חג'אז

חִג'אזערבית: الحجاز) הוא אזור במערב ערב הסעודית. העיר המרכזית בחג'אז היא ג'דה, אך הוא מוכר יותר בשל העיר הקדושה למוסלמים שבו - מכה. כאזור, "החג'אז" הוא בעל משמעות היסטורית ופוליטית לעמים הערביים ולאסלאם.

Saudi Arabia - Hejaz region locator
מפה המראה את מיקום חג'אז בתוך ערב הסעודית

פירוש השם חג'אז הוא "מחסום". חבל ארץ הררי זה משמש כמפריד גאוגרפי בין המישורים המדבריים של חצי האי ערב לבין ים סוף. החל במאה ה-7 היה האזור למרכז המדינה הערבית האסלאמית שהוקמה על ידי מוחמד וממשיכיו. אחרי שהועברה בירת המדינה לדמשק הפכה חג'אז לחלק מהח'ליפות האומיית ומאוחר יותר עברה תחת שליטת הח'ליפות העבאסית שבירתה הייתה בגדאד. בהמשך הייתה שנים רבות תחת שלטונן של מצרים ושל האימפריה העות'מאנית, אולם זכתה לתקופה קצרה של עצמאות פוליטית בראשית המאה ה-20. היה זה אחד מהאזורים שהוסתו למרוד בעות'מאנים על ידי לורנס איש ערב הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 הכריז חוסיין בן עלי, השריף של מכה, על עצמאות האזור, אולם בשנת 1924 נגזלו ממנו סמכויותיו על ידי אבן סעוד מנג'ד הסמוכה. הסיפוח היה שלב מכריע ביצירת ערב הסעודית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל המזרח התיכון
25 בספטמבר

25 בספטמבר הוא היום ה-268 בשנה (269 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 97 ימים.

אל-מדינה

אַל-מַדִינָה (ערבית: المدينة, מילולית: "העיר"; מוכרת גם בשמה המלא: مدينة رسول الله, "מדינת רסול אללה", "עירו של שליח אללה") היא העיר השנייה בקדושתה למוסלמים אחרי מכה. אל-מדינה נמצאת במחוז חִג'אז שבמערב ערב הסעודית, וגרים בה כ-1.3 מיליון תושבים (2006). בתקופה שקדמה לאסלאם (תקופת "הג'אהליה") היה שמה יַתְ'רִיבּ (בערבית: يثرب).

מכה ואל-מדינה נמצאות שתיהן במחוז חִג'אז במערב חצי-האי ערב. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נכבש המחוז בידי משפחת אל סעוד ממחוז נג'ד במרכז חצי-האי. עם הקמת ממלכת ערב הסעודית שבירתה ריאד (בירת נג'ד), החל מלך סעודיה לכנות את עצמו "ח'אדֶם אל-חַרַמַיְן א-שַריפַיְן" כלומר, "משרתם של שני המקומות הקדושים".

אל-מנצור

עבדאללה אבן מחמד אל-מנצור (בערבית: عبد الله بن محمد المنصور, 712-אוקטובר 775), שנודע גם בכוניה אבו ג'עפר (أبو جعفر) הח'ליף השני לבית עבאס, שלט בין 754 ו-775. אל-מנצור היה אחיו של הח'ליף הראשון לשושלת בית עבאס, א-ספאח וירש את השלטון.

עם מותו של א-ספאח, החליט אל-מנצור לייצב את שלטונו באמצעות חיסול מנהיגים כריזמטיים אחרים של כוחות בית עבאס. אבו מוסלים, אחד מראשי הצבא אשר הוביל את בית עבאס לניצחון על בית אומיה, היה השליט הבלתי מעורער באזור איראן וטראנסאוקסאניה. אל-מנצור ביקש תחילה למנותו למושל מצרים על מנת לנטרלו מכוחו. לאחר סירובו של הלה לעזוב את בסיס כוחו באיראן, הוצא אבו מוסלים להורג ב-755. מותו של אבו מוסלים אכן הבטיח את שליטתה של השושלת העבאסית באזור.

