חומת אדריאנוס

חומת אדריאנוסלטינית: Vallum Aelium‏, וגם Rigore Valli Aeli, "הקו לאורך גבול אדריאנוס"; באנגלית: Hadrian's Wall) היא ביצור אבן ואדמת עשב שנבנה על ידי האימפריה הרומית לאורך האזור דהיום (ממזרח למערב) בטיין אנד ויר, נורת'מברלנד וקאמבריה שבאנגליה. חלקה המערבי של החומה שוכן בקרבת הגבול אנגליה-סקוטלנד. בניית החומה החלה בשנת 122, והיא הייתה מערכת הביצורים השלישית מתוך ארבע מסוגה שנבנו בבריטניה, כאשר מערכת הביצורים הראשונה חיברה בין נהר קלייד ונהר פורת', והאחרונה הייתה חומת אנטונינוס. כל החומות הללו נבנו על מנת לסייע בהדיפת פולשים (בעיקר פיקטים) מכיוון צפון, אך גם כדי לסמן את גבול האימפריה. חומת אדריאנוס היא המפורסמת ביותר כיוון ששרידיה השתמרו בצורה הטובה ביותר.

האימפריה הרומית לא הצליחה להשתלט על האדמות של שבטי הפיקטים ושבטים נוספים שבסקוטלנד של ימינו ולכן נבנתה חומה על קו הגבול (לימס) הצפוני בבריטניה והגבול המבוצר ביותר של האימפריה. בנוסף לתפקידה הצבאי של החומה משוער כי היו בה שערים שבהם הוקמו עמדות מכס.

חלק גדול מהחומה עדיין קיים, בעיקר במרכזה, וניתן ללכת ברגל לאורך רוב הנתיב שלה. החומה היא אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר בצפון אנגליה, היכן שהיא לעיתים מכונה בקיצור "החומה הרומית". החומה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1987, וב-2005 היא הפכה לחלק מאתר המורשת העולמית המורחב שנקרא "גבולות האימפריה הרומית", הכולל בתוכו מספר אתרים בגרמניה. קרן המורשת האנגלית, שהיא הארגון הממשלתי הממונה על ניהול האתרים ההיסטוריים באנגליה, תיארה את החומה כ-"מונומנט החשוב ביותר שנבנה על ידי הרומים בבריטניה"[1].

גבולות האימפריה הרומית
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Hadrian's Wall view near Greenhead
חומת אדריאנוס
מדינה בריטניה הממלכה המאוחדת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 2, 3, 4
הערות הורחב ב-2005 וב-2008
קואורדינטות 55°01′27″N 2°17′33″W / 55.024166666667°N 2.2925°W
Hadrians Wall map heb
Hadrian's Wall Vallum - 2007-05-19
ואלום, סמוך למוצב מספר 42
Vindolanda
מבצר וינדונלדה ליד סטנגייט
Chesters Bathhouse 2
בית המרחץ בצ'סטרס
Hadrianswall2007
קטע החומה ליד האוסטידס, הבנויה על וין סיל
Milecastle 39 on Hadrian's Wall
מוצב 39 ליד סטיל ריג

ממדים

אורכה של חומת אדריאנוס היה 80 מייל רומיים (117 קילומטרים), כאשר גובהה ורוחבה היו תלויים בזמינות חומרי הבנייה באזור שבו היא עברה. באזור הנמצא מזרחית לנהר אירת'ינג החומה נבנתה מאבנים מרובעות כך שרוחבה היה שלושה מטרים וגובהה בין חמישה לשישה מטרים, כאשר באזור הנמצא מערבית לנהר החומה נבנתה מאדמת עשב כך שרוחבה היה שישה מטרים וגובהה 3.5 מטרים. המידות הללו לא כוללות את החפירים, השוליים והמבצרים הסמוכים לחומה. עוביו של החלק המרכזי היה 2.4 מטרים על בסיס בעובי שלושה מטרים. חלקים מסוימים בגובה שלושה מטרים מקטע זה שרדו מאז בניית החומה.

