חוני המעגל

חוני המעגל היה תנא, שחי בתקופת בית שני, אשר נחשב בעיני רבים לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.

על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה[1]. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש[2].

חוני המעגל
PikiWiki Israel 33211 Grave of Honi Hameagel in Htzor Haglilit
הכניסה למערת קבר חוני המעגל בחצור הגלילית

המעשה בתפילה לירידת גשם

...מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים.

אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו.

התפלל, ולא ירדו גשמים.

עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר: רבונו שלעולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן, עד שתרחם על בניך.

התחילו גשמים מנטפין.

אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף.

אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.

ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים.

באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן.

אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים...

משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ח' (בתוספת סימני פיסוק)

על פי המשנה, פנה הציבור אל חוני שיתפלל שירדו גשמים, חוני שהאמין בכל ליבו שתפילותיו ייענו, אמר לעם להכניס את תנורי הפסחים (תנורי צלייה הנמצאים בחצרות) אל הבית כדי שלא ייהרסו מחמת הגשמים. לאחר ששהתפלל ולא נענה, פנה חוני לדרך לא מקובלת, הקיף עצמו במעגל, ונשבע שלא יצא מתוכו עד שירד הגשם. תחילה ירדו טיפות בלבד, וחוני דייק את בקשתו שוב ושוב עד שירדו גשמים טובים. לאחר זמן, ביקשו העם שיתפלל שייפסקו הגשמים, וחוני לא נענה לבקשה, כפי שפתחתה המשנה: "על כל צרה שתבוא על הציבור מתריעים עליה חוץ מרוב גשמים" .

על פי התלמוד הירושלמי, הסיבה שלא נענתה תפילתו של חוני בתחילה היא "לפי שלא בא בענוה"[3], כלומר שלא נהג בענווה כשהיה סמוך ובטוח שייענה, וכשהחל להתחטא ולהתחנן, נענתה תפילתו.

גרסה מורחבת של הסיפור מופיעה בתלמוד הבבלי[2]:

פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: "התפלל וירדו גשמים". התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה (מעגל) ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב) "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'". אמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך" אמר: "לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות". ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם". אמר לפניו: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה". ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: "רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם". אמר להם: "כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אעפ"כ הביאו לי פר הודאה" (פר כקרבן תודה על נס ירידת הגשמים לאחר הבצורת. הודאה מלשון ווידוי, על עוון בקשת הפסקת הגשמים הנתפסת ככפיית טובה). הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: "רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם". מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות."

על פי הסוכליון של מגילת תענית, ירידת הגשמים בעקבות תפילת חוני הביאה לקביעת יום טוב באותו התאריך.

הערכת המעשה

המשנה מסיימת את המעשה בנימת ביקורת מסוימת מצידו של שמעון בן שטח על המעשה, לצד דברי שבח: "שלח לו שמעון בן שטח אמר לו, צריך אתה לנדות. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" [1]. שמעון בן שטח ראה בכך שראוי לנידוי אלמלא היה מדובר בחוני שהוא כבן המלך המפונק המטריד את אביו בבקשות שונות וקטנות (כגון אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים), וכי עליו נאמר הפסוק "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק כ"ה). על פי רש"י, הבעיתיות שבמעשה נובעת מהתמקחות והמשא ומתן עם הקב"ה ("לא כך שאלתי")[4], המאירי ביאר שהבעיה הייתה ש"אף על פי שראוי להתפלל, אין ראוי לצדיק להחזיק עצמו כל כך בבטוח שיהא מדבר דרך גזירות"[5]

בין החוקרים היו שהעריכו שההסתייגות של שמעון בן שטח נבעה ממאבקו בדומיננטיות של כתות חסידות קיצונית ובכתות מאגיות, ומעשה המופת של חוני היה עלול להתפרש שלא כהלכה ולהביא לחיזוק של הלכי רוח כאלה[6].

