חבורת יהודה

חבורת יהודה היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל. הסלעים המרכיבים את חבורת יהודה הם: דולומיט, גיר וקירטון. מהתקופות : קנומן - טורון מתוֹר הקרטיקון.

חבורת יהודה חשובה ביותר מבחינה הידרולוגית מכיוון שהיא היא שלד אקוויפר ההר, וממנה שואבים את מי התהום. כמו כן היא מקור חשוב לאבני הבניה המוכרים בשמות: "מלכה" - לבן בהיר ו"מיזי אחמר" - אדמדם בהיר.

Geo (2)
חתך סטרטיגרפי של חבורת יהודה
האכסניה-האוסטרית-(ירושלים)
האכסניה-האוסטרית-ירושלים - שילוב בין גיר האבן הלבנה: "מֶלֶכֶה" לבין האבן: "מיזי אחמר" - אדמדם בהיר

הגליל

בהרי הגליל סלעי החבורה יוצרים נוף טרשי-מצוקי אופייני. עוביה כ-700 מטר. היא נחלקת לחמש תצורות, מהקדומה שבהן לחדשה שבהן[1]:

  • תצורת כסולות - דולומיט
  • תצורת כמון - דולומיט
  • תצורת דיר חנא - דולומיט או קירטון עם צור - ברכס ראש הנקרה
  • תצורת סיכנין - דולומיט
  • תצורת בענה - אבן גיר - לאבני התצורה יש חשיבות כלכלית עקב היותם אבני בנייה מבוקשות: אבן גיר לבנה גסת-גביש המכונה "מֶלֶכֶה", ואבן גיר לבנה דקת-גביש המכונה "מיזו חילו". בדרך כלל שכבות המלכה עבות ומעליהן מונחות שכבות דקות של מיזו-חילו. עובי התצורה כ-100 מטר.

השומרון

בהרי השומרון החבורה מיוצגת על ידי סלעי גיר קשים הכוללים שכבות דקות של חוואר. עוביה נאמד ב-1,000 מטר. בשטח היא ניכרת בנוף הטרשי, בגובה של חצי מטר עד מטר וחצי. על סלעים אלה מתפתח קרום נארי שהוא קרום בליה המתפתח בתנאי אקלים לח על סלעים גיריים.

התצורות העליונות שלה תצורת ורדים ותצורת בענה מופיעות בשומרון:

  • תצורת הוורדים נחשפת, בין השאר, במערב השומרון, בערוצים עמוקים. עבייה המרבי החשוף הוא 90 מטר. גילה קנומן עליון והיא בנויה דולומיט גס גביש, קשה, היוצר נוף של טרשים אפורים.
  • תצורת בענה נחשפת באזור המחצבות שמדרום לכביש שכם - טול כרם, באזור משולש הכפרים א-רמה, כפר ראעי-עלאר, בשולי קמר אום אל-פחם ובאזור עזמוט שבשולי קמר פרעה. הסלע השולט הוא אבן גיר דקת-גביש, משוכבת היטב, עם בליה קרסטית. גיל התצורה טורון ועוביה נע בין 40 מטר ל-120 מטר.

יהודה

בהרי יהודה נחשף מחבורה זו חתך של 900 מטר המורכב מהתצורות הבאות:[2]

