חיים ברעם

חיים ברעם (נולד ב-13 במאי 1941) הוא איש שמאל ישראלי, פובליציסט ופרשן ספורט.

חיים ברעם

ביוגרפיה

ברעם נולד וגדל בשכונת נחלת אחים בירושלים לגרציה ולמשה ברעם שהיה מזכיר מועצת פועלי ירושלים וממנהיגי מפא"י בעיר, ולימים שר העבודה. אביו היה פעיל גם באגודה לידידות ישראל-ברית המועצות.[1] בילדותו שמע פעמים רבות את אביו מתבטא בזכות הסוציאליזם ובזכות הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד.

קריירה פוליטית

לאחר שירותו הצבאי, בהנדסה קרבית, היה ברעם חבר במפלגת העבודה. לאחר פרישתה של גולדה מאיר מההנהגה, היה לחבר במטהו של יצחק רבין במאבקו על ראשות המפלגה מול שמעון פרס. בהמשך פרש ממפלגת העבודה, הצטרף לסוציאליסטים העצמאיים בראשות לובה אליאב, ואיתם היה לחלק מהקמתה של של"י. ברעם שימש כדובר מפלגת של"י בכנסת, ועם פיצולה נמנה עם האגף השמאלי בה שהיה שותף להקמת הרשימה המתקדמת לשלום.

קריירה עיתונאית

את עבודתו העיתונאית החל ב"העולם הזה", בסוף שנות ה-70, ככתב פרלמנטרי, בנוסף כתב בעיתון מדור לעניינים בינלאומיים בשם "עולם קטן". בשנות השמונים במקביל ערך ופרסם, יחד עם מקסים גילן, את כתב העת "במרחב" שהופץ בישראל. בשנת 1990, לאחר סגירת העיתון "העולם הזה", עבר לכתוב בעיתון "כל העיר" הירושלמי, כבעל טור בנושאי פוליטיקה וכדורגל.[2] בנושאי כדורגל כותב ברעם בעיקר על קבוצות הכדורגל הירושלמיות ועל כדורגל אנגלי וספרדי (בין השאר כותב ברעם בקביעות על קבוצת וסטהאם יונייטד, אותה הוא אוהד).[3]

בשנות ה-90 עבד ברעם במקביל כפרשן כדורגל במשך 10 שנים בערוץ הראשון של רשות השידור.

בשנת 1985 הנחה ברעם ערב זיכרון שנערך בתל אביב לפעיל אש"ף הד"ר עיסאם סרטאווי, שבו ראה שותף לשלום ישראלי-פלסטיני.[4]

בשנת 2002 נטל חלק בדיון הפומבי בין עירית לינור ובין עורך "הארץ", עמוס שוקן, שבו תקפה לינור את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות. במאמרו "קרנפים" צידד ברעם בעמדת שוקן.[5]

עם הקמת המגזין האינטרנטי הגדה השמאלית בשנת 2002, החל לפרסם את מאמריו גם באתר זה.

בשנת 2007, היה מעורב ביוזמה של אוהדי הפועל ירושלים שהתנגדו לאופי הניהולי של המועדון, והקימו את הפועל קטמון ירושלים, מועדון הכדורגל הראשון בישראל הנמצא בבעלות אוהדיו.[6]

חיים אישיים

חיים ברעם הוא אחיו של עוזי ברעם, שהיה שר התיירות. ברעם נשוי בשנית למימי, ואב לארבעה ילדים. בתו הבכורה דפנה פרסמה באנגליה ספר על עיתון "הגארדיאן" והיחס שלו למדינת ישראל.[7]

עמדותיו הפוליטיות

ברעם התבטא פעמים רבות בטוריו בזכות תנועת חד"ש, שעם רוב עמדותיה הוא מזדהה. כמו כן הוא חבר בתנועת "יש גבול", והשתתף מטעמה ב"טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי" ביום העצמאות בשנת 2005.[8]

על יחסי חילוניים-דתיים כתב: "בנושאים של חילוקי דעות בין חילונים לדתיים העדפתי תמיד הידברות על כפייה בכוח. אבל הלובי הדתי מתנהג בחוצפה כזו, שאין לנו החילונים ברירה אלא להגיב על זה, כי אורח החיים שלנו מותקף... התחושה היא שהדתיים נכנסים לך לבית, לצלחת, לכל מקום." באותו מאמר הוא מביע את דעתו גם על הציבור הדתי: "הם תומכים בכיבוש ולא מרימים שום קול צעקה לגבי הנעשה בשטחים. אף אחד מהרבנים לא ראוי להיות מורה הדור מבחינה מוסרית."[9]

