חבש

חבשגעז: ሐበሻ) הוא חבל ארץ גאוגרפי-היסטורי בצפון-מזרח קרן אפריקה. גבולות החבל הם הים האדום בצפון, הנילוס הכחול בדרום, משולש עפר במזרח והגבול עם סודאן במערב. מבחינה גאוגרפית, האזור מכיל את צפון הרמה האתיופית, את אגם טאנה ואת אגן ניקוזו העקרי של הנילוס הכחול. מבחינה היסטורית, האזור הוא ערש מולדתם של העמים החבשים, שכיום מהווים את הרוב המוחץ של האוכלוסייה בחבל. מאזור זה צמחו המדינות ההיסטוריות ד'מאט, אקסום, האימפריה האתיופית וכיום היורשות התרבותיות שלה הם אתיופיה ואריתריאה, שהחבל מחולק ביניהם. דמוגרפית, האזור מיושב על ידי אמהרים בעיקר בדרום ובמרכז, תגרים בצפון-מרכז ותגרה בצפון.

Menelik II conquests map
חבש באתיופיה

אטימולוגיה

מקור השם "חבש" הוא בערבית ("الحبشة" - "אל-חבשה"), ופירושו "ערב רב";[1] הכוונה היא לשלל השבטים השמיים אשר היגרו לאזור מחצי האי ערב, בעיקר מתימן, מהמאה ה-20 לפנה"ס ועד למאות הראשונות לספירה. על פי ההיסטוריון אדוארד גלאסר, העדות הראשונה לשימוש בשם זה היא ההירוגליף "חבסטווי" משנת 1460 לפנה"ס, שם שבו השתמשה מלכת מצרים חתשפסות על מנת לתאר את תושבי ארץ פונט.[2] הכתובת הראשונה המוסכמת על פי רוב לשם "חבשים" היא כתובת המאה ה-2, שנמצאה בתימן;[3] ובה נזכר השם "חבשאת" כשם של קבוצה אתנית מהאימפריה האקסומית; במאה ה-3 מופיע שם זה כשם כולל למספר שבטים.[4] הכינוי "אביסיניה" ("Abyssinia") הוא גלגולו של השם "חבשיסטן" ("Habeşistan" - "ארץ החבשים") מהשפה הטורקית, שממנה התגלגל לכינוי אביסיניה בלשונות אירופה.[5]

ההקבלה של השם "חבש" לאתיופיה היא טעות. השם "אתיופיה" ("Αἰθιοπία") ניתן על ידי היוונים כשם לחבל ארץ גדול בצפון אפריקה שהתייחס לאזור דרומית למצרים (סודאן ואתיופיה דהיום), הישות הדומיננטית באותם זמנים באזור הייתה ממלכת כוש, וכך, גם ההתייחסות היוונית בשם "אתיופיה" הייתה בעיקר לממלכה זו. השימוש הראשון בשם "אתיופיה" בהתייחס לחבש הייתה לאחר שהנצרות הוכרזה כדת המדינה באימפריה החבשית על ידי הקיסר עזנה ב-325, והשם אתיופיה הפך לשם הרשמי של האימפריה המתנצרת – בייחוד לאחר כיבושהּ של ממלכת כוש על ידהּ ב-340.[6] אימוץ זה של השם אתיופיה הביא עמו גם את השם "כוש" ככינוי לחבש, שהוא טעות, ובעקבות כך תורגם השם "כוש" בתנ"ך לשם "אתיופיה" בתרגום השבעים, ומשם לשאר שפות העולם.

בעבר היה נהוג גם להשתמש בשם "הודו" ובעברית בשם "אינדואה" ונגזרותיה ככינוי לאזור חבש, במנותק מהאזור הגאוגרפי-יווני "אתיופיה"; מאחר שהשם אתיופיה שימש בעיקר ככינוי לממלכת כוש ולא לחבש, היה נהוג להשתמש בשם הודו לתיאור חבש, מכיוון שעל פי היוונים החבשים היו קרובים בצבע עורם להודים ולא לאפריקאים, והם קוטלגו כעם ערבי.[7] שם זה ייצר בלבול נוסף – היסטוריונים חוקרי ארצות ואחרים השתמשו בשם "הודו" על מנת לתאר מספר מדינות וארצות.[8]

