חזאל

חזאל מלך ארם דמשק אשר מוזכר בתנ"ך. תחת שלטונו, הפכה ארם דמשק לאימפריה ששלטה על חלקים גדולים של סוריה וארץ ישראל. אחריו מלך בנו בן-הדד השלישי.

חזאל
חֲזָהאֵל
King Hazael light.jpeg
שיבוץ שנהב שייתכן שמתאר את דמותו של חזאל. מחדתה (ארסלאן טאש)
מדינה ארם דמשק
מלך ארם דמשק
842 לפנה"ס – 805 לפנה"ס
(כ־37 שנים)

ביוגרפיה

חזאל נולד כנראה באזור העיר דמשק. משמעות שמו בארמית היא "ראה את האל" חֲזָה-אֵל, חֲזָה מלשון לחזות (על משקל דומה ל"רפאל", "אריאל", "ישראל" וכו')[1].

חזאל מלך כ-37 שנה (842 לפנה"ס עד 805), ובתקופת שלטונו הוביל את הארמים לקרבות נגד יהורם מלך ישראל ונגד אחזיה מלך יהודה. לאחר ניצחונו בקרב רמות גלעד, הדף שתי התקפות מצד האשורים, ותפס שטחים ישראליים ממזרח לירדן, את העיר הפלישתית גת וביקש לכבוש גם את ירושלים[2]. חוקרים רבים מייחסים את כתובת תל דן לחזאל שהקימה לאחר ניצחונותיו את מלכי ישראל ויהודה[3].

חפירות ארכאולוגיות בתל צפית חשפו עדויות משמעותיות למצור ולכיבוש של חזאל[4]. ייתכן שניתן לייחס עדויות בתל זית מהמאה התשיעית לפני הספירה למסע הכיבושים של חזאל.

לוחות ברונזה מעוטרים בכרכרות סוסים, אשר זוהו מכתובותיהם כשייכים לחזאל, נמצאו בשני אתרים יווניים. בהריון בסאמוס ובמקדש לאפולו בארטריה באי אביה. הכתובת קוראת: "זי נתן הדד למראן חזאל מן עֻמקִ בשנת עדה מראן נהר" ("אשר נתן הדד לאדוננו חזאל מן עמק בשנה ש (בה) עבר אדוננו את הנהר"). הנהר יכול להיות האורונטס, או הפרת. אפשר כי, כאשר תגלת פלאסר השלישי כבש את דמשק ב-733/2 לפניה"ס, הוא לקח את הלוחות שלל ואלו התגלגלו מאוחר יותר לידיים יווניות. אפשרות אחרת היא, כי הלוחות הגיעו ליוון באמצעות סוחרים.

באתר הארכאולוגי ארסלאן טאש (ממלכת חדתה הארמית) נמצאה לוחית שנהב עליה היה חקוק שמו של חזאל מלך ארם דמשק. ההשערה היא שהשנהב הגיע לחדתה כשלל לאחר שדמשק נכבשה על ידי שלמנאסר השלישי בשנת 841 לפנה"ס.[5]

במקרא

חזאל מוזכר בשמו לראשונה בספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק ט"ו: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו (לאליהו) לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם.". אליהו צווה להמליך את חזאל כעונש על חטאי בית אחאב בעבודה זרה, אולם אליהו לא ביצע משימה זו, והותיר אותה ליורשו אלישע.