שלטונו של אל-מנצור העמיק את האכזבה והתסכול בקרב הציבור השיעי, אשר חש כי תקוותיו, כי חיסול בית אומייה בידי בית עבאס יחזיר את הח'ליפות לאמאמים, נכזבו. אל-מנצור אף פעל לדיכוי שאיפות השיעים בדרום עיראק ובחצי האי ערב. מקורות שיעים אף טוענים, כי אל-מנצור אחראי למותו של האימאם ג'עפר א-צאדק. מבחינת מדיניות דתית, שאף להכליל ולאסלם כמות רבה ככל האפשר מתושבי האימפריה. זאת, בניגוד למדיניות בית אומייה, אשר העדיף ליהנות ממס הגולגולת שהוטל על "בני חסות" לא-מוסלמים (ד'ימי). ב-750, רק 8% מתושביה היו מוסלמים. עם מותו, המספר הוכפל.

תקופתו של אל-מנצור מאופיינת בשגשוג תרבותי. הסובלנות שהפגין בית עבאס כלפי הפרסים וקבוצות אחרות שדוכאו על ידי בית אומייה תרמה לכך. למרות שהח'ליף השאם אבן עבד אלמלכ אימץ מנהגי חצר פרסיים, ספרות ומחקר פרסי לא זכו להערכה בעולם האסלאמי עד לתקופתו של אל-מנצור. ללבלוב בתרבות הפרסית היה גם ביטוי פוליטי: תנועת השעוביה (الشعوبية), אשר טענה כי התרבות הפרסית עליונה על זו של הערבים.

אל-מנצור היה מעורב גם בפיתוח בגדד כבירת האימפריה האסלאמית. ב-1 באוגוסט 762, הוא ייסד את בגדד והקים את ארמון הח'ליף החדש, "מדינת א-סלאם", סביבו התפתחה העיר. בנוסף, הוא הקים בעיר את בית אלחכמה, ספריה ומרכז מחקר והגות שהיוותה מרכז לתור הזהב של האסלאם.

באותה שנה, ב 25 בספטמבר פרץ מרד של קבוצה מתוך השיעים נגד אל-מנצור והח'ליפות העבאסית באזור חג'אז ודרום עיראק בעקבותיו נהרג מנהיג המרד מוחמד אל נפס אל זכייה

אל-מנצור נפטר ב-775 בדרכו למכה, לקיים את מצוות החאג'. הוא נקבר לאורך הדרך למכה - קברו אינו מסומן (בשל הרצון להסתיר את גופתו מאנשי בית אומיה). בנו, אל-מהדי ירש אותו.

זיידים

זיידים (בערבית: الزيدية) הם זרם שיעי הנקרא על שמו של האימאם זייד בן עלי, שנהרג בעקבות מרידתו נגד שלטון בית אומיה באזור חג'אז בשנת 740 לספירה.

חאן אל-באשה

חאן אל-באשה ("חאן הפאשה") הוא חאן השוכן בדרומו של השוק העירוני בנצרת, מול בזיליקת הבשורה. החאן נחשב לגדול ולעתיק מבין חמשת החאנות בעיר, והוא קרוי על שמו של סולימאן פאשה, מושל עכו, אשר שיקם את המבנה בשנת 1814. מועד הקמתו של המבנה אינו ידוע.

החאן שכן בכניסה הדרומית אל העיר, והוא נבנה כמבנה מרובע בן קומה אחת המקיף חצר פנימית. שני גרמי מדרגות הוליכו אל גג המבנה, אשר שימש ללינה בלילות הקיץ. בסוף המאה ה-19 נוספה קומה שנייה לחלק מהמבנה ובה עשרה חדרי אירוח שהיו למלון "אל-חג'אז". החאן שימש בתפקידו עד סופו של השלטון העות'מאני בארץ ישראל, והיה גם מרכז מסחרי וחברתי.

