חברון

חֶבְרוֹןערבית: الخليل; תעתיק מערבית: אַלְחַ'לִיל) היא עיר פלסטינית-ישראלית במרכז הר חברון שבהרי יהודה, כ-35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ-930 מטר מעל פני הים. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. היא העיר הגדולה ביותר בשטחי הרשות הפלסטינית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2016, מתגוררים בה כ־215 אלף פלסטינים. בישוב היהודי בחברון גרים כאלף יהודים[3].

על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית – ח'ליל אללה (خليل الله – "ידיד האל"). מערת המכפלה מכונה "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي – "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים.

בתקופת המקרא הייתה חברון לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל, ואף לבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה), שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. כיום מחולקת העיר בהתאם להסכמי אוסלו והסכם חברון לאזור באחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור באחריות מדינת ישראל (H2).

ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.

חברון
الخليل
Seal of Hebron
סמל חברון
חברון, 2013
חברון, 2013
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה פלסטינית
מחוז ישראלי[1]
חברון
יהודה ושומרון
ראש העיר תייסיר אבו סנינה
שטח 74.102 קילומטר רבוע
גובה 927 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 215,452[2] (2016)
קואורדינטות 31°32′00″N 35°05′42″E / 31.5333333333333°N 35.095°E
אזור זמן UTC +2
http://www.hebron-city.ps/
(למפת הר חברון רגילה)
MtHebron
 
חברון
חברון

הסכם חברון 1997


שטחי חברון תחת שלטון הרשות הפלסטינית (H1)
ותחת שלטון ישראל (H2)
(מערת המכפלה מסומנת בצבע ורוד)
העיר העתיקה של חברון/אלח'ליל
الخليل, חֶבְרוֹן‬
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Hebron172
מדינה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2017, לפי קריטריונים 2, 4, 6
הערות בסיכון מאז 2017
קואורדינטות 31°32′06″N 35°05′55″E / 31.535°N 35.098611111111°E 

חברון במקרא ובמדרש

במקרא מסופר שהעיר נבנתה שבע שנים לפני העיר צען שבמצרים (במדבר, י"ג, כ"ב), ושמה המקורי היה קריית ארבע, על שמו של בעל המקום, ארבע, שהיה "האדם הגדול בענקים" (יהושע, י"ד, ט"ו; ט"ו, י"ג).

המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר (ספר בראשית, פרק י"ג). על פי אותה מסורת קנה אברהם את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי (בראשית, כ"ג); אברהם קבר בחלקה שקנה את שרה אשתו ונקבר בה בעצמו, ולאחר מכן נקברו בה יצחק ורבקה, ויעקב ולאה (בראשית, מ"ט). גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון (בראשית, ל"ה), וכן יעקב, שבסיום מסעו מחרן חזר והתיישב ליד יצחק אביו בחברון. בשל כך מכונה חברון "עיר האבות".

לפי המקרא, לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר[4], בה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק (במדבר, י"ג, כ"ב). העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון במלחמתו בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך בעיר הוֹהָם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה (יהושע, י'). גם הענקים שישבו בעיר הושמדו (יהושע, י"א, כ"א; ט"ו, י"ד). העיר הייתה בתוך נחלת שבט יהודה והיא ניתנה, על פי הגורל שנערך במשכן שילה, לכוהנים כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים, ואילו את "שדה העיר ואת חצריה" נתנו לכלב בן יפונה[5], העיר כולה הוכרזה כאחת מערי המקלט.

בחברון הומלך דוד, בה קבע את בירתו הראשונה, ובה מלך שבע שנים, עד שכבש את ירושלים מידי היבוסים וקבע אותה כבירת ישראל (שמואל ב', ב'; ה', ה'). לאחר העתקת ממלכתו מחברון, מרד נגדו בנו אבשלום (שמואל ב', ט"ו, י'). מהמרד ואילך יורדת חברון מבימת הסיפור המקראי.

על פי המדרש, חברון היא האזור הגרוע ביותר בארץ לחקלאות, שכן רובה טרשים, ולכן הקצו אותה לקבורת מתים בתקופת המקרא.

היסטוריה

העת העתיקה

על סמך ממצאים ארכאולוגיים נמצא כי חברון הוקמה בתקופת הברונזה הקדומה (2200 לפנה"ס-3300 לפנה"ס) והייתה לעיר כנענית מרכזית, עד שחרבה במסע הכיבוש המצרי לארץ ישראל בסביבות שנת 1550 לפנה"ס. העיר שכנה בתל חברון ("תל רומיידה"), ששטחו המרבי הוא כ-50 דונם. בתקופת הברונזה התיכונה, שכנה בתל עיר מבוצרת בחומה (בדומה לחומות התקופה משכם ושילה), המקיפה שטח של כ-20 עד 30 דונם.

בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאו בתל שרידי יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת (תקופה המקבילה לתקופת יציאת מצרים במקרא), אם כי נחשפו בו קברים עשירים מהתקופה. מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) נמצאו בו ממצאים רבים[6]. כן לא נמצאו שרידים מהתקופה הפרסית, ועקב כך סבורים חוקרים שבתקופה זו המקום לא היה מיושב. בתקופת בית שני התרחבה העיר לאזור שבו ממוקם מרכז העיר של היום.

בית שני, האימפריה הרומית והביזנטית

מערת המכפלה חברון
מערת המכפלה בחברון, 2013

לאחר חורבן בית ראשון בשנת 587 לפנה"ס, הוגלו רוב יהודי חברון ואת מקומם תפסו האדומים. בשל כך נודע האזור בתקופה זו בשם "אִידוּמיאָה".

בשלהי ימי בית שני בנה הורדוס את המבנה המפואר שקיים עד היום על מערת המכפלה. במהלך המרד הגדול ברומאים נכבשה חברון בידי שמעון בר גיורא, מנהיג הסיקריים. במאה הרביעית, בתקופת האימפריה הביזנטית, בנה קונסטנטין הראשון כנסייה על מערת המכפלה.

חכם נוצרי בן המאה החמישית ושמו סוזומינוס מספר שבחברון היו נערכות בימיו חגיגות עממיות בכל קיץ. מדבריו ניתן ללמוד שבדורות שקדמו לכיבוש הערבי, הייתה העיר קדושה לבני כל הדתות בארץ ישראל[7].

