חוק השבות

חוק השבות, תש"י–1950 מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לישראל ולקבל תעודת עולה, אלא "אם נוכח שר הפנים שהמבקש – (1) פועל נגד העם היהודי; או (2) עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בהתאם לחוק האזרחות הישראלי תעודת עולה מזכה מיידית באזרחות ישראלית.

החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950 (כ' בתמוז ה'תש"י), בעקבות יוזמה של חבר הכנסת זרח ורהפטיג ממפלגת "הפועל המזרחי", והיה במשך שנים רבות הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. בשנת 2018 קיבל רעיון השבות מעמד חוקתי בסעיף 5 של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

Law of Return
הנוסח המקורי של חוק השבות תש"י
Law of Return Passport wikicomm
חותמת חוק השבות בדרכון אמריקאי

היסטוריה

העיקרון העומד בבסיס חוק השבות - מתן אזרחות אוטומטית לכל יהודי העולה לארץ ישראל, הוטמע כבר בסעיף 7 לכתב המנדט - סעיף חוק ההתאזרחות[1], שניתן לבריטניה בשנת 1922 על ידי חבר הלאומים, וקבע כי ממשלת ארץ ישראל תהיה אחראית על קביעת חוק ההתאזרחות ובחוק זה יבואו סעיפים המכוונים להקל על היהודים המתיישבים ישיבת קבע בארץ את רכישת האזרחות הארץ-ישראלית.

חוק השבות הונח על שולחן הכנסת ביוני 1950[2]. אישור החוק נקבע לישיבה חגיגית של הכנסת בכ' בתמוז, יום פטירתו של הרצל[3] והחוק אושר בישיבה פה אחד. רוב ההסתייגויות לחוק נדחו, אולם הכנסת קיבלה הסתייגות שקבעה את הזכות לשלול עלייה רק ממי שפועל נגד העם היהודי או נגד מדינת ישראל ולא, כפי הצעת הוועדה, שיהיה ניתן לשלול עלייה גם ממי שפעל בעבר נגד העם היהודי או מדינת ישראל[4].

לאחר שבית המשפט העליון קבע בבג"ץ שליט שבן של אב יהודי ואם שאינה יהודייה נחשב ליהודי, דרשה המפד"ל לתקן את חוק השבות ולמנוע הכרה במי שאינו יהודי על פי ההלכה כיהודי. במענה לכך הציע שר המשפטים, יעקב שמשון שפירא פשרה על פיה רק בן לאם יהודיה או מי שנתגייר ייחשב ליהודי, אך חוק השבות יוחל גם על בת זוגו וילדיו של יהודי[5]. בעקבות הצעה של משה קול, נוספה להצעה של שפירא גם הכרה במי שאחד מסביו היה יהודי, או מי שבן זוגו הוא נכדו של יהודי[6]. החוק שעבר סופית בכנסת ב-10 במרץ 1970[7] גם החריג את מי שהיה יהודי והמיר דתו מרצון. המפד"ל הסכימה למתן זכות עליה לנכד של יהודי, למרות שמלכתחילה התנגדה לכך, בגלל שצפתה שרק מעטים יבקשו לעלות על סמך היותם "נכד של יהודי"[8].

זכאי חוק השבות

מיהו יהודי

מושג מרכזי בחוק השבות הוא המושג "יהודי", וסביב משמעותו התעוררה מחלוקת קשה. בגרסתו המקורית של החוק הופיע המושג "יהודי" ללא הגדרה, כלומר משמעותו המדויקת הושארה לפרשנותו של בית המשפט. בעקבות פסיקות בג"ץ בפרשת "שמואל אוסוואלד רופאייזן (האח דניאל)" 1962, ובפרשת "שליט" 1969, תוקן החוק בשנת 1970, ונוספה לו ההגדרה: "יהודי – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

ההגדרה שהוספה במרץ 1970 הכריעה בחלק מהמחלוקת, אולם השאירה את המחלוקת סביב השאלה למי נתונה סמכות הגיור פתוחה. המפלגות הדתיות דרשו שההגדרה תזכה לפרשנות מצמצמת שלפיה הסמכות בנושאי גיור תיקבע לפי ההלכה ו/או על ידי הרבנות הראשית לישראל, ואילו זרמים אחרים ביהדות, כגון היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית, דרשו שגם להם תינתן הסמכות לגייר.

בפסק הדין בבג"ץ "אליאן (חוה) פסרו גולדשטיין" 1995 (בג"ץ 1031/93), הפריד למעשה בית המשפט העליון בין הקביעה ההלכתית האורתודוקסית בנושא "מיהו יהודי", לבין הקביעה המנהלית.

בן דת אחרת

חוק השבות קובע שלא תנתן זכות עלייה לאדם שהוא בן דת אחרת. עם זאת, שופטי בית המשפט העליון קבעו שקביעה זאת של החוק מאפשרת לאדם לשוב ליהדותו אם זנח את הדת האחרת[9].

פסקה 4א – קרובים של יהודי

פסקה 4א של חוק השבות נוספה לחוק בשנת 1970. סעיף זה מעניק את אותן זכויות המוענקות ליהודי גם לבן/בת זוג, בן, ולנכד לא יהודי של יהודי, ללא קשר לשאלה האם היהודי עדיין בחיים ואם הוא עולה יחד עם קרוביו לישראל, אם לאו.