שנים לאחר מכן, חלה בן הדד מלך ארם, הקרוי גם הדדעזר, ושלח את חזאל, שהיה עדיין פקיד מלכותי, עם מתנות לאלישע הנביא. אלישע ביקש את חזאל לספר להדדעזר כי יחלים ממחלתו, אך ימות בדרכים אחרות. נוסף לכך, ניבא אלישע לחזאל שימלוך על ארם, ותיאר בבכי את הפורענות הצפויה לישראל ממלכותו: "וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה; וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ, וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ: וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם."[6]

בשובו של חזאל לדמשק חנק את בן הדד על מיטת חוליו ותפס את השלטון. הלחץ הארמי על ממלכת ישראל החל כבר בימי יורם בן אחאב, שלחם בחזאל על רמות גלעד יחד עם אחזיה מלך יהודה ונפצע בקרב[7]. בימי יהוא גבר הלחץ הארמי וחזאל כבש שטחים נרחבים בעבר הירדן והגלעד[8]. בימי יהואחז מלך ישראל הגיע הלחץ הארמי לשיאו: "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי, כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ."[9]. לאחר מות חזאל הצליח יואש מלך ישראל להביס את ארם עם תמיכה נבואית מצד אלישע.

חזאל פלש גם לממלכת יהודה והתכוון לצור על ירושלים, ומלכה יואש נאלץ לשחדו בכספים שהוציא מאוצרות המקדש והארמון: "וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל-הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם.".

לקריאה נוספת

  • Biran, A., and Naveh, J. 1995. The Tel Dan Inscription: A New Fragment. Israel Exploration Journal 45(1):1–18.
  • Ephal, I., and Naveh, J. 1989. Hazael’s booty inscriptions. Israel Exploration Journal 39(3–4):192–200.
  • Lemaire, A. 1991. Hazaël, de Damas, Roi d’Aram. Pp. 91–108 in Marchands, Diplomates et Empereurs, Études sur la civilisation mésopotamienne offertes à P. Garelli. Paris: Éditions Recherche sur la Civilisations.
  • Maeir, A. 2004. The Historical Background and Dating of Amos VI 2: An Archaeological Perspective from Tell es-Safi/Gath. Vetus Testamentum 54(3):319–34.
  • Galil, G., "David and Hazael: War, Peace, Stones and Memory," Palestine Exploration Quarterly, 139,2 (2007), 79-84.
  • Maeir, A. M., and Gur-Arieh, S. 2011. Comparative aspects of the Aramean Siege System at Tell es­-S­a¦fi/Gath. Pp. 227–44 in The Fire Signals of Lachish: Studies in the Archaeology and History of Israel in the Late Bronze Age, Iron Age and Persian Period in Honor of David Ussishkin, eds. I. Finkelstein and N. Na’aman. Winona Lake, IN: Eisenbrauns.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יונתן רטושמשקל השם ישראל, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2002
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק י"ח
  3. ^ "הכתובת הארמית שהציב חזאל בדן והסיפור הנבואי על מרד יהוא", בתוך: תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 317
  4. ^ עמירם ברקת, התגלו ממצאים ארכיאולוגיים מהעיר הפלשתית גת, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2005
  5. ^ הערך "חדתה", אנציקלופדיה מקראית, כך ג' עמ' 42
  6. ^ מלכים ב פרק ח, פסוקים יב-יג
  7. ^ "וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם-חֲזָאֵל מֶלֶךְ-אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד, וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת-יוֹרָם" (מלכים ב פרק ח, פסוק כח)
  8. ^ "בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּכֵּם חֲזָאֵל, בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל: מִן-הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן, וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן". (מלכים ב פרק י, פסוקים לב-לג).
  9. ^ מלכים ב, פרק יג פסוק ז
הקודם:
בן-הדד השני
מלך ארם דמשק הבא:
בן-הדד השלישי
אליהו בנקרת הצור

אליהו בנקרת הצור הוא סיפור מקראי בו חווה אליהו התגלות אלוהית במערה שבהר חורב. לאחר שנרדם, שאל אותו ה': "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" ואליהו פרט לו את חטאי ישראל: " קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". ה' ענה לאליהו ברמז: "צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". לאחר מכן, ה' חזר ושאל: "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ", ואליהו חזר שנית, ללא כל שינוי, על חטאי ישראל. משום כך, אליהו נתבקש למנות שליחים שיענישו את עם ישראל: "לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי, תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל; וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא, וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע. וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים; כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ".

