חזון ברוך א'

חזון ברוך א', או חזון ברוך הסורי, הנקרא בלעז האפוקליפסה של ברוך, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך. כתיבתו של הספר מיוחסת לברוך בן נריה, סופרו של הנביא ירמיהו. בספר 87 פרקים, השונים מאוד זה מזה בארכם. מקורו של הספר שבידינו הוא כנראה בעותק שאבד ושעבר תרגום מעברית ליוונית ומיוונית לארמית סורית.

ספרים חיצוניים. חזון ברוך א. אברהם כהנא.pdf
חזון ברוך א'. בתרגומו של אברהם כהנא. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

שפת המקור וזהות המחבר

בראשיתו של הספר בתרגומו הסורי כתוב: "כתבא דגלינא דברוך בר נריא דמפקי מן יוניא לסורייא" ("ספר גילוי ברוך בן נריה שנתרגם מיוונית לסורית"). רוב החוקרים משוכנעים כי הספר נכתב במקורו בעברית וכנראה הספר שבידינו עבר תרגום מעברית ליוונית ומיוונית לארמית. החוקר אברהם כהנא מזהה את המחבר כיהודי, אולם משוכנע כי זיהוי הספר לתקופת חורבן הבית הראשון שגוי. כהנא משער כי הספר חובר בערך בשנת 115 לספירה, כלומר 45 שנים לאחר חורבן הבית השני.

הספר מיוחס לברוך בן נריה אולם הזיהוי כנראה אינו נכון ושימת הדברים בפי ברוך היא בהתאם לנהוג אז של השמת דברים בפי אדם מוכר מהעבר. מחבר הספר, על פי כהנא, היה בקי ביותר בספרי המקרא בנוסחם העברי ובספרים החיצוניים.

תוכן הספר וסגנונו

החוקרים מחלקים את הספר בצורות שונות. כהנא בספרו מחלק אותו לאחד-עשר נושאים:

  1. שליחותו של ברוך על ידי האלוהים לבשר לירמיהו ושאר הנבחרים על הגזרה על חורבן העיר ופיזור ישראל בגויים. (ברוך מוצג בספר במדרגה מעל ירמיהו, הפוך מהמוצג בתנ"ך) - (פרקים א'-ה').
  2. מראה גניזת כלי בית המקדש והחורבן על ידי המלאכים - (פרקים ו'-ט').
  3. ציווי ירמיהו לצאת עם הגולים לבבל בעוד ברוך נשאר מאחור ונושא קינה על חורבן ציון - (פרקים י'-י"ב).
  4. שאלות ותשובות בין ברוך והאל בדבר ייסורי הצדיק ושלוות הרשע (פרקים י"ג-כ').
  5. תפילת ברוך לאלוהים שיקיים את הבטחתו לגבי אחרית הימים ותשובת ה' שההבטחה תתקיים בשעתה והודעה על פרטי העתיד לבוא (פרקים כ"א-ל').
  6. עידוד לאומה לקראת המאורעות הקשים, התקשרות העם לברוך, קינת ברוך על חורבן בית המקדש (פרקים ל"א-ל"ה).
  7. חזון היער, הגפן, המעיין והארז, פשר החזון ושאלה ותשובה על המשומדים והגרים בעם ישראל. הודעה לברוך על פטירתו הקרבה וצוואתו לטובי העם (פרקים ל"ו-מ"ו).
  8. תפילת ברוך לה' שיגן על עם ישראל בזכות התורה, שאלות ותשובות על דמות המתים שיקומו לתחייה ועל סופם של הצדיקים ושל הרשעים (פרקים מ"ז-נ"ב).
  9. חזון ענן המים השחורים ופשרו. הודעה לברוך על פטירתו בעוד ארבעים יום וציווי ללמד את העם (פרקים נ"ג-ע"ו).
  10. ברוך מוכיח את העם וכותב אגרות לתשעה השבטים וחצי השבט שבאשור, ואל שני השבטים וחצי השבט שבבבל (פרק ע"ז).
  11. עוד איגרת ששולח ברוך אל תשעת השבטים וחצי השבט בידי נשר (פרקים ע"ח-פ"ז).

כמו בהרבה ספרים חיצוניים מסוגו, ממלא המלאך מיכאל תפקיד חשוב בספר.

