברסיטת בן-גוריון כתב על הספר[13]: "חיים גורי כתב ספר שירים נוקב ובלתי נשכח".

באוקטובר 2007 מסר את ארכיון כתביו העשיר לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.[14]

בשנת 2015 הוכרז כזוכה פרס היצירה בתחום הציונות על ספרו "אף שרציתי עוד קצת עוד", אך סירב לקבל את הפרס, לדבריו: "זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם".

יצירתו

H Gouri 6.6.2012
קורא משיריו בבית טיכו בירושלים, 6 ביוני 2012

יצירתו של חיים גורי משתרעת על עשרות שנים ועוסקת במגוון רחב של נושאים כמו אהבה, מלחמה, זמן וזקנה. היא כוללת שירים אישיים וגם שירים בעלי זיקה לנושאים חברתיים-לאומיים.

ראובן שהם,[15] פרופסור באוניברסיטת חיפה, כותב בספר "בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי"[16] על יצירתו של חיים גורי:" יצירתו היא חוליה במסורת הגדולה של הספרות העברית החדשה, שנטלה על עצמה את עול 'הצופה לבית ישראל', שראשיתו במסורת הנבואית של הנביא יחזקאל, חידושו בסאטירות של יצחק ארטר (אמצע המאה התשע עשרה), והמשכו בשירת יל"ג, ביאליק, גרינברג, שלונסקי ורבים אחרים... נושאי מפתח המעסיקים אותו מראשית הופעתו על בימת השירה העברית: מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, עמדתו כ'צופה לבית ישראל' וכ'צליין חילוני'."

חלק מהשירים שכתב גורי מהווים חלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי.[17][18] אחד משיריו הידועים ביותר, "הנה מוטלות גופותינו", נכתב בתקופת מלחמת העצמאות לזכרם של חבריו ממחלקת הל"ה, שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. השיר מעלה על נס את חשיבות הזיכרון ונכתב בלשון רבים. את השיר כתב גורי כשעוד היה בהונגריה והוא פורסם בעיתונות ולאחר מכן בספר הראשון "פרחי אש".

כתב גם מספר פזמונים ידועים. שניים מהם, "הרעות" ו"באב אל וואד" הפכו לסמל המלחמה על הקמת המדינה. פזמונים שלו ושל חיים חפר מאותה התקופה מופעים בספר "משפחת הפלמ"ח".[19]

"הרעות" (בהלחנת סשה ארגוב), שבוצע במקור על ידי להקת הצ'יזבטרון שנה לאחר פתיחת מלחמת השחרור, הפך לשיר זיכרון ידוע לזכר הנופלים, והשורה מתוכו "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר" נהפכה לביטוי שגור לתיאור לוחמי תש"ח. השיר ידוע גם בביצוע להקת הנח"ל, שושנה דמארי, יהורם גאון ובעז שרעבי.[20]

"באב אל וואד" (המלחין שמואל פרשקו) נכתב לזכר חבריו שלחמו ונפלו בשיירות האספקה לירושלים באותה המלחמה. השיר ידוע בביצוע יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון, יזהר כהן, בעז שרעבי, ושלמה גרוניך.[21]

השפעת השואה ניכרת היטב בשיריו ובסרטיו של גורי, אף שלא חווה אותה על בשרו. הוא ספג את השפעתו ממנה עוד כשהיה שליח במחנות העקורים, כששוחח ארוכות עם ניצולי השואה שוכני המחנות. מצבם העגום של הניצולים וסיפוריהם על השואה חדרו עמוק לליבו, דבר שהתבטא בהמשך ביצירותיו.