השופטת עדנה ארבל סיכמה חמש תכליות לסעיף זה[10]:

  1. עידוד בעלי זיקה משפחתית ליהודים לעלות לישראל ולהצטרף לעם היושב בציון כאמצעי למניעת התבוללות
  2. עידוד יהודים הנשואים בנישואי תערובת לעלות לישראל ומציאת פתרון למשפחות מעורבות
  3. עשיית צדק על ידי השוואת המעמד של בני משפחה מעורבת שעולים לישראל, בלי שחלק מבני המשפחה יידרשו לעמוד במבחני חוק האזרחות בעוד האחרים יקבלו מעמד אוטומטי
  4. איזון בין ההגדרה המסורתית לבין ההגדרה הלאומית של המונח "יהודי" בחוק השבות
  5. איחוד משפחות והגשמת הזכות לחיי משפחה משותפים

בהתאם לתכליות אלו קבע בית המשפט שאלמנה של יהודי שנישאה לאיש אחר אינה זכאית יותר לעלייה לפי חוק השבות[11].

במשך שנים הייתה מדיניות משרד הפנים שלא-יהודי שהתחתן עם יהודי אזרח ישראל הוא זכאי חוק השבות על פי סעיף 4א. בשנת 1995 שינה משרד הפנים את מדיניותו והפסיק להכיר בבני זוג לא-יהודים של יהודים אזרחי ישראל כזכאי חוק השבות. בשנת 1999 פסק בית המשפט העליון בהרכב בראשות השופט מישאל חשין ובהסכמת דליה דורנר ודורית ביניש כי בן משפחה לא-יהודי של יהודי אזרח ישראל (כל עוד אינו בנו או נכדו) אינו זכאי שבות[12].

קטינים

על פי פסיקת בית המשפט העליון, קטין אינו זכאי חוק השבות בפני עצמו, ואינו יכול לעלות לישראל אלא יחד עם הוריו או אפוטרופסו הזכאים על פי חוק השבות[13].

עבר פלילי

בשנת 1954 תוקן חוק השבות לבקשת שר הפנים מראשית 1953[14] והוסף הסעיף המתיר לשר הפנים שלא להעניק אזרחות ישראלית ליהודי "בעל עבר פלילי ועלול לסכן את שלום הציבור". החוק עבר למרות התנגדות של חלק מחברי הכנסת, בהם אליהו-משה גנחובסקי אשר טען – "אם יש פושע, הוא יהיה בתוכנו"[15][16]. בסעיף זה נעשה שימוש במקרים ספורים בלבד, בהם מקרהו של יוסף יואנוביצ'י שנמלט מצרפת לישראל[17] ומקרהו של מאיר לנסקי אשר ביקש לעלות לישראל בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר נפתחה נגדו חקירה על ידי רשויות החוק בארצות הברית. ביקורת ציבורית על השימוש המועט בסעיף זה כדי לסרב עליית גורמים בעלי עבר פלילי נשמעה לאחר מעצרם של יעקב טייטל ודמיאן קרליק אשר הואשם ברצח משפחה שלמה. חבר הכנסת מאיר שטרית אמר שיש לתקן את חוק השבות כדי למנוע הבאת אנשים לא רצויים לישראל. מנגד טען יעקב קדמי שמספרם של הגורמים העבריינים מברית המועצות לשעבר שניצלו את חוק השבות להגיע לישראל בטל בשישים[18].

בית המשפט העליון קבע שלצורך הוכחת עבר פלילי אין צורך בהרשעה בבית משפט או הודאה של המבקש לעלות, אלא די בראיות מנהליות[19]. לעומת זאת, נקבע שכתב אישום שטרם נדון אינו מספיק לביסוס "עבר פלילי". כן נקבע שבמקרים מסוימים, גם בריחה ממעצר בית ושימוש בדרכון מזויף מהווים עבירות המאפשרות לדחות בקשה לעלות לישראל[20].

הבעת כוונה להשתקע בישראל

תנאי בסיסי לקבלת מעמד בישראל היא הבעת רצונו של האדם המגיע לישראל להשתקע בה. בעקבות זאת קבע בית המשפט העליון שאדם שאינו מביע רצונו להשתקע בישראל לא מוכר כזכאי חוק השבות[13].

מעמד השומרונים בעיני חוק השבות

משנת 1949 נהגה מדינת ישראל בשומרונים כביהודים; בני הקהילה שהתגוררו בתוך גבולות ישראל דאז נהנו משוויון זכויות וחובות, ובני הקהילה שהתגוררו בשכם וביקשו להתיישב בתוך גבולות המדינה הוכרו ככל עולה יהודי ממדינות ערב. מעמדם לא הוסדר מלכתחילה בחוק השבות, אלא כעבור שנים ספורות, בעקבות שאילתא של חבר הכנסת יצחק בן-צבי ובעקבות תכתובת בין היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה.[21][22] ב-1992 חדל משרד הפנים להעניק לשומרונים העוברים משכם לגבולות 1948 זכויות עולה בטענה שחוק השבות איננו חל עליהם. השומרונים עתרו לבג"ץ וזה החליט להפוך את ההחלטה.[23]

חוק השבות ועקרון השוויון

חוק השבות מעניק יתרון מיוחד ליהודים, ולכאורה פוגע בעקרון השוויון בין אזרחי המדינה. בפסק הדין של בג"ץ קעדאן נתן נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק את דעתו על כך:

מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (ראו חוק השבות, התש"י-1950). אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות, אשר קראה "לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". אין, איפוא, כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

זרח ורהפטיג מתנגד לטענה על פגיעה בשוויון בין אזרחי המדינה, בנימוק שהחוק אמור לגבי מי שאינם אזרחי המדינה, ולגביהם אין חובה לנהוג בשוויון.