בתי המלון המודרניים שנבנו בעיר, התפתחות התחבורה וסלילת מסילת הרכבת החיג'אזית פגעו בחשיבותו ובמרכזיותו של המבנה. כיום שייך המבנה לווקף של המסגד הלבן, אשר הוסיף לו קומת משרדים בשנות ה-70. הווקף משכיר את המבנה כבניין משרדים.

חוסיין בן עלי

השריף חוסיין בן עלי בערבית: حسين بن علي (חֻסַין בן עלי) (1853 - 4 ביוני 1931) היה ראש השושלת ההאשמית המלכותית. שימש כשריף ואמיר של מכה בין 1908 ל־1917, אז הכריז על עצמו כמלך חג'אז ומלך כל הערבים, וקיוה לקבל את הכרת בריטניה בתמורה למרד שינהיג נגד האימפריה העות'מאנית (המרד הערבי). בשנת 1924 הכריז על עצמו כח'ליף. בשנה זאת גם הובסו כוחותיו שבמכה על ידי המלך עבד אל-עזיז אל סעוד. בעקבות התבוסה מסר את תאריו ותפקידיו לבנו הבכור עלי בן חוסיין מחיג'אז, אך גם הלה נאלץ לברוח מחג'אז מפני משפחת סעוד.

מדאאן סאלח

מדאאן סאלח (ערבית مدائن صالح - "עריו של סאלח"), המכונה גם אל-חג'ר (الحجر - "המסולע"), הוא אתר ארכאולוגי באזור צפון חג'אז שבצפון-מערבה של ערב הסעודית. בין המאה ה-1 לפנה"ס למאה ה-1 ישבו הנבטים במקום, והוא נודע בשם הגרה. העיר נחשבה לעיר הנבטית הגדולה ביותר מדרום לפטרה וליישוב הנבטי השני בחשיבותו בכלל. במקום נתגלו 111 קברים מונומנטליים מתקופה זו, 94 מהם מעוטרים, ובנוסף נחשפו בארות המעידים על ידע בהידראוליקה. עוד נמצאו במדאאן סאלח כ-50 כתובות ומספר ציורי מערות מוקדמים יותר. בשנת 2008 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית בשטח של 16,212 דונם, והיה בכך לאתר המורשת העולמית הראשון במדינה.

מכה

מֶכָּה (בערבית: مَكَّة الْمُكَرَّمَة; בתעתיק מדויק: מַכַּה אלְמֻכַרַּמַה), מקום הולדתו של מוחמד, היא העיר החשובה ביותר לאסלאם, ושוכנת בערב הסעודית. נמצא בה מסג'ד אל-חראם, המסגד הראשון בחשיבותו באסלאם, הכולל את מבנה הכעבה, שבו ניצבת האבן השחורה.

כל מוסלמי מצווה לעלות לרגל לעיר (חג') לפחות פעם בחייו, ומדי שנה עולים אליה לרגל כ-15 מיליון מוסלמים. כיום מכה היא עיר מודרנית, קוסמופוליטית ומגוונת מבחינה אתנית. אוכלוסייתה מונה כ-2 מיליון איש (2012).

מלך ירדן

מלך ירדן הוא ראש בית המלוכה השולט על שטחי מדינת ירדן. המונרכיה הירדנית החלה בשנת 1921 וכוננה בעזרתם של הבריטים.

ממלכת חג'אז

ממלכת חג'אז (בערבית: مملكة الحجاز) הייתה מדינה בהנהגת השושלת ההאשמית שהכריזה עצמאות מן האימפריה העות'מאנית בחבל חג'אז ב-1916. היא נכבשה על ידי סולטנות נג'ד באמצע שנות ה-20 שהכריזה על השטח המשותף כממלכת נג'ד וחג'אז. השושלת ההאשמית המשיכה לשלוט על חלקה שבאמירות עבר הירדן.

