חוכמה

חוכמה היא תכונה המתבטאת בהבנה מהירה יחסית לאחרים, והיכולת לנתח דברים מסובכים ולהגיע למסקנות הנכונות. הגדרות נוספות של חכמה מדגישות את חשיבות היישום הנכון בפעולה של ניסיון וידע צבורים; את היכולת להתחשב בגורמים שונים ובמסלולי פעולה אפשריים שונים ולברור מתוכם את המסלול המיטבי. הקשר בין חכמה לניסיון הוביל לקישור מסורתי של החכמה כתכונה מאפיינת של גיל מבוגר.

Wisdom-Reid-Highsmith.jpeg
"חוכמה", מאת רוברט ריד
Efez Celsus Library 3 RB
פסלה של סופיה, אלת החוכמה במיתולוגיה היוונית. הפסל ניצב בחזית ספריית קלסוס, באפסוס שבאנטוליה.
Jacob de Wit - Allegorie op het schrijven van de geschiedenis 1754
"חוכמה" ו"אמת" מסייעות ל"היסטוריה" בכתיבתה. ציור אלגורי מעשה ידי יעקב דה ויט, 1754.

חוכמה

אדם יוגדר חכם, בדרך כלל, במידה והוא מבין ומנתח במהירות רבה יחסית לקבוצת הייחוס שלו, בתחום המדובר.

חוכמה, גאונות ופיקחות

תכונה הנחשבת לעיתים תכופות לקרובה או מקושרת לחוכמה היא הגאונות - היכולת האנושית לבצע משימות מסוימות במיומנות רבה מאוד. אף שחלק מן הגאונים הם גם חכמים, אין קשר הכרחי בין התכונות. כך, לדוגמה, אדם הנחשב גאון בתחום מקצועי מסוים כמו ציור, שירה או מוזיקה, לא ייחשב בהכרח לחכם בתחומים שאינם קשורים בתחום מיומנותו החריגה כמו ניהול ענייני משק ביתו, יחסיו עם בני אדם אחרים, הבנת מצבו ומגבלותיו, וכן הלאה.

אבחנה מורכבת יותר נדרשת כאשר מבקשים להבחין בין חוכמה לבין "פיקחות" או "עורמה". אמרה מוכרת גורסת כי "פיקח הוא מי שנחלץ מצרה שחכם נמנע ממנה מלכתחילה". הפעולה הפיקחית היא סוג של 'חכמה לטווח קצר': בעוד שהאדם החכם בוחן מראש את המידע הרלוונטי בהקשרו הרחב, ויודע לחזות את מה שעשוי להתרחש בעתיד, הפיקח אינו עושה זאת, אך כשהוא נקלע לצרה, הוא מסוגל לבחון את המידע הרלוונטי הנוגע למצבו ולנקוט פעולה מהירה כדי לשפרו. אמרות אחרות הן "איזֶהוּ חכם — הלומד מִכּל אדם" ו"איזהו חכם — הרואֶה אֶת הנולָד" שבְּ'פִּרְקֵי אָבוֹת' ו"אין חכם כְּבַעל ניסיון".

מקורות החוכמה

הוגים לאורך כל הדורות ניסו לעמוד על המקורות החשובים ביותר לחכמה. על רבים מקובל כי אחד המקורות העיקריים, הקיים כמעט אצל כל אדם חכם, הוא הניסיון - הצבירה ההדרגתית של מידע רלוונטי על תחומי פעולה רבים.

תרומתו העיקרית של הניסיון לחוכמה היא בכך שהוא מאפשר לאדם בעל ניסיון לפעול כאילו עמד לרשותו מידע רלוונטי, גם כאשר המידע הרלוונטי העומד לרשותו דל יחסית. כך, לדוגמה, כאשר שוקל בעל מפעל אם לייצר מוצר מסוים ובאיזו כמות, ניסיון העבר יכול ללמדו אם בני אדם נטו בעבר לצרוך מוצר מסוים ובאיזו כמות. כך, אף שלא עומד לרשותו מידע רלוונטי כלשהו ביחס למוצר הנבחן, ניסיונו במוצרים דומים ובתכונות אנושיות כלליות יכול להתברר לעיתים כרלוונטי להצלחת החלטותיו גם בנוגע למוצר זה.

מקור עיקרי נוסף, המקובל אצל רבים כמקושר לחכמה, הוא יכולת לחשיבה היקשית והיסקית. יכולת זו מתבטאת בעיקר בהסקת היקשים או מסקנות רטרודוקטיביות נכונות מהמידע הרלוונטי שלוקט או שנצבר בעקבות הניסיון. בעיני רבים, שני מקורות אלו מקושרים. כלומר, חוכמה היא היכולת להקיש היקשים ולהסיק מסקנות באופן שיטתי ועקבי מנתונים רלוונטיים שלוקטו או נצברו.

