חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 הוא חוק ישראלי המתייחס לפשעים שבוצעו בתקופת השואה, שחוקקה הכנסת הראשונה ב-1950. עיקר מלאכתן של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט בישראל בהקשר לחוק נסבה על "עוזריהם" של הנאצים (כלומר, משתפי פעולה) מבין היהודים שעלו לישראל לאחר המלחמה – ורובה נעשתה בשנות ה-50: במהלך עשור זה הועמדו לדין בהתאם לחוק עשרות יהודים ישראלים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (בעיקר יהודים שנחשדו ששימשו בתפקיד "קאפו"). המשפט המפורסם והמשפיע ביותר שנערך מתוקף חוק זה היה משפט אייכמן (1961).

מהות החוק

החוק קובע תחולה פלילית רטרואקטיבית על פשעים שבוצעו בתקופת השואה, וכולל עבירות ייחודיות לפשעי הנאצים ועוזריהם, ובהן פשעים נגד האנושות; מסירת בני אדם לידי הנאצים; סחיטה מאדם מוסתר ומבוקש על ידי הנאצים, או מן האדם המסתיר אותו; חברות ב"ארגון עוין" (כלומר בארגונים נאציים וארגונים משתפי פעולה).

החוק מאפשר העמדתו לדין של אדם שהיה מעורב בפשעי הנאציזם בפני בית משפט ישראלי על העבירות שביצע, על אף שהעבירות בוצעו שלא על אדמת מדינת ישראל וגם לא בוצעו כלפי אזרחי ישראל. המורשע בעבירות אלו (שאינן כוללות רק רצח, אלא גם עבירות פליליות אחרות כמו אינוס או גניבה), דינו "אותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל" (סעיף 2 לחוק).

החוק מתייחס גם לשחרור מן האחריות הפלילית או להפחתה ממנה, כאשר העבירות נעשו על מנת להימנע מסכנת מוות או למנוע מצב חמור יותר. על עבירות לפי חוק זה לא חלה התיישנות.

בקביעת החוק באה לידי ביטוי ההכרה במדינת ישראל כמייצגת העם היהודי.

העמדות לדין ופסקי דין

Eichman Trial1961
משפט אייכמן (1961): גדעון האוזנר עומד, לשמאלו רוברט סרווציוס, ואדולף אייכמן יושב בתא הזכוכית.

ברקע לחוק, בין היתר, לחץ שהפעילו ניצולי השואה לבוא בדין עם פעילותם של יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים, ולאחר המלחמה עלו לישראל (למשל, אלה ששירתו את הנאצים כקאפו, או אחראי בלוק במחנה ריכוז והתאכזרו לכפופים להם). מספר משתפי פעולה יהודים כאלה הועמדו לדין (ההיסטוריונית חנה יבלונקה מעריכה את מספרם בארבעים), עם פסקי דין שנעו בין זיכוי לבין עונש מוות[1].

במקרה של יחזקאל אינגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה גרוס-רוזן נגזר עונש מוות, אך זה הוחלף בעונש מאסר של שנתיים, ואינגסטר מת זמן קצר לאחר שחרורו. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.

ב-1961 הועמד לדין, הורשע והוצא להורג אדולף אייכמן מתוקף חוק זה. ב-1988 הורשע איוון דמיאניוק ונידון למוות על פי חוק זה, אך בערעור בפני בית המשפט העליון בוטלה ההרשעה מחמת הספק.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חנה יבלונקה, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם: היבט נוסף לשאלת הישראלים, הניצולים והשואה, קתדרה, 82, תשנ"ז, עמ' 135-152.
אדם בן כלב

אדם בן כלב הוא ספר מאת יורם קניוק אשר ראה אור בהוצאת עמיקם ב-1969. הספר עוסק בחייהם של ניצולי השואה בישראל ובהתמודדותם עם הצלקות הנפשיות העמוקות שהם נושאים עמם.

איגרת הבזק של היידריך

איגרת הבזק (בגרמנית: Schnellbrief) היא איגרת ששלח ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך ריינהרד היידריך אל ראשי האיינזצגרופן שהיו ממוקמים בפולין הכבושה. האיגרת נשלחה ב-21 בספטמבר 1939, שלושה שבועות לאחר כניסת הכוחות הגרמניים לפולין ופתיחתה של מלחמת העולם השנייה.

באיגרת כתב היידריך את ההוראות הראשונות בנושא יהודי פולין. צוין בה כי:

יש לשמור על האמצעים המתוכננים כסוד כמוס;

יש להבדיל בין: המטרה הסופית, Endziel, (שמחייבת זמן רב יותר) ובין: שלבים בביצוע המטרה הסופית (שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים).

התוכניות מצריכות הכנה יסודית, טכנית וכלכלית.

אל נלך כצאן לטבח!

"אל נלך כצאן לטבח!" (במקור ביידיש: לאָמיר ניט גיין ווי שאָף צו דער שחיטה) הוא כרוז שפורסם על ידי אבא קובנר בליל השנה החדשה 1942 (31 בדצמבר 1941 – 1 בינואר 1942) בגטו וילנה לקריאה למרד יהודי בשואה.

