חורמה

חורמה, עיר עתיקה המוזכרת בכיבושי יהושע. היא מוזכרת פעמים מספר בתנ"ך בעיקר באזור ערי הנגב. יש הממקמים אותה בין באר שבע לעזה, יש הממקמים בין באר שבע לערד ויש הממקמים אותה בעבר הירדן המזרחי מעל הערבה. יש חוקרים הטוענים ששני המיקומים בתחומי הנגב נכונים ומדובר בשתי ערים שנקראו בשם חורמה[1].

שמה הקודם (כנעני) הוא צפת וניתן לזהותה עם חורבות העיר סרתה הנמצאות על ההר העולה אל הר שעיר, מתחת לעיר טפילה (תופל המקראית). החורבות נמצאות ליד מעיין "עין אל גרבנה" והיא צופה על הערבה. מעליה ממוקמות הערים הראשיות של ממלכת אדום: תופל, סלע ובצרה. לידה עוברת דרך המטפסת אל אדום שייתכן שהיא מעלה עקרבים המקראית. במעלה זה נמלטו כנראה בני ישראל בבורחם מן הכנעני והאמורי והתבצרו בין ההרים שבשיפולי ממלכת אדום. החוקרים הטוענים שהיו שתי ערים בשם חורמה ממקמים את העיר חורמה ששמה הכנעני צפת בצפון מערב הנגב ליד היישוב המקראי תדהר[2].

הארכאולוג יוחנן אהרוני, בהתבססו על פסוקים מהמקרא, הציע לזהות את חורמה באתר תל משוש.

Ein Al Garbana
עין אל-גרבנה

אזכורים בתנ"ך

העיר חרמה מוזכרת בספר יהושע כאחת הערים שכבש: "מֶלֶךְ חָרְמָה אֶחָד, מֶלֶךְ עֲרָד אֶחָד" (ספר יהושע, פרק י"ב)

שבט יהודה, יחד עם שבט שמעון, כובשים גם הם את היישוב חורמה שנקראה אז צפת: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה" (ספר שופטים, פרק א') וכן העיר מוזכרת כאחת הערים להן שלח דוד המלך שלל: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה … וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה" (ספר שמואל א', פרק ל', פסוקים כ"ו-ל')

על פי ספר דברי הימים וספר יהושע מצויה העיר בנחלת שבט שמעון: "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי, לְשִׁמְעוֹן--לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן, לְמִשְׁפְּחוֹתָם; וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה. וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם--בְּאֵר שֶׁבַע … וְחָרְמָה. וְצִקְלַג … וְשָׁרוּחֶן" (ספר יהושע, פרק י"ט ) "וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה, … וּבְחָרְמָה, וּבְצִיקְלָג. …אֵלֶּה עָרֵיהֶם, עַד מְלֹךְ דָּוִיד" (ספר דברי הימים א', פרק ד')

בשלשת הפסוקים הללו מוזכרת צקלג, המזוהה כיום על ידי הארכאולוגים עם תל שרע שליד העיר הבדואית רהט, צפונית לבאר שבע. מסיבה זו יש חוקרים המזהים את חורמה צפונית לבאר שבע, אולם התנ"ך מצביע על מיקום דרומי יותר: במלחמה עם האמורי חורמה מוזכרת בגבול הר שעיר: "וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה" (ספר דברים, פרק א')

כיום מזהים החוקרים את כל הערים באזור הדרומי של כיבושי יהושע למעט חורמה. הגבול הדרומי של יהושע מגיע גם הוא להר שעיר, אל הר הנקרא ההר החלק: "וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה" (ספר יהושע, פרק י"ב), "מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר חֶרְמוֹן" (ספר יהושע, פרק י"א). ועל כן יש חוקרים הממקמים את חרמה ליד ההר החלק. כיום ממקמים את "ההר החלק" מערבית למעלה עקרבים, בקרבת הר צין ונחל צין. אולם ככל הנראה "מעלה העקרבים" המוזכר בתנ"ך נמצא מזרחית לערבה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ יהודה אליצור, אטלס דעת מקרא מוסד הרב קוק עמוד 106. האחת הוזכרה הוזכרה בשופטים א יז ואחת שם יד.
  2. ^ שם.
אלווארו אוריבה

אלווארו אוריבה ולס (בספרדית: Álvaro Uribe Vélez), הוא הנשיא ה-31 של קולומביה שכיהן בין השנים 2002 ל-2010.