  • תצורת כפירה - גיר, דק-גביש ודולומיט.
  • תצורת גבעת יערים - דולומיט אפור, גס גביש עד בינוני גביש.
  • תצורת שורק - דולומיט חוארי צהבהב לחלופין עם שכבות חואר - עליה רוב הטרסות החקלאיות. מעיינות עין חמד וסטף נובעים משכבה זו.
  • תצורת כסלון - מופיע כמצוק כהה אחיד, הבולט בנוף - מורכבת מדולומיט אפור וגיר דק-גביש.
  • תצורת בית מאיר - שכבות דקות של דולומיט צהבהב לחלופין עם שכבות חואר. מתאים לטרסות חקלאיות.
  • תצורת מוצא - השכבה החשובה בהרי יהודה שכן היא בנויה משכבות חואר - העוצרת מים. ממנה נובעים מאות מעיינות קטנים.
  • תצורת עמינדב - דולומיט משובח המשמש לאבני בנייה "מלכה". בונה את הר הקסטל והר צובה.
  • תצורת כפר שאול - בנויה קירטון וקירטון חוארי לבן, רך ופריך, הגיר מוכר בתור אבן ריצוף בשם "מיזי די יאסיני".
  • תצורת ורדים - נוף טרשים נחשפה בגבעת רם ובגבעת הוורדים. בתצורה זו, בגובה 400 מטר מעל פני הים, נוצרו המערות הידועות בהרי יהודה: מערת שורק, מערת שמשון ומערת התאומים[3].
  • תצורת בענה – הפרט התחתון, ממנו מופקות אבני בנייה מסוג "מיזי אחמר". יוצר שכבה אוצרת מים ממנה נובע מעיין השילוח; הפרט האמצעי, גיר מסיבי, גס גביש, ממנו מפיקים את אבני "מלכה" - מהם בנוי הכותל המערבי. אבני ה"מלכה" נחצבו כנראה במערת צדקיהו. הפרט העליון, בנוי אבן גיר דקת-גביש - "מיזי חילו" שאף היא משמשת לבניה.

נגב

חבורת יהודה בנגב חולקה למספר תצורות. החתך הסטרטיגרפי מהבסיס לגג החבורה[4]:

  • תצורת חביון - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן ובנחל צפית בעובי של כ-140 מטר. תצורת חביון מונחת באי התאמה מעל תצורת חתירה מחבורת כורנוב ובבסיסה אבן גיר המכילה גלאוקוניט. חלקה התחתון בנוי מאבן גיר, דולומיט ואבן גיר דולומיטית צהובה ואפורה, דקי גביש בחילופין עם חוואר ואבן גיר חווארית צהובים. חלקה העליון בנוי אבן גיר דולומיטית משוכבת היוצרת מצוק אופייני.
  • תצורת עין ירקעם - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, בנחל עורץ ובקמר ירוחם בעובי 50 עד 80 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר רכה, לבנה עד צהובה, דקת-גביש עם תרכיזי קוורץ, בחילופין עם שכבות חוואר צהוב-אפור.
  • תצורת צפית - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, בנחל עורץ ובקמר ירוחם בעובי 40 עד 50 מטר. החלק התחתון הוא מצוקי ובנוי מדולומיט ודולומיט גירי מסיבי, גס עד בינוני גביש, בצבע צהוב, אפור, חום, אדמדם בבליה. החלק העליון בנוי דולומיט ואבן גיר דולומיטית משוכב היטב, בצבע אפור בהיר, חום בבליה, דק גביש.
  • תצורת אבנון - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, לאורך מצוק ההעתקים, באנטיקלינות אפעה, דיה וירוחם בעובי 60 עד 100 מטר. בתצורה מובחנות שלוש יחידות. היחידה התחתונה בנויה מאבן גיר קירטונית צהובה, רכה, דקת-גביש, מכילה במקומות תרכיזי צור, בחילופין עם אבן גיר חווארית וחוואר צהוב עד ירקרק.
  • תצורת תמר - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה,ירוחם, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה, בערוצים, כולל בנחל צין ולאורך מצוק ההעתקים. עובי התצורה 50 עד 80 מטר. התצורה בנויה מדולומיט, דולומיט גירי ואבן גיר בצבע אפור עד צהוב. הופעתה מצוקית.
  • תצורת דרורים - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה בערוצים, כולל בנחל צין ולאורך מצוק ההעתקים. עובי התצורה עד 30 מטר. התצורה בנויה אבן גיר צהובה עד אדמדמה, רכה, בחילופין עם חוואר צהוב.
  • תצורת שבטה - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה לאורך הערוצים, כולל בנחל צין. עובי התצורה עד 40 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר ביוקלסטית לבנה, גסת עד דקת גביש, מכילה תרכיזי צור בעיקר בחלק העליון. השיכוב הוא מסיבי והתצורה יוצרת מצוק אופייני.
  • תצורת נצר - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה לאורך הערוצים, כולל בנחל צין. עובי התצורה עד 50 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר ליתוגרפית דקת-גביש, לבנה עד אפורה, במקומות אחדים דולומיטית, משוכבת היטב. במקומות אחרים אבן הגיר מצויה בחילופין עם שכבות של אבן גיר קירטונית.