הסיפור נכלל בהפטרה לפרשת פינחס (כשהשבת שבה קוראים אותה חלה לפני י"ז בתמוז): מלכים א יח, מו - יט, כא.

ארם דמשק

ארם דמשק היא אחת הממלכות הארמיות ששכנו בין נהר החידקל וגבולה הצפון-מזרחי של ממלכת ישראל. ארם דמשק הייתה הדרומית ביותר מביניהן וגבלה בממלכת ישראל ובחוף הפיניקי[דרושה הבהרה]. הממלכה התקיימה מסוף המאה ה-12 לפנה"ס ועד שנת 732 לפנה"ס עת שנכבשה על ידי המלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי.

המקורות לקיומה של הממלכה מחולקים לשלושה: רשימות אנלים מאשור שהוא המקור הגדול ביותר, טקסטים ארמיים והתנ"ך. מכיוון שדמשק המשיכה להיות מיושבת ללא הפסקה, לא ניתן לבצע בה חפירות ארכאולוגיות שאולי היו מניבות מידע נוסף.

בן-הדד השלישי

בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל (קרוי גם מרא) היה מלך ארם דמשק ובנו של המלך חזאל. הוא מלך בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס בתקופת יהואחז ויהואש מלכי יהודה וישראל. אחריו מלך רצין, אחרון מלכי ארם.

כשבן הדד ירש את חזאל אביו ועלה על כס המלוכה, ארם כבר נחלה מספר ניצחונות על ישראל, ובן הדד המשיך בהם. הוא הכה קשות את הצבא הישראלי, וצר על הבירה שומרון, אולם נסוג בעקבות שמועה על כוונת מלכי החתים ומצרים לסייע לישראל.

בן הדד יצא למלחמה גם כנגד זַכֻּר מלך חמת על השליטה במחוז לעש שבצפון סוריה שזכר סיפח לממלכתו. בן הדד צר על חדרך בירתו של זכר אולם הובס בסופו של דבר על ידיו. הסיפור על המצור מופיע בכתובת זכור.

ארם סבלה מעלייתה מחדש של אשור. אדד-ניררי השלישי מלך אשור פלש לממלכה תוך שהוא זורע הרס ופוגע פגיעה אנושה בכוחה. הוא הטיל בשנת 806 לפנה"ס מצור על דמשק, הביס את בן הדד והכריח אותו לשלם לו מס כבד. לאחר נסיגתו של אדר ניררי יצא בן הדד למלחמה חדשה כנגד ישראל ויהודה והצליח להטיל מצור על ירושלים. אולם, תוכניותיו השתבשו כשאדר ניררי חזר ופלש לארם.

הפלישות של אשור החלישו את ארם ואיפשרו ליואש מלך ישראל יואש לפתוח בסדרת מלחמות שבהם הצליח להביס את בן-הדד להחזיר את כל השטח שארם כבשה מממלכת ישראל.

בן-הדד השני

בֶּן-הֲדַד השני (קרוי גם הֲדַדְעֶזֶר) בתעודות ארמיות הוא מופיע בשם בר-הדד וגם הדד-אידרי. היה מלך ארם דמשק אשר שלט באמצע המאה ה-9 לפנה"ס בימי אחאב מלך ישראל. נלחם שלוש פעמים נגד ישראל והיה אחד ממנהיגי ברית הממלכות שנלחמו נגד אשור בקרב קרקר. הוא היה בנו או נכדו של בן-הדד הראשון. אחריו מלך חזאל.