אוריבה נולד במדיין שבקולומביה ב-4 ביולי 1952. למד משפטים באוניברסיטת הרווארד. הוא כיהן כראש העירייה בשנות השמונים וכמושל אנטיוקיה בשנות התשעים של המאה ה-20. היה ראש העירייה של העיר מדיין בסוף שנת 1982. בשנים 1986-1994 ומשנת 2014 ועד היום חבר בסנאט של קולומביה. בשנת 2002 החל את תקופת כהונתו כנשיא קולומביה, ונבחר שוב בשנת 2006 לקדנציה שנייה.

בתקופת כהונתו בת שמונה השנים הכריז מלחמת חורמה על ארגון הFARC, שרצח את אביו וניסה להתנקש פעמים רבות בחייו, והצליח להחליש אותה בעזרת ארצות הברית באופן משמעותי ביותר, ולהזרים השקעות רבות למדינה, דברים שגרמו לו להיות מאוד פופולרי בעיני הציבור הרחב. יוזמה לשנות את החוק ולהריץ אותו לקדנציה שלישית לנשיאות נעצרה לאחר שבית המשפט החוקתי, קבע שהדבר בניגוד לחוקה.

היה מסוכסך עם הוגו צ'אווס נשיא ונצואלה והיה אחד מיריביו הגדולים.

בשנת 2009 קיבל מדליית החירות הנשיאותית.

אמברוסיה (צמח)

אמברוסיה (שם מדעי: Ambrosia) היא סוג צמחים ממשפחת המורכבים.

חמישה מינים בסוג מיוצגים בצמחיית ישראל. מתוכם ארבעה מינים גרים, שהיגרו מדרום ארצות הברית כנראה, והפכו בשנים האחרונות לסכנה ממשית לצומח של מישור החוף התיכוני. מצמחים גרים אקראיים הם הפכו לפולשים המוניים, והתפשטו בצורה מהירה ומדאיגה מגדות הנחלים, בעיקר נחל אלכסנדר, אל המטעים והשדות המעובדים. רשויות הגנת הצומח הכריזו עליהם מלחמת חורמה. גרגרי האבקה של מיני האמברוסיה מהווים מטרד קשה לאדם בשל גרימתם לאלרגיה אצל אנשים רגישים.

באטמן

באטמן (באנגלית: Batman, בעברית: איש העטלף) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #27 ב-30 במרץ 1939, ונוצרה על ידי האמן בוב קיין והכותב ביל פינגר. הדמות ידועה בכינויה "איש העטלף", "האביר האפל", "הצלבן בגלימה" ו"הבלש הגדול בעולם".

באטמן הוא האלטר אגו של ברוס ויין, איש תעשייה ונדבן מיליארדר. בהיותו ילד, ויין היה עד לרצח הוריו, מה שהניע אותו לנקמה ולהכרזת מלחמת חורמה על הפשע – שבועה המהולה באידיאל גבוה לצדק. ויין מאמן את עצמו פיזית ומנטלית, ועוטה תחפושת דמוית עטלף כדי להילחם בפשע. באטמן פועל בעיר הבדיונית גות'אם סיטי, כאשר עוזרות לו מספר דמויות משנה כרובין, משרתו האישי והנאמן אלפרד, מפכ"ל המשטרה ג'יימס גורדון וכן באטגירל לעיתים. הוא נלחם באסופת פושעים ונבלים, ובהם הג'וקר, דו-פרצוף, הפינגווין, הדחליל, איש החידות, פני חימר, הכובען המטורף וראס-אל-גול – דמויות ששורשיהן נעוצות בתסכיתי רדיו ובמגזיני ספרות זולה של התקופה בה נוצרו - שנות ה-30 של המאה ה-20. שלא כמו גיבורי-על אחרים, באטמן אינו ניחן בכוחות-על, והוא משתמש בגאונות שלו, בעבודת בילוש, במדע ובטכנולוגיה, בהון אישי, בכושר פיזי, אתלטיות, וזריזות, באמנויות לחימה מגוונות ויעילות, בתיאטרליות, ביכולתו לאיים, בהטלת מורא בפושעים ובכוח רצון בלתי מתפשר כדי להילחם בפשע ולעיתים אף בנבלי-על המהווים איום על העולם כולו. לעיתים באטמן משתף פעולה עם גיבורי-על אחרים, כגון סופרמן, והוא חבר-מייסד בליגת הצדק.