אירוע שהשפיע עליו מאוד היה משפט אייכמן. הוא סקר את המשפט בשנת 1961 כעיתונאי בעיתון "למרחב". הרשימות, בהם הביא את מבטו האישי בהתייחסותו לעדויותיהם הנוראות של ניצולי השואה, כונסו בספר "מול תא הזכוכית".[22]

בשנת 1972 הזמינו אותו חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות ליצור סרט עבור מוזיאון השואה שבקיבוץ. אף שלא היה לו ניסיון קודם בתחום, קיבל על עצמו גורי את המשימה, ובעזרת ז'קו ארליך ודוד ברגמן, הוא יצר במשך 13 שנים טרילוגיה תיעודית-היסטורית בנושא. הסרט הראשון שראה אור ב-1974 נקרא "המכה ה-81". הסרט מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. שם הסרט לקוח מעדותו של אחד מניצולי הגטו, שהולקה על ידי הנאצים שמונים מכות שוט, אך המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ ישראל מסיפורי הניצולים.[23] הסרט השני שראה אור ב-1979 נקרא "הים האחרון". הסרט מתאר את מסעם של ניצולי השואה בדרכם לארץ ישראל בספינות ההעפלה של הפלי"ם, בעלייה בלתי ליגאלית (העפלה). הסרט השלישי שיצא בשנת 1985, נקרא "פני המרד". הוא עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית באירופה – מהפירנאים ועד יערות מינסק. הסרטים תורגמו לחמש שפות והוצגו בכל העולם ואף זכו בפרסים רבים. הסרט הראשון היה אף מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, והשני זכה בפרס "נשר הכסף" בצרפת.[24]

פעילות ציבורית ופוליטית

גורי נמנה עם תומכי מפלגת "אחדות העבודה" וכתב בעיתון התנועה, "למרחב" (בשם העט "חגי"). הוא השתתף גם בפעילות ציבורית ופוליטית. בשנת 1967 השתתף בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה, אך עם השנים התרחק ממנה וטען כי אי אפשר לשלוט בעם אחר.[25] בשנת 1975 שימש בתור מתווך לא רשמי בין מנהיגי שלטון המערך לבין המתנחלים בפרשת קדומים.[26][27]

בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969 היה גורי חלק מקבוצת אינטלקטואלים שקראו להצביע בעד המפלגה הקומוניסטית הישראלית, גם כדי לאפשר לה לעבור את אחוז החסימה, ולהכניס לכנסת את ראש הרשימה משה סנה, וגם כדי לחזקה למען תוכל לשמש משקל נגד לרק"ח בתנועה הקומוניסטית העולמית.[28]

בשנות התשעים היה ממקימי "הדרך השלישית", זרם ניצי בתוך מפלגת העבודה. הוא המשיך לתמוך במפלגת העבודה גם לאחר שחבריו לדרך פרשו מהמפלגה, והקימו את מפלגת הדרך השלישית. גורי המשיך להחזיק בעמדות שבהן החזיקה מפלגת "אחדות העבודה" שבראשות יצחק טבנקין.

בקיץ 2010 הצטרף לתקופה קצרה למשמרות המחאה השבועיות בשייח' ג'ראח.[דרושה הבהרה]

חיים פרטיים

PikiWiki Israel 28627 Art of Israel
עליזה וחיים גורי, 2003
נולדתי לעברית

נולדתי לעברית, ולא ידעתי שום שפה אחרת. אינני זוכר ששמעתי בבית אף לא פעם אחת ביטוי ביידיש או בשפה זרה אחרת. לאחר פטירת אבי מצאתי מכתבי אהבה ששלח לאימי ואני מקנא בעברית שלו, רבת הרבדים והמעמקים, השונה מן העברית של הדורות המאוחרים, שהייתה חיה בדיבור אבל איבדה משהו מן האופי האסוציאטיבי והקשר למקורות.

חיים גורי, 2008[29]

גורי יליד תל אביב, משנת 1949 ואילך גר בירושלים. ב-1952 נשא לאשה את עליזה, חברתו לנשק מימי הפלמ"ח.

גורי נפטר ב-31 בינואר 2018 בגיל 94 ונקבר בהר המנוחות, הותיר אחריו אישה ושלוש בנות.[30] היה תושב שכונת טלביה בירושלים.

