חגי

חַגַּי הוא נביא תנ"כי מימי שיבת ציון. ספרו בן שני הפרקים הוא העשירי בתרי עשר, וממוקם בין ספר צפניה לבין ספר זכריה. עיקרו עידוד שבי הגולה לבנות את בית המקדש השני.

Tissot Haggai
חגי. ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו

רקע

שמונה עשרה שנים לאחר הצהרת כורש, מצא עם ישראל את עצמו במצב קשה: בית המקדש לא היה בנוי, העמים השכנים התנכלו בדרכים שונות והמצב הכלכלי היה בכי רע. התלהבותו של העם בראשית ימי שיבת ציון, הניכרת היטב בתחילת ספר עזרא, פגה ופינתה את מקומה לדאגות: "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין-לְשָׂבְעָה, שָׁתוֹ וְאֵין-לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין-לְחֹם לוֹ - וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל-צְרוֹר נָקוּב" (חגי, א', ו'). חגי נשלח לחדש את ההתלהבות, ולשכנע את העם וראשיו (זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול) שבניין בית המקדש אפשרי; יתרה מזאת, פתרון כל בעיותיהם תלוי בבניינו.

בנוסף, ניסה חגי לשכנע את העם שאין צורך בבית מקדש מפואר; כעת מוטלת הבנייה על העם חסר המשאבים, ואל להם לצפות לבית מקדש מפואר כמקדש שלמה. הכסף שייך לאלוהים, ועל כן מובטח כי "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן" (חגי, ב', ט').

חגי הצליח במשימתו, ובית המקדש נבנה בעקבות דבריו, בשנת שש לדריווש.

חגי האיש

לא ידועים פרטים רבים על חגי כאדם פרטי, כיוון שהוא נזכר רק בספרו ובספר עזרא (פרק ה', פסוק א', פרק ו', פסוק י"ד). מהעובדה שהעם וראשיו נשמעו לו ומילאו אחר דבריו אפשר להסיק שהיה אדם בעל מעמד ציבורי גבוה. ניתן לשער, אם כי לא בוודאות, מתוך דבריו: "מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר, אֲשֶׁר רָאָה אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן; וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה - הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם" (חגי, ב', ג') שראה את הבית הראשון, ולפיכך גילו באותה עת היה גבוה למדי (למעלה מ-67 שנים).

ככל הנראה שהה חגי בירושלים או בסביבותיה בזמן מאורעות הספר.

חגי על פי מסורת חז"ל

חגי, כאחד מאחרוני הנביאים, זכה להיות, על פי מסורת חז"ל, חלק חשוב משלשלת החכמים המעבירים את התורה מדור לדור:

"...ועזרא ובית דינו קבלו מברוך בן נריה ובית דינו, בית דינו של עזרא הן הנקראין אנשי הכנסת הגדולה והם: חגי זכריה ומלאכי ... והרבה חכמים" (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).

בין השאר, מסופר בתלמוד על כך שתיקן חגי מספר תקנות הלכתיות (כל ההפניות בהמשך הן לתלמוד הבבלי):

"העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהן מלאין עושין שניהן חסרין עושין אחד מלא ואחד חסר עושין" (מסכת ראש השנה יט ע"ב).
"...מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים: ' צרת הבת אסורה, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים'" (מסכת יבמות טז ע"א).
"אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים, מקצתן היו אומרים: 'חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל' ומקצתן היו אומרים: 'אף רובע עצמות ורביעית דם'... אמר רבי יעקב בר אידי: 'מפי שמועה אמרו - מפי חגי זכריה ומלאכי'" (מסכת נזיר נג ע"א).
"האומר לשלוחו: 'צא והרוג את הנפש' - הוא חייב ושולחיו פטור. שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: 'שולחיו חייב'" (מסכת קידושין מג ע"א).
"תניא אמר רבי: 'אלמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה'. והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת? אמר ר' יוחנן: 'מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי'" (מסכת חולין קלז).
"אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: 'שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית'. במתניתא תנא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית" (מסכת זבחים סב ע"א).

