חיים אלעזר שפירא

הרב חיים אלעזר שפיראהונגרית: Spira Lázár, בצ'כית/סלובקית: Lazar Spira;‏ מכונה ה"מנחת אלעזר", על שם ספרו; ה' בטבת ה'תרל"ב, 17 בדצמבר 1871 - ב' בסיוון ה'תרצ"ז, 12 במאי 1937) היה אב"ד מוקצ'בו (מונקאץ') והאדמו"ר השלישי של חסידות מונקאטש. אחד מחשובי הרבנים במזרח-מרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם, שהנהיג קו שמרני ותקיף של התנגדות לציונות, ולאגודת ישראל.

רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש
Minchas Elazar
חיבורו העיקרי מנחת אלעזר
מקום קבורה בית העלמין בקרופיץ עלית
חסידות חסידות מונקאטש
מקום פעילות רותניה הקרפטית
מספר בשושלת שלישי
הקודם צבי הירש שפירא
הבא ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ
תחילת כהונה ט"ז בתשרי תרע"ד
אב צבי הירש שפירא
אם אסתר לבית הורוויץ
בת זוג חיה לבית רבינוביץ' (תרמ"ז-תרס"ו)
רחל לבית סאפרין (תרס"ז-)
ילדים חיה פרימא רבקה רבינוביץ'

ביוגרפיה

ראשית חייו

נולד בעיירה סטריז'וב שבממלכת גליציה, שהייתה בימיו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו היה רבי צבי הירש שפירא, נינו של רבי צבי אלימלך מדינוב (ה"בני יששכר"). אמו אסתר, הייתה בתו של רבי חנינא הורוויץ מאולינוב, נכדו של רבי נפתלי מרופשיץ. הוא היה בנם היחיד ונקרא אלעזר על שם אבי סבו, רבי אלעזר שפירא מלאנצוט. כשחלה בגיל שלוש, נוסף לו השם "חיים", בהוראת רבי חיים הלברשטאם מצאנז, רבו של אביו.

ב-1882 מונה סבו, הרב שלמה שפירא, לאב"ד מוקצ'בו (מונקאץ'), שהייתה אז בשליטת הונגריה. והחל לנהוג בה כאדמו"ר. המשפחה חצתה את הרי הקרפטים והתיישבה בעיר. אך הילד אלעזר נותר קשור למנהגי היהודים במולדתו: "איני מילדי מדינה זו רק מגאליצען" ( - גליציה), כתב לימים, "ודעתי באמת כי אין דעתי וטבעי כ"כ כמדינת הגר" ( - הונגריה)"[1]. באותה שנה, בגיל 10, החל לכתוב בפנקס דברי תורה ששמע מהוריו ורבותיו, וחידושי תורה משל עצמו.

בדצמבר 1886 (ה'תרמ"ז), התחתן עם חיה חאשא, בת האדמו"ר רבי שרגא יאיר רבינוביץ מביאלוברזיג, לה היה מאורס מגיל שמונה; החתונה התקיימה בטשביניה שבפולין[2], אליה עבר לגור ובה למד עם חמיו. בתקופה זו נסע לבירה וורשה ולמד את מלאכת המילה. חמש שנים לאחר הנישואים התברר לו שאשתו לא תוכל ללדת, הוא המתין חמש שנים נוספות, וכשלא נולדו להם ילדים התגרש ממנה. היא חזרה לבית אביה והתחתנה עם האדמו"ר רבי חיים הגר מאנטניא, אך לא האריכה ימים. לאחר מותה, תרם והנציח את זכרה בהקמת שכונת "בתי מונקאטש" בירושלים, ובכל שנה היה מציין את יום השנה שלה.

בחשוון ה'תרס"ז (1906), נשא את רחל פרל בת רבי יעקב משה סאפרין מקאמארנא[3], ונולדה להם בת יחידה, חיה פרימא רבקה[4][5].

בכ"א בסיוון ה'תרנ"ג (5 ביוני 1893), נפטר סבו, שהיה רבו הראשון, ואביו נתמנה לאדמו"ר השני ממונקאטש, ולקח אותו לעזר בעבודתו הציבורית. באותה תקופה נסעו הוא ואביו האדמו"ר, כל שנה אחרי החגים, לשבועיים אצל האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם בשיניאווה. בשנת ה'תרנ"ו העניק לו הרבי משינאווא במתנה כתב יד שהיה ברשותו מסידור "חמדת ישראל" - סידור קבלי של רבי חיים ויטאל, בכתב יד בנו רבי שמואל ויטאל, והורה לו להדפיסו. הוא ערך והדפיס את הסידור בשנת ה'תרס"ה בתוספת מבוא.

ב-1902 התמנה לתפקיד אב בית הדין במונקאץ' ובטשענדיוף. המודרניים בעיר התנגדו למינויו, וב-27 ביוני נסעו לבודפשט וטענו עליו בפני שר החינוך, הברון דה זולאנקמי, שאינו יודע הונגרית (שליטה בשפה הייתה תנאי הכרחי לקבלת משרה ציבורית[6], ואביו בעצמו הודח זמנית מתפקידו בגללה). הרב סיפק תעודת סיום כראיה לכך שלמד ונבחן בהונגרית בבית-ספר בניטרה, אך היא התבררה כמזויפת[7], והוא נאלץ לעמוד בבחינות חוזרות וקיבל את משרתו שוב רק ב-1904[8].

