חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013.[1] ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל.[2] עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.[3]

מוחמד חוסני מובארכ
محمد حسني سيد إبراهيم مبارك
Hosni Mubarak ritratto
לידה 4 במאי 1928 (בן 91)
מצרים (1922-1952) אל-מצילחה (ער'), ממלכת מצרים
מדינה מצרים  מצרים
מפלגה המפלגה הלאומית דמוקרטית
בת זוג סוזאן מובארכ
נשיא מצרים ה־4
14 באוקטובר 198111 בפברואר 2011
(29 שנים)
פרסים והוקרה

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

חוסני מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה שבמחוז אל-מונופייה, צפונית לקהיר. הוא נולד למשפחת איכרים. אביו, שעבד במחלקה המשפטית של משרדי הפרובינציה, חלם שבנו ילמד באוניברסיטת קהיר ויהיה מורה, אולם מובארכ הצעיר נמשך לקריירה צבאית. בגיל 19, עם סיום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של מצרים, שם רכש תואר ראשון במדעי הצבא.

שירות צבאי

עם סיום לימודיו ב-1949, הצטרף לשורות חיל האוויר המצרי. במסגרת הכשרתו כטייס סיים תואר נוסף באווירונאוטיקה ועבר השתלמות ארוכה בבית הספר הסובייטי לטיסה בעיר פרונזה (כיום בישקק, קירגיזסטן). במהלך השנים התקדם בסולם הדרגות, ושימש בין היתר טייס, מדריך טיסה, מפקד טייסת ובגיל 31 מונה להיות מפקד בסיס. ב-1964 מונה לנספח הצבאי המצרי בברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת ההתשה נגד ישראל, מונה מובארכ למפקד האקדמיה של חיל האוויר המצרי, שם למד בצעירותו. בעקבות ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים ב-1967, שגרם לאובדן רוב מטוסי חיל האוויר המצרי, הכין מובארכ תוכניות מרחיקות לכת בעניין הכשרת טייסי העתיד של החיל. הוא קיצר את משך ההכשרה של הטייסים הצעירים והפך את ההכשרה לקשה, אינטנסיבית ומקיפה הרבה יותר. ב-1969 מינה אותו נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, לראש מטה חיל האוויר המצרי.

ב-1972 מונה מובארכ למפקד חיל האוויר המצרי, ועמד בראשו במלחמת יום הכיפורים נגד ישראל. ב-1975, שנתיים לאחר המלחמה,[4] קודם לדרגת Air Chief Marshall.[5]

קריירה פוליטית

חוסני מובארכ מספיד את יצחק רבין בהלוויתו
George W. Bush & Hosni Mubarak
מובארכ עם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, מרץ 2002
Army Truck and Soldiers in Tahrir Square, Cairo
מפגינים וחיילים בקהיר, 29 בינואר 2011

עם סיום שירותו הצבאי באפריל 1975, מונה מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. במהלך שש שנות כהונתו כסגן נשיא, לקח חלק פעיל בחתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979. עם הירצחו של סאדאת ב-6 באוקטובר 1981, מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מצרים. שבוע מאוחר יותר מונה לנשיא.[6] במקביל למינויו כנשיא, כיהן במשך חמישה חודשים, עד 2 בינואר 1982, גם כראש ממשלת מצרים.[7]

מובראכ כיהן בתפקיד נשיא מצרים 31 שנים, במהלכן נבחר בארבע מערכות בחירות נוספות בהן היה המועמד היחיד (אורכה של כל כהונה הוא שש שנים). הוא ניצח ברוב של 88% בבחירות דמוקרטיות לנשיאות, בשנת 2005. עם תחילתה של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, הקפיא מובארכ את יחסיו עם ישראל. למרות לחצים חוזרים ונשנים מצד מדינות ערב סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון החזיר את שגריר מצרים לתל אביב. צעד נוסף שמיוחס לרצונו להצטייר כמנהיג כלל-ערבי, הוא הימנעותו מביקור בישראל לאורך כל שנות שלטונו, מלבד ביקור אחד, בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ביקור שהגדיר "חברי".