שם יחוגו עד היום ילידי המקום ואנשי ארץ ישראל הרחוקים יותר ואנשי צור וערביים חג נהדר בכל שנה בעונת הקיץ. רבים מאוד באים גם לשם מסחר, מקח וממכר כי החגיגה נוגעת מאוד לכולם. ליהודים — מפני שמתפארים באברהם אביהם, לעובדי האלילים — על שום הופעת המלאכים, ולנוצרים — מפני שכבר אז הופיע לצדיק מי שעתיד היה להתגלות.

הכנסייה שבנה קונסטנטינוס במערת המכפלה נהרסה בידי הסאסאנים (פרסים זורואסטרים) שכבשו את ארץ ישראל ב-614 לספירה, אך שוקמה עם כיבושה של הארץ מחדש בידי הביזנטים ב-627 לספירה. קינה עתיקה מתקופת הביזאנטים מזכירה את "כפר חברונה" שהיו בה "חכמים סופרים בתורה ובתורת כהנים מהירים". בעיר נמצאו גם שרידי בית כנסת מתקופת האמוראים. משמע, שהיישוב היהודי בעיר עמד על תלו במאות השנים שלאחר החורבן.

ימי הביניים

תקופת השלטון המוסלמי

סביב 638 תפסה הח'ליפות האסלאמית את חברון בלא כל התנגדות, והפכה את הכנסייה הביזנטית שעל מערת המכפלה למסגד. בתקופה זו הפכה העיר חברון למרכז מסחר חשוב, במיוחד בקרב הבדווים בנגב ואוכלוסיית ים המלח. מקורות מוסלמים ונוצרים מציגים את עמר בן אלחטאב כמי שהרשה ליהודים לבנות בתי כנסת ולערוך טקסי קבורה במקום, בעוד שהקראים תארו שהייתה נוכחות קבועה של יהודי שהיה "שומר המערה". בסביבות שנת 985 תיאר הגאוגרף הערבי המקומי אלמוקדסי את המסגד והמטבח המרכזי שהמוסלמים הקימו למען עולי הרגל, עניים ועשירים. מנהג קבלת הפנים עם תבשיל עדשים בשמן זית לעולי הרגל כונה במסורת הערבית "ארוחתו של אברהם" (סימאת אל-ח'ליל)[8]. מסורות מוסלמיות מספרות כי אחד מבני לווייתו של מוחמד, תמים א-דארי (تميم الداري), התיישב בחברון, וקיבל ממוחמד את זכויות הקניין על אדמותיה. אחת המשפחות הפלסטיניות החשובות של חברון כיום נקראת משפחת א-תמימי (التميميّ), ובניה מחשיבים עצמם כצאצאי תמים א-דארי[9].

תקופת השלטון הצלבני

השלטון הערבי על החקלאים באזור היה חשוף למסיונרים נוצרים[10] עד 1099, כשגוטפריד מבויון תפס את חברון, שינה את שמה ל"קסטליון של הקדוש אברהם" והעניק אותה לאחד מאציליו, ז'ראר מאוון מרוזנות אינו, שהיה שבוי באפולוניה צפונית ליפו, ונפצע בידי כחותיו של גוטפריד במהלך המצור על הנמל, ומאוחר יותר הוחזר מהמוסלמים כמחווה של רצון טוב[11]. נוכח חיל המשמר הפרנקי, בראשות טנקרד נסיך הגליל השמירה הפכה הכרח, שכן היה זה "אי נוצרי באוקיינוס מוסלמי"[12]. מסעות הצלב המירו את המוסלמים, הפכו את בית הכנסת לכנסייה וניצרו את היהודים שגרו במקום. בשנת 1106 יצא מסע מצרי לתפיסת דרום ארץ ישראל וכמעט שיכל לצלבנים של בלדווין הראשון מלך ירושלים שהוביל את מערכת הנגד בעצמו. האציל וההיסטוריון הדמשקאי אבן אלקלניסי מתאר שרידים של האבות, מה שעורר סקרנות בקרב שלוש הקהילות של א"י[13].

בתקופת הצלבנים, ככל הנראה לא היו יהודים בחברון[14]. עד סוף התקופה של מסעות הצלב ב-1166 ביקר הרמב"ם בחברון וכתב "ביום הראשון של השבוע, ביום התשיעי לחודש מרחשוון, עזבתי את ירושלים לחברון, כדי לנשק לקברי האבות במערת המכפלה. וביום זה ממש, עמדתי במערה והתפללתי ושיבחתי את ה' על הכל". הוא ייסד חג שנתי לעצמו ולבניו ב-ט' בחשוון כזיכרון ליום התפילה במערה.

איובים וממלוכים

ב-1260 אלמלכ אלזהיר רוח' אלדין ביברס אלבונדקדרי הקים את השלטון הממלוכי. מינרטים נבנו על המסגד האברהמי, הוא מערת המכפלה. בתקופה זו קהילה יהודית קטנה המשיכה לחיות בחברון, אך יחס השלטון המוסלמי היה פחות סובלני כלפי יהודים ונוצרים מאשר בתקופה המוסלמית המוקדמת. יהודים שרצו לבקר במבנה לרוב אולצו לשלם מס כניסה, וב-1266 יצא צו האוסר על יהודים ונוצרים מלהיכנס למבנה שמעל המערה, אלא רק לטפס כמה מדרגות בקיר המזרחי. סר ג'ון מנדוויל כתב שהיהודים והנוצרים נתפסו כ"כלבים"[15].

מבקרים יהודים ונוצרים רבים כתבו על הקהילה, בהם גם תלמידו של הרמב"ן (1270), הרב אשתורי הפרחי (1322), רבנו עובדיה מברטנורה (1489) ורבים אחרים. בדו"ח מ-1333 מספר חכם יצחק הילה מלריסה (יוון) שהגיע לחברון וצפה ביהודים עובדים בתעשיית כותנה ומסחר זכוכית. הוא ציין שהיה במקום "בית כנסת עתיק שהתפללו בו יום ולילה".

