חבורת עבדת

חבורת עבדת היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל שהוגדרה באזור עבדת על ידי עזרא זילברמן בשנת 1989. החבורה מכונה בעבודות קודמות על ידי זלצמן, (1964) וגולני, (1961) "הקבוצה הגירית" או"הקבוצה האאוקנית".[1]

הסלעים המרכיבים את חבורת עבדת הם: גיר וקירטון. הסלעים משתנים, הן בחתך אנכי והן במרחב, מגיר קשה עד גיר קירטוני ועד לקירטון. גיל החבורה הוא אאוקן.

חבורת עבדת מונחת על חבורת הר הצופים. סלעי החבורה שקעו בסביבה ימית ולכן מכילים מאובנים ימיים. מעליהם מופיע רצף של חולות וחלוקים ששקעו באגמים ובנחלים, כלומר בסביבה יבשתית.

חבורת עבדת בונה את קער שכם וסלעיה שולטים במחצית המזרחית של גיליון המפה טופוגרפית של שכם.

Hanegev near Nizana
חבורת עבדת ליד ניצנה

הגדרת החבורה

בתקופת האאוקן היו שני אירועי הצפה בנגב, האחד באאוקן התחתון ורוב האאוקן התיכון והשני באאוקן העליון. במהלך שתי הצפות אלו הורבדו סלעי הנגב. בעקבות תהליכי סחיפה שבמהלכם נסחפו סלעי האאוקן העליון שכיסו את רמת ברנע נחשפו מבני חבורת עבדת המהווים היום גג רמה זו. באזור הר חמרן ורמת ברנע נחשף חתך מלא של יחידות הסלע ששקעו בתקופת האאוקן. בהר חמרן ניתן לראות את בסיס חבורת עבדת מן האאוקן התחתון ובהר חורשה ניתן לראות את תצורת הר עקרב מן האאוקן המאוחר.

כמאגר מים

שכבת סלעי הקירטון של חבורת עבדת מגיל האאוקן משתרעים על שטח נרחב בשפלה הדרומית ובצפון מערב הנגב[2]. מקצתם נחשפים על פני השטח (במזרח) ומקצתם מכוסים בשכבות סלע צעירות יותר (במערב). בתוך סלעי הקירטון משולבות שכבות של גיר ומעט שכבות צור דקיקות. העובי המקסימלי של סלעי חבורת עבדת מגיע ל-30 מ'.

אקוות האאוקן מכילה מים מועטים, והמילוי החוזר ממוצע מוערך ב-15-10 מטר מעוקב לשנייה. האקווה מכילה כמות מים זעומה למרות השתרעותה הגאוגרפית הרחבה, וזאת משלוש סיבות :

  1. הגשמים באזור מועטים.
  2. קשה למים לחלחל לתוך האקווה בשל תכונותיה ההידראוליות הגרועות.
  3. האידוי והנגר העילי גדולים יחסית.

בשומרון

חבורת עבדת מתבטאת בהרי השומרון בסלעי גיר וקירטון עם מעט צור וקוורצוליט מגיל האאוקן בעובי כולל של כ-350 מטר, וכמו כן בהרי הגלבוע בעובי גדול יותר של כ-600 מטר. הסלעים מכילים מאובנים, בעיקר מיקרוסקופיים, המעידים על הרבדה בים רדוד.

מחשופי החבורה מרוכזים בשני גושים גדולים משני צידי קמר הפריעה: האחד, מזרחי בקער הסרטבה והשני, מערבי, בקער שכם ובקער גלבוע.

בהרי הנגב הצפוני

Panorama from the road to Sinai
מבט למסלע חבורת עובדת

חבורת עבדת כוללת ביסודה ארבע תצורות עיקריות:

  • תצורת מור - קירטון, הכולל שכבות ביניים דקות שמצויות בהן תרכיזי צור, והיא מתוארכת לתקופת האאוקן הקדום. היא תצורת המסלע העתיקה והנמוכה.
  • תצורת ניצנה - גיר עם מאובני נומוליט.
  • תצורת חורשה - קירטון רך ומסיבי.
  • תצורת מטרד - גיר קשה עם נומוליטים.
  • תצורת הר עקרב - שכבות גיר אופקיות מן האאוקן המאוחר.

שלוש התצורות האחרונות הן מתקופת האאוקן התיכון.

באזור הר הנגב מתחתרים ערוצים בגיר ובקירטון, היוצרים נוף טופוגרפי עמוק, וכן אזורים נרחבים שבהם מדרונות תלולים, עם כיסוי קרקעי של אבנים.

