חבקוק

חֲבַקּוּק היה אחד מנביאי המקרא, מתקופת הבית הראשון. נבואותיו של חבקוק מצויות בספר חבקוק בן שלושת הפרקים, שהוא אחד מספרי תרי עשר, והן עוסקות בשאלת צדיק ורע לו על רקע עלייתם של הכשדים – הם הבבלים.

ספר חבקוק
Zuccone Donatello OPA Florence
מספר פרקים 3
מספר פסוקים 56
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם נחום
הספר הבא צפניה
דמויות מרכזיות חבקוק

חבקוק הנביא

כמעט דבר אינו ידוע על חייו האישיים. בניגוד למצוי אצל כמה נביאים אחרים, לא נמסר בספר על זמנו, מקומו או שם אביו. על כך כתב ראב"ע: 'הנביא הזה לא ידענו דורו ולא משפחתו'. לעומת זאת מבואר בזוהר[1] כי חבקוק הוא בנה של האישה השונמית.

שמו

השם חבקוק מופיע פעמיים בספר חבקוק, ואף לא פעם אחת מחוצה לו. כמו כן, לא ידוע על תנא או אמורא בשם זה. לפי המחקר, מקור השם הוא כנראה בשמו של צמח ריחני שנקרא באכדית "Khabbaququ". המילה איננה מתועדת במקרא אלא בשם פרטי זה. הזוהר גוזר את השם מן השורש חב"ק, (שמזהה את חבקוק כבנה האלמוני של האישה השונמית) וטוען שנקרא כך על שם שני החיבוקים שקיבל מאימו שנאמר:"לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ (כתיב: אתי) חֹבֶקֶת בֵּן"[2]. ומאלישע בעת החייאתו[1]

ספר חבקוק

הספר נפתח בכותרת "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא", אשר מספקת מעט מידע על חבקוק. זוהי נבואה מסוג "משא" – בדרך כלל (אם כי לא תמיד) נבואות משא הן נבואות פורענות על עמים זרים מסוימים, וכך גם כאן.

בשלושת הפסוקים הבאים (א', ב' - ה') מעלה חבקוק שאלות קשות כלפי השמים לגבי און, שוד וחמס, אך ללא ציון סיבה כלשהי וללא הסבר מהי הרעה שבשלה הוא זועק. בהמשך (א', ו' - י"א) הוא עובר לתיאור הצבא הבבלי, כיבושיו ועוצמתו, ואז (א', י"ב - י"ז) הוא שואל מדוע מצליחים הבבלים ואלוהים לא מתערב: "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?!" (א', י"ג).

בתחילת פרק ב' מתאר הנביא את תשובת ה' לשאלותיו: "וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: 'כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ" (שם, ב'). ה' מספר לחבקוק שבסופו של דבר (גם "אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ כִּי-בֹא יָבֹא" (שם, ג')) ינצח הצדק, "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (שם, ד'). הכשדים, שבעבר כבשו את העולם ושלטו בו, יהיו למשל ומליצה בפי הגויים שנכבשו. כאן מתחיל הנביא בתיאור משלי הלעג של הגויים, הנאמרים בצורת שירת-אבל אירונית בת חמישה בתים, שכל בית בה מתחיל במילת הקריאה 'הוֹי'. הבתים הראשונים עוסקים ברשעים שייענשו, כאשר דבריו מכוונים לכשדים שנהגו ברוע ורשעות כלפי העמים שכבשו. הבית האחרון (וגם הפסוק האחרון של הבית הרביעי, י"ח, שנראה כאילו איננו נמצא במקומו הטבעי, שנמצא לאחר פסוק י"ט) לועג לעבודת האלילים: "הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם! הוּא יוֹרֶה?! הִנֵּה-הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" (שם, י"ט).

פרק ג' (מזמור חבקוק או תפילת חבקוק) הוא מזמור הדומה מאוד במבנהו, תוכנו וצורתו למזמור תהילים, ונפתח בכותרת: "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת". השימוש במילה 'סֶלָה' שלוש פעמים במזמור מחזק את הקשר למזמורי התהילים, בהם מופיעה מילה זו פעמים רבות; מזמור זה הוא המקום היחיד בתנ"ך מחוץ לספר תהילים שבו מופיעה המילה.

למזמור ארבעה חלקים:

  • פרולוג - פסוקים א-ב
  • חלק ראשון - פסוקים ג-ז
  • חלק שני - פסוקים ח-טו
  • אפילוג - פסוקים טז-יט

חלקו הראשון הוא תיאור של עוצמת ה': מתואר כי אלוהים בא מדרום (תימן) ומלווים אותו שני בני לוויה (דבר ורשף) "לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו; עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם" (ג', ה' - ו'), ובחלקו השני נקמתו בגויים הרשעים: "בְּזַעַם תִּצְעַד-אָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם... מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה" (שם, י"ב - י"ג).

באפילוג מתואר מצב של בצורת: "כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל. גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים" (שם, י"ז). חלק מהפרשנים מניחים כי מדובר בארבה (הוא "עַם יְגוּדֶנּוּ" המוזכר בפסוק הקודם) שגרם לבצורת, אולם לא ניתן לקבוע בוודאות.

מיקום בתנ"ך וחלוקה

ספר חבקוק הוא הספר השמיני מתוך שנים עשר בקובץ תרי עשר שבנביאים. הוא מורכב מחמישים ושישה פסוקים, שחולקו לשלושה פרקים. בחלוקה היהודית של התנ"ך לסדרים, מהווה הספר את הסדר הי"ג של התרי עשר, וזה מחולק לתשע פרשיות, שש פתוחות ושלוש סתומות. מבחינה תוכנית (ראו לעיל) מחולק הספר לשלושה חלקים עיקריים: שאלתו-זעקתו של חבקוק כלפי שמים (פרק א'), תשובת ה' (פרק ב'), ומזמור תהילה, הודיה ושבח לה' (פרק ג').

זמנו של הספר

בספר עצמו לא נמסר לנו שמו של המלך שבחייו התנבא חבקוק, ועובדה זו נותנת פתח לדעות רבות בנושא. בית האחיזה העיקרי הנמצא בידינו הוא הזכרת הכשדים בספר (א', ו') ותיאור צבאם באופן חי וציורי – "וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ - יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל... הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ" (א', ח' - י') – אך דבר זה, מסתבר, לא נותן בידינו את האפשרות לקבוע במדויק את זמנו של חבקוק. לשונו של הספר מצביעה על זמן יחסית קדום, אך לא ניתן לקבוע על פיה הערכה בדיוק סביר של התקופה.

