חול המועד

חול המועדראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה לקיים יום טוב. משמעות הדבר שימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום חג ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.

בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו[1].

בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד. במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד, והיא מכונה 'שבת חול המועד'.

במקורות

בפרשת המועדות המופיעה בספר ויקרא (פרשת אמור) נאמר כי חג הסוכות וחג הפסח חלים שמונה ושבעה ימים (בהתאמה), כאשר היום הראשון והאחרון בהם הם 'מקרא קודש' או 'שבתון', אך אין התייחסות לתוכן הימים שביניהם, מלבד ציווי להקרבת קורבנות מיוחדים בימים אלו.

חול המועד סוכות

  • "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני, מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ד-ל"ו)
  • "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים; ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט)

חול המועד פסח

  • "ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם - כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה לה' שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ו'-ח')

בתורה שבעל פה

בתורה שבעל פה, ישנה מסכת מיוחדת במשנה ובגמרא העוסקת בחלקה הגדול בדיני חול המועד - מסכת מועד קטן. בספרא ובגמרא מסכת חגיגה הובאו מדרשי הלכה על פיהם חול המועד אסור במלאכה. חלק מהראשונים הבינו ממדרשי ההלכה כי חלק מאיסורי המלאכה בחול המועד הם איסורים מהתורה, אך הדעה המקובלת בין הפוסקים היא כי דרשות אלו היו אסמכתאות, ולעיקר איסור המלאכה בחול המועד תוקף של דרבנן, ולא מהתורה[2].

איסור מלאכה

לפי ההלכה, ישנן מלאכות שאסור לעשותן בחול המועד. בתלמוד, איסור זה נדרש מהמקרא[3], אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא[4].

קיימת מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות באופן כללי גם בחול המועד מלבד אותן מלאכות שהותרו, או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה. על כל פנים, מסחר[5] ודברים שיש בהם טרחה מרובה אסורים.

מלאכות שהותרו בחול המועד

בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:

אוכל נפש

הכנת מזון למועד. מותר מעשה אומן, מותר לתכנן מראש מלאכה זו במועד, ויש אומרים שמותר לעשותה בשכר לאחרים[6]. מותר גם לעשותה בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.

מכשירי אוכל נפש

שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה, גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[7].

מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[8].

שאר צורכי המועד

לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב - מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא תכנן מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.

מלאכת דבר האבד

מלאכה שאם לא תעשה, ייגרם לאדם נזק או הפסד. מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.

מלאכה לצורך מצווה

מעשה אומן מותר אם עלול להפסיד את ההזדמנות לקיום המצווה, ואפילו אם תכנן מראש את המלאכה למועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצווה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.

צורכי רבים

לדוגמה לתקן דרכים או מקווה. מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לתכנן מראש מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.

פועל שאין לו מה לאכול

מותר לו לעשות כל מלאכה בשכר עבור אחרים. ומותר לשכור אותו גם למלאכות האסורות בחול המועד[9]. ישנה מחלוקת בין האחרונים האם מדובר על פועל שאין לו מה לאכול כלל, אפילו לחם ומים[10], או שמדובר על פועל שאין לו את הצרכים הדרושים לו לחג, כגון בשר ויין[11].

מנהגי כבוד החג

אבלות

אין מתאבלים ואין מספידים נפטרים בחול המועד.

הנחת תפילין

דין הנחת תפילין בחול המועד אינו מפורש בחז"ל, יש שכתבו לדייק מדבריהם שיש להניח[12], ואכן ראשונים רבים נהגו להניח[13], אך ראשונים רבים אחרים סברו שאין להניח תפילין בחולו של מועד. רבי יוסף קארו בספרו 'בית יוסף' כתב שמאחר ובתלמוד לא נתפרש דין זה, לכך אין לעבור בידיים על דברי רבי שמעון בר יוחאי בזוהר ולהניח[14].