ממלכת נג'ד וחג'אז

ממלכת נג'ד וחג'אז (בערבית: مملكة الحجاز ونجد) היא מדינה שקמה בהנהגת בית סעוד על שתי ישויות מדיניות סולטנות נג'ד וממלכת חג'אז שנכבשה מידי השושלת ההאשמית ב-1925. רשמית היא הוכרזה תחת השם הזה ב-8 בינואר 1926 ואוחדה סופית לערב הסעודית ב-23 בספטמבר 1932.

מסילת הרכבת החיג'אזית

מסילת הרכבת החיג'אזית, ידועה גם בשמות: "המסילה החיג'אזית", "רכבת החאג'" (בערבית: الخط الحديدي الحجازي; טורקית: Hicaz Demiryolu), הוקמה ופעלה בתחילת המאה ה-20 בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר אל-מדינה שבחג'אז (מאז 1932 חלק מערב הסעודית) על בסיס נתיב תעבורה עתיק שהוליך לאורך המורדות הפנימיים של הרכסים של החוף המזרחי של ים סוף עד לדרום מערב ערב היא תימן של ימינו.

הנחת המסילה החלה ב־1900 בהוראת סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני ובייעוץ של מומחים גרמנים. עלות הקמת המסילה הייתה כ־16 מיליון דולר שנתרמו על ידי הסולטאן הטורקי ושליטי מצרים ואיראן. המסילה נחנכה ב־1 בספטמבר 1908, יום ציון הכתרתו של הסולטאן.

סאלח

האם התכוונתם ל...

סולטנות נג'ד

סולטנות נג'ד (בערבית: سلطنة نجد) היא מדינה שקמה בעקבות כיבוש אמירות חאיל על ידי האמיר אבן סעוד שהכריז על עצמו כסולטן על כל אזור נג'ד בעקבות כך.

סלים הראשון

הסולטאן סלים הראשון המכונה "הנחוש" או "הבלתי מתפשר" (טורקית Yavuz Sultan Selim;‏ טורקית עות'מאנית سليم اول, 10 באוקטובר 1465 - 22 בספטמבר 1520) היה סולטאן עות'מאני, מרחיב גבולה הגדול וכובש הממלכה הממלוכית המצרית ב-1517.

סלים הראשון היה לסולטאן לאחר שהדיח את אביו באיזיט השני, שמת זמן קצר לאחר מכן. הסיבה הישירה להדחה הייתה התנגדותו למדיניות הפיוס של האב מול הפרסים השיעים. בשנת 1511 החמיר המצב באימפריה, כאשר מרד שיעי פרץ באזור טקה (Tekke) באסיה הקטנה, שעד לאותה תקופה היה אזור הטרודוקסי. המורדים הגיעו עד העיר בורסה, לפני שהובסו וראשיהם הוצאו להורג. בה בעת, האימפריה העות'מאנית עמדה על סף מלחמת אזרחים. המנהג בו הסולטאן הנבחר מוציא להורג את כל אחיו ובניהם הזכרים גרם לנסיכים להכין לעצמם כוחות לקראת עימות פנימי, או מותו של ביאזיט השני. הסכסוך העיקרי היה בין הנסיכים אהמט, מושל אמסיה, וסלים, שהיה שליט נפת טרבזון. בשנת 1511 הפליג סלים מטרבזון לקאפה שבחצי האי קרים. לאחר שזכה בתמיכת החאן הטטרי, נייד את גיסותיו אל מעבר לדנובה בדרישה מאביו להפוך למושל הבלקן. ביאזיט לא רצה לצאת למלחמה בבנו ומתוך חשש ממרד שיעי באסיה הקטנה, נעתר לדרישת בנו ומסר לו את נפת הגבול סמנדריה (Smederevo - ליד העיר סמדרבו בסרביה של ימינו). הווזיר הגדול עלי פאשה, שצידד באהמט במאבק הירושה, שלח חיל יניצ'רים לדכא את המרד השיעי, וסלים חשש שאם הווזיר יֵצא מהעימות כשידו על העליונה, הוא ינקוט מהלך שיעלה את אהמט לשלטון. סלים וצבאו נעו לכיוון העיר אדירנה בה התגורר ביאזיט, אך היניצ'רים נותרו נאמנים לסולטאן הזקן, ובתאריך 3 באוגוסט 1511, הובסו הפרשים הטטרים של סלים בידי כוחות הסולטאן, וסלים עצמו נמלט אך בקושי משדה הקרב ומצא מקלט בחצי האי קרים.