העת החדשה

Frith, Francis (1822-1898) - Views in the Holy Land - n. 428 - Hebron. Northern Half of the City - recto
צפון חברון במחצית השנייה של המאה ה-19

תקופת השלטון העות'מאני

הממלוכים שלטו על חברון עד 1516, אז עברה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית. בתקופה זו התגבשה המסורת היהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה).

Hebron circa 1910
חברון בסביבות שנת 1910

תחת השלטון של האימפריה העות'מאנית (1517-1917) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה חצר פנימית וייסד את בית הכנסת על שם אברהם אבינו, שסביבו התגבש הרובע היהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום, גולים ממגורשי ספרד, קנו את השטח עליו הוקם הרובע היהודי מהערבים. במהלך אותה תקופה, ננטש התל סופית והעיר הישנה (הקסבה) התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך תוואי של אמת מים.

בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שאנשיה היו מזוהים עם חסידות חב"ד. ב־1831 איברהים פאשה (כשליחו של מוחמד עלי) השתלט על חברון. ב-1834 נערך פוגרום ביהודים. ב-1840 סולק פאשה מהעיר. על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי, בשנת 1839 ישבו בחברון 423 יהודים, אולם על פי הערכת הקונסול הבריטי, באותה שנה מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש[16].

ב-1840 השתלט על העיר עבד אל-רחמאן אל-עאמר, תקיף מקומי, בן למשפחה מכפר דורא, כשהרג את המושל המקומי מטעם השלטון המצרי. רחמאן עסק בגביית דמי חסות מהאיכרים, כופר מהיהודים ושוד של עוברי אורח, עד שב-1846 הוענש על ידי הפחה[17]. בראשית 1852 נכלא על ידי הממשלה ובמקומו מונה טורקי למושל העיר. כעבור מספר ימים ברח מירושלים ומיד השתלט שוב על חברון. הוא הדיח את המושל החדש באיומים, גירש את המופתי של חברון מביתו והחל לקנוס את התושבים, ובמיוחד את היהודים[18]. בין היתר, החזיק עבד אל-רחמאן מלאי עצום של חיטה בתקופת בצורת ורעב, כדי לשמור על מחירה הגבוה[19]. עבד אל-רחמאן נלחם באחיו, סאלם, על השליטה בחברון, עד שב-1860 נלכדו שניהם, וסוראיה פחה שלח אותם, בנוסף למנהיגי שודדים אחרים בארץ, לעבודת-פרך במצודות רודוס וקפריסין[20].

לפי ד"ר פרנקל, ב-1856 היו בחברון כ-400 יהודים. על פי רחמים יוסף אופלטקה, ב-1876 היו בחברון כ-700 יהודים. על פי אברהם משה לונץ, ב-1895 היו 1429 יהודים בחברון: 810 ספרדים ו-619 אשכנזים[21]. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגיעה הקהילה היהודית בעיר לשיא גודלה. בתחילת המאה ה-20 עמדה אוכלוסייתה הכללית של העיר על כ-10,000 תושבים[22].

Ehad haam school3
דימוי של חברון בעבודת "קרמיקה בצלאל", המשובצת בקיר בית ספר בתל אביב, ראשית שנות העשרים

המנדט הבריטי והשלטון הירדני

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון והיא נשארה בשליטת המנדט הבריטי[23] עד 1948[24]. בשנת 1921 תוארה העיר על ידי קונסול ארצות הברית בירושלים כמרכז מסחר עם שבטי הבדואים וכבעלת תעשייה זעירה, בין השאר בייצור זכוכית[25]. בשנת 1929 הערבים טבחו ביהודי חברון (בשיאם של מאורעות תרפ"ט) ובעקבות כך פונו יהודי העיר. היישוב היהודי התחדש בשנת 1930, אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים שוב מהמקום, מלבד משפחה אחת, אשר עזבה יום אחד אחרי הכ"ט בנובמבר 1947[26].

ב־1948 השתלטה ממלכת ירדן על חברון עם שאר יהודה ושומרון ובהמשך סיפחה אותם לשטחה. בתקופת שלטונה נהרס חלק מהרובע היהודי ותחתיו הוקם שוק סיטונאי[27], בית הכנסת נחרב גם כן ועליו הוקם דיר. בדומה לכל שטחי הגדה המערבית, גם למקומות הקדושים ליהדות בחברון לא התאפשרה כניסה של יהודים. במבצע כפפות משי שנערך כפעולת תגמול של צה"ל בליל 21 בדצמבר 1953 בפרברי חברון, הרגה חוליה של יחידה 101 שלושה מחבלים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.

שלטון ישראל אחרי מלחמת ששת הימים

HebronWall2009
נערה פלסטינית בחברון ליד גרפיטי בעברית "חברון שלנו לנצח" ועליו גרפיטי באנגלית "Free Palestine", ספטמבר 2009

במלחמת ששת הימים (יוני 1967), נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר יהודה ושומרון. בעקבות התקפת מחבלים בשנת 1980 גרשה ישראל את ראש עיריית חברון והקאדי שלה לירדן, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר ועל הקמת מספר מבני מגורים במקום.

מאז טבח מערת המכפלה בפברואר 1994 פעל בעיר כוח המשקיפים של הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון. בראשית 2019 הפסיקה ישראל את פעילותו.

בתחילת 1997, בהתאם להסכמי אוסלו ובעקבות הסכם חברון שנחתם בין בנימין נתניהו ליאסר ערפאת, נסוג צה"ל מכ-80 אחוז משטח העיר חברון. העיר חולקה לאזור שתחת אחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור תחת שלטון ישראלי (H2)‏[28]. בעקבות הנסיגה אסר צה"ל כניסת ישראלים לכל השטח שעבר לידי הרשות הפלסטינית, כולל לאתרים היהודיים שנשארו בשטח זה, כגון ישיבת כנסת ישראל (חברון) הוותיקה. מאז ראש השנה 2001 השתנו יחסי הכוחות בעיר. לאחר מספר תקריות אלימות, פתח צה"ל במבצע צבאי שהיה חלק ממבצע חומת מגן ויצר הפרדה בין יהודים לפלסטינים בעיר. פלסטינים יכולים להיכנס ברגל אך לא ברכב לחלק שבו מותרת שהיית ישראלים, כ-3% משטח העיר. לשאר חלקי העיר אסורה כניסת ישראלים, אולם בפועל נאכף איסור זה לגבי יהודים בלבד[29].

