חיים ברלין

הרב חיים ברלין (ה' בשבט תקצ"ב, 7 בינואר 1832 - י"ג בתשרי תרע"ג, 24 בספטמבר 1912) היה רבן של וולוז'ין, מוסקבה וירושלים וראש ישיבת וולוז'ין.

חיים ברלין
ר' חיים ברלין
מקום פעילות רב במוסקבה ובוולוז'ין, אב"ד בקוברין
רבותיו הנצי"ב מוולוז'ין, יצחק מוולוז'ין

תולדות חייו

ילדותו

נולד בשנת ה'תקצ"ב לרבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין ונקרא על שם סב אמו ר' חיים מוולוז'ין. עד גיל תשע לימדו אביו בעצמו עד שרכש בקיאות בסדרי מועד, נשים ונזיקין, לצד בקיאות בתנ"ך. בגיל תשע החל ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל סבו ר' יצחק מוולוז'ין, במשך שש שנים. בגיל 15 נשא את רבקה, בת הגביר משה צייטלין משקלוב. כשמונה שנים היה סמוך על שולחן חותנו והקדיש זמנו ללמוד תורה עם רב העיר משה יצחק אביגדור ושימש אותו. באותה תקופה עזר לאביו לסדר את ספרו העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי.

כאשר ירד חותנו מנכסיו, נאלץ לחפש אחר מקור פרנסה, ולכן נענה לבקשת קהילת מוסקבה וקבל את משרת הרבנות שם.

במוסקבה

ביום שישי, כ"ו באדר ה'תרכ"ה (1865), בגיל 33, התמנה ר' חיים ברלין לרבה של מוסקבה. נערכה עבורו קבלת פנים חגיגית. הוא ייסד תלמוד תורה וגמילות חסדים. במסגרת תפקידו כרבה של מוסקבה, עסק בשתדלתנות למען כלל יהודי רוסיה יחד עם עשירי הקהילה שהיו מקורבים לחצר הצאר.

הוא גייס במוסקבה כספים רבים עבור ישיבת וולוז'ין, בעזרתם הוקם בניין אבן מפואר במקופ בניין העץ שהיה והישיבה הרחיבה את שורותיה.

בהיותו רב במוסקבה עשה ר' חיים גדולות בשביל ישיבת וולוז'ין. בהשפעתו נאספו במוסקבה סכומים גדולים בשביל הישיבה, ובמקום בנין עץ שהיה עד אז, הוקם בניין לבנים שעלה 25,000 רובל, והישיבה התרחבה ויכלה לקבל 500 בני ישיבה. ר' חיים כינה ישיבה זו "יבנה שבליטא", והשפיע על הרבה עשירים במכתביו שיחזיקו בה. עם עלותו של אלכסנדר השלישי על כיסא המלוכה, באו פרעות, גזרות וגירושים על עם ישראל. רבים מיהודי רוסיה הוכרחו לנדוד ולחפש מקומות חדשים. בשנת תרמ"ב (1882), כשיצאה ההוראה לגרש את היהודים ממוסקבה, באו והודיעו לר' חיים ברלין כי גם הוא לא יחונן ושלא יוכל להישאר שם. לר' חיים חרה מאוד על שהוא צריך לעזוב את המקום אשר כשמונה עשרה שנה חי ופעל בו. בעת ההיא נפטרה אשת נעוריו, רבקה. במותה אבדה לר' חיים ה"עזר כנגדו" במפעליו. כשנה לאחר פטירת אשתו, עזב ר' חיים את קהילת מוסקבה ועבר לעיר ביאלא פודולסק, שהייתה עיר חסידית מובהקת. שם נישא לאשתו השנייה, טילא - בת הגביר ר' יצחק אייזיק שחור ממיר. ר' יצחק היה מחסידי קוצק וגור, תלמיד חכם ועשיר (בנו, ר' נח שחור, היה חותנו של האדמו"ר מגור - ר' אברהם מרדכי אלתר בעל אמרי אמת). בהיותו מבקש לחיות כאדם פרטי, וללמוד תורה בלבד, לא בחר ר' חיים במשרה רבנית, אף שמשרות כאלו הוצעו לו. בתקופה זו כתב הרבה חידושי תורה ותשובות בהלכה. הוא היה מקורב לרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, (חותנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק) והתכתב עמו רבות. חמש שנים ישב ר' חיים בביאלא, עד שנת תרמ"ט (1889) שבה נפטרה אשתו השנייה, טילא. לאחר מכן, עזב ר' חיים את ביאלא ועבר לוולוז'ין אל אביו הנצי"ב, שקרא לו לבוא לעזרתו בהנהלת הישיבה ובנשיאת העול הכספי של הישיבה.