בשנת 1993 היה שותף לשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף. בעקבות האינתיפאדה השנייה הנהיג שורה של צעדים לצינון היחסים בין שתי המדינות, ובהם החזרת השגריר המצרי בחודש אוקטובר 2000.

ניסיון ההתנקשות

ב-7 ביולי 1995 הגיע מובארכ לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, על מנת להשתתף בכנס של ארגון אחדות אפריקה. בדרכו למרכז העיר, חדרה חוליית טרוריסטים, ככל הנראה מארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי (אימן א-זוואהירי סגנו של בן לאדן נמנה בעבר עם ראשי הארגון), לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא. הטרוריסטים החלו לירות ברובי סער לכיוון אחת מלימוזינות המרצדס של השיירה. במהרה התעשתו מאבטחיו של הנשיא ההמום, פגעו בחלק מחברי החוליה והניסו את היתר. ההתנקשות בנשיא המצרי נכשלה, ככל הנראה בגלל שהטרוריסטים לא הספיקו להפעיל את מטולי האר.פי.ג'י שהביאו עמם, או שהם ירו על כלי הרכב הלא נכון. בעיצומם של חילופי האש הצליחה השיירה לשוב על עקבותיה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של הבירה האתיופית. מובארכ שב למצרים ולא השתתף בכינוס לשמו הגיע לאתיופיה.

ההתנקשות עוררה הד גדול בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ההתנקשות הייתה למעשה פיגוע אסטרטגי, אחת מהתקפות הטרור הראשונות שבוצעה על ידי מה שכונה לימים "הג'יהאד העולמי".[8]

סיום שלטונו

Mubark behind the bars
מובארכ לאחר מעצרו

בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר מובארכ את ממשלתו והרכיב ממשלה חדשה, ומינה את עומר סולימאן לסגן הנשיא.

ב-1 בפברואר הודיע מובארכ כי יסיים כהונתו בספטמבר 2011 ולא יתמודד בבחירות. ב-10 בפברואר הודיע מובארכ בנאומו כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן. יום לאחר מכן, הודיע סגן הנשיא סולימאן כי מובארכ העביר את כל סמכויותיו לידי הצבא ובכך התפטר למעשה מתפקידו כנשיא מצרים לאחר 30 שנה.

מובארכ עזב את קהיר ועבר לגור בבית הנופש שלו בשארם א-שייח'.

משפטו

בפברואר 2011 נעצר והואשם בארבע עבירות של שחיתות שלטונית וירי על מפגינים בימי המהומות. ב-3 באוגוסט 2011 החל משפטו, יחד עמו נשפטו שני בניו, שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי וקצינים נוספים. בשל מצבו הבריאותי הרעוע מובארכ עצמו הובל באמבולנס לאולם בית המשפט, שם הושכב על מיטה בתוך כלוב הנאשמים. ב-2 ביוני 2012 נגזר דינו למאסר עולם בתיק הרג המפגינים.[9] באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית אותו ריצה בבית חולים צבאי. בנובמבר 2014 ביטל בית המשפט לערעורים פליליים את הרשעתו של מובארכ בהרג מפגינים ובשתי עבירות שחיתות שלטונית, שכללו האשמה כי מכר גז לישראל במחירים מוזלים.[10]

בינואר 2015 בוטלה גם הרשעה נוספת של מובארק ובניו בתיק שחיתות שלטונית שכונה "ארמונות הנשיאות".[11] עם זאת, משפט חוזר על האשמות בשחיתות הוביל להרשעה בת 3 שנים של מובארק במאי 2015, כשבניו קיבלו עונש מאסר של 4 שנים, לצד קנס כספי.

בניו של מובארכ שוחררו באוקטובר 2015 בהוראת בית משפט בקהיר.[12] מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ממנו שוחרר במרץ 2017.

משפחה

חוסני מובארכ נשוי לסוזאן (נולדה ב-28 בפברואר 1941) בת לאם ולשית ואב מצרי. ולהם שני בנים - גמאל ועלאא'.

סוזאן מובארכ למדה לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ולאחר מכן השלימה תואר שני בסוציולוגיה. את רוב זמנה הקדישה לפעילות בעמותות צדקה ופיתוח של החברה המצרית.