בור הריגה

בור הריגה (בגרמנית: Tötung Grube) הוא שיטת רצח המונים, שבוצעה על ידי כוחות גרמניה הנאצית, והייתה שכיחה בעיקר בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה ובשטחי מזרח אירופה, באזורים שנכבשו על ידי הנאצים בשטחי ברית המועצות (שכללו את מזרחה של פולין, המדינות הבלטיות וחלקים מרומניה). בין שאר אתרי בורות הירי ידועים באבי יאר, שבו נרצחו יהודי קייב והסביבה; פונאר, שבו נרצחו יהודי וילנה; והפורט התשיעי בקובנה. בתקופת השואה נרצחו כמיליון וחצי יהודים בשיטה זו.

גטו (מחזה)

גטו הוא מחזה מאת המחזאי הישראלי יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1983 וזכה להצלחה בינלאומית. הוא תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים.

"גטו" הוא המחזה הראשון בטרילוגיית "טריפטיך הגטו", שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף".

בישראל הועלה המחזה שלוש פעמים בתיאטראות גדולים: פעמיים בתיאטרון חיפה ופעם אחת בתיאטרון הקאמרי.

פעם נוספת הועלה מחזה זה בשנת 2015 על ידי ״המרכז לאומנויות הבמה״, קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות.

האנציקלופדיה של השואה

האנציקלופדיה של השואה, בעריכת פרופ' ישראל גוטמן, יצאה לאור בשנת 1990 בהוצאת יד ושם, ידיעות ספרים וספרית פועלים בשתי מהדורות במקביל - בעברית ובאנגלית. למהדורה העברית שישה כרכים ולאנגלית ארבעה.

האנציקלופדיה כוללת מאות ערכים, איורים, מפות ורשימות ביבליוגרפיות. כן כוללת האנציקלופדיה מפתח מונחים. במהדורה העברית המפתח (בסוף כרך שש) מכיל רשימות דו-לשוניות של שמות אנשים, מקומות וארגונים. לאנציקלופדיה מצורפים נספחים שונים, ביניהם: נספח כרונולוגי, נספח סטטיסטי של קורבנות השואה, רשימת דרגות צבא ואס אס, רשימת ראשי תיבות וקיצורים לועזיים.

חלומות (יצירת מחול)

חלומות היא יצירת מחול שבאה כתגובה של אנה סוקולוב לזוועות השואה, כפי שצפו ועלו במהלך משפט אייכמן. היצירה הועלתה לראשונה בניו יורק בשנת 1961, ומאוחר יותר הועלתה בישראל על ידי התיאטרון הלירי בביצוע להקת בת שבע ולהקת קול ודממה.ביצירה זו משתמשת סוקולוב באמצעים שונים, כגון: גבר שרץ מבלי לברוח; הושטת יד מבלי לגעת; משחק נטול רגש; זעקה ללא קול; 6-8 רקדנים לבושים בבגדים אפורים ופשוטים; רקדנית שמטפסת מעל ראשי הגברים הצועדים; בחורים קפואי מבט ורגש; בחורים שפוסעים מירכתי הבמה עד לקדמתה כשאישה צועדת מעליהם ודורכת על כתפיהם כחולמת להגיע רחוק; שלוש נערות שהגרמנים לקחו את גופן אבל לא את נשמתן, המסומלת באמצעות פרח קטן ואדום החבוי באגרופיהן הקמוצים; ילדה הלבושה בשמלה לבנה מאוד פשוטה שמרימה את ראשה מעלה ואת ידיה לצדדים ומתמוטטת אל זרועות האימה. בקטעים מסוימים נעשה שימוש גם במוזיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך, אנטון וברן, תיאו מסרו.

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום זיכרון לזכר השואה המצוין ב-27 בינואר. תאריך זה נבחר משום שהוא היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים, ושימש מדינות אחדות, ובהן גרמניה ובריטניה, כיום הזיכרון לשואה עוד קודם להחלטת האו"ם. לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת 2006, וההחלטה עליו התקבלה פה אחד. ההחלטה מציינת את רצח היהודים ומיעוטים נוספים בידי הנאצים.

מחנה עבודה

מחנה עבודה (בגרמנית: Arbeitslager) הוא השם שנתנו הנאצים למתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודה.

מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכו'.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

מפקד קהילות הונגריה

מפקד קהילות הונגריה היה מעין מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1944 בידי המועצה המרכזית של יהודי הונגריה, לאחר פלישת גרמניה הנאצית להונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה ובתחילת שואת יהודי הונגריה. המפקד נועד למפות את מקומם ומספרם של היהודים החיים בהונגריה באותה עת. המפקד נערך על ידי שליחת שאלון לקהילות, ומלמד רבות את חוקרי התקופה, עד כמה היה מצבם של הקהילות היהודיות בכי רע.

משאית גז

משאיות גז (בגרמנית: Gaswagen) היוו אחד מאמצעי ההשמדה של היהודים על ידי הנאצים במסגרת "הפתרון הסופי".

