חורבת ענים

חורבת עָנִים (במקור: ח'רבת ע'ווין א-תחתא) הוא שמו של אתר בדרום הרי חברון בו מצויים שרידיו של יישוב מקראי ותלמודי, כ-20 ק"מ מצפון מערב לערד ובתחום יער יתיר. האתר סמוך ליישוב ליבנה מדרום מערב.

BeershebaNorthNegev
PikiWiki Israel 7991 old synagogue in yatir forest
בית הכנסת מכיוון צפון-מזרח
Annim121 (3)
בית הכנסת מדרום
Annim121 (4)
בימת בית הכנסת הפונה צפונה לעבר ירושלים
Annim121 (1)
מערות מגורים בענים

גאוגרפיה וסביבה

האתר ממוקם בשיפולי גבעה, ובגובה 685 מטר מעל פני הים. באתר נמצאו כ-50 מרתפי מגורים חצובים בצורת מערות. רק אחדים מקירות המבנים בולטים על פני השטח. בפתחי אחדות מהמערות בנויים משקופים מפוארים יחסית לתקופה, ועליהם תבליטי רוזטות.

בנוסף לכך, בסביבת החורבה נמצאים מתקנים חקלאיים, בורות מים, גדרות צאן, בית קברות ושרידי בית כנסת. בראש הגבעה נמצאו שרידי מצודה מתקופת הברזל. מיקומה הגאוגרפי והממצא הקרמי שנתגלה בה הביאו לזיהויה עם עָנִים המקראית. "ענים" כלולה בתחום נחלת שבט יהודה לפי ספר יהושע: "וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים"[1].

אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 כלל את "ענים" בין יישובי דרומא, והבחין בין שני חלקיה של העיר: האחד מכונה "כפר גדול של יהודים", ומיקומו המשוער הוא "ח'רבת ע'ווין א-תחתא" (התחתונה); והשני מתואר כ"כפר אחר עניא סמוך לראשון, היום הוא כולו נוצרים הוא למזרח הראשון", ומיקומו המשוער הוא "ח'רבת ע'ווין אל-פוקא (העליונה), צפונית מזרחית ליישוב ליבנה. חלוקה זו, בין ענים התחתונה והעליונה, התקיימה גם בתקופת המקרא, ועדות לכך נמצאת בחרסי ערד, שם נזכרים (בכתיב חסר): ענים תחתנם ועלינם[2].

בית הכנסת

בענים נחפר בית כנסת מתקופת התלמוד.[3] כמו בבתי כנסת אחרים בדרומא השלב הראשון הוא מהמאה ה-3. בית הכנסת התקיים עד מאה ה-7. פתחו של בית הכנסת הוא למזרח, ומבנהו אורכי כמו במעון העתיקה. בחזית ניצבים עמודים על אדנים מרובעים ועליהם כותרות. בבית הכנסת נמצאו גם חלקים של אגן שיש לנטילת ידיים. הרצפה כוללת פסיפסים עם תאורים גאומטריים.

האולם היה מקורה בגג רעפים והקירות היו מטוייחים. נמצא גם, כי אימצו בבית הכנסת מנהג שהתגלה במעון להשאיר בבית הכנסת חלק מהסלע המקורי. הארכאולוג צבי אילן, איתר בבית הכנסת את "המרחב המקודש" שכדוגמתו לא התגלתה באף בית כנסת אחר. "המרחב המקודש" הנ"ל היווה רבע מרוחב האולם ונחסם על ידי לוחות סורג, שכמה מחלקיהם נמצאו.

מדרום לבניין יש מדרגות אל בור מים ואל מערות מסתור שהיו מוגנות היטב מפני כניסת זרים. מכלולים דומים נמצאו ליד בתי כנסת נוספים באזור. לפי שרידים שנמצאו במקום, בין השאר מטבעות זהב, המקום היה פעיל עד המאה ה-8. מכאן גם ההשערה שיהודי המקום, בדומה ליהודי יוטה, חיו במקום עד התקופה הערבית הקדומה, ואז נאלצו לקבל עליהם את דת האסלאם.

המתקנים החקלאיים

במקום נמצאו מתקנים חקלאיים הממוקמים ברצף גאוגרפי. קיומם של המתקנים בסמיכות, מעיד על כך שבמקום היה ריכוז גדול של אוכלוסייה. בין השאר נמצאו באתר המתקנים הבאים:

  • גת - הייתה חצובה בסלע בשלשה משטחים מדורגים: בראשון דרכו את הענבים, ממנו גלש המיץ לתא קטן ששימש לשיקוע גרעיני הענבים ושאר הפסולת המוצקת. משם עבר הנוזל לכלי הקיבול, בדרך כלל כדי חרס. משם רוכזו הכדים במחסנים תת-קרקעיים עד גמר תהליך התסיסה והפיכתו של הנוזל ליין.
  • בור מים - שריד למאגר מים תת-קרקעי שנחצב בסלע.
  • בית בד - חצוב בסלע. חלקיו המזוהים הם: "ים" – המתקן התחתון הקבוע, ו"מֶמֶל" – המתקן הנייד שהופעל על ידי בהמת עבודה.