  • לדעתם של רבים מן החוקרים, חי חבקוק בימים בהם נזדמן לאנשי יהודה לחזות במו עיניהם בעוצמתם הצבאית של הבבלים. דבר זה אירע שנים מספר לאחר קרב כרכמיש (605 לפנה"ס), שבו הביס צבא הבבלים את צבא אשור המתפוררת ויצא למסע "לְמֶרְחֲבֵי-אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא-לוֹ" (א', ו'). אין בידינו מידע מדויק לגבי הרגע שבו נכנסו הבבלים (כצבא כובש) ליהודה, אך דבר זה אירע שנים מועטות לאחר 605 לפנה"ס – ואם כך, אליבא דאותם חוקרים, זהו זמנו של חבקוק. באותן שנים מלך ביהודה המלך יהויקים.
  • חלק מן החוקרים סבורים, כי חבקוק נתנבא בימי יאשיהו המלך – לפני קרב כרכמיש דווקא – וזאת מכמה טעמים: ראשית, עלייתם של הבבלים מתוארת בספר כאירוע יוצא מגדר הרגיל ובלתי ייאמן: "רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ – וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר" (א', ה'). לאחר קרב כרכמיש אפשר היה להבין שמנצחי האשורים יהפכו לאימפריה, ויצאו למסעות כיבוש. שנית, נראה שבזמן חבקוק ממלכת יהודה לא הייתה תחת עולם של כובשים כלשהם – לא ניכר הדו של כיבוש זר בספר, והתלונות על כיבוש בבלי לא מקבלות עוצמה רבה אם באותו זמן הייתה יהודה כבושה כבר. שלישית, מדברי חבקוק ניתן להסיק שעליית הכשדים איננה רחוקה כל כך, כאשר הוא מבטיח לאנשי דורו "כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם" (א', ה'). מכל הטעמים הללו חייב היה חבקוק, לדעת אותם חוקרים, להתנבא זמן קצר לפני הגעת הכשדים ליהודה, ובזמן שהיא משוחררת מעול זרים. דבר זה התרחש בסוף ימי יאשיהו, כאשר השליטה האשורית הייתה חלשה או בלתי מורגשת, ומצרים (שהשתלטה על יהודה לפרק זמן קצר ומיד אחריה באו הבבלים) טרם הספיקה למלא את ה"וואקום השלטוני". אם כך, קל להבין את מרירותו של חבקוק בשאלת 'צדיק ורע לו': בימי יאשיהו הייתה עלייה רוחנית גדולה ביהודה, וחבקוק הצטער והתמרמר מאוד על כך שזה לא יעזור לאנשי יהודה לחיות את חייהם בשלווה.
אין תימה בכך שחבקוק נתנבא על הבבלים בטרם עלייתם: ישעיהו הנביא עשה זאת בימי המלך חזקיהו, עשרות רבות של שנים קודם לכן. כמו כן, גם בתקופה זו נחלו הבבלים ניצחונות גדולים במרידתם באשור (ניצחונותיו של נבופלאסר הבבלי קדמו לקרב כרכמיש ולייסוד ממלכת בבל, וייתכן ששמעם הגיע לאוזניהם של אנשי יהודה ובהם חבקוק).
  • חז"ל הניחו (סדר עולם רבה, פרק כ') שחבקוק נתנבא בימי מנשה המלך, "ומפני שלא היה מלך כשר לא נקראו על שמו". אם הכוונה לסוף ימיו של מנשה, דעה זו דומה מאוד לדעה הקודמת – לא ידוע מתי בדיוק נפסקה שליטתם של האשורים ביהודה למעשה, וסביר שחלק מאנשי יהודה של תקופת מנשה הספיקו לראות את כיבושי הבבלים בחייהם. הייתה גם גישה שהובאה בחז"ל, שעל פיה חבקוק הוא בנה של השונמית מתקופת אלישע בן שפט, מה שמאפשר לקבוע את זמנו בתקופתו של אלישע (כנראה בימי יהוא).
  • דעה נוספת טוענת, שחבקוק כלל לא מדבר על הכשדים, אלא זוהי טעות סופרים והכוונה ל"כתיים" – ואם כך כל הספר מתייחס אל מסעו של אלכסנדר מוקדון, ולכן חבקוק שייך לחלק ההלניסטי של תקופת בית שני. דעה זו הועלתה על ידי החוקר דוהם (Duhm), שחי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, והלכו בדרכו חוקרים רבים. לאחר זמן מה נזנחה דעה זו, וכיום כמעט ואין מי שמחזיק בה. שנים לאחר שהועלתה סברה זו נמצא פשר חבקוק בין מגילות ים המלח, שדרשה את נבואות חבקוק על ה"כתאים" – אולם שם הכוונה לרומאים ולא לאלכסנדר.

סגנון

סגנונו של חבקוק הוא ארכאי אף לתקופתו, ורבים בו הביטויים העתיקים והשימוש בשיטות פיוטיות עתיקות. כפי שהוא משתקף בספר, הסגנון מתאפיין בכמה מוטיבים בולטים, ובהם:

  • גוף ראשון – הספר כתוב כולו בלשון מדבר. הדבר מתבטא לא רק בכך שהנבואות עצמן כתובות בגוף ראשון (למעט הכותרת לספר והכותרת למזמור בפרק ג'), אלא גם בכך שחבקוק מספר לנו על פעולותיו בין נבואה לנבואה: "עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל-תּוֹכַחְתִּי" (ב', א'). כמו כן באות תחושותיו של הנביא בספר בבהירות: "שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי, לְקוֹל צָלְלוּ שְׂפָתַי, יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז" (ג', ט"ז).
  • לשון ציורית – לשונו של חבקוק גבוהה וציורית. תיאוריו (במיוחד תיאורי הצבא הכשדי בפרק א' וכוחו של ה' בפרק ג') נותנים לקורא הרגשה כאילו רואה הוא את הדברים בעיניו:

"וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה; לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם – הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (ג', ד' - ו').

  • יש בספר מקבילות לספרי תנ"ך אחרים. למשל:
חבקוק ספרים אחרים מיקום
"כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת-כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל-יָם" (ב', י"ד) "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" ישעיהו י"א, ט'
"וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי-רִיק יִעָפוּ" (ב', י"ג) "וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי-אֵשׁ וְיָעֵפוּ" ירמיהו נ"א, נ"ח
"כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים; כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל" (ג', י"ז) "הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה; רִמּוֹן גַּם-תָּמָר וְתַפּוּחַ, כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ" ספר יואל, פרק א', פסוק י"ב
"אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר-פָּארָן סֶלָה" (ג', ג') "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ" דברים ל"ג, ב'

בנוסף, ישנן גם הקבלות למקורות חוץ מקראיים. בשירת אוגרית (AB III) יש תיאור לאויב מוכה, הדומה לתיאור בחבקוק ג', י"ג: "מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה".