למרות נימת הביקורת המסויגת, שימש סיפורו של חוני משמש מקור לאמונה בכוחו של הצדיק. על פי התלמוד הבבלי: "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור' . ותגזר אומר - אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה"[2] . ומכאן למדו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים. תפילתו של חוני נעשתה לסמל לתפילה הבוקעת שערי שמים, ובשלהי תקופת הגאונים אף הכלילו את מעשה חוני בפיוטי הסליחות: "צעקתי הקשב, כצעקת חוני המעגל"[7], "והעונה בתוך מעגל לחוני, בעת נשבע בשמך רב פעלות"[8]

מותו של חוני המעגל

Abahilqia
קבריהם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, נכדיו של חוני המעגל, בסמיכות לקברו בחצור הגלילית
PikiWiki Israel 15076 Roller for compressing plaster from the hellenisti
מעגילה מהתקופה ההלניסטית במוזיאון השומרוני הטוב. ייתכן שכינויו של חוני הוא עקב עבודתו על מכשיר כזה להידוק טיח על גגות ורצפות

באגדות התלמוד

בתלמוד הבבלי[2] מופיעה אגדה באשר למותו של חוני, לפיה כאשר הלך חוני בדרך ראה אדם נוטע חרוב, ושאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף הזקן את האמרה המפורסמת: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב. משנכנס לבית המדרש, תירץ חוני כל קושיא שעלתה בבית המדרש. אמרו החכמים שהמאמרים מיושבים וברורים משל היה פה חוני המעגל שהיה מיישב ומברר את הדברים בזמנו. כאשר אמר להם כי הוא חוני, איש לא האמין לו, ומרוב צער, התפלל חוני וביקש שימות, ואכן הוא מת. בעקבות כך, טבע רבא את האימרה "או חברותא או מיתותא". (או חבר או מיתה).

לפי התלמוד הירושלמי (תענית פ"ג ה"ט) מאורע זה אירע לחוני המעגל הקדום, אבי אביו של חוני המעגל, שהתפלל גם הוא על הגשמים, ושבעים השנים בהם הוא נם היו שבעים שנות הגלות, הוא נרדם חבוי במערה - אליה נכנס להתגונן מגשמים - סמוך לחורבן הבית הראשון והקיץ לאחר בנין הבית השני. לנוסח זה כאשר טען שהוא חוני, אמרו לו שידוע, שכאשר חוני היה נכנס לעזרה בבית המקדש הייתה העזרה מאירה, נכנס לכן לעזרה והיא אכן האירה, ואז קרא על עצמו את הכתוב בתהילים (קכו א): "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

התלמוד הבבלי מספר כי גם נכדיו של חוני, אבא חלקיה וחנן הנחבא, היו צדיקים שתפילתם נשמעת בעת עצירת גשמים, שאותה ניצלו בני דורם כדי שיתפללו עליהם[2].

ב"קדמוניות היהודים"

ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים" מספר על מותו של חוני בעת המאבקים על ירושת בית חשמונאי, שניהלו האחים, אריסטובולוס השני והורקנוס השני. באותה עת צר הורקנוס, יחד עם בן בריתו חרתת מלך הנבטים על ירושלים. הדבר היה בימי הפסח של שנת 63 לפנה"ס. בעיר הנצורה שהו המלך אריסטובולוס ועמו הכוהנים. במהלך המצור נתפס חוני על ידי הצרים, ומכיוון שהיה ידוע כמי שתפילתו נענית, נדרש להתפלל לאובדנם של הנצורים. משסירב, וביקש מהאל כי לא יביא על הנצורים מה שמבקשים עליהם הצרים, העלה עליו את חמת הצרים, ואלה המיתוהו בסקילה[9].

שמו וכינויו

מקובל לקרוא את שמו בחולם: חוֹנִי, אך למעשה כך הוא מופיע רק במקור היווני של יוספוס; בכתבי יד מהימנים של המשנה (כמו כתב יד קאופמן) שמו מופיע בשורוק: חוּנִי.

