חומצת שומן

חומצות שומן הן קבוצה של תרכובות אורגניות בעלות חשיבות עליונה בכל היצורים החיים.

ביוכימיה

כמעט מאה סוגים של חומצות שומן מצויות בטבע. הן מתחלקות מבחינה כימית לשלוש קבוצות:

  • חומצות שומן רוויות
  • חומצות שומן חד בלתי רוויות
  • חומצות שומן רב בלתי רוויות

חומצות השומן הלא רווית מתחלקות גם לשני סוגי איזומרים: ציס וטראנס.

Rasyslami
מספר חומצות שומן והמבנה שלהן

חומצות השומן כולן, מכל הסוגים, עשויות אטומים של פחמן ואטומים של מימן; בקצה כל חומצת שומן קיימת קבוצת קרבוקסיל (COOH); חומצות השומן הן, לפיכך, חומצות קרבוקסיליות. שדרת החומצה, השרשרת שבמרכזה, עשויה אטומים של פחמן. לכל אטום של פחמן יש ארבעה אלקטרוני ערכיות, המאפשרים לו ליצור עד ארבעה קשרים. לפחות שני קשרים מנוצלים לקשר עם הפחמנים השכנים ושאר הקשרים מנוצלים לקשר עם מימן.

חומצות שומן רוויות

אם החומצה לא מכילה קשר כפול כחלק מהשרשרת, תיקרא החומצה "חומצת שומן רוויה". כלומר, רוויה באטומי מימן שקשורים לכל אטומי הפחמן.

חומצות שומן אלו נוטות להיות מוצקות בטמפרטורת החדר.

חומצות שומן בלתי רוויות

אם החומצה מכילה קשר כפול אחד לפחות, תיקרא החומצה "חומצה בלתי רוויה", כלומר, חומצה שאינה רוויה באטומי מימן, היות ובמקום הקשר הכפול לא נזקק כל אחד מהפחמנים המקושרים זה לזה לאטום מימן נוסף כדי להשלים את ארבעת הקשרים, מאחר והוא משלים זאת בקשר הכפול לפחמן שלצידו. חומצה זו נוטה להיות במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר.

  • כאשר תהיה החומצה השומנית מחוברת לכל אורכה בעזרת קשרים יחידים ורק קשר אחד יהיה כפול, תיקרא החומצה חד בלתי רוויה, כלומר חסר רק זוג אחד של אטומי מימן. חומצות מסוג זה נמצאות לרוב בשמן הזית למשל, שמן נוזלי שאם נעשה בכבישה קרה, יהפוך מוצק עם ירידת הטמפרטורה ל-5 מעלות.
  • כאשר יופיעו שני קשרים כפולים לפחות, תכונה החומצה רב בלתי רוויה, כלומר חסרים שני זוגות אטומי מימן לפחות, למשל: שמן סויה. שמנים אלה יישארו נוזליים גם כשתרד הטמפרטורה בצורה ניכרת.

ההבדלים במצבי הצבירה נובעים ממהות הקשרים שבין אטומי הפחמן בשרשרת. קשר כפול, במקרה של איזומריית ציס, גורם לריחוק בין המולקולות ובכך מקטין את חוזק הקשר הבין-מולקולארי. לכן, ככל שהחומצה פחות רוויה (מכילה יותר קשרים כפולים), היא תנטה לטמפרטורת היתוך נמוכה יותר.

אם הקשר ה-3 בין אטומי הפחמן הוא כפול, מכונה חומצה זו אומגה 3 (ω-3); אם הקשר ה-6 הוא הכפול, מכונה חומצת השומן אומגה 6 (ω-6). שתי קבוצות אלו הן חומצות שומן חיוניות.

חומצות שומן חיוניות

גוף האדם יודע לייצר בכבד, חומצות שומניות שונות מחלבונים ופחמימות וחומצות שומן אחרות. חומצות שומן אלה שהגוף יודע לייצר בעצמו, נקראות חומצות לא חיוניות מפני שאין הכרח לקבלן מהמזון.

