חושן

חוֹשֶׁן, או בשמו המלא חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש. שובצו בו 12 אבנים יקרות שונות כנגד 12 השבטים והוא הונח על חזהו של הכהן הגדול.

הציווי ליצירת החושן כתוב בספר שמות (פרשת תצוה). יצירת החושן עצמו מתוארת בספר שמות ל"ט, ח-כא (פרשת פקודי).

PikiWiki Israel 34561 Breastplate on the front of the central Sephardic
אבני החושן בחזית בית הכנסת הספרדי המרכזי ברמת גן

מטרת החושן

מטרתו של החושן, לפי שמות (כ"ח, כט), הייתה בכך שכל שבטי ישראל יהיו לזיכרון לפני ה', כאשר הכהן מסתובב במשכן או במקדש. בספר במדבר מוזכר טעם נוסף והוא התייעצות עם אלוהים האם לצאת למלחמה: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, כא), ולפי זה מובן מדוע שמו חושן משפט, על ששופט כיצד על ישראל לנהוג במלחמותיהם. אצל שאול המלך מסופר (שמואל א' כ"ח, ו) שהלך לבעלת האוב כדי לקבל מידע על העתיד לפקוד אותו במלחמה בגלבוע, לאחר שלא קיבל תשובה לא דרך חלומות ולא דרך האורים או הנביאים.

תיאור החושן

החושן היה בד רקום מחוטים יקרים של זהב, תכלת, ארגמן, שני ושש. צורתו הייתה ריבוע, וצלעותיו השוות היו באורך של המידה המקראית "זרת", שמשמעותה המרחק שבין קצה הזרת לאגודל (כ-25 ס"מ).[1] שובצו בו, בתוך משבצות זהב, 12 אבנים יקרות שונות, כנגד 12 השבטים. על החושן או בתוכו היה מושם האורים והתומים, שמתואר אצל פרשני המקרא כעין מנגנון הפעלה של החושן, שגורם לאותיות החרוטות על גבי האבנים לנצנץ. החושן היה מונח על האפוד של הכהן הגדול, ומהודק אל טבעות האפוד באמצעות חוטים.

בספרות הרבנית

על פי התלמוד הבבלי בסוף פרק שביעי של מסכת יומא, על החושן נחקקו, מלבד שמות השבטים, גם המילים הבאות: אברהם יצחק יעקב שבטי ישרון. המטרה בכך הייתה שכל האותיות תופענה על החושן, כדי שיוכל למלא את תפקידו כאורים ותומים.

המפרשים[דרוש מקור] מלמדים שהייתה חלוקה שווה של האותיות ובכל אבן ואבן היו שש אותיות. לכן, באבנו של ראובן התווספה האות א', אצל שמעון ב', אצל לוי ר'ה'מ, וכך נוצרה המילה אברהם; באבנו של יהודה נוספה האות י' וכך הלאה עד להשלמת המילה יצחק, יעקב, שבטי, ישרון. ברמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק ט הלכה ז) מוזכר ששמות האבות היו לפני שמות השבטים. מקורו במדרש רבה (סוף פרשת תצוה): "על אודם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב ראובן, על פטדה היה כתוב שמעון... על ישפה היה כתוב בנימין שבטי ישורון". הרמב"ם גם מזכיר שבטי י-ה במקום שבטי ישורון.

אבני החושן

Hoshen
החושן על פי רבינו בחיי בן אשר

רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח, מציג את התכונות של אבני החושן ואומר: "ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שבם עיקריות ושרשיות אינם אלא שתי עשרה והם אבות לכל שאר האבנים".

השבט האבן
ראובן אודם
שמעון פטדה
לוי ברקת
יהודה נופך
יששכר ספיר
זבולון יהלום
דן לשם
נפתלי שבו
גד אחלמה
אשר תרשיש
יוסף (מנשה ואפרים) שוהם
בנימין ישפה

לוח מסכם

הלוח הבא מציג את אבני החושן על פי הזיהוי של מכון המקדש.