לקריאה נוספת

  • אלי שדות - רשות שמורות הטבע, יעקב מימרן - המכון הגאולוגי, מיפוי שימושי שטח - גיליון שכם, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ בעריכת יעקב אשל, מכללת יהודה ושומרון - מכון מחקר, 1993, קדומים אריאל.
  • יעקב מימרן - המכון הגאולוגי, הייחוד הגאולוגי של השומרון, מחקרי יהודה ושומרון - דברי הכנס הראשון תשנ"א - 1991, קובץ בעריכת זאב ח' ארליך ויעקב אשל, מכללת יהודה ושומרון - מכון מחקר, 1992, קדומים אריאל, הוצאת ראובן מס - ירושלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מקור: הערכת סכנה לגלישות מדרון בזמן רעידות אדמה בגילינות מפה טופוגרפית: טבריה וארבל - עמוד 37 - משרד התשתיות הלאומיות
  2. ^ חיים גבירצמן, משאבי המים בישראל, ירושלים, 2002
אקווה

אקווה (אַקְוָה) או אַקְוִויפֵר (מלטינית: aquifer - "נושא מים") היא מאגר מים תת-קרקעי (מי תהום) המורכב משכבות סלע (בדרך כלל סלעים קשים) נקבוביות המאפשרות מעבר מים ואגירתם על גבי שכבות סלע אטומות. המאגר נוצר בשל היקוות מי התהום על גבי שכבות סלעים כאשר מי משקעים (גשם, שלג וכו') אשר חלחלו אל הקרקע, נלכדים בתוך שכבות סלע אטומות. אופיין הנקבובי של שכבות הסלע התת-קרקעיות מאפשר למים שנספגו לנוע בחופשיות, אולם במקביל שכבות סלע בלתי חדירות למים (דוגמת צפחה או חרסית) הצמודות לאקווה מתחתיה או מכל צדדיה מונעות מהמים לנוע מתוכה. כאשר הלחץ המופעל על המים הלכודים באקווה גדול מספיק הם פורצים ממנו, לרוב בצורת נביעת מעיינות. מי האקוות נשאבים ומנוצלים לצורכי האדם.

הר ארבל

הארבל הוא מצוּק הנמצא בצפון ישראל במזרח הגליל התחתון, מצפון-מערב לטבריה, מצפון לבקעת ארבל. הר ארבל מתנשא לגובה 181 מטרים מעל פני הים, כ-390 מטרים מעל הכנרת.

הר גריזים

הר גריזים (בערבית: جبل جرزيم, תעתיק: ג'בל ג'ריזים), המכונה גם "הר הברכה" (ובעדה השומרונית: "ࠄࠟࠓࠂࠝࠓࠜࠉࠆࠜࠉࠌ - הָרגֶרֵיזֵים", ללא פֶּסֶק בין "הר" ובין "גרזים"), הוא שמו של רכס הררי גדול מדרום לעיר שכם. ההר הגבוה ברכס הוא 'הר גריזים' המקראי, שהיווה חלק ממעמד הר גריזים והר עיבל ועליו נשא יותם בן גדעון את משלו. פסגתו בגובה 881 מ' מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-350 מ' מעל סביבתו. ההר הוא חלק מהרי שומרון.

המבנה הגאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי השומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה, המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר וסביבתה, מימי קדם ועד היום.

מקובל לזהות את המקום שמכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי, אולם יש המזהים את ההר כהר דרומי יותר, ליד יריחו - או מזרחי יותר, בהר כביר. הר גריזים הוא מקום מקודש לעדה השומרונית, ומהווה בשבילה מוקד לעלייה ברגל בשלוש הרגלים. משנת 1982 עד שנת 2000 התבצעו בהר חפירות ארכאולוגיות בידי יצחק מגן. המִמצאים שנחשפו בהר, מעידים על קיום עיר על הר גריזים בשטח של 20 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים. המִמצאים שנחשפו גודרו והוכנו לקראת ביקורי הקהל, אך מסיבות ביטחוניות אתר העתיקות היה סגור לקהל במשך שנים רבות. ביולי 2012 נחנך בהר גריזים אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, וכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.

הר הגלבוע

הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון מזרחית של הרי השומרון.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

חבורה (גאולוגיה)

בגאולוגיה, חבורה (group) היא היחידה הליתוסטרטיגרפית הגדולה ביותר בטור הסטרטיגרפי המתאר את שכבות הסלע באזור מסוים. החלוקה ההיררכית המקובלת היא:

חבורה – מאגדת בתוכה תצורות שיש להן מכנה משותף

תצורה (formation) – יחידת סלע שיש לה מאפיינים ברורים, המשמשת כיחידה ליתוסטרטיגרפית עיקרית לזיהוי מסלע אזורי

פרט (member) – יחידה בתוך תצורה שיש לה מאפיינים מיוחדים

שכבה (bed, stratum) – רובד בסלע משקע המציין הרכב אחיד שהורבד ברצף

עדשה (lentil) – מייצגת פרט שהשתרעותו לצדדים מצומצמתליחידות המסלע השונות נוהגים לקרוא בשמות אזורים גאוגרפיים ויישובים סמוכים. מאחר שהטור הסטרטיגרפי מוגדר באופן מקומי, ייתכנו מקרים בהם יהיה דמיון בין חלקים שונים בטור במקום אחד לחלקי טור במקום אחר.