ראו גם

לקריאה נוספת

ברוך

האם התכוונתם ל...

ברוך בן נריה

בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה הכהן, דמות מקראית, מת בשנת ג'תי"ג ללוח העברי, היה סופרו ותלמידו של ירמיהו הנביא, אך לא זכה להתנבא בעצמו כי דורו לא היה ראוי. ברוך נזכר בתנ"ך בספר ירמיהו, ובחז"ל, כרבו של עזרא הסופר.

לברוך בן נריה מיוחסים שלושה מן הספרים החיצוניים: ספר ברוך, חזון ברוך א' וחזון ברוך ב'.

דברי איוב

דברי איוב, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לאיוב, ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות לבבל. בספר 53 פרקים קצרים למדי. הספר הוכרז כאפוקריפה ולכן לא נכלל בקאנון הכנסייתי.

הספרים החיצוניים

הספרים החיצוניים (או [ה]ספרים החיצונים) הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.

התרגומים של חלק מספרים אלו, נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים, ונכללים אצלם בברית הישנה.

חזון אחרית הימים של אברהם

חזון אחרית הימים של אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את חזון אחרית הימים (אפוקליפסה) של אברהם אבינו. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודי זמן קצר לאחר חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה, קרוב לוודאי בשנת 80 מאחר שיש בו התייחסות להתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד את כל השנים עד היום אלא בתרגום לשפה הסלבונית. יש חוקרים, הסבורים כי הספר חובר על ידי שני מחברים שונים.

חזון ברוך ב'

חזון ברוך ב', או חזון ברוך היווני, הנקרא בלעז האפוקליפסה של ברוך, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר לא התקבלו בין כתבי הקודש.

הספר מיוחס לברוך בן נריה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר 17 פרקים ו-177 פסוקים והוא מספר על המראות שראה ברוך בן נריה, כשעלה לבקר ברקיעים.

הספר יצא לראשונה ב-1886 כתרגום מנוסח סלאבי, וב-1896 נמצא נוסח יווני מפורט יותר. משערים שהסלאבי הוא קיצורו של היווני, הנוצרים הוסיפו בספר הוספות (בפרט בפרק ד'), וכן השפיעו על סגנונו הכללי.

חכמת שלמה (ספר חיצוני)

חכמת שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה באלכסנדריה שבמצרים באמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. לספר 19 פרקים.

במאה ה-18 תורגם הספר לעברית על ידי נפתלי הרץ וייזל, אשר לימים הרחיב תרגום זה לחיבור בשם "רוח חן". התרגום כתוב על טהרת העברית המקראית, נורמה שליוותה שנים ארוכות את העברית של תנועת ההשכלה.

מזמורי קנ"ב–קנ"ה

מזמורי קנ"ב-קנ"ה הם ארבעה מזמורים, שאינם כלולים בנוסח המסורה של ספר תהילים. הם היו ידועים רק מכתבי יד של הנוסח הסורי של התנ"ך (הפשיטתא), בנוסף למזמור קנ"א שהשתמר גם בתרגום השבעים. לימים נתגלו חלק מהפרקים בכתבי יד של מגילות ים המלח.

מזמורים אלו לא נכללו בספרו של אברהם כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד.[דרוש מקור]רוב הטקסט של מזמור קנ"ד בעברית התגלה במגילת תהלים ממערה 11 בקומראן, (11QPsa) וקטע קטן במערה 4 בקומראן (4Q448)..

מזמור קנ"ה כתוב בסדר אלפביתי. הוא נשמר עד האות נ' במגילת תהלים ממערה 11 בקומראן, (11QPsa)..

מזמורי שלמה

מזמורי שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה בארץ ישראל בין השנים 70 ו-45 לפני הספירה. בספר 18 מזמורים, הדומים למזמורי התהלים.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספר היובלים

ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, אף הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות. לפני גילוי זה, נערכו תרגומים שונים של הספר לעברית ממספר שפות אחרות. ואולם רק התרגום החבשי (לשפת געז) של הספר השתמר בשלמותו.