אבני "חשן משפט" – שם השבט שהיה מְפֻתָּח על האבן לצד אותיות "אברהם יצחק יעקב שבטי ישרון" – שמם המשוער של האבנים
Karneol2
Topaz-tcm13b
Béryl var. émeraude sur quartz (Carnaiba Mine Bahia - Brésil)
ר א ו ב ן - א (מתוך אברהם) ש מ ע ו ן - ב (מתוך אברהם) ל ו י - רהם (מתוך אברהם)
אֹדֶם - Carnelian פִּטְדָה - Topaz ‏(green) בָּרֶקֶת - Emerald
Persian Turquoise
Sapphire cabochon 8.06cts
Quartz Brésil
י ה ו ד ה - י (מתוך יצחק) י ש ש כ ר - צ (מתוך יצחק) ז ב ו ל ן - ח (מתוך יצחק)
נֹפֶךְ - Turquoise סַפִּיר - Sapphire יָהֲלֹם - Quartz
Sodalit,8 Brazylia
Agate Braziilia
Amatista Laye
ד ן - ק (מתוך "יצחק"), יעק (מתוך יעקב ) נ פ ת ל י - ב (מתוך "יעקב") ג ד - שבטי (מתוך "שבטי ישרון")
לֶשֶׁם - Sodalite שְׁבוֹ - Agate אַחְלָמָה - Amethyst
Aquamarine P1000141
Agate img (PSF)
Coober Pedy Opal Doublet
א ש ר - ישר (מתוך ישרון) י ו ס ף - ון (מתוך ישרון) ב נ י מ י ן
תַּרְשִׁישׁ - Aquamarine שֹׁהַם - Agate יָשְׁפֵה - Opal

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רפאל מיוחס, האצבע הקטנה, באתר ערוץ 7
אבני החושן
אודם פטדה ברקת
נופך ספיר יהלום
לשם שבו אחלמה
תרשיש שוהם ישפה
אבן חושן

אבן חושן היא הוצאת ספרים עברית המיועדת להוצאת ספרים בפורמט אמנותי, המתמחה בספרי אומנות ושירה. בספרי ההוצאה יש הקפדה רבה על המראה החיצוני של הספר מתוך הכרה ביבליופילית שלספר יש ערך לא רק כטקסט מודפס וכרוך אלא גם כחפץ חומרי אמנותי.

הוצאת "אבן חושן" הוקמה בשנת 1994 על ידי ההיסטוריון ואוצר האומנות עוזי אגסי המשמש כמו"ל, והיא פועלת מרעננה.

במסגרת ההוצאה יצר אגסי מספר סדרות הקרויות לפי שמות אבני החושן כגון; "פטדה" - סדרה לשירה, "אחלמה" - סדרה לספרי ילדים, "ספיר" - סדרה לספרים במהדורות מצומצמות הכרוכים באופן אומנותי ומכילים הדפסים ממוספרים וחתומים על ידי אמנים (כמשה גרשוני, אביבה אורי, נפתלי בזם, אורי ליפשיץ), "ברקת" - סדרה לספרי קודש בפורמט אומנותי ו"נופך" - סדרה לפרוזה עברית. בנוסף מוציאה ההוצאה ספרים ייחודיים בנושאי אמנות פלסטית ואומנות הדפוס והטיפוגרפיה ומציעה שירותי כריכה אמנותית. רוב ספרי ההוצאה מודפסים בגופן העברי האלגנטי דרוגולין.

משנת 1998 מפרסמת ההוצאה את כתב העת "שבו" לשירה, בעריכתו של עוזי אגסי.

אודיתא

אוֹדָּיְּתָּא (מבוטא תדיר: אוֹדִּיתָּא; בעברית: הודאה) הוא אמצעי להעברת בעלות באמצעות הודאה של הנותן שהממון הוא של המקבל, בתלמוד מובא הדין לגבי שכיב מרע (אדם הנוטה למות), שרצה להוריש את נכסיו למאן דהוא ומסיבות שונות לא יכול היה להשתמש בקניינים המקובלים.

אורח חיים (שולחן ערוך)

אורח חיים או בראשי תיבות או"ח הוא שמו של החלק הראשון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך. יצא לאור לראשונה בוונציה שכ"ה-שכ"ו.

ה"אורח חיים" עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.

הכינוי "אורח חיים" משמש במובן הרחב ככינוי להלכות אלו, ובספרות האחרונים משמש הכינוי "אורח חיים" בספרי הלכה ושות"ים, לאותו חלק מהספר המתייחס לנושאי היום יום ומעגל השנה היהודי.

אורח חיים נחשב בעל קדימות בלימוד הלכה, כפי הסברו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בתחילת ספרו משנה ברורה, מכיוון שרוב ההלכות הנידונות בו נוגעות לחיי היום יום בזמן שאין לאדם אפשרות לעיין בספר ועל כן יש לו ליודען מבעוד מועד.

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

ארבעה טורים

ארבעה טורים או הטור הוא קובץ פסקי הלכה שיטתי, המסכם את כל ההלכה הנוהגת לאחר החורבן, שכתב רבי יעקב בן אשר, המכונה גם בעל הטורים (ה'ל'-ה'ק"ב 1270~ - 1343~).