הערות שוליים

  1. ^ William Pulleyn, The Etymological Compendium, p. 270.
  2. ^ Herausgegeben von Uhlig, Siegbert, Encyclopaedia Aethiopica: D-Ha, p. 948.
  3. ^ Stuart Munro-Hay, Aksum: A Civilization of Late Antiquity, p. 39.
  4. ^ Munro-Hay, Aksum, p. 66.
  5. ^ Munro-Hay, Aksum, p. 19.
  6. ^ Munro-Hay, Aksum, pp. 79, 224.
  7. ^ Herausgegeben von Uhlig, Siegbert, Encyclopaedia Aethiopica: D-Ha. Wiesbaden:Harrassowitz Verlag, 2005. pp. 948.
  8. ^ Philip Mayerson, A Confusion of Indias: Asian india and African India in the Byzantine Sources, p. 169 - 174
אגאו

אַגַאוּ (געז: አገው) שם כולל שניתן לקבוצות אתניות הדוברות שפות כושיות מרכזיות. האגאו נחשבים ליושבי חבש לפני עליית ממלכת אקסום ושעל תרבותם התבססה התרבות החבשית. שפתם האגאו היא המצע הלשוני של השפות האתיו-שמיות לרבות האמהרית. כיום קיימים מובלעות שבהם חיים אגאו באתיופיה ובאריתריאה.

אחמד אבן איברהים אל-גאזי

אחמד אבן איברהים אל-גאזי היה אימאם ושליטה של סולטנות אדאל בין השנים 1506–1543. כינויו גראן (אמהרית: ግራኝ, סומלית: Gurey) שפירושו "איטר יד ימינו" (שמאלי), הוא השליט אשר החל בכיבוש של שלושה רבעים משטחה של אתיופיה תחת כוחה של סולטנות אדאל במהלך מלחמת אתיופיה-אדאל.

אחמד ג'יבריל

אחמד ג'יבריל (בערבית: أحمد جبريل) (נולד ב-1938) הוא טרוריסט פלסטיני, המנהיג והמייסד של ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית". זהו ארגון חילוני הדוחה כל אפשרות לשלום עם ישראל, ושמאז היווסדו ב־1968, ביצע התקפות רבות כנגד מטרות ישראליות ובינלאומיות.

בנו של ג'יבריל, ג'יהאד אחמד ג'יבריל, אשר אמור היה לרשת את אביו בהנהגת הארגון, נהרג בפיצוץ מכונית תופת בביירות ב־20 במאי 2002.

אמהרים

אמהרים (אמהרית: አማራ, געז: አምሐራ) הם אומה או קבוצה אתנית, שמקורה בקרן אפריקה, והחיים ברובם במדינת אמהרה שבחבל ההיסטורי חבש בצפון הפדרציה האתיופית. עם זה התגבש כחלק מקבוצת העמים החבשים (געז: "ሐበሻ") בתקופת החושך האתיופית במאות ה-9 וה-10, האמהרים נהפכו לקבוצה המשפיעה באימפריה האתיופית כאשר שושלת הקיסרים האמהרים, השושלת הסולומונית עלתה לשלטון בתחילת המאה ה-13. האמהרים משתייכים לעמים האתיושמים ומסווגים במשפחת העמים השמיים. שפתם האמהרית הנכתבת בכתב געז נהפכה לשפת הקיסרות האתיופית מתחילת המאה ה-14 וכיום היא שפתה הרשמית של אתיופיה כמו כן היא השפה השמית השנייה במספר דובריה לאחר הערבית.

אתיופיה

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה (באמהרית: የኢትዮጵያ ፌዴራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ) היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, בסודאן ובדרום סודאן במערב, בקניה בדרום, בסומליה במזרח ובג'יבוטי בצפון-מזרח. אתיופיה היום היא פדרציה של שישה מחוזות אתניים, שלושה מחוזות מולטי-אתניים ושתי ערים עצמאיות. המדינה מכונה בחוקתה "הפדרציה האתיופית השנייה" ומוגדרת כפדרציה דמוקרטית רב-לאומית שצורת שלטונה רפובליקה.

אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא המשכה של האימפריה האתיופית, שהיא עצמה מקורה בקיסרות אקסום. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות שבא אשר קמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 325 לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. במהלך המאה השביעית הגיע גם אסלאם לאזור, מה שהחל את תקופת החושך האתיופית, שבמהלכה התפשטה ממלכת אקסום דרומה, ואיבדה שטחים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים. בתחילת ימי הביניים הפכה אתיופיה לאחת מהאימפריות החזקות בתבל, ובסופם החלה הידרדרות. במהלך העת החדשה התרחבו גבולות המדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית המשיכו להתבסס על מקורותיה הקדומים שראשיתם בתקופה האקסומית. שמה הקודם של אתיופיה נקרא חבש.