תוואי

חומת אדריאנוס משתרעת מערבה ממבצר סג'דונום[2] הנמצא על גדת הטיין, ועד לחוף מפרץ סולוויי. הכבישים A69 ו-B6318 עוברים בסמוך לחומה כיוון שהם מחברים את ניוקאסל וקרלייל, ומשם הם ממשיכים מסביב לחוף הצפוני של קאמבריה. החומה כולה שוכנת דרומה מהגבול בין אנגליה לסקוטלנד, כאשר המרחק בינה לבין הגבול הוא בין 15 קילומטרים במערב ו-110 קילומטרים במזרח.

בניית החומה

גבולות האימפריה בראשית דרכה היו מבוססים על מאפיינים טבעיים או אזורים מבוצרים עם נוכחות צבאית חזקה. במקרים רבים הגבולות סומנו על ידי דרכים צבאיות, שלאורכם פוזרו מבצרים ומגדלי איתות, ורק בתקופתו של דומיטיאנוס נבנו הגבולות המלאכותיים הראשונים בגרמניה עילית. אדריאנוס הרחיב את השימוש בשיטה זו, והורה לבנות קו רצוף של גדר כלונסאות המגובה על ידי מערכת מבצרים. למרות שביצורים מסוג זה לא היו עומדים זמן רב בפני פלישה בקנה מידה גדול, הם סימנו באופן פיזי את קצה הטריטוריה הרומית וסייעו בבקרה על הנכנסים והיוצאים מגבולות האימפריה.

אדריאנוס הקטין את הנוכחות הצבאית בטריטוריית הבריגנטים[3], שהתגוררו בין הטיין להאמבר, ובמקום זאת התמקד בבניית ביצורים חזקים יותר צפונית לטריטוריה זו. הביצורים הללו היו אמורים להחליף את סטנגייט[4] שנחשבה עד לאותה תקופה כגבול (לימס) האימפריה.

בניית החומה החלה ככל הנראה בשנת 122 ונמשכה שש שנים[5]. הבנייה החלה בצד המזרחי של החומה ונמשכה לכיוון מערב, כאשר חיילים מכל שלושת הלגיונות שהיו באזור השתתפו בעבודות. הנתיב שנבחר היה מקביל בקירוב לדרך סטנגייט שחיברה בין לוגוואליום (קרלייל) וקוריה (קורברידג'), שכבר הייתה מוגנת על ידי מערכת מבצרים. חלקה המזרחי של החומה נבנה לאורך תצורת סלע היסוד הקשיח, הידועה כוין סיל. החומה בקטע זה כללה את חפיר אגריקולה[6]. החומה נבנתה על מנת למנוע את חדירתן של קבוצות פורעים קטנות או מהגרים בלתי רצויים מהצפון, ולא על מנת למנוע פלישה צבאית בקנה מידה גדול[7].

התוכנית המקורית הייתה לבנות חפיר וחומה שבה ישובצו שמונים מוצבים במרחק קבוע של מייל רומי זה מזה, שבכל אחד מהם יהיו תריסר חיילים, וכן צריחים שישמשו למטרות תצפית ואיתות. אבן הגיר המקומית שימשה כחומר בנייה, מלבד בקטע שממערב לאירת'ינג שבו השתמשו באדמת דשא, כיוון שלא היו מספיק מאגרי סלעים באזור זה. מערכת המוצבים באזור זה נבנתה גם כן מעץ ומאדמה במקום מאבן, הצריחים נבנו תמיד מאבן. תהליך הבנייה של ליבת החומה והציפוי המקיף אותה באזור זה היה לקוי בתחילת העבודות, וכתוצאה מכך היה צורך לתקן את החומה בכמה מקומות.