הטענה שיש בו משום הפליה פסולה בין אזרח לאזרח מופרכת היא. מדינה דמוקרטית מצווה לשמור על שויון מוחלט בזכויותיהם ובחובותיהם של אזרחיה, אבל אין עיקרון כזה קיים ביחס לאנשים הנמצאים בחו"ל והמדינה מעוניינת ברכישתם כאזרחים. מקובל הכלל כי כל מדינה חופשית היא בקביעת עקרונות ההגירה שלה, ועידוד הגירת אלמנטים מיוחדים הן מבחינת הקירבה הלשונית, הלאומית והן מבחינה מקצועית או רפואית, ביד המדינה היא.

זרח והרפטיג, חוקה לישראל-דת ומדינה, ירושלים מסילות תשמ"ח

פרופסור שלמה אבינרי תומך בלגיטימיות של החוק, ומנמק זאת בכך שהוא עומד בנורמות המקובלות בדמוקרטיות המערביות.

חוק ההגירה האמריקאי מפלה בין קבוצות שונות, לפעמים גם על בסיס אתני – במתן מכסות להגירת קבוצות מאזורים שונים, כמו למשל פליטים ממשטרי דיכוי או יהודים מברית המועצות לשעבר - אך עיקר ההפליה בארצות הברית היא על בסיס כלכלי. לרופא או למשקיע בעל חשבון בנק מוכח, קל יותר להגר לארצות הברית מאשר למבוטל ממקסיקו או מהאיטי. חוק ההגירה הקנדי מבוסס על הכישורים המקצועים והכלכלים, קרי, הוא מפלה לרעה על בסיס כלכלי, בנוסף לכללים מסוימים במחוז קוויבק המפלים לטובה דוברי צרפתית. למדינות לא מעטות לרבות שווייץ גרמניה יוון וארמניה, יש חוקים המאפשרים הגירה אוטומטית לצאצאי הפזורות האתניות שלהם. וצאצאיו של אזרח בריטי (בריטי ממש, לא סיני מהונג-קונג שיש לו דרכון בריטי) זכאי תמיד לשוב ל"מולדתו"

פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה העברית שלמה אבינרי, הארץ 20.10.1995

המשפטן חיים כהן תומך בלגיטמיות של החוק, ומנמק זאת בכך שהוא יוצר "הבחנה"[24] ולא הפליה.

כשם שאין הפליה פסולה בדרישה שמועמד לכהונת רב או שוחט יהיה יהודי, כך אין פסול בהפליה בין יהודי לאינו יהודי, בחוק שרק יהודי באשר הוא יהודי כשיר להיות בעל הזכויות הטבעית-היסטורית לעלות ארצה ולהסתפח למדינה היהודית

המשפטן חיים כהן בספר "המשפט" ירושלים מוסד ביאליק 1991 עמוד 486

פסיקה

מעת לעת בית המשפט העליון דן בעתירות של אנשים המבקשים אזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות. בית המשפט קבע שבמקרים אלו נטל ההוכחה הראשוני שאדם זכאי חוק השבות מוטל על המבקש ורק אם המבקש עומד בנטל ההוכחה הראשוני מחויב משרד הפנים להביא ראיות לחשד מבוסס שהמבקש אינו זכאי חוק השבות.

סף נטל ההוכחה שאדם זכאי חוק השבות לא נקבע באופן נוקשה, אולם בית המשפט הביע דעתו שהראיות צריכות להיות מסוג הראיות שמשרד הפנים, על-פי נהליו הרגילים, מקבלן בדרך-כלל כמספיקות להוכחת הזכאות למעמד עולה מתוקף חוק השבות. ראיות אלו כוללות תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי[25].

התנגדות לחוק השבות

חוק השבות עורר התנגדות מסוימת אצל גורמים שראו בו התגרות מיותרת בערבים. הנרי ביירוד בנאום בשנת 1954 קרא לישראל לשנות את חוק השבות כדי "להפיג את פחד הערבים מפני עלייה המונית"[26].

סיבה נוספת להתנגדות לחוק השבות הייתה חשש מפגיעתה במעמדם של היהודים בארצות מושבותיהם. היו בין יהודי ארצות הברית שבקרו את החוק כפוגע בקשר בין היהודים אזרחי ארצות הברית לארצם[27].

במהלך השנים היו שטענו ש"החוק היה מוצדק לשעתו, לשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה, וכי עתה אין לו כבר מקום"[28].

הצעות לתיקון חוק השבות

חוק השבות במתכונתו מאז 1970 מאפשר ללא-יהודים להגר/לעלות למדינת ישראל (ולפי חוק האזרחות אף לקבל אזרחות מיידית), זאת אם הוכיחו קיומו של אב, סב או סבתא יהודיים או בן/בת זוג שלו אב או סב יהודי (אפילו אם נפטר). עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נעשה אך שימוש מועט בסעיף זה והוא לא עורר דיון ציבורי. אולם, עם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 עלו לישראל עולים רבים שאינם יהודים בהיותם "נכד של יהודי". עולים אלו עוררו דרישות לשנות את חוק השבות ולצמצם את עלייתם של גויים, שעל פי הנטען ראו בהגירה למדינת ישראל הזדמנות לשיפור מצבם הכלכלי לנוכח זכותם לקבלת סל קליטה, הקלות במיסוי ומענקי עידוד ברכישת דירה, ואין להם קשר מהותי לעם היהודי[29].

