חורבת א-דיכה

חורבת א-דיכה (נקראת גם "חורבת דיכה" או "ח'ירבת א-דיכה", וגם "חרבת א-דכה") הוא אתר ארכאולוגי הממוקם 4 ק"מ צפונית-מזרחית לשפך הירדן לכנרת בתחום שמורת הטבע "פארק הירדן".

באתר שהיה ככל הנראה יישוב יהודי עתיק בגליל מתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, נמצאים שרידי בית כנסת עתיק מפורסם שנבנה במאה החמישית לספירה.

Upper galil

גילוי האתר

עוד מימי בית שני היה הגליל אזור המאוכלס באוכלוסייה יהודית גדולה (כאשר יישובים יהודיים התקיימו גם בגולן), שלאחר חורבן בית המקדש השני נהרו אליו יהודים רבים ששרדו את המרד הגדול מדרום וממרכז הארץ וגרמו לכך שהאזור ייהפך לריכוז היהודי הגדול ביותר בארץ בתקופות הרומית והביזנטית (שחופפות את תקופות המשנה והתלמוד בהתאמה).

האתר התגלה לראשונה על ידי לורנס אוליפנט וגוטליב שומכר שביקרו במקום ב-1883. אוליפנט מתאר את הביקור בספרו "חיפה": "מצאתי את עצמי עומד לפני בניין, שקירותיו עדיין עומדים לגובה שמונה רגל. בשטח היו אבני בנייה, קטעי עמודים , כותרות ובסיסים. הרושם הראשוני שלי היה כי מדובר במקדש רומי, אך לאחר בדיקה נוכחתי כי היה זה במקור בית כנסת יהודי...שטח החורבות פרט לבית הכנסת אינו גדול, אך מראה הסביבה מרהיב"[1]

האתר נחפר על ידי משלחת ארכאולוגים גרמנים בהנהגת הארכיטקט היינריך קוהל ולצידו עוזרים הארכאולוג קרל וצינגר וארנסט הילר שהגיעו לארץ ישראל ב-1905 (התקופה העות'מאנית בארץ ישראל) במטרה לחקור את בתי הכנסת העתיקים בה (במיוחד את אלה שבגליל ובגולן), לאחר שסיימו את עבודתם בכפר נחום החליטו להמשיך מזרחה לחורבת א-דיכה וצלחו את נהר הירדן, מנהיג המשלחת קוהל רשם על כך ביומנו: "יום שישי 28/4/1905: תחילת הליכה 7:40; בקצה הצפוני של האגם 9:40. חציית הירדן, הסוסים הולכים כשהמים מגיעים להם עד לחזה. הזרימה מאוד חזקה עד כי כך שהיא מסוגלת לסחוף פרדה עם הרוכב שעליה... החפירה מתחילה ביום שישי אחר הצהריים וממשיכה בניחותא גם למחרת. עונת האביב, הכל ירוק: 29/4 - שבת: החורבות נמצאות בערך שעה צפונית משפך הנחל [הירדן] על שטח בגדה השמאלית [מזרחית]... כל הבדואים שגרים שם סובלים באופן כרוני ממלריה. יש הרבה ירקות ושדות כותנה, בעיקר רימונים וגם תאנים ולימונים. מהעמק יש תצפית עד לים ועד לטבריה. רוח רעננה נושבת כמעט כל היום. עקרבים, בעיקר שחורים שאינם מסוכנים כמו הצהובים, מראים את עצמם לפעמים. השוורים אוכלים את העשב לפני האוהלים ומתגלגלים לפני האוהלים בפלגים הקטנים..."[2]

החפירה נמשכה עוד יומיים וביום שני בערב מסיימים. בספר המסכם של מסע המחקר מופיעה תמונה של רצפת בית הכנסת. בשנים שעברו מאז נלקחו כמעט כל חלקי המבנה לשימוש הכפריים שבסביבה ומה ששרד עד אחרי מלחמת ששת הימים התגלגל לחצר קיבוץ עין גב ושם ניתן לראות את הפריטים. במחקרו המקיף אודות בתי הכנסת העתיקים הציע צביקה מעוז שחזור מרשים לחזיתו של הבניין.[3]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ חרבת א-דכה מתוך אתר "בית יגאל אלון - מוזיאון ומרכז חינוכי - אדם בגליל, מאגר מידע".
  2. ^ "גשמי אביב בגולן" כתבה מאתר שישי בגולן.
  3. ^ "גשמי אביב בגולן" כתבה מאתר שישי בגולן.
פארק הירדן

פארק הירדן הוא פארק המשלב תיירות נופש ואתרים ארכאולוגים. הפארק המשתרע על שטח של 1,000 דונם שוכן מצפון לכנרת בצפון בקעת בית צידה ממזרחו של נהר הירדן ובצמוד אליו. שטח הפארק כולל גם שטחים משמורת טבע פארק הירדן. הפארק שייך לקרן הקיימת לישראל ומנוהל על ידי החברה הכלכלית לישובי הגולן.

בשטח האתר על שלוחת בזלת המתנשאת לגובה של 25 מטר מעל שטח הפארק, נמצא האתר הארכאולוגי תל בית צידה. התל מזוהה עם ממלכת גשור המופיעה במקרא. אתר נוסף הוא חורבת א-דיכה הכולל שרידי בית כנסת מהמאה החמישית לספירה. גם בחורבת א-רפיד נמצאו שרידי בית כנסת. באתר נמצאו שרידים ארכאולוגים מתקופת הברונזה הקדומה תקופת הברזל ומימי בית שני.

בשטח האתר קיימים שרידי טחנות קמח ושרידי אמות מים. הטחנות הופעלו בעזרת מים מהירדן שהוזרמו לטחנות באמצעות ארבע אמות המים. הטחנות היו בשימוש עד שנת 1967. אחת מאמות המים שופצה אורכה 600 מטר והיא מובילה מים מהירדן אל שתי טחנות קמח ששוחזרו באתר. בחזית טחנות המים משתרעת בריכה המשמשת כיום לתיירות נופש. גם אמת המים ששופצה משמשת במסלולי תיור וניתן ללכת לאורכה.

מקור מים נוסף בשטח הפארק הוא "עין משפע" הנובע למרגלות תל בית צידה. במרחק לא רב מהנביעה נחפרה בריכת מים רדודה אליה זורמים מי המעיין והמשמשת גם היא לתיירות נופש, מי המעיין זורמים לאחר הבריכה בפלג ונשפכים לירדן.

בשטח האתר הוכשרו מספר מסלולי הליכה העוברים באתרים השונים, בתוך סבך הצמחייה, לאורך הירדן, לאורך ובתוך אמת המים טחנות הקמח, תל בית צידה והמעיין.

במרכז שטח הפארק משתרעת חורשת עצי אקליפטוס. הצמחייה בפארק היא ברובה צמחיית נחלים הכוללת שיחי הרדוף הנחלים, סבך גדול של קנה מצוי, שיחי פטל קדוש, ערברבה שעירה, שנית גדולה, עצי שיזף מצוי, עץ שקמה בודד גדול מאד, עצי תמר וצמחים נוספים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.