בחודש פברואר 2010 אישרה ממשלת ישראל להוסיף את מערת המכפלה בחברון (ואת קבר רחל בבית לחם) לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה[30]. ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית. נימוקי ההחלטה מציינים את חשיבותה ההיסטורית והדתית של העיר שבה שוכנים קברי האבות והאמהות ומסגד אברהם, וכן את הייחוד האדריכלי בבנייה הממלוכית והעות'מאנית ואת שימור המרקם העירוני הממלוכי רבעים בעלי אפיון אתני או מקצועי וסגנון הבנייה הייחודי של בתים הבנויים מקבוצות חדרים המסודרים במבנה דמוי עץ[31].

ב-2017 הוענקו סמכויות מונציפליות למנהלת ליישוב היהודי בחברון[32]. בשל הסמיכות בין מתנחלים ופלסטינים בעיר פועלים בה צה"ל ומשמר הגבול בכוחות גדולים יחסית.

אוכלוסייה

Hebron center feb 2018
מרכז חברון (H1)
Tel Rumeida entrance feb 2018
מעבר מאזור H1 לאזור H2, פברואר 2018

לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה גרים בעיר, נכון לשנת 2016, כ-215,452 פלסטינים. מעל ל-80% משטחה כוללים את שטח H1, שבשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית. יתרת השטח נמצאת בשליטת צה"ל, וכניסת ישראלים מותרת רק לכ-3% משטח העיר[33](הקישור אינו פעיל, 8 בפברואר 2016), שבהם גרים כ-750 יהודים, תושבים ותלמידי ישיבה[34] בשכונות היישוב היהודי בחברון, וכן למערת המכפלה.

אוכלוסיית העיר לפי שנים
שנה מוסלמים נוצרים יהודים סה"כ הערות
1538 749 משקי בית 7 משקי בית 20 משקי בית 776 משקי בית Cohen & Lewis
1774 300 אזולאי[35]
1817 500 משרד החוץ[36]
1820 1,000 [37]
1824 60 משקי בית (40 משקי בית ספרדים, 20 אשכנזים[38])
1832 400 משקי בית 100 משקי בית 500 משקי בית [39]
1837 423 מפקד מונטיפיורי
1838 700 [36]
1839 1295 משפחות משפחה אחת 241 David Roberts[41][42]
1840 700-800 James A. Huie[43]
1851 400 Clorinda Minor[44]
1866 497 מפקד מונטיפיורי
1881 800 5,000 The Friend[45]
1890 1,490 Jewish Encyclopedia
1895 1,400 The encyclopedia of Hasidism
1906 1,100 14,000 (690 ספרדים, 410 אשכנזים), Jewish Encyclopedia
1922 16,074 73 430 16,577 מפקד המנדט הבריטי
1922 1,500 17,000 First Encyclopaedia of Islam
1929 700 [36]
1930 0 [36]
1931 17,277 109 134 17,532 מפקד המנדט הבריטי[46]
1944 24,400 150 0 24,560 אומדן של המנדט הבריטי[47]
1961 37,868 מפקד של השלטון הירדני[48]
1967 38,073 136 38,348 מפקד ישראלי[49]
1997 530[36] 119,093 מפקד פלסטיני[51]
2007 500[53] 163,146 מפקד פלסטיני[55]
2016 500 215,452 נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה[2]

גאוגרפיה

חברון נמצאת בהרי יהודה, כ 35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. כק"מ צפונית לחברון נמצאת חלחול. מזרחית ובצמוד לחברון נמצאת ההתנחלות קריית ארבע ו-8 ק"מ מזרחה נמצאת העיירה הפלסטינית בני נעים. יישובים סמוכים נוספים לעיר הם דורא הנמצאת כ-7 ק"מ מדרום-מערב, תפוח ממערב והכפר בית כאחיל כ-7 ק"מ מצפון מזרח לעיר.

חברון היא העיר המרכזית בנפת חברון, הנפה הגדולה ביותר מבין נפות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון שמספר תושביה עומד על כ-730 אלף (נכון לשנת 2016).

בעיר העתיקה של חברון 13 שכונות[56]: אל-קלעה (القلعة), אל-חדמה (الخدمة), אל-מדרסה (المدرسة), אל-מחתסבין (المحتسبين), אל-סואכבה (السواكنة), אל-עקאבה (العقابة), אל-קזאזין (القزازين), אל-חושיה (الحوشية), בני דאר (بني دار), אלמשארקה (المشارقة), קיטון (قيطون), שיח עלי אלבכאה (حارة الشيخ علي البكاء), אלאכראד (الاكراد). בין השכונות של חלקה החדש של העיר: עין סארה (عين سارة), ואדי תופח ( وادي التفاح), אל-ראמה (حي الرامة), קיזון (قيزون), נמרת ( نمرة), חרם אל-ראמה (بئر حرم الرامة), ואדי אלהריה (وادي الهرية), אל-ג'אמעה (الجامعة), אל-שעאבה (الشعابة), עין בני סלים (عين بني سليم) וראס אל-ג'ורה (رأس الجورة).

היישוב היהודי בחברון

לחצו כדי להקטין חזרה
מערת המכפלהבית העלמין היהודישכונת אברהם אבינובית רומנובית הדסהאדמות ישיגבעת האבותציר המתפלליםתל רומיידהקריית ארבעשליטה ביטחונית פלסטיניתשליטה ביטחונית ישראליתHebron H2 area 2011-ochaopt.jpg

יישוב יהודי בחברון התקיים מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. לאחר מכן התקיימה קהילה של לפחות כ-20 משפחות לאורך המאות. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, התפתחה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר והשאר נטשו אותה. היישוב שוקם אחר כך על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם נאלצו לעזוב את העיר עם הקמת מדינת ישראל.

בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר. ב-1971 הוקמה בסמוך ההתנחלות היהודית קריית ארבע, אשר נקראה כאחד משמותיה הקדומים של העיר. היישוב היהודי בחברון, המאוגד תחת ועד מוניציפלי הנקרא "ועד היישוב היהודי בחברון", הוקם באישור הממשל הצבאי ומשרד הפנים. הוא הוגדר ב"הסכם חברון" בתור אזור בשליטה ביטחונית ישראלית והוא מהווה התנחלות עצמאית ונפרדת מקרית-ארבע הסמוכה. במהלך כל שנות קיומו נמצא היישוב היהודי בחיכוך מתמיד עם הפלסטינים תושבי חברון, שמהווים למעלה מ-99% מתושבי העיר. בשל חיכוך זה נדרש צה"ל להקצות לאורך כל השנים כוחות משמעותיים להפרדה בין הצדדים ולשמירה על הסדר והביטחון בעיר, ולצדם פועל בעיר גם כוח משקיפים בינלאומי.

SettlersShuhadaStreet
יהודים מטיילים ברחוב דוד המלך (שוהאדה)

מחד, יהודי העיר סובלים מאז הקמתה מחדש של השכונה היהודית בעיר ב-1979, מהתנכלויות ומפיגועי טרור מצד האוכלוסייה הערבית בעיר. מאידך, ישנן לעיתים גם פעולות אלימות של תושבי חברון היהודים, ושל יהודים המתארחים בחברון, נגד ערבים תושבי העיר[57][58][59][60].

ב-15 בנובמבר 2002 אירע הפיגוע בציר המתפללים, שבו נהרגו 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון. לאחר מספר פיגועים, בהם פיגוע התאבדות שהרג את בני הזוג לוי ב-2003, נותרו החנויות ברחוב המרכזי בעיר התחתית סגורות בצו. במפות שהציג צה"ל לבג"ץ לא מופיעה סגירת הרחוב, ובהמשך אף נטען בבג"ץ כי הרחוב סגור בשגגה והוא ייפתח. אולם במציאות החנויות והבתים ברחוב (להוציא ארבעה) עודם סגורים לכניסת פלסטינים[61], בשעה שהיהודים נעים ברחוב בחופשיות.

בשנות ה-2000 אירעו מספר פינויים של בתים שבהם מתגוררים יהודים בחברון על ידי כוחות הביטחון, על רקע טענות כי הם פלשו אליהם ללא אישור.

אתרים בחברון

חלקת "קדושי תרפ"ט" בבית העלמין העתיק בחברון
חלקת "קדושי תרפ"ט" בבית העלמין העתיק בחברון

קברי צדיקים ואתרי תפילה:

השכלה, תרבות וארכאולוגיה:

אתרי טבע:

חפירות ארכאולוגיות

Hebron136
חפירות ארכאולוגיות בתל חברון (תל רומיידה)

המחקר הארכאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882. בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום סירוס האמונד, שחשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, קברים מתקופת הברונזה המאוחרת, מבנים מתקופת הברזל ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה. אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל והורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה, שכלל רשימת בעלי חיים שהובאו לקורבן על פי הזמנת מלך העיר. תעודה זו מלמדת על היות חברון עיר ממלכה ומרכז פולחני בתקופה זו. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999 נחשפה חומה איתנה מהתקופה הכנענית הקדומה.

בחפירות קודמות אותרה חומה איתנה מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות. במקום התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 (תקופת השופטים) ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה ובהם בית ארבעת המרחבים ומתקני איסום. ממצאים אלה מתקשרים עם החותמות "למלך-חברון" שנמצאו באתרים שונים הקשורים לממלכת יהודה. מתקופת הבית השני נתגלו קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. תקופה זו נחתמת בשתי 'שכבות שריפה' המיוחסות למרד הגדול (ממנו נתגלו פרוטות ברונזה במקום) ומרד בר-כוכבא. מן התקופה הביזנטית נמצאו חלקי מבנים, קרמיקה ומטבעות רבים, וכן נחשפה גת משוכללת.

בשנת 2018 נערכו במקום עבודות שימור רחבות היקף על ידי יחידת הארכאולוגיה במינהל האזרחי אשר במהלכן נחשפו ממצאים חדשים בתל. בתום העבודות נפתח האתר "תל חברון" לציבור הרחב[64].

ספורט

כדורגל

בחברון נמצא אצטדיון הכדורגל השני בגודלו ברשות הפלסטינית, אצטדיון אל-חוסיין אבן אל-עלי, הקרוי על שמו של ראש העירייה בעבר. באצטדיון משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. מועדוני הכדורגל המרכזיים בעיר הם שבאב אל-ח'ליל, אלופת ליגת העל הפלסטינית לעונת 2015/2016[65], ואהלי אל-ח'ליל, מחזיקת גביע פלסטין 2015[66].

אתרים על שמה של חברון

על שמה של חברון נקראו רחובות רבים בערי ישראל.

יישובים אחדים בעולם נקראו על שמה של חברון. רבים מהיישובים מצויים בארצות הברית, בהם עיירה במדינת קונטיקט, כפר במדינת אוהיו, עיירה במדינת אינדיאנה, יישוב במדינת קנטקי, עיר במדינת נברסקה, כפר במדינת אילינוי, יישוב במדינת ניו המפשייר, יישוב במדינת מיין, עיר במדינת דקוטה הצפונית וכפר במדינת טקסס.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהודה קרמון אבשלום שמואלי, חברון דמותה של עיר הררית
  • עודד אבישר (עורך), ספר חברון
  • גרשון נדיבי, שרשים בחברון
  • אריה קליין, חצרות בעיר האבות – ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון
  • עמנואל איזנברג, "ביצורי חברון בתקופת הברונזה", ארץ ישראל – ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 14–32
  • ארנון, נעם: 4000 שנה ועוד 40, סיפורה של חברון – העיר העברית הראשונה, הוצאת "מחדשי היישוב היהודי בחברון", תשע"ב 2012