כיום, המנהג הנפוץ בארץ ישראל שאין מניחים תפילין בחול המועד, כפי שאין מניחים בשבת ויום טוב, אמנם יש שמניחים בצנעה, ובשנים האחרונות יש שהקימו מנינים נפרדים להניח תפילין, בהסכמת פוסקים מסוימים.[15] בחוץ לארץ רבים מניחים תפילין, חלקם בברכה,[16] וחלקם בלי ברכה,[17] ויש, בעיקר מבין החסידים, שאין מניחים. קיימים מנהגים נוספים בעניין כגון מנהג המחלק בין רווקים לנשואים, ועוד.

איסור כביסה גילוח ותספורת

חכמים אסרו לכבס, לגלח ולהסתפר בחול המועד. סיבת האיסור היא מפני כבוד הרגל (חג), כדי שאנשים לא ידחו את הכביסה, התספורת והגילוח לחג, ויכנסו לחג כשהם מנוולים בשיער מגודל[18]. מי שלא התגלח או הסתפר מסיבות מובנות, כגון שהיה שבוי או בבית כלא, התירו לו חכמים לגלח במועד. בימינו, כשרבים נוהגים להתגלח בכל יום, יש מתירים להתגלח כיוון שגם מי שהתגלח בערב החג צריך להתגלח שוב בתוך המועד, על מנת שלא יראה מנוול במועד.[19]

קציצת ציפורניים

נחלקו התנאים האם מותרת קציצת ציפורניים בחול המועד. לדעת רבי יהודה אסור הדבר, ואילו לדעת רבי יוסי היא מותרת. ההלכה נפסקה כדעת רבי יוסי[20]. בתלמוד מובא שיש איסור לקצוץ בקוצץ ציפורניים, אך לדעת הרי"ף והרא"ש איסור זה נאמר לגבי דיני אבלות ולא לגבי חול המועד. בשולחן ערוך נאמר שקציצת ציפורניים מותרת, ואילו הרמ"א כתב שקציצת ציפורניים אסורה[21]. הנוהגים כרמ"א מקילים בכמה מקרים: בקציצת ציפורניים בפה, בקציצתם לילד קטן, בקציצתם כאשר קצץ אותם בערב החג, בקציצתם לצורך טבילת אשה, ויש מתירים לקצצם גם בערב שבת למי שרגיל בכך[22].

ראיית נגעים בחול המועד

נחלקו תנאים בדבר. לדעת רבי מאיר רואים את הנגעים להקל ולטהר את המצורע, אך לא להחמיר עליו ולטמא אותו, משום שהדבר פוגע בשמחת החג שלו. לעומת זאת לדעת רבי יוסי, אין רואים את הנגעים לא להקל ולא להחמיר, וזאת משום שדרש מהפסוק "לטהרו או לטמאו"[23] שאם נזקק הכהן לבדוק את הנגע הוא אינו רשאי שלא לבחור באחת משתי הדרכים: לטהר את בעל הנגע או לטמא אותו.[24] לדעת רבי יש להבחין בין מצורע מוחלט לבין מצורע מוסגר, שאת נגעו של המוסגר רואים בחול המועד ואת נגעו של המוחלט לא רואים, ויש גרסה הפוכה לפיה את נגעו של המוסגר לא רואים, ואת נגעו של המוחלט רואים.[25]

סדר התפילה

GHYT43434
מעמד ברכת כהנים בכותל בחול המועד סוכות תשס"ט

בתפילות שחרית, מנחה וערבית מתפללים תפילת עמידה רגילה ומוסיפים בה את תפילת יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, קוראים את ההלל (בפסח הלל בדילוג ובסוכות הלל שלם, ונוספת נטילת לולב לפני ההלל והושענות אחרי), ולאחר מכן קוראים בתורה ומחלקים את הקריאה לארבעה קוראים. אחרי קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף של חג. גם בברכת המזון מוסיפים יעלה ויבוא.

שבת חול המועד

גם בשבת מתפללים תפילת עמידה בשחרית, מנחה וערבית בלא שינויים, למעט יעלה ויבוא. בקריאת התורה בשחרית קוראים פרשיות מיוחדות והפטרות מיוחדות, ובמנחה את תחילת הפרשה של השבת הבאה. תפילת מוסף היא בנוסח של יום טוב, אך מזכירים בו שבת.