לאחר תבוסת סלים, נעו כוחותיו של אהמט לכוון איסטנבול וחסידיו נבלמו על ידי כוחות היניצ'רים בכניסה לחצר המלוכה בעיר. אהמט, אשר הבין שהיניצ'רים תומכים באחיו במאבק הירושה, הפעיל את גייסותיו נגד כוחות הסולטאן במערב אסיה הקטנה, תוך הכרזת מרד גלוי בו. כתוצאה מכך, הסכים ביאזיט להחזיר את בנו השני סלים מהעיר קאפה שבחצי האי קרים, ומינה אותו שוב למושל סמנדריה. חשש כבד התעורר בחצר הסולטאן, שאהמט יכרות ברית עם השיעים בפרס, וחשש זה גרם ליניצ'רים לדרוש שסלים ינהיג אותם במערכה כנגד אהמט. הנסיך סלים, שמלכתחילה דרש פעולה תקיפה כנגד אסמאעיל ספווי, מנהיג האימפריה הספווית והקיזילבאשים שנהו אחריו, זכה בתמיכת היניצ'רים וב-24 באפריל 1512, אילץ את אביו, באיזיט השני, לוותר על כיסאו.

עם עלייתו לשלטון הוציא להורג את אחיו ואחייניו, כדי למנוע מהם מלטעון לכתרו. לאחר שהבטיח את יציבות שלטונו, פנה להלחם בפרסים. בשנת 1514 הביס סלים הראשון, את השאה אסמאעיל ספווי וכבש את תבריז עיראק של ימינו ומזרח אנטוליה. העות'מאנים נסוגו מתבריז אך נשארו בעיראק ומזרח אנטוליה. כך נקבע הגבול בין שתי האימפריות, אשר חלקו מהווה את גבולה המערבי של איראן בימינו. עם חזרתו הועלה חשד שתומכיו של אחיו אהמט מתכננים מרד נוסף, בעקבות כך הם הוצאו להורג לרבות ג'אפר צ'לבי.

לאחר מכן עבר לחזית הממלוכים (המלחמה הממלוכית-עות'מאנית) והביס אותם בקרב מרג' דאבק ב 24 באוגוסט 1516. בין היתר הוא סיפח לאימפריה העות'מאנית את שטחי סוריה, ארץ ישראל, לבנון ומצרים. גם צמד הערים הקדושות לאסלאם, מכה ואלמדינה, נפלו בידו. הוא דרש מח'ליף העבאסי להעניק לו את תואר הח'ליף, ומאז ועד ביטול הח'ליפה, נשאו סולטאני האימפריה העות'מאנית בתואר זה. לאחר כיבוש חג'אז זכה גם בתואר משרת המקומות הקדושים. ניצחונותיו הצבאיים אפשרו לו גם להעשיר את אוצר הממלכה.

הוא מת ב-1520 בעת מסע מלחמה לכיבוש האי רודוס. יורשו, סולימאן המפואר, השלים את כיבוש רודוס והוסיף עליו כיבושים רבים, שהרחיבו עוד את גבולות האימפריה.

סמל ערב הסעודית

סמל ערב הסעודית מורכב משתי חרבות ועץ דקל. עץ הדקל מסמל את הצמחייה והאופי המדברי של המדינה.

החרבות מסמלות את ממלכת חג'אז וסולטנות נג'ד.