שמו ב"קדמוניות היהודים" הוא "חוניו" .

גם בנוגע לצורת הניקוד של כינויו, המעגל, יש ספקות: בכתבי יד עתיקים של המשנה (למשל בכתב יד קאופמן) מופיע הַמַּעְגָּל, וכיום נהוג לכתוב זאת הַמְּעַגֵּל.

השערות שונות נאמרו בעניין כינויו. רב צמח גאון[10] פירש שנקרא כך על שם עירו[11], ואילו על-פי רש"י, חוני המעגל נקרא כך על שם עוגת המעגל שעג. בין החוקרים האחרונים היו ששיערו שנקרא כך על שם מקצועו שהיה יצרן מעגילות, כלי שנועד לסייע בהידוק טיח הגגות[12], או שהיה עוסק בעצמו בתיקון הגגות באמצעות מעגילה[13]. שמעון שרביט סבור שהכינוי אכן קשור למעשה המעגל, ומשער שהקריאה המקורית אינה "חוני הַמְעַגֵּל", אלא "חוני הַמַּעְגָּל" (או הַמַּעֲגָל), כלומר חוני עושה המעגל. השערה זו מבוססת על הניקוד בכתבי יד עתיקים ועל מסורת הקריאה בקרב יהודי מרוקו.[14] על פי השערה זו, הכינוי חוני הַמַּעֲגָל, הוא על שם המעגל שיצר, ואין זה תואר הכולל פעולה או מקצוע. מכיוון שכינויים שכאלה הם יוצאי דופן, נוצרה אי-הבנה, ומתוך ההרגל לכינוי תוארי בני אדם של שם מקצועם החלו לקרוא את המילה כ"הַמְעַגֵּל".

המסורת על מקום קברו של חוני המעגל

Honihameageltomb
מערת הקבר של חוני המעגל, סמוך לחצור הגלילית

על אף שמותו של חוני, על פי דברי יוסף בן מתיתיהו, היה בסמוך לירושלים, הרי שהמסורת מראה את מקום קברו בגליל דווקא, בסמוך לחצור הגלילית, במקום שבו היה קיים כפר ערבי בשם פרעם. ליד הקבר נובע מעיין הקרוי על שמו "עין חוני". במשך השנים התפתח פולקלור סביב מערת חוני המעגל וכיום מקובל לחשוב כי חוני המעגל עצמו קבור שם וגם נכדיו, אבא חלקיה וחנן הנחבא צאצאיו.

כיום האתר פתוח למבקרים הרוצים להתפלל בקברו ולהדליק נרות במערה.

יום ההילולה המסרותית לפטירתו של חוני המעגל מתקיימת מדי שנה ביום העצמאות בתאריך ה' באייר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ח'
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג, עמוד א'
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ג', הלכה י'
  4. ^ רש"י בפירושו על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט, עמוד א'.
  5. ^ רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, תענית, שם.
  6. ^ ראו גדליה אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א', ת"א, תשי"ט, עמ' 124. וראו עוד, מעשה חוני המעגל בהלכה ובהשקפה / ד"ר ישראל רוזנסון, www.daat.ac.il).
  7. ^ רבנו גרשם, פיוט "אל באפך תוכיח".
  8. ^ רב שרירא גאון, פיוט בקשה, "שמע קולי אשר ישמע בקולות".
  9. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, יד, ב, א (21-24)
  10. ^ הוא רב צמח בן פלטוי או גאון אחר בשם זה.
  11. ^ הובאו דבריו בספר היוחסין לרבי אברהם זכות, ערך "חוני".
  12. ^ שמואל קליין, "על טעויות אחדות בפירוש שמות מקומות", ידיעות ציון, א' (תר"ץ), עמ' 3–4.
  13. ^ הרב שאול חנא קוק, ידיעות ציון, א', (תר"ץ), עמוד 28.
  14. ^ שמעון שרביט, פרקי מחקר בלשון חכמים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ח, עמ' 194–196
31 באוגוסט

31 באוגוסט הוא היום ה־243 בשנה בלוח הגריגוריאני (244 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 122 ימים.