כאשר ברוס ויין לא יכל למלא את תפקידו כבאטמן (למשל כאשר נפצע קשות על ידי ביין או אחרי שנהרג לכאורה על ידי דארקסייד) מילאו אנשים אחרים את מקומו באופן זמני, כאשר הבולט שבהם היה דיק גרייסון (נובמבר 2010–אוגוסט 2011), שותפו הנאמן ללחימה בפשע והרובין הראשון.

באטמן הפך לדמות פופולרית מאוד עם הצגתו וכיכב בסדרת כותרי קומיקס שבהם הוא היה הדמות הראשית בשנת 1940. בחלוף הזמן נעשו מספר עיבודים לדמות. סדרת באטמן של סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 השתמשה באפיון קאמפי, אשר נשאר משויך לדמויות גם לאחר סיומה. מספר יוצרים החזירו את הדמויות לשורשיה האפלים, בהם פרנק מילר והמיני-סדרה "האביר האפל חוזר". בעידן המודרני, סרטי הקולנוע "באטמן" של טים ברטון ו"באטמן מתחיל" של כריסטופר נולאן, שהציגו באטמן אפל וגותי, הציתו חזרה את ההתעניינות בדמות, שהפכה לתופעה תרבותית ולזיכיון שלם, כאשר תורגמה למגוון מדיות, החל מרדיו וטלוויזיה, דרך קולנוע וכלה במשחקי מחשב. דמותו של באטמן מדורגת במקום השני ברשימת מאה גיבורי-העל הגדולים, לפי אתר IGN וכן במקום השני ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר.

בנדיקטוס השנים עשר

בנדיקטוס השנים עשר (בלטינית: Benedictus XII‏; בערך 1285 - 25 באפריל 1342), אפיפיור מ-20 בדצמבר 1334 עד מותו.

ז'אק פורנייה היה בנו של אופה. נולד בסברדון שבחבל הפירנאים הצרפתיים. הפך לנזיר ואחר כך למד באוניברסיטה של פריז, וקיבל תואר דוקטור לתאולוגיה. ב-1311 נתמנה לאב מנזר, והתפרסם בשל תבונתו וכושרו הארגוני. ב-1317 נתמנה לבישוף העיר פמייה, שבחבל מולדתו, שם לחם עד חורמה במינים האלביגנזים, זכה על כך למחמאות מצד הכנסייה הקתולית, אך עורר את זעמה של האוכלוסייה המקומית. ב-1327 נתמנה לקרדינל על ידי האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, וזכה בכינוי "הקרדינל הלבן" משום שהשתייך למסדר הנזירים הסיסטרציאנים ולבש גלימה לבנה כמנהגם. ב-1334, אחרי מות האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, נבחר לאפיפיור בשם בנדיקטוס השנים עשר. מספרים כי אחרי שנבחר אמר: "בחרתם לאפיפיור חמור גרם."

לחם בשחיתות במושב האפיפיורים בעיר אביניון, כגון: מינוי קרובי משפחה למשרות בחצר האפיפיור ומכירת משרות שהיו כרוכות בזכויות להכנסות מנחלות הכנסייה(סימוניה). הוקיע את השחיתות ואת מתן השוחד בכל מוסדות הכנסייה הקתולית. פרסם תקנות שהחזירו ליושנו את אופיו הרוחני והצנוע של מסדר הסיסטרציאנים. ערך רפורמה במסדרי הקבצנים הקתוליים ובהם מסדר הפרנציסקנים. שלח בחזרה למחוזותיהם אנשי דת שנוכחותם באביניון לא הייתה הכרחית. ב-1339 החל בבניית ארמון האפיפיורים באביניון, שסביבו התגוררו שליחים, פרקליטים, כמרים, סוחרים, אמנים, חיילים, קבצנים ופרוצות. הזמין לאביניון את סימונה מארטיני שצייר ציורי קיר בארמון האפיפיורים.

הגיע לפשרה עם לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה וניסה לפשר בין צרפת ואנגליה במלחמת מאה השנים, על מנת לאפשר את חידוש מסעי הצלב. הקדיש את זמנו ללימוד בעיות התאולוגיה הנוצרית, התנגד לעמדותיו של קודמו, וערך ויכוחים עם אנשי דת נודעים של תקופתו ובהם ויליאם איש אוקאם.