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בהתייחס ליישוב היהודי בחברון
  2. ^ 2.0 2.1 טבלת יישובים בנפת חברון לפי סוג יישוב ואומדני אוכלוסייה, באתר הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  3. ^ מנחם קליין, קשורים הסיפור של בני הארץ, הקיבוץ המאוחד, 2015, פרק שישי, עמ' 268. (בעברית)
  4. ^ לדעת חז"ל רק כלב בן יפונה הגיע לעיר, כדי להתפלל על קברי אבות.
  5. ^ (יהושע, י"ד) (יהושע, כ', ז' (יהושע, כ"א, י'-י"ג; דברי הימים א', ו', ל"ט-מ"א)
  6. ^ אבי עופר, "הר יהודה המקראי", נדפס ב'מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל', עמ' 190-194.
  7. ^ יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, עמ' 350
  8. ^ ציטוט מאלמוקדסי ב-1897 Henri Sauvaire ע' 11-10
  9. ^ אזכור למסורות הללו מופיע בספר "ההיסטוריה של דמשק" (تاريخ دمشق) מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסאכר (ابن عساكر) שחי בתחילת המאה ה-12 לספירה.
  10. ^ Steven Runciman,A History of the Crusades (1951) 1965 vol.1 p.303
  11. ^ Runciman, ibid.pp.308-309
  12. ^ Runciman,A History of the Crusades, vol.2 p.4
  13. ^ ‘C.Kohler, ‘Un nouveau récit de l’invention des Patriarches Abraham, Isaac et Jacob à Hebron,’ in Revue de l’Orient Latin, vol 4 (1896) Paris pp.477ff. (2) Runciman, A History of the Crusades vol.2 p.319
  14. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, תקופת הצלבנים, עמ' 94.
  15. ^ Mandeville, John. "Chapter IX". The Travels of Sir John Mandeville.
  16. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 177.
  17. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 144-143.
  18. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 158-150.
  19. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 264.
  20. ^ ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 85, 205-204.
  21. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 602, הערה 4; עמ' 759, הערה 10; עמ' 831, הערה 32.
  22. ^ חברון, אנציקלופדיה בריטניקה 1911 (הקישור אינו פעיל)
  23. ^ מפת חברון, מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1931
  24. ^ צילום אויר של חברון, 1945, 1:10,000 כולל כיתוב עם זיהוי אתרים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  25. ^ Addison Southard, Special Consular Reports No. 83, Palestine, Washington, 1922, page 8
  26. ^ נדב שרגאייוסף עזרא יגיע לבג"ץ עם זיכרונות וקושאן, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
  27. ^ "Jordanian Annexation of West Bank: Resolution Adopted by the House of Deputies". Jewish Virtual Library. 24 באפריל 1950.
  28. ^ הסכם חברון
  29. ^ פנחס וולף‏, צה"ל מודה: ערבים נכנסים חופשי לשטחי A, יהודים לא, באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביוני 2011
  30. ^ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  31. ^ Hebron/Al-Khalil Old Town
  32. ^ עדו בן פורת, נחתם צו המנהלת לישוב היהודי בחברון, באתר ערוץ 7, 31 באוגוסט 2017
  33. ^ http://www.hebron.org.il/hebrew/data/downloads/aflaya2.pdf
  34. ^ לפי נתוני מועצת יש"ע ביחס למספר התושבים (500), בצירוף כ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון
  35. ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מאיר בניהו, מוסד הרב קוק, 1959.
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 36.3 36.4 "Hebron". Jewish Virtual Library.
  37. ^ ויליאם טרנר, Journal of a Tour in the Levant
  38. ^ The Missionary Herald, - 1825 p. 65.
  39. ^ Dictionary of the Holy Bible - p. 488
  40. ^ Robinson, p. 88
  41. ^ [40]
  42. ^ David Roberts, 'The Holy Land - 123 Coloured Facsimile Lithographs and The Journal from his visit to the Holy Land.' Terra Sancta Arts, 1982. ISBN 965-260-001-6. Plate III - 13.Journal entry 17 March 1839.
  43. ^ The history of the Jews, from the taking of Jerusalem by Titus to the present time, James A. Huie - 1840 p. 242.
  44. ^ Meshullam!: Or, Tidings from Jerusalem, Clorinda Minor - 1851 p. 58.
  45. ^ The Friend, Volumes 54–55, The Friend, 1881. p. 333.
  46. ^ Jessie Sampter (2007). Modern Palestine - A Symposium. READ BOOKS. ISBN 1-4067-3834-4. ISBN 9781406738346.
  47. ^ Government of Palestine (1945), A Survey of Palestine, Vol. 1, p. 151
  48. ^ West Bank, Volume 1 Table I - West Bank population according to 1967 census and Jordanian 1961 census, Levy Economics Institute
  49. ^ West Bank, Volume 1 Table 4 - Population by religion, sex, age, and type of settlement, Levy Economics Institute
  50. ^ Palestinian Census 1997
  51. ^ [50]
  52. ^ Palestinian security forces deploy in Hebron 25/10/2008 gives about 500 as of October 2008
  53. ^ [52]
  54. ^ The last official census in 2007 gave 165,000.2007 Locality Population Statistics Hebron Governorate Population, Housing and Establishment Census 2007. Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS).
  55. ^ [54]
  56. ^ http://www.hebron-city.ps/page.aspx?id=YOXceza1187787744aYOXcez
  57. ^ שלמה צזנה, יואב לימור, חנן, "חיילי צה"ל ניצלו בנס מהפיצוץ בחנות בחברון", באתר nrg‏, 3 באפריל 2001
  58. ^ אמיר בוחבוט ודורון נחום, חברון: מתקרב פינוי בכוח מהשוק, באתר nrg‏, 17 בינואר 2006
  59. ^ הארון תחאוכו, חברון: מתנחלים השליכו ביצים וקמח על שוטרים, באתר של "רשת 13", 3 בינואר 2006 (במקור, מאתר "nana10")
  60. ^ כתבה של שי חזקני, "חדשות 10", ערוץ ישראל 10 ששודרה ב-10 בינואר 2007.
  61. ^ סיפורו של רחוב הרפאים בלב חברון באתר mako
  62. ^ קבר עתניאל בן קנז, אתר ישיבת שבי חברון
  63. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י"ח
  64. ^ לראשונה: "תל חברון" נפתח למבקרים, באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2018
  65. ^ דורון בן דור, ‏אבו סאלח ישחק בעונה הבאה בליגה הפלסטינית, באתר ONE‏, 06/07/2016
  66. ^ יוני מנדל, הסופר-קאפ הפלסטיני ההיסטורי הוא יום חג גם לישראל, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2015
1997

שנת 1997 היא השנה ה-97 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1997 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אגד תעבורה

אגד תעבורה בע"מ היא חברת אוטובוסים ישראלית שהוקמה בשנת 2006 על ידי איחוד החברות "אגד פלוס תעבורה" ו"אגד אישי". החברה מפעילה, באמצעות כ-500 אוטובוסים, את התחבורה הציבורית בנתניה, במבשרת ציון, מעלה אדומים, גבעת זאב, שומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון ובקעת הירדן.

