חיים בוגר (בוגרשוב)

ד"ר חיים בּוֹגֵר (בּוֹגְרָשוֹב, בּוֹגְרָצ'וֹב,[1] 25 בספטמבר 18768 ביוני 1963) היה מחנך עברי, ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה, פעיל ציוני וחבר הכנסת השנייה מטעם סיעת הציונים הכלליים.

חיים בוגר (בוגרשוב)
Chaim Boger Bugrashov
חיים בוגר (בוגרשוב), 1951
לידה 25 בספטמבר 1876
ז' בתשרי ה'תרל"ז
צ'רניגובקה, טאבריה, האימפריה הרוסית
(כיום במחוז זפוריז'יה, שבאוקראינה)
פטירה 8 ביוני 1963 (בגיל 86)
ט"ז בסיוון ה'תשכ"ג
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1906
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול, תל אביב
השכלה אוניברסיטת ברן
חבר הכנסת
20 באוגוסט 195115 באוגוסט 1955
(4 שנים)
כנסות 2

קורות חייו

חיים בוגרשוב נולד לדב נחום בוגרשוב, רב הקהילה, ולמוסיה בלה בת חיים קובלנוב בעיירה צ'רניגובקה שבגוברניית טאבריה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום נמצאת העיירה בתחומי מחוז זפוריז'יה של אוקראינה) . למד לימודים תורניים ומסורתיים אצל אביו ודודו, הרב אהרן בוגרשוב. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה בברדיאנסק והוסמך כמורה. בשנת 1897 הקים יחד עם כמה צעירים בית ספר יהודי ראשון שם ושימש כמנהלו. בשנים 1899-1901 שימש כמורה בגימנסיה עברית לבנות ביקטרינוסלב. בשנת 1901 החל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת ברן שבשווייץ.

עוד בצעירותו היה לציוני נלהב ובשנת 1903 השתתף כנציג קרים בקונגרס הציוני השישי. עם המאבק על תוכנית אוגנדה היה לתועמלן כנגד התוכנית, במסגרת "ציוני ציון", שראו רק בארץ ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי. בעודו דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטה נשלח בשנת 1904 לארץ ישראל עם ידידו בן ציון מוסינזון על ידי מנחם אוסישקין על מנת לפעול נגד תוכנית אוגנדה. רשמי מסעם הוצגו בפני הקונגרס וסייעו לדחיית התוכנית.

בשנת 1906 סיים דוקטורט בפילוסופיה ועלה לארץ ישראל, בעקבות עלייתם של ידידו מוסינזון וד"ר יהודה לייב מטמון-כהן. מטמון-כהן הקים בביתו בשנת 1905 את גימנסיה הרצליה – הגימנסיה העברית הראשונה. עם עלייתו הפך בוגר את הגימנסיה למוסד ציבורי, כשהקים עם מטמון-כהן ומנחם שינקין חברה ציבורית בשם "אגודת הגימנסיה בעברית בארץ ישראל". במשך שנים רבות לימד בוגר את מקצוע הגאוגרפיה בגימנסיה, ושילב בו תכנים יהודיים ולאומיים. הוא חיבר מאמרים רבים בנושאי גאוגרפיה, וכן ספר בנושא הגאולוגיה.

בספטמבר 1910 נבחר למנהל הגימנסיה בגוברו על ד"ר מטמון-כהן[2][3]. ב-1917, בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה בין מגורשי תל אביב והגיע, עם משפחתו עד אלכסנדריה שם ייסד בית ספר לילדי פליטים שגורשו מהארץ. אחרי שהות באלכסנדריה המשיכה המשפחה לספרד שם שהו עד סיום המלחמה. משנת 1919 היה בוגר לסגן מנהל הגימנסיה, והמשיך בתפקיד זה עד לפרישתו של מוסינזון מהניהול, אז מונה שוב למנהל עד לשנת 1951. הוא העמיד דורות של תלמידים, שאותם חינך לערכים ציוניים.

כפעיל ציוני השתתף בוגר בקונגרסים הציוניים ה-6 עד ה-20. בוגר היה חבר תנועת הציונים הכלליים, ובמשך שנים רבות שימש כחבר הוועד הפועל של ברית הציונים הכלליים, וכציר לאספת הנבחרים.

לאחר פרעות תרפ"א (1921), הקים בוגר את שכונת "נורדיה" בתל אביב, כפתרון למחוסרי הדיור היהודים שנמלטו מיפו, וכן היה פעיל בהקמת המושבה "תל צור", כיום חלק מהיישוב אבן יהודה. בין השנים 19211930 היה בוגר חבר מועצת עיריית תל אביב.