על כס האדמו"רות

ביום שני של חג הסוכות ה'תרע"ד (1913), בערב שבת, נפטר אביו ונקבר בחג, ומיד בשובו מהלוויה בליל שבת החל לנהוג כאדמו"ר בעריכת "שולחן", אמירת תורה וניגונים. כעבור שבועות אחדים, ביום ראשון לפרשת וישלח, נתמנה לרבה הרשמי של הקהילה היהודית בכתב רבנות כתוב וחתום על קלף בידי עסקני הקהילה. בשנת האבל לאביו ערך והוציא לאור ארבעה ספרים מכתבי אביו בתוספת מבוא והערות: "דרכי אמונה", הגדה של פסח עם פירוש "תפארת בנים", "דרכי תשובה" בהלכה, ותיקוני הזוהר עם פירוש, "באר לחי ראי"[9], בקבלה.

בעת מלחמת העולם הראשונה, הייתה מונקאטש קרובה לחזית, ופליטים יהודים רבים הגיעו אליה. הוא עמד בראש מפעל הסיוע לפליטים יהודים שהגיעו מגליציה למונקאטש, ואף איכסן פליטים רבים בחצרו. בליל הסדר תרע"ה (1914), היו הרבה חיילים יהודיים בקרבות והוא דרש בשבחם: "השתא הכא", השנה אנו כאן בזכות אנשי צבא יהודים לאין מספר בסכנת נפשות, אלפים מישראל עתה בשדה הקרב בסכנת נפשות ואין יכולים לערוך שלחן בלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ולשתות הכוסות ולספר ביציאת מצרים, ובזכותם "לשנה הבאה בארעא דישראל [בארץ ישראל]" יצמח צדיק לגאולתן של ישראל, יבוא גואל צדק. ב-1919 סופח האזור לצ'כוסלובקיה שזה עתה קמה, ושמה ההונגרי של העיר, מונקאץ', הומר לשם הצ'כי, מוקצ'בו. ב-1922 ייסד את "ישיבה רבתי דרכי תשובה", שמנתה 280 תלמידים.

הוא לחם נגד אגודת ישראל, הסוציאליזם והציונות. כך, למשל דרש את הפסוק "הוי כל צמא לכו למים" הכוונה ב'צמא' היא ל"ציוניסטים, מזרחיסטים, אגודיסטים."[10] את הצהרת בלפור כינה "צרת בעל פעור". אביעזר רביצקי ראה בו את אחד מחשובי ההוגים האנטי-ציוניים החרדים, וציין כי תפישתו התאולוגית השפיעה רבות על "המתנגד הגדול ביותר שקם לציונות ולמדינת ישראל, מעודן, מקרב היהדות החרדית", רבי יואל טייטלבוים מסאטמר[11].

SpiraBenes
הרב שפירא נפגש עם הנשיא אדווארד בנש במוקצ'בו, 1936.

במקביל למאבקו בציונות הוא תמך בתושבי ארץ ישראל כל עוד הם מקפידים על קיום מצוות. לשם כך הקים "כולל" בשם 'תפארת צבי' שמקופתו ניתנה תמיכה להחזקת היישוב החרדי בארץ ישראל, כולל לשכונת בתי מונקאטש בירושלים. באותה שנה נקלע למחלוקת עם האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, על רקע תמיכת האחרון באגודת ישראל, בלימודי חול במתיבתא שהקים בוורשה[12] ובקיום רשת החינוך לבנות בית יעקב. כמו כן, מחה על כך שנפגש עם הרב קוק הציוני. הרבי מגור כתב לו בחזרה כי אם יבוא לוורשה לא ימצא שם "לא דובים ולא יער", רבי חיים אלעזר עשה כן והשיב כי מצא "דובים ויער וכל חיות היער". הוא קרא לו לשווא לזנוח את ה"אגודה" ו"בית יעקב", לתמוך בהקמת "לשכת יראים" בפולין ועוד[13]. ב־1922, במקביל להתארגנותה של תנועת אגודת ישראל ומאוחר יותר כנסייה הגדולה הראשונה שלה, פרסם מכתבים פומביים יחד עם רבנים נוספים כנגד התנועה, והאשים אותה בחבירה איטית לציונות ובהסכמה ללימודי חול[14]. בעקבות מכתבים אלו פרסמה אגודת הרבנים בפולין מחאה ציבורית בעיתונות, בה הודיעו כי המתיבתא פועלת על פי הדרכתם והכוונתם[15].