בנדיקטוס השנים עשר נפטר ברומא ב-1342, ובמקומו נבחר לאפיפיור קלמנס השישי.

בעל (אל)

במיתולוגיה הכנענית, בעל - או בעל הדד - הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה. בעל מתואר כלוחם רב עוצמה וכוח הלוחם בכוחות הרעים שמנסים לכלות את העולם ולהשמידו. הוא בנו של אל, אחיהם של ים וענת ובעלה של עשתורת. משמעות שמו אדון, והוא מתואר כאדון העולם.

בעל מתואר כלוחם גיבור, עשוי ללא חת, שאוחז בידו האחת אלה, בידו השנייה חזיז ברק, דורך על העננים, לראשו קרניים כאות לפריון, ומרעים בקולו ברעם, ושוכן בהר צפון המיתי, הוא ג'בל אל ארקה, שגשמי זעף כבדים יורדים בו מדי שנה. פולחנו היה גם נהוג בקרתגו, שם שימש כאחד האלים הראשיים. עדות לכך אפשר למצוא בשם המצביא המפורסם חניבעל ובשם אחיו עזרובעל.

דרך האתרים

לפי ספר במדבר, דרך האתרים היא הדרך שבה הלכו בני ישראל ממדבר סיני לכיוון ארץ כנען: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא).

לפי הזיהוי של קדש ברנע בעין קודיראת, מקובל לזהות את דרך האתרים כדרך העוברת מערד דרך ניצנה אל עין קודיראת.

אולם לפי הפסוק המשייך את חורמה להר שעיר: "וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה" (דברים א), הרי שדרך האתרים עוברת לכיוון הערבה. דרך זו ירדה מערד אל אזור מכרות הנחושת של פונון וחשיבותה הייתה עצומה לתושבי האזור. ייתכן אם כך שבמקור שמה היה "דרך התמרים" ע"ש תמר. ייתכן ומדובר בשיבוש השם "דרך התרים", דרכם של עשרת המרגלים שיצאו לתור את הארץ.

החוקר יוחנן אהרוני, במאמרו 'דרכי המדבר בתקופת המקרא', היה החוקר הראשון שזיהה את הדרך הזאת מערד, דרך לדרום מערב, בינות למצודות הישראליות בהר הנגב ועד למצודת אהרוני בקוסיימה .ידועות מספר מצודות לאורך דרך האתרים כמו חרבת חלוקים ,חרבת הרועה ועוד. מתברר כי כביש שדה בוקר ,ירוחם דימונה עובר ברובו על הנתיב הקדום של דרך האתרים.

הונגריה

הוּנְגַרְיָה (בהונגרית: Magyarország (מידע • עזרה)) היא מדינה ללא מוצא לים הנמצאת במרכז אירופה. הונגריה גובלת באוסטריה, בסלובקיה, באוקראינה, ברומניה, בסרביה, בקרואטיה ובסלובניה.

הונגריה הייתה מיושבת מזמנים פרהיסטוריים. שטחה נכלל באימפריה הרומית, ועם נפילתה הייתה יעד לפלישות של שבטי נוודים. המדיארים השתלטו על הארץ במאה העשירית והקימו את ממלכת הונגריה. הממלכה, שקיבלה עליה את הנצרות הקתולית, הגיעה בימי הביניים למעמד של מעצמה אזורית, אך נפלה לידי האימפריה העות'מאנית ב-1526 והייתה תחת שלטונם כ-150 שנה, לאחריהן נכבשה בידי אוסטריה ההבסבורגית. במאה ה-19 השיגו ההונגרים אוטונומיה נרחבת בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר תבוסת האימפריה במלחמת העולם הראשונה הפכה הונגריה, על-פי חוזה טריאנון, למדינה עצמאית. במלחמת העולם השנייה ניצבה הונגריה לימין מדינות הציר ובסופה נכבשה בידי הצבא האדום. ברית המועצות השליטה בהונגריה דיקטטורה קומוניסטית, וסייעה לדכא נסיון התקוממות ב-1956. המשטר הקומוניסטי קרס ללא אלימות בסוף שנות השמונים. בשנת 1999 הצטרפה הונגריה לברית נאט"ו וב-2004 לאיחוד האירופי.