המוצבים והצריחים נבנו בשלושה דגמים שונים לפי הלגיון שבנה אותם. לפי כתובות שהתגלו במוצבים הללו הלגיונות שנטלו חלק בבנייתם הם הלגיון השני אוגוסטה, הלגיון העשרים ואלריה ויקטריקס והלגיון השישי ויקטריקס. כל המוצבים היו במרחק של 493 מטרים זה מזה, ושטחם הפנימי היה 4.27 מטרים. הבנייה התחלקה לקטעים באורך שמונה קילומטרים. קבוצה אחת מכל לגיון חפרה את היסודות ובנתה את המוצבים והצריחים, ולאחר מכן נבנו קטעי החומה.

עובי החומה הוצר ל-2.5 עד 1.8 מטרים ככל שהחלו להתקרב לצפון הטיין, ולכן קטע זה מכונה "החומה הצרה". אולם, יסודות החומה העבה כבר הונחו עד לנהר אירת'ינג, היכן שהחלה חומת אדמת הדשא, ומכאן הסיקו שהבנייה התרחשה ממזרח למערב. צריחים ומוצבים רבים נבנו עם קירות "כנף" כהכנה לחיבור עם החומה הרחבה, כך שלארכאולוגים היו עדויות מסייעות רבות לקביעת הכרונולוגיה של בניית החומה.

שנים מעטות לאחר תחילת בניית החומה הוחלט להוסיף בין 14 ל-17 מבצרים בגודל מלא שבכל אחד מהם ישהו 500 עד 1,000 חיילי מילואים. הקצה המזרחי של החומה הורחב מזרחה מפונס אליוס (ניוקסל המודרנית) לסג'דונום (וולסנד) הסמוכה למפרץ טיין. חלק מהמבצרים הגדולים נבנו מעל הצריחים או המוצבים. מכתובת שבה מוזכר מושל בשם איולוס פלטוריוס נפוס הסיקו כי השינוי בתוכניות התרחש בשלב מוקדם לאחר תחילת העבודות. בנקודת זמן כלשהי בתקופת שלטונו של אדריאנוס (לפני 138) החומה שממערב לאירת'ינג נבנתה מחדש מאבן חול בממדים הדומים לקטע המזרחי שנבנה מאבן גיר.

בזמן בניית המבצרים או לאחר מכן נבנה קטע החומה הידוע בכינוי ואלום (Vallum). קטע זה היה מורכב מחפיר גדול ושטוח ברוחב שישה מטרים, שעומקו היה שלושה מטרים. מעבר לשולי החפיר היו סוללות עפר בעובי שישה מטרים שגובהן היה שני מטרים. סוללות חצו את החפיר במרווחים קבועים.

חיל המצב

החומה נשמרה על ידי חיל מצב שהורכב מחיילי מילואים שאינם אזרחים. מספרם השתנה לאורך תקופת השלטון הרומית בבריטניה, אך בדרך כלל הוא מנה 9,000 אנשים כולל חיל רגלים וחיל פרשים. במבצרים החדשים ניתן היה להחזיק חיל מצב של עד 500 אנשים, ואילו יחידות חיל הפרשים שמנו 1,000 חיילים הוצבו מכל צד. המספר הכולל של החיילים שאיישו את החומה המוקדמת היה ככל הנראה מעל ל-10,000. בשנת 180 החומה הייתה נתונה לסדרת מתקפות, ובין 196 ל-197 חיל המצב נפגע קשות עד שהיה צורך לבנות מחדש חלקים מהחומה לפי הוראתו של ספטימיוס סוורוס. המצב באזור הסמוך לחומה היה רגוע לאורך רוב המאה ה-3.