אריה דרעי

אריה מכלוף דרעי (נולד בט' באדר א' ה'תשי"ט, 17 בפברואר 1959) הוא פוליטיקאי ישראלי, ממייסדי מפלגת ש"ס ומכהן מטעמה כחבר הכנסת, שר הפנים, שר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל וחבר הקבינט המדיני ביטחוני. בעבר כיהן כשר הכלכלה. בשנת 1999 הורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, נידון למאסר של 3 שנים (מתוכן ריצה שנתיים בפועל) והוטל עליו קלון. בסוף 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, חזר להנהגת ש"ס, הוצב מטעמה במקום השני ונבחר לכנסת. במאי 2013 מונה שוב ליו"ר תנועת ש"ס.

דרעי הוא השר היחיד שלאחר שישב בכלא חזר לכהן כשר בממשלה.

גבעת הארבעה

גבעת הארבעה היא גבעה בירושלים, הממוקמת מזרחית למנזר מר אליאס ולדרך חברון, דרומית לקיבוץ רמת רחל ומערבית לחומת שמואל.

על צלע הגבעה התגלו שרידים של האמה התחתונה, בגובה של 745 מטרים מעל פני הים. על המדרון הדרומי מערבי של הגבעה התגלו שרידי יישוב ביזנטי, וכן שרידים מהתקופה הרומית בארץ ישראל. בסקר שנערך באזור נמצאו שברי לבנים טבועים בטביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס.על הגבעה היה ממוקם בתקופת ירושלים המחולקת מוצב של הלגיון הירדני אשר צפה לעבר קיבוץ רמת רחל ודרך חברון. ב-23 בספטמבר 1956 פתחו הירדנים ממוצב זה באש על קבוצת יהודים שהשתתפו בכנס ארכאולוגי ברמת רחל. ארבעה אנשים נהרגו במקום. לזכר האירוע, מאז כיבוש המקום נקראת גבעה זו בשם "גבעת הארבעה". זמן-מה לאחר האירוע נפטר מפצעיו אדם נוסף שנפצע בה, כך שלמעשה סך כל ההרוגים מהתקרית הגיע לחמישה. שמה הקודם היה גבעת אליהו.מרבית שרידי המבנים שעל הגבעה נהרסו בעת בניית המוצב של הליגיון הירדני. ניתן כיום לראות על הגבעה את שרידי תעלות הקשר של המוצב.

גוש עציון

גּוּשׁ עֶצְיוֹן הוא שמה של קבוצת יישובים יהודיים מדרום לירושלים, בין בית לחם לבין חברון. ניסיונות ההתיישבות היהודית באזור החלו ב-1927. ארבעה קיבוצים שהוקמו בגוש בשנים 1943–1947 נחרבו במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים חודשה ההתיישבות היהודית בגוש עציון, וכיום מתגוררים בגוש כ-90,000 אזרחים ישראלים (רובם בביתר עילית). מרבית היישובים, למעט היישובים ביתר עילית ואפרת משתייכים למועצה אזורית גוש עציון.

האזור נקרא על שמו של שמואל צבי הולצמן (הולץ בגרמנית הוא עץ).

היישוב היהודי בחברון

היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף, למעט הפסקות אחדות, מתקופת המקרא ועד ימינו (המאה ה-21). בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. בקיץ 1929 נערך טבח ביהודים על ידי מוסלמים מקומיים. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות עצמאית ונפרדת, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע הסמוכה. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנים שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שממונה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי.

כיום מתגוררים בחברון, לצד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" (הצד הפלסטיני של העיר), כ-1000 אנשי היישוב היהודי (כ-750 תושבים וכ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון) במספר שכונות סמוכות למערת המכפלה, בשטח שבשליטת ישראל המכונה מאז הסכם חברון בשם "H2".

הסכם חברון

הסכם חברון, או בשמו הרשמי פרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון, הוא הסכם נלווה להסכם טאבה (הסכם אוסלו ב'), שנחתם בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית באמצעות דן שומרון וסאיב עריקאת ב-15 בינואר 1997. ההסכם עוסק בפריסה מחדש של צה"ל בחברון, העיר היחידה ממנה לא יצאו כוחות צה"ל בשלב הנסיגות הראשון שלאחר הסכם אוסלו ב'. ההסכם מחלק את חברון לשני אזורים: אזור אחד (H1) (כ-80%) יעבור לשליטה פלסטינית מלאה והאזור השני (H2), שבו מרוכז היישוב היהודי בחברון וכן 40 אלף תושבים פלסטינים, יישאר בשליטתו של צה"ל.

להסכם שני חלקים: הראשון מתייחס להיבט הביטחוני ואילו החלק השני מתייחס להיבט האזרחי. החלק העוסק בהיבט הביטחוני דן במספר נושאים: הערכות מחדש בעיר חברון; סמכויות ביטחוניות ואחריות ביטחונית; סידורי ביטחון מוסכמים; אמצעי ביטחון משותפים; המשטרה הפלסטינית; אתרים קדושים; צעדי נירמול בעיר העתיקה ונוכחות בינלאומית זמנית (TIPH). החלק העוסק בהיבט האזרחי מתייחס להעברת כוחות ואחריות אזרחיים; תכנון בנייה ותיחום; תשתית; תחבורה; פקחים עירוניים; מיקום משרדים של המועצה הפלסטינית ולשירותים עירוניים.

הר חברון

הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד ערד ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.

הר עמשא

הר עמשא הוא הר בהרי חברון, מדרום ליישוב הר עמשא ו-13 ק"מ צפונית לערד. גובה ההר 859 מטר מעל פני הים ומפסגתו ניתן להשקיף על שטח דרום מדבר יהודה ועל בקעת ערד, צפון הר הנגב ומצפון, על הרי חברון.

ההר נמצא בתחום השיפוט של מועצה אזורית תמר, וסביבו שמורת טבע מוכרזת, "שמורת הר עמשא". ההר קיבל את שמו בעת החדשה על שם עמשא בן יתר שהיה שר צבא של דוד המלך.