לאחר סיום המלחמה הגיעו למוקצ'בו שני אדמו"רים שנעקרו ממקומות מושבם, רבי יצחק וייס מספינקא ורבי ישכר דב רוקח מבלז. הרב שפירא ניהל מערכות ממושכות נגד שניהם, שהתדרדרו לעיתים תכופות לאלימות קשה ודרשו את התערבות המשטרה בכוחות גדולים[16]. בשבת תשובה ה'תרפ"א (18 בספטמבר 1920) דרש נגד הרבי מבעלז וכינה אותו "סטרא אחרא" ו"שטן בספודיק". לאחר מכן טען בפני השלטון הצ'כוסלובקי כי הוא מרגל קומוניסטי, והצליח לשכנע את הרשויות לגרשו. גופים ציוניים שהתערבו בפרשה הצליחו למנוע את הצעד[17]. הרבי מבעלז עזב את העיר ב-1922, אך המאבק בין שתי החצרות הקצין דווקא לאחר פטירתו ב-1926. שלושה ימים לאחר המוות, בדרשת שבת בבית הכנסת, דיבר סרה במנוח ואמר לשומעיו כי נשמתו לא תמצא מנוחה. בתגובה, הכריזו חסידי בלז על חרם נגדו[18]. בראשית פברואר 1927 התפלגו חסידי בלז בעיר רשמית מהקהילה האורתודוקסית והקימו אחת משלהם;[19] מאחר שהחוק אפשר להכיר רק בקהל אורתודוקסי אחד, הם רשמו את עדתם כנאולוגית[20]. חסידי מונקאטש נאלצו לשכור שומרי ראש קבועים עבור אדמו"רם[21], והוא אף הותקף על ידי המון זועם כשביקר בלמברג[22]. הסכסוך עם ספינקא נפתר בקיץ 1929, כשרבי יצחק אייזיק הסכים לעזוב את מוקצ'בו בתמורה לתשלום של 100,000 קוֹרוּנה ולכך שיותר לו לבקר את חסידיו בה פעמיים בשנה ללא הפרעות[23]. רק ב-11 במרץ 1934, לאחר שנים של מאבקים אלימים וחרמות הדדיים, נחתם הסכם פשרה בין חסידות מונקאטש לקהילת בלז במוקצ'בו[20].

הרב שפירא שאף להתנתק משליטת הלשכה האורתודוקסית בברטיסלאבה – יורשתו של הגוף הכלל-הונגרי המקביל שקם ב-1871, שמשרדיו שכנו בבודפשט ושהאזור היה עתה מחוץ לתחום סמכותו – שניהלה את הקהילות בחבל, ולהקים משרד עצמאי לרוס התת-קרפטית תחת שליטתו. כדי לקדם את עניינו כרת ברית פוליטית עם המפלגה האגררית בבחירות הארציות לפרלמנט ב-1925, וסייע להקים סיעת לוויין, "מפלגת האיכרים היהודים", עבורה. לאחר הבחירות סוכלה תוכניתו עקב התנגדותם של רבים מרבני החבל, שהונהגו בידי רבי יוסף צבי דושינסקי ורבי יואל טייטלבוים[24].

ב-1928 היה אחד מהדוחפים להקמת מפלגת לוויין נוספת, "המפלגה הרפובליקנית היהודית", שזכתה להישגים בבחירות המחוזיות. בעת הבחירות הארציות של 1929 היא לא התמודדה באופן עצמאי אלא קראה להצביע למפלגה האגררית. לאחר שהתקבלו התוצאות והסתבר כי הם הכפילו את כוחם ביחס ל-1925, החליטו ראשי האגררים כי השפעתו הייתה שולית וחדלו מתמיכתם בו. הוא הצליח לכונן ברית חדשה עם הסוציאל-דמוקרטים[25], אך ניסיון נוסף מצדו לייסד לשכה נפרדת נכשל לאחר שכנס נציגי קהילות שנערך ב-18 ביוני 1930 לא הגיע לידי הסכמה בנידון. לקראת בחירות 1935 הוא רכש מחדש את אמונם של מנהיגי האגררים. לאחריהן, תמכה הממשלה החדשה במאמציו. ב-27 ביוני 1935 התקיימו הבחירות ללשכה החדשה, שהוחרמו על ידי חלק גדול מהרבנים. מחאות רבות שהוגשו לגבי התנהלותה נענו בהתעלמות הרשויות. לאחר מסע לחצים ממושך, הצליחו קהילות רבות - ביניהן אוז'הורוד וברהובה - להימנע מלהסתפח לארגון ונותרו בשליטת ברטיסלאבה[26].

בשנת 1930 נסע לארץ ישראל לביקור של שבועיים, כדי לפגוש את הרב המקובל שלמה אליעזר אלפנדרי. הקשר ביניהם נוצר לראשונה ב-1925, בתיווך הרב הירושלמי ישעיה אשר זליג מרגליות, שהיה מקורב לשניהם. האדמו"ר דרש וחקר רבות אודות הסבא קדישא, ופנה אליו כמה פעמים בבקשה לבקרו, והמקובל הירושלמי נתרצה לבסוף במרץ 1930. הרב ממונקאטש מיהר על גבי אונייה לארץ ישראל. מרגליות דיווח כי בפעם השנייה בה נפגשו, זמן קצר לפני ל"ג בעומר, אף שאלו האדמו"ר "אימתי קאתי מר"? (מתי תגיע, אדון?) ואלפנדרי השיב כי המשיח קרוב אך הרשעים מעכבים אותו. לאחר הילולת הרשב"י, שבוע וחצי לאחר הגעתם ארצה, נפל הסבא למשכב ומת. לפי הדיווחים, שקע שפירא במרה שחורה.