פני השטח ברובם מישוריים. שני נהרות גדולים חוצים את הארץ מצפון לדרום - הדנובה והטיסה.

השפה הלאומית, הונגרית, היא ממשפחת השפות הפינו-אוגריות ואינה קרובה לשפות של העמים השכנים. האוכלוסייה אחידה יחסית מבחינה אתנית.

הכוחות המזוינים של ארצות הברית

הכוחות המזוינים של ארצות הברית (באנגלית: United States Armed Forces) הם הכוחות הצבאיים המאוחדים של ארצות הברית ונחשבים לחזקים ולמתקדמים בעולם. הכוחות של ארצות הברית לוקחים חלק, מלבד במלחמות ארצם, גם במשימות של האו"ם ככוח שלום, וכחלק מברית נאט"ו, במשימות שנועדו לשמירת היציבות הכלל עולמית. הכוחות של ארצות הברית הם הכוח הצבאי בעל פריסת הכוחות הרחבה ביותר בעולם, והשני בגודלו בעולם מבחינת כח האדם וכמות כלי הנשק הגרעיניים שברשותו. הכוחות כפופים למחלקת ההגנה, ומפקדם העליון הוא נשיא ארצות הברית. יושב ראש המטות המשולבים מוגדר בחוק האמריקני כקצין הבכיר ביותר בכוחות המזוינים של ארצות הברית, והיועץ הצבאי הראשי לנשיא ארצות הברית. תפקידו הוא להוביל את הפגישות ולתאם את המאמצים של המטות המשולבים (JCS).

הכוחות מופעלים על ידי הפיקודים הקרבים המאוחדים. בהתאם לחוק גולדווטר-ניקולס מ-1986, שרשרת הפיקוד היא נשיא ארצות הברית ← מזכיר ההגנה של ארצות הברית ← מפקד הפיקוד הקרבי.

הכוחות של ארצות הברית מורכבים מחמש זרועות:

צבא ארצות הברית (Army) - צבא היבשה, הכוח היבשתי העיקרי.

חיל הים האמריקני (Navy) - חיל הים הגדול ביותר בעולם.

חיל האוויר האמריקני (Air Force) - חיל האוויר הגדול ביותר בעולם.

חיל הנחתים האמריקני (Marine Corps) - חיל רגלים מובחר המאומן בפלישה מהים.

משמר החופים האמריקני (Coast Guard) - אחראי לשמירה על הגבולות הימיים.

המסדר הטבטוני

המסדר הטבטוני, ובשמו הרשמי: "המסדר על שם מרים הקדושה של הטבטונים בירושלים" (בלטינית: Ordo domus Sanctæ Mariæ Theutonicorum Hierosolymitanorum) היה אחד משלושת המסדרים הצבאיים הגדולים שפעלו בממלכת הצלבנים שבארץ ישראל בתקופת מסעי הצלב. המסדר נוסד בעכו בשנת 1198 כמסדר צבאי, לאחר שפעל בתחילה כאכסניה, בית-חולים ובית תפילה עבור צליינים דוברי גרמנית שהצטרפו למסעי הצלב בארץ ישראל. פריט הלבוש הייחודי להם היה שכמיות לבנות וסמלם היה צלב שחור. פעילות המסדר התרכזה בשני מוקדים: מוקד אחד התקיים בשטח ממלכת ירושלים הצלבנית ומוקד נוסף התקיים במושבות המסדר בצפון אירופה, בגרמניה ובארצות הבלטיות.

העולם ההלניסטי

העולם ההלניסטי שנוצר כתוצאה מהקולוניזציה היוונית וממלחמותיו של אלכסנדר הגדול הקיף את כל אגן המזרחי של הים התיכון, חלקים מהאגן המערבי, את כל המזרח התיכון וחלקים מאסיה המרכזית. נהוג למנות את התקופה ההלניסטית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ולסיימה בשנת 30 לפנה"ס עם מותה של המלכה ההלניסטית האחרונה קלאופטרה.

במזרח הגיע בתוך יבשת אסיה עד הודו ואילו במערב עד אזור פרובנס של ימינו בצפון מזרח כלל את אזור חצי האי קרים ושטחים הנמצאים מזרחית לו. הישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי הדיאדוכים שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. דיאדוכים אלה נלחמו האחד בשני עד חורמה במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם מלחמות הדיאדוכים. הם הורישו את הסכסוך המר לצאצאיהם שהמשיכו אותו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.

