חברת עזרה של יהודי גרמניה

חברת עזרה של יהודי גרמניה (Hilfsverein der Deutschen Juden, בקיצור "עזרה"), הייתה ארגון יהודי-גרמני לא ציוני, שפעלה בראשית המאה ה-20 לסיוע פילנתרופי ליהודי מזרח אירופה וארץ ישראל ולקידום התרבות הגרמנית בקרב היהודים מחוץ לגרמניה. מילאה תפקיד מרכזי במלחמת השפות ובסכסוך שנלווה להקמת הטכניון בחיפה. החברה נוסדה בברלין בשנת 1901[1] על ידי ד"ר פאול נתן. מלבדו עמדו בראשה ג'יימס סימון (שהיה נשיאה עד 1932), אויגן לנדאו ומקס ורבורג.

Paulnathan
ד"ר פאול נתן, מייסד "עזרה"

רקע

בראשית המאה העשרים נאבקו ביניהן המעצמות באירופה הן במישור האימפריאליסטי - קולוניאליסטי והן בתחום ההשפעה התרבותית. יהודים במדינות השונות הזדהו לרוב עם השלטונות ותרמו לשאיפות ההתפשטות של המדינה בה היו אזרחים. חברת "עזרה" שהייתה ארגון יהודי-גרמני לא ציוני, קמה כחלק מהזדהות זו, במטרה לסייע להתפשטות התרבות הגרמנית בקרב היהודים, ובפרט בארץ ישראל, וזאת בנוסף לרגש הסולידאריות והעזרה ההדדית היהודית שהכתיבו לה פעילות סיוע ותמיכה ליהודים באשר הם.

גרמניה כמעצמה ניסתה להתקרב אל הסולטאן העות'מאני כתחליף להשפעה הצרפתית, "עזרה" השתלבה גם בתחום זה בפעילותה והתחרתה ב"אליאנס" של כי"ח.

פעילות

לחברה היו שני מוקדי פעולה עיקריים:

מדיניותה המוצהרת של חברת "אליאנס" הייתה להנחיל את התרבות הצרפתית באמצעות לימודים בשפה הצרפתית, דבר שתכופות גרם לתלישות בין החניכים לבין סביבתם. לעומתה, דגלה חברת "עזרה" בסיוע לחניכים להשתלב בחיי הכלכלה של ארצם, ולפיכך לשון ההוראה בבתי הספר שהקימה "עזרה" לא הייתה הגרמנית אלא שפת המקום. מרכז פעולתה החינוכית של חברת "עזרה" היה בארץ ישראל והיא הקימה גני ילדים על פי שיטת פרידריך פרבל ובתי ספר לילדים יהודים ברחבי הארץ. לשון ההוראה בגני הילדים ובכיתות הנמוכות של בתי הספר אלה הייתה בעיקר עברית, בעוד לימודי המדעים והמתמטיקה בכיתות הגבוהות יותר ניתנו בגרמנית.

הטכניון ומלחמת השפות

בחודשים ספטמבר-דצמבר 1907 סייר מייסד "עזרה", ד"ר פאול נתן, בארץ ישראל, כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו עלה בדעתו רעיון להקים "טכניקום" ובית ספר ריאלי לידו - מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני, שיהיה גולת הכותרת של פעולתה החינוכית של חברת "עזרה". רעיון זה הוא ראשיתם של הטכניון ובית הספר הריאלי בחיפה, שלחברת "עזרה" חלק עיקרי בהקמתו. פאול נתן היה זה שהחליט על מיקום המוסד והצליח לגייס תרומות לרכישת הקרקע, חומרי הבנייה והציוד.

בשנת 1913 משהלכו והושלמו כל המבנים העיקריים של המוסד החדש פרץ סכסוך קשה בין הנהלת עזרה לבין המוסדות הציונים שעד אז תמכו במפעלו בהתלהבות. שורש הבעיה היה שפת הלימוד של המוסד החדש.