גמאל מובארכ, בנו הצעיר, קרוי על שמו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים לשעבר, שהיה מושא הערצתו של אביו. שני בניו, גמאל ועלאא' הועמדו לדין על עבירות שחיתות שלטונית, וביוני 2012 הסתיים משפטם בזיכוי מחמת התיישנות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Court in Egypt orders retrial for Mubarak after appeal באתר BBC
  2. ^ דרמה: בוטלה הרשעת מובארק בהרג מפגינים, באתר ynet, 29 בנובמבר 2014
  3. ^ סוכנויות הידיעות‏, שש שנים לאחר המהפכה: מובארק זוכה סופית מהרג מפגינים, באתר וואלה! NEWS‏, 02 במרץ 2017
  4. ^ במצרים נחשבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים כניצחון גדול על צה"ל, למרות האבידות הכבדות שספג הצבא המצרי.
  5. ^ הדרגה השנייה בחשיבותה בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, שסולם הדרגות בצבא המצרי מבוסס עליו.
  6. ^ עודד גרנות ותמר גולן, מובארך יושבע היום לנשיא, מעריב, 14 באוקטובר 1981
  7. ^ http://www.worldstatesmen.org/Egypt.html
  8. ^ חלק מהמידע נלקח מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל-חזור". (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2007)
  9. ^ רועי קייס, מארמון הנשיא לכלא: מאסר עולם לחוסני מובארק, באתר ynet, 2 ביוני 2012
  10. ^ ג'קי חורי, בית המשפט במצרים ביטל את ההרשעה בהרג המפגינים נגד הנשיא לשעבר מובארק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2014
  11. ^ מצרים: בוטלה הרשעה נוספת של הנשיא לשעבר מובארק, צפוי להשתחרר בקרוב, באתר הארץ, 13 בינואר 2015
  12. ^ Associated Press (13 באוקטובר 2015). "Jailed sons of Egypt’s deposed leader Hosni Mubarak freed".
הקודם:
אנואר סאדאת
נשיא מצרים הבא:
בפועל: מוחמד חוסיין טנטאווי מתוקף תפקידו כיו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים
אחמד נזיף

ד"ר אחמד נזיף (בערבית: أحمد نظيف; נולד ב-8 ביולי 1952) הוא פוליטיקאי מצרי, שכיהן כראש ממשלת מצרים מ-14 ביולי 2004 ועד 28 בינואר 2011. הוא סיים את תפקידו כראש ממשלה לאור מחאות המונים ברחבי מצרים נגד משטרו של הנשיא חוסני מובארכ.

הנשיא חוסני מובארכ הזמין אותו להקים ממשלה ב-9 ביולי 2004. ראש הממשלה נזיף נשבע אמונים לתפקידו עם 14 שרי הקבינט ב-14 ביולי 2004. הוא קיבל מיד תמיכה פרלמנטרית בהצבעת אמון. הוא ראש הממשלה הצעיר ביותר מאז ייסוד הרפובליקה, וראש הממשלה השני הכי צעיר בכל ההיסטוריה של מצרים המודרנית. הקבינט שלו ידוע בזה שרוב חבריו הם טכנוקרטים.

נזיף התפטר ב-27 בספטמבר 2005, ובבחירות הכלליות שהתקיימו שלושה חודשים מאוחר יותר, נבחרה ממשלתו לכהונה נוספת.

הוא הגיע לשלטון אחרי ממשלתו של עאטף עובייד, שהתפטר לאחר ישיבת חירום ממשלתית. ד"ר נזיף שירת כשר התקשורת וטכנולוגיית המידע בממשלתו של עובייד.

לנזיף מוניטין של אדם ישר ומודרני.

נזקפת לזכותו הבאת האינטרנט למצרים בעת כהונתו כשר התקשורת וטכנולוגיית המידע. הוא הסדיר שמחשבים ואינטרנט יימכרו בזול על ידי חברת התקשורת המצרית. נזיף מחזיק בתואר דוקטור להנדסת מחשבים מאוניברסיטת מקגיל, קנדה.

בינואר 2005 תמך באופן מעורר מחלוקת במועמדותו של גמאל מובארכ לנשיאות מצרים. הבחירות תוכננו לספטמבר 2005.