לאחר אדריאנוס

לאחר מותו של אדריאנוס בשנת 138 הקיסר החדש אנטונינוס פיוס נטש את החומה הלכה למעשה, והחל לבנות חומה במרחק 160 קילומטרים צפונית לחומת אדריאנוס. החומה הזו ידועה כיום כחומת אנטונינוס, אורכה היה כ-60 קילומטרים והיא הייתה מבוצרת בצורה יותר חזקה בהשוואה לחומת אדריאנוס. אנטוניוס כשל בניסיונו לכבוש את השבטים הצפוניים, כך שכאשר מרקוס אורליוס הפך לקיסר הוא נטש את החומה בשנת 164 וחזר להשתמש בחומת אדריאנוס כקו ההגנה הראשי. החומה נותרה מאוישת על ידי חיילים רומים עד לנסיגת האימפריה הרומית מבריטניה.

בשלהי המאה ה-4 התרופפה שליטת האימפריה בבריטניה בעקבות פלישות הברברים, נסיגה כלכלית ומרידות צבאיות. עד לשנת 410 המנהל הרומי ולגיוניו נסוגו באופן מלא מבריטניה, שנותרה לדאוג בעצמה להגנותיה וממשלתה. לפי עדויות ארכאולוגיות חלקים מהחומה היו מאוישים גם במאה ה-5. במאה ה-8 נותרו מספיק חלקים מהחומה כך שבדה ונרביליס יכל לתאר אותה ב-Historia Ecclesiastica 1.5, למרות שטעה וייחס את בנייתה לספטימיוס סוורוס. עם זאת, במשך השנים החומה ננטשה והוזנחה. במשך השנים (ואף במאה ה-20) חלקים גדולים מאבני החומה שימשו לבניינים מקומיים.

ההיסטוריון ג'ון ספיד פרסם סדרת מפות מחוזיות של אנגליה וויילס בתחילת המאה ה-17. הוא תיאר את החומה כ"חומת הפיקטים"[8] המפות של קמברלנד ונורת'מברלנד מתארו את החומה כמאפיין חשוב, ובנוסף מתוארות גם שרידים נוספים מהתקופה הרומית במקרה של מפת קמברלנד.

השימור של שרידי החומה מיוחס באופן חלקי לג'ון קלייטון מניוקאסל, שהחל להתעניין בשימור החומה לאחר ביקור בצ'סטרס. על מנת למנוע מחוואים לקחת חלקים מהחומה לצרכיהם האישיים הוא החל לקנות חלקים מהקרקע שעליהם ניצבה החומה. ב-1834 הוא החל לרכוש את האזור שמסביב לסטיל ריג, ובסופו של דבר החזיק ברשותו חלקת קרקע שהשתרעה בין ברנטון לקופילדס, שבה שכנו מספר אתרים הקשורים לחומה. קלייטון פיקח על חפירות ארכאולוגיות שנערכו במבצר קילורנום, במבצר האוסטידס, ובחלק מהמוצבים. קלייטון ניהל את החוות שרכש באופן מוצלח, והרווחים שהשיג שימשו לשיקום ושימור נוסף של החומה. יורשיו של קלייטון לא הצליחו לשמור על הקרקעות ברשותם, ובסופו של דבר הן נרכשו על ידי הקרן הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי תרבותי.

בשנת 2003 נפתח שביל לאומי העובר בסמוך לקטע החומה שבין וולסנד ובואנס-און-סולוויי. בגלל תנאי השטח המטיילים מתבקשים לסייר בשביל רק בחודשי הקיץ[9].

בתרבות הפופולרית

חומת אדריאנוס שנועדה להגן מפני הפראים מצפון היוותה את ההשראה לחומה המוזכרת בספר ובסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס", אם כי תפקיד חומה זו היה גם להגן מפני יצורים המכונים "האחרים".