  • בספר ישנם דימויים רבים, בהם האנשה:
    • "כִּי-אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (ב', י"א)
  • הגשמות לרוב (בעיקר במזמור):
    • "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (ג', ט"ו), "כִּי תִרְכַּב עַל-סוּסֶיךָ, מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה" (ג', ח')
  • רבים בספר גם דימויים רגילים:
    • "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (ג', י"ט)
    • "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם" (א', י"ד)
  • שימוש בלעג:
    • "הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם... הִנֵּה-הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" (ב', י"ט)
  • כרוב הנביאים, גם חבקוק השתמש במשקל, בדרך כלל קצר (אם כי לא בצורה קיצונית):
    • "הֲלוֹא פֶתַע / יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ / וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ" (ב', ז')
    • "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ / רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם / וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד / שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם / הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (ג', ו')
  • ויש גם ארוך:
    • "אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ / וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע / וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם / וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל-הָעַמִּים" (ב', ה')
  • שימוש בביטוי או מילה פעמים רבות בסמיכות. כך, חוזרת המילה "הוֹי" 5 פעמים בקטע ב', ו' - י"ט, והמילה "חָמָס" מופיעה 6 פעמים לאורך הספר. אפשר לראות דוגמאות לכך גם בפסוקים עצמם:
    • "...עַל-כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל; עַל-כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ - כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה; הַעַל כֵּן, יָרִיק חֶרְמוֹ, וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל?!" (א', ט"ו - י"ז)

גם סוסים ומים (וגם דגים) חוזרים כמה פעמים לאורך הספר בהזדמנויות שונות.

  • שאלות רטוריות – חלקן באות כחלק מזעקת תפילה או התרסה כלפי שמים, וחלקן מתוך לעג לרשעים:
    • "לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט?" (א', ג')
    • "הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ, וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל?" (א', י"ז)
    • "מָה-הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ?" (ב', י"ח)
  • תקבולות, וחזרות רבות על רעיון אחד:
    • "כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח – וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים – כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת – וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל – גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן - וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים" (ג', י"ז).
    • "וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס – וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ – הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק – וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ" (א', י')

בעיית אחדותו של הספר

חלק מחוקרי מקרא סבורים שהספר איננו יצירה אחידה של נביא אחד, אלא מורכב מבסיס שעליו הוטלאו טלאים. מאידך גיסא, רואים מספר חוקרים בספר מעשה כפיו של אדם אחד.

לטענתם של המצדדים באי-אחדותו של ספר, אפשר להסיק מן הבלבול שבין פסקאות הספר (לאחר תיאור הכשדים ונפילתם מגיע שוב תיאור עושק ועיוות הדין, בפרק ב') את ההרכבה של מספר קטעים כתובים שונים (שנעשתה באופנים שונים, על פי שיטתו של כל מבקר). למשל, היה מי שטען כי תיאור הכשדים איננו מקורי, אלא תוספת מאוחרת - והיה גם מי שהסיק מכאן את ההפך: דווקא תיאור הכשדים הוא מעשה ידיו של חבקוק, ואילו תיאורי המשפט המעוות והזעקה הם הרחבות שנעשו בידי אנשים אחרים. היו גם מי שפקפקו בשייכותו של המשא בפרק ג' לחבקוק, למרות הכתובת הבאה בראשו.

בנוסף, היו שהציעו פתרונות אחרים לבעיה זו, שאינם פוסלים את האפשרות שנכתבו בידי חבקוק עצמו. כך, על פי גישה אחת הספר הוא כולו יצירה אחת, אך הסדר הפנימי שובש באופן כלשהו, או שחלקים נוספו מאוחר יותר בידי חבקוק עצמו.

המצדדים באחדות הספר טוענים כי הוא מתאפיין בעקביות לשונית, סגנונית ורעיונית לכל אורכו.

חבקוק במסורת היהודית

CHUKUK01
מבנה הקבר בציון המיוחס במסורת העממית לחבקוק הסמוך ליישוב עתיק חוקוק, 2007
CHUKUK02
קבר חבקוק, בתוך המבנה

בכתבי חז"ל ישנם כמה אזכורים של הנביא חבקוק. למסורות המובאות שם אין ביסוס היסטורי, אך יש בהן כדי ללמד כיצד ראו חז"ל את חבקוק ואת תורתו.

על פי אחד המדרשים (ראו למשל, ספר הזוהר, מ"ד, ב') היה חבקוק בנה של האשה השונמית מתקופת אלישע (ספר מלכים ב', ד'). על פי מסורת זו, השם הייחודי "חבקוק" נובע מחיבוקו של הילד על ידי אלישע הנביא ואמו. מסורת סותרת לזו הובאה בסדר עולם רבה, ועל פיה חי ופעל חבקוק בימי מנשה המלך, מאות שנים לאחר מכן.

תפילת חבקוק מוזכרת בחז"ל כדוגמה לתפילה תובענית (תפילתו של חוני המעגל הושוותה לזו של חבקוק (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג), כזו המשיגה את מטרתה:

ואמר רב אילעא בר יברכיה: 'אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת (רש"י: 'משום עוני') ועוסקין בתורה'

את רעיונו המרכזי של חבקוק סיכמה האמרה התלמודית הבאה:

דרש רבי שמלאי: 'שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה'... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב', ד')

בסיפור החיצוני בל והתנין מוזכר חבקוק כמי שהציל את דניאל – ואם כך הוא בן אותה תקופה. שם גם מצוין שם אביו, יהושע, ומסופר עליו שהוא שייך למשפחת לויים, מה שכבר הזכרנו לעיל.

במסורת של יהדות אתיופיה שמור לחבקוק מקום של כבוד, והוא נזכר פעמים רבות בתפלתם. בקרב יהודי אתיופיה מסורת עתיקת יומין, ולפיה שמו של אביו של חבקוק היה דקר.

קבר חבקוק

קבר המיוחס לחבקוק מצוי בשלושה מקומות בעולם: בשני מקומות בישראל, ובמקום אחד באיראן, בעיירה בשם טוסרקאן (הקרובה לעיר המדאן).

מקומו של ספר חבקוק בנצרות

לספר חבקוק יש מקום מרכזי בתאולוגיה הנוצרית ובמיוחד אצל שאול השליח. אחד הרעיונות המרכזיים בברית החדשה הוא שאין בקיום מצוות התורה כדי להביא ישועה לאדם, אלא האמונה באלוהים היא המצדיקה את האדם בפני האלוהים. הרעיון הזה מתבטא בין היתר בציטוט מספר חבקוק: "צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (פרק ב', פסוק ד'). הפסוק הזה מפורש בברית החדשה בכך שאדם מוצדק על ידי אמונתו ולא על ידי מעשיו. מעשים של קיום מצוות שאינם מגובים באמונה אין בהם ערך. הפסוק מצוטט שלוש פעמים בברית החדשה:

  • "כִּי בָּהּ צִדְקַת הָאֱלֹהִים מִתְגַּלֵּית מִתּוֹךְ אֱמוּנָה לְתַכְלִית אֱמוּנָה, כַּכָּתוּב: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה."" (רומיים 1: 17)
  • "וְגָלוּי וְיָדוּעַ שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא־יִצְדַּק הָאָדָם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי־צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (גלטים 3: 11)
  • "הַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה וְאִם־יִסֹּג אָחוֹר לֹא־רָצְתָה נַפְשִׁי בּוֹ" (עברים 10: 38)

מרטין לותר, מייסד הרפורמציה בנצרות, מספר שקיבל התגלות שמימית מתוך קריאת הפסוק ״צדיק באמונתו יחיה״ כפי שמופיע ברומים 1: 17. הפסוק הביא אצלו להבנה לגביי מהות האמונה באלוהים והכרה שהכנסייה הקתולית מחטיאה את מטרת הנצרות.