אף על פי שהגוף מייצר את רוב חומצות השומן בעצמו, גוף האדם לא מסוגל להכניס קשר כפול לפחמן הנמצא אחרי מיקום 9 (כשסופרים מהקבוצה הקרבוקסילית). כתוצאה מכך ישנן שתי קבוצות של חומצות שומן שהן חיוניות לגוף ואינן מיוצרות ממרכיבי תזונה אחרים. חומצות אלו הן החומצות הרב-בלתי רוויות מקבוצת אומגה 3 (בהן הקשר השלישי בין אטומי הפחמן הוא כפול) ואומגה-6 (כאשר הקשר השישי בין אטומי הפחמן הוא כפול).

מתוך כל חומצות השומן מקבוצות אלו, הכינוי "חומצות שומן חיוניות" מתייחס לחומצות בעלות שרשרת הפחמנים הקצרה ביותר בכל קבוצה, וזאת משום שניתן לייצר מחומצת שומן אחת מקבוצות אלו חומצות שומן אחרות מאותה קבוצה על ידי הוספת פחמנים לשרשרת והפיכת קשרים לכפולים (עד המיקום התשיעי מהקבוצה הקרבוקסילית). חומצות חיוניות אלו הן:

  • אלפא-לינולנית — CH3CH2CH=CHCH2CH=CHCH2CH=CH(CH2)7COOH — חומצת אומגה-3 בעל שרשרת הפחמן הקצרה ביותר.
  • לינולאית — CH3(CH2)4CH=CHCH2CH=CH(CH2)7COOH — חומצת אומגה-6 בעלת השרשרת הקצרה ביותר.

למרות שהגוף מסוגל לייצר את כל חומצות אומגה-3 מחומצה אלפא-לינולנית, לצורך פעולה תקינה של האנזימים המעורבים בתהליך יש צורך בכמות מספקת של מינרלים וויטמינים חיוניים כגון אבץ, מגנזיום, ויטמין B6, ניאצין וויטמין C. בקבוצות אוכלוסייה הסובלות מחוסר בחלק ממרכיבים תזונתיים אלו רצוי לצרוך גם חומצות אומגה-3 נוספות כגון EPA ו-DHA המצויות בעיקר בדגים.

למרות שהן חומצות אומגה-3 והן חומצות אומגה-6 נחשבות לחיוניות, התזונה המערבית כוללת כמויות גבוהות מאוד של חומצות אומגה-6 וכמויות נמוכות של חומצות אומגה-3, לעיתים ביחס שמגיע עד 1 ל-20 ויותר. מחקרים בתזונה הראו כי לצורך פעילות תקינה של הגוף חשוב לשמור על יחס מאוזן יותר בין צריכת חומצות אומגה-3 לחומצות אומגה-6, ועל כן תזונאים ממליצים כיום להעשיר את התזונה במרכיבים המכילים חומצות אומגה-3 ולצמצם מזונות העשירים בקבוצה השנייה. איזון זה חשוב ביותר לשמירה על מערכת העצבים (מניעת דיכאון ושמירה על הזיכרון) ולשמירה על הלב והעור.

מקור חומצות השומן

High Fat Foods - NCI Visuals Online
מזונות עשירים במיוחד בשומן רווי: גבינות, בשר בקר, מאפים, טוגנים ועוד
Aceite-de-oliva
שמנים צמחיים, כמו שמן זית ושמן פשתן בכבישה קרה, הם מהמקורות המעולים ביותר לשומן לא רווי.

שומן מהחי הוא בדרך כלל רווי. שנים רבות חשבו כי לאור התכונה שלו של העלאת רמות הכולסטרול בגוף, יש להמעיט ככל הניתן בצריכתו וזוהי המלצת משרד הבריאות גם כיום[1]. עם זאת, בשנים האחרונות יש דעות רבות בנושא: היו מחקרים שמצאו שצריכת שומן רווי אינה גורמת למחלות לב[2]. מחקר אחר מצא שהחלפת שומן רווי בפחמימות או בחומצות שומן חד בלתי רוויות לא מנעה מחלות לב אך החלפתו בחומצות שומן רב בלתי רוויות כן מנעה.[3]

ע"פ משרד הבריאות מקורות שומן טובים הם: "שמני קנולה, זית, סויה, תירס, חמניות ופשתן וכן אבוקדו, גרעינים (חמניות, שומשום ודלעת), שקדים, טחינה ואגוזים" וכן "דגים, בעיקר שמנים, כמו סרדינים, פורל, סלמון, הרינג, מקרל ובורי."