אתיופיה מנהלת מדיניות עצמאית השונה מיבשת אפריקה וממדינות המזרח התיכון, אך מאידך היא מובילה במספר תחומים ביבשת. בשנת 1923 היא הפכה לחברה בחבר הלאומים, ובשנת 1942 היא חתמה על הצהרת האומות המאוחדות, והייתה אחת מ-51 המדינות המייסדות של הארגון. בעקבות כך היא קיבלה עמדת בכורה ביבשת וזכתה לארח את מרכז האו"ם באפריקה. אתיופיה היא גם אחת ממייסדות האיחוד האפריקאי, ומזכירות הארגון שוכנת בבירתה, אדיס אבבה.

ביתא ישראל

ביתא ישראל (בגעז: ቤተ እስራኤል - "בֵּתא אִסרַאֶל", תרגום: "בית ישראל", משמעות: "קהילת ישראל") היא קהילה היסטורית עם קשרים לתרבות ישראל ועדות יהודיות ומכונה גם יהודי אתיופיה. הקהילה התקיימה באזור חבש ההיסטורי, שהיווה חלק מהאימפריה החבשית והאימפריה האתיופית ומחולק בין המדינות האתיופיות אמהרה ותיגראי. ביתא ישראל קיימו מנהגים ופולחן המכונים "היימנות", השונים בחלקם מהמנהגים וההלכות של היהדות הרבנית.

מרכז יהודי עצמאי שליבו בהרי סימן, שכונה "ארץ היהודים", קם באמצע המאה ה-4, כתוצאה מקבלת הנצרות באימפריה החבשית ועל בסיס שטחיו ההיסטוריים של גדעון. שטחי הממלכה ומידת עצמאותה המדינית בצל האימפריה החבשית השתנו במרוצת הדורות, עד שעלה בידי יהודית המלכה להדוף פלישה חבשית לממלכה ולכבוש את עיר הבירה החבשית אקסום. עליית השושלת הסולומונית בשלהי המאה ה-13 הביאה לחידוש העימות המזוין עם צבאות האימפריה האתיופית, עד אשר בתחילת המאה ה-17 סופחה הממלכה לאתיופיה. במהלך תקופת התחייה השתלבו בני ביתא ישראל רבים בממשל ובצבא הקיסרי, אולם רבים אחרים דבקו בכלל ההלכתי של הימנעות ממגע עם גויים (אטאנקון), גם במחיר נידוי חברתי ועוני גובר. תקופת השופטים והזעזועים הקשים שבעקבותיה, הביאו לשחיקה מתמדת בחופש הפולחן של קהילה זו. אלפים מבני הקהילה נספו בניסיון עלייה כושל לארץ ישראל בשנת 1862, ורבבות גוועו בתקופת הזמן הרע ("כְּפוּ קֵן") - שבע שנים רצופות של בצורת, מלחמות ומגיפות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הגיעה עליית ביתא ישראל להיקפים משמעותיים, ובמסגרתה עלו לישראל רוב יהודי אתיופיה.

ג'ורג' חבש

ג'ורג' חבש (בערבית: جورج حبش, 2 באוגוסט 1926 - 26 בינואר 2008) היה פוליטיקאי פלסטיני נוצרי, ממייסדי וראשי ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין" - ארגון טרור בעל אידאולוגיה קומוניסטית. כונה "א-טביב" (הרופא). חבש כיהן כמזכ"ל החזית העממית מ-1967 ועד פרישתו בשנת 2000.

החזית העממית לשחרור פלסטין

החזית העממית לשחרור פלסטין (בערבית: الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين; תעתיק מדויק: אלג'בהה אלשעביה לתחריר פלסטין, ובאנגלית: Popular Front for the Liberation of Palestine - PFLP) היא מפלגה וארגון טרור פלסטיני סוציאליסטי אשר חבר באש"ף. הארגון נוסד על ידי ג'ורג' חבש וודיע חדאד, ב-11 בדצמבר 1967.

הארגון ביצע פיגועים רבים שבהם נרצחו מאות ישראלים ואחרים. בין היתר הוא ביצע את הטבח בנמל התעופה לוד ואת רצח השר רחבעם זאבי. מדינת ישראל וכן ארצות הברית והאיחוד האירופי מחשיבים את החזית כארגון טרור.