במלחמתו הראשונה (ככל הנראה בשנת 855 לפסה"נ) נגד ישראל הצליח בן הדד יחד עם 32 מלכים שהיו וסלים של ארם להביס את צבא ישראל ולהטיל מצור על הבירה שומרון, המצור גרם ללהט פטריוטי בקרב תושבי ישראל ואחאב הצליח להביס את בן הדד. שנה לאחר מכן כינס בן הדד שנית את צבאו ונערך בעיר אפק (ככל הנראה פיק בגולן, או תל עין גב). גם בקרב זה הצליח אחאב להכות את הארמים, וניצחון זה הביא לשינוי ביחסים בין הצדדים: בן הדד התחייב להחזיר לאחאב את הערים שנלקחו מידי עמרי אביו, ולהעניק לסוחרי ישראל זכויות סחר ("חוצות") בדמשק.

בן הדד היה אחד משלושת המנהיגים העיקריים של ברית שתים עשרה הממלכות שבשנת 853 לפנה"ס נלחמו באימפריה האשורית בקרב קרקר והצליחו לבלום את התפשטותה מזרחה. לפי המונולית מכורח צבאו של בן הדד היה הגדול ביותר מצבאות הברית וכלל 1200 מרכבות, 1200 פרשים ו-20 אלף רגלים.

לאחר בלימת הצבא האשורי שבו הממלכות האזוריות להלחם ביניהם. בשנת 852 לפנה"ס יצא אחאב יחד עם יהושפט מלך יהודה למלחמה כנגד בן הדד ברמות גלעד, אך הוא נהרג בקרב וצבאו נסוג. לאחר מות אחאב מרד מישע מלך מואב בשלטון הישראלי, בעידודו של בן הדד. בשנת 842 לפנה"ס התרחשה הפיכה שלטונית בארם, ובן-הדד השני נרצח על ידי חזאל שמלך אחריו.

הלחם בסיסים

הֶלְחֵם בסיסים (בספרות חז"ל נוטריקין) הוא דרך תצורה של מילים בשפה באמצעות חיבורן של שתי מילים (ובמקרים נדירים, במספר שפות, אף שלוש מילים. דוגמה בעברית: "שוקחתן" - הלחם של "שוק", "קח" ו-"תן") קיימות למילה אחת, בדרך כלל תוך השמטה של הגאים מאחת המילים או משתיהן. הלחם שבו שתי המילים נשארות שלמות מכונה "הלחם בסיסים מלא" בעוד הלחם בסיסים בו נשמטים הגאים מכונה "הלחם בסיסים חסר".

דרך תצורה זאת התפתחה מהתופעה הקדומה יותר של "הצמדת מילים" - אשר מופיעה כבר בתנ"ך (ראו להלן בפרק: הצמדת מילים). עם זאת, היא אינה אופיינית לעברית ולשפות שמיות, והיא רווחת בעברית בעיקר בתחום הרעיונאות, ופחות כדרך סטנדרטית ליצירת מילים. אנגלית, לעומת זאת, ועוד יותר מכך: גרמנית (וכן שפות אגלוטינטיביות כדוגמת טורקית), הן שפות פוריות ועשירות בהלחמים.

המושג "הלחם בסיסים" (במקור: Portmanteau) הומצא על ידי לואיס קרול כדי להסביר את שירו המפורסם "ג'ברווקי" ב"מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", והשיר אכן משופע במילים כאלו.

המאה ה-9 לפנה"ס

המאה ה-9 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 900 לפני הספירה והסתיימה בשנת 801 לפני הספירה. זוהי המאה התשיעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאה זו נחשבת לאמצע תקופת הברזל במזרח התיכון, וכראשיתה של תקופה זו באירופה, סביב הופעת תרבות האלשטאט הקלטית.

בארצות המזרח התיכון ומסופוטמיה התעצמו במאה זו הממלכות המקומיות וכנגדן עלתה בהדרגה האימפריה האשורית.

במצרים העתיקה שלטו בתקופה זו שושלות 22 ו-23, בסין שלטה שושלת ג'ואו, וביוון הגיעה לסיומה תקופת המעבר.

חדרך

חַדְרָךְ (ידועה גם כ"חזרך" או בשמה הארמי: Hatarikka - חתריקה), הייתה פחווה קטנה שהוקמה בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס, על ידי הארמים באזור שמצפונית לחמאת. מזוהה עם תל אפיס שבצפון סוריה.