המקורות הטובים ביותר לחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 הם דגי ים ממים עמוקים ושמן פשתן. מקורות טובים נוספים הם שמן קנולה בכבישה קרה (לא בבישול המוביל לחימצון[4]), תרד, אגוז מלך וכן זרעי פשתן הנאכלים בצורה נכונה.[דרוש מקור]

פירוק חומצות שומן בתא

חומצות השומן מפורקות בתאים איקריוטיים במיטוכונדריה; הרכבת חומצות שומן, לעומת זאת, נעשית בציטופלזמה. הפרדה זו מייעלת את התהליכים ומאפשרת בקרה טובה יותר עליהם.

המסלול השכיח ביותר לפירוק חומצות שומן נקרא חמצון בטא (β). במקרה של טריגליצרידים מופרדות בתחילה שלוש חומצות השומן מהגליצרול. הגליצרול מומר לפירובט ונכנס, בייצורים אווירניים (ארוביים), ישירות למעגל קרבס, המשמש להפקת אנרגיה בתא. החומצות מתפרקות למקטעים בני שני אטומי פחמן אשר מאוחר יותר הופכים לשיירי אצטיל, המשמשים לסנתוז חומרים רבים בתא. רוב שיירי האצטיל נקשרים לקואנזים A ונכנסים אף הם למעגל קרבס. בשלב הראשון של מעגל קרבס מתרכב האצטיל עם אוקסאלואצטט ומתקבלת חומצת לימון (קואנזים A, המשמש כנשא בלבד, ניתק מהאצטיל וקולט לאחר מכן קבוצות אצטיל נוספות). עם סיום סיבוב שלם של מעגל קרבס מתחמצנת קבוצת האצטיל חמצון מלא והופכת לשתי מולקולות של פחמן דו-חמצני אשר נפלט אל הסביבה (בייצורים מפותחים דרך הריאות בתהליך הנשימה). השלב האחרון והמכריע של תהליך הוא הנשימה התאית: הזרחון החמצוני.

חמצון חומצות שומן

  • חמצון חומצות שומן מתרחש בעזרת רדיקלים חופשיים. כתוצאה מחמצון זה נוצר דיאלדהיד מלוני וחומצות קרבוקסיליות של חומצות שומן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://www.health.gov.il/Subjects/FoodAndNutrition/Nutrition/Adequate_nutrition/Pages/fat.aspx.
  2. ^ Meta-analysis of prospective cohort studies evaluating the association of saturated fat with cardiovascular disease
  3. ^ http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2676998/
  4. ^ http://www.foodrenegade.com/why-canola-oil-not-health-food/

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

גרלין

גרלין (אנגלית: Ghrelin) הוא הורמון פפטידי בן 28 חומצות אמינו, שנמצא ביונקים, עופות, זוחלים ודגים. משמעות השם הוא מהיותו משחרר (relin) הורמון גדילה (GH). ההורמון נתגלה בשנת 1999 כסובסטרט לרצפטור GHSR, שהיה ידוע כגורם לשחרור הורמון גדילה, אך הופעל עד אז על ידי הקסטרופין, שהוא חומר סינתטי.

הכמות הגדולה ביותר של ההורמון מיוצרת בקיבה, ובאדם - בתאי P/D1, אך נמצא גם במוח- בהיפותלמוס ובהיפוקמפוס, בגונדות, בלבלב ועוד. ההורמון מתפקד הן באופן פראקריני והן באופן אנדוקריני.

לאחר חיתוך הפפטיד מתבצע עיבוד, הכולל למשל, חיבור של חומצת שומן לאחת מחומצות האמינו.

השפעות הגרלין, מלבד הפרשת הורמון הגדילה, קשורות לתיאבון, לספיגת מזון בעיכול, שינה ועוד השפעות שנחקרות.

נמצא כי ההורמון אובסטטין, אשר לו השפעות הפוכות על התיאבון, נוצר מאותו הגן של הגרלין, המייצר פפטיד ארוך, שנחתך לשני ההורמונים.

ההורמון לפטין נחשב כאנטגוניסט לגרלין, לפחות בנוגע לתיאבון.