עלייה לרגל

בזמן בית המקדש, מי שאיחר מלהקריב עולת ראייה ביום טוב הראשון, יכל להשלים ולהקריב בימי חול המועד.

כיום, רבבות נוהרים אל רחבת הכותל המערבי בימי חול המועד כדי לקיים זכר למצוות העלייה לרגל. כמו כן, אלפים מגיעים בחול המועד למעמד ברכת הכהנים לכותל המערבי המסורתי, בו מאות כוהנים מברכים את העם. עם זאת לדעת רבים מהפוסקים קיום זכר לעליה לרגל הוא רק בראיית רצפת הר הבית כך כתוב גם בספר תשובות והנהגות שכתב הרב משה שטרנבוך[דרוש מקור] וכן הורה רב העיר העתיקה הרב אביגדר נבנצל[דרוש מקור].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חיים ביאור, חול המועד פסח: האם עובד יכול לסרב לצאת לחופשה מרוכזת?, באתר TheMarker‏, 29 במרץ 2015
  2. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תק"ל
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א'.
  4. ^ ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א', במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות יום טוב, פרק ז', הלכה א', ברמב"ן בסוף פסקי חול המועד, בנימוקי יוסף מועד קטן דף א עמוד א, ועוד.
  5. ^ בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י', עמוד ב' מוזכר איסור פרקמטיא בחול המועד.
  6. ^ ביאור הלכה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף א' דיבור המתחיל אפילו.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז .
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב' , על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.
  9. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף ב'.
  10. ^ זו דעת המגן אברהם לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף ב'.
  11. ^ זו דעת האליה רבה לסימן תקמב, מובא במשנה ברורה, סימן תקמ"ב, סעיף קטן ז' .
  12. ^ "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו" היינו לצורך המועד. בבלי מועד קטן יט. ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ד
  13. ^ והרא"ש אומר שבירושלמי מפורש שצריך בחוה"מ ולכן לא נגיד שהוא חולק על הבבלי (הל' תפילין סי' טז) והמרדכי (הל' תפילין יג.) כתב בשם ר"י דנראה ראיה גמורה מן הירושלמי דחול המועד חייב בתפילין ובסמ"ק (סי' קנג יד.) וכן בספר התרומה. אבא של הטור היה מניח בברכה והוא כותב שיש ספק ולכן מניח בלי ברכה (טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לא) הרמ"א אומר שמניחין ומברכין רק לא בקול רם (בית יוסף אורח חיים סימן לא) והמשנה ברורה שחולצים לפני ההלל (שם ז)
  14. ^ "ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן (בית יוסף אורח חיים סימן לא) זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים (דף ח עמוד ב)
  15. ^ בנימין המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, חלק ה, בני ברק תשע"ח, עמ' 875 ואילך.
  16. ^ כהוראת הרמ"א, שולחן ערוך או"ח לא:ב.
  17. ^ כהכרעת המשנה ברורה ואחרונים אחרים שם.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד, עמוד א'.
  19. ^ הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, כרך מועדים, פרק יא הלכות ט-י
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ז, עמוד ב'.
  21. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"ב, סעיף א'.
  22. ^ על פי נחלת שבעה, מובא בבאר היטב. אמנם בשבות יעקב חלק על כך.
  23. ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק נ"ט.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ז', עמוד א'.
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ז', עמוד ב'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ד' בתשרי

ד' בתשרי הוא היום הרביעי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בד' תשרי היא פרשת וילך, אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשנת בר המצווה. אם ראש השנה חל בשבת בשנת בר המצווה, פרשת בר המצווה תהיה פרשת האזינו. אם ראש השנה חל ביום חמישי בשנת בר המצווה, תדחה חגיגת בר המצווה לשבת חול המועד סוכות או אפילו לפרשת בראשית.

הושענא רבה

הושענא רבה (בארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר "פיוטי הושענות" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה.

הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.