בוולוז'ין

הנצי"ב שהרגיש כי כוחותיו פוחתים והולכים תכנן לעלות לארץ-ישראל, ודאג לממלא מקום בעודו בחייו. הוא התפטר מראשות הישיבה וקבע את ר' חיים בנו כיורשו. החלטה זו הייתה גורלית לקיום הישיבה, חלק מהתלמידים לא רצו לקבל את ר' חיים כר"מ (ראש מתיבתא), אם כי הודו בגדלותו, אבל טענו שלא כל רב גדול בתורה מסוגל להיות ראש ישיבת וולוז'ין. רוב הבחורים לא רצו שרבם הגדול והאהוב עליהם יעזבם, וניסו בכל כוחם להשפיע שיחזור בו מהתפטרותו. סיבה נוספת להתנגדות בני הישיבה היא, ר' חיים סולובייצ'יק (שנישא לנכדתו של הנצי"ב) ששימש כרב בישיבה, והיה מפורסם כחריף שבחריפים, והיו בחורים בישיבה שהיו כרוכים אחריו, דבר שגרם לבסוף שר' חיים ברלין נעשה לרבה של וולוז'ין ולא שימש יותר בישיבה. השערוריה שהתחוללה בישיבה יצאה אל מחוץ לכתליה ושימשה נושא לדיון ציבורי[1]. הוויכוחים בין ראשי הישיבה לתלמידיה גרמו לחיכוכים פנימיים ויחסים מתוחים בין בחורי הישיבה. הנצי"ב היה כבר תשוש כח, וכאשר בקשו ממנו שיקח שוב את המנהיגות התקיפה בידיו, ענה ואמר "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה". כאמור, בני הישיבה בוולוז'ין לא היו שבעי רצון מראש הישיבה החדש ונהלו אתו מלחמה "בכלי זיינה של תורה", הקיפוהו בשאלות ובקושיות באמצע השיעור כדי להביא אותו במבוכה. כדי ללחום בר' חיים ברלין בשיעוריו היו בני הישיבה זקוקים לפעמים לספרים שונים, ואת הספרים מצאו דווקא בספרית ר' חיים עצמו כי היא הייתה הגדולה והמפורסמת ביותר בוולוז'ין. כמובן, היה צריך לקבל רשות מר' חיים להשתמש בספריו, אבל ר' חיים כאציל רוח ועדין נפש נתן רשות לכולם להשתמש בספריה שלו, אף שידע לשם איזה מטרה מבקשים הבחורים את הספרים. ישיבת וולוז'ין הייתה מעוז התנגדות מפני רוחות ההשכלה והכפירה, שחדרו אליה ואיימו על יסודותיה. הסיבה המכרעת שגרמה לסגירת הישיבה הייתה ההוראה להכניס לימודי חול בסדרי הלימודים בישיבה. באספת רבנים שנערכה בעיר וילנה, בה השתתפו גדולי הרבנים באותה תקופה, הוחלט לא להסכים לגזירת המלכות, ולסגור את הישיבה. בחודש שבט תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין בגזירת הממשלה, וכל התלמידים נשלחו לבתיהם. ראשי הישיבה, ר' חיים ברלין, ר' חיים סולובייצ'יק והנצי"ב, נצטוו לעזוב את וולוז'ין. מכיוון שהישיבה נשארה עמוסה בחובות, נדד ר' חיים באירופה לאסוף כסף ולפרוע את חובותיה.