אבא (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אבא שאול

אַבָּא שָׁאוּל היה תנא בדור הרביעי, בן דורו של רבי עקיבא.

אבטולמוס

אַבְטוֹלְמוֹס (ביוונית: Εὔτολμος) היה תנא מן הדור השלישי. נזכר פעמים ספורות במשנה ובתוספתא כאשר רבי יוסי מוסר בשמו עדויות על ענייני הלכה משמם של "חמישה זקנים".

ייתכן שזהו אבטולמוס בן ראובן, הנזכר בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ג, עמוד א' כמי שהותר לו, בשל קרבתו למלכות, לגדל תספורת מסוג "קומי" – קרחת מהמצח עד אמצע הראש ומאמצע הראש עד העורף שערות – שהייתה נהוגה בקרב הגויים.

בספרות התנאים מופיע תנא בשם רבי יונתן בן אבטולמוס, ואפשר שהוא בנו.

ג' באייר

ג' באייר הוא היום השלישי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השני

למניין החודשים מניסן. ג' באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

חוני המעגל (אמן)

חוני המעגל (שם משפחתו: איצקוביץ, 1950 - 31 באוגוסט 2016) היה אמן דאדא ישראלי רב-תחומי, מיצגן, במאי וקולנוען שפעל במסגרת מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. מייסד קבוצת סמרטוט ועמותת אמני פרפורמנס. בעשור הראשון לפעילותו היו מופעיו מזוהים עם פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ופסטיבל ישראל.

חצור הגלילית

חָצוֹר הַגְּלִילִית היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1956.

המועצה שוכנת במורדות המזרחיים של הגליל העליון צפונית-מזרחית לצפת וצפונית לראש פינה. כביש 90 עובר מזרחית ליישוב.

מערבית ליישוב שוכן יער חצור בו נמצא, על פי המסורת, קברו של חוני המעגל.

כ' באדר

כ' באדר הוא היום העשרים בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

מסכת תענית

מַסֶּכֶת תַּעֲנֶית (נקראת גם מַסֶּכֶת תַּעֲנִיּוֹת) היא חלק מסדר "מועד" שבשישה סדרי משנה. מסכת זו קצרה יחסית, ועוסקת בדיני תעניות בכלל, ובפרט בתעניות שבית דין היו גוזרים על כלל הציבור בזמן "עצירת גשמים" ובשנת בצורת. אגב כך מובאים במסכת גם דיניהם של הקטעים בתפילת שמונה עשרה הקשורים לירידת הגשמים - הזכרת "מוריד הגשם" ובקשת "ותן טל ומטר לברכה".

בנוסף לתעניות על הגשמים, המסכת עוסקת גם בתענית י"ז בתמוז ותשעה באב ובדיני השבוע שחל בו תשעה באב וכן בסדר המעמדות. במסכת זו בתלמוד הבבלי פרקי אגדה רבים, יחסית למסכתות אחרות. במסכת זו נמצאות האגדות הידועות על חוני המעגל, נחום איש גם זו ונקדימון בן-גוריון.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 30 דפים.

מעגילה (כלי בניין)

אבני מעגילה שימשו בעת העתיקה להידוק רצפות עפר ולכיסוי הגגות בעפר לקראת החורף. שמואל קליין סובר כי שמו של חוני המעגל בא לו ממקצועו כמכסה גגות, ולא מן המעגל שעג סביבו, ולכן גם פנו אליו שיתפלל להורדת גשמים.

המעגילה נזכרת פעמיים במשנה:

כאן קיימת הסכמה בין המפרשים כי מדובר בכלי לעיבוד גג טיט, אך קיים חוסר הסכמה בקשר לטיבו.

רש"י מתאר את המעגילה באופן השונה מן המעגילות שהיו בשימוש בארץ ישראל באותה עת:

ואילו בתוספות:

וכן:

שגם היא פעולה הקשורה בטיט.