"יום ולילה הרהרתי עד שראיתי את הקשר בין צדק אלוהים וההצהרה כי "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה." ואז הבנתי שהצדק של אלוהים הוא הצדקה שלפיו דרך חסד ורחמים בלבד אלוהים מצדיק אותנו דרך האמונה [במשיח]. מיד לאחר מכן הרגשתי את עצמי נולד מחדש ועברתי בדלתות פתוחות לגן עדן. כל כתבי הקודש קיבל משמעות חדש" [3]

פשר חבקוק

באמצע המאה ה-20 התגלו במדבר יהודה מגילות ים המלח, ובהן גם "פשר חבקוק" – חיבור מתקופת בית שני, המהווה מעין מדרש על ספר חבקוק. לפי הפשר, הכשדים הם ה"כתאיים" (או "כתיאים"). על פי חוקרים בני זמננו התכוונו כותבי המגילות לצבא רומא העתיקה. הפשר מספר על "כוהני ירושלים האחרונים" טרם השתלטות הרומאים, ועל המאבק בין "מורה הצדק" לבין "הכהן הרשע", דמויות אשר לא ברור מי הן בוודאות, אם כי הסברה היא שהראשון הוא מנהיג ומייסד הכת שבה התחבר הפשר והשני הוא המנהיג האזרחי של יהודה באותה תקופה, שאליו התנגדה הכת. הפשר רואה ב"מורה הצדק" נביא שהבין את דברי האל לחבקוק טוב יותר מחבקוק עצמו, ומספר על מרדף של הכהן הרשע אחרי מורה הצדק למדבר, על-מנת לכפות עליו לציין את יום-כיפור על-פי לוח-שנה אחר. פרטי-מידע אלה מתקשרים לפרטים אחרים הידועים לנו על תקופת בית שני, דוגמת הביקורת של כת מדבר יהודה על הנעשה במקדש כפי שמופיע במגילת מקצת מעשי התורה, והפולמוס על לוח-השנה המופיע בכמה חיבורים במגילות ים המלח וכן בספר היובלים. כאשר הפשר מצטט את השם המפורש של האל מתוך הפסוק המקראי, השם מופיע בכתב העברי הקדום, ואילו בחלקי הפירוש, השם המפורש מוחלף בתיבה "אל".

ניבים וביטויים שמקורם בספר חבקוק

  • "עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד" פרק ב', פסוק ג' - ביטוי לדבר שמקווים לו אך יש לחכות הרבה זמן על להתממשותו.
  • "גם אם יתמהמה בוא יבוא" - מקור: ״"אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר" (ספר חבקוק, פרק ב', פסוק ג') - הוא יגיע בוודאות, גם אם יאחר. מצוטט ומופיע אצל הרמב״ם: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם" (הרמב"ם, י״ג עיקרים).
  • "איש באמונתו יחיה"[4] - מקור: "צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (ספר חבקוק, פרק ב', פסוק ד') - ביטוי נפוץ בעברית מודרנית שמשמעו כי לכל אדם הזכות לחיות את חייו על פי ראות עיניו, השקפתו ואמונותיו. הביטוי המקורי בעל משמעות הפוכה כמעט: מי שמאמין בה׳ הוא הצדיק, ובזכות אמונתו, יחיה.
  • "אֶבֶן, מִקִּיר תִּזְעָק" (פרק ב', פסוק י"א)[5] - ביטוי לעוול שנעשה והוא זועק לשמים.

לקריאה נוספת

על ספר חבקוק

על פשר חבקוק

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ספר הזוהר, חלק ב', דף מ"ד, עמוד ב'
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק ד', פסוק ט"ז
  3. ^ Roland H. Bainton, Here I Stand: A Life of Martin Luther, Nashville Tennessee:ABINGDON-COKESBURY PRESS, עמ' 65
  4. ^ פרשת משפטים | איש באמונתו יחיה / הרב עדו רוזנטל (תשס"ט), www.bneidavid.org
  5. ^ אבן מקיר תזעק - ויקימילון, he.wiktionary.org
אגם פטרישה (אלברטה)

אגם פטרישה (באנגלית: Patricia Lake) הוא אגם בשטח הפארק הלאומי ג'ספר, בפרובינציית אלברטה שבקנדה. האגם ממוקם ליד העיירה ג'ספר, ונקרא על שם הנסיכה פטרישה מקונוט, נכדתה של המלכה ויקטוריה.

אלון מעוננים

אֵלוֹן מְעוֹנְנִים, אתר מקראי בו ממוקם עץ אלון מקודש, הנמצא ליד העיר שכם. מיקומו של האתר נזכר בספר שופטים, פרק ט', פסוק ל"ז, בסיפור אבימלך בן גדעון.

בוולגטה מופיע כ- PER VIAM QUAE RESPICIT QUERCUM ובתרגום לעברית: "הדרך הנשקפת אל האלון". תרגום יונתן תרגם "מישר מעונניא" ובעברית: "מישור המעוננים". גם רש"י בעקבות תרגום יונתן מפרש: "אלון מעוננים - (תרגום) מישר מעוננים".

השם אלון התפרש גם כעץ אלון שמקום בו צמח היה למרכז פולחני ניחוש. עצים אשר שימשו כמקום מרכזי בו קיבלו הכוונה מהאלים, היה ידוע במרחבי המזרח הקדום.

בדרך כלל שמות בהם מופיע השם אלון היו מורה שם זה על מקום פולחן, עוד מימי התקופה הכנענית. במקרא מוזכרים גם אלון מורה, אלון מוצב, אלון תבור, אלון בכות. כל אלה נזכרים בתנ"ך באירועים הקשורים בפולחן. יש הסוברים כי האלה הנזכרת בספר יהושע, כ"ד היא אלון מורה, הנזכר בספר בראשית, י"ב, ואלון מצב ואלון מעוננים הנזכרים בשופטים, ט'.

אנשי שכם הנמנים עם אנשי הצפון יחסו לעצים קדושה. בתנ"ך מופיעים אזכורים לכך שתופעת הפולחן בקרבת עצים הייתה נפוצה: "וַיִּבְנוּ גַם-הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.".

אלון מעוננים וכמוהו גם האתר המקראי, אלון מורה, המופיע בין היתר בתיאור טקס הברכה והקללה, שהתרחש בשעם עם הכניסה לארץ כנען, משמעות המילה מורה הוא אוראקל לפיכך משמעותם דומה. בספר חבקוק, ב', י"ח נאמר "מַסֵּכָה, וּמוֹרֶה שָּׁקֶר". זו גם משמעות המילה מְעוֹנְנִים בתנ"ך: "לֹא-יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף."