מספריו

ספרי שירים

ספרי פרוזה

  • עד עלות השחר
  • מול תא הזכוכית
  • עסקת השוקולד
  • דפים ירושלמיים
  • מי מכיר את יוסף ג'י
  • "הספר המשוגע"
  • החקירה: סיפור רעואל
  • רשימות מבית היין
  • עם השירה והזמן, דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית, א-ב, הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד
  • תפילה
  • בשורות ארוכות, סיפורים ורשמים, א-ב, הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד (2013)
  • חותם הזיכרון, א-ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד (2015)

מהספרים שערך

פרסים ואותות כבוד

פרסים:

סרטים דוקומנטריים

  • פרס יצחק שדה לספרות צבאית על הסרט "הים האחרון" (1980)[31]
  • פרס קצטניק על הטרילוגיה התיעודית-קולנועית בנושא השואה[24]
  • מועמדות לאוסקר, סרט "המכה ה-81" (1975)[32]
  • פרס "נשר הכסף", סרט "הים האחרון" (צרפת)

אותות כבוד

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

בעקבות מותו:

ראיונות:

משיריו:

ממאמריו:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 גורי (גורפינקל) חיים (ג'ורי), באתר הפלמ"ח
  2. ^ חיים גורי באתר של בית הספר החקלאי כדורי
  3. ^ בת 90 פוקחת עין
  4. ^ סיגל ארביטמן, ‏סיכות המ"מ הראשונות, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014.
  5. ^ 5.0 5.1 חיים גורי, ראשי פרקים לביוגרפיה, מעריב, 12 בספטמבר 1969
  6. ^ 6.0 6.1 חיים גורי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
  7. ^ רחל ויסברוד, "בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש"ח לתש"ך", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002, עמ' 26
  8. ^ 8.0 8.1 קורות חיים של חיים גורי, באתר שירשת
  9. ^ 9.0 9.1 חיים גורי באתר של האקדמיה ללשון העברית
  10. ^ 10.0 10.1 Honorary Doctorates באתר של האוניברסיטה העברית בירושלים
  11. ^ אלי אליהו, עכבר העיר אונליין, הבהוב שעתו היפה, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
  12. ^ חיים גורי באתר של עיריית ירושלים
  13. ^ נסים קלדרון, הנמר הזקן עוד נושך, באתר ynet, 4 במאי 2009
  14. ^ ארכיון חיים גורי באתר הספרייה הלאומית
  15. ^ ראובן שהם בלקסיקון הספרות העברית החדשה
  16. ^ בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי עמ. 334, לקסיקון הספרות העברית החדשה, 2006
  17. ^ חיים גורי, חמש תחנות התרבות של חיים גורי, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2004
  18. ^ מרדכי חיימוביץ, אלה ימים רעים, באתר nrg‏, 14 באוגוסט 2009
  19. ^ אתר הפלמ"ח, ספרים
  20. ^ "הרעות", באתר שירונט
  21. ^ "באב אל וואד", באתר שירונט
  22. ^ יחיעם ויץעדות על משפטה של "הפלנטה האחרת", באתר הארץ
  23. ^ מימי אש ואסף טל "אימה מוחלטת איננה ברת-מסירה" באתר יד ושם
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 מקבלי עיטור טדי קולק בעבר באתר של הקרן לירושלים, (הקישור אינו פעיל, 2 בפברואר 2018)
  25. ^ עמרי נחמיאס, "חיים גורי: "מדינת ישראל זקוקה לחשבון נפש" באתר וואלה
  26. ^ קדומים באתר "טבע ונופים בישראל"
  27. ^ נסים קלדרוןהיומנים של חיים גורי, תשוקות ופצעים, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
  28. ^ אינטלקטואלים ישראליים על מק"י 69', דבר, 24 באוקטובר 1969 (מודעה)
  29. ^ דבריו של גורי בערב עיון באקדמיה ללשון
  30. ^ עופר אדרתחיים גורי, משורר וחתן פרס ישראל, מת בגיל 94, באתר הארץ, 31 בינואר 2018
  31. ^ פרס יצחק שדה באתר של פלמ"ח
  32. ^ IMDB Logo 2016.svg "סרט "המכה ה-81", מועמדות לאוסקר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  33. ^ רשימת יקירי ירושלים לשנת 2002 באתר עיריית ירושלים
  34. ^ אזרחי כבוד בתל אביב באתר "הבמה"
  35. ^ "“טקס הביכורים” של מחזור א’: הרבה יותר מטקס סיום". בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2017.
  36. ^ HUC-JIR Mourns Honorary Alumnus Haim Gouri, Israeli War Poet. HUC-JIR
  37. ^ הזוכים באות מסדר האמנויות והספרות, אתר הבמה, 14 ביוני 2011
הקודם:
ישראל כהן
פרס ביאליק לספרות יפה
1975
הבא:
יהודה עמיחי, ישורון קשת
31 בינואר