פחוות חתריקה הייתה ידועה גם בשם "ממלכת לֻעַש" או "ממלכת נחושה" ובטקסטים אשוריים כונתה "ממלכת לחטי"מלכה של חדרך היה המלך זַכֻּר והוא השאיר אחריו מצבת אבן, הנקראת "כתובת זכור". על מצבה זאת מתואר כיתור העיר על ידי בן הדד בן חזאל וכל המלכים עוזריו, אשר שמו מצור על חדרך, הרימו דייק, וחפרו "חריץ" כדי לפרוץ אל תוך העיר הנצורה. המלך זַכֻּר מודה בכתובת, לאל הארמי בעל–שמים, שחילץ אותן מן המצור בו בן הדד הובס.

החוקרים משווים סיפור זה עם סיפורם של חזקיהו וסנחריב, שבשני המקרים אירע הבלתי יאומן, והחזק בניגוד לכל הציפיות נסוג מן הקרב מבלי לנצח. כך בשני המקרים ננטעה האמונה בלב אנשי הדור, שהגורם לנסיגה הבלתי מוסברת הוא נסיהאשורים, בתקופת מלכותם של שלמנאסר הרביעי ואשור-דן השלישי, ניסו לכבוש את חדרך מספר פעמים. בשנים 772 לפנה"ס, 765 לפנה"ס, 755 לפנה"ס. על אף שהייתה זאת תקופה בה נחלש השלטון המרכזי, עם זאת, נמנעו מתקיפות צבאיות בדרומה של סוריה.

חתריקה, מוזכרת במקורות היהודים לראשונה בתנ"ך."מַשָּׂא דְבַר-ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ, וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ" לאחר מכן בספרי: "אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית לרבי יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ושמו "חדרך".

בין אגרות שמואל בן עלי, נשלחה גם אגרת לחכמי דמשק וחדרך. לאחר מסע הצלב הראשון גלתה "ישיבת ארץ הצבי", בראשותו של הגאון שלמה כהן מארץ ישראל אל חתריקה.

יהוא

יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי (גם יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי). מלך על ממלכת ישראל בשנים 842 עד 814 לפנה"ס, לאחר שביצע הפיכה נגד קודמו, יורם. על פי התיאור במקרא, ההפיכה של יהוא החלה ביוזמת הנביא אלישע, שמימש את הציווי של ה' לאליהו הנביא מורו (מלכים א יט, טז).

יהואחז (מלך ישראל)

יהואחז (יואחז) בן יהוא היה מלך ממלכת ישראל בשנים 814 לפנה"ס עד 800 לפנה"ס .

על יואחז מלך ישראל מסופר במלכים ב יג, א-ט. ימי יואחז הם ימי השפל הקשים ביותר בתולדות ממלכת ישראל. מלכי ארם-דמשק – חזאל ובנו בן הדד השלישי – שלטו הלכה למעשה על רוב שטחי ממלכת ישראל, ויואחז היה בבחינת מלך גרור לארמים. על מצבהּ החמור של ישראל ניתן ללמוד מספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק ז': "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ".

ממחזור סיפורי אלישע הנביא (מלכים ב פרקים ה-ז) משתקפת גם-כן תקופת שפל זו. למרות ששמו של יואחז לא נזכר במפורש, והסיפורים מופיעים בתוך ימי יורם, רבים פירשו שהתואר "מלך ישראל" מכוון דווקא אליו. הוא זה שהצטווה לרפא את נעמן שר-צבא ארם מצרעתו, והוא גם זה שעמד אין אונים בפני מסעות השוד המרובים שערכו הארמים בארץ, ובימיו אף התרחש מצור ארמי על בירתו שומרון (מלכים ב ה, ו; ו, ח-כג).