בחיי בן אשר

רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה (ה'ט"ו, 1255 - בסביבות ה'ק', 1340), היה פרשן מקרא מוערך ומקובל מחוג מקובלי גירונה. נמנה עם משפחת הרבנים חלואה וחי בסראגוסה שבספרד.

הברית הישנה

הברית הישנה הוא כינוי נוצרי לחלק הראשון של כתבי הקודש הנוצריים. חלק זה כולל את כל ספרי התנ"ך (אם כי בסדר מעט שונה מהמקובל אצל היהודים), ובכנסיות הקתולית והאורתודוקסיות גם חלק מהספרים החיצוניים. מבחר הספרים וסדרם בברית הישנה מתבסס במידה רבה על תרגום השבעים.

הכינוי "הברית הישנה" מבוסס על התפיסה הנוצרית שעל-פיה הברית בין הבתרים שאלוהים כרת עם אברהם שלמה וממשיכה ב"ברית חדשה" המתגלמת בישו, ובה עוסקים ספרי "הברית החדשה". הנצרות רואה ב"ברית הישנה" מבוא ל"ברית החדשה", והם מוצאים בספרי "הברית הישנה" בשורות ונבואות על בואו הצפוי של המשיח, שרובן מוכרות גם על ידי הרבנים היהודים כנבואות על המשיח אך הם לא מפרשים אותן באותה צורה (ראו: פרה פיגורציה). הראשון שידוע שהשתמש במונח "ברית ישנה" היה הבישוף מליטון מסרדיס במאה השנייה.

ישנם הבדלים גם בתוכן של פסוקים בחלק מהספרים, בעיקר בנביאים האחרונים.

ישנם הבדלים בין סידור הספרים בברית הישנה בין עדות נוצריות שונות. אחד ההבדלים העיקריים הוא ההתייחסות לספרים החיצוניים. בעוד הקתולים והאורתודוקסים משלבים את הספרים החיצוניים בין ספרי התנ"ך בלא הבחנה ביניהם, הפרוטסטנטים נוהגים לכלול אותם בקובץ נפרד המכונה "אפוקריפה" (גניזה).

לכתבי הקודש הנוצריים אין כיום שפה רשמית, וכל נוצרי רשאי לקרוא אותם בתרגום לשפתו. בעבר, כתגובה לרפורמציה, נהגו הקתולים לראות בתרגום הוולגטה של הירונימוס לשפה הלטינית נוסח רשמי של כתבי הקודש. הירונימוס תרגם את "הברית הישנה" מן השפות המקוריות: עברית, ארמית ויוונית (בהתאם לשפת הספר המקורי). יש גם נוסחים נוצריים של "הברית הישנה" המבוססים על תרגום השבעים. לנוסחים הנוצריים של "הברית הישנה" יש חשיבות רבה בחקר המקרא, ובפרט בחקר הספרים החיצוניים, שרובם צונזרו במסורת הרבנית ולא נכללו בתנ"ך.

להלן רשימת ספרי הברית הישנה על-פי הסדר הקתולי. הספרים המסומנים בכוכבית הם מהספרים החיצוניים. בסוגריים מופיע שם הספר בלטינית, ופירושו (שמות הספרים בלטינית מתבססים בדרך-כלל על שמות הספרים בתרגום השבעים).

בראשית (Genesis - מיוונית: "בריאה")

שמות (Exodus - מיוונית: "יציאה" - יציאת מצרים)

ויקרא (Leviticus - ספר הלוויים)

במדבר (Numeri - "מניין", "ספירה")

דברים (Deuteronomium - משנה תורה)

יהושע (Iosue)

שופטים (Iudicum)

רות (Ruth)

שמואל א' (I Samuelis)

שמואל ב' (II Samuelis)

מלכים א' (I Regum)

מלכים ב' (II Regum)

דברי הימים א' (I Paralipomenon, כיום מקובל יותר השם: I Chronicles)

דברי הימים ב' (II Paralipomenon / II Chronicles)

עזרא (Esdrae)

נחמיה (Nehemiae)

טוביה* (Tobiae)

יהודית* (Iudith)

אסתר, כולל פרקים גנוזים (Esther)

חשמונאים א'* (I Machabaeorum)

חשמונאים ב'* (II Machabaeorum)

איוב (Iob)

תהילים (Psalmi - "מזמורים")

משלי (Proverbia - "משלים", "פתגמים")

קהלת (Ecclesiastes - "המקהיל", "המרצה")

שיר השירים (Canticum Canticorum או: Canticum Solomonis - שירי שלמה)

חכמת שלמה* (Sapientia או: Sapientia Salomonis)

משלי בן-סירא* (Ecclesiasticus או: Sirach)

ישעיהו (Isaias)

ירמיהו (Ieremias)

איכה (Lamentationes - קינות)

ברוך* (Baruch)

יחזקאל (Ezechiel)

דניאל, כולל פרקים גנוזים (Daniel)

הושע (Osee)

יואל (Ioel)

עמוס (Amos)

עובדיה (Abdias)

יונה (Ionas)

מיכה (Michaeas)

נחום (Nahum)

חבקוק (Habacuc)

חגי (Aggaeus)

צפניה (Sophonias)

זכריה (Zacharias)

מלאכי (Malachias)

נחום

נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי הוא נביא מתקופת התנ"ך. הספר המתאר את קורותיו הוא השביעי בתרי עשר, וממוקם בין ספר מיכה לבין ספר חבקוק. הוא מנבא את חורבן נינוה ומצטיין בתיאורים בהירים ומלאי חיים של מושאי נבואתו.

סנטה מריה דל פופולו

בזיליקת סנטה מריה דל פופולו (איטלקית Basilica di Santa Maria del Popolo) היא בזיליקה אוגוסטינית ברומא, השוכנת בחלקה הצפוני של פיאצה דל פופולו, בין שער פלאמיניה, שהוא אחד השערים בחומת אורליאנוס, לבין פארק פינקיו.

משמעות שמה של הכנסייה הוא "מרים הקדושה של העם", אך משמעותה המקורית של המילה "פופולו" הייתה "עצי צפצפה". פיאצה דל פופולו קרויה על שם הכנסייה.

האפיפיור פסקליס השני בנה במקום קפלה בשנת 1099. בשנת 1227, בתקופת גרגוריוס התשיעי, הפכה הקפלה לכנסייה וניתנה למסדר האוגוסטיני במחצית הראשונה של המאה ה-13. בשנים 1472-1477 עברה הכנסייה שיפוץ, ובשנים 1655-60 עיצב ברניני את חזיתה בסגנון הבארוק, לפי בקשת האפיפיור אלכסנדר השביעי.

בכנסייה אחת עשרה קאפלות. הבולטות שבהן הן קאפלת צ'רסי, ובה יצירות של קאראווג'ו ( "צליבת פטרוס הקדוש", ו"ההתגלות בדרך לדמשק") ושל אניבאלה קאראצ'י, וקאפלת קיגי, שעוצבה בידי רפאל, ובה פסלו של ברניני "חבקוק והמלאך". בקאפלת קיגי קבורים כמה מבני משפחת הבנקאים קיגי (בהם אגוסטינו קיגי).