מבחר סלעים

ישיבת המקובלים בית אל

שימוש ב"מיזי אחמר" כהה בעיר בעתיקה בירושלים בישיבת המקובלים בית אל

SHAAR-HA-PRACHIM05

שימוש באבני "מלכה" - ברוב המבנים העתיקים בירושלים העתיקה - כאן שער הפרחים

Rosh Hanikra

תצורת דיר חנה בראש הנקרה ומתחתיה תצורת כורכר

הלובן של "פרט ראש הנקרה"

הלובן של "פרט ראש הנקרה" מתצורת דיר חנה

Cable Cars

הקרוניות הצבעוניות על רקע הקירטון הלבן - 2007

The Rosh HaNikra "Elephant"

רגל הפיל במלואה

The white of Rosh Hanikra

הלובן של המצוק - 1980

לקריאה נוספת

  • אלי שדות - רשות שמורות הטבע, יעקב מימרן - המכון הגאולוגי, מיפוי שימושי שטח - גיליון שכם, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ בעריכת יעקב אשל, מכללת יהודה ושומרון - מכון מחקר, 1993, קדומים אריאל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אריה יצחקי, מדריך ישראל, גליל תחתון וארץ כנרות
  2. ^ ספי בן יוסף מדריך ישראל - יהודה
  3. ^ עוזי פז, פסלים נוטפים
  4. ^ אילני, ש., מינסטר, צ., 2007. מחצבות עזובות בתחומי מפות ערד (מזרח), דימונה, שדה-בוקר וניצנה (1:100,000): סקר גאולוגי וסביבתי מקדים לשיקומן, המכון הגאולוגי לישראל, ירושלים.
אקווה

אקווה (אַקְוָה) או אַקְוִויפֵר (מלטינית: aquifer - "נושא מים") היא מאגר מים תת-קרקעי (מי תהום) המורכב משכבות סלע (בדרך כלל סלעים קשים) נקבוביות המאפשרות מעבר מים ואגירתם על גבי שכבות סלע אטומות. המאגר נוצר בשל היקוות מי התהום על גבי שכבות סלעים כאשר מי משקעים (גשם, שלג וכו') אשר חלחלו אל הקרקע, נלכדים בתוך שכבות סלע אטומות. אופיין הנקבובי של שכבות הסלע התת-קרקעיות מאפשר למים שנספגו לנוע בחופשיות, אולם במקביל שכבות סלע בלתי חדירות למים (דוגמת צפחה או חרסית) הצמודות לאקווה מתחתיה או מכל צדדיה מונעות מהמים לנוע מתוכה. כאשר הלחץ המופעל על המים הלכודים באקווה גדול מספיק הם פורצים ממנו, לרוב בצורת נביעת מעיינות. מי האקוות נשאבים ומנוצלים לצורכי האדם.

דוד גיסין

דוד גיסין (תקצ"ב, 1832 – ו' באייר תרס"ה, מאי 1905) היה איש העלייה הראשונה, ממתיישבי ראשון לציון והמוהל של המושבה. היה חלוץ התחבורה של ראשון לציון.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

חבורה (גאולוגיה)

בגאולוגיה, חבורה (group) היא היחידה הליתוסטרטיגרפית הגדולה ביותר בטור הסטרטיגרפי המתאר את שכבות הסלע באזור מסוים. החלוקה ההיררכית המקובלת היא:

חבורה – מאגדת בתוכה תצורות שיש להן מכנה משותף

תצורה (formation) – יחידת סלע שיש לה מאפיינים ברורים, המשמשת כיחידה ליתוסטרטיגרפית עיקרית לזיהוי מסלע אזורי

פרט (member) – יחידה בתוך תצורה שיש לה מאפיינים מיוחדים

שכבה (bed, stratum) – רובד בסלע משקע המציין הרכב אחיד שהורבד ברצף

עדשה (lentil) – מייצגת פרט שהשתרעותו לצדדים מצומצמתליחידות המסלע השונות נוהגים לקרוא בשמות אזורים גאוגרפיים ויישובים סמוכים. מאחר שהטור הסטרטיגרפי מוגדר באופן מקומי, ייתכנו מקרים בהם יהיה דמיון בין חלקים שונים בטור במקום אחד לחלקי טור במקום אחר.