משפט אייכמן

משפט אייכמן הוא משפט שהתנהל בישראל בשנת 1961, ובו הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן על פי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, בגין מעשיו בשואה ובסיומו נידון למוות והוצא להורג בתלייה.

אייכמן היה מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, בדרגת אובר-שטורמבנפיהרר (סגן-אלוף) באס אס, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה. הוא היה אחראי מטעם הנאצים על כל משלוחי הרכבות והאקציות מרחבי אירופה אל מחנות הריכוז וההשמדה. בהונגריה הוא ניהל במישרין את השילוח, ובשואת יהודי הונגריה כמעט חצי מיליון איש נשלחו אל מותם. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא ברח לארגנטינה, וחי שָׁם בשֵׁם הבדוי "ריקרדו קלמנט", עד אשר הוא נלכד ב-1960 על ידי המוסד והובא לישראל.

חשיבותו הגדולה של משפט אייכמן היא בכך שרבים מניצולי השואה פתחו את סגור לבם בעת עדותם, וכך גברה תודעת השואה בציבור הישראלי ובעולם, כמו גם האמפתיה כלפי הניצולים.

עונש מוות בישראל

עונש מוות הוא אחת מצורות הענישה החמורות ביותר שיכולה החברה להטיל על מבצע עבירה. עונש מוות הוא דוגמה רדיקלית של ענישה גופנית והביצוע שלו מכונה הוצאה להורג. החוק הישראלי מאפשר הוצאה להורג של מורשעים בעבירות מעטות. בשלושים שנות המנדט הבריטי מומש העונש יותר מ-150 פעמים, אך במדינת ישראל מומש העונש רק פעמיים.

צחוק של עכברוש (אופרה)

צחוק של עכברוש היא אופרה קאמרית ישראלית שהלחינה אלה מילך-שריף לליברית המבוססת על הספר בעל אותו השם מאת נאוה סמל, ועוסקת באופן מקורי וייחודי בנושא השואה וזכרונה.

באופרה עשר תמונות, והיא בנויה לשמונה זמרים, מקהלת נערות ותזמורת. משך הצגתה כשעה ושלושים וחמש דקות.

האופרה הועלתה לראשונה בהפקת התיאטרון הקאמרי ב-9 באפריל 2005 בבימויו של עודד קוטלר.

האופרה מגוללת את סיפורה של ילדה יהודייה קטנה בפולין במהלך תקופת השואה, אשר נמסרת בידי הוריה למשמורת אצל משפחת איכרים גויים. במעגל שני של סיפור מסגרת מספרת הילדה, שהיא עתה סבתא, בתל אביב של סוף המאה העשרים, את סיפורה לנכדתה, ובמעגל החיצוני ביותר של הסיפור עומדים בשלהי שנת 2099 החוקרים לימה אנרגלי ושותפה סטש, אשר חוקרים את מיתוס "ילדה ועכברוש" ששרד מימי השואה בספריית הזכרונות האנושית.

בהפקה המקורית משתתפים בבת מרום בתפקיד הסבתא (מצו סופרן), מאי ישראלי בתפקיד לימה אנרגלי (סופרן), אלכסיי קנוניקב בתפקיד הכומר (בריטון), עינת ארונשטיין בתפקיד הילדה בבור (סופרן), קלייר מגנאג'י בתפקיד הנכדה (סופרן), יונתן חיימוביץ' בתפקיד סטש (בריטון), ענת עיני בתפקיד האיכרה (מצו-סופרן) וגבריאל לובנהיים בתפקיד האיכר (בס-בריטון) ומקהלת מורן.

התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של אורי לשמן מלווה את היצירה.

האופרה ייצגה את ישראל בתיאטרון העירוני של ורשה בשנת 2005, בפסטיבל אמנויות הבמה בעיר סיביו שברומניה, בתיאטרון הלאומי של בוקרשט בשנת 2008 ובקנדה בשנת 2009.

קאפו

קאפו (בלעז: Kapo) הוא אסיר בתקופת השלטון הנאצי שהיה ממונה מטעם הנאצים לפקח על אסירים אחרים במחנה ריכוז.

שואת יהודי יוגוסלביה

שואת יהודי יוגוסלביה היא רציחתם של כ-60,000 יהודים מבין 80,000 היהודים שחיו ביוגוסלביה בשנות הכיבוש הגרמני בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. רצח זה בוצע בסיוע משתפי הפעולה עם גרמניה הנאצית מבין המקומיים, בעיקר כוחות האוסטאשה וגורמים פרו-נאצים, גזענים ואנטישמים אחרים ביוגוסלביה.

שואת יהודי צרפת

שואת יהודי צרפת היא ריכוזם של עשרות אלפי יהודים צרפתיים במחנות ריכוז בצרפת וגירושם על ידי שלטונות צרפת ואנשי אס אס גרמניים למחנות השמדה במזרח אירופה כחלק מהשואה שהתרחשה בזמן מלחמת העולם השנייה.

תא גזים

תא גזים הוא מבנה או מתקן אטום אשר אליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.