ח'ליפה

ח'ליפה (ערבית: خليفة, להאזנה (מידע • עזרה)) הוא השם או התואר של המנהיג האסלאמי של ה"אֻמָה" (أمة) , או אומת האסלאם. פירושו בערבית "מחליף" או "יורש", כלומר המחליף או ממלא המקום של הנביא מוחמד. לעיתים קרובות הח'ליפה נקרא "אמיר אל-מואמינין" (أمير المؤمنين), "מנהיג המאמינים" או "שליט המאמינים". מאז התפרקות האימפריה העות'מאנית ב-1924, לא היה עוד אדם המכונה בשם זה. הח'ליפה הוא בעל הסמכות הרוחנית והחומרית על כל המוסלמים, אך הוא אינו נחשב כנביא, מכיוון שמוחמד נחשב כנביא האחרון באסלאם. בעברית מקובל גם התעתיק השגוי "ח'ליף".

ישנן הבנות מודרניות רבות לתפקידו של הח'ליפה. יש תנועות בפילוסופיה המודרנית של האסלאם שהדגישו את המימד ההגנתי של השלטון האסלאמי והמדיניות החברתית שלו, הנובעת מהבנה כי תפקידו של הח'ליפה להגן על המוסלמים. יש שרואים בכך שאין כיום ראש מדינה יחיד לכל המוסלמים הפרה של החוק האסלאמי, השריעה. אחרים טוענים כי לאחר ארבעת הח'ליפים הצדיקים הראשונים התפקיד לא היה קיים עוד, כלומר שאלה שטענו אחר כך לתואר ח'ליפה היו למעשה מלכים בלבד. תנועות אחרות טוענות כי יש צורך לחדש את המוסד של אדם יחיד המאחד בתוכו את הסמכויות הפוליטיות, הצבאיות והחוקיות הברורות, כיורשו של מוחמד ושליטם של כל המוסלמים.

תנאים נדרשים מאדם הרוצה להיות ח'ליפה

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – ראשידון

על פי ספרי ההלכה, והן על פי כתבים מודרניים כמו האל-מנאר, הח'ליפה חייב להיות שלם בגופו (ובנפשו), עליו להיות מלומד, וחובה עליו להיות צאצא לשבטו של הנביא, כלומר שבט קורייש.

מקורות והיסטוריה

המוסלמים מאמינים כי הח'ליפות היא יישום שליחות הנביאים (אדם, נח, אברהם, משה, ישו ומוחמד) כמוסד שנועד להגן ולשלוט במוסלמים על פי החוק של אללה (בקוראן ובעולם), כאשר מבנה מוסד זה מחקה את מבנה השמים ("מולכייה" - ממשלה) והארץ ("אומה" – עם). ישנן מקבילות מסוימות בין הח'ליפות לבין האפיפיורות, תפקיד שבדומה לח'ליפה כלל סמכויות רוחניות, צבאיות ופוליטיות בתקופות שונות, וכן היו מאבקים רבים על כיסאו ועל מהותו של התפקיד עצמו. אולם, רבים מצביעים על כך כי באסלאם ה"עולמא" הם שהיו אחראים על המורשת הרוחנית של האסלאם, ואילו הח'ליפה היה אחראי רק על הצד הפוליטי והצבאי, במיוחד לאחר ארבעת הח'ליפים הראשונים - הראשידון. שתי העדות הגדולות באסלאם, הסונה והשיעה, חולקים באופן יסודי בשאלה של מי היה אמור להיות הח'ליפה הראשון של האסלאם, ולפיכך גם על הלגיטימציה של כל שאר המחזיקים בתפקיד.

על פי ההגות הסונית, אבו בכר אל-סידיק, החבר הקרוב ביותר של מוחמד ואביה של אשתו, שהיה המומר הראשון או השני לאסלאם, היה היורש הלגטימי של מוחמד, ולפיכך הוא נבחר לתפקיד הח'ליפות ב-632. השיעים, לעומת זאת, חושבים כי היורש של מוחמד היה צריך להיות בן דודו וחתנו, עלי אבן אבו טאלב, מכיוון שהיה קרוב קרבת דם לנביא עצמו, וכן מכיוון שהם מאמינים כי הוא נבחר על ידי מוחמד עצמו כיורש. אם כי עלי היה, מבחינה היסטורית, הח'ליפה הרביעי, השיעים מחשיבים אותו לח'ליפה הלגיטימי הראשון ואולי היחיד. הסונים רואים את ארבעת הח'ליפים הראשונים, כולם חברים קרובים של מוחמד, כח'ליפים "המודרכים נכונה", על פי הסדר הבא: אבו בכר, עמר בן אלחטאב, עות'מאן בן עפאן, ועלי. הם חושבים כי אלה הם הח'ליפים היחידים שלא סטו מהסטנדרטים שהציב מוחמד, אך הם גם מכירים באופן כללי בלגיטימיות של שושלות הח'ליפים שלאחר מכן, ממועאויה אבן סופיאן והשושלת האומיית.