בנוסף, מיוחס לחגי תרגום של הנביאים לארמית:

"תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי" (מסכת מגילה ג ע"א).

על פי תרגום השבעים כתבו חגי וזכריה כמה מאחרוני מזמורי התהילים (קמ"ו-קמ"ח).

לאחר מותם של חגי זכריה ומלאכי נפסקה הנבואה:

"...דתנו רבנן: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול..." (מסכת סוטה מ"ח ע"ב, ומובא בנוסח דומה גם במסכת יומא ט ע"ב).

חגי כמעט שאינו מופיע לבדו; במרבית הציטוטים מופיעים חגי זכריה ומלאכי יחדיו, כאחרוני הנביאים ובעלי הסמכות הנבואית הבכירה.

השם חגי

השם חגי (בגרסאות שונות במקצת) חוזר לאורך התנ"ך מספר פעמים: אחד מבניו של גד נשא את השם חַגִּי (בראשית, מ"ו, ט"ז, במדבר, כ"ו, ט"ו). אחת מנשיו של דוד המלך ואמו של אדוניה נקראה חַגִּית.

השם חַגִּיָּה הוא שמו של אחד מצאצאי מררי בן לוי. השם נפוץ במכתבי יב ונמצא גם בחותמות עבריות וטביעות על גבי כדים שנמצאו בחפירות בארץ. במשנה לא מופיע השם חגי, אולם בתלמוד הבבלי והתלמוד ירושלמי מצוי שם זה.

היישוב בית חגי נקרא על שם הנביא.

משמעות השם: השם מרמז על חג שאירע בשעת לידתו של נושא השם, או על השמחה הרבה שחשו הוריו על לידתו.

ספר חגי

ספר חגי
Haggai-prophet
מספר פרקים 2
מספר פסוקים 38
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם ספר צפניה
הספר הבא ספר זכריה

הרעיון העיקרי בספר הוא חידוש ימי בית ראשון על ידי בניית בית המקדש השני וחזרת המלוכה ביהודה, ומרבית הפסוקים עוסקים בתיאור מאמצי השכנוע והעידוד של חגי לבניית בית המקדש. עם זאת, ישנה פסקה בספר (ב', י'-י"ד), בה מנהל חגי שיחה עם הכהנים, שמטרתה אינה ברורה. על פי פרשני ימי הביניים, המסתמכים על הגמרא (מסכת פסחים יז ע"ב), מדובר בתוכחה או בבדיקה האם יודעים הכהנים את דיני טומאה וטהרה, ובכך מוכנים לעבודה בבית המקדש. בגמרא חלוקים האמוראים האם ידעו הכהנים להשיב היטב או לא. לפי פרשנות חדשה יותר, נאם חגי נגד שיתופם של עמי הסביבה בבניין בית המקדש.

בתחילת הספר מתאר חגי את המצב הכלכלי הגרוע, ומתאר את הדרך הפשוטה והישירה לשפר אותו: "פָּנֹה אֶל-הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט, וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ; יַעַן מֶה, נְאֻם ה' צְבָאוֹת?! יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר-הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ! עַל-כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל, וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ" (א', א'-ט').

הספר מספר לנו גם על תוצאות נבואותיו של חגי: "וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן-שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל ה', וְעַל-דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹקֵיהֶם... וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה'...וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה'" (א', י"ב-י"ד). גם בספר עזרא (פרק ה פסוק א) מוזכר חגי כאחד מן הנביאים שזירזו את העם לבנות את בית המקדש, ודבריו נפלו על אוזניים קשובות.

לאחר מכן משיב הנביא לטענות העם, הנשמעות בספר עזרא: "וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ, זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם, בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל" (עזרא, ג', י"ב). לפיו, אין משמעות רבה ליופיו החיצוני של בית המקדש. העם יעשה את שביכולתו, ומן השמיים יסייעו: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן-הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה'" (ב', ט'). נבואה זו נתגשמה לאחר מכן, כפי שמעידה הגמרא: "מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם. מאי היא? אמר אביי...: זה בנין הורדוס" (מסכת סוכה נא ע"ב).