ט"ז בתשרי

ט"ז בתשרי הוא היום השישה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ט"ז בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

י"ז בניסן

י"ז בניסן הוא היום השבעה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

י"ז בתשרי

י"ז בתשרי הוא היום השבעה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

י"ח בתשרי

י"ח בתשרי הוא היום השמונה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

י"ט בתשרי

י"ט בתשרי הוא היום התשעה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

יום חול

ביהדות, יוֹם חוֹל הוא יום שאינו שבת, חג, או חול המועד.

הכינוי חול נגזר מהמילה "חולין" והמשמעות היא שהוא בעל חשיבות פחותה מימים אחרים הפזורים על פני לוח השנה.

ביום חול מותרות בעשייה כל המלאכות האסורות בשבת, ולכן ששת ימי החול של כל שבוע קרויים גם "ששת ימי המעשה".

בימי חול ישנן שלוש תפילות - ערבית, שחרית ומנחה (למעט ראש חודש, בו יש גם תפילת מוסף).

יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

כ' בניסן

כ' בניסן הוא היום העשרים בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

מסכת מועד קטן

מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן היא מסכת במשנה ובתלמוד העוסקת בדיני חול המועד ובדיני אבלות. דיני האבלות שבה הם מהדברים הבודדים המותרים ללימוד בתשעה באב.

על מנת להבדיל את המסכת מכלל סדר מועד, נקראה המסכת "מועד קטן", כיוון שרובה עוסק בחולו של מועד. רוב הראשונים והגאונים קוראים לה מסכת משקין על פי המילה הראשונה של המסכת.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 29 דפים.

סהרנה

סֶהֲרַנֶה הוא חג עממי, ללא מקור דתי, שהתקיים בעבר בקהילה היהודית בכורדיסטן במהלך חול המועד פסח או חול המועד סוכות. החל משנת 1972 נחוג הסהרנה במדינת ישראל על ידי יוצאי עדת כורדיסטן בסוכות.

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, ובו מצווה כל יהודי לשבת בסוכה. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, כלומר שבני ישראל היו עולים בחג הסוכות לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

פסח

חג הפֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון הם ימים טובים, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה בליל היום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין לפי חז"ל את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה, הנאה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, ומצוות עשה של אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בלילה הראשון של החג, הוא ליל הסדר. בליל הסדר מצווה מן התורה לאכול מצה ומרור ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חכמים גם לשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה של ליל הסדר. לאחר חורבן בית המקדש מצוות אכילת מרור בליל הסדר היא מדברי חכמים.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

פסטיבל חיפה להצגות ילדים

פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים הוא פסטיבל לתיאטרון ילדים, שייסדה מרים יחיל-וקס, ומתקיים בחיפה מדי שנה בימי חול המועד פסח.

ראש חודש

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

שמחת בית השואבה

שמחת בית השוֹאֵבָה היא מנהג יהודי עתיק שהתקיים בימי חג הסוכות לקראת שאיבת המים למצוות ניסוך המים בבית המקדש. במשך כל השנה היו מנסכים יין על המזבח עם הקרבת הקורבנות, ובשבעת ימי חג הסוכות בלבד היו מנסכים מים בנוסף. בימי חול המועד נלוו לניסוך המים שורה של טקסים שמחים במיוחד שנקראו "שמחת בית השואבה". הם נמשכו כל הלילה והסתיימו בשאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על המזבח עם בוקר.

מקור מצוות ניסוך המים בהלכה למשה מסיני, אם כי יש לה רמז במקרא. הטעם שנתנו חז"ל לניסוך המים בסוכות הוא קיומו של החג בתחילת עונת הגשמים, בזמן שבו נידונים כל הגשמים של השנה החדשה.

תיאטרונטו

תיאטרונטו הוא פסטיבל תיאטרון להצגות יחיד (מונודרמה) המתקיים בתל אביב-יפו, החל משנת 1990. בפסטיבל נוצר דיאלוג ישיר בין השחקן היחיד לקהל.

שם הפסטיבל מצביע על מטרתו. הֶלחֵם המילים תיאטרון + נטו, מכוונים להצגה הנשענת, בדומה לימיו הראשונים של התיאטרון, על המילים הכתובות ויכולתו של שחקן לעורר אותן לכדי סיפור והצגה. תיאטרון זה נעדר פירוטכניקה ועזרים מתקדמים שילוו אותו.