קוברין - יליזבטגרד

HayimBerlinPortrait
פורטרט של הרב חיים ברלין

בשנת תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין, ור' חיים ברלין נתקבל כאב"ד בקוברין. על אף שבא ממשפחת 'מתנגדים מובהקת', היה נערץ אף בחוגי החסידים שבקוברין, שהייתה עיר חסידית ברובה. לדרשותיו יצא מוניטין בעיר, ובית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה כשהיה דורש. בחגים, המתה דירתו מרוב מבקרים, ואפילו החסידים המובהקים ביותר היו יושבים לפניו, ושותים בצמא את דבריו ורעיונותיו. אף שקהילת קוברין הייתה חשובה, בכל זאת לא ספקה את רוחו ואת רוח משפחתו. מספר עיירות פנו אליו שיכהן אצלן ברבנות, ולאחר ארבע שנים בלבד בקוברין, נתקבל להיות אב"ד ביליזבטגרד (כיום קירובוגרד). עיר זו נחשבה כשממה רוחנית, ואעפ"כ החליט ר' חיים להשפיע דווקא שם. הוא השתדל הרבה בחיזוק ושמירת חיי הדת בעיר - לסגור בתי מסחר של יהודים בשבת, לחזק נשים בהלכות טהרה, לתקן תקנות בענייני שחיטה בבית המטבחיים ועוד. בעיר לא היו הרבה יהודים שהיה בהם "ריח של תורה", ור' חיים לא שבע נחת מרבנותו בעיר זו. זו הסיבה שבשנת 1903 ניהל משא ומתן עם קהילת וולקוביסק על קבלת משרת הרבנות בעיר זו, אולם בשל התנגדות נמרצת של בני הקהילה המקומית, ובשל העובדה ש"הנני בידם גם בדברים שבממון", נאלץ להשיב את כתב הרבנות שקיבל. לאחר כעשר שנים בעיר (תרנ"ו-תרס"ה), ולאחר פרעות שהחלו ברוסיה בערים שונות, החליט ר' חיים לעלות לארץ ישראל. כבר בשנת 1902 הוצע לו להיות רבה של יפו אך הוא סירב[2]. התשוקה לעלות לארץ ישראל קוננה בלב משפחת ברלין מאז ומתמיד, וכפי שכבר סבו ר' יעקב ברלין עלה לארץ ישראל בשנת תרי"ג (1853). גם אביו הנצי"ב התכונן לעלות לא"י אחרי סגירת הישיבה, אולם חלה בוורשה בדרכו לארץ בשנת תרנ"ג ונפטר שם. השאיפה הפכה למציאות, ור' חיים החליט לעלות ולהשתקע בארץ ישראל.

בירושלים

Grave of Rabbi Chaim Berlin
קברו של הרב חיים ברלין

בגיל 75 עלה ר' חיים ברלין לירושלים, ולמרות זקנותו היה עושה למען ירושלים ומוסדות התורה הצדקה והחסד שבה. ביתו הפך כבר בראשית ישיבתו שם, לבית ועד לחכמים, לגדולי תורה ולבני הישיבות אשר באו לשמוע מפיו תורה וחכמה. הוא הרבה להפיץ את תורת אביו הנצי"ב, ובלילות שבת היו רבים מבני ירושלים רגילים לבוא אליו לאחר סעודת שבת לשמוע מפיו באורים בפרשת השבוע. הוא היה קורא בחומש "העמק דבר", ומפרש את הדברים, בתוספת דברים משלו. את הנאתו מישיבתו בירושלים מתאר ר' חיים באחת מאגרותיו: "ממני אוכל להודיעו, כי הנני שבע רצון מהיותי פה במלא מובן המילה, מלבד אשר השלכתי מעלי עול עבודות הציבור, והנני מברך בכל יום בשמחה רבה שלא עשני אב"ד (עבד)". עם פטירת ר' שמואל סלנט בשלהי שנת תרס"ט, הטילו עליו ראשי העדה בירושלים את עולה של הרבנות, והוא נשאה בכבוד ובמסירות עד יומו האחרון. מעתה היה ר' חיים לראש הרבנים ונציגם הראשי של עדת האשכנזים בירושלים. כן היה ראש הממונים בוועד הכללי כנסת ישראל (שהיה אחראי על כספי החלוקה), ראש הגבאים של תלמוד תורה וישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים, והיושב בראש האסיפות וההתוועדויות החשובות. היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, לא הפלה בין חסידים לפרושים וכדומה, ועל כן מצא חן בעיני כל החוגים. ראשי השלטון והקונסולים של המדינות הזרות ואף הקונסול הרוסי וראשי הדתות השונות בירושלים, אשר איתם בא במגע בענייני העדה ומוסדותיה, התייחסו אליו ביראת כבוד, והחשיבוהו לנציגם הראשי של האשכנזים בכל ענייני הממשל. מתאר ר' בן ציון ידלר בספרו :