חוקר המקרא יחזקאל קויפמן טוען כי תקופת השעבוד לארמים משתקפת בנבואות עמוס על הגויים ויש בהן הד לאכזריות הארמים: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד" (ספר עמוס, פרק א', פסוק ג'). גם אדום נזכרת באותה נבואה: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (שם, יא); וגם הנבואה המגנה את בני עמון: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם" (שם, יג). נבואות אלה זוכרות לעמים השכנים את מעלליהם שהשתדלו באותם ימי השפל הקשים של ממלכת ישראל לנשל את היישוב הישראלי מעבר הירדן המזרחי.

בימי בנו יואש החלה הממלכה להתאושש בעידוד הנביא אלישע, ובימי נכדו ירבעם השני הגיעה עצמתה של הממלכה לשיאה, וארם-דמשק נכבשה.

יואש (מלך יהודה)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה. יהואש הוא בנו של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה מבאר שבע.

יואש (מלך ישראל)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת ישראל בשנים 800 עד 784 לפנה"ס. מוזכר גם בכתובת האשורית של אדד-ניררי השלישי, שנכתבה על גבי אסטלה שנמצאה בתל א-רימאח, כמעלה מס לאשור, "הוא (=אדד-נררי) קיבל את המנחה של יואש משומרון (Iu'ash Samirināya)".יהואש מלך לאחר ימי השפל של ממלכת ישראל בימי אביו יואחז. על המפנה במצבה המדיני של ישראל שחל בימי יהואש נכתב בספר מלכים:

חוגי הנביאים ובראשם אלישע הנביא (שהיה אז זקן מופלג) עודדו את מלך ישראל למסע שחרור לאומי ולמלחמת חורמה בארם. אלישע הזקן קרא ל"חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה" (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ז). באורח סמלי תבע הנביא ממלך ישראל "לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ-שֵׁשׁ פְּעָמִים" (שם, יט). מפנה מדיני זה כרוך כנראה בתבוסת ארם בידי מלך אשור אדד-ניררי השלישי בשנת 804 לפנה"ס.

על עוצמתה החדשה של ישראל מעידה העובדה שאמציה מלך יהודה שכר מיואש 100,000 חיילים על מנת לשתפם במסעו נגד אדום: "וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר-כָּסֶף" (דבה"ב כה, ו). לפי המסורת המובאת בספר דברי הימים, ויתר אמציה בסופו של דבר על השימוש בחיל זה ושילחם לישראל בחזרה, מה שעורר את כעסם של החיילים המוחזרים ובתגובה לכך הם פשטו על ערי יהודה, בזזו ביזה והרגו הרג רב: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד-בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה (שם, יג). כנראה בתגובה על כך נאמר במלכים ובדברי הימים שאמציה, לאחר ששב ממסעו באדום שלח למלך ישראל הכרזת מלחמה. מלך ישראל ניסה אמנם להניאו מצעד זה אך המלחמה פרצה בסופו של דבר וצבא יהודה הובס. צבא ישראל פרץ את חומת ירושלים ולקח את כל הזהב והכסף שבאוצרות המקדש ובאוצרות בית המלך.

אחריו שלט בנו ירבעם השני שבימיו הגיעה ממלכת ישראל לשיא גודלה.

יורם (מלך ישראל)

יוֹרָם (יְהוֹרָם) מלך על ממלכת ישראל בשנים 851/0 עד 842 לפנה"ס. היה בנם של אחאב ואיזבל, וירש את כס המלכות לאחר שאחיו אחזיה נפטר ללא בן.

בימיו שררה ידידות עם ממלכת יהודה תחת המלכים יהושפט, יהורם ואחזיה, והממלכות סייעו זו לזו במלחמותיהן. יורם נכשל בדיכוי מרד מואב שהחל בימי אחיו, וגם מלחמתו בארם-דמשק לא צלחה. לפי כתובות אשוריות היה יורם שותף לברית מלכים אזורית נגד שלמנאסר השלישי מלך אשור.