31 בינואר הוא היום ה-31 בשנה, בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 334 ימים (335 בשנה מעוברת).

9 באוקטובר

9 באוקטובר הוא היום ה-282 בשנה (283 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 83 ימים.

הוצאת הקיבוץ המאוחד

הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1939 על ידי תנועת הקיבוץ המאוחד. העורך הראשי ומנכ"ל ההוצאה הוא פרופ' עוזי שביט. משרדי ההוצאה שוכנים בבני ברק.

בשנותיה הראשונות עסקה ההוצאה בעיקר בספרים הקשורים בארץ ישראל, בציונות ובסוציאליזם, ובספרי עדות מחיי הקיבוץ. כן הוציאה לאור ספרות יפה וספרי ילדים. במהלך השנים התבלטה ההוצאה בתחומי השירה, הסיפורת והמחקר, כמו גם בספרי הילדים שלה.

מפעל בולט של ההוצאה, בשיתוף עם ספרי סימן קריאה, הוא סדרת הסיפורת "הספריה החדשה" בעריכת מנחם פרי.

בשנת 2001 התמזגה הוצאת הקיבוץ המאוחד עם הוצאת ספרית פועלים, לגוף ששמו "הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים". בשנת 2007 נחתם הסכם-הפצה בין ההוצאה לבין כתר ספרים.

המכה ה-81

המכה ה-81 הוא סרט תיעודי ישראלי משנת 1974. זהו חלקה הראשון של טרילוגיית סרטים של חיים גורי, ז'אקו ארליך ודוד ברגמן, העוסקת בשואה ובעלייתם של ניצולי השואה לארץ ישראל (שני הסרטים הנוספים הם "הים האחרון" (1979) ו"פני המרד" (1985)).

הסרט עוסק באירועי השואה, החל מעליית הנאצים לשלטון ועד להשמדת היהודים. שם הסרט לקוח מעדותו של מיכאל גולדמן-גלעד, ניצול השואה, שהולקה על ידי הנאצים שמונים מכות שוט. לדבריו, המכה השמונים ואחת שספג הייתה האדישות שבה התקבלו בישראל סיפורי הניצולים.

הסרט כולל קטעים מצולמים מתוך משפט אייכמן (1961).

הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 1975.מיכאל גולדמן-גלעד נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות התשע"א–2011.

הנה מוטלות גופותינו

הנה מוטלות גופותינו הוא שיר שכתב המשורר הישראלי חיים גורי למחרת נפילת חבריו ממחלקת הל"ה בינואר 1948. השיר, המעלה על נס את התפיסה המקדשת את הקרבת החיים למען הכלל, היה גורם מרכזי שתרם להפיכת הל"ה לאחד המיתוסים המכוננים של מלחמת העצמאות, והיה לאחד מנכסי צאן הברזל של תרבות השכול הישראלית.

הרעות

"הָרֵעוּת" הוא שיר עברי שנכתב על ידי חיים גורי והולחן על ידי סשה ארגוב. השיר נכתב בשלהי מלחמת העצמאות, כשנה לאחר פרוץ הקרבות, ועוסק בזכר הנופלים הישראלים במלחמה על הקמת המדינה. מאז הפך השיר לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, והוא מושר לעיתים קרובות בטקסי זיכרון.