נחל מחניים

נַחַל מַחֲנַיִם נקרא על שם קיבוץ מחניים. הנחל זורם במזרח הגליל העליון, תחילתו ברום של כ-900 מטר מעל פני הים ליד היישוב הקהילתי עמוקה במדרונות המזרחיים של הר יבנית, משם הוא זורם במדרון תלול לכיוון דרום-מזרח לחצור הגלילית וחוצה את היישוב ממערב למזרח. שם הנחל עושה תפנית לכיוון צפון-מזרח ומגיע לרמת כורזים ועובר מצפון לקיבוץ מחניים, מושב משמר הירדן וקיבוץ גדות ונשפך לירדן בתעלה מלאכותית המטה את הערוץ הטבעי לצורכי ניקוז וחקלאות.

הנחל מהווה את גבולה הצפוני של רמת כורזים. אורכו של הנחל 13 ק"מ, ואגן הניקוז שלו משתרע על שטח של 21 קמ"ר. לאורך הנחל נובעים מספר מעיינות קטנים המאפשרים קיום זרימת מים קבועה בקטעי הנחל, והופכים קטעים אלה לנחל איתן. ליד חורבת ירדה נובע מעין "עין ירדה" השופע מים עד כ-5 מ"ק לשעה. מים אלה נוצלו בעבר לחקלאות. היום משוחררים המים האלה לנחל.

בחלק הנחל בין עמוקה לחצור הגלילית נובעים המעיינות עין חוני על שמו של חוני המעגל ועין מרגנית שהוא מעיין עונתי. בקטע זה של הנחל נפוצה מאד פריחה של חלמונית גדולה. בקטע הנחל הסמוך לחצור הגלילית נמצא קבר שיש המייחסים אותו לחוני המעגל.

בקטע הנחל שמצפון מזרח לקיבוץ מחניים הקימה מועצה אזורית גליל עליון מסלול אופניים העובר במקביל לנחל.

בשפך נחל מחניים לירדן מצפון לגשר בנות יעקב נמצא אתר ארכאולוגי פרהיסטורי האתר המוסטרי בשפך נחל מחניים המשויך לתקופה הפלאוליתית התיכונה (התרבות המוסטרית). האתר תוארך בשיטה רדיומטרית לכ-65,000 שנים לפני זמננו. באתר נמצאו עצמות של שור הבר וכלי צור ששימשו לביתור בעלי החיים לאחר הציד. האתר שהתגלה בשנת 1999, נחפר על ידי גונן שרון מטעם האוניברסיטה העברית ומכללת תל-חי.

נחמיה העמסוני

רבי נחמיה העמסוני היה תנא - כנראה מהדור השני של התנאים. על פי חוקרים רבים הוא נחום איש גמזו.

קבוצת סמרטוט

קבוצת סמרטוט היא קבוצת אוונגרד מזרם הדאדא היוצרת בתחום אמנות הבמה. הקבוצה פעילה מאז ראשית שנות ה-80 ופועלת בהנהגת האמן בעל שם הבמה "חוני המעגל". הקבוצה מזוהה עם פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ופסטיבל ישראל, ומעלה את "פסטיבל הדגנרטים" השנתי בסינמטק תל אביב מאז שנת 2002. החל משנות ה-90, פועלת במסגרת עמותת אמני פרפורמנס בישראל לקידום האמנות הבין-תחומית ובמסגרת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. ייחודה של קבוצת סמרטוט הוא ב"פיסול בקהל" ובהעתקת תבניות תרבותיות על כל יסודותיהן ומרכיביהן בסגנון המכונה "רדי מייד עם תוספות".

שבעת הישנים של אפסוס

"שבעת הישנים של אפסוס" היא אגדה נוצרית עתיקה מרובת גרסאות.