חומצה אולאית

חומצה אולאית היא חומצת שומן חד-בלתי רוויה. בטמפרטורת החדר החומר הוא נוזל שקוף או צהוב בהיר, חסר ריח. זוהי חומצה קרבוקסילית שלה שרשרת בת 18 פחמנים שבה קשר כפול בעמדה 9 (כאשר סופרים את פחמן 1 בצד המתיל הרחוק מהקבוצה הקרבוקסילית) נוסחתה: CH3(CH2)7CH=CH(CH2)7COOH. השם oleic פירושו "קשור או מופק משמן זית".

חומצה אלפא-לינולנית

חומצה אלפא-לינולנית או ALA (באנגלית: α-Linolenic acid או alpha-Linolenic acid) היא חומצת שומן חיונית באומגה 3 המצויה בזרעים, הנפוצים שבהם: זרעי צ'יה, זרעי פשתן, זרעי מרווה מרושתת, באגוזים (בעיקר אגוז מלך) וכן בכמה שמנים צמחיים נפוצים.

בספרות הפיזיולוגית הוא מצוין על ידי מספר הליפיד שלו 18:3.

ALA היא חומצה קרבוקסילית עם שרשרת 18 פחמנים ושלושה איזומריות ציס-טראנס בעלי קשרים כפולים. הקשר הכפול הראשון ממוקם בפחמן השלישי מקצה המתיל של שרשרת חומצת השומן, הידוע כקצה ה n ולכן הוא מסומן כחומצת שומן n-3 ‏(omega-3). היא איזומר של חומצה גמא-לינולנית (GLA), המסומנת כחומצת שומן n-6 ‏(omega-6).

חומצה ארכידונית

חומצה ארכידונית היא חומצת שומן רב-בלתי-רוויה מסוג אומגה 6. היא המקבילה הבלתי רוויה של חומצה ארכית, הנמצאת בשמן בוטנים (בלטינית ארכיס = בוטן).

המבנה הכימי של חומצה ארכידונית הוא: חומצה קרבוקסילית קשורה לשרשרת של 20 פחמנים שבתוכה 4 קשרים כפולים בתצורת ציס. הקשר הכפול הראשון הוא בפחמן מספר 6 מצד אומגה.

חומצה ארכידונית נפוצה בפוספוליפידים המרכיבות את ממברנות התאים בגוף האדם. כמו כן, נפוצה במוח. בתקשורת בין תאים נעשה שימוש בחומצה ארכידונית בתור מסר שניוני. היא אינה נחשבת חומצת שומן חיונית משום שהיא מופקת בגוף מחומצה לינולאית. יונקים החסרים את היכולת לייצר חומצה ארכידונית נאלצים לקבלה דרך המזון. מכיוון שהחומצה אינה נמצאת בצמחים, הן מוכרחות לקיים דיאטה קרניבורית. דוגמה לחיה כזו היא החתול.

חומצה בוטירית

חומצה בוטירית או חומצה בוטנואית היא חומצה קרבוקסילית בעלת המבנה CH3CH2CH2-COOH. זהו נוזל שמנוני שקוף, מסיס במים, באתנול ובאתר. ניתן להפריד את החומר מהפאזה המיימית על ידי המסת מלחים כדוגמת סידן כלורידי. לחומצת חמאה ריח חריף ולא נעים של רקבון ובעלת טעם חריף ומר המאופיין בטעם לוואי מתקתק, בדומה לאתר. החומצה הבוטירית נוצרת באופן טבעי בתהליך ההחמצה של חמאה, ומכאן שמה (חמאה ביוונית: βουτυρος). החומצה גם נמצאת באופן טיפוסי בקיבה וממנה נובע ריחו החריף של הקיא והנפיחה. בני אדם מסוגלים להבחין בריח ובנוכחות החומצה באוויר בריכוזים העולים על עשרה חלקים למיליון (ppm).

חומצה בוטירית היא חומצת שומן הנמצאת בצורה של אסטרים בשומן מהחי ושמנים מהצומח. הגליצריד של חומצה בוטירית מהווה בין 3% ל-4% מחמאה. כשחמאה נהית מעופשת, החומצה משתחררת מהגליצריד על ידי הידרוליזה, דבר שגורם לריח הרע.