על פי תכנונו המקורי של ד"ר נתן, שפת הלימוד של המקצועות שילמדו בבית הספר הטכני הייתה אמורה להיות גרמנית. הסיבות לכך היו, ששפת ספרי הלימוד היא ממילא השפה הגרמנית, וגם חלקו הגדול של הציוד, איתו יעבדו התלמידים - יגיע מגרמניה. היישוב היהודי בארץ ישראל, לעומתו, דרש שהלימודים יתקיימו בעברית. מאבק זה נודע בשם מלחמת השפות. המריבות על השפה הכשילו את הניסיון למצוא תורמים להמשך הפרויקט, ואנשי חברת עזרה הפסיקו את בניית הטכניון ודחו את פתיחת המוסד. התוצאה הישירה של מלחמת השפות, הייתה התגברות העוינות כלפי חברת "עזרה" בארץ ישראל. לאור זאת, נכנעה החברה לדרישות הציונים ובישיבה שנערכה ב-22 בפברואר 1914 הודיעה חברת "עזרה" ששפת הלימוד בטכניקום (שמו של הטכניון באותה עת) תהיה עברית, ולא גרמנית.

פתרון משבר שפת הלימוד לא גרם לסיום משבר המימון של השלמת הטכניקום; שבועיים אחרי ישיבת המוסד האחרונה פרצה מלחמת העולם הראשונה. חברת "עזרה" דרשה כי מוסד הטכניקום יוכרז כפושט רגל. לטכניקום היו שני נושים עיקריים, הקרן הקיימת לישראל שהחוב כלפיה התבטל בשל היותה רשומה בארץ אויב (אנגליה), וחברת "עזרה"' שבסיס המטה שלה היה בגרמניה - בת ברית לטורקיה במלחמה. תוך ניצול ההזדמנות קנתה חברת עזרה את המוסד, אך לא זכתה להפעילו. הגלגל התהפך עם סיום מלחמת העולם הראשונה.

בסיום המלחמה שבה הובסה גרמניה היה מצבה הכלכלי של חברת "עזרה" בכי רע, וההסתדרות הציונית, ניצלה את ההזדמנות וקנתה את הטכניקום מחברת "עזרה" ב-6 בפברואר 1920.

"עזרה" פורקה רשמית ב-1939, על אף שהמשיכה לפעול עד 1941.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בחו"ל, הצפירה, 10 ביוני 1901
אגודת עזרה

האם התכוונתם ל...

אוטו ורבורג

אוֹטוֹ וַרְבּוּרְג (גרמנית: Otto Warburg;‏ 20 ביולי 1859, המבורג – 10 בינואר 1938, ברלין) היה בוטנאי יהודי-גרמני בעל שם עולמי, שהיה אחד מעמודי התווך של הציונות בגרמניה ויושב ראש ההסתדרות הציונית.

אחד העם

אַחַד הָעָם הוא שם העט של אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז, פלך קייב – 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז, תל אביב), שהיה מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית.

בית היתומים הספרדי

בית חינוך יתומים הכללי או בית היתומים הספרדי הוא מוסד צדקה שהוקם ב-1902 על ידי ועד העדה הספרדית בירושלים. המבנה נמצא סמוך למרכז כלל, בין רחוב יפו לרחוב אגריפס.

בניין הטכניון הישן

בניין הטכניון הישן הוא מבנה בולט בשכונת הדר הכרמל שבחיפה. הבניין תוכנן על ידי האדריכל היהודי-גרמני אלכסנדר ברוולד בסגנון הארץ ישראלי, המתאפיין בניסיון ליצור ליצור סינתזה בין האדריכלות המערבית-אירופית והבנייה המקומית-ערבית. הבניין נחנך בשנת 1925. הבניין נבנה כביתו של הטכניון ושימש אותו בין השנים 1925–1985, ובהמשך שוּכּן בו המדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל.

דרך שופט בירושלים

דרך שופט בירושלים הוא ספר אוטוביוגרפי של השופט גד פרומקין. ראה אור בהוצאת דביר בתל אביב בשנת תשט"ו 1954.

בסיפור החיים האישי, המשפחתי והקהילתי, מגולל פרומקין את תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל משלהי המאה ה-19 ועד מחצית המאה ה-20, תקופת שנים רבת מהפכים ותמורות באוכלוסיית ארץ ישראל המגוונת ובתרבותה.

הספר כולל, פתח דבר, שני חלקים וששה עשר תרשימים, תוכניות ותמונות.

הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל

הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל הוא אוניברסיטת מחקר בחיפה המתמקדת בהנדסה ובמדעים מדויקים ומלמדת גם רפואה ואדריכלות. הקמפוס הראשי של הטכניון נמצא בנווה שאנן.