וכך הוא מתאר את המצב הסוציו-פוליטי הישראלי בעשורים האחרונים: "ישראל, שנטשה אפילו את היומרה להיות סוציאל-דמוקרטיה, אימצה לעצמה את כל דפוסי ההתנהלות של הימין האמריקאי, את האתוסים שלו ואת השיטה החברתית, ולזה הוסיפה רשלנות וסדרי ממשל קלוקלים מתוצרת עצמית. השילוב בין הניכור החברתי, קידוש הפערים הכלכליים והאמונה המיסטית בכוחות השוק מצד אחד, והמורשת הביורוקרטית המזרח אירופית מן הצד האחר, הביא אותנו אל עברי פי פחת."[10]

על מצעד הגאווה שהתקיים בירושלים בשנת 2007 כתב: "לא ייתכן שצעדות פאשיסטיות למען התנחלויות הן דבר מקובל בעיר, למרות העובדה שהן פוגעות מאוד ברגשותינו, ואילו צעדה שמחה ואנושית מאוד של אנשים המאמינים בדרכם, היא פסולה."[11]

ספריו

  • גולדברג הצייד (1996), ספר ילדים, המספר על צייד שלאורך 40 שנות עבודה ביער לא הצליח לצוד "אפילו חיה קטנה אחת".
  • אדום צהוב שחור (2004), מספר על ילדותו של ברעם בירושלים בשנות ה-50, בצל האהבה הגדולה שלו לקבוצת הכדורגל הפועל ירושלים.

כתיבתו של ברעם על כדורגלנים:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חיים ברעם על מאיר וילנר, ספטמבר 2003, באתר "הפורום הקומוניסטי הישראלי"
  2. ^ חיים ברעם, חוויה ושמה "כל העיר", 23 בדצמבר 2016, באתר הגדה השמאלית
  3. ^ חיים ברעם, כל העיר, ווסטהאם חוזרת, כל השאר לא חשוב, באתר הארץ, 3 ביוני 2012
    חיים ברעם, תענוג לראות את יוסי, מדהים, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2005
  4. ^ מקץ 20 שנה, חיים ברעם, 8/12/2006, באתר "הגדה השמאלית"
  5. ^ המאמר "קרנפים" שברעם פרסם בכל העיר ב-3/5/2002
  6. ^ חיים ברעם, אני אוהב אותך הפועל קטמון ירושלים: מאמר מתוך הספר על הקבוצה הירושלמית, 5 בספטמבר 2016
  7. ^ Bryan Cheyette, ‏Bryan Cheyette assesses Daphna Baram's study of the Guardian's reporting of the Israeli-Palestinian conflict, Disenchantment, באתר הגרדיאן, Sat 24 Jul 2004
  8. ^ חיים ברעם ב"טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי" של תנועת "יש גבול" ב-2005
  9. ^ ynet, מחלוקת ט' באב: הרב מצגר מול חיים ברעם, באתר ynet, 29/7/2001
  10. ^ חולף עם הרוח, חיים ברעם, 11/1/2008, באתר "הגדה השמאלית"
  11. ^ עם שוך המהומה - על מצעד הגאווה בירושלים, חיים ברעם, 29/6/2007, באתר "הגדה השמאלית"
אברהם גרנט

אברהם "אברם" גרנט (נולד ב-6 במאי 1955 בפתח תקווה) הוא מאמן כדורגל ישראלי אשר משמש כיום כיועץ בקבוצת נורת'איסט יונייטד מליגת העל ההודית.

גרנט החל את קריירת האימון שלו בקבוצת הפועל פתח תקווה, ולאחר שזכה במספר תארים עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה אימן בין השנים 2002–2006 את נבחרת ישראל, כולל במוקדמות יורו 2004 ובמוקדמות מונדיאל 2006. ב-2006 הוא פנה לקריירה בינלאומית ובמהלך רוב עונת 2007/2008 שימש כמאמנה של קבוצת הפרמייר ליג האנגלית צ'לסי. גרנט הוא המאמן הישראלי היחיד שאימן בליגה הבכירה באנגליה, ועם צ'לסי הפך למאמן הישראלי היחיד שמעפיל לגמר ליגת האלופות. בהמשך אימן באנגליה גם את פורטסמות' ווסטהאם יונייטד, עם שתיהן ירד לליגת המשנה. עם פורטסמות', אשר סבלה מבעיות תקציביות קשות באותה תקופה, הגיע גרנט לגמר הגביע האנגלי. בהמשך הוביל את פרטיזן בלגרד לזכייה זכייה באליפות ליגת העל הסרבית, ואת נבחרת גאנה לגמר גביע אפריקה לאומות.