חומצה לינולאית

חומצה לינולאית (באנגלית: Linoleic acid) היא חומצת שומן רב-בלתי רוויה. החומר הוא נוזל שקוף בטמפרטורת החדר. זוהי חומצה קרבוקסילית שלה שרשרת בת 18 פחמנים שבה 2 קשרים כפולים בעמדות 6 ו9 (כאשר סופרים את פחמן 1 בצד המתיל הרחוק מהקבוצה הקרבוקסילית). חומצה לינולאית היא חומצת שומן חיונית, כלומר כזו שיש לקבל במזון משום שהגוף אינו יכול ליצור אותה מחומצות אחרות וזקוק לה בכמה תהליכים ביולוגים. שמה של חומצה זו נגזר מהמילה היוונית Linon שפירושה פשתן, חלקו השני של השם oleic פירושו "קשור או מופק משמן זית" או "קשור לחומצה אולאית" משום שריווי הקשר הכפול בעמדה 6 של חומצה לינולאית נותן חומצה אולאית.

חומצה לינולאית משמשת בגוף ליצירת חומצה ארכידונית ולכן נדרשת לסינתזת פרוסטגלנדין, מצויה בליפידים של קרום התא. היא נפוצה בשמנים צמחיים והיא מהווה יותר מ-50% בשמן פרג, חריע, שמן חמניות, ושמן תירס.

מחסור בחומצה לינולאית בתזונה גורם לשיער יבש, נשירת שיער, ועיכוב בריפוי פצעים.

חומצה סטארית

חומצה סטארית היא חומצת שומן רוויה. בטמפרטורת החדר החומר הוא מוצק דמוי שעווה. זוהי חומצה קרבוקסילית שלה שרשרת בת 18 פחמנים נוסחתה: C18H36O2 או CH3(CH2)16COOH. מקור השם סטארית במילה היוונית στέαρ שפרושה חֵלֶב. מלחי חומצה סטארית נקראים סטארטים.

חומצת שומן טראנס

חומצות שומן טראנס ("נקראות גם חומצות שומן מוקשה") הן קבוצה של חומצות שומן בלתי רוויות, בעלות איזומריית טראנס. חומצות שומן טראנס יכולות להיות חד בלתי רוויות או רב בלתי רוויות.

חמצון בטא

חמצון בטא (β oxidation), הוא מסלול מטבולי בו מפורקות חומצות שומן בתאי הגוף לשם הפקת אנרגיה במיטוכונדריה במסגרת מעגל קרבס. התהליך נקרא כך משום שחיתוך מולקולות האצטיל קואנזים A המתרחש בתהליך מתבצע אחרי הפחמן המסומן בתור פחמן בטא.

ממברנה חדירה למחצה

ממברנה חדירה למחצה (ידועה גם בשמות "ממברנה חדירה סלקטיבית" או "ממברנה חדירה חלקית"), היא ממברנה המאפשרת למולקולות או יונים מסוימים לעבור דרכה בתהליך של דיפוזיה, או בתהליך של דיפוזיה מסתייעת. קצב המעבר תלוי בלחץ, ריכוז וטמפרטורת המולקולות או המומסים בשני צידי הממברנה, ובחדירות הממברנה לכל סוג מומס. בהתאם לממברנה ולמומס, החדירות יכולה להיות תלויה בגודל המומס, מסיסותו, תגובות כימיות של החומר ועוד. דוגמה לממברנה חדירה למחצה היא דו-שכבה ליפידית, עליה מבוסס קרום התא בתאים ביולוגיים. קיימים חומרים טבעיים ומלאכותיים רבים חדירים למחצה, בעלי עובי רב מעובי ממברנה מסוג זה. דוגמה לכך היא הקרום הדק בצידה הפנימי של ביצה.

סוג אחד של דו-שכבה ליפידית מבוסס על פוספוליפידים (המורכבים מראש פוספט ושני זנבות חומצת שומן), המסתדרים בשכבה כפולה, כאשר הפוספטים ההידרופיליים חשופים לתמיסה המימית בתוך התא ומחוצה לו, והזנבות השומניים ההידרופוביים פונים אחד לשני באמצע השכבה הכפולה. שכבת הפוספוליפידים חדירה ביותר למומסים קטנים ולא טעונים. בשכבת הפוספוליפידים צפות תעלות חלבונים ותעלות יונים.