בטכניון 18 פקולטות ויחידות אקדמיות. הטכניון הוא המוסד הוותיק בתחום המחקר הטכנולוגי בישראל ונחשב למוביל בתחום זה. הטכניון הוא אחת מהאוניברסיטאות הראשונות בישראל, יחד עם האוניברסיטה העברית בירושלים. נפתח שבועיים לפני האוניברסיטה העברית בשנת 1925. מאוקטובר 2019 פרופסור אורי סיוון מכהן כנשיא הטכניון.

הסתדרות המורים

הסתדרות המורים היא ארגון יציג של מורים וגננות במדינת ישראל.

הסתדרות המורים היא האיגוד המקצועי הוותיק ביותר בישראל. ההסתדרות הוקמה בשנת 1903 (תרס"ג), במסגרת אספה שהתקיימה בזכרון יעקב בשם "הכנסייה הארצישראלית", ומנתה נכון ל-2010 כ-150,000 עובדי הוראה וגמלאים.

וילי הירש

פרופ' וילי הירש (בגרמנית: Willy Hirsch,‏ 21 בינואר 1901 - 10 באוגוסט 1971) היה רופא ומיקרוביולוג יהודי, מחלוצי הבקטריולוגיה בארץ ישראל.

ישראל שפירא (ביבליוגרף)

ישראל שפירא (Israel Schapiro;‏ 5 בדצמבר 1882 – 2 ביוני 1957) היה ביבליוגרף, ספרן ומזרחן אמריקאי-ישראלי ממוצא רוסי. ראש המחלקה לספרות שמית ומזרחית בספריית הקונגרס ופרופסור ללימודים שמיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

מלחמת השפות

מלחמת השפות הייתה סערה ציבורית שהתרחשה בארץ ישראל ב-1913 סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ. מאבק זה, שהתנהל כנגד חברת "עזרה" של יהודי גרמניה, היה חריג בהשפעתו, ומשמש כסמל לניצחון ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית.

מקור ברוך

מקור ברוך היא שכונה במרכז ירושלים.

גבולות השכונה הם רחוב מלכי ישראל בצפון, רחוב שרי ישראל במערב, רחוב יפו בדרום וגוש גאולה (זיכרון משה, שכונת אחוה) במזרח, הנתחם על ידי רחוב יוסף בן מתתיהו. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב רש"י. הוקמה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20.

מקס ורבורג

מקס מוריץ וַרבורג (בגרמנית: Max Moritz Warburg;‏ 5 ביוני 1867, המבורג, הקיסרות הגרמנית – 26 בדצמבר 1946, ניו יורק) היה בנקאי נודע ופוליטיקאי יהודי גרמני.

עזרה

האם התכוונתם ל...

פאול נתן

ד"ר פאול נתן (25 באפריל 1857, ברלין – 15 במרץ 1927, ברלין), היה עיתונאי, פוליטיקאי ופילנתרופ יהודי-גרמני, שהקים ועמד בראש חברת עזרה של יהודי גרמניה (Hilfsverein der Deutschen Jude) פעל רבות בסיוע ליהודי העולם, ובמיוחד ליישוב היהודי בארץ ישראל, ונמנה עם מקימי הטכניון בחיפה.

פסח חברוני

ד"ר פסח חברוני (Pessach Hebroni, גם Hebrony;‏ 1888 – 14 במרץ 1963) היה מתמטיקאי ישראלי, חלוץ מחקר והוראת המתמטיקה בישראל, חתן פרס ויצמן לשנת 1963.

קונסרבטוריון

קונסרבטוריון הוא מוסד ללימודי מוזיקה, כולל אקדמיה למוזיקה. בישראל המשמעות המקובלת היא מסגרות חינוך בלתי פורמלי, המיועדות לילדים ובני נוער, שמקיימות את הלימודים בשעות אחר הצהריים ולעיתים משולבות במתנ"סים.

שדרות הציונות

שדרות הציונות הן עורק תחבורה ראשי בחיפה המחבר את העיר התחתית עם שכונת כרמל מרכזי. הרחוב מתחיל בצומת אלנבי בוואדי ניסנאס ונמשך עד צומת הכרמל הצרפתי. הוא עובר ברובו במדרונות דרך שכונת הדר הכרמל ומגיע עד מבואות הכרמל.

השדרות נסללו במאה ה-19, כנראה בשנת 1887 על ידי אנשי המושבה הגרמנית שלעשיריה היו וילות על הכרמל. השדרות נקראו תחילה "רחוב ההר" או "דרך ההר", ובערבית "אלג'בל" (الجبل), והן נועדו לחבר בין העיר התחתית והמושבה הגרמנית לבין השכונה הגרמנית כרמלהיים שבמרכז הכרמל. באותה עת שררה יריבות בין הגרמנים הטמפלרים ובין הנזירים הכרמליתים, ובין היתר נסבה המחלוקת בעניין השימוש בדרכים העולות להר.