ספר חנוך ג'

חנוך ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך אשר נכתב בשפה העברית. בספר נרמז שהוא נכתב במאה השנייה לספירה, אולם ניתן למצוא לו מקורות רק במאה החמישית. שמות אחרים עבור "חנוך ג'" הם "הספר השלישי של חנוך", "ספר היכלות", "ספרו של רבי ישמעאל הכהן הגדול" ו"ההתגלות של מטטרון".

בחנוך ג' יש מילים רבות ביוונית ולטינית. לעומת חנוך א', ספר זה ככל הנראה נכתב במקור בעברית. בספר מספר עובדות המצביעות על ההשערה שכותבי הספר קראו את "חנוך א'".

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר מקבים ג

ספר מקבים ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי תלמי הרביעי, מלך מצרים (222-205 לפני הספירה): ניסיון חילול בית המקדש, התנכלות ליהודי מצרים והצלתם על ידי אלוהים. הספר נכתב כנראה במאה ה-1 לפני הספירה וגם בו מסופר על מסירות דתית של יהודים בזמן השלטון היווני. מפני שהספר אינו עוסק בתקופת החשמונאים, סוברים ששמו ניתן לו באופן שרירותי רק מכיוון שהוא מופיע בספרות החיצונית לאחר ספר מקבים ב' ולפני ספר מקבים ד'.

ספר מקבים ד

ספר מקבים ד' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי גזירות אנטיוכוס, שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. הספר השתמר בגרסאות אחדות של תרגום השבעים, אך לא נכלל בקאנון של הכנסיות הנוצריות, מלבד הכנסייה הגאורגית.

עליית ישעיהו

עליית ישעיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ישעיהו. הספר מחולק לשלושה חלקים ומכיל 10 פרקים. הספר אינו מופיע באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

עליית משה

עליית משה, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה הראשונה, כמה עשרות שנים לפני חורבן בית המקדש השני. המקור, שנכתב ככל הנראה בעברית, לא השתמר. השתמרו רק קטעים ממנו בתרגום ללטינית.

הספר פורסם לראשונה בשנת 1861 מתוך כתב יד לטיני בן המאה השישית שנמצא בספרייה האמברוזיאנית שבמילאנו. החוקרים זיהו אותו כתרגום של הספר האבוד עליית משה, או צוואת משה הנזכר בכתבי יד של ההיסטוריון גלסיוס.

כתב היד, הקטוע בסופו, כולל נבואה פסאודואפיגרפית בשמו של משה רבנו, המדברת על מהלך ההיסטוריה הישראלית בדורות שיבואו אחריו ועד לתקופת בניו של הורדוס. נבואה זו ניתנת בתוך תיאור של התכוננות משה לפטירתו ומינוי יהושע בן נון כממלא מקומו.

על פי גלסיוס, מכיל חלקו האבוד של הספר קרוב לוודאי ויכוח בין השטן לבין רב המלאכים מיכאל. ויכוח זה נזכר גם בברית החדשה.

צוואת אברהם

צוואת אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את צוואתו האחרונה של אברהם אבינו, אחד משלושת אבות האומה. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודים פרושים או איסיים - כת נזירים שחיה במדבר יהודה. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד אלא בתרגום יווני וחבשי.

הספר אינו כלול באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

תוספות לספר דניאל

בתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות לספר דניאל שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כחלק מהספרים החיצוניים, למרות שאינן ספר העומד בפני עצמו.

הספרים החיצוניים
לתורה מגילה חיצונית לבראשיתספר אדם וחוה • צוואת קהת • חזון עמרם • ספר היובליםספר חנוך א'ספר חנוך ב'ספר חנוך ג'צוואות השבטיםצוואת אברהםחזון אחרית הימים של אברהםעליית משהיוסף ואסנת
לנביאים צוואת יהושעחכמת שלמהמזמורי שלמהאיגרת ירמיהועליית ישעיהוספר ברוך • חזון ברוך א' • חזון ברוך ב'
לכתובים דברי איובחזון עזראעזרא החיצונימזמור קנ"אמזמורי קנ"ב–קנ"התוספות למגילת אסתרתוספות לספר דניאלתפילת מנשה
שאר הספרים ספר בן סיראספר יהודיתספר טוביהספר מקבים אספר מקבים בספר מקבים גספר מקבים דאיגרת אריסטיאסחזיונות הסיבילותקדמוניות המקרא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.