חשיפתם של סלעי חבורה ידועה בתוך החתך הסטרטיגרפי של כל אזור חושף את השתלשלות בניית סלעי הקרום ואת התהליכים שהשפיעו על בנייתם ושינם[דרושה הבהרה] אותם לאורך תקופות גאולוגיות רבות. רצף התצורות בתוך החבורה, אי התאמות המתגלות ביניהן ועדויות לתהליכי בליה, קימוט ושבירה מאפשרים לקבוע את רצף ואת מועד התרחשותם של תהליכים אלה. תיעוד זה מאפשר ליצור מיפוי גאולוגי מדויק לכל אזור.

חבורת הר הצופים

חבורת הר הצופים היא חבורה גאולוגית שתחום תפוצתה בישראל ובמדינות הסובבות אותה. החבורה מורכבת בעיקר מסלעי קירטון, אך יש בה גם מעט חוואר, פוספוריט, פצלים וצור. עובי החבורה מגיע ל-300 מטרים בקירוב. סלעים אלו אטומים בדרך כלל לזרימת מים ומשמשים כאקוויקלוד. סלעים אלו נחשפים בהרים, במדבר יהודה ובנגב הצפוני. החבורה נוצרה החל בגיל הסנון מתור קרטיקון ועד לתקופת פלאוקן בבסיס תור השלישון. אומדן הופעתה הוא מלפני כ-90 מיליוני שנים ועד לפני כ-65 מיליוני שנים. מתחת לחבורת הר הצופים מונחת חבורת יהודה ומעליה חבורת עבדת.

חתך סטרטיגרפי

חתך סטרטיגרפי מציג את השינויים בהרכב הסלעים במרחב נתון, בהתאם לסוג החומרי של הסלע - יחידה ליתוסטרטיגרפית, יחידת הזמן המוגדרת להרכב לוח הזמנים הגאולוגי יחידת "סלע - זמן" שהיא צרוף מוגדר של סוגי סלע נתון בזמן מוגדר ולפי היחידה הביוסטרטיגרפית, הנקבעת בהתאם למאובנים המנחים שנמצאו בהרכב הסלעים הנתון. מאובנים מנחים הם האמצעי היעיל להשוואות של הרכב סלעים בחתך סטרטיגרפי ממרחב אחד למרחבים אחרים.

נוהגים לערוך "חתך-עמודי" סטרטיגרפי (colummnar section). התיאור של הרכב המסלע מוצג באמצעות שרטוט של העמוד הסטרטיגרפי - במרחב מסוים. על מנת לבסס את ההגדרות של סדר שכבות הסלעים לפי יחידות הגיל משתמשים במושג "חתך טיפוסי" סטרטיגרפי (type section) זהו חתך עמודי, ערוך בפרוטרוט, ומתאר מרחב, אשר בו צרוף סלעים מסוים נמצא לראשונה בחשיפה מרבית. חתך כזה נבדק מדעית ומאושר על ידי ועדה סטרטיגרפית לאומית. אם עמד בדרישותיה, כל החתכים במחשופים אחרים הנעשים באותו צרוף שכבות, בני אותו גיל, משווים לחתך הטיפוסי כדי לראות האם חלו בהם שינויים אופקיים.

יהודה

האם התכוונתם ל...

יחידה ליתוסטרטיגרפית

יחידה ליתוסטרטיגרפית - (lithostratigraphic unit) מכונה גם יחידת סלע - (rock unit). היחידה משמשת לתיארוך רצף סלעים הקיים באזור מסוים, זאת על-פי המסלע ומיקומו בטור הסלעים. כלומר, היא מציינת את סוג הסלע שהורבד באזור מסוים בפרק זמן נתון ואת מיקומו בחתך.