נקודת המפנה בספר מתרחשת ביום כ"ד בכסלו. ביום זה החלו העם בפועל להקים את המקדש, והניחו את יסודותיו. חגי אומר שהחל מיום זה - יום יסוד היכל ה', יחל שינוי משמעותי במצב החקלאי והכלכלי בארץ, וזאת בזכות הקמת המקדש.

בסופו של הספר מבטיח חגי: "וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת, וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם; וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ, וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם, אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו". כנראה מתייחס חגי למאורעות פוליטיים צבאיים וניסיונות מרד נגד דריווש הראשון שאירעו בתקופתו. הוא מרגיע את זרובבל: "בַּיּוֹם הַהוּא... אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי... וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי-בְךָ בָחַרְתִּי" (ב', כ"ב-כ"ג), ורומז בכך לחידוש ימי המלוכה (על פי חלק מן הדעות, היה זרובבל בן שאלתיאל נצר לבית דוד).

חלוקה

הספר מורכב משלושים ושמונה פסוקים, המחולקים לשני פרקים. המסורה היהודית מחלקת את הספר לשמונה פרשיות, חמש פתוחות ושלוש סתומות. מספר הנבואות בספר לא ברור לגמרי. לפי רוב הפרשנים, ישנן ארבע נבואות בספר (פרק א'; פרק ב פס' א-ט; י'-י"ט; כ'-כ"ג). דעת מיעוט (רבי יצחק אברבנאל, רד"ק) קובעת, לעומת זאת, שחמישה עשר הפסוקים הראשונים מהווים שתי נבואות נפרדות (פסוקים א'-ב', ג'-ט"ו) ולכן ישנן חמש נבואות בספר.

זמן הנבואה

בספר חגי מצוינים בפירוש מספר תאריכים, כולם בשנת שתיים לדריווש. לכל הדעות מדובר בדריווש הראשון (מלך בשנים 521-486 לפנה"ס), ולכן השנה היא 520 לפנה"ס.

אין זה אומר, כמובן, שחגי נתנבא רק בימים אלו, ורק בתקופה זו. ידוע הכלל החז"לי: "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה" (בבלי, מסכת מגילה יד ע"א).

הנבואה הראשונה נמסרה ביום הראשון לחודש השישי (הוא חודש אלול); הנבואה השנייה נמסרה בעשרים ואחד לחודש השביעי (תשרי). יש לשים לב - מדובר ביום השביעי של חג הסוכות, הושענא רבה. סביר שניצל חגי את ההזדמנות לנאום בפני קהל רב שנאסף בחג זה.

שתי הנבואות האחרונות בספר נאמרו לחגי ביום אחד, העשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) - יום ייסוד היכל ה'.

סגנון

סגנונו של חגי מתאפיין בפשטות. אין בספרו מליצות ואין חזיונות (שלא כבנבואות זכריה, בן תקופתו). דבר זה מעיד, אולי, שרק תמצית הנבואות נמסרה בספר, ולא הנבואות כלשונן.

חגי עצמו מוזכר בספר רק בגוף שלישי.

שמות החודשים נקראים על פי מניינם מחודש ניסן, כפי המניין העברי הקדום המופיע בתורה ובנביאים, זאת בשונה מספר זכריה בו משולב מניין החודשים העברי לצד שמותיהם הבבליים (תשרי, חשוון, וכו').

בספר חגי חוזרות פעם אחר פעם הדגשות, שחגי נשלח על ידי ה'. כך למשל, צמד המילים "נְאֻם ה'" חוזר 12 (!) פעמים. דוגמה יפה נוספת לכך, היא המשפט: "וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם לֵאמֹר" (א', י"ג). בהקשר ההיסטורי, קל להבין את ההדגשות. חגי היה מאחרוני הנביאים, ובתקופתו הורגש מחסור בנביאים שנשלחו באמת על ידי ה'. כותב הספר טורח להטעים ולהדגיש שחגי הוא נביא כזה.