בהתבסס על כתבי המעורבים, החוקר מוטי ענברי סבור כי הרב שפירא האמין שהרב אלפנדרי היה בחזקת משיח. מימי מלחמת העולם הראשונה, שהוא ראה בה מעין מלחמת גוג ומגוג, ועד מותו היה האדמו"ר משוכנע כי הגאולה קרובה אך מתאחרת בגלל חטאי הדור. הוא היה נתון במתח משיחי חזק והרבה לעסוק בכך בדרשותיו. ענברי ייחס את קנאותו הרבה לאמונתו זו[13].

ב-1932 הורשע בהעלמת מס בסכום של 1,000,000 קורונה בגלל אי-דיווח על כספי פדיונות שקיבל, ורשויות המס הצ'כוסלובקיות עיקלו את ספרייתו היקרה ב-17 בספטמבר[27]. חסידיו גייסו תרומות כדי להחזירה לרשותו[28].

ימיו האחרונים

Munkatcher Rebbe, The Minchas Eliezer2

בי"ז באדר ה'תרצ"ג (15 במרץ 1933) נישאה בתו חיה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ'[29]. חתונת הענק, שעלתה 100,000 קורונה, מומנה על ידי הקהילה[30]. אלפי אורחים מאירופה כולה וגם מארצות הברית הגיעו להשתתף בה, כמו גם יותר מ-50 אנשי תקשורת. 600 עניים הוזמנו לסעודה[31]. החתונה כולה צולמה בידי חברת פוקס האמריקנית, ששילמה לרב שפירא סכום גדול בתמורה לזכויות. לאחר שהדבר התפרסם, תקפו אותו אויביו על כך שהתיר זאת, והוא התחרט, דרש להשמיד את התשליל ואסר לצפות בסרט. פוקס תבעה אותו בבית המשפט בדרישה לבטל את האיסור או להחזיר את הכסף[32].

ב-30 באפריל 1935, בעת כינוס של מנהיגי חסידויות שמרניים בנובי סונץ', הכריזו הוא, רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב, רבי יקותיאל יהודה מסיגט ואדמו"רים אחרים על ייסוד "אגודת החרדים", ארגון שנועד להיאבק באגודת ישראל[33]. באותה שנה נגזרו עליו פעמיים עונשי מאסר בני חמישה-עשר יום; בפעם הראשונה היה זה בגלל החרם שהטיל על הגימנסיה העברית שפעלה במוקצ'בו ועל התומכים בה, ובפעם השנייה הורשע לאחר שכינה במהלך אספת בחירות את המועמד לפרלמנט חיים קוגל "בוגד במדינה"[34].

בדצמבר 1936 חלה התדרדרות קשה במצבו הבריאותי, והוא החל להתלונן על כאבים עזים בכתפו השמאלית. ב-20 בחודש נסע לבודפשט לטיפול רפואי; ההגיוגרף דוד כהנא מסר מבלי לפרט כי הרופאים אבחנו "מחלה קשה" וכי הוא טופל בהקרנות ("בעשטראהלונגען")[35]. דבר חוליו התפרסם, ונערכו תפילות המוניות לרפואתו ברחבי העולם. כ-12,000 יהודים תרמו לו יום אחד מחייהם בחודשיו האחרונים[36]. הרב שפירא נפטר בביתו שבמוקצ'בו בשעה שתיים לפנות בוקר ה-12 במאי 1937[37]. הוא נטמן באוהל אדמו"רי מונקאטש בבית הקברות העירוני.

לאחר פטירתו נתמנה חתנו רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' לממשיכו ברבנות ואדמו"רות במונקאטש. בערך בשנת 1979, בעת שממשלת ברית המועצות עמדה להרוס את בית העלמין, יהודי מקומי ארגן את העברת כל הקברים לכפר קרופיץ עילית (Верхній Коропець) הסמוך.

מספריו

מנחת אלעזר
בית המדרש מנחת אלעזר בשכונת מאה שערים בירושלים.

כראש ישיבה ואדמו"ר הוא כתב מאמרים ולמעלה מעשרים כרכים בתחומים מגוונים: פירושים, עיונים ודרשות על התורה, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי; פסקי הלכה (שו"ת); חקר ועיון במנהגי ישראל ונוסח התפילה, ודרושי באגדה וחסידות. הוא הרבה לעסוק במנהגים שונים ובביסוסם ההלכתי, ולא נרתע מלשנות מנהגים או נוסחאות תפילה שונות כאשר לא תאמו להבנתו ההלכתית. בדרשותיו עורר רבות על יראת שמיים, התנגדות לציונות ועל האמונה, הציפיה, התפילה והפעולה למען ביאת המשיח.