אנואר סאדאת

מוחמד אנואר א-סַּאדַאת (בערבית: محمد أنور السادات, תעתיק מדויק: מֻחַמַּד אַנְוַר אלסַאדַאת; 25 בדצמבר 1918 – 6 באוקטובר 1981) היה נשיא מצרים בשנים 1970–1981. יזם את מלחמת יום הכיפורים ביחד עם סוריה נגד ישראל ב-1973. ב-1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, שהוביל לחתימת הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים - הסכם השלום הראשון בין ישראל לבין מדינה שגובלת בה. על מאמציו להשגת הסכם זה זכה (יחד עם מנחם בגין) בפרס נובל לשלום לשנת 1978. נרצח בהתנקשות בידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

גמאל מובארכ

גמאל (ג'ימי) מובארכ (בערבית: جمال مبارك, תעתיק: גמאל מֻבארכ; נולד ב-27 בדצמבר 1963) הוא בנם הצעיר של נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארכ ואשתו סוזן מובארכ.

הלוויית יצחק רבין

הלוויית ראש ממשלת ישראל יצחק רבין התקיימה בירושלים ביום שני, 6 בנובמבר 1995, לאחר שנרצח יומיים קודם לכן בתל אביב.

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (בערבית: المجلس الأعلى للقوات المسلحة; מכונה לעיתים בתקשורת: המועצה הצבאית העליונה) היא קבוצת המפקדים הבכירים של צבא מצרים. בעקבות ההפיכה במצרים, עם התפטרות הנשיא חוסני מובארכ ב-11 בפברואר 2011, הועברה לקבוצה זו הסמכות למשול במצרים, עד שהושבע לנשיאות מוחמד מורסי.

בעתות מלחמה נהגה המועצה להיפגש בתדירות גבוהה ולנהל את הלחימה מחדר חירום. בימי שגרה נהג ראש המדינה לנהל את ישיבות המועצה, ועמד בראשה כמפקד העליון של הכוחות המזוינים. לאחר ההפיכה, שהובילה להתפטרותו הכפויה של הנשיא מובארכ, נוצר מצב מיוחד שבו הועברו לידי המועצה כל סמכויותיו של הנשיא לניהול כל ענייני המדינה.

ט"ז בתשרי

ט"ז בתשרי הוא היום השישה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישה עשר בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ט"ז בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

יחסי מצרים–סוריה

יחסי מצרים–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה הערבית של מצרים לבין הרפובליקה הערבית הסורית. שתי המדינות הן מדינות מוסלמיות ריבוניות, חברות מייסדות בליגה הערבית, וחברות בארגון האומות המאוחדות. היחסים בין שתי המדינות הם יחסים בעלי היסטוריה ארוכה, מהקרירות על רקע משבר הבצורת ברפובליקה הערבית המאוחדת ועד ההידוק ביחסים בין שתי המדינות על רקע מיגור אויבים משותף. מצרים וסוריה היו שתיהן חלק מהאימפריה העות'ומאנית.

יחסי מצרים–רוסיה

יחסי מצרים–רוסיה אלו היחסים הדו-צדדיים בין מצרים לבין רוסיה. היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות ומצרים כוננו ב-26 באוגוסט 1943.

כיכר א-תחריר

כיכר א-תחריר (בערבית: ميدان التحرير, מידאן א-תחריר, "כיכר השחרור") היא כיכר גדולה במרכז קהיר. בעבר נקראה הכיכר "כיכר איסמעיליה", על שם איסמעיל פאשה, שליט מצרים בין 1863 ל-1879. אחרי מהומות 1919 הכיכר נודעה ברבים ככיכר "א-תחריר" (שחרור), וב-1952, אחרי מהפכת הקצינים החופשיים, הפך שם זה לשמה הרשמי.

סביב הכיכר מספר מבני ציבור חשובים, בהם המוזיאון המצרי, מטה המפלגה הלאומית הדמוקרטית, בניין ה"מוגמע" המשמש משרדי ממשלה שונים, מטה הליגה הערבית, קמפוס האוניברסיטה האמריקאית, ומלון הנילוס. את באי הכיכר משרתת תחנת המטרו על שם אנואר סאדאת.