באר היטב

באר היטב הוא חיבור על השולחן ערוך, שנדפס עם השולחן ערוך בכל המהדורות הנפוצות. ה"באר היטב" המוכר לנו חובר (על חלק אורח חיים ואבן העזר) על ידי רבי יהודה אשכנזי רבה של טיקטין (המכונה בפוסקים 'מהרי"ט'), והושלם על ידי ר' זכריה מנדל בן אריה לייב מבעלז (על חושן משפט ויורה דעה). הספר משלים ונסמך על ספר קדום יותר בעל שם דומה של רבי ישעיה בן רבי אברהם הלוי.

נכתבו חיבורים נוספים בשם "באר היטב", שלא זכו להיות נפוצים כמוהו. רבי משה פרנקפורט חיבר אף הוא "באר היטב" על חלק "חושן משפט", ור' יהודה אשכנזי חיבר אף הוא "באר היטב" על חלק "יורה דעה". אך חיבורים אלו נפוצים פחות, ואינם מודפסים בשולי השולחן ערוך מהדפוסים המצויים.

הפסיקה היא לפי המנהגים ונוסח התפילה באשכנז, אך ישנם חצרות חסידיים הלומדים את הבאר היטב על הסדר, ומעירים על ההבדלים בין מנהגיהם לאלו הרשומים.

גזל (משפט עברי)

גזל הוא מצוות לא תעשה מן התורה שעניינו הוא לקיחת חפץ מבעליו בכוח, שלא ברשות הבעלים. התורה מצווה על כך בספר ויקרא: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ספר ויקרא, פרק י"ט).

השבת אבדה

הֲשָׁבַת אֲבֵדָה היא מצוות עשה שבין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה. במצווה זו מחויב המוצא כל זמן שהאבדה אצלו גם אם הבעלים התייאש מהאבדה (לאחר שמצאה), וכל זמן שלא רוצה להשיב את האבדה מבטל מצוות עשה. כמו כן יש מצוות לא תעשה האוסרת על המוצא להתעלם מהאבדה שמצא. וגם מי שלקח שלא על דעת להחזיר עבר באיסור זה. על פי ההלכה, חובת השבת אבדה כוללת הוראות אילו מאמצים מוטל על המוצא לנקוט כדי להחזיר את האבדה לבעליה, ובאילו מקרים עוברת האבדה לבעלות המוצא.

חוש"ן - חינוך ושינוי

חוש"ן - חינוך ושינוי הוא מרכז החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל, הפועל בנושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית.

חושן הוא ארגון ארצי, המושתת על פעילות של כ-250 מתנדבי ומתנדבות הארגון. מטרותיו הן שינוי עמדות שליליות כלפי להט"בים ויצירת סביבה בטוחה ופתוחה כלפי מיעוטים מיניים ומגדריים.

כמו כן הארגון פועל לפיתוח מודעות ומתן כלים לצוותים חינוכיים ועובדים מקצועיים שונים, על ידי העמקת הידע התאורטי והמקצועי בנושא נטייה מינית וזהות מגדרית.

פעילות חושן זוכה לתמיכת משרד החינוך ולהכרה רשמית של השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) של המשרד. החל משנת 2017 מתוקצבת פעילותו על ידי משרד החינוך.

בשנת 2016 זכה הארגון בפרס קרן יו"ר הכנסת.

חושן משפט

חושן משפט או בקיצור חו"מ הוא שמו של החלק הרביעי והאחרון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

מקור השם "חושן משפט" נובע מהפסוק "ועשית חושן משפט מעשה חושב" וזאת משום המילה משפט המורה על עיסוקו של הספר בדיני ממונות.

כיום משמש הביטוי חושן משפט למכלול הדינים הנוגעים לדיני ממונות.

יורה דעה

יורה דעה או בקיצור יו"ד הוא שמו של החלק השני בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

הדינים הנכללים בחלק יורה דעה נוגעים להלכות איסור והיתר, ונחשבים כשניים בחשיבותם רק להלכות המובאות בחלק אורח חיים, ההלכות הנוגעות ליומיום.

כיום משתמשים בשם יורה דעה גם כדי להגדיר את מכלול הדינים הנוגעים לדיני איסור והיתר, כגון: תערובות, נדרים ונידה.

יעקב לורברבוים

רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא נודע גם בכנוי: הגאון מליסא או הרב מליסא וכן הנתיבות על שם ספרו "נתיבות המשפט" על טור חושן משפט שבשולחן ערוך (ה'תק"ל, 1770 - כ"ה באייר ה'תקצ"ב, 25 במאי 1832) היה רב, פוסק הלכה, ורבהּ של העיר ליסה (לשנו) שבפולין. הוא בין הבולטים בין האחרונים, וספריו נלמדים הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי הלכה.

כפר חושן

כְּפַר חוֹשֶׁן (ספְסוּפָה), הוא מושב במועצה האזורית מרום הגליל, כ־4 ק"מ צפונית למושב מירון.