  • אות חיים - על הלכות תפילין
  • אות שלום - על הלכות מילה (בהוצאה מאוחרת נדפסו יחד כ"אות חיים ושלום")
  • דברי קודש - לקוט דרשות שנשא
  • סדרת ספרים דברי תורה – חידושים, רמזים, אגדות ואמרות במילי דחסידותא, תשעה כרכים
  • דרכי תשובה - על הלכות מקוואות, (המשך לחיבוריו של אביו על השו"ע)
  • הגהות הירושלמי – פירוש על התלמוד ירושלמי
  • חיים ושלום – פירוש על התורה
  • מאמר אדון כל – ביאור על הפיוט "אל אדון"
  • חמשה מאמרות – כולל חמישה חלקים: מאמר תורת שבת - ענייני השבת בכל פרשיות השבוע, מאמר סמוכים לעד - סיומי מסכתות וביאורים בסדר המסכתות ובשייכות הפתיחה והסיום שבכל מסכת, משיב מפני הכבוד – בתגובה לספר כבוד חכמים, מאמר נוסח התפילה – עיונים, דיוקים ובירורים בנוסחי התפילה השונים, מאמר הלקוטות - ליקוטים בדברי אגדה
  • מאמר מילי דהספידא, מאמר זיכרון צדיקים – מאמרי הספד על צדיקים שנפטרו בדורו
  • שו"ת מנחת אלעזר - חמישה כרכים המאגדים שאלות ותשובות בכל תחומי ההלכה, (שני כרכים נוספים אבדו בימי השואה). על שם ספריו אלו כונה בשם: בעל 'המנחת אלעזר'
  • משמיע ישועה – לחיזוק האמונה בביאתו הקרובה של המשיח. נכתב על ידי תלמידו הרב שלמה צוקר
  • נימוקי אורח חיים – חידושים וביאורים על חלק אורח חיים בשולחן ערוך.
  • עולת תמיד - על מסכת תמיד בתלמוד בבלי
  • שער יששכר - על המועדים. מתוך ספר זה נערכה הגדה של פסח - שער יששכר

כמו כן יצאו לאור הספרים "דרכי חיים ושלום" - מנהגיו בצירוף פסקים שונים שלו וכן הקובץ "זעקת שפירין", משיחותיו אודות האמונה והתפילה לביאת המשיח.

לקריאה נוספת

  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, ה'תשמ"ז, עמודים קמ"א-קס"ז.

קישורים חיצוניים

וידאו

הערות שוליים

  1. ^ מנחת אלעזר כרך א', עמ' כ"ו א'.
  2. ^ גוטמאן, עמ' 14.
  3. ^ כי בשמחה תצאו: לקראת נסיעת אדמו״ר שליט״א לעיר מונקאטש. איחוד חסידי מונקאטש, 2001. עמ' 38.
  4. ^ ישראל זאב גוטמאן. חבל הכסף - ספר היוחסין. ברוקלין, ה'תשנ"ב. עמ' 11, 18.
  5. ^ הרבנית ממונקאטש, הצופה, 9 באפריל 1945
  6. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 11 ביולי 1902
  7. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 18 ביולי 1902
  8. ^ יצחק רפאל, שלים חיים פרוש, יצחק אלפסי. אנציקלופדיה לחסידות, חלק 2, כרך 1. מוסד הרב קוק, 1986. עמ' תקסח.
  9. ^ ציטוט עמ' השער מהספר תיקוני זהר עם פירוש באר לחי רואי
  10. ^ יצחק אלפסי. ששים צדיקים: מאורות מעולם התורה והחסידות ממזרח וממערב. מכון תלפיות, 1999. עמ' 116.
  11. ^ אביעזר רביצקי. הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל. תל אביב תשנ"ג, עמ' 66.
  12. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    רפאל רוזנצווייג, דמות דיוקנה של היהדות הטשכוסלובקית, דואר היום, 19 בפברואר 1926
  13. ^ 13.0 13.1 מוטי ענברי, אקטיביזם משיחי בפועלו ובהגותו של הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בין שתי מלחמות עולם, קתדרה 149, תשרי תשע"ד.
  14. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    אספת הרבנים בטשאפ, המזרחי, 14 בספטמבר 1922
    "צדיקים" מדיינים אלו עם אלו, המזרחי, 15 בנובמבר 1923
  15. ^ מחאה גלוי', דער מאָמענט, 7 בנובמבר 1922
  16. ^ Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi. The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948. East European Monographs, 2007. עמ' 173.
  17. ^ לפני סערה. המזרחי, 11 במאי 1922. עמ' 5.
  18. ^ חסידי בלז מכריזים חרם על הרבי ממונקאטש, דואר היום, 14 בינואר 1927
  19. ^ Chassidic Feud Leads to Split in Community. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 10 בפברואר 1927.
  20. ^ 20.0 20.1 מחלוקת חסידי מונקאץ’ – בעלז. אתר יד ושם.
  21. ^ CZECHS START FIGHT TO COUNTERACT DRYS. ניו יורק טיימס, 5 בפברואר 1928 (נדרשת הרשמה).
  22. ^ Chassidic Rabbi Attacked by Adversaries in Lemberg. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 ביוני 1928.
  23. ^ ווי ווערט ערלעדיגט דער קאמף צווישען א רב און א רבי'ז אין קארפאטען-רוסלאנד, היינט, 12 ביולי 1929
  24. ^ יהודה שפיגל, יצחק אלפסי. תולדות היהודים ברוסיה הקרפטית. הוצאה פרטית, 1997. עמ' 113-115.
  25. ^ שפיגל, אלפסי. עמ' 142.
  26. ^ ישעיהו ילינק. הגולה למרגלות הקרפטים. המרכז לחקר התפוצות ע״ש גולדשטיין־גורן, 2003. עמ' 147-149.
  27. ^ Order Library of Munkaczer Rebbe Confiscated for Taxes. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 בספטמבר 1932.
  28. ^ 500,000 Kronen Raised to Redeem Rebbe’s Library. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 11 באוקטובר 1932.
  29. ^ ההזמנה לנישואי בתו
  30. ^ "הרב חיים אלעזר שפירא" באתר יוצאי רותניה הקרפטית בישראל.
  31. ^ 600 POOR FED AT WEDDING.; Police Needed at Marriage of Son of "Wonder Rabbi" Spira. ניו יורק טיימס, 16 באפריל 1933 (נדרשת הרשמה).
  32. ^ Chassidic Wedding Sequel in Action with Fox Film Company. יט"א, 7 באפריל 1933.
  33. ^ באבאוו און מונקאטש שאפען א גרויסע ארטאדאקסישע ארגאניזציע צו בעקעמפן די "אגודה", היינט, 5 במאי 1935
  34. ^ מונקאטשער רבי פערמשפט אויף 15 טאג ארעסט, היינט, 5 בדצמבר 1935
  35. ^ דוד כהנא. תולדות רבינו. אור תורה מונקאטש, תשנ"ח. עמ' 115.
  36. ^ CHAIM ELAZAR SHAPIRO; ' Wonder Rabbi' Head of Thousands In Jewish Sect. ניו יורק טיימס, 13 במאי 1937 (נדרשת הרשמה).
  37. ^ גוטמאן, עמ' 22.
אברהם יששכר בער רבינוביץ