מקורות

  • Wilson, Roger J.A., A Guide to the Roman Remains in Britain. London: Constable & Company, 1980. ISBN 0-09-463260-X
  • Forde-Johnston, James L. Hadrian's Wall. London: Michael Joseph, 1978. ISBN 0-7181-1652-6.
  • de la Bédoyère, Guy. Hadrian's Wall. A History and Guide. Stroud: Tempus, 1998. ISBN 0-7524-1407-0.
  • Burton, Anthony Hadrian's Wall Path. 2004 Aurum Press Ltd. ISBN 1-85410-893-X
  • Hadrian's Wall Path (map). Harvey, 12-22 Main Street, Doune, Perthshire FK16 6BJ. harveymaps.co.uk
  • Tomlin, R.S.O., 'Inscriptions' in Britannia (2004), vol. xxxv, pp.344-5 (the Staffordshire Moorlands cup naming the Wall).
  • A set of Speed's maps were issued bound in a single volume in 1988 in association with the British Library and with an introduction by Nigel Nicolson as 'The Counties of Britain A Tudor Atlas by John Speed'.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ English Heritage
  2. ^ מבצר רומי הנמצא בסמוך לעיירה וולסנד (Wallsend) הנקראת כך כיוון שהיא שוכנת בסמוך לקצה החומה
  3. ^ הבריגנטים היו שבט קלטי ששלט על רוב צפון אנגליה והמידלנדס בתקופה הקדם-רומית בבריטניה הגדולה
  4. ^ Stanegate - סטנגייט - דרך אבן באנגלית עתיקה
  5. ^ Wilson, 271.
  6. ^ C.Michael Hogan (2007) Hadrian's Wall, ed. A. Burnham, The Megalithic Portal
  7. ^ Stephen Johnson (2004) Hadrian's Wall, Sterling Publishing Company, Inc, 128 pages, ISBN 0713488409
  8. ^ קונפדרציה של שבטים באזור צפון ומרכז סקוטלנד שהתקיימה בין התקופה הרומית למאה ה-10
  9. ^ Hadrians Wall Path National Trail, Every Footstep Counts - The Trail's Country Code
אדריאנוס

פּוּבְּלִיוּס אָילִיוּס טְרַאיָאנוּס הַדְרִיָאנוּס (בלטינית: Publius Aelius Traianus Hadrianus), הנקרא בקיצור אדריאנוס או הדריאנוס (24 בינואר 76 - 10 ביולי 138) היה קיסר רומא משנת 117 ועד מותו. אדריאנוס נחשב כשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים, ותקופת שלטונו נחשבת כאחת המשגשגות בתקופות שלטון הקיסרים. במסורת היהודית הוא נזכר לשלילה בשל דיכוי מרד בר כוכבא, שבו קיפחו חייהם מאות אלפי יהודים ובהם עשרת הרוגי מלכות, ובשל גזירות השמד שגזר. בספרות חז"ל כונה "שחיק טמיא" (שיישחקו עצמותיו).

ארמון וסטמינסטר

ארמון וסטמינסטר (באנגלית: Palace of Westminster), המוכר גם בשם "בית הפרלמנט", הוא ארמון על גדת נהר התמזה ברובע וסטמינסטר של העיר לונדון, בירת הממלכה המאוחדת. הארמון משמש כמשכנו של הפרלמנט הבריטי. הארמון בנוי בסגנון התחייה הגותית.

הארמון הוא אחד מבתי הפרלמנט הגדולים בעולם. המבנה הפנימי מסובך למדי וכולל כ-1,200 חדרים וחדרי מדרגות ויותר משלושה קילומטרים של מסדרונות. אף שרוב חלקי הארמון הוקמו במאה ה-19, יש בו חלקים עתיקים דוגמת אולם וסטמינסטר המשמש לאירועים ממלכתיים.

הארמון היה תחת פיקוחו של נציב מטעם בית המלוכה הבריטי במשך מאות שנים, אך בשנת 1965 עבר הפיקוח בהסכמת בית המלוכה לפרלמנט. עם זאת, מספר חדרים טקסיים עדיין נמצאים תחת פיקוח בית המלוכה.

בריטניה (פרובינקיה רומית)

בריטניה (לטינית: Britannia) הייתה פרובינקיה רומאית שהוקמה בשנת 43 והתקיימה עד לשנת 410.

