חג עליית מרים

חג עליית מרים הוא חג נוצרי המסמן את עליית מרים, אמו של ישו, השמימה. הוא נקבע בשנת 1950 על ידי האפיפיור פיוס ה-12, ונחוג על ידי נוצרים המשתייכים לכנסייה הקתולית והאורתודוקסית בתאריכים קבועים.

העולם הנוצרי מציין מדי שנה בחודש אוגוסט את עליית מרים השמימה. הקתולים עורכים טקסים מרשימים ב-14 וב-15 באוגוסט בגת שמנים, ואילו האורתודוקסים עורכים טקסים ב-25 וב-28 באוגוסט. אור לבוקר 25 באוגוסט, נערכת תהלוכת איקונת מרים, אירוע המסמל כעין "לוויה" וקבורה סמלית לקראת עלייתה השמימה. האיקונה שמורה לאורך השנה במנזר גת שמנים היווני – המטוכיון מול כנסיית הקבר. עם שחר ב-25 באוגוסט נערך במקום טקס הוצאת האיקונה למסע "הלווייתה". האיקונה נישאת על ידי איש דת יווני ממונה מטעם הפטריארכיה. בשעה חמש בדיוק נעה התהלוכה מלווה במאות נזירים, נזירות, צלייניות וצליינים, נרות, צרורות ריחן, זרי פרחים ועמודי שושן צחור בידיהם ומזמורים בפיהם, התהלוכה נעה בסמטאות העיר העתיקה הדוממות, מרחוב בית הבד, לויה דולורוזה ולשער האריות. עם זריחה יוצאת התהלוכה לעבר כנסיית קבר מרים, בעמק הקדרון, המואר באור זריחה מעל הר הזיתים, גדושה באלפי נרות, והמוני מאמינים הבאים לראות, לגעת ולנשק את האיקונה, ולזחול תחת אפיריון העץ שעליו ניצבת האיקונה לצד קפלת הקבורה.

בראט

בראט (אלבנית Berat או Berati; יוונית Βεράτιο או Βεράτι; מקדונית וסרבית Белград) היא עיר השוכנת בדרום-מרכז אלבניה, כ-50 ק"מ מחופי הים האדריאטי. היא ממוקמת בגובה של 58 מטר מעל פני הים, בלב סביבה הררית, על גדותיו של נהר אוסום. במרכזה של העיר ניצבת מצודה עתיקה על ראש פסגה מחודדת בגובה של 187 מטר מעל פני הים. האקלים בעיר הוא ים תיכוני, כמות המשקעים השנתית מגיעה ל-928 מ"מ בממוצע, וטמפרטורות המינימום והמקסימום הממוצעות הן 7.2°C ו-24.6°C בהתאמה. אוכלוסיית העיר מנתה כ-65,500 תושבים בשנת 2006, נוצרים אורתודוקסים ומוסלמים. בראט שימשה כבירת מחוז בראט ונפת בראט שבו. בזכות המצודה שבליבה, כנסיותיה ומסגדיה, ובעיקר בזכות עושרה האדריכלי בבתים עות'מאנים שהשתמרו היטב, הוכרזה העיר בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.

גבירתנו מלבנון

גבירתנו מלבנון (ערבית سيدة لبنان; צרפתית Notre Dame du Liban) הוא שמם של פסל גדול של הבתולה ושל בזיליקה מרונית הניצבת לידה, השוכנים בגובה של 600 מטר מעל פני הים ליד הכפר חריסה, וצופים אל העיר ג'וניה בלבנון. גבירתנו מלבנון הוא אתר העלייה לרגל הנוצרי החשוב והפופולרי ביותר במדינה.

חגי הנצרות

חגים ומועדים בנצרות מציינים בדרך כלל מאורעות סביב דמותו של ישו, אמו מריה וקדושים נוצרים הידועים בתור חגי קדושים נוצרים.

יוון

יוון (ביוונית: Ελλάδα (מידע • עזרה), תעתיק: אֵלַדַֿה) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: אֵלִינִיקִי דִֿימוֹקְרַטִיַה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של חבל הבלקן לחוף הים התיכון. יש בה כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה הצפונית, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון. רבים רואים ביוון העתיקה את ערש תרבות המערב.