בתהליך אוסמוזה הפוכה, משתמשים בממברנה דקות מרוכבות (TFC או TFM), המיוצרות בעיקר לתהליכי טיהור והתפלת מים. הן משמשות גם ביישומים כימיים אחרים, כמו סוללות ותאי דלק. ביסודו, החומר TFC הוא מסננת מולקולרית, בצורת קרום דק הבנוי משתי שכבות (או יותר) של חומרים שונים. ממברנות לאוסמוזה הפוכה מיוצרות בעיקר מפוליאמיד (פולימר עשיר בקבוצות אמיד), שנבחר למטרה זו בזכות חדירות גבוהה למים, ונמוכה למגוון זיהומים מומסים, כמו מלחים ומולקולות קטנות אחרות, שמצליחות לעבור תהליך סטנדרטי.

נתרן הידרוקסידי

נתרן הידרוקסידי (Sodium hydroxide), סודה קאוסטית (caustic soda), או נתר מְאַכֵּל (מכונה באנגלית: Lye) הוא בסיס חזק. נוסחתו: NaOH.

נתרן הידרוקסידי הוא בסיס חזק שיש לו שימושים מגוונים בתעשייה (למשל בייצור נייר וחומרי ניקוי), ושימוש ביתי כפותח סתימות ביוב. החומר היגרוסקופי וסופח פחמן דו-חמצני מהאוויר (בתהליך אקסותרמי) ומתקשח. לכן נחוץ לשמור את המוצק בכלים סגורים.

סבון

סבון הוא תערובת דטרגנטים פעילת שטח המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה או לניקיון כללי. בדרך כלל סבון נמכר בצורה מוצקה של פיסות מרובעות או מעוגלות או בצורה נוזלית בבקבוקים (בדרך כלל סבון לידיים ולשטיפת כלים).

סבונים רבים מיוצרים מתערובת של מלחים נתרניים או אשלגניים של חומצות שומן, הנוצרים בתהליך הנקרא סיבון (בלעז: סַפּוֹנִיפִיקַצְיָה): בתגובה של אסטרים של חומצות שומן (מסורתית, נעשה שימוש בטריגליצרידים) עם בסיסים (כנתרן הידרוקסידי או אשלגן הידרוקסידי), בטמפרטורה של 80-100°C. האסטר עובר הידרוליזה ומתקבלת תערובת של כוהל ומלח חומצת שומן, המהווה סבון גולמי. כאשר בתהליך הייצור מחליפים את חומצת השומן בסולפט (מלח של חומצה גופרתית), התוצר הסופי ידוע בשם אל-סבון.

סיבון

סִיבּוּן או ספוניפיקציה (באנגלית: Saponification) הוא תגובה כימית המשמשת לייצור סבון. בתגובה זו מתבצעת הידרוליזה של אסטר בתנאים בסיסיים, ותוצריה הם כוהל ומלח של חומצה קרבוקסילית.

סיבּון נזכר בדרך כלל בתהליך ייצור סבון, לרוב על ידי שימוש בבסיס מתכתי כלשהו, כסודה קאוסטית (נתרן הידרוקסידי) או אשלגן הידרוקסידי ובשומן כלשהו.

בשיטה המסורתית לייצור סבון נעשה שימוש בשומן צמחי או בשומן מהחי. במקרים אלה השומן הוא מסוג טריגליצריד, ולכן הסבון המיוצר יכלול לצד מלח של חומצת שומן גם את הכוהל גליצרין. נתרן הידרוקסידי משמש בתהליך ליצירת סבון מוקשה, בעוד ששימוש באשלגן הידרוקסידי ייצור סבון רך.