חשיפתם של סלעי חבורה ידועה בתוך החתך הסטרטיגרפי של כל אזור חושף את השתלשלות בניית סלעי הקרום ואת התהליכים שהשפיעו על בנייתם ושינם[דרושה הבהרה] אותם לאורך תקופות גאולוגיות רבות. רצף התצורות בתוך החבורה, אי התאמות המתגלות ביניהן ועדויות לתהליכי בליה, קימוט ושבירה מאפשרים לקבוע את רצף ואת מועד התרחשותם של תהליכים אלה. תיעוד זה מאפשר ליצור מיפוי גאולוגי מדויק לכל אזור.

חבורת הר הצופים

חבורת הר הצופים היא חבורה גאולוגית שתחום תפוצתה בישראל ובמדינות הסובבות אותה. החבורה מורכבת בעיקר מסלעי קירטון, אך יש בה גם מעט חוואר, פוספוריט, פצלים וצור. עובי החבורה מגיע ל-300 מטרים בקירוב. סלעים אלו אטומים בדרך כלל לזרימת מים ומשמשים כאקוויקלוד. סלעים אלו נחשפים בהרים, במדבר יהודה ובנגב הצפוני. החבורה נוצרה החל בגיל הסנון מתור קרטיקון ועד לתקופת פלאוקן בבסיס תור השלישון. אומדן הופעתה הוא מלפני כ-90 מיליוני שנים ועד לפני כ-65 מיליוני שנים. מתחת לחבורת הר הצופים מונחת חבורת יהודה ומעליה חבורת עבדת.

יחידה ליתוסטרטיגרפית

יחידה ליתוסטרטיגרפית - (lithostratigraphic unit) מכונה גם יחידת סלע - (rock unit). היחידה משמשת לתיארוך רצף סלעים הקיים באזור מסוים, זאת על-פי המסלע ומיקומו בטור הסלעים. כלומר, היא מציינת את סוג הסלע שהורבד באזור מסוים בפרק זמן נתון ואת מיקומו בחתך.

יחידות הסלע מחולקות:

לחבורות-על (Supergroup)

לחבורות (Group)

לתצורות (Formation)

לפרטים (Memeber)

ולעדשות (Len)בהכנת מפות גאולוגיות מקומיות ומפורטות נעשה שימוש ביחידות הסלע.

צור (סלע)

צוֹר הוא סלע משקע כימי וביוכימי המושקע מתוך סביבה מימית שאינה אוופוריטית. הצור הוא סלע קשה בעל מראה זגוגי הבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה עם מעט מאוד "זיהומים" כימיים. הוא בנוי מגבישים זעירים (קריפטוקריסטלים – דהיינו גבישים נסתרים) של המינרל כלקדון ומקוורץ בעל גבישים גדולים, ולעיתים מכיל מאובנים זעירים. הצור מצוי כגושים בתוך סלעי קירטון, אבן גיר או דולומיט.

קרן עין גב

קרן עין גב היא גבעה מזרחית מקיבוץ עין גב - 69 מטר מעל פני הים. הגבעה בולטת, עליה צמחיית בתה ועל מורדותיה נראים שבילים לבנים שחרצו בה המטיילים שירדו דרכה מרכסי רמת הגולן. הגבעה בולטת למרחקים ועקב זאת היא מהווה "ציון דרך" למסיירים באזור. מהקרן תצפית על המרחב מסביב לחופיו של ים כנרת וההרים המקיפים אותו. הימה נראית כולה, משפך הירדן בצפון לים כנרת ועד לבקעת כנרות מדרום. קרן עין גב וסוסיתא נחשבו לעמדות אסטרטגיות במלחמות ישראל. הירידה משמורת מצוקי און - 320 מטר מעל פני הים לעין גב - 204 מטר מתחת לפני הים מהווה מסלול פופולרי למטיילים. בין השאר בשל מגוון התצורות הגאולוגיות שעוברים דרכן.

תצורת חתרורים

תצורת חתרורים היא תצורה גאולוגית בחבורת הר הצופים. זמנה מתקופת המיוקן, לפני 16 מיליוני שנים, ועד תקופת הפליוקן, לפני 3 מיליון שנים. התצורה מתאפיינת בצבעוניות יוצאת דופן ובמגוון של מינרלים נדירים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.