לממלכות ולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעיתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים לתרבות ההלניסטית, אם כי מאפייניה היווניים היו חזקים יותר בחופיו של הים התיכון והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה ככל שהתרחקה המדינה מהאזור הים תיכוני.

הגיוון המדיני והחברתי הכלכלי היה רב. מערי מדינה שהמשיכו את המסורת של יוון הקלאסית עם מוסדות דמוקרטיים וטיראניה דרך ליגות מקומיות של מספר ערים או אזורים גאוגרפיים דוגמת הליגה האיטולית ביוון גופא עד מדינות ענק כגון מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית שהתאפיינו במשטר מלוכני.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

טרור אסלאמי

טרור אסלאמי הוא כינוי לכלל פעולות הטרור או האלימות, שמבוצעות על ידי ארגוני אסלאם קיצוני, הן אסלאם סוני והן אסלאם שיעי, לרוב בשמה של מלחמת קודש (ג'יהאד) נגד הבלתי מאמינים, המכונים "כופרים", בין אם הם מוסלמים מזרם אחר, מוסלמים חילוניים או שאינם מוסלמים. הטרור האסלאמי הוא תוצר של האידאולוגיה האסלאמיסטית, אשר רעיונותיה תפסו אחיזה במהלך המאה ה-20 והשתלבו גם באידאולוגיה של ארגוני הטרור הפלסטיני. במהלך מאה זו, בעיקר במחציתה השנייה, נוסדו ארגוני טרור אסלאמי בארצות רבות, וכיום פועלים ארגוני טרור אסלאמיים חמושים כמעט בכל ארצות האסלאם ואף מחוץ להן.

יואש (מלך ישראל)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת ישראל בשנים 800 עד 784 לפנה"ס. מוזכר גם בכתובת האשורית של אדד-ניררי השלישי, שנכתבה על גבי אסטלה שנמצאה בתל א-רימאח, כמעלה מס לאשור, "הוא (=אדד-נררי) קיבל את המנחה של יואש משומרון (Iu'ash Samirināya)".יהואש מלך לאחר ימי השפל של ממלכת ישראל בימי אביו יואחז. על המפנה במצבה המדיני של ישראל שחל בימי יהואש נכתב בספר מלכים:

חוגי הנביאים ובראשם אלישע הנביא (שהיה אז זקן מופלג) עודדו את מלך ישראל למסע שחרור לאומי ולמלחמת חורמה בארם. אלישע הזקן קרא ל"חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה" (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ז). באורח סמלי תבע הנביא ממלך ישראל "לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ-שֵׁשׁ פְּעָמִים" (שם, יט). מפנה מדיני זה כרוך כנראה בתבוסת ארם בידי מלך אשור אדד-ניררי השלישי בשנת 804 לפנה"ס.

על עוצמתה החדשה של ישראל מעידה העובדה שאמציה מלך יהודה שכר מיואש 100,000 חיילים על מנת לשתפם במסעו נגד אדום: "וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר-כָּסֶף" (דבה"ב כה, ו). לפי המסורת המובאת בספר דברי הימים, ויתר אמציה בסופו של דבר על השימוש בחיל זה ושילחם לישראל בחזרה, מה שעורר את כעסם של החיילים המוחזרים ובתגובה לכך הם פשטו על ערי יהודה, בזזו ביזה והרגו הרג רב: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד-בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה (שם, יג). כנראה בתגובה על כך נאמר במלכים ובדברי הימים שאמציה, לאחר ששב ממסעו באדום שלח למלך ישראל הכרזת מלחמה. מלך ישראל ניסה אמנם להניאו מצעד זה אך המלחמה פרצה בסופו של דבר וצבא יהודה הובס. צבא ישראל פרץ את חומת ירושלים ולקח את כל הזהב והכסף שבאוצרות המקדש ובאוצרות בית המלך.

אחריו שלט בנו ירבעם השני שבימיו הגיעה ממלכת ישראל לשיא גודלה.