מופלא היה ר' חיים בטוב לבו, ובמשך תקופת מגוריו בירושלים יסד והקים כמה וכמה קרנות של גמילות חסדים. בעל הוראה מובהק היה, וכל הפוסקים והשו"ת הראשונים והאחרונים היו נהירים לו, ומתוך ניסיוני האישי הנני רשאי לציין את חלקו הגדול בתיקון השמירה וההשגחה על קיום מצוות התלויות בארץ, וחיזק את תקנת הגאונים שלא להכניס כלל טבל לירושלים. מעשה והגיעו לירושלים ששה שקי שקדים ללא התעודה המעידה שמעושרים הם. הסוחרים רצו להפריש תרומות ומעשרות, אך הוא לא נתן להם. כדי שלא יכשירו את הפירצה, השקדים הוחזרו בחזרה למקום שהימנו הגיעו לירושלים, בצירוף מכתבו שבו הוא מצווה שיעשרו את השקדים במקומם. כך היה מפרסם מודעות אזהרה לציבור שלא יקנו שום פירות וירקות, רק עם תעודה שהפירות נתעשרו במושבות גופא. לוחם גדול היה ר' חיים ברלין נגד החדשות, והיה נזהר מאוד שלא לשנות אף במעט מדרכי אביו הגאון הנצי"ב ז"ל. בשנת השמיטה תר"ע (1910), הופיעו לפניו באי כוחם של כמה מושבות, ודרשו ממנו בכל מיני טצדקי, להקל להם מעט בענייני השביעית, ובתוך כך גם טענו לפניו מדוע אינו מצטרף להיתר המכירה, כפי שהסכימו רבנים אחרים. בתשובה לפנייתם עמד מכסאו, הביא את ספרי אביו הנצי"ב, והצביע על המקום בו הוא מחמיר בזה מאוד. משום כך - הוסיף הרב - אפילו להזקק לכם איני יכול, כי לא אוכל לשנות מדברי אבי גדולה או קטנה! והוסיף להדריך אותם כיצד להתנהג בעבודות השמיטה, כפי שסדרו גאוני ירושלים"

בנציון ידלר (תשס"ו), בטוב ירושלים, ירושלים, עמודי אור

. אחיו הצעיר ר' מאיר ברלין (בר-אילן) בספרו "מוולאוז'ין עד ירושלים" מעיד על אחיו:

מחונן בסגולות יוצאות מגדר הרגיל, בעל קלסתר פנים לוקח לב, בעל נפש יפה, גאון בתורה, גדול בכל המקצועות של חכמת ישראל... היו רבנים מעטים שידעו יפה כל כך תורה שבכתב, כמו שידע זאת אחי רבי חיים ברלין. הוא היה פינומן. גדול בתורה, ומושלם שקשה למצוא כדוגמתו. בעל זיכרון עצום ושקדן נפלא היה, ובשני אלה השתמש לא רק לגפ"ת (גמרא, פירוש, תוספות) בכל ענפיהם, כשאר הרבנים בדורו, אלא היה לומד הכל, קורא הכל וזוכר הכל. ידיעתו בתנ"ך הייתה למופת, יודע וסופר כל תיבה וכל אות, והכל היה ידוע לו היכן כתוב ואיך כתוב. גם ידע תרגומים ידיעה שלימה. הוא ידע ביסודיות מדרשים מכל המינים, כל מיני תפילות, זמירות, פיוטים וכדומה. כשהיה אומר חידוש, ביאור או תיקון כלשהו, מיוסד על מאמר חז"ל, היה מפליא את השומעים בדייקנותו ובנכונותו. נאומיו ודרשותיו היו מעשי אמן, גם בצורתם גם בתוכנם. דיבורו בעברית ובארמית - לשון תרגום, היה כה יפה וכה מהיר כדיבורו ביידיש. וכך גם היה בכתיבתו. כל מכתב וכל "הסכמה" שיצאו מעטו לעיתים קרובות בלשון "תרגום" צחה, היה גורם עונג רוחני לקרוא פעם ושוב פעם ועוד פעם. כל אלו היו אצלו "פרפראות", כי למעלה מכל היה גדול בבקיאותו בש"ס עם כל הנוגע לכך, וכל שידע ידע ידיעה ברורה ומדויקת. כשהיה מביא איזה מאמר היה כקורא מתוך הספר. אותן הידיעות הברורות היו לו ב"ראשונים" וב"אחרונים", ולא רק בספרים הידועים לכל, אלא גם בספרים נשכחים וגנוזים. הוא ידע "תשובות" לאלפים של חכמי ספרד, וכן של מחברים סתם שאינן מפורסמים. נוסף על כל המעלות האלה היה מחונן בחוש מפותח מאוד לביבליוגרפיה ורכש לו ספריה גדולה מאוד. אחת מן הספריות הפרטיות הגדולות ביותר בזמן ההוא. וכל אלפי הספרים, גדולים וקטנים, ישנים וחדשים, את כולם ידע יפה יפה. הוא עצמו היה כעין ספריה חיה".