תפישות אחרות של חוכמה מדגישות את חשיבותן של תכונות אחרות, שקיומן יביא לכך שהחוכמה תיקנה בלי צורך בניסיון או ביכולת היסקית והיקשית. בחלק מן הדתות, ישנה אמונה כי חוכמה היא מתת אל, המוענקת לאנשים מסוימים בזכות תכונות אחרות בהן הם מחזיקים. לפי ספר בן סירא, למשל, החוכמה מוענקת על–ידי האל בהתאם למידת ה"צדיקות" של אדם. לפי אמונות נוצריות ויהודיות שונות, מוענקת החוכמה לבני אדם מסוימים מראש או על בסיס התנהגות מסוימת בחייהם.

תפישה רווחת רואה בחוכמה דבר שניתן לקנותו באמצעים מיסטיים. כך, לדוגמה, גורס קונפוציוס כי החכמה האצילה ביותר נקנית באמצעות "השתקפות" ואילו אפלטון, הבודהיזם וההינדואיזם גורסים כי החוכמה או ידיעת האמת נקנית באמצעות חשיבה והתעמקות טרנסטנדטלית, או שחוכמה הנקנית בניסיון ובאמצעות כלי היקש והיסק מובילה אדם חכם למסקנה כי יקנה חוכמה נוספת אם יעסוק בחשיבה והתעמקות טרנסטנדטלית כאלו.

חוכמה והצלחה

נתון נוסף בו נעשה שימוש תכוף כדי לשפוט אם פעולה מסוימת הייתה חכמה ובמיוחד אם אדם מסוים צריך להחשב חכם היא מידת ההצלחה בפעולות הננקטות. אדם הנוקט פעולות מסוימות המוכחות, כעבור זמן, כמוצלחות, ייחשב במקרים רבים לחכם. אדם אחר, שפעולותיו אינן מוכחות ככאלו בעקביות, לא ייחשב חכם, גם אם פעולותיו היו מבוססות על ניתוח רחב ומעמיק של הנתונים הרלוונטיים: הכישלון בחלק גדול מן הפעולות מעיד על כך שהניתוח היה שגוי או שלא כל הנתונים הרלוונטיים הובאו בחשבון.

יחד עם זאת, תפיסות אחרות, גורסות שאין בהכרח קשר בין התוצאה למידת החכמה מכמה סיבות. ראשית, אי אפשר תמיד להבין את חכמת המעשה, ולעיתים לוקח שנים רבות להבין את החכמה הטמונה בהגות או תפיסה מסוימת. שנית, במציאות ישנם פרמטרים רבים, שאינם תמיד יכולים להיות חזויים. שלישית, מידת החכמה של תפיסה מסוימת מוגדרת במקרים רבים על ידי היכולת לסתור את התפיסה הזאת ולהציג תפיסה הפוכה. התייחסות לתוצאות היא דרך לרכישת חכמה אבל אין להתייחס אליה במקרים רבים כמדד לחכמה.

חוכמה ומזל

הקביעה אם פעולה מסוימת הייתה חכמה, או אם אדם מסוים יכול להחשב חכם מתבססת בעיקר על מידע תצפיתי. בקשר לכל פעולה נבחן המידע הרלוונטי שהיה יכול לעמוד לרשות האדם הפועל, האם המידע לוקט ושימש בפועל בסיס לפעולה, והאם פעולות מסוג זה מבוצעות בעקביות.

לדוגמה, כאשר אדם חולף במכוניתו ליד עץ, שניות ספורות לפני שהכה בו ברק, פעולתו לא תוגדר תוצאה של חכמה אלא של מזל, שכן מידע רלוונטי לא היה זמין לבעל המכונית וממילא לא שימש בסיס לפעולתו. שני האירועים הרלוונטיים, מכת הברק והנסיעה במכונית, לא היו קשורים זה לזה סיבתית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוגמיוס

אוגמיוס (ביוונית: Ὄγμιος, בלטינית: Ogmios, בקלטית: "המשכנע") הוא אל מהמיתולוגיה הקלטית שפולחנו היה נפוץ בגאליה (צרפת של ימינו). אוגמיוס נחשב כאל החוכמה או האל המגן על המלומדים, וכבעל יכולת השכנוע והנאום.