אחת הגרסאות מספרת על אודות שבעה נוצרים צעירים שברחו בשנת 250 להרי אפסוס שבאסיה הקטנה, בבקשם להימלט מרדיפותיו של הקיסר הרומי דקיוס. רודפיהם הפגאנים גילו את מקום מחבואם בתוככי מערה גדולה ואטמו את פתחה באמצעות סלע גדול. כעבור מאה וארבעים שנה החליט רועה מקומי לפרוץ את פי המערה כדי שתשמש דיר לצאנו. כשנכנס פנימה מצא בתוכה שבעה בחורים השקועים בתרדמה. הם התעוררו והיו סבורים כי רק לילה אחד חלף מאז נכנסו למערה. אחד מהם צעד לעבר העיר אפסוס לרכוש בה לחם עבורם.

כשביקש הצעיר לשלם בעד המזון במטבעות ישנים מן המאה הקודמת, הוא נאסר בו במקום בחשד ששדד אוצר נסתר. חוקריו התקשו לקבל את הסבריו ופקפקו באמינותם, אך הקיסר תיאודוסיוס הראשון, שהצעיר המשונה הובא לפניו, האמין לכל דבריו על כך שישן יחד עם הצעירים האחרים תקופה כה ממושכת. הוא ציווה להוליך את הצעיר בתהלוכת ניצחון אל המערה. שבעת הישנים חיו רק עוד זמן קצר לאחר יקיצתם, ומתו בזה אחר זה בתוך שעה אחת. הם נקברו במקום בו ישנו את שנתם הארוכה. אחר כך הקים הקיסר כנסייה בקרבת מקום.

גרסה דומה של האגדה מצויה בקוראן בסורה 18, סורת המערה (סורת אל-כַהְף)

סיפור דומה במקצת מופיע גם בתלמוד הבבלי, על חוני המעגל.

שמעון בן שטח

שמעון בן שַטָּח או שֶטָּח היה תנא, מראשי החכמים בתקופת אלכסנדר ינאי, שהיה גיסו. הוא ויהודה בן טבאי היוו את הזוג השלישי.

תהילים קכ"ו

תהילים קכ"ו ב הוא מזמור בספר תהילים הפותח במילים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". משורר התהילים מתפעל משיבת הגולים לארץ ישראל ואף רומז כי על אף הקשיים שחווים הגולים בהווה, מובטח להם עתיד יותר טוב במולדתם. משורר התהילים מבקש מה', שיחזיר את מצבה של ציון קודם הגלות. שיבת ציון תקופה בתולדות עם ישראל, זכתה לכינויה בזכות הכתוב בכותרת המזמור. היו שכינו כך אף את שיבת העם היהודי לארצו בעת החדשה. עדות אשכנז נוהגים לומר את המזמור לפני ברכת המזון בימים שאין אומרים תחנון. המזמור הוא חלק ממחרוזת של 15 שירי מעלות המשובצים בספר תהלים ואשר על פי מסורת חז"ל נכתבו כולם על ידי דוד. מזמור זה הוצע כהמנון למדינת ישראל.

תיאטרון האכזריות

תיאטרון האכזריות הוא סוג התיאטרון שהקים אנטונן ארטו. בספרו "התיאטרון וכפילו", שיצא בעברית רק בשנת 1995, הוא פורס את תורתו.

תיאטרון האכזריות מנסה לחזור למקור הפולחני של התיאטרון, שבו הטקס, המחוות, השירה, ולא הספרות הם העיקר. התיאטרון צריך להכות בצופה כמו מגפת הדבר, הוא צריך להיות מטורף ומידבק. רעיונותיו של ארטו לגבי שינוי וחידוש אומנות התיאטרון נוגעים בכל מרכיבי ההצגה, כולל חלל ההצגה, התאורה, והיחסים בין שחקנים לצופים. יש המשייכים את סוגה זו לתיאטרון האבסורד ואומרים שהצגתו כעוד סוגה היא רק רצון של ארטו לשיווק הצגותיו.

הדגש על היצרים והרגשות עומד בניגוד מוחלט לניסיון של ברטולד ברכט לחדש את התיאטרון, באותה תקופה, בסגנון התיאטרון האפי.