בין ההצעות שהועלו לשינוי החוק נכללו:

  • לדרוש שנכד של יהודי יוכל לעלות רק יחד עם סבו היהודי[8].
  • ביטול הזכאות לעלייה לדור הנכדים[30].
  • ביטול האפשרות לעליית צאצאי יהודים[31]
  • הוספת קריטריון של עניין בחיים יהודיים או זיקה לקהילה יהודית במשך תקופת זמן מוגדרת.
  • הפרדה בין זכאות לעלייה על פי חוק השבות לבין קבלת אזרחות כשקבלת האזרחות מותנית במבחני השתלבות (כפי שקיים באוסטרליה, ארצות הברית ומדינות אחרות).

כל ההצעות לשנות את חוק השבות נדחו. שוללי התיקון טענו שגם העולים על פי סעיף הנכד הם חלק מהקולקטיב היהודי, ויצאו נגד ההתייחסות אליהם כאל גויים[32]. היו גם שטענו שלחלק ניכר מהעולים שאינם יהודים על פי ההלכה יש תודעת השתייכות לקולקטיב היהודי וזיקה לעם היהודי, ושכל פתיחה של חוק השבות לשינויים יכולה להתגלגל לכיוונים בלתי רצויים.

פרופסור רות גביזון הציגה את עמדת המבקשים לשנות את חוק השבות ולצמצם את תחולתה על לא יהודים:

לא ברור מדוע הזכות לעלות צריכה לכלול גם בני משפחה רחוקים של יהודי שאין להם עצמם כל זיקה ליהדות. ... מחשבות על צמצום כזה של חוק השבות יכולות לנבוע איפה ממגוון מרכיבים של מטרת העל. ראשית, מן המחויבות לשוויון אזרחי במדינה - לא להעדיף מהגרים שאין להם זיקה ממשית ליהדות על מהגרים אחרים, בעיקר כאלה שיש להם שורשים בארץ. שנית, מן הרצון לקיים בישראל חברה מפותחת, מודרנית ומשגשגת. שלישית, וזה שולי - יש בין זכאי חוק השבות כאלה הפועלים בצורה בוטה נגד האינטרסים של המדינה. הרצון לקיים פה מדינה המגנה על הסדר הציבורי ועל זכויות האדם של הכול מחייב לא לאפשר ליסודות כאלה להיכנס ארצה מכוח זכות. רביעית, וחשוב, מגמה של צמצום זכאות העלייה על פי חוק השבות יכולה להתבסס גם על הרצון לחזק את המדינה כמקום בו מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית. מסגרת הזכאות צריכה להיות כזאת שתחול על כל אלה שרוצים להגר לישראל על מנת לחיות כאן חיים יהודיים שלמים - ואשר לא תחול על אחרים ... אבל אין מקום להעניק זכאות מכוח שבות למי שאין לו שום עניין בחיים יהודיים, והוא אף לעיתים חבר מאמין ומזוהה בקהילה דתית או לאומית אחרת.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כתב המנדט, באתר משרד החוץ הישראלי (באנגלית)
  2. ^ חוק השבות שיוגש לכנסת, מעריב, 9 ביוני 1950
    הצעת חוק השבות, חרות, 16 ביוני 1950
  3. ^ חוק השבות יוגש אור לכ' בתמוז, מעריב, 2 ביולי 1950
  4. ^ חוק השבות נתקבל בכנסת ביום הרצל, על המשמר, 6 ביולי 1950
  5. ^ הממשלה תתכנס היום; מובטח רוב מכריע להצעת י. ש. שפירא, דבר, 29 בינואר 1970
  6. ^ הממשלה אישרה את התיקון להוק השבות, דבר, 4 בפברואר 1970; המשך
  7. ^ הכנסת אישרה סופית התיקון לחוק השבות, למרחב, 11 במרץ 1970
  8. ^ 8.0 8.1 אריה בנדר, עם מספר קטן של לא יהודים אפשר לחיות, מעריב, 27 ביולי 1990
  9. ^ בג"ץ 10226/08 זבידובסקי נ' שר הפנים
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 6247/04 , סעיף 33
  11. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 6247/04
  12. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 3648/97
  13. ^ 13.0 13.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 1292/12
  14. ^ הכנסת דורשת חוק נגד הגבלות בהיתרי יציאה, דבר, 12 במרץ 1953
  15. ^ ליטל לוין, 3.2.1954 ויכוח על חוק השבות וחולי הנפש בישראל, באתר הארץ, 03/02/10
  16. ^ חוק השבות נתקל בהתנגדות, חרות, 3 בפברואר 1954
  17. ^ יואנוביצ'י יועמד לדין ויגורש, חרות, 19 בפברואר 1958
  18. ^ חוק השבות משרת גורמי פשע? "במקרים בודדים", גלי צה"ל, 3 בנובמבר 2009
  19. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 1227/98 , סעיף 26
  20. ^ בג"ץ 3819/13 טודרס גרינהאוס נ' שר הפנים
  21. ^ תכתובת בין היועץ המשפטי של משרד הפנים ליועצים המשפטיים של הממשלה, משרד רה"מ ומשרד הדתות.
  22. ^ בית־כנסת ראשון לעדה השומרונית נחנך בחולון, דבר, 11 בפברואר 1963
  23. ^ אתי בורשטיין ואריאל דרור, השומרונים: היבטים היסטוריים, סוציולוגיים ומשפטיים
  24. ^ "הבחנה" פירושה: התייחסות שונה לקבוצה או לסקטור – כאשר השוני נוגע להתייחסות השונה, ואין הוא נקרא הפליה
  25. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 2185/05 , פסקה כ"ב
  26. ^ ביירוד דורש תיקון חוק השבות, הצופה, 2 במאי 1954
  27. ^ רוזנוואלד מקדים את ביירוד, הצופה, 3 במאי 1954
    יהודים מבקשים עזרת דאלס נגד חוק השבות הישראלי, הצופה, 12 בנובמבר 1957
  28. ^ רות גביזון, באין חזון יפרע עם: מטרת על לישראל ונגזרותיה, מכון נאמן, 2006, עמ' 134–136
  29. ^ אמנון מרנדה, פרשת הנאו-נאצים: חוק השבות על הכוונת, באתר ynet, 9 בספטמבר 2007
  30. ^ לינוי בר גפן, ויכוח בועדת העלייה: האם לתקן את חוק השבות, באתר ynet, 11 בדצמבר 2001
  31. ^ קובי נחשוני, 9 מיליון זכאי חוק השבות אינם מוכרים כיהודים, באתר ynet, 2 בנובמבר 2014
  32. ^ חנוך ברטוב, שלח את עמי לאמריקה, מעריב, 27 ביולי 1990
5 ביולי