מאפיה

המאפיה (מסיציליאנית: Mafia) היא ארגון העוסק בפשע מאורגן אשר התפתח במאה ה-19 בסיציליה כארגון עממי המבוסס על קודים של כבוד שנלחם בשחיתות של השלטון המקומי המחובר לשלטון זר. משמש גם ככינוי לארגוני פשע במדינות שונות, מהם בעלי זיקה ליוצאי איטליה ומהם חסרי זיקה כזו. חבר במאפיה נקרא מאפיוזו (בעברית: מאפיונר), או גנגסטר (מן המילה gang - כנופיה).

מהומות היימרקט

מהומות היימרקט (Haymarket affair), אשר פרצו בחודש מאי 1886 בשיקגו, ארצות הברית, הן בעיני רבים נקודת ציון היסטורית במאבקם של פועלים לזכויות העובדים והשפיעו על קביעת חג הפועלים ב-1 במאי.

ב-1 במאי 1886 הכריזה קואליציה של איגודי העובדים בארצות הברית על שביתה כללית, לאחר שתביעתם משנת 1884, לקצר את יום העבודה לשמונה שעות, לא נענתה. התביעה ביקשה להשוות את תנאי הפועלים השכירים בארצות הברית, אשר עבדו למעלה מעשר שעות ביום שישה ימים בשבוע בתנאים שסיכנו את בריאותם וחייהם, לאלו של הפועלים הקנדיים שזכו ביום עבודה מקוצר בן תשע שעות זמן קצר קודם לכן.

שביתות העובדים, שהיו אסורות על פי החוק בארצות הברית, הובילו להתנגשויות אלימות בין המשטרה לעובדים, בעיקר בשיקגו. ב-3 במאי נהרגו שני מפגינים בהתנגשות עם המשטרה. במחאה על ההרג התכנסו ב-4 במאי בכיכר היימרקט (Haymarket), מרכז מסחרי בעיר, אנרכיסטים ואנשי איגודי העובדים. ההתכנסות הייתה שקטה. על פי פול אבריך, היסטוריון אמריקאי המתמחה בחקר האנרכיזם, האספה פתחה בדברי אוגוסט ספייס:

"נראה שהדעה השלטת בחדרים מסוימים היא כי אספה זו אורגנה כדי להתחיל מהומה, ולכן מולנו הערכות כמו-צבאית של הכוחות המכונים "חוק וסדר". ועם זאת, הרשו לי לומר לכם שפגישה זו לא זומנה למטרה זו. מטרת פגישה זו היא להסביר את המצב של תנועת "שמונה שעות העבודה" ולשפוך אור על האירועים האחרונים שנקשרו בה."אחריו נאם אלברט פרסונס. ברוס נלסון, היסטוריון המתמחה בעבודה מאורגנת, כותב בספרו "beyond martyrs" שההפגנה הייתה כל כך שקטה, עד כי ראש העיר דאז קרטר הריסון שצפה בהפגנה, עזב הביתה מוקדם. בעת תחילת האלימות רוב המפגינים כבר חזרו לביתם ומזג האוויר הגשום החמיר. בשעה 22:30 נכנסו כוחות המשטרה בפריסת כוחות מבצעית לכיכר וקראו לנואמים לחדול מנאומם ומהמפגינים להתפזר. לאחר מכן אלמוני השליך פצצה מאולתרת לעבר השוטרים. אחד השוטרים נהרג מיד ושישה מתו מפצעיהם לאחר מכן. הדיווחים לגבי האירועים שהתרחשו לאחר הפיצוץ סותרים. על פי ההיסטוריון פול אבריך, המפגינים החלו להימלט לאחר הטלת הפצצה וכוחות המשטרה פתחו באש חיה, ולאחר מכן טענו נשקם וירו עוד מטח, בעוד בכתבה לאחר האירוע נכתב בניו יורק טיימס כי חילופי האש היו הדדיים. השיקגו טריביון פרסם את דבריו של בכיר אנונימי במשטרה שטען כי "רוב השוטרים נפגעו מאש כוחותינו... חלק מהשוטרים נמלטו מזירת האירוע, ואלו שלא רוקנו את תופי אקדחיהם אחד לתוך השני". מבין המפגינים נהרגו לפחות ארבעה ונפצעו לפחות 70 נוספים מאש המשטרה. מבין השוטרים נפצעו 60 בקירוב. השוטרים הפצועים וחלק מהפועלים הפצועים נלקחו לתחנת משטרה קרובה לטיפול. מייקל שאק, שוטר בדרגת קפטן, לאחר מכן כתב כי מספר הפועלים הפצועים "עלה בהרבה על מספר השוטרים". ה"שיקגו הרלד" תיאר את האירוע כ"טבח פראי". לא ניתן לקבוע בוודאות כמה אזרחים נפצעו במהומות, מכיוון שחלקם לא ניסו לקבל טיפול מחשש למאסר. לא ידוע מי השליך את הפצצה, אך מקרב הקבוצות הקיצוניות היו שקראו עם תחילת השביתה למהפכה אלימה תוך שימוש בנשק חם.