את השיר ביצעו במקור להקת הצ'יזבטרון באוקטובר 1948, בתוכניתם השלישית, "הפלמחניק מחפש את המחר", שהופעותיה התקיימו בעיצומה של מלחמת העצמאות, עם גדעון זינגר כסולן. ביצועים ידועים נוספים של השיר הם של שושנה דמארי, יהורם גאון ולהקת הנח"ל בתוכניתם משנת 1972 "פלנחניק". בין חברי הלהקה המבצעים את השיר ירדנה ארזי, אפרים שמיר, ענת גוב (מיבר) ונעמי כפרי (גבע). מפקד הלהקה היה שמעון ויצמן.

לקראת חגיגות ה-60 למדינת ישראל (אייר תשס"ח) נבחר השיר בגלי צה"ל על ידי חיילי צה"ל כשיר העברי האהוב ביותר, בהקדימו את 'ירושלים של זהב'. גם במצעדים אחרים בישראל נכלל השיר בין השירים העבריים האהובים ביותר.

השיר מייצג את האידיאלים החברתיים של תקופת תש"ח - ההקרבה למען המולדת, הדאגה של הפרט לכלל, אחוות הלוחמים ובעיקר את זכרם וקדושתם של הנופלים. המשפט "נזכור את כולם", המופיע בפזמון החוזר, הפך למוטו מרכזי של הנצחת חללי צה"ל.השיר נכתב כשנה לאחר פרוץ מלחמת העצמאות, ומתייחס אל המציאות הזו בשורה "כבר שנה ונותרנו מעט". שימוש נוסף בלשון רבים בשיר כגון "הרעות נשאנוך בלי מילים אפורה עקשנית ושותקת" מדגיש את תחושת הקולקטיב, האחווה והרעות בין הלוחמים, זאת לעומת שירים עבריים רבים אחרים המדגישים דווקא את האבדן האישי כגון "אנחנו שנינו מאותו הכפר". ערך ה"רעות" הפך מאוחר יותר באופן רשמי לאחד מערכי צה"ל.

בשנות ה-90 הפך השיר גם לאחד הפזמונים המזוהים עם רצח יצחק רבין ומורשתו. רבין ציין לא אחת כי זהו השיר האהוב עליו, והוא הושמע בעצרת המרכזית לזכרו לאחר הרצח בביצועה של שושנה דמארי, וכן בעצרות הנוספות לזכרו.

בשנת 2000 הקליטה פוליאנה פרנק באלבומה "אחרי הציונות על שפת הים" את השיר בעיבוד חדש ללחנו של סשה ארגוב. העיבוד האלגי, להבדיל מן הנימה הצבאית כפי שהיא משתקפת בגרסה המסורתית, יחד עם ההגשה המיוחדת של שרון בן-עזר, מבליטים את תחושות האסון, האימה והאובדן האישי הגלומות בטקסט.

בשנת 2010 עוצב בול יום הזיכרון על סמך השיר, ובו הובא הבית הרביעי שלו.ב-2014 נחנך במצודת כ"ח "מוזיאון הרעות", המציג את סיפור הקרבות לכיבוש המצודה במלחמת העצמאות. שיר 'הרעות' נתן השראה לשם המוזיאון ומילותיו מוצגות על תקרת אולם המרכזי.

יום בשורה

יום בְּשׂוֹרָה הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת, שנכתב ב-1927 ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר מתייחס לסיפור בספר מלכים ב', פרק ז' על אודות ארבעה מצורעים שבישרו לעיר שומרון על סיומו המפתיע של המצור של צבא ארם דמשק על העיר, שגרם לרעב כבד.

בשירהּ מצהירה המשוררת כי תסרב לשמוע בשורת גאולה אם זו לא תגיע מאיש טהור; כלומר רק מי שמעשיו טהורים ראוי לגאול את העם, לא "מצורע" – מי שמנודה מהחברה עקב מעשיו.