אברהם יששכר בֵּר (יידיש: בער) רבינוביץ (תר"ג - תרנ"ב, 1843–1892), האדמו"ר השני לשושלת חסידות ראדומסק.

נולד בעיר ראדומסק שבפולין. לאחר פטירת אביו, שלמה הכהן רבינוביץ' ("התפארת שלמה"), נתמנה לאדמו"ר. ספרו "חסד לאברהם" שהינו ספר מקיף ויסודי במשנת החסידות הפך עם השנים לאחד הספרים הנחשבים בתולדות החסידות. נודע בענותנותו וצניעותו, הצטיין ברדיפת השלום.

לאחר הסתלקותו ב י"ג באלול תרנ"ב, נקרא בנו, האדמו"ר יחזקאל רבינוביץ למלא את מקומו. רבי יחזקאל רצה שאחיו הצעיר רבי יעקב יוסף ישמש כממשיך אך האחרון התנגד. לבסוף הוכרע העניין על ידי רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא.

אגודת ישראל

אגודת ישראל (אגו"י) היא ארגון יהודי אורתודוקסי שנוסד בקטוביץ שבפולין בי"א בסיוון תרע"ב (1912). מטרתה המוצהרת של האגודה הייתה "לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל". אגודת ישראל עוסקת בענייני חינוך, רווחה, כשרות ותחומים רבים נוספים, כשהיא מונהגת על ידי מועצת גדולי התורה, המורכבת מחשובי הרבנים מבין תומכיה. האגודה מזוהה עם הפלג המרכזי של היהדות החרדית ברחבי העולם, אך מאז פרישת מפלגת דגל התורה הליטאית בשלהי שנות ה-80, מייצגת התנועה בישראל בעיקר את הפלג החסידי.

הזרוע הפוליטית של הארגון פעלה בסיים של הרפובליקה הפולנית השנייה, בסיים הליטאי ובסאימה הלטבי (בשלושתם, עד מלחמת העולם השנייה). אגודת ישראל מייצגת את בוחריה בכנסת של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד ימינו, לעיתים ברשימה משותפת עם מפלגות דתיות אחרות. כמקובל במפלגות חרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת ולרשויות המקומיות. באופן מסורתי המפלגה מתנגדת לציונות ולציונות הדתית, אך פועלת איתם לעיתים בשיתוף פעולה, בניגוד לעמדת העדה החרדית המייצגת גישה קיצונית ומתבדלת יותר.

ב' בסיוון

ב' בסיוון הוא היום השני בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן. מכונה גם בשם יום המיוחס.

ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ

הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' (ו' בתשרי ה'תרע"ה, 26 בספטמבר 1914, שדליץ פולין - כ"ז בכסלו ה'תשנ"ח, 26 בדצמבר 1997, פתח תקווה ישראל), היה האדמו"ר ממונקאטש, משנת ה'תרצ"ז עד לשנת ה'תש"ה. לאחר מכן שימש כרבה של סאו פאולו בברזיל, ומשנת ה'תשכ"ג כיהן כרבה של חולון. באחרית ימיו ישב בפתח תקווה.