היסטוריה של סקוטלנד

ההיסטוריה של סקוטלנד החלה עם התיישבות אדם ראשונה בתום תקופת הקרח האחרון, לפני כ-10,000 שנה. בשנים הבאות החלה להתבסס התרבות הקלטית באזור, כמו גם בחלקים אחרים של האי הבריטי. מתקופה זו ידוע מעט על שהתרחש בסקוטלנד, כאשר ההיסטוריה המתועדת של חבל ארץ זה מתחילה למעשה רק עם הגעתה של האימפריה הרומית לבריטניה, במאה הראשונה לספירה. הרומאים אשר התבססו בדרום האי, בעיקר באנגליה של ימינו, התקשו להשלים את כיבושה של בריטניה עקב מאבקים בלתי פוסקים עם אוכלוסיית סקוטלנד. ידועים במיוחד עבור הרומאים היו הפיקטים - אוסף של שבטים סקוטיים אשר הרבו להילחם בליגיונות הרומאיים. עקב הקיפאון בהתקדמות רומא, החלה האימפריה הרומית בונה בשנת 122 לספירה את חומת אדריאנוס - חומה אשר תחמה את גבולה הצפוני ביותר של האימפריה. בכך, ויתרו הרומאים על כיבושה של סקוטלנד, וזו נהנתה מחירות מעול שלטון זר גם במאות השנים הבאות.

האוכלוסייה הסקוטית הייתה שבטית במיוחד, כאשר גם בראשית ימי הביניים לא כללה ישויות מדיניות משמעותיות. בין המאות השישית והשביעית לספירה, התקיימה בחופיה המערביים של סקוטלנד ובצפון מזרח אירלנד ממלכת דאל ריאטה, אשר היוותה התאגדות של שלושה שבטים שונים באזורים אלו. במאה השביעית הגיעה לראשונה גם הנצרות לסקוטלנד, אשר הופצה באזור על ידי מסיונרים אירים. בתקופה זו סבלה סקוטלנד מפיצול רב וממאבקים פנימיים. פיצול זה הגיע לסופו רק עם התגברות הפלישות הויקינגיות ממזרח והתבססות האנגלו-סכסים מדרום, דבר אשר הביא לזניחת המאבקים הפנימיים בסקוטלנד לטובת איחוד מדיני במסגרת ממלכת סקוטלנד, אשר הוקמה בשנת 843 לספירה.

הלגיון השני אוגוסטה

הלגיון השני אוגוסטה (בלטינית: Legio II Augusta; בקיצור: LEG II AVG) היה לגיון רומאי שהוקם עוד בתקופת הרפובליקה הרומית ופעל עד המאה ה-4 בבריטניה. סמליו היו הסוס האגדי המכונף פגסוס, מזל גדי ואל המלחמה מרס.

המאה ה-2

המאה ה-2 היא התקופה שהחלה בשנת 101 והסתיימה בשנת 200. היא המאה השנייה של המילניום הראשון.

הנדרסון

האי הנדרסון (אנגלית: Henderson Island) הוא אי אלמוגים בדרום האוקיינוס השקט הממוקם על לוח טקטוני מורם. הנדרסון סופח לאיי פיטקרן בשנת 1902, וזכה למעמד של אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1988, הודות לחיי הציפורים ומאגרי הזרחה הבתוליים באי.

חומה

חומה היא קיר העשוי אבן, עץ או חומר קשיח אחר, שמטרתו לספק הגנה ולמנוע חדירת חמושים עוינים (צבאות אויב, שודדים ועוד) או לחלופין לתחם (כגון בבית כלא). לרוב החומה עבה וגבוהה יותר מקיר רגיל, על מנת להיות עמידה במיוחד כנגד התקפות אויב.