יזכור (אתר אינטרנט)

יזכור הוא אתר אינטרנט המשמש להנצחת חללי מערכות ישראל והוא מכיל את רשימת חללי מערכות ישראל ובדרך כלל גם את תמונתו וסיפור חייו של כל אחד מהם. האתר נקרא בעבר "נזכור את כולם" בעקבות ציטוט מפזמון שיר "הרעות" שכתב חיים גורי. האתר כולל גם חיילי צה"ל שנפטרו ממחלה, או נהרגו בתאונה במהלך שירותם הצבאי, וכן מי שנפטרו לאחר סיום שירותם הצבאי (ולעיתים שנים רבות לאחר סיום שירותם), אך הוכרו כחללי צה"ל משום שמותם נבע מפגיעה שנפגעו במהלך שירותם. האתר הוקם ומתוחזק על ידי משרד הביטחון.

חללי מערכות ישראל הנכללים באתר הם לוחמי צבא ההגנה לישראל ושאר אנשי מערכת הביטחון שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל, לוחמי המחתרות שנפלו למען תקומת ישראל (מאז 1860 - עת החלה היציאה מן החומות בירושלים) ולוחמי היישוב בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. החלל הראשון ברשימה זו הוא אהרון הרשלר שנפל ב-5 בינואר 1873, ו' טבת תרל"ג.

חלקו העיקרי של האתר כולל דפי זיכרון אחדים לכל חלל:

פרטים מזהים: שם, דרגה צבאית, תאריך נפילה (עברי וגרגוריאני) וחיל. דף זה מכיל קישורים לשני הדפים הנוספים המוקדשים לחלל זה.

סיפור חייו של החלל, כולל תצלומו (למעטים מהחללים לא מופיע דף זה).

מקום מנוחתו: מידע מדויק על מקום קברו של החלל.את הנופלים ניתן לאתר לפי שמם, תאריך נפילתם והיישוב שממנו באו.

עוד מכיל האתר:

תפילת "יזכור" לחללי מערכות ישראל.

ארכיון של איגרות למשפחות השכולות ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משנת 1952 ועד היום.

פרקי שירה רלוונטיים, החל מקינת דוד, דרך "מגש הכסף" מאת נתן אלתרמן וכלה ב"מה אברך" מאת רחל שפירא.

גַּלְעֵד אשר מתעד את האנדרטאות שהוקמו לזכר הנופלים במשך השנים.

אפשרות להדלקת נר עבור חללי מערכות ישראל, נר כללי או אישי.

לגעת ברוח

לגעת ברוח היא תוכנית ראיונות בהנחייתו של יואב גינאי בה מתארחים אושיות מכלל תחומי התרבות והבידור.

התוכנית נוצרה בערוץ 33 בשנים 2002‏-2006 ושודרה במקביל בערוץ הראשון.

האומן המתארח קובע היכן תצולם התוכנית על סמך הקשר האישי שלו למקום ומספר במהלך הראיון על מקורות ההשראה שלו, תהליכי היצירה וקטעים מסיפור חייו. במהלך התוכנית, משתתף אורח שאותו בחר המרואיין.

התוכנית "לגעת ברוח" נרכשה במלואה על ידי אוניברסיטת הרווארד.

בין המרואיינים היו אהוד מנור, חיים חפר, מנחם גולן, רבקה מיכאלי, צדי צרפתי, נתן יונתן, יפה ירקוני, איקא ישראלי, עמוס קינן, דן אלמגור, עלי מוהר, חנה מרון, עוזי חיטמן, נורית הירש, רות סירקיס, יזהר אשדות, אביהו מדינה, נחום היימן, רבקה זוהר, ירדנה ארזי, עדנה לב, יורם טהרלב, חיים גורי, ורדי כהנא, קרן אן, אילנית, דוד רובינגר, נעמי רגן, נתן זך, ג'ו עמר, חיים באר, זאב רווח, ליעד שהם, אסתרית בלצן, אבי טולדנו, חני נחמיאס, דני ליטני, ישראל יצחקי, עדי נס, אושיק לוי, אסא כשר, שייקה לוי, גלילה רון־פדר-עמית, מיכה בר-עם, אהובה עוזרי, ניסים אמון ורונה קינן.