פסקאות רבות בספר חגי ערוכות בצורת דו-שיח (אף על פי שבמרבית הפעמים לא מובאת תשובת הצד השני).

בספר חגי מצוינים תאריכים מדויקים של נבואותיו, בדומה לנבואות יחזקאל וזכריה, ובשונה מנבואות נביאים אחרים.

קישורים חיצוניים

א' באלול

א' באלול הוא היום הראשון בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' אלול היא פרשת שופטים.

אביב

אָבִיב הוא אחת מארבע עונות השנה של האקלים הממוזג, ובו חל המעבר מהחורף לקיץ. האביב מאופיין בהתחממות מתונה של מזג האוויר ובפריחתם של מיני צמחים רבים. משום כך הוא מסמל פריחה והתחדשות.

ה' באייר

ה' באייר הוא היום החמישי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

הלוח המוסלמי

לוח השנה המוסלמי, או לוח השנה ההיג'רי (בערבית: تقويم هجري), הוא לוח שנה שעל פיו נקבעים חגי האסלאם ומועדיו. לוח שנה זה מבוסס על מחזורי ירח, כלומר מבוסס על מספר קבוע של פעמים שבהן הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ.

חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

חגי קדושים נוצרים

לוח חגי הקדושים הנוצרים הוא שיטה מסורתית נוצרית לחלוקתה של השנה הליטורגית לימי חג, על ידי שיוכו של כל יום בשנה לקדוש נוצרי או למספר קדושים ("קדוש היום" או "יום הקדוש", אנגלית Saint's day, איטלקית Santo del giorno). מקורה של השיטה בימיה המוקדמים של הנצרות עת נהוג היה להנציח קדושים מעונים ביום מותם. כשגדל מספרם של הקדושים לקראת תחילת ימי הביניים, צוין קדוש אחד לפחות בכל יום בשנה. במסורות מסוימות שונה יומם של קדושים מסוימים וחלקם הושמטו לחלוטין מלוח החגים. לוח חגי הקדושים משתנה מכנסייה לכנסייה ועשוי לכלול שינויים גם על בסיס מקומי. יש קדושים שלהם משויכים יומיים או יותר בשנה הליטורגית. לוח השנה של חגי הקדושים הנוצרים שולב בחגים הנוצריים הנייחים והניידים העיקריים, ובשל תנועתם של החגים הניידים קורה כי ימי חג של קדושים נוצרים חלים בימי חג עיקריים שונים בשנים שונות. יש הממשיכים ונוהגים לפי המסורת העתיקה של ציון יום בשנה לפי הקדוש שזהו יום חגו.

בכנסייה האורתודוקסית ובכנסיות קתוליות מסוימות, מקובל לעיתים לבחור את שמו של ילד בהתאם לקדוש שיומו מצוין ביום לידתו, הטבלתו או חתימתו. במקרים אחרים מציינים נוצרים מאמינים את יומו של הקדוש שאת שמו הם נושאים באופן מיוחד, ולעיתים אף במקום יום הולדתם.

חול המועד

חול המועד (בראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה לקיים יום טוב. משמעות הדבר שימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום חג ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.

בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו.

בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד. במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד, והיא מכונה 'שבת חול המועד'.

יום העצמאות

יום העצמאות הוא חג לאומי ומועד ממלכתי במדינת ישראל, המציין את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בתום המנדט הבריטי. יום העצמאות חל בתאריך העברי ה' באייר (או בסמוך לתאריך זה; ראו פירוט), מיד בצאת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

ביום שישי, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), בשעה 16:00, כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון, בטקס חגיגי על הקמת מדינת ישראל, ונחתמה מגילת העצמאות. ההכרזה הוקדמה לצהרי יום ו', מספר שעות קודם לפקיעתו הרשמית של המנדט (15 במאי בשעה 00:00) בשל כניסת השבת והרצון להימנע מחילול שבת. התאריך העברי בו נערכה ההכרזה נקבע ליום העצמאות.