מוולאוז'ין עד ירושלים, תל אביב, הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן

קרבה מיוחדת וקשרים הדוקים היו לר' חיים עם הרב אריה לוין. ברשימותיו כותב ר' אריה: "חסדי ה' כי לא תמו, שהרי הנה הופיע מעלת כבוד הגאון חמדת כל ישראל הגאון ר' חיים ברלין ז"ל, בן הגאון רבן של ישראל הנצי"ב ז"ל, נתן ה' חני בעיניו לקרבני ממש כאב אל בנו יחידו, ולא זזה ידי מתוך ידו. הוא קרבני מאוד וגם בענוותנותו הגדולה קבע אתי שיעור ללמוד בשעה מאוחרת בלילה ולפעמים בבוקר. הוא אהב מאוד את כל משפחתי כאב יקר והתעניין הרבה במצבנו. על פי עצתו ופקודתו למדתי חלק ראשון יורה דעה, והוא סמך ידו עלי בסמיכת חכמים." בי"ג לחודש תשרי תרע"ג (1913), בגיל 81, נפטר ר' חיים ברלין דבר פטירתו התפרסם במהרה בכל רחבי העיר, והכה בהלם את כל היישוב היהודי בירושלים. מטעם הראשון לציון ובתי הדין, הוכרז על מועד הלוויה ועל ביטול מלאכה מלא. עוד בעודנו חי בחר וקנה לו מקום מנוחה ליד קברו של האדר"ת, וכן כתב צוואה מפורטת בנוגע לרכושו, ספריו, כתביו של אביו הנצי"ב, וכן מכתביו שלו. מקום מנוחתו בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו בן (משה) ושש בנות. בצוואתו ציווה להוריש את ספרייתו לישיבת עץ חיים בה היה ר' אריה לוין משגיח.

על שמו רח' הרב ברלין בשכונת קריית שמואל בירושלים. אחיו (מצד אביו) היה הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי המזרחי, ומראשי הציונות הדתית.

חיבוריו

לא ידוע על ספרים שכתב ר' חיים ברלין. הרב יעקב קוסובסקי-שחור, ממשפחתו, אסף את מכתביו ההלכתיים, דרשותיו וצוואתו וריכזם בשני ספרים תחת השם נשמת חיים. כמו כן, בספרים אלו רוכזו עשרות הסכמות לספרים שנתן במהלך חייו. כמו כן, התפרסמו כתבים שלו בקבצים וכתבי עת תורניים שונים.

כמו כן, כתב הגהות רבות על ספריו. הרב איסר זלמן מלצר (שגר בדירתו וירש את ספרייתו) התבטא לאחר שקרא את הגהותיו, שלו ראו בחורי וולאז'ין את הגהותיו הגאוניות, לא היו גורמים לו לפרוש מהישיבה.

בהגדה של פסח אמרי שפר של אביו הנצי"ב נדפס בסופו קונטרס בשם אמרי חיים מרבי חיים ברלין

ישיבת רבינו חיים ברלין

ישיבת רבינו חיים ברלין, שהוקמה בברוקלין בשנת 1904, נקראה על שמו בשנת 1914 על פי הצעתו של אחיו, רב מאיר ברלין (בר-אילן), שהיה אז רב באמריקה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, (תשנ"ה).
  2. ^ מכתב של האדר"ת לרב קוק באגרות הראי"ה א', עמ' שעב
אהרן ליכטנשטיין

הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין (כ"ח באייר ה'תרצ"ג, 23 במאי 1933, צרפת – א' באייר ה'תשע"ה, 20 באפריל 2015, ישראל) היה ראש ישיבת הר עציון באלון שבות, חתן פרס ישראל לספרות תורנית ודוקטור לספרות אנגלית. היה מרבניה הבולטים של האורתודוקסיה המודרנית בישראל ובארצות הברית, וממנהיגי האגף המתון של הציונות הדתית. החזיק בהשקפת עולם המשלבת את ערכי לימוד התורה וההלכה בצורתם המסורתית עם הומניזם מודרני וליברליות. נחשב לאחד מתלמידיו המובהקים של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ודרכו הלימודית קרובה לשיטת בריסק.

דוד הלבני

הרב דוד וייס הלבני (נולד בד' בתשרי תרפ"ח, 27 בספטמבר 1927) הוא חוקר תלמוד ישראלי-אמריקאי יליד צ'כוסלובקיה. שימש פרופסור מן המניין בבית המדרש לרבנים באמריקה ואחר כך באוניברסיטת קולומביה, כעת פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן. הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1993 וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ח.

ה' בשבט

ה' בשבט הוא היום החמישי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בה' שבט היא פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בשלח.

חבצלת (כתב עת)

"חבצלת: מכתב עתי לבית ישראל" היה כתב עת עברי שיצא לאור בירושלים בשנת 1863 על ידי ישראל ב"ק, ובשנים 1870–1911 בעריכתו של חתנו, ישראל דב פרומקין, שניהם מאנשי היישוב הישן החסידי. הוא יצא בערך פעמיים בחודש.

חיים ברלין (רופא)

חיים ברלין (1890–אפריל 1980) היה רופא עור, פרופסור לדרמטולוגיה, מנהל מחלקת עור ומין בבית החולים הדסה (תל אביב), מייסד החברה הדרמטולוגית בהסתדרות הרפואית.

חיים וואלקין

הרב חיים וולקין (נולד בג' בתשרי תש"ו, ספטמבר 1945) הוא המשגיח של ישיבת עטרת ישראל, כיהן בעבר כמשגיח של ישיבת אור ישראל.

י"ג בתשרי

י"ג בתשרי הוא היום השלושה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. י"ג בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

יהודה דוד אייזנשטיין

יהודה דוד אייזנשטיין (בכתיב יידי: אייזענשטיין; בלועזית: Julius (Judah David) Eisenstein; כ"א בחשוון תרט"ו, 12 בנובמבר 1854, מזריטש, פולין הקונגרסאית – ז' בסיוון תשט"ז, 17 במאי 1956, ניו יורק, ארצות הברית), היה סופר, עורך ומוציא לאור יהודי; נודע בכינוי "בעל האוצרות" (ראו להלן).

יונתן דייויד

הרב יונתן דוד דייוויד (נולד ה'תר"צ) הוא ראש ישיבת "פחד יצחק" בירושלים, וראש ישיבת רבי חיים ברלין בברוקלין ניו יורק.

בתוארו בישיבת רבי חיים ברלין הוא נושא באופן רשמי לצד ראש הישיבה בפועל, הרב אהרן שכטר, ובתקופות קבועות בשנה בהן הוא שוהה בניו יורק, משמש בתפקידו בפועל. במקביל הוא משמש גם כראש כולל האברכים "אור אליהו" המתקיים בשכונת הר נוף לצד ישיבת "פחד יצחק".

יצחק הוטנר

הרב יִצְחָק הוּטְנֶר (אדר ה'תרס"ו, 1906 - כ' בכסלו ה'תשמ"א, 28 בנובמבר 1980), שהיה מוכר גם בכינוי הפחד יצחק (על שם ספריו), היה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין בברוקלין, וחבר מועצת גדולי התורה בארצות הברית.

יצחק סולובייצ'יק

הרב יצחק הלוי סולובייצ'יק הוא ראש כולל בירושלים ומחבר ספרים תורניים.

ישיבת רבי חיים ברלין

ישיבת רבי חיים ברלין היא ישיבה חרדית ליטאית בברוקלין ניו יורק. הוקמה בשנת 1904 כ"ישיבת תפארת בחורים" והיא הישיבה הוותיקה ביותר בברוקלין. לפי הצעתו של הרב מאיר ברלין (בר-אילן), נקראה על שמו של אחיו, הרב חיים ברלין, הרב הראשי של מוסקבה שעבר לירושלים והיה אחד מגדולי רבניה בעת מותו.