בשנת 1945 נמנה עם מקימי המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ ישראל, גוף שנועד לרכז את כל הגורמים העוסקים בתעופה ביישוב בארגון גג אחד. לכאורה היה זה גוף אזרחי לכל דבר, אך למעשה הוקם על ידי אנשי "ההגנה" ופעולתו הותאמה לצרכיה. בוגר התקרב לנושאי התעופה על ידי תלמידו דב הוז, מחלוצי התעופה העברית בארץ ישראל, שנהרג בתאונת דרכים מספר שנים קודם לכן. בוגר התבטא כי "השלטון באוויר אינו ניתן רק לבעלי כוח ואגרוף, ולא לעמים בני מיליונים בלבד. האוויר ניתן לשלטון המוח וההשכלה, ודרושה לכך גם ההעזה, ובשתי התכונות הללו נתברך עם ישראל".[4]

בשנת 1951 נבחר לכנסת השנייה מטעם סיעת הציונים הכלליים וכזקן חברי הכנסת, התכבד בתפקיד יושב ראש הכנסת הזמני בפתיחת הישיבה הראשונה בכנסת.[5] הוא שימש כחבר בוועדת החינוך והתרבות. ב 26 בינואר 1954 בכה מהתרגשות בכנסת בעת השבעת משה שרת, תלמידו מגימנסיה הרצליה, לכהונת ראש ממשלת ישראל.

עיריית תל אביב כיבדה אותו בקריאת רחוב מרכזי בתל אביב על שמו עוד בחייו – רחוב בוגרשוב, החוצה את שכונת נורדיה שאותה הקים. בוגרשוב התנגד למהלך זה, ולכן עיברת את שמו ל"בוגר".

בוגר נפטר בשנת 1963 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

משפחתו

בוגר היה נשוי פעמיים - לשרה בת מנדל (דוד) מאירוב (נפטרה בתל אביב ב-1909) ולמינה בת הרב מתתיהו מדניצקי (לה נישא ב-1911)[6]. לשניים נולדו ארבעה ילדים: מוסיה אשת ד"ר ברוך מני, רופא חצר המלוכה במצרים, הציירת רחל בוגרשוב שהייתה נשואה לצייר אריה אלואיל, אליהו שהיה כימאי באוניברסיטה העברית בירושלים ורופא הילדים פרופ' נחום בוגר.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ב', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הסתדרות העובדים, 1974, עמודים 46-48 (על מינה בוגרשוב)

הערות שוליים

  1. ^ ראו חתימת שמו: תעודת ממכר המגרש בתל אביב
  2. ^ ידיעות מיפו, הצבי, 8 בספטמבר 1910
  3. ^ מודעה, החרות ירושלים, 28 באוקטובר 1910
  4. ^ ש. סביסלוצקי, "ד"ר חיים בוגרשוב, יו"ר המועצה הכללית לתעופה העברית", הגלגל, 21 במרץ 1945.
  5. ^ תמונת ח"כ חיים בוגר פותח את הישיבה הראשונה של הכנסת השנייה, באוסף התצלומים הלאומי
  6. ^ הרב מדניצקי היה רבה של קהילת ביטן שליד העיר סלונים
8 ביוני

8 ביוני הוא היום ה-159 בשנה בלוח הגרגוריאני (160 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 206 ימים.

אבן יהודה

אֶבֶן יְהוּדָה היא מועצה מקומית בשרון במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950.

ארכיון התצלומים של קק"ל

"ארכיון התצלומים של קק"ל" הוא מאגר תמונות ותצלומים של קרן קיימת לישראל, המשקפים פרקים חשובים מתולדות הציונות והעשייה בארץ ישראל ובהם: התיישבות, ייעור, הווי חלוצי, נופי ארץ ישראל, פריצת דרכים, מלחמות ישראל, עלייה וקליטה, חגים וטקסים, ועוד. בארכיון קרוב ל-500,000 תצלומים ושקופיות הן בשחור לבן והן בצבע שצולמו מראשית המאה ה-20.

על פי קק"ל, המאגר נמצא בתהליכי דיגיטציה. כבר היום אפשר לצפות בכ-70,000 תצלומים ושקופיות מן המאגר באינטרנט בתצלומים של כל הארכיון ההיסטורי בשחור לבן וכן בתצלומים של השנים האחרונות בצבע. בארכיון שמורים תצלומים ופריטים נדירים שצולמו על ידי בכירי הצלמים בארץ. מאז הקמתו שימש הארכיון כמקור למחקר, פרסומים ותערוכות.

הארכיון מתעדכן בצילומים המשקפים את פעילויות קק"ל בהווה.

בוגר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בוגרשוב

האם התכוונתם ל...

ה'תשכ"ג

ה'תשכ"ג (5723) או בקיצור תשכ"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-29 בספטמבר 1962, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 18 בספטמבר 1963. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ג 15 שנות עצמאות.

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

הגימנסיה העברית "הרצליה"

הגימנסיה העברית "הרצליה" (גע"ה) היא בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור, הוקמה ביפו ב־1905, וכיום הגימנסיה היא חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ברחוב ז'בוטינסקי אשר בצפון מרכז תל אביב. המקום משמש גם כמרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה ושל בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע. מנהל בית הספר הוא ד"ר זאב דגני. מספר התלמידים בבית הספר, נכון לשנת 2018, הוא 1,520.