חומת אנטונינוס

חומת אנטונינוס (באנגלית: Antonine Wall) היא מערכת ביצורים מאדמת עשב ומאבן, שנבנתה על ידי הרומאים לאורך האזור הידוע כיום בשם החגורה המרכזית של סקוטלנד או קו הגבול קלייד-פורת'. למרות שרוב החומה נהרסה במשך השנים, חלקים ממנה עדיין קיימים באזור בירסדן, קירקינטילוך, טווצ'אר, קרוי, פלקרק ופולמונט.

טבעת ברודגאר

טבעת ברודגאר (אנגלית: Ring of Brodgar), המכונה גם טבעת ברוגאר, היא הנג' נאוליתי ומעגל אבן באי מיינלנד באורקני שבסקוטלנד. טבעת האבנים עומדת על מצר יבשה החוצץ בין לוך סטנס ולוך האראי. עד כה לא נערכו במרכז המעגל חפירות ארכאולוגיות או תיארוך מדעי, וההשערה היא כי הוא נבנה בשנת 2500 לפנה"ס בקירוב, ולפיכך הוא בן זמנם של סטונהנג' ואתרים ארכאולוגיים אחרים באיים הבריטיים ובאירופה.

טירת בומריס

טירת בומריס (אנגלית: Beaumaris Castle), היא טירה מסוג מצודה קונצנטרית השוכנת בבומריס שבמחוז אנגלסי בוויילס. היא נבנתה כחלק מהמערכת של המלך אדוארד הראשון לכיבוש צפון ויילס. הטירה תוכננה על ידי ג'יימס מסנט ג'ורג', ובנייתה החלה ב-1295 ולא הושלמה מאז. הטירה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1986, והיא נחשבת לאחת הטירות היפות ביותר מבחינה אדריכלית בבריטניה.

ליברפול

ליברפול (באנגלית: Liverpool, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר הנמל השנייה בגודלה ובחשיבותה בבריטניה. נכון לשנת 2017, מתגוררים בעיר כ-491,500 תושבים.

לימס

לִימֶס (בלטינית: limes) היו מערכות להגנת גבולותיה של הקיסרות הרומית. היו אלו חומות, מצודות או ביצורים אשר נועדו לתחום את הקיסרות מפני שבטים פולשים במאות ה-4 עד ה-6. הדוגמאות המוכרות ביותר ללימס הן חומת אדריאנוס וחומת אנטונינוס, הלימס הגרמאני (הלימס הראיטיאני), הלימס הערבי והלימס הטריפוליטאי.

בארץ ישראל מוכר לימס פלשתינה, אשר חצה את הנגב מחוף הים התיכון, באזור צפון חצי האי סיני עד לחוף ים המלח והערבה. מאחדות מהמצודות נשארו שרידים עד היום בקרבת היישובים הבאים: עין בוקק, חצבה, "חתרתורים", "מוחילה", עבדת ומצד תמר בכביש דימונה-סדום. הלימס של ארץ ישראל נועד להגן על האימפריה מפני פלישות של שבטי הנוודים, וכן להבטיח את נתיבי הסחר הבינלאומי החשובים. הנגב זכה בתקופה זו לשגשוג, במידה רבה הודות ללימס.

מחסום הפרדה

מחסום הפרדה, מכשול הפרדה, חומת הפרדה, או גדר הפרדה הוא מבנה הנדסי ומערכת ביצורים הנבנים כדי למנוע תנועת בני אדם מעבר לקו מסוים, או כדי להפריד בין שתי אוכלוסיות. מבנים שכאלו נבנים בהתאם לגבולות פוליטיים, גבולות בינלאומיים וטופוגרפיה. אולי הדוגמה המוכרת ביותר בהיסטוריה היא החומה הסינית - סדרה של מחסומים, חומות ומערכת מבצרים שמטרתם הייתה לחצוץ בין האימפריה של סין לבין מונגוליה ומנצ'וריה; דוגמה בולטת בעת האחרונה היא חומת ברלין שהפרידה בין מערב ומזרח ברלין, המאוחדת כיום.