יחידות הסלע מחולקות:

לחבורות-על (Supergroup)

לחבורות (Group)

לתצורות (Formation)

לפרטים (Memeber)

ולעדשות (Len)בהכנת מפות גאולוגיות מקומיות ומפורטות נעשה שימוש ביחידות הסלע.

מדבר יהודה

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ"ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה - מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

מצדה

מְצָדָה (מַסָּדָה בכתיב מיושן) הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו.

הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוסף בן מתתיהו - "מלחמת היהודים". על פי יוסף בן מתתיהו, כבר לפני חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. על מצדה עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הלגיון העשירי הרומאי ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים.

לאחר כיבוש מצדה בשנת 73 שקע ההר אל תהומות השכחה עד שנתגלה מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו.

בעוד המסורת הרבנית העלימה כמעט לגמרי את סיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה במשך מאות שנים, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה וחתירה עד מוות לחירות, התחדשות לאומית וריבונות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצדה הפכה לאתר עלייה לרגל של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחילות שונים הנשבעים שנית מצדה לא תיפול - מטבע לשון הלקוחה מן הפואמה מסדה. בסוף המאה ה-20 חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר המשתקף מהקנאות הקיצונית של הסיקריים ומבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בעשור השני של המאה ה-21 התחדשה מסורת המסעות אצל תנועות הנוער.בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל.

נחל פרת

נַחַל פְּרָת (ידוע גם בשמו בערבית: وادي القلط, תעתיק: ואדי קֶלְט, בתרגום "נקרת מעיין בסלע"), הוא נחל היורד מאזור נווה יעקב בירושלים, ונשפך לבקעת הירדן ממזרח ליריחו. אורכו של הנחל כ-30 ק"מ, שטח אגן ההיקוות שלו כ-130 קמ"ר. הנחל עובר בקניונים עמוקים, כשהוא חוצה את מדרגת הכפיפה העליונה של מדבר יהודה, ואת חלקו הצפוני של מצוק ההעתקים. תופעה ייחודית לנחל, שאינה מצויה בנחלי מדבר יהודה, היא הקטע התחתון של הנחל, העובר בכיוון של ציר הקער (סִינְקְלִינָה) הגאולוגי. בעבר היה הנחל הגבול בין מדבר יהודה למדבר בנימין.

לאורך הנחל מספר מעיינות, שני מנזרים פעילים ושרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. רוב הנחל נמצא בתוך שטח המוכרז כשמורת טבע - שמורת הטבע נחל פרת. פקחים של רשות הטבע והגנים שוהים באופן קבוע בשני מקומות בשמורה - עין מבוע ועין פרת.

עין תורעאן

עין תורעאן (נכתב לעיתים: תרען, תורען, טורען) הוא מעיין הסמוך לכפר טורעאן בגליל התחתון.

השם תרען נזכר במדרש שיר השירים רבה ('נשי תרען'). המעיין נקשר לסיפור הקרב בקרני חיטין כאחת הנקודות שדרכן עבר הצבא הצלבני בכיוון טבריה. בדומה למעיינות ומערות רבים בגליל, היווצרות המעין היא ככל הנראה תוצאה של השילוב בין מסלע גירני, מערכת שברים וסדקים וכמות משקעים רבה.

שמורת נחל הבניאס

שמורת נחל הבניאס נמצאת למרגלות הר החרמון, במפגש שבין רמת הגולן לעמק החולה, ליד היישוב שניר. היא משתרעת לאורך נחל חרמון מאזור מעיינות הבניאס עד לראש מקורות הירדן. השמורה הוכרזה בשנת 1977 על שטח של כ-800 דונם. בשנת 2009, הורחבה השמורה ונוספו לה עוד כ-500 דונם במעלה הנחל. כיום, שטחה של השמורה הוא כ-1300 דונם (כ-1.3 קמ"ר).

תצורת חתרורים

תצורת חתרורים היא תצורה גאולוגית בחבורת הר הצופים. זמנה מתקופת המיוקן, לפני 16 מיליוני שנים, ועד תקופת הפליוקן, לפני 3 מיליון שנים. התצורה מתאפיינת בצבעוניות יוצאת דופן ובמגוון של מינרלים נדירים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.