5 ביולי הוא היום ה-186 בשנה (187 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 179 ימים.

אזרחות כפולה

אזרחות כפולה היא מצב שבו לאדם אזרחות בשתי מדינות או יותר.

לכל מדינה חוקים משלה לפיהם מוענקת האזרחות. חלק מהמדינות מעניקות אזרחות באופן אוטומטי בלידה לאנשים שאחד מהוריהם הוא אזרח באותה מדינה (אזרחות מתוקף לידה), או לאנשים שנולדו בתחום המדינה, או דרך נישואים לאזרח המדינה. מדינות אחרות (כמו אוסטרליה) מגבילות את ההענקה של האזרחות לילדיהם של אזרחי המדינה לפי תנאים מוגדרים. בנוסף אזרחות מוענקת בתהליך אזרוח - במצב זה מדינות רבות שומרות את הזכות לפסול את האזרחות של אותם התושבים אם יראו לנכון לעשות כן.

רוב המדינות המאפשרות לתושביהן להחזיק באזרחות כפולה אינן מכירות בכך שתושביהן הם רב-לאומיים, כלומר הן מחשיבות את אזרחיהן כאזרחי מדינתם בלבד. פירוש הדבר לדוגמה הוא כי אדם בעל אזרחות כפולה אינו יכול להסתמך על השימוש באזרחות הנוספת כמסמך פורמלי מזהה בפני הרשויות במדינה הנוספת בה הוא אזרח. מדינות אחרות, כמו איראן או מקסיקו, מסרבות באופן עקרוני לתת שירותים קונסולריים לאזרחיהן כאשר הם מתגוררים כאזרחים במדינה בה הקונסוליה ממוקמת.

קיימות גם מדינות רבות אשר אינן מעוניינות שאזרחיהן יחזיקו כלל באזרחות כפולה, ומשום כך הן נוקטות בצעדים מחמירים כדי למנוע התפשטות תופעה זו. לעיתים עצם הבקשה של אזרחות נוספת עלולה להוביל לפסילה אוטומטית של האזרחות אם האזרחות האחרת הושגה באופן פעיל (לדוגמה, בדנמרק, יפן, סינגפור והודו) או עונש על פשיעה בשל השגת אזרחות נוספת (בערב הסעודית). במדינות אחרות לעיתים ירשו להחזיק מספר לא מוגבל של אזרחויות. אף על פי כן, משום שכל מדינה מחליטה לעצמה מי הם האזרחים שלה, בהתבסס אך ורק על החוקים שלה ובדרך כלל בלי להתחשב בחוקים של המדינות האחרות, ייתכן מצב בו אדם יהיה אזרח בשתי מדינות או יותר על אף שבחלק מהמדינות או בכולן חל איסור על החזקה באזרחות כפולה.

במדינות רבות האזרחות הכפולה אף נחשבת רצויה בעיני השלטון משום שהיא מגבירה את ההזדמנויות של אזרחיהן לתחרות ולבניית קשרים גלובליים. מדינות אחדות אף נקטו בצעדים אקטיביים כאשר החלו לאשר לאזרחיהן להחזיק באזרחות כפולה (כמו אוסטרליה, מאז ה-4 באפריל 2002).

בישראל אדם רשאי להחזיק באזרחות כפולה. חריג לכלל זה נקבע בתיקון לחוק יסוד: הכנסת משנת ה'תשנ"ו (סעיף 16א) ולפיו חבר הכנסת לא רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. סעיף דומה קיים בחוק יסוד: הממשלה (סעיף קטן 6(ד)) בנוגע למינוי לשר בממשלת ישראל. על פי חוק האזרחות אדם המתאזרח שלא מכוח חוק השבות חייב לוותר על אזרחות קודמת.

בג"ץ שליט

בג"ץ שליט הוא עתירה לבג"ץ שההכרעה בה הוצגה בינואר 1970 על רקע המחלוקת "מיהו יהודי" בישראל, ובה דרש ישראלי שנישא ללא-יהודייה שמשרד הפנים ירשום את ילדיו כיהודים. העתירה התקבלה ברוב של חמישה שופטים כנגד ארבעה, ובעקבות זאת תוקן חוק השבות.