בזמן המנדט הבריטי הושלם חלקו התחתון (הצפוני) של הרחוב - ונסלל קטע הדרך בין הרחובות אלנבי ויפו, זהו רחוב עין דור של ימינו. בית קברות יווני קתולי ששוכן בין הרחובות יפו והעצמאות, מנע סלילה רצופה עד דרך העצמאות וחיבור לתחנת רכבת מרכז.

ב-1939, כחלק ממאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בוצע בדרך ההר פיגוע חבלה כשרימון יד הושלך לעבר אוטובוס נוסעים. כתוצאה מהפיצוץ נהרג אדם אחד ואחדים נוספים נפצעו.

לאחר הקמת מדינת ישראל, שונה שמה של הדרך ל"שדרות או"ם" כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת המדינה בכ"ט בנובמבר. אולם, ב-1975 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות. לאחר קבלת ההחלטה התקיימו הפגנות, ובעקבותיהן שינתה עיריית חיפה שוב את שם השדרות, הפעם ל"שדרות הציונות", כהתרסה על החלטת האו"ם.

מרביתם של הבתים בחלקה התחתון של השדרה הם בתי אבן ישנים, ואילו במעלה השדרה הבנייה היא חדשה יחסית, מהמחצית השנייה של המאה ה-20. בחלקן המרכזי של השדרות, משני עבריהן, משתרעים הגנים הבהאיים, שהכניסה למרכז המבקרים התת-קרקעי שלהם נעשית משדרות הציונות.

בחלקה העליון של השדרה נמצא גן פסלים שבו עומדים פסלי ברונזה מעשה ידי האמנית אורסולה מלבין, רובם בדמויות אנושיות. הגן משמש כנקודת תצפית על מרכז העיר והנמל.

ב-2001 חתמו מספר תושבים ערבים המתגוררים ברחוב על עצומה הדורשת מעיריית חיפה להשיב לרחוב את שמו המקורי, וזאת בטענה כי "הרחוב נקרא על שם תנועה גזענית, שהוקמה על גבו של העם הפלסטיני".

תחיית הלשון העברית

תחיית הלשון העברית היא תהליך שהתחולל באירופה ובארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ובמסגרתו הפכה השפה העברית מלשון כתובה וליטורגית המשמשת לצרכים דתיים או ספרותיים בעיקר, ללשון מדוברת, רב-מערכתית ולאומית. תהליך זה לא היה תהליך לשוני גרידא, אלא הוא השתבץ במערכת רחבה של תהליכים שחלו בעם ישראל באותה תקופה, ובעיקר במהפכה הציונית ובהתפתחות היישוב העברי החדש בארץ ישראל. תהליכים אלה הביאו, בסופו של דבר, להקמת מדינת ישראל כמדינה לאומית עברית.

השם "תחייה" אינו שם מדויק לתהליך זה, משום שלפי רוב ההגדרות העברית לא הייתה לשון מתה לפני התהליך[דרושה הבהרה]; נעשה בה שימוש נרחב וניכרו בה תהליכים של התפתחות והשתנות גם לפני תחילת התהליך. עם זאת, התהליך הוא יחיד במינו. הבלשנות המודרנית אינה מכירה מקרה נוסף שבו לשון שכלל לא הייתה מדוברת בפי דוברים ילידיים הפכה ללשון לאומית המשמשת באופן רב-מערכתי, וכל זאת בתוך פרק זמן של כמה עשרות שנים בלבד (מוכרים כמה תהליכים שבהם לשון שהייתה מדוברת בפי מיעוט הפכה ללשון כללית).

התהליך הביא גם לשינויים לשוניים בשפה. אף שבתודעתם של מחוללי התהליך הם רק המשיכו את השימוש בשפה "מהמקום שבו נפסקה חיותה", הרי לאמיתו של דבר הם יצרו מצב לשוני חדש, שמאפייניו שאובים גם מן השפה העברית על כל תקופותיה וגם מן השפות האירופיות שעל רקען התחולל התהליך, בראש ובראשונה היידיש (במידה מסוימת גם על הארמית התלמודית, הערבית ושפות נוספות). הלשון החדשה שנוצרה היא העברית הישראלית בת-זמננו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.