חורבת סרגונה

חורבת סרגונה היא חורבה בבקעת יבנאל שבגליל התחתון, בסמוך למושב הזורעים.

שמה המקורי הוא "ח'רבת סרג'ונה", והיא נזכרת בשם זה במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

החורבה קרויה על שם יישוב המוזכר בתלמוד בשם "סירגוניה", ובגרסאות אחרות "סרונגין" ו"סרונגיה", שהיה ביתו של רבי אבא סרונגיה[1].

בתלמוד הירושלמי מצוין כי "באר מרים" שבים כנרת מכוונת כנגד השער המרכזי של "כנישתא עתיקתא דסרונגין"[2]. ייתכן[דרוש מקור: לדעת מי] כי הכוונה לבית כנסת של אנשי סרגונה שישבו בטבריה.

בחורבה שרידי מבנים, בריכה חצובה ובנויה, וכן אבני גזית, אשר לפי ההשערה שימשו את בית הכנסת של היישוב[3].

חורבת סרגונה
מיקום
קואורדינטות 32°45′06″N 35°30′20″E / 32.7516°N 35.5055°E
(למפת הגליל העליון רגילה)
Upper galil
 
חורבת סרגונה
חורבת סרגונה

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ג'.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאיים, פרק ט', הלכה ג'.
  3. ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 83, ח' סרגונה.
בקעת יבנאל

בִּקְעַת יַבְנְאֵל (בערבית: "סהל אלחמא") היא בקעה במזרח הגליל התחתון, בין רמת פוריה שמעל הכנרת מצפון-מזרח, לרמת יבנאל מדרום-מערב. אורכה המרבי כ-9 קילומטרים ורוחבה 4–5 קילומטרים.

הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.

נזכרת לראשונה בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי בספר יהושע: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם".

בתחום הבקעה ובשוליה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב קדום שהיה בה בתקופות שונות, בייחוד בתקופת התלמוד, ובהם:

תל ינועם – "תל אל-נעמה", מזוהה כיום על ידי מספר חוקרים עם יבנאל המקראית, וזוהה בעבר עם העיר הכנענית ינועם הנזכרת במצבת ישראל.

חורבת ימה – "ח'רבת ימא", מזוהה עם היישוב התלמודי "כפר ימה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם יבנאל המקראית.

תל אדמי – "ח'רבת דאמיה", מזוהה עם היישוב התלמודי "דמין", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "אדמי".

חורבת עטוש – "ח'רבת עטושה", ממנה הגיע ככל הנראה האמורא מהדור השלישי רבי יצחק עטושיא.

חורבת אבצם – "ח'רבת בצום", במקום מערכת מחילות מסתור ומבנה קבר גדול.

חורבת בית גן - "ח'רבת בית ג'ן", במקום התגלו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

חורבת ציידתה – "ח'רבת ציאדה", מזוהה עם היישוב התלמודי "ציידתה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "הנקב".

חורבת סרגונה – "ח'רבת סרג'ונה", עיירה תלמודית ממנה הגיעו מספר חכמים.בתקופת העלייה הראשונה נרכשו אדמות בקעת יבנאל על ידי הברון רוטשילד, והוקמו עליהן המושבות יבנאל (1901) ובית-גן (1904). סמוך להן הוקמו המושבים משמר השלושה (1937) וסמדר (1953). ארבעת יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים (1939).

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה'.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

עד כה נתגלו כמאה ושלושים בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים לתקופות שמן המאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.

בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.

בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.

יבנאל

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

בסמוך למושבה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.