ימי חג (נצרות)

החגים והמועדים בדת הנוצרית (בלטינית: Sollemnitas), הם חלק מהאירועים הנחגגים על ידי נוצרים מרחבי העולם בלוח השנה הליטורגי, של הכנסייה הנוצרית על שלל זרמיה. החגים הנוצרים לרוב נסובים סביב אירועים מחייו של ישו, אמו מריה וקדושים נוצרים אחרים. בדת הנוצרית ישנה אוריינטציה חיובית לקיומם של חגים, לכן לוח השנה הנוצרי גדוש בחגים ומועדים. מרביתם של החגים אשר מציינת הכנסייה הנוצרית הם מקומיים בלבד ואינם משותפים לכל הקהילות הנוצריות באשר הן. עם זאת שניים מהחגים המרכזיים של הנצרות, משותפים לכלל הזרמים והעדות השונות הם חג הפסחא, הפנטקוסט וחג המולד.

ירוסלב

ירוסלב (בפולנית: Jarosław. מבוטא: [jaˈrɔswaf]; בגרמנית: Jaroslau באוקראינית Ярослав; ביידיש: יאַרעסלאָוו), היא עיר בגמינה (גמינה-עירונית) ירוסלב, במחוז ירוסלב, שבחבל פודקרפאטי החל מ-1999; ובין 1975–1998 בחבל פשמישל, דרום-מזרח פולין.

אוכלוסיית העיר מונה כ-40,000 נפש נכון לשנת 2009.

כנסיית עליית מרים (מוסטה)

כנסיית עליית מרים או בשמה הרשמי כנסיית הרובע, היכל מרים שעלתה למרומים (מלטזית il-knisja Arcipretali Santwarju ta' Marija Mtellgha) היא כנסיית רובע השוכנת בעיר מוסטה במרכזו של האי מלטה שבמלטה. הוא בנויה בצורת רוטונדה הנושאת כיפה גדולה, ועל כן היא מוכרת בדרך כלל בכינוי "הכיפה של מוסטה" (Mosta dome) או "הרוטונדה של מוסטה" (Rotunda of Mosta).

מאטה אוטו

מאטה אוטו (בצרפתית: Mata Utu, בוואליסיאנית: Matāʻutu) היא עיר הבירה של הקולקטיב מעבר לים ואליס ופוטונה. העיר ממוקמת על האי ואליס ובעיר אחד משני הנמלים בוואליס ופוטונה כשהנמל השני נמצא בליווה באי פוטונה. נמל התעופה ואליס היהיפו (היחיד בואליס והגדול ביותר בקולקטיב) נמצא כ-6 קילומטרים צפונית מערבית לעיר.

מחנה הריכוז מטאינה

מחנה הריכוז מֶטָאיְנָה (בסרבו-קרואטית: Koncentracioni logor Metajna, בסרבית קירילית: Концентрациони логор Метајна) היה מחנה ריכוז אשר הוקם על ידי שלטון האוסטאשה באי פאג שבמדינה העצמאית של קרואטיה. המחנה, בו נכלאו נשים וילדים, פעל מיוני 1941 ועד שלהי אוגוסט 1941, ובוצעו בו מעשי טבח המוניים ביהודים בעיקר מקרב יהודי זאגרב שנעצרו בגל המעצרים הראשון, בסרבים, ובבני רומה.