ספינגומיילין

ספינגומיילין הוא פוספוליפיד שהוא גם ספינגוליפיד, כלומר הוא בעל שלד ספינגוזין, כוהל אמיני שבקצה אחד מכיל שרשרת פחמימנית ארוכה (בדומה לחומצת שומן), ובקצה השני שייר הידרוקסיל. על אחד מהפחמנים של שלד הספינגוזין מצויה קבוצת אמינו (קבוצה המכילה אטום חנקן). אל קבוצת האמינו קשורה בקשר אמידי חומצת שומן ולשייר ההידרוקסיל קשור שייר פוספוריל כולין בקשר אסטרי. הפוספוריל כולין ממלא את תפקיד קבוצת הזרחה והכוהל הנוסף: הוא מורכב מהכוהל כולין, אליו קשורה בקשר אסטרי קבוצת זרחה. קבוצת הזרחה היא זו הנקשרת לספינגוזין.

ספינגומיילין מצוי בממברנות של כל היצורים האיקריוטים, ובעיקר בממברנת התא. ריכוזו גבוה בעיקר במערכת העצבים מכיוון שהוא מרכיב עיקרי במיילין – מעטפת שומנית העוטפת את העצבים, ובכך מסייעת להעברת האות העצבי למרחקים גדולים. טרשת נפוצה היא מחלה המאופיינת בהידלדלות הספינגומיילין והמיילין, דבר הגורם לליקויים בתפקוד העצבי.

צנובר

צנובר הוא זרע אכיל של עץ האורן. באצטרובל, הצנובר מכוסה בקליפה קשה. החלק האכיל אינו פרי מבחינה בוטנית אלא זרע (לא אוכלים את הציפה). לצנוברים מקולפים חיי מדף ארוכים אם הם נשמרים בקירור וביובש. צנוברים בקליפתם (או צנוברים מקולפים בתנאי רטיבות) מתעפשים תוך שבועות ספורים.

יש כ-20 מיני אורנים שזרעיהם גדולים דיים להצדיק איסוף למזון. צנוברים מעצי בר לוקטו באירופה ובאסיה מאז התקופה הפלאוליתית. לאירופה הגיע אורן הסלע (Pinus pinea) שמקורו במזרח הים התיכון במהלך ההולוקן כנראה עקב פעילות אנושית. באמריקה הצפונית התפשט תחום הצמיחה של אורנים מניבי צנוברים עם אוכלוסיית האדם ושרידי צנוברים מצפון לגבול התפוצה הטבעית של העץ שתוארכו ל-7400 שנים לפני זמננו מעידים על איסוף צנוברים בידי ציידים לקטים.

מוסיפים צנוברים למאכלי בשר, דגים ומנות צמחוניות. רוטב הפסטו האיטלקי מבוסס על צנוברים טחונים. צנוברים הם גם תוספת לקינוחים דוגמת בקלאווה.

שמם הירושלמי של הצנוברים הוא פיניונס (מספרדית: piñones).

קואנזים A

קואנזים A (באנגלית: Coenzyme A. בכתיבה מקוצרת: CoA) הוא קואנזים הידוע בהשתתפותו בתהליכים מטבוליטים ברוב היצורים. המסלולים הביוכימים המפורסמים שבו הוא נרתם הם של סינתוז ופירוק חומצת שומן ובחמצון של פירובט במעגל קרבס. כקואנזים, אין המולקולה נצרכת ונעלמת, אלא מתחברת עם מולקולה אחרת. כך משמש הקואנזים מעין נשא או מחזיק של המולקולה שתעבור שינוי. רק החיבור בין הקואנזים למולקולה הנוספת תגיב.

שומשום

שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית, בשפת הדיבור: סוּמְסוּם; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי הגדל בעיקר בבורמה, הודו, סין ואתיופיה. פרחיו בצבע צהוב. זרעי השומשום מהם האדם ניזון מצויים בתוך תרמיל. מזרעי השומשום מפיקים (בין היתר) טחינה.

צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ובצורת ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים.

מאחר שזרעי השומשום קטנים ושטוחים, קשה מאוד לייבש אותם בכמויות גדולות, שכן הם יוצרים מחסום לתנועת אוויר. מסיבה זו נהוג לאחסן אותם בתנאי לחות נמוכים ומבוקרים לאחר הקטיף.

קיימים שני גוונים טבעיים של זרעי שומשום: צהוב בהיר הוא המוכר ביותר והשחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים.

קיימים עוד גוונים לא טבעיים: לבן הקלוף בשיטות שונות, ירוק המצופה במעטה של ואסאבי וצהוב המצופה במעטה של קארי.