אורי אבנרי

אוּרִי אַבְנֵרִי (10 בספטמבר 1923, כ"ט באלול ה'תרפ"ג – 20 באוגוסט 2018, ט' באלול ה'תשע"ח) היה עיתונאי, עורך, סופר, חבר הכנסת ופעיל שמאל רדיקלי ישראלי.

ב-1950 קנה את השבועון "העולם הזה", היה לעורכו הראשי במשך כארבעים שנה, הביא אותו לתפוצה רחבה והפך אותו לשם דבר בעיתונות בישראל. בתקופתו הפך "העולם הזה" לשבועון אנטי-ממסדי, שהתיימר לחשוף פרשיות שחיתות, תוך שימוש באמצעים של עיתונות צהובה: פרסום סנסציות, סיפורי מין, רכילות ותמונות עירום – דבר יוצא דופן בישראל של אותם ימים.

ב-1965 הקים והנהיג את תנועת "העולם הזה - כוח חדש", והיה חבר הכנסת מטעמה בכנסות השישית והשביעית. לאחר מכן היה שותף להקמת מחנה של"י, וחבר כנסת מטעמה בכנסת התשיעית. היה שותף גם להקמת "הרשימה המתקדמת לשלום" והתנועה החוץ-פרלמנטרית "גוש שלום".

במסגרת פעילותו הפוליטית עסק בנושא זכויות האדם, נלחם נגד כפייה דתית, נגד אפליה עדתית, למען שוויון זכויות לערביי ישראל ולמען שלום והשתלבות של ישראל ב"מרחב השמי".

אלי בן רימוז'

אלי בן רימוז' (נולד ב-20 בנובמבר 1944 בצרפת) הוא כדורגלן עבר ישראלי. שיחק בהפועל ירושלים בשנות ה-60 וה-70, מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 106 כיבושים וחבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי.

בן רימוז', ששיחק בתפקיד החלוץ, זכה לכינוי "הבלרינה" בזכות קלילותו על המגרש. הוא עלה לקבוצת הבוגרים של הפועל ירושלים בשנת 1964, ובשנת 1967 זומן לראשונה לנבחרת ישראל. בשנת 1970 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת נגד הנבחרת האולימפית של רומניה, וכן היה בסגל הנבחרת באותה שנה למונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. היה מלך שערי הליגה הלאומית עם שיא כיבושים של 23 שערים לעונה. כמו כן, היה שותף גם לזכיתה של הפועל ירושלים בגביע המדינה ב-1973. מלבד עונה אחת בבני יהודה תל אביב, שיחק בן רימוז' בכל שנותיו בהפועל ירושלים ובשנת 1979 פרש מכדורגל.

אליפות אירופה בכדורסל 1969

אליפות אירופה בכדורסל 1969 הידועה גם בשם יורובאסקט 1969 היא האליפות ה-16 שנערכה על ידי פיב"א אירופה.

הטורניר נערך בנאפולי (בית ב' וגמרים) וקזרטה (בית א') איטליה.

באליפות זו זכתה נבחרת ברית המועצות בתואר, בפעם העשירית בתולדותיה והשביעית ברציפות.

אמנון קפליוק

אמנון קָפֶּלְיוּק (22 בדצמבר 1930 – 26 ביוני 2009) היה עיתונאי ומזרחן ישראלי, ממייסדי ארגון "בצלם".

אסף גברון

אסף גָבְרוֹן (נולד ב-21 בדצמבר 1968) הוא סופר, מתרגם ויוצר מוזיקלי ישראלי, ולשעבר עיתונאי ואיש הייטק.

זוכה פרס ברנשטיין (2013) על ספרו "הגבעה", פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (תשע"א), פרס גפן (2009) ופרסים נוספים מחוץ לישראל. כמה מספריו תורגמו למספר שפות.