הכיפה מעוטרת בפסיפס "בריאת העולם" מעשה ידי רפאל.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

עין חוקוק

עין חוּקוֹק נקרא גם עין חבקוק ועין יאקוק, הוא מעיין הנובע בגליל התחתון צפונית-מערבית לקיבוץ חוקוק, ליד כביש 65 במקום מפגשו עם תעלת המוביל הארצי. לא רחוק משם נמצא קבר חבקוק.

המעיין שימש בתקופות קדומות את היישוב העתיק חוקוק, יישוב מימי בית שני המשנה והתלמוד, ששכן מדרומו. בתקופה העות'מאנית, ישב על חלק משרידי היישוב העתיק הכפר הערבי יאקוק, ששימר את שמו. המעיין שימש את תושבי הכפר. בתקופת המנדט הבריטי נבנה במקום מבנה בטון מאבני בזלת מסותתות, בגודל כ-2.5 על 2.5 מטר, שכלא את מי המעיין ויצר בריכה בעומק כחצי מטר מתחת לפני השטח. מדרגות מובילות לתוך הבריכה. בצמוד למבנה האבן משמאלו בריכה קטנה נוספת. במעלה הר חבקוק, קצת מעל בית המעין, נמצא בור מים שבתוכו מתחילה הנביעה. עומק הבור כשלושה מטרים ובתוכו תעלה ובריכה נוספת. במשך השנים נשבר מבנה הבטון בחלקו.

בתקופה שבית המעיין שימש את תושבי כפר יאקוק, היה בנוי מעל מבנה האבן מבנה מעץ. בחזית המבנה נצבה שורה של שקתות.מסביב למעיין נמצאת חורשה גדולה וסבוכה של עצי שיזף מצוי גדולים. עצי השיזף צמודים זה לזה ויוצרים מתחתם משטח גדול מוצל.

פייקריט

פייקריט (באנגלית: Pykrete) הוא חומר אשר 14% ממשקלו נסורת עץ ו-86% ממשקלו מים, מעורבבים ומוקפאים.

הפייקריט הומצא בשנת 1942 על ידי ממציא אנגלי, ג'פרי פייק (Geoffrey Pyke).

לחומר זה כוח עצום ויכולת לעמוד בלחץ גבוה של עד 21 מגה-פסקל (21 מיליון קילוגרם כוח למטר מרובע). כך למשל אינץ' אחד מחומר זה יכול להחזיק מכונית ממוצעת עליו.

דרך נוספת להכנת פייקריט היא באמצעות שבבי עץ במקום נסורת, בדרך כלל בתערובת של 50%-50% עם מים.

כיום אין לפייקריט שימושים רבים. הוא הומצא במלחמת העולם השנייה והיה אמור לשמש בפרויקט חבקוק, בבניית נושאת מטוסים ענקית וקלה שתוכל לשאת עליה עד 600 מטוסים. לבסוף הפרויקט לא יצא אל הפועל בשל עלותו הגבוהה, שנאמדה בכ-70 מיליון דולר ובגלל שנושאת המטוסים הומצאה מלכתחילה בשל מחסור בפלדה, אולם בפועל היה צורך להשתמש ביותר פלדה כדי לבנות את מקררי הספינה העצומים מאשר הפלדה בנושאת מטוסים.

פרויקט חבקוק

פרויקט חבקוק (באנגלית: Project Habakkuk) היה מיזם בריטי במלחמת העולם השנייה, שמטרתו הייתה הקמתה של נושאת מטוסים שלא ניתן להטביעה.

הפרויקט החל כניסיון לפתור את בעיית הצוללות הגרמניות שהטביעו אוניות בריטיות רבות באוקיינוס האטלנטי. האמצעי הטוב ביותר נגד הצוללות היו מטוסים, אלא שהמרחק הגדול בין ארצות הברית לבריטניה מנע אפשרות של סיורים בלתי פוסקים לאורך כל הנתיב הימי שביניהן. הפתרון המתבקש היה לבנות נושאות מטוסים שיפטרלו לאורך הנתיב, אלא שכמויות הפלדה והאלומיניום, הנדרשים בכמויות גדולות לבניית נושאת מטוסים, היו אז בצמצום ונדרשו למטרות אחרות. מלבד זאת נושאת המטוסים עצמה הייתה בסכנה של התקפה של צוללות.

ביוני 1942 העלה ג'פרי פייק (Geoffrey Pike), ממציא יהודי אקסצנטרי, הצעה לפתרון הבעיה. פייק, אז יועץ מדעי במטה מבצעים משולבים - יחידה צבאית בריטית שתפקידה העיקרי היה לארגן פעולות קומנדו באירופה הכבושה ולתכנן נחיתות אמפיביות, הציע להכין משטח נחיתה גדול מקרח באמצע הדרך, שעליו יוכלו המטוסים לנחות, לתדלק ולהמריא שוב. למשטח קרח היה היתרון שלא ניתן להטביעו בהיותו קל מהמים, אבל הבעיה הייתה שקרח הוא חומר שברירי והוא מתנפץ לרסיסים כשהוא נפגע בהפצצה. על מנת ליישם את הרעיון היה צריך למצוא דרך לחזק את הקרח. את הפתרון לבעיה זו סיפק הרמן מארק, כימאי וקריסטלוגרף אוסטרי ממוצא יהודי שלימד באוניברסיטת וינה ונמלט לקנדה כשהנאצים סיפחו את אוסטריה, ולאחר שנתיים עבר לארצות הברית על מנת ללמד במכון הפוליטכני של ברוקלין. על פי בקשתו של ג'ון דזמונד ברנל, היועץ המדעי הראשי של "מבצעים משולבים" שהכיר את מארק לפני המלחמה, נפגש מארק עם פייק, ששהה אז בארצות הברית. פייק סיפר לו על הרעיון ועל הבעיה, ומארק הציע להוסיף נסורת בכמות קטנה (כארבעה אחוז מהתערובת) לקרח. בעת ששהה בקנדה עבד מארק במשך שנתיים בתעשיית העץ, ועל פי ניסיונו תערובת הקרח והנסורת הייתה חזקה בהרבה מקרח נקי, והיא גם נמסה לאט יותר.

פייק כתב לסגן אדמירל לואי מאונטבטן, מפקד יחידת "מבצעים משולבים", תזכיר ארוך ובו העלה את רעיון משטח הנחיתה. מאונטבטן, שמעמדו התערער מאוד בעקבות כישלון הפשיטה על דייפ, מבצע קומנדו שאורגן על ידי מבצעים משולבים שהתרחש זמן קצר קודם לכן, החליט שפרויקט חבקוק יכול לקדם את מעמדו ואישר להתחיל בפרויקט. באוקטובר 1942 הוטלה בדיקת תכונות התערובת על מקס פרוץ, קריסטלוגרף אוסטרי ממוצא יהודי. פרוץ, שעבד לפני המלחמה במעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג' בהדרכתו של ויליאם לורנס בראג, נאסר בתחילת המלחמה והוגלה לקנדה בשל היותו נתין אוסטרי. במרץ 1941 השתכנעו השלטונות הבריטים באיוולת של הגלייתו ואישרו לו לחזור לקיימברידג', שם גויס לפרויקט חבקוק. הצוות שלו אימת את תכונות החומר כפי שתיאר אותם מרק וכינה אותו פייקריט (Pykrete), על שם בעל רעיון הפרויקט. באמצעות ניסיונות שונים גילה הצוות שהתערובת בעלת החוזק הגדול ביותר מורכבת מ-14% נסורת ו-86% מים.