הכיכר שימשה זירה לכמה מההפגנות והעצרות הגדולות בתולדות מצרים, בהן מהומות הלחם ב-1977, הפגנות נגד מלחמת עיראק, וסדרת ההפגנות בתחילת 2011 שהובילה לפרישתו של נשיא מצרים חוסני מובארכ.

כלא טורה

כלא טורה (בערבית: سجن طرة) הוא קומפלקס כליאה השוכן בדרום העיר קהיר שבמצרים ומיועד לפושעים ולאסירים פוליטיים. מפורסם בעיקר בזכות המנהיגים הפוליטיים ואנשי הציבור הרבים אשר ריצו בו עונש מאסר, דוגמת נשיאי מצרים לשעבר מוחמד מורסי, חוסני מובארכ (ובניו). בנוסף, ריצו בו עונש מאסר ממושך, האזרחים הישראלים עזאם עזאם ועודה תראבין, ששוחרר מהכלא בדצמבר 2015.

כמאל גנזורי

כמאל גנזורי (בערבית: كمال الجنزورى; נולד ב-12 בינואר 1933) הוא כלכלן ופוליטיקאי מצרי. כיהן כראש ממשלת מצרים בשנים 1996–1999, תחת שלטון הנשיא חוסני מובארכ. בתקופה שלאחר נפילת מובארכ מונה על ידי המועצה הצבאית העליונה לכהן כראש הממשלה הזמנית מנובמבר 2011 ועד אוגוסט 2012..

כפאיה

כפאיה (בערבית: كفاية), או בשמה המלא: התנועה המצרית למען שינוי (בערבית: الحركة المصرية من أجل التغيير), היא תנועת מחאה במצרים. משמעות השם "כפאיה" הוא "מספיק".

התנועה הוקמה בשנת 2004 ושאבה השראה מההזדהות עם האינתיפאדה השנייה ועם ההתנגדות לפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003.

בקיץ 2004 בלטה התנועה בהפגנות למען שינוי המשטר, אחרי שהנשיא חוסני מובארכ עשה שינויים בהרכב הממשלה כדי לחזק את תומכי בנו גמאל מובארכ. 300 אישים חתמו על עצומה שהפכה להצהרת היסוד של התנועה. גם הנשיא לשעבר מוחמד מורסי היה בין מייסדיה.

באוקטובר 2004 קרא השופט טארק אל-בשרי לאזרחי מצרים למרי אזרחי. ב-12 בדצמבר הייתה ההפגנה הראשונה שקראה ישירות להדחתו של הנשיא.

מוחמד חוסיין טנטאווי

מוחמד חוסיין טנטאווי (בערבית: محمد حسين طنطاوى; תעתיק מדויק: מחמד חסין טנטאוי; נולד ב-31 באוקטובר 1935) הוא איש צבא מצרי לשעבר, בעברו שירת כמֻשִיר בצבא מצרים, שר ההגנה ויושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים עד להדחתו באוגוסט 2012. בנוסף כיהן למעשה כראש מדינת מצרים בפועל בשנים 2011 - 2012 מהדחת חוסני מובארכ ועד להעברת השלטון למוחמד מורסי.

מוחמד מורסי

ד"ר מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאט (בערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 1951 – 17 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות. מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת.

מוראד מוואפי

מוראד מוואפי (בערבית: مراد موافي; נולד ב-2 בפברואר 1950 באלכסנדריה) הוא איש צבא ומודיעין מצרי. כיהן ראש המודיעין הכללי במצרים בשנים 2011–2012.

מוואפי נכנס לתפקידו כראש המודיעין הכללי ב-31 בינואר 2011, עת מונה לתפקיד על ידי הנשיא חוסני מובארכ כדי להחליף את עומר סולימאן, כשזה מונה לסגן נשיא מצרים בעקבות ההפגנות ההמוניות שפרצו. לפני מינויו כראש המודיעין הכללי היה מוואפי מושל מחוז צפון סיני.