יום העצמאות מתבטא בשורת טקסים ואירועים רשמיים, ובהם טקס הדלקת המשואות, לצד מנהגים ואירועים עממיים שהתפתחו במהלך השנים. יום העצמאות הוא יום שבתון, ואנשים רבים מנצלים אותו לנופש, פיקניקים ומנגלים, טיולים וביקור בתערוכות צה"ל ובאתרים שונים.

יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

יום ירושלים

יום ירושלים הוא יום חג לאומי הנחגג בישראל בכ"ח באייר (מ"ג בעומר) לציון איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית בכ"ח באייר ה'תשכ"ז, לאחר הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. היום נקבע על ידי הכנסת ב"חוק יום ירושלים".

בנוסף לשמו הרשמי, יש המכנים את היום יום שחרור ירושלים, יום חרות ירושלים, או יום איחוד ירושלים, מתוך נקודת מבט הרואה בכינון הריבונות הישראלית בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים שחרור מעול כיבוש זר, והשקפה זו קיבלה חיזוק בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה וכן טקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים, ובמקביל מצוין גם יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.

ימים נוראים

המושג יָמִים נוֹרָאִים מופיע במקורות שונים, החל מספרות ימי הביניים, בשלוש משמעויות קרובות, העוסקות כולן בימים הסמוכים לראש השנה בלוח העברי:

במשמעות המצומצמת ביותר: ראש השנה ויום הכיפורים.

במשמעות רחבה יותר: עשרת ימי תשובה (עשרת הימים מא' בתשרי עד י' בתשרי).

במשמעות הרחבה ביותר: כל ימי אמירת הסליחות החל מחודש אלול.כל התקופות הללו מסמלות שלבים בתהליך הולך וגובר של חשבון נפש, צדקה, תשובה ובקשת סליחה וכפרה.

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

מקור ראשון

מקור ראשון הוא שבועון ישראלי שנוסד ב-1997. מאז 2014 נמצא בבעלות קבוצת ישראל היום.

עורכו הראשי של העיתון הוא חגי סגל.

סהרנה

סֶהֲרַנֶה הוא חג עממי, ללא מקור דתי, שהתקיים בעבר בקהילה היהודית בכורדיסטן במהלך חול המועד פסח או חול המועד סוכות. החל משנת 1972 נחוג הסהרנה במדינת ישראל על ידי יוצאי עדת כורדיסטן בסוכות.

ראש השנה

ראש השנה החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה העבריים. הוא מצוין בימינו כחג יהודי בא' וב' בתשרי. א' בתשרי נחשב במסורת היהודית ליום המלכת האלוהים על האנושות, וליום דין שבו נידון האדם על השנה שעברה ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. כמו כן, יום זה נחשב ליום הראשון בשנה לצורך מניין השנים בלוח העברי ולצורך מניין שנות שמיטה ויובל. המצווה העיקרית של החג היא תקיעת שופר.

לפי הכלל לא אד"ו ראש, היום הראשון של ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי.

ראש חודש

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי מסורת חז"ל, ארעה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. מעבר למצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח, הוא יום טוב לכל דבר, שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

שלוש רגלים

שָׁלשׁ רְגָלִים הן שלושה חגים מקראיים – פסח, שבועות וסוכות – שבהם מצווה מהתורה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים. מלבד מצוות העלייה לרגל, התורה מצווה על שתי מצוות נוספות המיוחדות לרגלים: לחגוג אותם, ולשמוח בהם. חז"ל פירשו מצוות אלו כחובה על כל עולה רגל להקריב עולת ראייה, שלמי חגיגה, ושלמי שמחה.

תשרי

תִּשְׁרֵי הוא חודש בלוח העברי, החודש השביעי לפי המסורת המקראית והראשון לפי המסורת החז"לית. לפי חז"ל, בראש חודש זה נברא אדם הראשון ולכן תיקנו למנות ממנו את חודשי השנה. חודש זה חל בתחילת הסתיו בארץ ישראל.

תרי עשר הנביאים
הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניה • חגי • זכריהמלאכי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.