בתי מונקאטש

בתי מונקאטש (מונקאץ') היא שכונה חרדית זעירה בירושלים, הניצבת בשכנות לבתי ראנד ומהווה חלק מגוש הנחלאות.

שכונת בתי מונקטש הוקמה על ידי חסידים מהעיירה מונקאץ' הנמצאת כיום באוקראינה ובאותה עת שכנה בתחום הונגריה.

ה'תרצ"ז

ה'תרצ"ז (5697) או בקיצור תרצ"ז היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1936, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1937. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

הדף היומי

הדף היומי הוא יוזמה שהגה הרב מאיר שפירא מלובלין, ושהכריז עליה ביום ט' באלול ה'תרפ"ג (21 באוגוסט 1923), בכינוס של תנועת אגודת ישראל בפולין. יוזמה זו מבוססת על מספר הדפים שבכל מסכתות התלמוד הבבלי בדפוס וילנא – 2,711 – ומצמידה לימוד דף לכל יום במחזוריות של כ-7 שנים וחצי. במחזורים הראשונים היו רק 2,702 דפים, משום שנעשה אז שימוש בחלוקה לדפים של מסכת שקלים בתלמוד הירושלמי שבה ישנם 12 דפים במסכת זו. החל מהמחזור השמיני עברו לחלוקה של 21 דפים.

חסידות מונקאטש

חסידות מונקאטש היא חצר חסידית שנוסדה בעיר מונקאץ' (בעבר בהונגריה, כיום באוקראינה) בסוף המאה ה-19, על ידי הרב שלמה שפירא, נכדו של הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב (ה"בני יששכר"). כיום נמצא מרכז החסידות בבורו פארק בברוקלין ובראשו עומד האדמו"ר רבי משה יהודה לייב רבינוביץ.

חסידות קומרנה

חסידות קוֹמרנה (ביידיש: קאמאַרנא) היא חסידות אשר נוסדה בראשית המאה ה-19. מייסדה היה רבי סנדר מקומרנה. החסידות נקראת על שם העיירה קומרנה שבגליציה המזרחית, כיום במערב אוקראינה.

סגנונה של חסידות קומרנה דומה לזה של חסידות זידיטשוב, והאדמו"רים משתי השושלות הם קרובי משפחה. חסידות קומרנה מתאפיינת בספרות קבלית ענפה ובהדגשת לימוד הקבלה, אף לצעירים.

יהדות ספרד (העידן המודרני)

יהדות ספרד בעידן המודרני, החלה את דרכה לאחר גירוש ספרד, בשנת 1492. אחרוני היהודים, המוצהרים ככאלה, יצאו בסוף חודש יולי באותה שנה. קיימת מסורת שמגורשי ספרד גזרו חרם שלא לשוב לספרד, למרות שאין לכך עדות בכתב ממקור ברור.

בשנת 1869 בוטל הצו שהוציאו פרננדו השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ביום 14 במרץ 1492 וישיבת יהודים בספרד הפכה לאפשרית מבחינה חוקית ובזרם דק החלו יהודים להגיע ולהתיישב בה.

ישעיה אשר זליג מרגליות

רבי יְשַׁעְיָה אָשֵׁר זֶלִיג מַרְגָּלִיּוֹת (מכונה גם הריא"ז; תרנ"ד, 1894 - כ"ז בניסן תשכ"ט 1967) היה תלמיד חכם ירושלמי, מקובל ומחבר ספרים.

ישראל ליפשיץ

הרב ישראל ליפשיץ בן הרב גדליה ליפשיץ (ה'תקמ"ב 1782 - דנציג ג' בתשרי ה'תרכ"א, 19 בספטמבר 1860) היה מגדולי חכמי אשכנז. רב בגרמניה ומחבר הפירוש "תפארת ישראל" על המשנה. נכדו של הרב ישראל ליפשיץ מסדר הגט מקליווא ואבי משפחת ליפשיץ. כיהן כאב"ד בוורונקי, בדסאו, בחזדייש ובדנציג.

הרב ליפשיץ נפטר בצום גדליה של שנת ה'תרכ"א, במהלך התפילה בבית הכנסת.

מוקצ'בו

מוקצ'בו (באוקראינית: Мукачево; בסלובקית: Mukačevo; בהונגרית: Munkács, מונקאץ'; בגרמנית: Munkatsch; ביידיש: מונקאטש, קרי "מונקאץ'") היא עיר הבירה של נפת מוקצ'בו במחוז זקרפטיה שבאוקראינה. אוכלוסיית העיר, שמנתה 86,061 נפש ב-2015, מורכבת מרוסינים, אוקראינים והונגרים.

משנכנס אדר מרבין בשמחה

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" היא אמרת חז"ל המרחיבה את גבולות השמחה שבה מאופיין חג הפורים, ורואה בשמחה קו מאפיין של חודש אדר כולו. לפי הוגים אחדים אין מדובר רק בהלכה מעשית, להרבות בשמחה בחודש זה, אלא תכונה שטבועה בזמנו של חודש אדר, שלפי מגילת אסתר היה "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה".