המושב נוסד בשנת 1949, בידי עולים מבולגריה ובסיוע תנועת המושבים. האוכלוסייה התחלפה בשנים הראשונות בעולים מתימן, שגם הם נטשוהו ברובם עד תחילת 1952. החל מ-1953 התיישבו במקום עולים ממרוקו ומתוניס.

ילדי היישוב לומדים בבתי ספר חיצוניים: יסודי – "נוף הרים" בסאסא, חמ"ד במירון ובתי ספר חרדים בצפת, תיכון – "אנה פרנק" בסאסא, "אמי"ת" בצפת ובפנימיות מחוץ לאזור.

התושבים עוסקים בענפי חקלאות ותיירות. יו"ר ועד המושב המכהן יותר מכעשור הוא מוטי אלקבץ.

שמו של המושב נקרא על שם העיירה ציפצופה הנזכרת בתלמוד[דרושה הבהרה], ששמה נשתמר, כנראה, בשם הכפר הערבי צפצאף שחרב במלחמת העצמאות ועל מקומו הוקם היישוב. פירוש השם - אזור שפירותיו מאחרים להבשיל, או מהעובדה שבזמן הגמרא גידלו והתפרנסו מעצי צפצפה.

במושב שוכן יקב הבוטיק המשפחתי לוריא.

נילי דגן

נילי דגן (נולדה ב-1953) היא משוררת ישראלית ויזמת פרויקטים לשירה, המשתפת פעולה עם יוצרים, משוררים, מוזיקאים, שחקנים, צלמים ואמנים פלסטיים.

דגן היא עורכת ה"אנתולוגיה המקוונת לשירה עברית", מיזם המאגד מאות משוררים וותיקים וצעירים, המייצגים מבחר מגוון של שירה עברית עכשווית.

ערוך השולחן

ספר ערוך השולחן נתחבר על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (נובהרדוק), במתכונת ספרי ההלכה שנתחברו לפי סדר סימני השולחן ערוך. ערוך השולחן נכתב לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך. לפי סיפוריו של נכדו, הרב מאיר בר-אילן, בספרו 'מוולוז'ין עד ירושלים', נהג רבי יחיאל מיכל לכתוב את ספרו תוך כדי ישיבות בית הדין. דבר שהתאפשר עקב בקיאותו הרבה ויכולתו לבצע מספר פעולות בו זמנית.

פוסק

פוסק (או פוסק הלכה או מורה הוראה או מורה צדק, המוכר גם בראשי התיבות מו"צ או דומ"צ), הוא שם תיאור לרב שעוסק בהכרעת שאלות הלכתיות המובאות בפניו.

מבחינה טכנית, כל סמיכת חכמים מהווה "היתר הוראה" המתירה לרב לענות על שאלות הלכתיות. עם זאת, לא כל הרבנים הם פוסקים ובקיאים בשאלות הלכתיות, וחלקם עוסקים בנושאים תורניים אחרים, כגון תנ"ך, תלמוד, מוסר, חסידות ועוד.

לעיתים ישנו מורה הוראה לנושא הלכתי ספציפי, למשל מורה הוראה לבית המטבחיים, שבו שוחטים בהמות.

לעיתים יש חלוקה בין רב קהילה, האחראי לניהול ענייניה הרוחניים של הקהילה, לבין מורה הוראה, האחראי על פסיקת ההלכה. חלוקה כזו נעשית לרוב בקהילות חסידיות שבהן הרב הרשמי הוא איש ממשפחת האדמו"ר או רב בעל ידע וסמכות בענייני חסידות ובעל יכולת דרשנית; במקרים כאלו ממנים רב נוסף, שתפקידו לפסוק הלכה והוא המשמש כפוסק. בדרך כלל ממנים על הקהילה פוסק בעל היקף רחב יותר, המכונה דומ"צ, ראשי תיבות של דיין (הבקיא בשולחן ערוך חלק חושן משפט, העוסק בשאלות ממוניות) ומורה צדק (הבקיא בשולחן ערוך חלק אורח חיים וחלק יורה דעה, העוסקים בשאלות בענייני יום יום).

הכינוי פוסקים מתייחס, על פי רוב, ליצירותיהם של רבנים פוסקים מובהקים, בעיקר לפירושים ההלכתיים שהודפסו במהדורות העיקריות של השולחן ערוך ולספרי שאלות ותשובות (בקיצור שו"ת). המושג 'בקיא בש"ס ופוסקים' מציין אדם שיש לו ידיעה מקיפה בתלמוד הבבלי ומפרשיו, בשולחן ערוך ומפרשיו, ובספרות השו"ת.

שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

שמעון בוזגלו

שמעון בוזגלו (נולד ב-1962) הוא משורר ומתרגם ישראלי. בתרגומיו מתמקד בספרות של יוון העתיקה ורומא העתיקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.