הרי יהודה

הרי יהודה (בערבית: جبال الخليل‎, תעתיק: ג'בל אלח'ליל), הוא האזור ההררי המשתרע מהר בעל חצור ועד לבקעת באר שבע בדרום, בין השפלה ממערב ומדבר יהודה במזרח. הרי יהודה מהווים חלק משדרת ההרים המערבית של ארץ ישראל והיוו את לב ממלכת יהודה.

ההרים בנויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. וחלק גדול מהם הוא מדבר - מדבר יהודה.

נהוג לחלק את הרי יהודה לשלושה חלקים: בצפון - הרי בית אל ששיאם, הר בעל חצור, מתנשא לגובה 1,016 מטר מעל פני הים; במרכז - הרי ירושלים, האזור הנמוך בהרי יהודה שגובהו כ-918 מטרים בשיאו; ובדרום -הר חברון, ששיאו, (חלחול) מגיע לגובה 1,026 מטרים מעל פני הים.

יישובים מרכזיים בהרי יהודה: ירושלים, ביתר עילית, חברון, בית לחם, רמאללה ומעלה אדומים.

ביולי 1965 הוכרז גן לאומי "הרי יהודה" בשטח של כ-26,000 דונם המרוכזים בהרי ירושלים. שטחו של הגן אינו רציף והוא נחלק לשטחים קטנים בהר הרוח, הר ההגנה ונחל רפאים ולשטח גדול בצורת פרסה המקיף את היישובים בית מאיר ושורש ממערב.

טבח חברון

טבח חברון בוצע על ידי ערבים מוסלמים תושבי העיר חברון והסביבה ביהודי העיר בשבת, י"ח באב תרפ"ט, 24 באוגוסט 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט בארץ ישראל. בטבח נרצחו 67 יהודים, והוא הוביל לחיסול היישוב היהודי בחברון, שהתקיים ברציפות מאות שנים. בחברון התגוררו אז כ-20,000 נפש, מתוכם כ-800 יהודים.

יהודה (חבל ארץ)

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל, חלקו נכלל בתחומי יהודה ושומרון. האזורים סביבו הם: השומרון מצפון, בקעת הירדן במזרח, הנגב בדרום ומישור החוף הדרומי במערב. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון, בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד. האזור מאוכלס ביהודים ובערבים.

על פי המקרא, נחלת שבט יהודה התפתחה לממלכת יהודה, שכללה גם את שבט בנימין ואת נחלתם. יש להבדיל בין ממלכת יהודה, שגבולותיה הצפוניים נעו עם השנים אך הקבילו פחות או יותר לגבול נחלת בנימין (קו יריחו-בית אל-בית חורון), לבין חבל הארץ יהודה, שגבולותיו נקבעים לפי טופוגרפיה או אופי החי והצומח ולכן רבות הדעות בקשר למיקומם.

מבחינה טופוגרפית, נהוג להעביר את קו הגבול בין יהודה לבין השומרון בקו ואדי עוג'א, רמת חצור (המגיעה בפסגתה לגובה 1016 מ') ונחל שילה.[דרוש מקור] מצפון לקו זה, האזור נמוך יותר ונעשה יותר מבותר, כחלק מכל הרכס המערבי של ארץ ישראל. לפי החי והצומח יש לגבולות יהודה שלל אפשרויות, שהצפוניות שבהן מגיעות ליישוב רחלים.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

ישיבת חברון כנסת ישראל

ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.

הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.

במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

מועצה אזורית הר חברון

המועצה האזורית הר חברון הממוקמת בדרום מערב יהודה (מחוז יהודה ושומרון) קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1982.

המועצה כוללת 15 התנחלויות וארבעה מצפים, בהם יישובים קהילתיים, חילוניים, דתיים, ושיתופיים-חקלאיים. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 37.8 ק"מ. למועצה 13 חברי מועצה ובראשם עומד יוחאי דמרי.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית הר חברון 8,300 תושבים (מקום 179 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎5.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית הר חברון דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 85.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,742 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

מערת המכפלה

מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, תעתיק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אדם וחווה, אבות האומה אברהם, יצחק, יעקב ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם). היא מהמקומות המקודשים ביותר ליהדות וגם לאסלאם.

סינמטק ירושלים

סינמטק ירושלים הוא סינמטק - ארכיון סרטים, הפועל בירושלים. בסינמטק מתקיימים קורסים, סמינרים וסדנאות בנושאי קולנוע. כן פועל בו מרכז מולטימדיה לחקר השואה.

קריית ארבע

קִרְיַת אַרְבַּע היא התנחלות עירונית במעמד של מועצה מקומית, השוכנת מזרחית ובסמוך לעיר חברון. זהו היישוב היהודי הגבוה ביותר ביהודה ושומרון, בגובה של כ-1,008 מטר מעל פני הים. קריית ארבע משמשת כמרכז העירוני ליישובי האזור, ובה נציגויות של מספר רשויות, מרכזים רפואיים ומועצה דתית.

מחוז יהודה ושומרון
נפות נפת יהודה ושומרון חופפת את שטח המחוז
מפת מחוז יהודה ושומרון
ערים אריאלביתר עיליתמודיעין עיליתמעלה אדומים
מועצות מקומיות אורניתאלפי מנשהאלקנהאפרתבית אלבית אריה-עופריםגבעת זאבהר אדרמעלה אפריםעמנואלקרני שומרוןקדומיםקריית ארבע-היישוב היהודי בחברון
מועצות אזוריות שומרוןמגילותמטה בנימיןגוש עציוןהר חברוןבקעת הירדן
ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני
תשע ערים משבט יהודה ושמעון חברון • לִבְנָהיַתִּראֶשְׁתְּמוֹעַחלןדְּבִר • עין • יֻטָּהבית שמש
ארבע ערים משבט בנימין גבעוןגבעעֲנָתוֹתעַלְמוֹן
כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני מירוןציפוריפסוטהעילוטבית לחם הגליליתיודפתעיילבוןשדה עמודיםחירבת אירבידכאבולכפר כנאצפת • תל מעון (טבריה) • שיחיןמע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרתעראבהמגדלכוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאןתל צלמוןחמי טבריה (חמת אריח)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.