המשלחת הצבאית לאתיופיה (1868)

המשלחת הצבאית לאתיופיה הייתה משלחת עונשין של הצבא הבריטי שנשלחה למדינה בשנת 1868, לאחר שהקיסר תוודרוס השני כלא שני דיפלומטים בריטים ומספר מיסיונרים. המערכה שעלתה הון תועפות ונמשכה כמעט שנה שלמה, הסתיימה בקרב קצר בן שעתיים. פעולת המשלחת, הביאה, בין היתר, להתאבדותו של הקיסר.

הרמה האתיופית

הרמה האתיופית היא מסיב הרים רחב ידיים באתיופיה, אריתריאה ובצפון סומליה בצפון-מזרח אפריקה. פסגות הרמה האתיופית נישאות לגבהים של מעל 4,000 מטר, ורק חלק קטן ממנה משתרע בגובה של מתחת ל-1,500 מטר. הרמה האתיופית נחצית במרכזה מצפון-מזרח לדרום-מערב על ידי הבקע הסורי-אפריקני, ולאורכו משתרעים אגמי צפון אתיופיה ואגמי רמת אתיופיה שרובם מלוחים.

בחלק הצפון-מערבי שכולל את מדינות תיגראי ואמהרה באתיופיה ואת אריתריאה שוכנים הרי סאמיאן המוכרזים כפארק לאומי והמגיעים לשיאם בהר ראס דאשן (4,549 מטר). עוד שוכן אגם טאנה בחלק זה של הרמה, וממנו זורם הנילוס הכחול.

החלק הדרום-מזרחי של הרמה משתרע במדינות אורומיה ובמידה פחותה גם בסומלי ובצפונה של סומליה. הוא מגיע לשיאו באזור באלה המוכרז גם הוא כפארק לאומי ופסגתו בהר טולו דמטו (4,337 מטר).

הרמה האתיופית החלה מתרוממת לפני 75 מיליון שנים כאשר מאגמה מעומק כדור הארץ דחפה את פני הקרקע ויצרה כיפה הררית. לאחר מכן ביתר הבקע הסורי-אפריקני את הרמה לשלושה חלקים - שני חלקיה שנזכרו לעיל, וחלקו הדרום-מערבי של חצי האי ערב שהשתייך גם הוא לרמה האתיופית. המפגש של שלושת החלקים הוא במשולש עפר, ובצומת זה נפגשים שלושה לוחות טקטוניים - לוח ערב ממזרח ושני תת-לוחות של הלוח האפריקאי: הלוח הנובי שעליו שוכן חלקה הצפון-מערבי של הרמה והלוח הסומלי שעליו משתרע חלקה הדרום-מזרחי.

חבשים

חבּשים (געז: ሐበሻ, ערבית: الحبشة) הם עמים דוברי שפות דרום-שמיות החולקים תרבות משותפת, ואשר אבותיהם הקימו את ממלכות דעמת ויותר מאוחר את ממלכת אקסום (חבש). כיום מונח זה כולל את כל דוברי השפות האתיו-שמיות באתיופיה ובאריתריאה.

העמים החבשים הגדולים הם האמהרים, התגרים והתגרה. האמהרים והתגרים מונים יחד כ-46.7% מאוכלוסיית אתיופיה, ובאריתריאה התגרים והתגרה מונים כ-69% מאוכלוסיית המדינה. עמים נוספים הנחשבים חבשים הם הגורגים, החיים בדרום-מערב אתיופיה בצפונה של מדינת מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום, וההררים, החיים בעיר הרר שבמדינת הררי.

כיום רבים משתמשים בשוגג בכינוי "חבשי" ביחס לכל מי שמוצאו מאתיופיה או מאריתריאה.

יהדות אתיופיה

יהדות אתיופיה היא שמן של כלל הקהילות היהודיות הפעילות בשטח אתיופיה של היום. היסטורית, שם זה הוא אחד מכינוייה המקובלים של ביתא ישראל. בשטח הפדרציה האתיופית התקיימו ומתקיימות מספר קהילות יהודיות; החשובה והגדולה שבהן היא "ביתא ישראל", או בשמה הנוסף: "יהדות חבש".

ישראלים עצבניים אחד אחד

ישראלים עצבניים אחד אחד הוא אלבום אוסף בסוגת היפ הופ. האלבום הוקלט באולפן מאולתר שנבנה בחלק האחורית של חנות הבגדים "Mad man" בדיזנגוף סנטר. האלבום הופק על ידי צ'ולו (אריה אביטן), שגם השתתף באלבום כזמר ב-4 שירים. אומנים נוספים שהשתתפו באלבום הם סאבלימינל (קובי שמעוני), שהיה אז בן 17 בלבד, קוטג' (הראפר אדם בכור), ג'רמי קול חבש, סילברדון ואמ.סי סוניק.