בית"ר ירושלים

בית"ר ירושלים היא קבוצת כדורגל מירושלים המשתייכת לאגודת הספורט בית"ר, ומשחקת בליגת העל – ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. הקבוצה הוקמה ב-1936, והחל משנות השבעים, נחשבת הקבוצה לאחת הקבוצות הבכירות והאהודות ביותר בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה. כמו כן, זכתה הקבוצה שלוש פעמים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים.

בית"ר ירושלים היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם הפועל באר שבע. אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991, הוא אצטדיון טדי, הממוקם בשכונת מלחה, ירושלים ומכיל 31,733 מקומות ישיבה. קודם לאצטדיון טדי, שיחקה הקבוצה בשנותיה הראשונות באצטדיון ימק"א.

מאז 2018 נמצאת בבעלות איש העסקים משה חוגג.

ברעם (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הוא עמותה שנוסדה במהלך האינתיפאדה הראשונה, בשנת 1990, במטרה להיאבק בשימוש בעינויים בחקירות על ידי כוחות הביטחון הישראליים. הוועד פועל למניעת עינויים והתעללות של רשויות האכיפה והחקירה הישראליות: משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי (שב"כ), שירות בתי הסוהר וצה"ל. הארגון פועל בדרכים משפטיות, באמצעות שדלנות לקידום חקיקה, ועל ידי מערך הסברה וחינוך, במטרה להעלות את המודעות הציבורית לנושא. כן עוסק הוועד בתיעוד של מקרי עינויים והתעללות ומפרסם דוחות תקופתיים וניירות עמדה.

הפועל חדרה

הפועל חדרה גבעת אולגה שולם שוורץ היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר חדרה, אשר משחקת בליגת העל. הקבוצה נקראת על שם כדורגלן העבר שלום (שולם) שוורץ, וצבעיה הם אדום ושחור.

הפועל ירושלים (כדורגל)

הפועל ירושלים הייתה קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר ירושלים, שהתקיימה בשנים 1926–2019.

עד שנות ה-80 שיחקה הקבוצה במגרש קטמון ובאצטדיון ימק"א, והחל משנות ה-90 היא שחקה באצטדיון טדי. הישג השיא של הקבוצה הוא זכייה בגביע המדינה ומקום שלישי בליגה הראשונה ב-1973.

יש גבול

"יש גבול" היא תנועת שמאל רדיקלי ישראלית בולטת, והוותיקה בתנועות הסרבנות בישראל.

כל העיר

כל העיר הוא מקומון ירושלמי שראה אור לראשונה ב-1979. המקומון היה הראשון מרשת שוקן, שהייתה לרשת המקומונים הראשונה בישראל.

מטען (כתב עת)

מטען הוא כתב עת ספרותי עברי, בעל גוון פוליטי שמאלי רדיקלי. כותרת המשנה שלו היא: מטען - לחשיבה ופעולה. המוסף הספרותי של העיתון נקרא "מטען צד". על עטיפתו מתנוסס אגרוף, הזהה לסמלה של תנועת כ"ך. העורך וסגנו מגדירים את כתב העת "כתב עת שמאלי אמיתי".

"מטען" נוסד על ידי המשורר, חתן פרס ראש הממשלה, מקסים גילן, שהיה עורכו עד פטירתו, בשנת 2005. מקסים גילן היה ידוע ביושרו האינטלקטואלי, שעליו היה נכון לשלם מחיר אישי. הוא סירב לשתף פעולה עם כלי תקשורת מהמרכז ומהימין. את תפקיד העורך ירש יוסי גרנובסקי. מתחתיו מתפקד כסגן עורך המתרגם רומן וטר. ליד העורכים מתכבדת מועצת מערכת רחבה ובלתי פעילה, הכוללת, בין השאר את: אריק א. - משורר, עמוס אדלהייט - משורר, עקיבא אור - סופר ופעיל פוליטי, פרופ' מארק אליס - תאולוג מפלורידה, יוסי אמיתי - קיבוצניק ומזרחן, פסח מלין - משורר ונקדן, אנטון שמאס - סופר עברי, ערבי נוצרי מפסוטה, רן יגיל - סופר ועורך כתב העת עמדה, משה פינטו, אילן פפה, סמי שלום שיטרית, אהרון שבתאי, טניה ריינהרט, ראובן שניר, נורמן אפשטיין, אבישי ארליך, דניאל בויארין, דוד בארל, נואל בורגי-גולוב, שמשון ביכלר, שמעון בלס, חיים ברעם, הבלשן נועם חומסקי, ורבים אחרים.