בסוף מלכותו ארעה הפיכה שלטונית בישראל בתמיכת הנביא אלישע שפעל בימיו, ובה מצא יורם את מותו.

יורם נזכר במקרא כמלך חוטא שעשה הרע בעיני ה', אך המקרא טורח להדגיש שחטא פחות מאביו אחאב, וצמצם את העבודה הזרה:

"וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ, וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק, לֹא סָר מִמֶּנָּה".

כתובת תל דן

כתובת תל דן היא מצבה ארמית הכתובה בארמית קדומה תוך שימוש באלפבית פיניקי, המתוארכת בין המאה ה-9 לפנה"ס למאה ה-8 לפנה"ס, שהוצבה בשער העיר העתיקה דן (תל דן) שבצפון עמק החולה.

הכתובת נתגלתה על ידי משלחת החפירות בתל דן בראשותו של פרופ' אברהם בירן, ראש מכון גליק לארכאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג', בשנים 1993‏-1994. החלק הראשון של הכתובת נתגלה ב-21 ביולי 1993 על ידי גילה קוק, מודדת משלחת החפירות, ועוררה מיד עניין רב. בשנת 1994 נתגלו עוד שני שברים מן הכתובת בריצוף רחבת השער. הכתובת נמסרה על ידי רשות העתיקות לתצוגה במוזיאון ישראל, והיא מוצגת באגף הארכאולוגי שבמוזיאון.

כתובת תל דן המתוארכת לתקופת מלכותם של צאצאי דוד, תקופת בית ראשון (תקופת הברזל II), היא הראייה הארכאולוגית החוץ מקראית החשובה ביותר ואולי אף היחידה, אשר מזכירה את בית דוד.

ערוער (מואב)

ערוער הייתה עיר עתיקה ששכנה על גדתו הצפונית של נחל ארנון בעבר הירדן המזרחי. מכונה "ערוער אשר על שפת נחל ארנון" כדי להבדילה מהערים האחרות שנקראו בשם ערוער. מזוהה עם ח'רבת ערער, כ-5 ק"מ מזרחית דרומית לדיבון.העיר שימשה קצה גבול ממלכתו של סיחון ובהמשך קצה גבול נחלת שבט ראובן. ככל הנראה היא ערוער שנבנתה על ידי בני גד יחד עם ערים נוספות בימי משה. פרשני המקרא וחוקריו נתנו לתופעה זאת הסברים שונים. שניים מגיבורי דוד, שמע ויעיאל, באו מערוער. במפקד שערך דוד בסוף ימיו החלו הפוקדים את ספירתם ב"ערוער... אשר בתוך הנחל" ששימשה כאמור כגבול הדרומי ומשם פנו צפונה. היישוב נזכר במצבת מישע כעיר מבוצרת אשר בנה מלך מואב מישע לאחר שמרד בממלכת ישראל, לה היה משועבד. נראה שמאוחר יותר שבה לידי ישראל, אך בהמשך הוכתה על ידי חזאל מלך ארם. בתקופת יותם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל ישב בערוער בלע בן עזז מבני שבט ראובן. יש מפרשים שלא ישב בערוער ממש אלא בסביבתה. ערוער מוזכרת בנבואת הפורענות של ירמיהו על מואב.

פקח בן רמליהו

פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ הוא דמות מקראית, מלך על ממלכת ישראל בשנים 735 עד 732 לפנה"ס.

קדר (שבט וממלכה)

קֵדָר היה שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי. במהלך האלף הראשון לפנה"ס התפתח השבט והפך לממלכה ערבית או לפדרציה בין-שבטית, שהגיעה לשיא כוחה במאה החמישית לפנה"ס. זוהי הממלכה הגדולה הראשונה שנקראה בתקופתה בשם "ערבית", אם כי לא כל השבטים והקבוצות במזרח הקרוב הקדום היו חלק ממנה. מוקד פעילותה של הממלכה היה בעיר העתיקה ונווה המדבר דוּמָה (כיום, דומאת אל-ג’נדל) בצפון חצי האי ערב, דרומית-מזרחית לגבול ירדן-סעודיה של זמננו.