באפריל 1941 נכבשה ממלכת יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ובהמשך, כוננה מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון ממשלת הבובות של האוסטאשה. במסגרת הסכמי חלוקת יוגוסלביה, הועבר האי פאג לחזקת האוסטאשה, אך לצבא האיטלקי הותר להקים בו בסיסים צבאיים וכן לקיים פעילות צבאית. מחנה מטאינה הוקם ביוני 1941 לנשים וילדים. המחנה שכן בתוך שלושה מבנים בכפר מטאינה הסמוך לעיירה פאג. מספר קילומטרים ממנו שכן מחנה הריכוז סלאנה, שיועד לגברים.למחנה נשלחו נערים חברי ארגון בני ברית מזאגרב, ובהמשך נשים וילדים ממחנה הריכוז גוספיץ'. מפקד המחנה מקס אוצ'יץ' ואנשיו התעללו ללא הרף בעצירות. תועדו מעשי אונס המוניים, רצח בנשק קר או על ידי השלכה מהצוק לים כאשר האסירות כפותות ברגליהן ובידיהן. אסירות רבות מתו מרעב וממחלות בשל היעדר טיפול רפואי.באמצע אוגוסט החליט הצבא האיטלקי לסגור את המחנות מחשש לאובדן שליטה באזור בשל פעולתם שלוחת הרסן של אנשי האוסטאשה. ב-14 באוגוסט 1941, ערב חג עליית מרים, החלו אנשי האוסטאשה בחיסולו של המחנה. מאות עצירים הובלו ליישוב הסמוך פוֹרְנָאזָ'ה (בקרואטית: Fornaža) והוצאו להורג. למחרת בבוקר הגיעו אנשי האוסטאשה כאשר הם שתויים ומדיהם מגואלים בדם, וחגגו עם תושבי העיירה פאג את החג הנוצרי. בהמשך, נשלחו נשים וילדים סרבים למחנה הריכוז יאסטרברסקו ונרצחו שם, ומאות נשים וילדים יהודים הועברו לקרושצ'יצה.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה אותר באזור קבר אחים אליו הושלכו 791 קרבנות שנרצחו על ידי אנשי האוסטאשה בלילה שבין 14 ו-15 באוגוסט 1941. 91 ילדים מתחת לגיל 15, 293 נשים ו-407 גברים. ההיסטוריון היהודי יאשה רומנו טוען במחקריו שהצבא האיטלקי ידע על הנעשה במחנות והתעלם ומבקשות חוזרות ונשנות של מקצת מתושבי האי להפסיק את השתוללות אנשי האוסטאשה. בשטח הכפר לא קיים כל אזכור למחנה שפעל בתוכו.

מחנה הריכוז סלאנה

מחנה הריכוז סְלָאנָה (בסרבו-קרואטית: Koncentracioni logor Slana, בסרבית קירילית: Концентрациони логор Слана), היה מחנה ריכוז אשר הוקם על ידי שלטון האוסטאשה באי פאג שבמדינה העצמאית של קרואטיה. המחנה פעל מיוני 1941 ועד שלהי אוגוסט 1941 ובוצעו בו מעשי טבח המוניים ביהודים בעיקר מקרב יהודי זאגרב שנעצרו בגל המעצרים הראשון, בסרבים ובבני רומה.