לוקיאנוס מסאמוסאטה מציין כי לרוב תואר כאדם זקן וקירח האוחז בידו האחת קשת ובידו השנייה אלה. בתגליפים מתואר אוגמיוס כאשר מאחוריו קבוצת אנשים ששלשלאות מחברות את אוזניהם ללשונות של האל - ככל הנראה מטפורה ליכולת השכנוע של האל או יכולת הדיבור שלו.

עם המפגש בין התרבות הקלטית ותרבות האימפריה הרומית זוהה אוגמיוס עם הרקולס מהמיתולוגיה הרומית. משתי כתובות שהתגלו באוסטריה ניתן להסיק כי זוהה גם עם האל הרמס מהמיתולוגיה הרומית.

האל האירי אוגום מזוהה עם אוגמיוס.

אודין

אוֹדין (בנורדית עתיקה: Óðinn) הוא האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית, מנהיג אלי האייסיר ומלך אסגארד, מקום מושבם של האלים. כדמויות אחרות בפנתיאון הנורדי, דמותו של אודין מורכבת וקשורה לתחומים רבים - החוכמה, המלחמה והקרבות, קסם הרוּנות והשירה. בנוסף קשור אודין קשר הדוק עם נושא המוות, שכן לוחמים אשר מתו בגבורה בשדה הקרב הגיעו להיכלו ולהאלה. שם חיכו עמו לרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים בין האלים ואויביהם הענקים, בו ייהרג אודין על ידי הזאב פֵנְריר.

אודין ידוע גם בשמות ווֹדֵן (Wōden) באנגלית עתיקה, ווֹדָן (Wodan) או ווֹטָן (Wotan) בגרמנית עתיקה, גוֹדָן (Godan) בלומברדית ועשרות שמות אחרים בנורדית עתיקה. באנגלית ובמספר שפות גרמאניות אחרות קרוי יום רביעי (Wednesday) על שמו של אודין.

אוריון (קבוצת כוכבים)

אוריון או הצייד (מיוונית עתיקה: Ὠρίων ; בעברית : כסיל) היא קבוצת כוכבים בולטת, שחולקת את תואר קבוצת הכוכבים הידועה ביותר עם הדובה הגדולה. משום שהיא קרובה לקו המשווה השמימי, ניתן לראות אותה כמעט מכל מקום בעולם. צופה הממוקם בישראל יוכל לראות את קבוצת אוריון בשעות הערב באוקטובר ובנובמבר בכיוון מזרח, ובדצמבר עד מרץ בכיוון דרום.

אנכי

אֶנְכִּי הוא אל החכמה, הכישרונות, האומניות והמאגיה במיתולוגיה השומרית. הוא ידוע גם כפטרון המים המתוקים, ואכן בחותם גליל אכדי מסוף האלף השלישי לפנה"ס מצויר אנכי כשנחלי מים עם דגים זורמים מכתפיו כייצוג של שלטונו על המים המתוקים. ייתכן שהקישור בין המים לבין החכמה והאומניות נוצר בעקבות היכולת ליצור מתוך מים וחומר לבנים ופסלונים - יכולת שיוצרת אומנות ודורשת חכמה. בתקופה הבבלית הקדומה (1600-2000 לפנה"ס) התאחדה דמותו של אנכי עם דמותו של האל הקדום אֶאָה בתהליך הקרוי סינקרטיזם – זיהוי של אל אחד עם אל אחר, שהיה נפוץ מאוד בעולם הקדום.

בן סירא

הספר בן סירא, הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, מבחינת מספר האזכורים שלו במקורות יהודיים ומבחינת הפופולריות שהייתה לו בקרב יהודים ונוצרים. הספר לא נכלל בקורפוס המקראי אצל היהודים ונחשב כאבוד, ולעומת זאת נשמר בביבליה הנוצרית כחלק מהברית הישנה. עם זאת הספר היה ידוע בקרב יהודים גם בתקופת התלמוד ובמידה מועטה בתחילת ימי הביניים, אך לאחר מכן לא נודע עוד אצל היהודים כספר בפני עצמו, והוא השתמר רק בשפות היוונית והסורית. רק עם התגלות הגניזה הקהירית ומגילות קומראן נתגלו כתבי יד (לא שלמים) של המקור העברי של הספר.

הספר כולל הנחיות מוסריות וקריאה לשמירת התורה, יחד עם המנונים בשבח אבות העולם ובשבח הכהן הגדול, ועוד. בתוכנו הוא מהווה במובנים מסוימים המשך של ספרות החכמה המקראית, אך בשינויים חשובים. לשונו של ספר בן סירא דומה לזו של ספרות החכמה המקראית כדוגמת משלי ואיוב, כמו גם ללשונם של חלק ממזמורי תהילים. עם זאת ניכר בלשונו איחורו לעומת ספרים אלה, ויש בו כמה תופעות המטרימות את לשון חז"ל.