בעבר גידלו שומשום גם בישראל כשהמכס על מוצרי ייבוא היה גבוה מאוד.

שמן קנביס

שמן זרעי קנביס (Hemp oil) הוא שמן צמחי המופק בכבישה קרה מזרעי צמח הקנביס (Cannabis Sativa) שמן ממקור זה ניחן בתכולה איכותית ביותר של חומצות שומן חיוניות וביחס הנכון והמתאים. השמן מכיל פחות מ-10% חומצות שומן רוויות לעומת יותר מ-90% חומצות שומן לא רוויות.

הרכב החומצות בו הוא 57% חומצת שומן לינולאית (LA) אומגה 6; 19% חומצת שומן לינולנית (LNA) אומגה 3; 12% חומצת שומן אולאית – אומגה 9, 2% GLA (חומצה גמא לינולנית).

שמן זה נמכר באופן חוקי בארץ בחנויות טבע ופארמים (וגם בנויות טבע מקוונות).

שמן קנולה

שמן קָנוֹלָה (Canola) הוא שמן המופק מזרעי צמח לפתית, מזנים הדלים בחומצת שומן ארוסית; זאת בניגוד לשמן קולזה, המופק מזרעים של זני לפתית העשירים בחומצה זו.

ניסיונות להפיק שמן מצמח זה ידועים כבר מסוף המאה ה-19, אולם השמן שהופק היה בעל תכונות בעייתיות (כגון חומציות גבוהה). בקנדה הפיקו שמן מלפתית משנת 1936, למרות חסרונותיו הרבים.

בשנת 1968 התחילו לבצע בקנדה ניסויים, במטרה להשביח תכונותיו של שמן הלפתית. הניסויים התבססו על הכלאות בין זנים שונים של לפתית. בשנות השבעים הצליחו להפיק שמן משופר עם חומציות נמוכה. שמן זה קיבל את השם קנולה (Canola), ראשי תיבות של המילים CANada (קנדה) Oil (שמן) Low Acid (חומציות נמוכה) . שם נוסף שקיבל השמן הוא LEAR - ראשי התיבות של "Low Erucic Acid Rapeseed", כלומר שמן לפתית עם מינון נמוך של חומצת שומן ארוסית. חומצת השומן הארוסית במינונים גבוהים יותר, נותנת שמן קולזה - שמן כתום עם טעם חזק, שמקובל בצרפת ובשווייץ. חומצת השומן הארוסית במינונים גבוהים מאוד עלולה להיות רעילה.

המינים העיקריים של לפתית שמהם מפיקים את שמן הקנולה הם Brassica napus ו-Brassica rapa.

מחקר שפורסם בשנת 2017 במגזין הרפואי "Scientific Reports" קובע כי שמן קנולה פוגע בתפקוד מוח ובזיכרון בקרב עכברים עם נטייה גנטית למחלה דמויות אלצהיימר.

קבוצות פונקציונליות
פחמימנים אלקאןאלקןאלקין • קרבן • בנזילהלואלקאן Functional group with oxygen aldehyde 8295
תרכובות חמצן הידרוקסיל (כוהל) • קרבונילקטוןאלדהידאצילקרבונטחומצה קרבוקסיליתאנהידרידאסטר • הידרופראוקסיד • פראוקסיד • אתרהמיאצטל • המיקטאל • אצטל • קטאל
תרכובות חנקן אמיןאמיד • קרבאמאט • אימיןאימיד • אזיד • אזו • ציאנט • איזוציאנט • ציאניד • איזוניטריל • הידרזון • ניטראט • ניטריט • ניטרו • ניטרוסו • אוקסיםפירידין
תרכובות זרחן פוספין • חומצה פוספונית • פוספאט • פוספודיאסטר
תרכובות גופרית תיול • תיואתר • דיסולפיד • סולפוקסיד • סולפון • חומצה סולפינית • חומצה סולפונית • תיוציאנט • איזותיוציאנט • תיוקטון • תיאל • תיואסטר • סולפונאמיד
תרכובות ביוכימיות חומצת שומן (ח.קרבוקסילית) • חלבון (פולי-אמיד) • פחמימה (קטון או אלדהיד)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.