התיאטרונטו מתקיים בכל שנה בחודש אפריל במהלך חול המועד פסח, ובמרכזו מתקיימת תחרות שאל שלביה הסופיים מגיעות הצגות בודדות. יוזם ומנכ"ל הפסטיבל הוא יעקב אגמון שצוטט באשר למשנתו על ייחודיות התיאטרונטו:

בראשית פעילות הפסטיבל הוא התקיים במרכז סוזן דלל בנווה צדק, בהפקתו של אגמון ובשיתוף עם תיאטרון הקאמרי, אולם עם עזיבתו של אגמון לניהול תיאטרון הבימה, נדד יחד איתו גם הפסטיבל והפך למזוהה עם הבימה. בשנת 2005, לאחר פרישתו של אגמון מהבימה, חזר הפסטיבל לסוזן דלאל, ואף לשנה אחת לעכו. החל משנת 2008 הוא מתקיים במתחם יפו העתיקה בשיתוף עם הנמל והתיאטרון הערבי-עברי. בשנת 2009 התרחב הפסטיבל ונוספה לו תחרות להצגות ילדים כחלק מהתיאטרונטו הכללי.

משנת 2011 הפסטיבל הרחיב את פעילותו הבינלאומית והעלה גם הצגות אורחות מרחבי העולם.

כל ההצגות בפסטיבל הן של יוצרים עצמאיים.

הפסטיבל מעניק את "פרס התיאטרונטו" על שם נסים עזיקרי (ממומן על ידי קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ופרויקט מת"ן) לאמנים שנבחרים על ידי חבר שופטים.

תפילת מוסף

תפילת מוסף היא תפילה הנאמרת בכל הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף, כלומר, בשבתות, בחגים, בראשי-חודשים ובימי חול-המועד. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה של שחרית ולפני קטעי הסיום של התפילה, אין כאלוהינו ועלינו לשבח.

סוכות
מהלך החג יום טוב ראשון • חול המועד • הושענא רבהשמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהפטור מצטער מהסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המינים
מנהגים פיוטי הושענותהקפותאושפיזיןחיבוט ערבהסהרנהקוישיקלךשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענותניסוך המיםשמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשםוזאת הברכהדגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע) • זכור אבשפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכה
חגי ישראל ומועדיושלוש הרגלים
חג הפסח
ערב פסח קמחא דפסחאאפיית מצותשבת הגדולהגעלת כליםבדיקת חמץביטול חמץביעור חמץמכירת חמץ Pesahplate
סיפור החג עשר מכות מצריםיציאת מצריםקריעת ים סוףשירת הים
ליל הסדר קערת ליל הסדרחרוסתכרפסמצהמרורארבע כוסותהסבהאפיקומן
הגדה סימני הסדרהא לחמא עניאמה נשתנהארבעה בניםדצ"ך עד"ש באח"בסיפור יציאת מצריםמא כ'ברביד חזקה ובזרוע נטויה
מצוות החג איסור חמץקורבן פסחסיפור יציאת מצריםאכילת מצהאכילת מרורארבע כוסותמנחת העומר
מהלך החג קריאת הללערב פסחליל הסדר • חול המועד • שביעי של פסחפסח שני
מנהגים תענית בכורותסעודת אסתרסהרנהאמירת שירת היםסעודת משיחמימונה
תפילות ופיוטים תפילת טלוהיא שעמדהדיינואמונים ערכו שבחחסל סידור פסחלשנה הבאה בירושליםובכן ויהי בחצי הלילהובכן ואמרתם זבח פסחאדיר במלוכהאדיר הואאחד מי יודעחד גדיא
חמץ ומצה מצה עשירהמצה שמורהשרויהקטניות בפסחחמץ נוקשהחמץ שעבר עליו הפסח
שונות מסכת פסחיםלא בד"ו פסח
חגי ישראל ומועדיושלוש רגלים
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועות • חול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבהשמחת תורהחנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.