רבי פינחס בן יאיר

רבי פינחס בן יאיר (ג'תתק"ל - ג'תתק"ס, 170–200) היה תנא בן הדור השלישי לתנאים.

שעות זמניות

שעות זמניות מוגדרות על ידי חלוקת היום ל-12 חלקים וכן הלילה. בשונה מדרך חלוקת כל היממה ל-24 חלקים קבועים. מכאן ההבדלים באורך שעת יום ושעת לילה, וכן אורך השעה בין עונות השנה.

שפירא

שפירא הוא שם משפחה נפוץ בקרב משפחות יהודיות שמוצאן מאירופה.

ישנן מספר גרסאות למקורו. הגרסה הראשונה גורסת כי מקורו מהמילה "ספיר"[דרוש מקור] (במובנו המקראי, כלומר, אבן החן לפיס לזולי), אבן החושן שייצגה את שבט יששכר ומזהה את המשפחה עם שבט זה. אפשרות נוספת היא שזוהי גרסה יידישאית לשם העיר שפייר (שפיירא) שבגרמניה. בעקבות עדויות לפיהן שם המשפחה קדם ליסוד העיר, טוענת המסורת המשפחתית שהעיר היא זו שקרויה על שם המשפחה. וריאנט נפוץ לשם זה הוא שפירו.

האם התכוונתם ל...

תהילים צ"א

שיר של פגעים הוא הכינוי שניתן ביהדות למזמור צ"א בספר תהילים, ונקרא גם "יושב בסתר" על פי הפתיח של המזמור "יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן". מזמור זה נחשב כמזמור שמירה, ונאמר כסגולה להצלה מפגעים (מזיקים), גם בסיטואציות אישיות, בהווה ובעתיד, וגם באירועים כלליים, וזאת משום האמור בפסוקים הבאים:

פסוק ג' - "כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת".

פסוק ד' - "לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה".

פסוק י' - "לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ".מזמור זה נאמר בתפילות רבות, כמו קריאת שמע שעל המיטה, תפילת שחרית לשבת, תפילת ערבית למוצאי שבת, הלוויה ועוד. במקרים רבים נאמר לפניו גם הפסוק האחרון מהפרק הקודם, "ויהי נועם".

תורת משה

תורת משה המוכר יותר כ"האלשיך" הוא ספרו החשוב והמוכר ביותר של רבי משה אלשיך (האלשיך הקדוש) המציג את תורתו וביאוריו על חמשת חומשי התורה. מחמת ארכו הרב, נדפס הספר כסדרה בת חמישה כרכים. באורח נדיר, אף שהאלשיך לא היה חסיד, זהו ספר מתקופת האחרונים שמתבססים על דרושים ממנו רבים מחשובי תנועת החסידות המרבים לצטטו, בהם תולדות יעקב יוסף, החוזה מלובלין, קדושת לוי, המגיד מקוזניץ ועוד.

את הספר החל לסדר רבי משה בשנת ה'שנ"ב, ושנה לאחר מכן יצא החלק הראשון על ספר בראשית, בבית דפוסה של דונה ריינה אלמנת דון יוסף נשיא, סמוך לקושטא. הספר הוגה על ידי רבי יצחק גרשון תלמיד האלשיך. בה'ש"ס נדפס הספר שנית בויניציאה, במהדורה מתוקנת מטעויות הדפוס הראשון. בשנה הבאה הופיעה מהדורה שלישית באותה עיר, עם הקדמת רבי ברוך קלמיאני.

האר"י אמר על דרשות האלשיך כי כיוון לאמת, והפליא רבות בשבחם. גם החיד"א התבטא עליו בעקבות הספר "המפרש הגדול שבאחרונים", "פירוש מתוק ואמיתי" ועוד. אגדות על כך שהאר"י יצא לשמוע את הדרשות עם כל פמלייתו נשמעו מפי רבי חיים אלעזר שפירא.

פרשני התלמוד הירושלמי
המאה ה-16 רבי שמואל יפה אשכנזי • רבי אלעזר אזכרי • רבי שלמה סיריליו
המאה ה-17 רבי יהושע רפאל בנבנישתי (שדה יהושע) • רבי משה בן שלמה אבן חביב
המאה ה-18 רבי אליהו מפולדא • רבי דוד פרנקל (הקרבן העדה) • רבי יעקב בן אברהם כהנא • רבי משה מרגליות (הפני משה) • הגאון מווילנה • רבי נחום טרייביטש (שלום ירושלים)
המאה ה-19 רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין • רבי מאיר מארים שאפיט • רבי יוסף שאול הלוי נתנזון • רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז) • רבי ישראל משקלוב
המאה ה-20 רבי יחיאל בר לב • רבי ישראל חיים דייכס • רבי חיים קניבסקי • רבי יצחק אייזיק קראסילשציקאוו • רבי חיים אלעזר שפירא • רבי שאול ליברמן • רבי ישכר תמר
פירושים אבודים הרמב"ם • רבי מנחם זמבה
פירושים שלא פורסמו רבי משה זכות • רבי משה פיינשטיין

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.