להקת הנח"ל

להקת הנח"ל היא הלהקה הצבאית הידועה והמצליחה מבין הלהקות הצבאיות והראשונה שהוקמה בצה"ל. הלהקה, שנחשבת לממשיכת הצ'יזבטרון, בלטה בתרומתה הרבה לזמר העברי בביצוע שירים רבים מפי מיטב היוצרים בארץ, והוציאה מבין שורותיה עשרות זמרים ובדרנים ידועים.

למרחב

למרחב היה ביטאונה של מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ויצא לאור בין השנים 1954 עד 1971. עורכי העיתון היו ישראל אבן נור, משה כרמל, אברהם תרשיש ודוד פדהצור אך הרוח החיה, קובע הקו האידאולוגי וכותב רוב המאמרים הפרוגרמטיים בעיתון היה ישראל גלילי.

מוזיאון הרעות

מוזיאון הרעות מייסודו של יהודה דקל הוא מוזיאון השוכן בסמוך למצודת כ"ח, ומציג את סיפור הקרבות לכיבוש המצודה במלחמת העצמאות ב-1948. כן מוקדשות פינות לנושאים נלווים, כמו תולדות אחת מהכשרות הפלמ"ח בקיבוץ דפנה, שחבריה השתתפו בקרב ושיר "הרעות" של חיים גורי שנתן השראה לשם המוזיאון. המוזיאון משתרע על שטח של כ-300 מ"ר, וכולל ארבעה אולמות תצוגה ומולטימדיה, פינת הנצחה ואודיטוריום, וכן רחבה המשקיפה על נחל קדש הסמוך. המוזיאון הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.

סיסרא

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור על פי המסופר במקרא. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים. הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

ספרות

סִפְרוּת היא שם כולל ליצירות אמנות המובעות באמצעות מילים כתובות. הגדרה מצמצמת יותר קובעת שמדובר ביצירות אמנותיות המובעות בכתב, שלא כמו המוזיקה או הציור שבהן היצירה מובעת באמצעות צליל או צבע. יצירת ספרות בהכרח מייצגת מציאות, בניגוד לאמנויות מופשטות. כמו כן, ביצירת הספרות קיים תמיד מספר המוסר את הדברים, מה שלא קיים באמנויות האחרות. ביצירה ספרותית ישנן דמויות ספרותיות שהן פרי המצאתו של הסופר, כמו בסיפור עם (אגדה), במשל או שהן מציאותיות וקיימות, כמו בביוגרפיה או ביומן. ההגדרה המצמצמת לספרות היא למעשה הגדרתה של ספרות יפה.

ספרות נכתבת בכל השפות, והיא מאפיין תרבותי שקיים ברוב ארצות העולם מאז המצאת הכתב. יש הסבורים כי גם התנ"ך, למשל, הוא יצירה ספרותית.

פנס בודד

פָּנָס בּוֹדֵד הוא שיר שכתב חיים גורי, שהלחין סשה ארגוב ושביצעה להקת התרנגולים, בהפקת נעמי פולני.

השיר נכתב לתוכניתה השנייה של להקת "התרנגולים" ב-1963.את השיר ביצעו בין השנים אומנים רבים, וביניהם: להקת הגשש החיוור, חוה אלברשטיין, גידי גוב ומיקה קרני, להקת חלב ודבש והכל עובר חביבי.