חוק האזרחות (ישראל)

חוק האזרחות, תשי"ב-1952 קובע מהם התנאים לקבלת מעמד האזרחות במדינת ישראל.

ישראל נותנת את האזרחות לפי שיטת דין הדם (קרי, האזרחות עוברת בירושה מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה).

יהדות אוקראינה

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו.

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: רבי מנחם מנדל שניאורסון, הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, לוין קיפניס, חיים הזז, אבא קובנר, אברהם שלונסקי, חיים נחמן ביאליק, אפרים קציר ולוי אשכול.

ישנם 250,000 יהודים החיים באוקראינה נכון לשנת 2013. אליהו בירנבאום, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם, סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית.

יהדות משיחית

יהדות משיחית הוא השם המקובל למספר קבוצות נוצריות אשר חבריהן מזדהים מסיבות שונות כיהודים ומקיימים, בנוסף לאמונתם הנוצרית, גם מגוון מצוות ומנהגים יהודיים.

כתבי הקודש של היהדות המשיחית הם הביבליה הנוצרית (הברית הישנה והברית החדשה) ובין עיקרי אמונתה מצוי השילוש הקדוש, במסגרתו נתפש ישו כמשיח ישראל וכאלוהים הבן שהתגשם בבשר. לפי אמונתם הוא נולד ממרים הבתולה, כרת בדמו את הברית החדשה עם מותו כקורבן על הצלב למען עוונות המין האנושי, קם לתחייה ביום השלישי למותו ועלה השמימה משם ישוב לשפוט את החיים והמתים בביאה שנייה.

המאפיין המבדיל את היהודים המשיחיים מזרמים נוצריים סטנדרטיים הוא הדגשת מאפיינים מסוימים מן המסורת היהודית, בפרט חגים, מנהגים וסממנים הנפוצים בה. חלק מהקבוצות היהודיות-משיחיות רואות עצמן כיורשות הכיתות היהודיות-נוצריות העתיקות, שפעלו בטרם התהוות הנצרות כדת השוללת את התורה ולא מצריכה גיור, אך התנועה היא ענף של הנצרות האוונגליסטית שקם בשנות ה-1970. שורשיו עוד בתנועה "העברית הנוצרית" של המאה ה-19, שביקשה להקים קהילות ייעודיות ליהודים מומרים בהן יוכלו לשמור על זהותם.

בעוד שחברי הקהילות המשיחיות מגדירים את עצמם כחלק מהיהדות, ומצהירים כי יהודי המקבל את אמונתם איננו מתנצר ואיננו מצטרף לדת אחרת, הם אינם מוכרים כלגיטימיים על ידי אף אחד מהזרמים ביהדות. בנוסף, רבים ממנהיגי התנועה קיבלו את הכשרתם במוסדות נוצריים אוונגליסטיים וחלקם אף משמש כמיסיונרים מטעמם ומתוקצב על ידם. נכון ל-2012, מספרם העולמי של כלל חברי התנועה מוערך בכ-350,000 איש, מהם בין 175,000 ל-250,000 איש בארצות הברית ובין 10,000 ל-20,000 איש בישראל. חלק גדול מהיהודים המשיחיים אינם יהודים מלידה על פי ההלכה (כלומר אמם אינה יהודיה או ששני הוריהם אינם ממוצא יהודי). בשנות השבעים, בית המשפט העליון בישראל דחה עתירה של יהודים משיחיים להיכלל חוק השבות בשל הבחנתו שמאמינים בישו הם נוצרים.

כ' בתמוז

כ' בתמוז הוא היום העשרים בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

כ' בתמוז, יום פטירת בנימין זאב הרצל הוצע על ידי הציונות הרוויזיוניסטית כ"יום העבודה" במקום אחד במאי.

מאיר לנסקי

מאיר לנסקי (באנגלית: Meyer Lansky; ‏4 ביולי 1902 - 15 בינואר 1983) היה מאפיונר ואיש עסקים יהודי, מראשי המאפיה בניו יורק.

מיהו יהודי

סוגיית מיהו יהודי היא נושא שנוי במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי.

היות האדם יהודי הוא תכונה שנוגעת לכמה תחומים: לאום, תרבות, דת, ומוצא אתני. לפיכך לשאלה "האם פלוני או פלונית יהודים?", עשויות להיות תשובות שונות, על פי התחום שבוחנים לפיו את השאלה.

מדינת ישראל מגדירה מיהו יהודי לצורך הענקת זכות עלייה ולצורך שיוך לרשויות הדת היהודית הממלכתיות. ההלכה היהודית מגדירה מיהו יהודי מכיוון שהדבר משפיע על תחולת מצוות ההלכה עליו, וכן על הדרך שבה צריך לנהוג באדם זה על פי ההלכה. זרמים לא אורתודוקסיים ביהדות קובעים מיהו יהודי לצורך השתייכות לקהילה, אך הם נדרשים לכך במידה פחותה. גם גופים אנטישמיים נדרשים לשאלה מיהו יהודי כדי להגדיר את האוכלוסייה בה הם נאבקים.

נבחרת ישראל בבייסבול

נבחרת ישראל בבייסבול היא נבחרת הבייסבול המייצגת את ישראל בתחרויות בינלאומיות. נבחרת הגברים מדורגת במקום ה-17 בעולם (פברואר 2018) ונבחרת הנשים במקום ה-13, בדירוג הנבחרות של WBSC לאחר הצלחותיה המפתיעות ב-2017.