בישיבה לומדים קרוב לאלפיים תלמידים, במסגרת גן ילדים, בית ספר יסודי ("ישיבה קטנה"), בית ספר תיכון ("מתיבתא"), ישיבה גדולה וכולל אברכים בשם "כולל גור אריה".

הרב יצחק הוטנר כיהן כראש הישיבה משנת ה'תרצ"ט (1939) ועד פטירתו.

ראש הישיבה הנוכחי הוא הרב אהרן שכטר, ראש ישיבה נוסף הוא הרב יונתן דייוויד, חתנו של הרב הוטנר השוהה בישיבה תקופות קבועות בשנה בהן הוא מגיע לניו יורק.

מגנוס הירשפלד

מגנוס הירשפלד (בגרמנית: Magnus Hirschfeld;‏ 14 במאי 1868, קולברג, פרוסיה – 14 במאי 1935, ניס, צרפת) היה רופא וסקסולוג יהודי-גרמני. ממקימי הוועדה המדעית-הומניטרית ונחשב לאחד מחלוצי התנועה למען זכויות להט"ב.

הירשפלד קרא להנהגת אמצעי מניעה והתבטא נגד רדיפת ההומוסקסואלים והלסביות בידי רשויות החוק. הירשפלד, שהיה הומוסקסואל בעצמו, רצה להוכיח כי הומוסקסואליות היא תכונה מולדת וכך להביא ללגליזציה שלה. לשם כך הוא פיתח תאוריה על קיומו של מין שלישי בין הזכר והנקבה, הכולל את ההומוסקסואלים, הטרנסקסואלים והאינטרסקסואלים. חלקים נרחבים מעבודתו התבססו על מחקריהם של ריכרד פון קראפט אבינג וקארל היינריך אולריכס.

מועצת גדולי התורה

מועצת גדולי התורה היא הסמכות הרוחנית העליונה בתנועות אגודת ישראל ודגל התורה.

נפתלי צבי יהודה ברלין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בקיצור הנצי"ב מוולוז'ין (כונה: ר' הירש לייב; כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

פלטבוש

פלטבוש (באנגלית Flatbush) היא שכונה ברובע ברוקלין בעיר ניו יורק שבארצות הברית.

בשכונה נמצא אחד הריכוזים החרדיים הגדולים בניו יורק וממוקמות בין השאר הישיבות המפורסמות מיר, תורה ודעת, חיים ברלין, וישיבות רבות נוספות. כן ממוקם בשכונה בית הספר התיכון היהודי ישיבה דפלטבוש המשויך לאורתודוקסיה המודרנית של ארצות הברית.

קוברין

קוֹבּרִין (בבלארוסית: Ко́брын, מבוטא [ˈkɔbrɨn]; באוקראינית: Кобринь; ברוסית: Ко́брин; ביידיש: קאָבּרין; בפולנית: Kobryń) היא עיר במחוז ברסט בבלארוס, במרכז ראיון קוברין, 52 קילומטרים מזרחית לעיר המחוז ברסט. בשנת 2010 מנתה העיר 51,200 תושבים.

קריית שמואל (ירושלים)

קריית שמואל היא שכונה מבוססת במרכז העיר ירושלים, הגובלת בשכונות רחביה בצפון, קטמון בדרום וטלביה במזרח. השכונה קרויה על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים.

שכונת קריית שמואל נוסדה בשנת 1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל". קרן זו הוקמה במטרה להקים שכונה יהודית שתתנהל על פי רוח התורה ותיקרא על שמו של הרב שמואל סלנט שהיה הרב הראשי האשכנזי של העיר.

שדרות רוטשילד

שְׂדֵרוֹת רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. זהו אחד הרחובות החשובים ביותר בעיר והשדרה הידועה והחשובה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של תל אביב, ולאורכה אתרים ומבנים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה מרכז תרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול והחשוב של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה. החל משנות ה-90 עוברת השדרה תהליך שבו בניינים נמוכים מוחלפים במגדלים המשמשים למגורים ולמשרדים, תוך שימור אחדים מהמבנים הישנים, ביניהם הקיוסק הראשון של תל אביב ובפרט אלו מסגנון האקלקטי והבאוהאוס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.