ספר בן סירא דוגל בשיטת שכר ועונש עוד בעולם הזה, ואין בו זכר לעולם הבא או תחיית המתים. בזאת דומה בן סירא לספר מקבים א, אשר מדגיש את ה"תהילה" וה"שם" שמותיר האדם לאחר מותו, ללא רמז לחיים שלאחר המוות. השקפה המזוהה עם השקפת הצדוקים.

גנש

גַנֶש (או גַאנֶש וגם גַנֶשַה) הוא אל האחראי בהינדואיזם על מכשולים והסרתם וגם על רווחה, שגשוג והצלחה בעבודה (ידוע כ SIDHI DATA). הוא גם קשור באמנות וספרות ונחשב לפטרונם של גנבים. הוא נחשב גם אל החוכמה והידע. על פי המסורת הוא הבן של שיווה ופרווטי ובעליהן של בהרטי, רידהי וסידהי. באמנות הוא מתואר כאיש שמן, לרוב צהוב או אדום, שלו ארבע ידיים וראש של פיל בעל חט אחד שלם ואילו השני חסר או שבור. לרוב נראה רוכב או מלווה על ידי מוּשיקה (עכבר בסנסקריט).

לרוב מתקשר שמו של גנש למילה ההינדית לכבוד: "שרי".

הוראות שורופק

הוראות שוּרוּפָּק (או משלי שורופק) היא ספרות חוכמה שומרית שנכתבה בעת העתיקה במסופוטמיה. הספרות כוללת הוראות ועצות חכמה ושייכת לסוגת הדרכה. הם נכתבו כשורה של הוראות כדי לתת כלים להתנהגות ראויה בקהילה, טיפוח המעלות וכללים המהווים מתכון להצלחה בחיים, וכדי לשמר את הנהוג והמקובל בקהילה. ההוראות מייצגות השקפת עולם שומרית לדרך חיים נכונה.

חכמת שלמה (ספר חיצוני)

חכמת שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה באלכסנדריה שבמצרים באמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. לספר 19 פרקים.

במאה ה-18 תורגם הספר לעברית על ידי נפתלי הרץ וייזל, אשר לימים הרחיב תרגום זה לחיבור בשם "רוח חן". התרגום כתוב על טהרת העברית המקראית, נורמה שליוותה שנים ארוכות את העברית של תנועת ההשכלה.

טיפשות

טיפשות היא מצב או תכונה של היעדר אינטליגנציה, חוכמה, הבנה או חשיבה.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

משלי

ספר מִשְלֵי הוא מ"ספרי החוכמה בתנ"ך" שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל".

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

בשל אופיו המורכב של הספר, אין הוא מכיל משנה סדורה, אלא אוסף נרחב של רעיונות, לעיתים אף סותרים. ביטוי לדבר זה ניתן למצוא בדיון של חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת, האם לקבלו, בדומה למגילת קהלת, כספר הראוי לתנ"ך. מסקנתם הייתה להכניסו אך להתמודד עם הפערים, על מנת ליצור תפיסה אחידה.

בגלל דברי המוסר והתוכחה שבו, נוהגים יהודי מרוקו לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, תקופה שהקיץ בפתח והצניעות אינה כל כך נשמרת. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן.

סמל סמואה האמריקנית

סמל סמואה האמריקנית כולל בתוכו מספר סמלים מקומיים מסורתיים:

מחבט הזבובים - הוא אלמנט אמנותי מקומי המסמל חוכמה.

השרביט, המכונה טואוטואו מסמל סמכות.

הטאנואה (קערה גדולה שנעשה בה שימוש בטקס האווה) מסמל את קבלת המרות של הצ'יף.שלושה אלמנטים אלה מסמלים את הסמכות של הצ'יפים על תושבי האי. השרביט ומחבט הזבובים הוחזקו על ידי הצ'יפים המקומיים בעת טקסים דתיים על מנת להציג את מרותם.

הסמלים מופיעים על רקע אריג מסורתי המסמל את תרבות האיים.

בתחתית הסמל מופיע המוטו של האיים בסמואנית (באותיות לטיניות): "סמטואה, יהא האל ראשון" - "סמואה, איאה מואמואה לה אטואה".

סראסווטי

סראסווטי (בסנסקריט: सरस्वती) היא אלת הידע, מוזיקה, אמנויות, חוכמה וטבע בהינדואיזם. היא חלק מהשילוש של סראסווטי, לקשמי ופרוואטי. כל שלוש הצורות מסייעות לטרימורטי (השילוש של ברהמה, וישנו ושיווה) ביצירה, בתחזוקה ובהרס של היקום. האלה סראסווטי נערצת גם על ידי מאמינים של הג'ייניזם במערב ומרכז הודו.