השיר נכלל באלבום הראשון של שלישיית הגשש החיוור שיצא לאור ב-1964 ונקרא "הגשש החיוור במועדון הסנטר הכפול - שמחת זקנתי". ב-2007 הלך לעולמו אחד משלושת "הגששים" - ישראל פוליאקוב. בהלווייתו בחרו שני הגששים הנותרים, גברי בנאי ושייקה לוי, לשיר את "פנס בודד" כשיר הספד לחברם הוותיק, כאשר ביניהם ניצב מיקרופון ריק שסימל את מקומו החסר של פולי.

פרס היצירה בתחום הציונות

פרס היצירה בתחום הציונות מיסודה של שרת התרבות והספורט לימור לבנת, הוא פרס בסכום כולל של 300,000 ש"ח נכון ל-2014, המוענק מדי שנה החל משנת 2012. ניתן לאמנים, במספר תחומי יצירה, אשר תרמו, כל אחד בתחומו, לקידום הציונות, ערכי הציונות, ההיסטוריה של התנועה הציונית וחזרת העם היהודי למולדתו ההיסטורית.

פרס היצירה לסופרים עבריים

פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול (ידוע גם כפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים או פרס היצירה לסופרים ומשוררים) מוענק מדי שנה (למעט שנת 1978) מאז 1969 לסופרים בשפה העברית.

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

שוק המציאות

שוק המציאוֹת הוא מופע שהעלו יונה עטרי ואילי גורליצקי בשנת 1965 בבימויו של שמואל בונים ובהנהלה מוזיקלית של אריה לבנון. במופע, ששיריו יצאו גם על תקליט (ובשנות האלפיים גם על תקליטור) היו ארבעה עשר שירים שכתב נתן אלתרמן, ושיר אחד, "לו הייתי דג", שכתבה בתו תרצה אתר. השירים הולחנו בידי סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר.

אלתרמן פסק למעשה לכתוב פזמונים וכתב שירה לעיתים מזדמנות בלבד בין 1948 - 1963, לאור עלייתם של משוררי דור תש"ח, חיים חפר, חיים גורי ויהודה עמיחי. הוא שב לכתוב, למעשה, רק כאשר התבקש על ידי בונים להפוך את מחזהו של סמי גרונימן, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", אותו תרגם שנים קודם לכן, למחזמר. עטרי וגורליצקי העלו את המופע כהמשך שיתוף פעולה ביניהם לאחר הצלחת המחזמר בו כיכבו. המופע ארך כ-90 דקות וקטעי הקישור בין הפזמונים היו על טהרת הפנטומימה. תחת הכותרת 'חרוזים ישנים וגם חדשים', כתב אלתרמן שמונה שירים חדשים ('שוק המציאות', 'בלדה סקוטית', יהצלם', 'קונצרטינה וגיטרה', 'רגע של בידור', 'בובות שעווה' 'הבלדה על חמוריקו' ו'זמר מפוחית'),חידש שישה ישנים, כמו "אלימלך" (מ'חגיגת פורים' של "המטאטא", 1939), "מי לימון ואדון צלחת" (מילים חדשות למנגינת השיר "על הטיילת" מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946, שלא פורסם בדפוס), "בכל זאת יש בה משהו" (מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946), "צריך לצלצל פעמיים" (מן התיאטרון 'כל הרוחות') ו'גדליה רבע איש', והוסיף, כאמור, שיר אחד של בתו, תרצה אתר, "לו הייתי דג". המזיגה בין חדש וישן הייתה מזיגה נכונה. הקהל פגש מכרים ישנים וחביבים והתוודע לחדשים. מי שאהב את אילי ואת יונה ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", נהנה לראותם משתפים פעולה ב"שוק המציאות". ביצועם המקצועי והמהוקצע שירת את השירים היטב. חלק נכבד משירי המופע הפכו ללהיטים ונותרו מוכרים לציבור הרחב בישראל במשך עשרות שנים. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שמופע שלם הורכב אך ורק מפזמוניו של אלתרמן (או ליתר דיוק, 'של משפחת אלתרמן'),

בשנת 2008 העלה "תיאטרון הספרייה" גרסה מחודשת למופע בכיכובם של אלון אופיר ואדוה עדני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.