באפריל 1941 נכבשה ממלכת יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ובהמשך, כוננה מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון ממשלת הבובות של האוסטאשה. במסגרת הסכמי חלוקת יוגוסלביה, הועבר האי פאג לחזקת האוסטאשה, אך לצבא האיטלקי הותר להקים בו בסיסים צבאיים וכן לקיים פעילות צבאית. מחנה סלאנה הוקם ביוני 1941 ויועד לגברים ובמחנה הריכוז מטאינה נכלאו נשים וילדים.מחנה הריכוז סלאנה שכן על צוק בגובה 300 מטרים מעל פני הים. היו בו 13 צריפים שלא הושלמה בנייתם, והעצורים נכלאו בהם וישנו על רצפת האבן. הם הועסקו בעבודות כפייה ברוב שעות היום, קיבלו אספקת מזון מזערית, ולא ניתן להם כל טיפול רפואי. ב-16 במאי 1941 נאסרו בזאגרב גברים ונערים חברי בני ברית וכן סרבים ויהודים החברים בלשכות הבונים החופשיים ונשלחו לסלאנה. ב-25 ביוני 1941 הועברו לסלאנה אסירים ממחנה הריכוז גוספיץ'. אנשי האוסטאשה התעללו באסירים ורצחו מאות מהם בנשק קר ובנשק חם. עשרות רבות הושלכו מהצוק אל מותם בים, כאשר הם כפותי ידיים ורגליים.באמצע אוגוסט החליט הצבא האיטלקי לסגור את המחנות מחשש לאובדן שליטה באזור בשל פעולתם שלוחת הרסן של אנשי האוסטאשה. ב-14 באוגוסט 1941, ערב חג עליית מרים, החלו אנשי האוסטאשה בחיסולו של המחנה. מאות עצירים הובלו ליישוב הסמוך פוֹרְנָאזָ'ה (בקרואטית: Fornaža) והוצאו להורג. למחרת בבוקר הגיעו אנשי האוסטאשה כאשר הם שתויים ומדיהם מגואלים בדם, וחגגו עם תושבי העיירה פאג את החג הנוצרי. בהמשך, נשלחו כ-3,000 סרבים לידובנו ונרצחו שם, ו-450 יהודים שנותרו בסלאנה במועד הזה הועברו לקרושצ'יצה (נשים) וליאסנובאץ (גברים). לאחר תום מלחמת העולם השנייה אותר באזור קבר אחים אליו הושלכו 791 קרבנות שנרצחו על ידי אנשי האוסטאשה בלילה שבין 14 ו-15 באוגוסט 1941. 91 ילדים מתחת לגיל 15, 293 נשים ו-407 גברים.ב-1975 הוצבה במקום לוחית זיכרון לזכר הנרצחים במחנות. ב-1991 נותצה הלוחית על ידי תושבים לאומנים מהמקום. ב-2010 הוקם במקום גלעד אשר נותץ מספר ימים לאחר הקמתו, וכך גם ב-2013. ההיסטוריון היהודי יאשה רומנו טוען במחקריו שהצבא האיטלקי ידע על הנעשה במחנות והתעלם מבקשות חוזרות ונשנות של מקצת מתושבי האי להפסיק את השתוללות אנשי האוסטאשה.

מנזר גרצ'אניצה

מנזר גרצ'אניצה (סרבית: Манастир Грачаница; אלבנית: Manastiri i Graçanicës) הוא מנזר סרבי אורתודוקסי בקוסובו שנבנה על ידי המלך סטפן מילוטין ב-1321. בשנת 2006 הוא הוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית תחת השם "אתרי ימי הביניים בקוסובו", כהרחבה למנזר דצ'אני. יחד עם מנזר גרצ'אניצה הוספו עוד שני אתרים להכרזה, וכל הארבעה הוכרו כאתרים בסיכון.

מנזר זה הוא אחת מתרומותיו המונומנטליות של מילוטין. הוא שוכן בקרבת הכפר גרצ'אניצה, במרחק חמישה קילומטרים מפרישטינה, בתוך מובלעת הנושאת את אותו שם. המנזר נמצא במרחק קצר מליפליאן (העיר הרומית העתיקה אולפאינה), שהייתה מקום המגורים הקדום של הבישופים הסרבים.

מרים

האם התכוונתם ל...

נצרות אורתודוקסית

הנצרות האורתודוקסית, או הנצרות האורתודוקסית המזרחית, היא קהילה של כנסיות נוצריות אוטוקפאליות (עצמאיות) המתבססת על מסורות נוצריות שהתפתחו בביזנטיון, בניגוד לנצרות הקתולית, אשר מתבססת על מסורות שהתפתחו באימפריה הרומית המערבית. מקורה ועיקר תפוצתה של האורתודוקסיה בארצות המזרח התיכון ובמזרח אירופה, אך יש לה שלוחות בכל רחבי העולם. מרכזה ההיסטורי הוא העיר קונסטנטינופול, היא איסטנבול של היום.

בנצרות האורתודוקסית מושם דגש רב יותר מן הנצרות הקתולית על הפן המיסטי והטקסי של הפולחן הנוצרי. השם "אורתודוקסי" פירושו "ישר האמונה", והוא מכוון לטענת הכנסייה האורתודוקסית לכך, שהיא הקהילה הקרובה ביותר למסורות הנוצריות המקוריות של ישו והשליחים. הן רואות עצמן כנצרות הלגיטימית ביותר, והשם איננו אלא כינוי אחד שהתקבע עבורן; הן רואות עצמן כ"קתוליות" (כלליות) ממש כשם שהכנסייה המוכרת כקתולית מגדירה עצמה כ"אורתודוקסית". ראשי הכנסיות האורתודוקסיות (9 פטריארכים, 2 ארכיבישופים ו-3 מטרופוליטנים) כפופים לשלטון האזרחי במדינות בהן הם יושבים (סוג של קיסרופאפיזם). לעיתים מכונה האורתודוקסיה "נצרות יוונית" בשל המורשת היוונית החזקה שלה, אך אין להתבלבל עם הכנסיות דוברות-היוונית בתוכה.