שם הפרויקט - "חבקוק", על שם הנביא חבקוק, הוצע על ידי פייק בהשראת הפסוק:

וינסטון צ'רצ'יל התלהב מהשלכות הפרויקט והורה לסייע לצוות של מאונטבטן בפרויקט. על ברנל הוטל לבצע את המחקר והפיתוח של פרויקט חבקוק. ברנל תמך בפרויקט ותבע ראשית לבצע ניסוי ייצור בקנה מידה מלא של הספינה בקנדה, שהייתה מקור טבעי הן לקרח והן לעץ. מטרת הניסוי הייתה לגלות את הבעיות בטרם ייגשו לבניית הספינה הראשונה, שכן לאיש לא היה עדיין ניסיון עם בנייה בקרח בקנה מידה גדול. צוות פרויקט חבקוק נפגש לראשונה ב-7 בינואר 1943 וכלל את פייק, ברנל, מאונטבטן ופרדריק לינדמן. בעקבות הפגישה העלה ברנל בכתב את ההצעה ובה הניח כי אם יבוצע הניסוי כפי שהציע, ניתן יהיה להשיק את ספינת הקרח הראשונה ב-1944.

ב-28 בפברואר 1943 הגיע ברנל לניו יורק, שם נפגש עם פייק והשניים המריאו לקנדה על מנת לחזות בניסיונות השונים שעשו הקנדים בבניית מודלים מפייקריט ובבדיקת עמידותם לירי. דגם ניסיוני של הספינה, שגודלו 18 על 9 מטרים, נוסה באגם לואיז ובאגם פטרישה באלברטה, קנדה.

בהדרגה התברר כי חיסרון רציני מאוד בתוכנית הוא נטייתו של הקרח (גם כשהוא מעורב בנסורת) לזרום באיטיות תחת לחץ כפי שקורה בקרחונים. היה צריך להגדיל מאוד את החיזוקים במוטות פלדה ולהוסיף שכבת בידוד על מנת למנוע מהקרח להתחמם. המחיר של נושאת המטוסים מפייקריט החל לטפס הרבה מעבר להערכה הראשונית. אף על פי שברנל ופייק ניסו להפעיל לחץ על הקנדים לזרז את הקמת המודל הראשוני, על מנת לקבל החלטה סופית לגבי ישימות הפרויקט עבדו הקנדים בצורה זהירה ואיטית. במאי 1943 כבר היה חם מדי לבניית דגם ראשוני מקרח ולא היה טעם בהמשך הניסויים. במצב עניינים זה הגיעו ברנל ופייק למסקנה שספינת חבקוק מבצעית ראשונה לא תהיה מוכנה ב-1944.

בתחילת קיץ 1943 המשיכו מהנדסים וארכיטקטים ימיים לעבוד על הפרויקט עם ברנל ופרוץ. הדרישות מכלי השיט הפכו יותר ויותר תובעניות. לספינה הייתה אמורה להיות יכולת שיט למרחק של 11,000 קילומטרים בין תדלוק לתדלוק, והיא הייתה אמורה לעמוד בפני הגלים הגדולים ביותר שנמדדו אי פעם. האדמירליות דרשה שהספינה תהיה חסינה בפני טורפדו מה שחייב שעובי הדופן יהיה לפחות 12 מטרים. גם לחיל האוויר המלכותי היו דרישות משלו. חיל האוויר דרש שגם המפציצים הכבדים ביותר יוכלו להמריא מהספינה מה שחייב שאורך הספינה יהיה לפחות 600 מטרים. גם נושא היגוי הספינה יצר בעיות. בתחילה תוכנן שהיגוי הספינה יבוצע על ידי שליטה על מהירות המנועים שמשני צדי הספינה, אבל חיל הים המלכותי החליט שהגה כיוון הוא הכרחי. עם זאת, הבעיה של הרכבה ושליטה על הגה כיוון שגובהו 30 מטרים לא נפתרה מעולם.

אורך נושאת המטוסים המתוכננת היה 600 מטרים, ומשקלה היה אמור להיות 2,000,000 טון. נושאת המטוסים הייתה אמורה להיבנות מ-280,000 לבני קרח. מתקן קירור בלב הספינה היה אמור למנוע ממנה להימס בשמש. הפרויקט תוכנן לעלות 70 מיליון דולר, ולהשלמתו נדרשה עבודתם של 8,000 עובדים במשך כ-8 חודשים.

בשל השוקע (עומקה של הספינה מפני הים ועד לתחתיתה של הספינה) של נושאת המטוסים היא לא הייתה אמורה להיות מסוגלת להיכנס למרבית הנמלים. המהירות הצפויה של הספינה הייתה אמורה להיות 10 קשרים (18 קמ"ש), והיא הייתה אמורה להיות מונעת על ידי 26 מנועים חשמליים. החימוש המתוכנן של הספינה היה אמור להיות 40 תותחים דו-קניים, והיה אמור להיות עליה מקום ל-150 מטוסי הפצצה.

באוגוסט 1943 הצטרף ברנל, כחלק מהצוות של מאונטבטן, למשלחת לוועידת קוויבק. המשלחת שכללה את וינסטון צ'רצ'יל, חלק מהממשלה הבריטית ואנשי צבא רבים, כולל ראשי המטות, נסעה בספינה קווין מרי מבריטניה לקנדה. במהלך השיט הציג ברנל בפני ראשי הצבא את הרעיונות בדבר פרויקט חבקוק והם החליטו להמשיך את הפרויקט ואף לתת לו עדיפות גבוהה. ביום האחרון של הפגישה הזמין צ'רצ'יל את ברנל להציג בפני נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, את התכונות המיוחדות של הפייקריט.

למרות ההתלהבות הראשונית שהפגינו ראשי המטות מהתכונות הפיזיות של הפייקריט, כפי שהוצגו להם על ידי ברנל, הלכה והתגברה התנגדות בין אנשי הצבא (בייחוד האמריקנים) לפרויקט חבקוק. בדצמבר 1943 הוחלט לסגור את הפרויקט בנימוק של עלות גבוהה וקשיים הנדסיים.

צפניה

ספר צְפַנְיָה הוא הספר התשיעי באוסף ספרי הנבואות תרי עשר שבחלק הנביאים שבתנ"ך, ועל פי כותרתו הוא מורכב מנבואת צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי (בן גדליה בן אמריה בן חזקיה), נביא לה' שפעל בממלכת יהודה בתקופת המלך יאשיהו בסוף המאה ה-7 לפני הספירה.