פילוסופיה

פִילוֹסוֹפְיָה (מיוונית: φιλοσοφία, "אהבת חוכמה") היא חקר מושגי יסוד בהכרה האנושית כמו קיום, מציאות, נפש, הכרה, היגיון, מוסר, סיבתיות, ידע ושפה. גישתה של הפילוסופיה לשאלות אלה היא גישה ביקורתית, שיטתית ומסתמכת על בניית טיעונים רציונליים.

פרומתאוס

במיתולוגיה היוונית, פרומתאוס (ביוונית עתיקה: Προμηθεύς, פירוש: "החושב מראש") הוא דמות במיתולוגיה יוונית, בן לקבוצת הטיטאנים. על-פי הסיפור המיתולוגי ברא פרומותיאוס את האדם ממים ואדמה והעניק לו את האש, כדי שתשמש לו הגנה בחייו הקשים. לאחר שזאוס העניש את בני האדם ולקח להם את האש, גנב פרומותיאוס ניצוץ מן האלים והחזיר את האש לבני האדם. על כך דן אותו זאוס לעונש מזוויע.

ראשית חכמה

ראשית חָכמה הוא ספר קבלה ומוסר אשר חובר במאה ה-16 על ידי הרב אליהו די וידאש, מתלמידיו של הרב משה קורדובירו.

הספר זכה לתפוצה רבה בקרב העם, ובייחוד במזרח אירופה. שמו של הספר הוא על-פי הכתוב: "ראשית חכמה יראת ה'".

רייבנקלו

בית רייבנקלו הוא בית בבית הספר הוגוורטס, בסדרת ספרי הארי פוטר שכתבה ג'יי קיי רולינג. בית זה נוסד על ידי רוונה רייבנקלו, שנחשבה למכשפה המבריקה ביותר בזמנה. התכונות הדרושות לקבלה לבית רייבנקלו הן תבונה, חוכמה, יצירתיות, למדנות ופיקחות. משמעות השם רייבנקלו באנגלית היא "טופר העורב", אשר תואמת לסמל הבית - עיט ארד על רקע כחול. חדר המועדון של הבית שוכן במגדל המערבי של הוגוורטס, והכניסה אליו מתאפשרת באמצעות פתירת חידה (בעוד שבשאר הבתים, הכניסה לחדר המועדון מתאפשרת באמצעות סיסמה). בחדר המועדון ניצב פסל של רייבנקלו העונדת את הנזר המפורסם שלה. על הנזר חקוק המוטו של הבית - חכמה בלי גבולות היא אוצר לדורות.

לבית רייבנקלו אין נפח רב בעלילת הספרים. במהלך השנים הארי וחבריו מתיידדים עם מספר דמויות מרייבנקלו, בהם לונה לאבגוד, מירטל המייללת, פיליוס פליטיק, וצ'ו צ'אנג.

רימון מצוי

רימון מצוי (רִמּוֹן מָצוּי, שם מדעי: Punica granatum) הוא עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, שמוצאו באזור הים הכספי באיראן של ימינו, משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.

פרי הרימון, המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר באופן נרחב מאז העת העתיקה, הודות לחיי המדף הארוכים שלו, לטעמו ולסגולות הרפואיות שיוחסו לו. בעת החדשה פחתה צריכת הרימון בשל הקושי בקילופו ובפריטת גרעיניו, אולם מחקרים מאוחרים שביססו את ערכו הרפואי הביאו, החל מסוף המאה ה-20, לעלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם, ולפיתוח מתקנים שונים המקלים על פריטתו.

הרימון נמנה עם שבעת המינים, ומסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

תחות

תחות הוא אל החוכמה, הכתיבה, המדע, השירה והקסם במיתולגיה המצרית.

הוא מתואר לעיתים כגבר בעל ראש של ציפור איביס (ציפור המגלן), ולעיתים בעל ראש של בבון.

על פי המסורת תחות יחד עם האל הורוס עומדים משני צידי הסירה של רע, כאשר היא עוברת בשאול במהלך הלילה. תחות, כמו האלות חתחור וסח'מת, נוצר למעשה מאיבר מסוים בגופו של האל רע - אל השמש וראש פנתאון האלים המצרי. במקרה של תחות, הוא נחשב לנציג ליבו ולשונו של רע, ובשל כך גם לסוג של דובר לרע. המקבילה הנשית של תחות היא האלה סשהת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.