נצרות קתולית

נצרות קתולית (מיוונית [καθολικός] – כללי, כוללני), או נצרות רומית-קתולית, להבדיל מקבוצות אחרות המתקראות "קתולית" – הקהילה הגדולה בנצרות אשר מרכזה בקריית הוותיקן ובראשה עומד האפיפיור. מורכבת מהכנסייה המערבית-לטינית, הנוהגת לפי המסורת המערבית, ומ-22 כנסיות אוטונומיות, הנוהגות לפי המסורת המזרחית. מספר הנוצרים הקתוליים בעולם מוערך בכ-1.1 מיליארד מאמינים.

סנטה מריה דל פופולו

בזיליקת סנטה מריה דל פופולו (איטלקית Basilica di Santa Maria del Popolo) היא בזיליקה אוגוסטינית ברומא, השוכנת בחלקה הצפוני של פיאצה דל פופולו, בין שער פלאמיניה, שהוא אחד השערים בחומת אורליאנוס, לבין פארק פינקיו.

משמעות שמה של הכנסייה הוא "מרים הקדושה של העם", אך משמעותה המקורית של המילה "פופולו" הייתה "עצי צפצפה". פיאצה דל פופולו קרויה על שם הכנסייה.

האפיפיור פסקליס השני בנה במקום קפלה בשנת 1099. בשנת 1227, בתקופת גרגוריוס התשיעי, הפכה הקפלה לכנסייה וניתנה למסדר האוגוסטיני במחצית הראשונה של המאה ה-13. בשנים 1472-1477 עברה הכנסייה שיפוץ, ובשנים 1655-60 עיצב ברניני את חזיתה בסגנון הבארוק, לפי בקשת האפיפיור אלכסנדר השביעי.

בכנסייה אחת עשרה קאפלות. הבולטות שבהן הן קאפלת צ'רסי, ובה יצירות של קאראווג'ו ( "צליבת פטרוס הקדוש", ו"ההתגלות בדרך לדמשק") ושל אניבאלה קאראצ'י, וקאפלת קיגי, שעוצבה בידי רפאל, ובה פסלו של ברניני "חבקוק והמלאך". בקאפלת קיגי קבורים כמה מבני משפחת הבנקאים קיגי (בהם אגוסטינו קיגי).

הכיפה מעוטרת בפסיפס "בריאת העולם" מעשה ידי רפאל.

פולין

רפובליקת פּוֹלִין (בפולנית: Rzeczpospolita Polska, "זֶ'צְ'פּוֹסְפּוֹלִיטַה פּוֹלְסְקַה") היא מדינה במרכז אירופה, הגובלת בגרמניה במערב, בצ'כיה ובסלובקיה בדרום, באוקראינה ובבלארוס במזרח, ובליטא, ברוסיה (מחוז קלינינגרד) ובים הבלטי בצפון.

המדינה הפולנית נוסדה לפני יותר מ-1,000 שנים תחת שושלת פיאסט, והגיעה לתור הזהב שלה לקראת סוף המאה ה-16 תחת השושלת היגיילונית, כאשר פולין הייתה אחת המדינות העשירות והחזקות ביותר באירופה. ב-3 במאי 1791 הצביע הסיים (הבית התחתון של הפרלמנט) של ברית פולין-ליטא בעד קבלת "חוקת מאי" לפולין, החוקה הכתובה הראשונה באירופה והשנייה בעולם אחרי חוקת ארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן חדלה פולין מלהתקיים, לאחר שחולקה על ידי שכנותיה: האימפריה הרוסית, אוסטריה, ופרוסיה.