האלבום יצא בהוצאה עצמית ונמכר בחנות עצמה.

כתבי הראי"ה

המושג כתבי הראי"ה משמש כשם כולל להגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) שעלתה על הכתב. נמצא בשימוש בעיקר על ידי תלמידי ישיבות, כמו גם השם "הראי"ה" עצמו.

חלק מן הכתבים ראו אור בחייו (כגון אדר היקר, עץ הדר, ריש מילין, חלק גדול מהספר מאמרי הראי"ה, אורות התורה, אורות האמונה, מהדורות ראשונות של חבש פאר, אורות התשובה, אגרות הראי"ה ושבת הארץ); אולם רוב כתביו יצאו לאור לאחר פטירתו.

חלק מאותה ספרות הם חיבורים שיצאו ללא עריכה שהם בעיקר חיבורים מקוריים שלו (כגון ספרי ההלכה, החידושים, ערפילי טהר, עין איה, עץ הדר וראש מילין) וכן ספרי השו"ת והאגרות (שאמנם סדרם נערך אך לא הנוסח), וחלק גדול מהווה ליקוט ועריכה של דברי הגות שכתב הרב קוק (כגון אורות, אורות הקודש, אורות התורה, אורות האמונה, ארץ חפץ, משנת הרב וחזון הגאולה). ישנם ספרים שיצאו לאחר פטירתו במהדורות מורחבות עם הוספות (כגון חבש פאר, שבת הארץ, אורות התשובה, אגרות הראי"ה ומאמרי הראי"ה).

כתביו עוסקים בתחומי הלכה ופסיקה, אגדה, פילוסופיה, הגות, פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד הבבלי, מוסר, קבלה ועוד.

כיום הכתבים המחשבתיים של הרב קוק מהווים מוקד משמעותי לדיון ביחס להשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, ונלמדים כחלק משמעותי מסדר היום בעשרות ישיבות ומכינות. חלק מהכתבים זכו לכינוי "הש"ס הלבן" על שום הפופולריות שלהם בזרמים מסוימים, הדומה בחלק מהם לפופולריות של ש"ס הגמרא, ועל שום צבע כריכתם בחלק מההוצאות.

נאיף חוואתמה

נאיף חוואתמה (בערבית:نايف حواتمة, תעתיק: נאיף חַוַאתְמה) (נולד ב-1935 בסלט) הוא טרוריסט ירדני נוצרי יווני-אורתודוקסי, מנהיג הארגון הפלסטיני השמאלי "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", שרצח ישראלים בשורת פעולות טרור בעיקר בשנות השבעים.

בשנת 1968 התפלג מארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" של ג'ורג' חבש על רקע אידאולוגי.

ארגונו ביצע פעולות טרור רבות נגד ישראל, ביניהן הפיגוע במעלות שבו נרצחו 25 אזרחים ישראלים, מרביתם תלמידי בית ספר, שנלקחו תחילה כבני ערובה. הוא הגה את תוכנית השלבים של אש"ף והתנגד למשא ומתן מדיני עם ישראל, אף שתמיד חיפש קשר לגופי שמאל ישראליים, נפגש עם אנשי מצפן וניסה להיפגש עם לובה אליאב, מזכ"ל מפלגת העבודה. כראש ארגון מרקסיסטי, חוואתמה ראה במדינה פלסטינית את הצעד הראשון לתנועה שתפיל את "המשטרים הערביים המושחתים".

כבר מ-1973 הוא קרא לפתרון של שתי מדינות לשני עמים[דרוש מקור]. כיום יש חוקרים[דרוש מקור] הרואים בו מתון יחסית: הוא תומך במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל וקורא להפסקת האלימות נגד האזרחים הישראלים והפלסטינים. בשנת 1999, בעת לוויית המלך חוסיין, לחץ את ידו של הנשיא עזר ויצמן. כמרקסיסט, הוא מתנגד לארגונים דתיים כמו החמאס.

בשנת 2004 השתתף חוואתמה בפעילות פלסטינית-ישראלית חוץ-פרלמנטרית שניסתה לקדם את פתרון שתי מדינות לשני עמים. במסגרת פעילות זו הוא שוב קרא להפסקת פעולות האיבה במהלך האינתיפאדה השנייה.