אז'ן יונסקו הושפע מארטו, אם כי משייכים את תיאטרונו בדרך כלל לתיאטרון האבסורד. כמו כן אפשר למצוא אלמנטים של תיאטרון האכזריות אצל מחזאים אחרים מהזרם הזה, כמו פרננדו ארבאל והרולד פינטר. במחזותיהם האלימות לא מובנת ולא הגיונית, מה שהופך אותה לאכזרית עוד יותר. אבל בעיקר ניתן למצוא ניסיונות להגשים את רעיונותיו של ארטו אצל במאים במחצית השנייה של המאה העשרים: פיטר ברוק ניסה לעשות תיאטרון האכזריות במשך כמה שנים, ההפקה המפורסמת ביותר מהתקופה הזאת הייתה "רדיפתו והירצחו של ז'אן-פול מרה, מוצגים על ידי קבוצת התיאטרון של ההוספיץ בשרנטון תחת בימוי של המרקי דה-סאד", או בקיצור "מארה סאד", מאת פטר וייס, בשנת 1964.

נציג בולט אחר שעשה ניסויים בכיוון של תיאטרון האכזריות, הוא יז'י גרוטובסקי. לתפיסתו, על השחקן לעבור באש בשביל הקהל שלו. כמו כן יש לציין את המחזאית הבריטית שרה קיין.

בישראל ניתן לכנות את יצירתו של דודי מעיין, בייחוד את "ארבייט מאכט פריי פון ארץ טויטלנד אירופה", ואת זו של חוני המעגל כשייכות לזרם זה.

תנאים

תַּנָּאִים הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות אנשי כנסת הגדולה והזוגות ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2 במשך כ-160 שנה החל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת האמוראים שהם היו חכמי הגמרא.

המילה תנא פירושה שנה, למד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.

תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקןשמאי הזקןבני בתירהמנחםעקביא בן מהללאלחנניה בן חזקיה
דור ראשון רבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן יוחנן בן זכאייונתן בן עוזיאלבבא בן בוטארבי חנינא בן דוסארבי חנינא סגן הכהניםאבא שאול בן בטניתאדמוןרבי דוסא בן הרכינסרבי יהודה בן בתירארבי אליעזר בן יעקבנחום המדי • חוני המעגל
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנהרבי יהושע בן חנניהרבי אליעזר בן הורקנוסרבי אלעזר בן ערךרבי נחוניה בן הקנהנחום איש גמזואבא חלקיהרבי צדוקרבי שמעון בן נתנאלנחמיה העמסוני
דור שלישי רבי עקיבארבי טרפוןרבי יהודה בן בבארבי ישמעאלרבי אלעזר בן עזריהרבי יוסי הגלילירבי חנינא בן תרדיוןרבי יוחנן בן ברוקהבן זומאבן עזאישמעון בן ננסאונקלוסרבי חנינא בן אנטיגנוסרבי חנינא בן חכינאירבי יוחנן בן נורירבי אלעזר חסמאאלישע בן אבויהרבי אלעאירבי אלעזר המודעירבי חלפתאחנניה בן אחי רבי יהושעאבטולמוסרבי יוסי בן קיסמארבי ישבב הסופרעקילס הגררבי יוחנן בן תורתארבי אלעזר בן יהודה איש ברתותארבי מתיא בן חרשחנן המצרישמעון התימני
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודהרבי יוסירבי יונתןרבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאירבי אלעזר בן שמוערבי נחמיהרבי נתןרבי יהושע בן קרחהאבא שאולרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילירבי יוחנן הסנדלררבי פינחס בן יאיררבי שמעון שזורי
דור חמישי רבי יהודה הנשיארב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודהרבי ישמעאל ברבי יוסירבי אלעזר ברבי שמעוןרבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן יהודהרבי אלעזר הקפרסומכוסאיסי בן יהודהבר קפרארבי יוסי בן זמרהלוי בר סיסירבי בנאהרבי שמעון בן מנסיאידוע הבבלירבי שמעון בן חלפתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.