הנבחרת חברה בקונפדרציית הבייסבול האירופית (CEB) משנת 1995, והשתתפה בעבר במוקדמות אליפות אירופה בבייסבול אך רק ביולי 2019 העפילה הנבחרת להשתתפות ראשונה באליפות אירופה בבייסבול לשנת 2019 שתארח גרמניה.

הנבחרת השתתפה בטורניר מוקדמות אליפות העולם בבייסבול, הוורלד בייסבול קלאסיק 2013, שהתקיים בספטמבר 2012 ביופיטר, פלורידה. במשחקה הראשון ניצחה הנבחרת את נבחרת דרום אפריקה 7–3. במשחק בין המנצחות ניצחה ישראל את ספרד 4–2. ספרד ניצחה את דרום אפריקה, שניצחה בקרב המפסידות את צרפת ונפגשה עם ישראל במשחק הגמר. במשחק הגמר הפסידה נבחרת ישראל לנבחרת ספרד 9–7 ולא העפילה לאליפות העולם. בטורניר זה השתתפו שניים משחקני הנבחרת ששיחקו בעבר ב-MLB, ליגת הבייסבול הבכירה בארצות הברית, שון גרין (פעמיים במהלך הקריירה שלו נבחר לנבחרת הכוכבים של הליגה) וגייב קפלר.

בשנת 2016 הנבחרת השתתפה בטורניר מוקדמות אליפות העולם בבייסבול, הוורלד בייסבול קלאסיק 2017. בסיבוב הראשונה ניצחה את נבחרת בריטניה 5–2. בקרב המנצחות ניצחה את נבחרת ברזיל 1–0 ונפגשה בגמר עם בריטניה, שניצחה את קרב המפסידות ואת ברזיל. נבחרת ישראל נצחה את בריטניה 9–1 והעפילה לאליפות העולם שנערכה במהלך מרץ 2017. הנבחרת ניצחה בשלושת משחקיה בשלב הראשון, ביניהם את נבחרת הולנד, הנחשבת לנבחרת האירופית הטובה ביותר. בשלב רבע הגמר ניצחה במשחק הראשון את נבחרתה של קובה, מעצמת בייסבול, אשר גם בלי כוכביה הגדולים נחשבת לטובה בהרבה מישראל, והובסה במשחקי הבאים בידי הולנד ויפן וסיימה במקום השישי בעולם.

מרבית שחקני הנבחרת הם שחקני בייסבול אמריקאים מהליגות המשניות שלהם שורשים יהודיים. חוקי הטורנירים הבינלאומיים מאפשרים לכל שחקן בעל זכאות לאזרחות ללבוש את מדיה של הנבחרת של אותה המדינה, זאת גם אם אין לו אזרחות בפועל; ועל כן חוק השבות מאפשר לכל יהודי לייצג את ישראל בתחרות אלו.

נעל"ה

נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), היא תוכנית של משרד החינוך להשגת תעודת בגרות ישראלית לבני נוער זכאי חוק השבות מרחבי העולם היהודי.

נעל"ה היא תוכנית המאפשרת לצעירים וצעירות יהודיים מרחבי העולם ללמוד במשך שלוש עד ארבע שנים בתיכונים בישראל ולקבל תעודת בגרות ישראלית, והתוכנית בנויה כך שאין כל צורך בעברית כתנאי מקדמי ללימודים בתוכנית. התוכנית במימון מלא של משרד החינוך הישראלי ולכן היא בחינם למשתתפיה. המימון למשתתף בתוכנית כולל כרטיס טיסה לתוכנית (מכל יעד בעולם), מימון מלא של הלימודים, ספרים, מחברות כלי כתיבה, ביטוח רפואי, לינה בתנאי פנימייה, דמי נסיעה בישראל, דמי כיס, תקציב ביגוד, כרטיס חיוג ועוד.

מועמדים פוטנציאליים לתוכנית נדרשים להירשם, להציג מסמכים ולהיבחן כחלק מתהליך המיון והקבלה לתוכנית. המיון לתוכנית כולל תנאי סף הנבחנים כבר בעת הרישום וכן ביום מיונים שכולל ראיונות ומבחנים בתחומי ידע ואישיות. המתקבלים לתוכנית לומדים במעמד סטודנטים מחו"ל בישראל ואינם נדרשים לשנות אזרחותם או לעלות לישראל בכל מהלך התוכנית או בסיומה. ההחלטה לגבי החיים בישראל לאחר התוכנית – היא שלהם בלבד.

בוגרי התוכנית זכאים למימון שנתיים לימודים אקדמיים בכל אוניברסיטה בישראל.

עזיבת התוכנית מותרת ואפשרית ללא כל חיוב במהלך כל התוכנית.

נתיב (לשכת הקשר)

"נתיב – לשכת הקשר" הוא שמו של גוף הפועל כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה שתפקידו להגיע אל היהודים בברית המועצות ולעודד את זיקתם ליהדות, לציונות ולישראל. עד שנת 1990 נחשב "נתיב" כגוף חשאי למחצה, עת פעל תוך סיכון רב מאחורי "מסך הברזל".