לאורך שביל המתקנים החקלאיים ניתן לראות גדרות אבן ששימשו כמכלאות צאן.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ'.
  2. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, הוצאת מוסד ביאליק, 1992, עמ' 82-81.
  3. ^ שלושה נוספים מאותה תקופה הם : מעון, סוסיא ואשתמוע. גם, ר' ד' עמית, "בתי הכנסת בחורבת מעון ובחורבת ענים והיישוב היהודי בדרום הר חברון," דיסרטציה דוקטרלית, אוניברסיטה העברית, 2003
חורבת ענים - במרכז שרידי המגדל ומימין חזיתו המזרחית של בית הכנסת
חורבת ענים - במרכז שרידי המגדל ומימין חזיתו המזרחית של בית הכנסת
בוכנה

בֻּכְנָה היא גליל מתכת (לרוב אלומיניום), אשר נע הלוך ושוב בתוך צילינדר. הבוכנה היא החלק העיקרי של מנועים בוכנאיים ומשאבות בוכנאיות. במנועי בעירה פנימית בוכנאיים, למשל, נדחפת הבוכנה על ידי גזי השריפה, ובאמצעות טלטל ומנגנון ארכובה ממירים את תנועתה הקווית לתנועה סיבובית של הצרכן (גלגלי רכב, מדחף של אנייה, גנרטור חשמלי וכדומה).

על בוכנה של מנועים בוכנאיים מורכבות אחת עד ארבע טבעות (רינגים) העשויות בדרך כלל מפלדה קשה. הטבעות יוצרות אטימה של חלל השריפה בצילינדר, וזאת על מנת להשיג לחץ דחיסה גבוה מחד, וחיכוך נמוך בין הבוכנה לצילינדר מאידך. החיכוך בין הטבעות לצילינדר מוקטן באמצעות מערכת סיכת שמן בלחץ. אין להרכיב את הרינגים שהמנעולים שלהם אחד מעל השני ואין להרכיב מעל פין הבוכנה יש להרכיב מעל חצאית הבוכנה בזווית של 60 מעלות.

בעבר הבוכנה הייתה עשויה מרזל/פלדה, כיום הבוכנה עשויה מדור אלומיום סגסוגת אלומיניום, משום שאלומיניום מוליך חום בצורה יותר טובה וגם יותר קל.

לבוכנה צורה קונית היא קטנה למעלה ויותר רחבה למטה וזאת בגלל שהחלק החם יותר הוא למעלה והוא מתפשט יותר. בנוסף לבוכנה צורה אובאלית בניצב לפין הבוכנה על מנת שבחום הסגסוגת שמתפשטת תקבל צורה סימטרית לאורך פין הבוכנה.

הבוכנה עובדת בטמפרטורות של בין 300–450 מעלות צלזיוס בראש הבוכנה ובין 180–280 בחצאית הבוכנה.

בוכנה הידראולית היא מכשיר המפעיל כוח רב בצורה קווית (ליניארית). הבוכנה ההידראולית מורכבת מגליל ובתוכו בוכנה הנעה באמצעות לחץ של נוזל.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

עד כה נתגלו כמאה ושלושים בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים לתקופות שמן המאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.

בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.

בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.

דרומא

דרומא הוא שמו של חבל ארץ היסטורי, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון מהמאה ה-2 עד המאה ה-9 - התקופה בין סיום מלחמת בר כוכבא ועד לתום התקופה הביזנטית.

השם דרומא מיוחס לאזור דרום הרי חברון בדברי חז"ל וגם על ידי אב-הכנסייה, ההיסטוריון בן המאה ה-4, אוסביוס מקיסריה, המזכיר מושג זה בספר השמות (אונומסטיקון) שחיבר: "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".

האזור משתרע בשיפוליו הדרומיים של דרום הר חברון. גבולותיו:

בצפון - הקו המחבר בין בית גוברין במערב ועד חברון במזרח.

בדרום - בקעת באר שבע.

במערב – גבול שפלת יהודה עם מישור החוף הדרומי.

במזרח – מדבר יהודה.שרידי ההתיישבות היהודית שנמצאו באזור הם רבים - מקוואות טהרה, מערות קבורה, גלוסקמאות, ובתי כנסת.

חבל יתיר

חבל יתיר הוא אזור בדרום יהודה, הגובל בצפון-מזרח הנגב מדרום וממזרח, בהר חברון מצפון ובקצה הצפוני של הערבה. בחבל ארץ זה השוכן משני צדי הקו הירוק, מצויים היישובים בית יתיר, ליבנה, הר עמשא, מיתר, טנא עומרים, שמעה, עשהאל, כרמים ומחנה יתיר. כמו כן, שוכן בו יער יתיר, הגדול שביערות בארץ ישראל.

ליבנה

שָׁנִי (לִבְנָה), הוא יישוב קהילתי שחלקו התנחלות בחבל יתיר שבדרום הר חברון. היישוב הוא בעל אופי חילוני. הקו הירוק חוצה את היישוב לרוחב, כך שחלקו הדרומי נמצא בגבולות הקו הירוק, וחלקו הצפוני נמצא מעבר לקו הירוק. תוואי גדר ההפרדה (ששונה מתוואי הקו הירוק) עובר מצפון ליישוב.

Eshtemoa menorah.jpg דרומא
כרמלאשתמועסוסיא • חורבת ענים • יוטהתלהמעוןעין גדי – המקראיתרימוןחורבת יתיר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.