בקיץ 2006 יצאה לאור החוברת העשירית של כתב העת. בכתב העת תרגומים של עודד פלד וגיורא לשם, וכן יצירות מקוריות משל פסח מילין, אביה בן דוד דודו פלמה, ברכה קופשטיין משוררת היידיש, ואחרים.

החוברת מס' 11, יצאה לאור בינואר 2007. עורך: יוסי גרנובסקי. בין המשתתפים בחוברת: אילן פפה, דן יהב, איליה אהרנבורג, אלישע פורת, עודד פלד, מקסים גילן, אדוניס, יחזקאל רחמים, יהונדב פרלמן, חגית גרוסמן, רן יגיל, מירה הרשקו ואחרים.

נחלת אחים

נחלת אחים היא שכונה בירושלים, במרכז העיר החדשה, והיא מהמאוחרות שבשכונות הנחלאות. כיום היא כוללת גם שתי שכונות היסטוריות שנבנו בסמוך אליה בשנים שמיד לאחר הקמתה ומהוות הרחבה של שטחה: "נחלת יעקב" (1927) ו"זיכרון אחים" (1929). בצפונה גובלת השכונה המורחבת ברחוב בצלאל, במערבה ברחובות כפר ברעם ושדרות בן-צבי, בדרומה ברחוב נרקיס ובמזרחה ברחוב אוסישקין. נחלת אחים נמצאת בגובה כ-790 מטרים מעל פני הים, וסמוכות אליה השכונות נחלת ציון, נחלת צדוק, נווה בצלאל, שערי רחמים ושערי חסד.

השכונה נוסדה בשנת 1924 על ידי התימנים שעלו לירושלים בשנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמת טרשים בשיפולים המערביים של קו פרשת המים. שמה מסמל את שאיפת בוניה לחיי אחווה בנחלה זו. בין התורמים העיקריים לייסוד השכונה היה הרב נסים אלישר, שתרם חלקת אדמה שהייתה ברשותו כדי להנציח את בנו שנפטר בגיל צעיר, והיוזם העיקרי של השכונה היה הרב חיים שלמה עראקי, החתום על ייסוד השכונה יחד עם יעיש נדאף.

רוב רחובות השכונה, כרוב רחובות הנחלאות, נקראים על שם ערים ברחבי ישראל כגון צפת, ציפורי וטבריה.

רוב תושבי השכונה בשנותיה הראשונות היו אורפלים, יהודים יוצאי העיר אורפה שבמזרח טורקיה, יוצאי תימן וכורדיסטן. על כך מעידים בתי הכנסת של יוצאי אותן גלויות אשר פזורים ברחבי השכונה. בית הכנסת אור זרוע - לעדת המערבים, נחלת אחים. הוקם בשנת תרפ"ז (1926) על ידי הרב עמרם אבורביע, שכיהן כרב של נחלאות עד לשנת 1951. עיריית ירושלים הכריזה על בניין בית הכנסת אור זרוע כאתר מורשת לשימור.

כיום, אוכלוסיית השכונה מעורבת ומורכבת גם מעולים חדשים מארצות המערב. בין התושבים שגדלו ברחובות השכונה ניתן למנות את הרב יוסף קאפח ואשתו הרבנית ברכה קאפח, יהודה עמיחי, האלוף עוזי נרקיס, הרב שאר ישוב כהן, אחותו הרבנית צפיה גורן, עוזי ברעם, חיים ברעם, יאיר צבן, שמוליק קראוס, והקריין יצחק איתן.

עוזי ברעם

עוזי ברעם (נולד ב-6 באפריל 1937) הוא איש ציבור ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת ושר ממפלגת העבודה.

קפה טעמון

קפה טעמון הוא בית קפה ותיק בירושלים.

קפה טעמון שוכן בקרן הרחובות המלך ג'ורג' והלל - מול בית פרומין ששימש משכנה של הכנסת הראשונה. עיקר פרסומו בא בשנות ה-60 וה-70, כאשר שימש מקום מפגש לאנשי בוהמה, תקשורת ושמאל ירושלמים.

רוזה לוקסמבורג

רוזה (גם רוזליה) לוקסמבורג (בגרמנית: Rosa Luxemburg, בפולנית Róża (רוּז'ה) Luksemburg; ‏5 במרץ 1871 - 15 בינואר 1919) הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה-גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקור לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים, מרד קומוניסטי בהנהגתה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.