פולין קיבלה את עצמאותה מחדש ב-1918 לאחר חתימת חוזה ורסאי. תקופה זו בתולדותיה של פולין נקראת "הרפובליקה השנייה של פולין". בספטמבר 1939 פלשו גרמניה הנאצית וברית המועצות לפולין וכבשו אותה, במהלך שפתח את מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הפכה פולין למדינת חסות של ברית המועצות. ב-1989 התקיימו בפולין בחירות חופשיות למחצה, הראשונות שנערכו בה מאז מלחמת העולם השנייה, ובהן השתתפה תנועת סולידריות, שהנחילה תבוסה למפלגה הקומוניסטית. תקופה זו בתולדותיה של פולין נקראת "הרפובליקה השלישית של פולין". בשנת 1997 נכתבה חוקה חדשה. במרץ 1999 הפכה פולין לחברה רשמית בברית נאט"ו, וב-2004 הצטרפה המדינה לאיחוד האירופי.

קתדרלת עליית הבתולה (ויקטוריה)

קתדרלת עליית הבתולה (באנגלית: Cathedral of Assumption) או כנסיית קתדרלת גוזו

(במלטזית: Knisja Katidrali ta' Għawdex) היא קתדרלה קתולית בוויקטוריה, העיר הראשית של האי גוזו במלטה. היא משמשת כקתדרה של הבישוף של האיים גוזו וקומינו, מאז הקמת הדיוקסיה ב-16 בספטמבר 1864. הקתדרלה שוכנת בדרומו של הרובע המבוצר של העיר (Citadella או Il-Kastel), וחזיתה פונה אל "כיכר הקתדרלה" (Misraħ il-Katidral) שבצידה הדרום-מערבי.

תרבות גרמניה

התרבות הגרמנית החלה הרבה לפני צמיחתה של גרמניה כמדינת לאום. בשל ההיסטוריה התרבותית העשירה שלה, המדינה מוזכרת לעיתים קרובות בתור das Land der Dichter und Denker ("ארץ המשוררים וההוגים"). גרמניה, במשך מאות שנים, הניבה מספר רב של אישי אשכולות, גאונים ואנשים בולטים במיוחד בכל תחומי התרבות; ביניהם: איינשטיין, בטהובן, קפלר, גתה, קאנט, באך, מרקס, וגנר, לותר, ניטשה, בנץ, אוהם, דיזל, לייבניץ, גוטנברג, שטראוס ועוד רבים אחרים שעיצבו את התרבות הגרמנית לדורות.

אישים היסטוריים רבים, אף שלא היו אזרחי גרמניה במובן המודרני, נתפסו בכל זאת כ"גרמנים" כיוון שהיו לחלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של גרמניה. דוגמאות לאישים מעין אלה הן וולפגנג אמדאוס מוצרט, פרנץ קפקא וסטפן צווייג.

ההתייחסות הספציפית ל"גרמנים", המציינת היווצרותה של אומה גרמנית כלשהי, הופיעה רק אחרי המאה ה-11.[דרוש מקור] גרמניה אוחדה ב-1871 בהנהגתו של ביסמרק, ורק מעתה ניתן היה להגדיר את תרומותיהם של הגרמנים תחת גבולותיה הרשמיים של גרמניה. אף שהמורשת התרבותית ארוכת שנים וקרובה לאלף שנות קיום, במאה ה-18 חלה פריחה תרבותית מקיפה, שהפכה את הגרמנים משבט נרדף של חנוונים וסוחרים לקהילה משגשגת של סופרים, משוררים, מחזאים, מוזיקאים, מדענים ופילוסופים שמובילים את התרבות האירופית. עם היווסדה הפכה גרמניה למעצמה אירופית שצמחה ושיגשגה עד לתבוסתה במלחמת העולם הראשונה.

הגוף הממלכתי לייצוג השפה והתרבות הגרמנית ברחבי העולם והפצתם קרוי "מכון גתה" (Goethe-Institut). בגרמניה קיימים ששה־עשר סניפים, ובשאר העולם – בכ־93 מדינות – 149 נוספים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.