על מורי הגימנסיה נמנו אישים כמו חיים בוגרשוב, דבורה אילון סרני, צבי נשרי, ישראל דושמן ועוד.

ברשימת בוגרי הגימנסיה ניתן למצוא מספר רב של אנשים מעמודי התווך בחברה הישראלית, ובהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א' של הגימנסיה.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

הוועד הפועל הציוני

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

המוסדות הלאומיים

המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות. המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול עד ימינו, אך תפקידם ומעמדם השתנו בעקבות הקמת המדינה.

במוסדות הלאומיים נכללים:

ההסתדרות הציונית העולמית

לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.

מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.

הסוכנות היהודית

לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.

מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.

הקרן הקיימת לישראל

לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.

מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.

קרן היסוד

עד לקום המדינה - הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.

מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.עד כינון האספה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית

שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים.

המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה.

מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו קולונל קיש.

הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.

דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים:

אספת הנבחרים

הועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך"),

הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה),

הסוכנות היהודית.

פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי,

עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב

למרות פיצולו האידאולוגי.

המשרד הארצישראלי

המשרד הארצישראלי היה הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל שתפקידו העיקרי היה קידום, מימון וניהול פעילות ההתיישבות בארץ. פעילותיו כללו תכנון ההתיישבות, קניית אדמות, הקצאת כספים, רכישת קרקעות, הקמת יישובים חקלאיים ועירוניים חדשים, ניהול חוות חקלאיות, הקצאת מתיישבים ליישובים השונים, עזרה ליישובים קיימים בהדרכה ועזרה לפועלים.

הבניין ההיסטורי של המשרד הארצישראלי שכן ביפו, ברחוב רזיאל 17, ונהרס בשנת 2001 על ידי בעליו, הכנסייה המארונית, על אף שהיה מבנה לשימור.

הציונים הכלליים

הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל, מן הצד המרכזי בפוליטיקה בישראל התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.

ט"ז בסיוון

ט"ז בסיוון הוא היום השישה עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישה עשר בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. ט"ז בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ציונות מדינית

הציונות המדינית היה זרם בתנועה הציונית בשלהי המאה ה-19, אשר דגל בפעולה מדינית דיפלומטית לפני פעולות התיישבות בקנה מידה רחב בארץ ישראל. הציונות המדינית הייתה שונה ואף מנוגדת לתנועת חיבת ציון ולזרם המעשי שדגלו בעיקר בעבודה בארץ ישראל בלי להבטיח מראש זכויות פוליטיות.

מנהיגו המובהק של הזרם היה בנימין זאב הרצל, ולשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית.

שורשיה של הציונות המדינית, בין השאר, בהגותם של מבשרי הציונות. ראשון להם, על פי ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי היה הרב ד"ר יהודה ביבאס ואחריו תלמידו רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי.

ציוני ציון

ציוני ציון היה זרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד ונאבק בשנים 1905-1903 בתוכנית אוגנדה שהתקבלה בקונגרס הציוני השישי.

בראש קבוצה זו, שמרביתם היו יהודים ממזרח אירופה, עמדו מנחם אוסישקין, ד"ר יחיאל צלנוב, ד"ר שמריהו לוין, ד"ר אברהם פריידנברג ואחרים. הם דגלו בריכוז העבודה הציונית בארץ ישראל, התנגדו לכל פתרון זמני בכל מקום אחר בעולם וקראו להגברת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. עוד בלטו בקרב תועמלני ציוני ציון דב בר בורוכוב, זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית בן-צבי.

בקונגרס הציוני ה-7 שהתקיים בבזל בשנת 1905 גברה דעתם של 'ציוני ציון' והתקבלה החלטה עקרונית הדוחה את תוכנית אוגנדה וקובעת כי התנועה הציונית קשורה אך ורק בארץ ישראל.

רחוב בוגרשוב

רחוב בוגרשוב הוא רחוב במרכז תל אביב הקרוי על שמו של חיים בוגר (בוגרשוב), ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה ופעיל ציוני. בוגרשוב, שהתנגד לקריאת הרחוב על שמו עוד בחייו, עיברת את שם משפחתו ל"בוגר" בעקבות ההחלטה, אולם שם הרחוב נשאר.

הרחוב הוא רחוב מסחרי ברובו המקשר בין רחוב הירקון וכיכר לונדון שבחוף הים וכיכר מיכאל'ס שבמפגש הרחובות המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון. הרחוב היה מאז ומתמיד רחוב מסחרי שלאורכו חנויות קטנות רבות, וגם כיום שוכנות בו חנויות רבות בבעלות מקומית, המתמחות באופנת מעצבים ובהלבשה בכלל. יחד עם בתי קפה רבים המצויים ברחוב, מזכיר אופיו של בוגרשוב את רחוב שינקין ותדמיתו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.