שבט מוטייר

שבט מוטייר (בערבית: قبيلة مـُطـَيـْر) הוא שבט ערבי בדואי בחצי האי ערב. רוב בני השבט חיים כיום בערב הסעודית ובכווית. מוצאו של השבט בצפון חג'אז, סמוך לעיר אל-מדינה.

בני השבט נחלקים לשלוש קבוצות:

עלווי - 2,550 משפחות בהנהגת שייח' א-דוויש, החיות בצפון-מערב ערב הסעודית ובמרכזה.

בני עבדאללה - 4,000 משפחות, החיות במחוזות חג'אז ואל-קסים במרכז ערב הסעודית.

בריה - 2,500 משפחות בהנהגת שייח' אבן בסיס החיות בצפון ערב הסעודית ובמרכזה.שורשיו של השבט באזור חג'אז קדומים מאוד, אולם במאה ה-18 לספירה החלה הגירה רחבת היקף של בני השבט אל חלקו הצפוני של מחוז נג'ד. בראשית המאה העשרים שלט שבט מוטייר על אזור רחב בצפון חצי האי ערב שהשתרע ממזרח לעיר אל-מדינה ועד כווית. בתקופה זו פעל אבן סעוד, שליט העיר ריאד, במרכז מחוז נג'ד (כיום בירת ערב הסעודית), ליישובם של הבדואים באזור שליטתו, ביניהם גם בני שבט מוטייר, ביישובי קבע. הוא הצליח להשליט את האסלאם הווהבי על בני השבט, וגייס מתוכם חיילים רבים לצבאו. בני השבט הצטרפו ליחידות הצבאיות של אבן סעוד שכונו "אח'וואן" (إخوان "אחים"). פייסל בן סולטאן א-דוויש (فيصل بن سلطان الدويش), מנהיג השבט באותה תקופה, הפך למפקד צבאי בשירותו של אבן סעוד וסייע לו לכבוש את האזורים הצפוניים של חצי האי ערב, במה שהיה השלב הראשון בהקמת ממלכת ערב הסעודית. ב-1920 תקף א-דוויש את כווית, אך נאלץ לסגת משטחים שכבש בה בלחץ הבריטים. ב-1924 השתתפו ה"אח'וואן" בהנהגת א-דוויש בכיבוש חג'אז מידי השושלת ההאשמית.

לאחר כיבוש חג'אז מרדו בני מוטייר בהנהגת א-דוויש באבן סעוד. אבן סעוד דיכא את המרד, וא-דוויש ברח לעיראק שהייתה נתונה לשליטה בריטית. הבריטים הסגירו אותו לידי אבן סעוד והוא נכלא ומת בכלא.

כיום, בני השבט אינם סובלים מאפליה ממוסדת בשל ההיסטוריה של יחסיהם עם משפחת המלוכה הסעודית, אולם שרידים שמעידים על היחסים הבעייתיים נותרו בתרבות העממית הסעודית. שבט מוטייר נחשב סמל לערמומיות בשל העובדה שמנהיג השבט סייע לאבן סעוד ולאחר מכן מרד בו.

שמואל בן עדיה

שמואל בן עדיה (בערבית: السموأل بن عادياء, א-סמואל אבן עאדיא) היה משורר יהודי שחי במאה השישית לספירה באזור חג'אז (בימינו בערב הסעודית) ומת בעיר תימא (חצי האי ערב) בסביבות 560 לספירה. לשמואל בן עדיה מיוחס ספר שירים שכתוב בערבית שנחשב לאחד הספרים החשובים בחקר השפה הערבית הטרום איסלאמית ובחקר התרבות היהודית בחג'אז.

תבוכ

תבוכ (ערבית تبوك) היא עיר בצפון חבל חג'אז שבצפון-מערב ערב הסעודית, כ-130 ק"מ ממזרח לחופו של ים סוף, והיא משמשת כבירת מחוז תבוכ. בשנת 2004 התגוררו בעיר 441,351 תושבים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.