לאחר חתימת הסכמי אוסלו ביקש להתיישב בשטחי הרשות הפלסטינית, אך בקשותיו נדחו שוב ושוב, בעיקר בשל אחריותו לטבח במעלות.

ביולי 2007 ביקש לבקר ברמאללה לרגל כינוס המועצה המרכזית של אש"ף. כניסתו אושרה על ידי ראש הממשלה אולמרט יחד עם כניסתם של פארוק קדומי ובכירי אש"ף נוספים. חוואתמה החליט לבסוף שלא לבקר ברמאללה בשל מה שהגדיר "התנאים הישראליים לביקורו".

נאיף חוואתמה חי כיום בסוריה, והארגון שלו – החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין – נהנה מתמיכתה של סוריה.

בפברואר 2013 נפצע חוואתמה בפיגוע במרכז דמשק.

במאי 2013, העניק יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן לנאיף חוואתמה את עיטור "כוכב הכבוד": "מתוך הערכה לתפקידו הלאומי החשוב בשירות הסוגיה הפלסטינית והעם הפלסטיני, ומתוך הערכה למאמציו להניף את הדגל של פלסטין מאז פרוץ המהפכה הפלסטינית ודרך שלבי המאבק המתמשך."

קיסרות אקסום

קיסרות אקסום הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון-מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו, שהתפתחה מהתקופה הפרוטו-אקסומית. הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה על ידי החבשים. שיאה היה במאה ה-1. ממלכת אקסום הוקמה כממלכה קטנה, שמרכזה בעיר אקסום (המצויה בצפון שטח אתיופיה המודרנית) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך סאמבראוטאס שינה את תואר שליטי אקסום מ"מלך" ל"קיסר".

תגרים

תגרים (תיגרינית: ተጋሩ, "תגרו") הם קבוצה אתנית שמקורה בקרן אפריקה, אשר החיים ברובם במדינת תיגראי שבצפון אתיופיה ובדרום מדינת אריתריאה שבחבל ההיסטורי חבש בצפון הרמה האתיופית. התגרים משתייכים לקבוצת העמים החבשים, עם זה נוצר עוד במהלך שלטון קיסרות אקסום במאות ה-3 וה-4 ולאחר מכן החלו להתפתח כקבוצה אתנית נפרדת בייחוד לאור הופעתם של האמהרים במאות ה-9 וה-10. התגרים היו הקבוצה השנייה המשפיעה באימפריה האתיופית ואף לעיתים הם הצליחו לשלוט על כס הקיסרות, מולדתם תיגראי היא ערש התרבות החבשית וכן האזור בו צמחו ממלכת ד'מאט, האימפריה החבשית והאימפריה האתיופית.

תיגראי

תיגראי (באמהרית: ትግራይ) היא אחת מהמדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. תיגראי היא המדינה הצפונית ביותר באתיופיה וגובלת במזרחה בעפר, בצפונה באריתריאה, במערבה בדרום סודאן ובאמהרה בדרומה.

תיגראי ואמהרה הן לב האזור ההיסטורי חבש, הממלכות הקדומות ביותר אשר צמחו בצפון הרמה האתיופית כללו את תיגראי. במהלך המאה התשע-עשרה חלקים מתיגראי נמסרו לאיטלקים על מנת לייצור את מושבת אריתריאה. בשנים שלאחר מכן גברה תחושת הלאומיות בקרב האוכלוסייה המקומית, בייחוד בזמן הכיבוש האיטלקי ולאחריו, תקופה בה קמו תנועות בדלניות שקראו לפירוד תיגראי מאתיופיה ולהקמת מדינה עצמאית שתהיה מורכבת גם עם בני עמם באריתריאה. תוכנית זאת לא יצאה לפועל ובמקומה קמו באתיופיה מדינות לאומיות וכך הפדרציה האתיופית הפכה למדינה רב-לאומית.

תקופת החושך האתיופית

תקופת החושך האתיופית היא תקופה בה חדר האסלאם למזרח אפריקה ולאתיופיה. מהלך זה הביא להתפשטותה של ממלכת אקסום דרומה ולוויתור על השטחים הכבושים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים.

למרות ששמה של התקופה היא פוסט-אקסום (אחרי-אקסום) אין הכוונה שאקסום לא הייתה קיימת אלא שהשם אקסום אינו מופיע יותר והוא מוחלף בשם חבש שהחל להתפשט בתקופה זו. למרות שמקור השם חבש הוא קדום והיה קיים עוד מהמאה ה-1 הוא לא היה בשימוש המוני עד לתקופה זו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.