סטטוס קוו (ישראל)

הסדר הסטטוס קוו בישראל התבסס במסגרת המוסדות הלאומיים בארץ ישראל בתקופת היישוב והוא נמשך עד ימינו. ניתן לראות בסטטוס קוו בישראל קו מנחה להסדרת יחסי דת ומדינה, ויחסי הציבור הדתי והחילוני, המבוסס על הסדרים שהושגו במהלך תקופת המעבר מהיישוב היהודי בארץ ישראל למדינת ישראל. הסדרים אלו כללו את מעמדן של הרבנות והמועצות המקומיות, האוטונומיה לזרמי החינוך הדתיים וחוקים נוספים בתחום השבת והכשרות.

המעבר מהיישוב למדינה גרר שינויים בתחומי החיים שהצריכו הסדר גמיש המשמש כנקודת מוצא להתפתחותם של הסדרים חדשים המושפעים משינויים ומשנים ומעצבים את עקרון הסטטוס קוו.

מאז הקמת מדינת ישראל עד הכנסת ה-18 מופיע הסטטוס קוו בכל ההסכמים הפוליטיים בין המפלגות הדתיות למפלגות השלטון. הסטטוס קוו מבטא את מהותה של הפוליטיקה ההסדרית שלב ליבה הוא הימנעות שיטתית מהכרעה ברורה בנושאים השנויים במחלוקת.

עולה חדש

עולה או עולה חדש הוא מונח בעל שתי משמעויות: אחת מן המסורת היהודית והאחרת מן החוק הישראלי.

פלאשמורה

פלאשמורה הוא הכינוי לצאצאי ביתא ישראל שהתנצרו החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19.

בני קהילת הפלאשמורה אינם זכאים לעלות לישראל מכוח חוק השבות. בני הקהילה שהוכיחו שהם צאצאי ביתא ישראל דרך השושלת האמהית עלו לישראל מכוח החלטת ממשלה מספר 2948 משנת 2003, שאפשרה הבאתם במסגרת חוק הכניסה לישראל, ולאחר מכן עברו גיור לחומרא, בדומה לעולים מביתא ישראל. מ-29 באוקטובר 2012 ועד אוקטובר 2013 נערך מבצע כנפי יונה לסיום עליית הפלאשמורה, ובמסגרתו הועלו כחמשת אלפים נפש ממחנה הממתינים בגונדר. בנובמבר 2015 החליטה הממשלה להכניס לישראל תוך חמש שנים "יוצאי זרע ישראל" (לא בשושלת אימהית) שעזבו את כפרם והצטרפו לקהילות הממתינים עד תחילת 2010.סביב עליית הפלאשמורה לישראל מתנהלת מחלוקת ערה

קיבוץ גלויות

קיבוץ גלויות בתנ"ך הוא ההבטחה שמשה מוסר לבני ישראל לפני מותו, בטרם הכניסה לארץ ישראל. הוא טוען שעם ישראל יחטא בארץ מולדתו ויגלה ממנה. משה, שהנהיג את העם בעת יציאת מצרים, אומר להם כי הם ישובו למולדתם ואפילו יהיה להם יותר טוב מאשר לאבותיהם. בימי גלות בבל הנביאים ישעיהו ויחזקאל מעודדים את העם בכך שמבטיחים לו שיהיה קיבוץ גלויות לארץ ישראל. השאיפה לשוב עם ישראל על ידי קיבוץ הגלויות נשמרה ברציפות מאז חורבן הבית השני. הרמב"ם מונה את הופעתה יחד בוא המשיח.

קיבוץ גלויות הוא מרכז תולדות התנועה הציונית ובמגילת העצמאות של מדינת ישראל.

לאחר הקמת מדינת ישראל יישם ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדיניות של מיזוג גלויות בעיקר במערכות החינוך והצבא כחלק מהמאמץ לקליטת המוני תלמידים מגלויות רבות ולעצבם על פי דפוסי חיים וחברה חדשים, ישראלים. מטרתה הייתה מיזוג העולים עם הישראלים הוותיקים על מנת וליצור תרבות ישראלית עברית חדשה לעם ישראל בשובו לציון.

שלמה הלל

שלמה הִלֵל (נולד ב-9 באפריל 1923) הוא איש ציבור ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת (הכנסות ה-2–3 וה-8–12) מטעם מפא"י (וגלגוליה המערך והעבודה), כיושב ראש הכנסת האחת עשרה ושר הפנים והמשטרה בממשלת ישראל.

חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשנ"ח (שנת 1998).

שמואל אוסוואלד רופאייזן

שמואל אוסוואלד רופאייזן ("האח דניאל", 29 בינואר 1922 - 30 ביולי 1998) היה יהודי ניצול שואה שהמיר דתו לנצרות והיה לנזיר. רופאייזן התפרסם לאחר שביקש לעלות לישראל כיהודי על-פי חוק השבות, אך בקשתו נדחתה על ידי רשויות המדינה בגלל התנצרותו, ואף עתירתו לבג"ץ על כך נדחתה.

תעודת עולה

תעודת עולה היא מסמך רשמי ישראלי המונפק על פי חוק השבות. תעודת עולה מוענקת למשפחות ויחידים המגיעים לישראל כעולים חדשים, הזכאים למעמד זה על פי חוק השבות.

תעודת עולה היא תעודה משפחתית, אך בני עולים מעל גיל 25 מקבלים תעודות נפרדות וכך גם בני עולים צעירים יותר במעמד אישי של נשואים או גרושים.

תעודת עולה מאפשרת קבלת סיוע והנחות המיועדות לעולים חדשים, הפקת מסמכים שונים, פתיחת חשבונות בנק, קבלת ביטוח רפואי ועוד.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבות • תחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.