קבר חבקוק

קברו של חבקוק הנביא הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתו של חבקוק אינו מתואר בתנ"ך, וקיימות מספר מסורות לגביו. בישראל ישנו אתר אחד המזוהה כקבר חבקוק בגליל העליון, והוא הפופולרי והמוסמך יותר. אך מסורות אחרות קובעות את מיקום הקבר באתרים דרומיים יותר בתחום ממלכת יהודה. כמו כן קיימת מסורת על מיקום הקבר באתר באיראן.

ההיסטוריון סוזומנוס מהמאה החמישית טען שאלוהים נגלה לבישוף זבנוס בחלום ומסר לו את מקום הקבורה שנמצא בקֶלַה.

קרח

קרח הוא צורת המוצק של מים. הקרח הוא בעל מבנה גבישי. בלחץ של אטמוספירה אחת, המעבר בין קרח לבין המצב הנוזלי של מים מתרחש בטמפרטורה של 0 מעלות צלזיוס.

רשף

רשף הוא אל כנעני הנזכר בכתובות פיניקיות וארמיות, בכתבים מצריים ובכתבי אוגרית. משמעות שמו היא אש, ניצוץ, שלהבת.

רשף נחשב בקרב הכנענים כאלוהי הדבר, אחד מכינויו בכתבים האוגריים הוא "רשף בעל החץ". ובכתובות פיניקיות מאידליון הוא מזוהה עם אפולו היווני. במקומות אחרים הוא מזוהה עם נרגל הבבלי, ואפולו ונרגל ידועים כמביאי מגפת הדבר. יתרה מזאת, אפולו מתואר במיתולוגיה היוונית כאל היורה חיצי דבר כפי שרשף מתואר בשירה האוגריתית. שרידי העיר היוונית העתיקה אפולוניה שמצפון לתל אביב, נמצאים על שרידי עיר קדומה בשם ארשוף (ארסוף בפי הערביים) הנזכרת בכתובות תגלת-פלאסר השלישי.

הצמד דבר/רשף מופיע מספר פעמים בתנ"ך ונראה ששני השמות זהים.

"לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו" (חבקוק, ג', ה'), וכדברי רד"ק: "רשף כמו דבר, והעניין כפול במילים שונות". הצמד מופיע פעם נוספת בתנ"ך, בתיקון קל של שיכול אותיות:

""וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד [לדבר] בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם, לָרְשָׁפִים" (תהילים, ע"ח, מ"ח). דבר ורשף שבחבקוק ג מופיעים, על פי אחד הפירושים, כיישויות חיות המשרתות את ה' בלכתן לפניו, בעת הופעתו כאל לוחם. רשף שבחבקוק ג' אינו מופיע כאל גדול, אלא רק כישות תלויה באל, נלווית אליו וסרה למרותו. הוא ירד איפוא ממעלתו והפך למלאך התיאופניה.

הופעת שני אלים ההולכים לצידו של אל ראשי, לפניו או אחריו, ידועה מהמיתולוגיה של עמים רבים, כמו בדוגמאות מבבל וכנען. בתיאור הופעתו של אדד, אלוהי הסערה הבבלי, בעלילות גילגמש נאמר עליו, ששני אלים הולכים לפניו, בדומה לתמונה המתוארת בחבקוק. בטקסט אכדי אחר נאמר על מורדוך, בדומה לנאמר על ה' בחבקוק: "(מורדוך) לפניו אנליל, אחריו נרגל". מן הספרות האוגריתית ידוע שלבעל יש שני אלים משרתים והם שליחיו. בכתובת פיניקית מארסלאן טאש נאמר שבעל יצא, וגלען ורבען יצאו כמשרתים לפניו.

שמות חיצוניים לדמויות אנונימיות במקרא

דמויות מקראיות רבות מופיעות במקרא עצמו, ללא ציון שמן. המדרש או מסורות שונות באים לעיתים להשלמת החסר, ומספקים שמות (ואף מידע נוסף) לדמויות חסרות השם. ערך זה מציג שמות מקובלים ומסורתיים לדמויות מקראיות, רובן נשים, שבמקור שמן לא מוזכר.

תהילים

תְּהִלִּים הוא ספר מספרי המקרא, אשר כלול בחלק הכתובים. בתרגום השבעים הספר מכונה Ψαλμοί ובתרגום הוולגטה הלטיני הוא מכונה Psalmi, ומכאן כינויו באנגלית, Psalms. בביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות החוכמה שבברית הישנה.

במסורת היהודית מיוחס הספר בעיקרו לדוד המלך ולאישים נוספים, אולם מספר מזמורים מתוארכים בחקר המקרא לתקופת חורבן בית ראשון ולימי בית שני. בקאנון היהודי מצויים 150 פרקים בספר תהילים, בתרגום השבעים מופיע מזמור נוסף הנמנה כ-151. בשני כתבי יד של הפשיטתא ממשיך הספר בעוד 4 מזמורים נוספים: קנ"ב–קנ"ה. גרסה של מזמור קנ"א נמצאה גם בעותק במגילות קומראן, כמו גם גרסאות של מזמורים קנ"ד וקנ"ה.

תהילים ז'

שִׁגָּיוֹן לְדָוִד, הוא פרק ז' מספר תהילים (פרק ז' גם במספור של תרגום השבעים), ופותח במילים אלה.

המילה "שִׁגָּיוֹן", מופיעה בצורתה זאת בפעם היחידה בכל התנ"ך. בספר חבקוק מופיעה המילה, פעם נוספת, בהטיית רבים - "שִׁגְיֹנֽוֹת" . נדירותה של המילה, הביאה לכך שהתקבלו מספר פירושים אודות משמעותה.

שיגיון הוא כלי נגינה, כמו: "מָחֲלַת" , "הַשְּׁמִינִית" , או "הַגִּתִּית" .

שיגיון לשון מִשְׁגֶּה - שְׁגָגָה.

שיגיון הוא הֶלְחֵם של שתי מילים: הִגָּיוֹן + שִׁגָּעוֹן.

תהילים צ"ג

ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ הוא שיר של יום שישי, פרק צ"ג מספר תהילים (פרק צ"ד במספור של תרגום השבעים), ופותח במילים אלה. הפרק הוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

מדרש רבה לפרשת בשלח קושר את מזמור צ"ג לשירת הים, ובכך מסביר את הסיבה להמלכת הקב"ה, שמצוינת בתחילת המזמור:

הסבר: קיימות דרגות במלוכה, והמלך שדרגתו פחותה, עומד בפני המלך הבכיר היושב על כסאו. בזמן הבריאה, הקב"ה, כביכול עמד, שנאמר: "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ", אך בזמן שנאמרה שירת "אָז יָשִׁיר", וכל בני האדם, הכירו בגדולתו, מלכותו של הקב"ה כביכול השתדרגה שנאמר: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז". ממתי נכון כסאך? מ"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה".

תרי עשר

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד).

ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

תרי עשר הנביאים
הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחום • חבקוק • צפניהחגיזכריהמלאכי
ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחום • חבקוק • חגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.