מלכת קדר הראשונה המוכרת, "זביבה מלכת הערבים", הופיעה לראשונה בכתובות אשוריות באמצע המאה השמינית לפנה"ס, ומאז נזכרה הממלכה בתעודות רבות המתארות את היחסים והמאבקים בינה ובין האימפריות השולטות במזרח הקרוב הקדום. אין הגדרה ברורה של גבולות הממלכה, ושטחיה מצוינים באמצעות אזורי פעילותה ונוכחותה, ודרכי הסחר (דרך הבשמים ונתיבי מסחר אחרים) שבהן שלטה. פעילותה הכלכלית העיקרית של הממלכה ועיקר חשיבותה בזירה האזורית היו בתחום המסחר, ושטחיה כללו בתחילה, מהמאה השביעית לפנה"ס, את צפון המדבר הסורו-ערבי, והתרחבו עם הזמן.

בשיא כוחה, בתקופת הממלכה האחמנית, השתרעה קדר מדרום בבל במזרח לדלתת הנילוס במערב, ומצפון חצי האי ערב בדרום לצפון המדבר הסורו-ערבי בצפון. קיימת תמימות דעים כיום שהמבנה השלטוני של קדר היה בעיקרו מבוזר במתכונת כמו-פדרטיבית או במעין קונפדרציה. בראש הממלכה עמדה לעיתים מלכה שליטה שהייתה אחראית על ענייני הדת והניהול האזרחי, ומלך שהיה אחראי על הפעילות הצבאית. אלה היו לעיתים זוג נשוי או אחים. לאחר כ-500 שנה מאז הופעתה בתעודות, סביב המאה השנייה לפנה"ס, דעך כוחה של קדר, והשטחים החשובים שהיו בהשפעתה במערב, עברו לשליטת הנבטים, שאף כבשו את בירת קדר, דומה, במאה הראשונה לפנה"ס.

שלמנאסר השלישי

שלמנאסר השלישי היה מלך אשור בשנים 858 עד 824 לפנה"ס.

שלמנאסר השלישי היה בנו של אשורנצירפל השני ואביו של שמשי-אדד החמישי. שמו מורכב משם האל שֻלְמָנֻ (Sulmanu) והמילה אָסַרֶדוּ (Asaredu) שפירושה: הראשון במעלה.

הממלכה שירש שלמנאסר מאביו השתרעה על השטח שמנהר החבור במערב עד הרי כורדיסטן והזגרוס במזרח, ומהחידקל העליון בצפון עד בבל בדרום. רוב הממלכות הסמוכות היו משועבדות (וסאליות) לאשור.

שלמנאסר הרחיב את העיר אימגור-אנליל שבנה אביו אשורצירפל במרחק יום הליכה מן הבירה האשורית כלח. באתר הארכאולוגי של העיר נמצאו זוג שערים הנקראים "שערי בלאוואת" שהיו עשויים במקורם מעץ ארז, ועליהם רצועות מתכת מברונזה המתארות סצנות ממסעות המלחמה של המלך, וכתובת מלכותית המתארת את הישגיו בתשע שנות מלכותו הראשונות.

תל צפית

תל צָפִית היא תל בקרבת כפר מנחם המזוהה כגת פלשתים. במקום בו שכן הכפר הערבי תל א-צאפי שנכבש במסגרת מבצע אנ-פאר במלחמת העצמאות.

השם הערבי של תל צפית הוא תל א-צאפי ("התל הבוהק"), בעקבות המִסלָע הלבן הבוהק שלו. תל צפית הוא בין הגדולים בתלי ארץ ישראל הקדומים. שטחו הכולל 400–500 דונם והוא מתנשא לגובה 180 מטר מעל פני הים ומהווה נקודת התצפית הגבוהה ביותר בשפלה הפנימית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.