בעקבות האירועים פתחה המשטרה במלחמת חורמה נגד קבוצות אנרכיסטיות ורדיקליות. מאות נעצרו ושני עיתונים אנרכיסטיים נסגרו. ב-21 ביוני באותה שנה נפתח משפטם של שמונה ממנהיגי הקבוצות האנרכיסטיות והרדיקליות, בהם אוגוסט ספייס ואלברט פרסונס. השמונה הואשמו בקשירת קשר והורשעו. שבעה מהם נידונו למוות, והשמיני נדון לחמש עשרה שנות מאסר. לאחר שערעורם נדחה, הגישו השבעה בקשה לחנינה מהמושל. בקשתם של שניים מהנידונים למוות התקבלה, ועונשם הומר במאסר. אחד הנידונים, שבקשתו לחנינה נדחתה, התאבד בכלא. היתר, ספייס ופרסונס ביניהם, הוצאו להורג בתלייה ב-11 בנובמבר 1887.

ב-1893 גינה מושל אילינוי את משפטם של השמונה כעיוות דין וחנן את השלושה שנותרו בחיים.

לזכר האירועים הללו, מצוין אחד במאי, יום תחילת השביתה הכללית שהובילה למאורעות היימרקט, על ידי ארגונים סוציאליסטים וקומוניסטים ברחבי העולם ועל ידי מדינות רבות.

מלחמת חורמה

הביטוי "מלחמת חרמה" או "עד חורמה" הוא ביטוי שמשמעותו מלחמה קשה עד להפסד או ניצחון מוחצים. מקורו בספר דברים, פרק א', בקללה "וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי ... לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם ... וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה". כאן, ההכאה "עד חורמה" היא פעולה מלחמתית של הדיפת האויב עד למקום בשם חורמה. מקומה המדויק של העיר חורמה אינו ידוע. משערים כי העיר נמצאת בדרום הארץ, בקרבת העיר ערד.

סיחון

סיחון מוזכר במקרא כמלך העם האמורי, אשר שלט על השטח שבין נחל ארנון לנחל יבוק. סיחון היה אחד משני מלכי האמורי בעבר הירדן, לצד עוג מלך הבשן.

עגלון (עיר מקראית)

העיר המקראית עֶגְלוֹן מופיעה במקרא לראשונה, בסיפור על מלכה דְּבִיר אשר נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כאשר נחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון, כאמור:

"וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..." (יהושע י', ג'-ה').

לפי המתואר במקרא, יהושע הביס את צבאם של חמשת המלכים ורדף אותם עד חורמה. עגלון הוחרבה בידי צבאו של יהושע שהצליח להגיע עד לחומות העיר ולפרוץ אותם אחרי הטלת מצור כבד על העיר: "וַיַעֲבׁר יְהוֹשֻעַ וְכָל יִשְרָאֵל עִמּוֹ מִלָכִישׁ עֶגְלֹנָה, וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ..." (יהושע י', פס' ל"ד-ל"ו).

האזכור האחרון של עגלון מופיע בתקופת ההתנחלות, בו מסופר שהעיר נכללה בנחלת שבט יהודה: "זׁאת נַחֲלַת מַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה...לָכִישׁ וּבַצְקַת וְעֶגְלוֹן." (יהושע ט"ו, פס' כ'-ל"ט).

בתרגום השבעים כתוב בפסוקים המצוטטים לעיל "עדולם" במקום עגלון. זוהי סיבה אפשרית לכך שאוסביוס ומתרגמו היירונימוס הקדוש איחדו באונומאסטיקון את עגלון ואת עדלם לעיר אחת: "עגלון ה(נקראת) גם עדלם, אשר את מלכה דביר הכה יהושע. במטה יהודה. והיום הוא כפר גדול מאוד למזרח בית גוברין בי' מילים ממנה ."

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.