מנזר וסטמינסטר

‏‏

מנזר וסטמינסטר (באנגלית: Westminster Abbey) וכנסיית פטרוס הקדוש, שהיא חלק מהמנזר, הם המקום שבו מוכתרים ונישאים מלכי אנגליה, ובהם קבורים רבים ממלכיה, ממנהיגיה, מסופריה וממדעניה של אנגליה.

המנזר והכנסייה נמצאים מערבית לארמון וסטמינסטר (בניין הפרלמנט הבריטי) ברובע וסטמינסטר בלונדון, אנגליה.

נורת'מברלנד

נורת'מברלנד (באנגלית: Northumberland) הוא מחוז באזור צפון-מזרח אנגליה, והמחוז הצפוני באנגליה, בירתו העיר מורפת' (Morpeth).

נורת'מברלנד שוכנת בצפון-מזרח אנגליה, וגובלת במחוזות דרהאם וטיין אנד וויר בדרום, במחוז קאמבריה במערב, בסקוטלנד בצפון, ובים הצפוני במזרח.

עד לשנת 1400 כלל המחוז גם את העיר ניוקאסל, אז הפכה למחוז עצמאי. תחת שלטון בית טיודור הורחב המחוז משמעותית, בשנת 1482 סופחה העיר בריק על טוויד (Berwick-upon-Tweed), בשנת 1495 טיינדל (Tynedale), בשנת 1536 טיינמאות' (Tynemouth), בשנת 1542 רידסדייל (Redesdale), ובשנת 1572 סופחה הקסהאמשייר (Hexhamshire).

במחוז ביצות רבות, הפארק הלאומי נורת'מברלנד שוכן על פני למעלה מרבע משטח המחוז. צפיפות האוכלוסין במחוז היא הנמוכה באנגליה, 63 איש לקמ"ר.

פיקטים

הפיקטים היו עם שהתגורר במזרח וצפון סקוטלנד ובצפון-מערב אירלנד החל מראשית התקופה הרומית ועד המאה העשירית.

הפיקטים היו אוסף של שבטים, שלימים הפכו למספר ממלכות שנלחמו אחת בשנייה. השבטים הפיקטים התגוררו צפונית לנהר פורת' ונהר קלייד. חוקרים סבורים כי הפיקטים היו צאצאיהם של הקלדונים - עם המוזכר בספריו של הגאוגרף תלמי.

ממלכת הפיקטים נכבשה לימים על ידי ממלכת דאל ריאטה הגאלית, ושתיהן יחד היוו את ממלכת אלבה (שמה הקדום של ממלכת סקוטלנד).

בעקבות איחוד הממלכות, במאה ה-11 היו הפיקטים למעשה חלק מהאומה הסקוטית ולא עם עצמאי.

צפון-מזרח אנגליה

צפון-מזרח אנגליה (באנגלית: North East of England) הוא אחד מתשעת אזורי אנגליה. הוא כולל בתוכו את המחוזות נורת'מברלנד, דארהם, טיין אנד ויר וחלק ממחוז צפון יורקשייר. העיר המרכזית באזור היא ניוקאסל. העיר המאוכלסת ביותר היא סנדרלנד, אך בניוקאסל ובאזור סביבה הנקרא טיינסייד, ישנם יותר תושבים.

בנוסף לאזורים העירוניים של טיינסייד, ווירסייד וטיזסייד, האזור ידוע ביופיו הטבעי. הפארק הלאומי של נורת'מברלנד, קו החוף, והפנינס הם הוכחה לזה. אזור זה ידוע גם בחשיבות ההיסטורית שלו, ולראיה אתרים היסטוריים חשובים כמו הטירות שבנורת'מברלנד ושני אתרי המורשת העולמית, חומת אדריאנוס והקתדרלה בדרהאם.

שנות ה-20 של המאה ה-2

שנות ה-20 של המאה ה-2 היו העשור השלישי של המאה ה-2, החלו ב-1 בינואר 120 והסתיימו ב-31 בדצמבר 129.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.