מוואפי סיים את לימודיו במכללה ב-1970 ומילא שורת תפקידים צבאיים, מתפקידי פיקוד שונים בצבא מצרים ועד למינויו למפקד פיקוד מערב. בשנים טרם מינויו למושל מחוז צפון סיני, היה ראש המודיעין הצבאי. מוואפי זכה בעיטורים ממלכתיים לא מעטים, הוא בוגר האקדמיה הצבאית הגבוהה על שם נאצר וחבר במטה הכללי המצרי.

ב-8 באוגוסט 2012 הדיח אותו נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מתפקידו ומינה במקומו את סגנו, מוחמד ראפת שחאתה, בעקבות מתקפת הטרור על אנשי כוחות הביטחון המצריים סמוך לגבול עם ישראל.

מוואפי נשוי ואב לבן ולשתי בנות.

מנהרות הברחה ברצועת עזה

מנהרות ההברחה של רצועת עזה הן מנהרות החפורות מתחת למחסום ההפרדה בין רצועת עזה למצרים, ומשמשות, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, את ארגוני טרור פלסטיני, סוחרים (כולל סיטונאים מרכזיים) וכנופיות להברחת אמצעי לחימה וסחורות ממצרים לרצועת עזה, ולהברחת אנשים בשני הכיוונים.

המנהרות מקשרות בין העיר רפיח המצרית למחנה הפליטים רפיח. מספרן של המנהרות מוערך, נכון לשנת 2014, במאות. המנהרות פעלו בתקופת שליטתו של צה"ל ברצועה, וממשיכות לפעול עד היום.

מנהרות רבות הותקפו ונהרסו על ידי צה"ל במבצע עופרת יצוקה ובמבצע עמוד ענן. ב-2013 נהרסו מנהרות הברחה רבות על ידי צבא מצרים, בעיקר בעקבות זליגת טרור מרצועת עזה לחצי האי סיני.

סגן נשיא מצרים

סגן נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: نائب رئيس جمهورية مصر العربية) הוא תפקיד פוליטי בכיר בממשל המצרי, שני בחשיבותו רק לנשיא עצמו. התפקיד נוצר בעקבות הקמת הרפובליקה של מצרים בשנת 1953, ובוטל בחוקת 2012.

בספטמבר 1962 הודיע נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, על הקמת "מועצת נשיאות" בראשות נשיא הרפובליקה שתפקידה יהיה לטפל בכל הנושאים שהיו נתונים לפני כן בידיו של הנשיא בלבד. חמישה מתוך 11 חברי מועצת הנשיאות היו סגני הנשיא שכיהנו באותה עת.סעיף 139 לחוקת מצרים מ-1971 הגדיר את סמכויות סגן הנשיא ותפקידו: "נשיא הרפובליקה רשאי למנות אחד או יותר סגני נשיא, להגדיר את סמכויותיהם ולשחרר אותם מהתפקיד. הכללים הנוגעים לנשיא הרפובליקה בנושא חובתו לתת את הדין על מעשיו יחולו גם על סגן הנשיא." החוקה נתנה לנשיא סמכות נרחבת בקביעת מספר סגני הנשיא, כמו גם במינוים, פיטוריהם וסמכויותיהם.

בחוקת מצרים מ-2012 בוטל תפקיד סגן הנשיא.

עומר סולימאן

עומר מחמוד סולימאן (בערבית: عمر محمود سليمان, תעתיק מדויק: עמר מחמוד סלימאן; 2 ביולי 1936 - 19 ביולי 2012) היה איש צבא, פוליטיקאי, דיפלומט ואיש מודיעין מצרי. הוא שירת תחת משטרו של חוסני מובארכ כסגן נשיא מצרים וראש המודיעין הכללי המצרי. סולימאן היה מעורה היטב בצמרת המצרית, והיה מעורב בשורת פעולות תיווך מטעם משטר מובארכ, ובהן תיווך בין חמאס לפת"ח, ותיווך מתמשך בין גורמים פלסטינים לישראל.

עיסאם שרף

עיסאם עבד אל-עזיז שרף (בערבית: عصام عبد العزيز شرف; נולד ב-1952) הוא פוליטיקאי ואיש אקדמיה מצרי. כיהן כראש ממשלת מצרים למשך מספר חודשים, לאחר נפילת משטרו של חוסני מובארכ.

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) Flag of the President of Egypt
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.