תחת האומיים, האימפריה המוסלמית גדלה מאד. למערב, השלטון המוסלמי התפשט על פני צפון אפריקה ועד לספרד. למזרח, הוא התרחב דרך איראן עד הודו. אולם, לשושלת האומיית לא הייתה תמיכה בלעדית בתוך האסלאם עצמו. שלא כמו הסונים, השיעים לא קיבלו את הלגיטימיות של השושלת האומיית. המיעוט השיעי תמך בשושלת העבאסית, שטענה לח'ליפות כצאצאית של עבאס אבן עבד אל-מוטאליב. אולם, לאחר שהעבאסים הצליחו לרשת את הח'ליפות מהאומיים ב-750, הם אימצו את האסלאם הסוני וכפרו באמונות השיעיות. העבאסים סיפקו שושלת רצופה של ח'ליפים למשך שלוש מאות שנה, כשהם מאחדים את השלטון האסלאמי ותחת חסותם היו התפתחויות אינטלקטואליות ותרבותיות חשובות במזרח התיכון. אך עד 940 הכוח של הח'ליפים תחת העבאסים דעך, כאשר לא-ערבים, ובעיקר הטורקים (ולאחר מכן הממלוכים במצרים במחצית השנייה של המאה ה-13), עלו לעמדות משפיעות, והסולטאנים והאמירים (השליטים של המחוזות האסלאמיים השונים) נעשו עצמאיים יותר ויותר. אולם, הח'ליפות נותרה כתפקיד סמלי וכישות מאחדת לעולם האסלאמי.

בתקופת השושלת העבאסית, היו שהתנגדו ללגיטימיות שלהם. השיעי סעיד אבן חוסיין מהשושלת הפאטימית, שטענה לקשר למוחמד דרך בתו פאטימה, טען לתואר הח'ליפה ב-909, וייסד שושלת חדשה של ח'ליפים בצפון אפריקה. הח'ליפים הפטימיים בתחילה שלטו במרוקו, אלג'יר, תוניס ולוב, וב-150 השנה הבאות הרחיבו את שלטונם, והצליחו לשלוט גם בארץ ישראל ובמצרים, עד שהעבאסים הצליחו להשיב את הגלגל, והגבילו את הפאטימים למצרים. השושלת הפאטימית נפלה ב-1171. השושלת האומאיית, ששרדה ושלטה על המחוזות האסלאמיים בספרד, טענה מחדש לתואר הח'ליפה ב-929, ושרדה עד שהופלה ב-1031.

בשנת 1258 הכוחות המונגוליים תחת הולגו חאן כבשו את בגדאד. הם הרסו את העיר והוציאו להורג את הח'ליפה העבאסי אל-מסתעצם הראשון. נצר למשפחה, אל-מסתנצר השני נמלט לקהיר והוכתר שם כח'ליפה בשנת 1261 ובכך ייסד שושלת ח'ליפים ששרדה עד שהסולטאן העות'מאני נטל לעצמו את תואר הח'ליפה בנוסף על שאר תאריו, וזאת למרות שלפי ההגדרות הפורמליות הח'ליפה חייב להיות בן שבט קורייש, שבטו של הנביא והסולטנים לא היו כאלו. גם שליטים מוסלמיים אחרים החלו לטעון לכתר והאימפריה המוסלמית כבר הייתה פחות מאוחדת. לבסוף הח'ליפות של העות'מאנים היא שזכתה לבכורה.

ערב מלחמת העולם הראשונה, הח'ליפות העות'מאנית ייצגה את הישות האסלאמית העצמאית הגדולה והחזקה ביותר.

השליטים של המדינה העות'מאנית כמעט ולא השתמשו בתואר זה מסיבות פוליטיות. אחרי המלחמה העות'מאנית-רוסית נחתם הסכם קוצ'וק קאינרג'ה שכחלק ממנו איבדה האימפריה העות'מאנית שטחים המיושבים במוסלמים, הסולטאן אבדילהמיט הראשון הדגיש את תואר הח'ליפה ובכך אמר כי הוא האחראי על כל המוסלמים, כולל אלו שכבר אינם תחת שלטונות הישיר. ידוע גם כי מהמט השני ונכדו סלים הראשון השתמשו בתואר הח'ליפה על מנת להצדיק כיבוש ארצות מוסלמיות על ידם. בתאריך מאוחר יותר, אחד מהסולטאנים האחרונים של האימפריה העות'מאנית, סולטאן עבדול חמיד השני, השתמש בתואר כנשק נגד הקולוניאליזם האירופאית והכיבוש של ארצות עם אוכלוסייה מוסלמית גדולה וכנגד התמרמרות או התקוממות אפשרית הנובעת מהתנזימאת.

סופה של הח'ליפות

AbdulmecidII
אבדילמג'יט השני, הח'ליפה האחרון

ב-3 במרץ 1924, הנשיא של הרפובליקה הטורקית, מוסטפא כמאל, ביטל חוקתית את מוסד הח'ליפות, כחלק מן הרפורמות שערך. הסמכויות של הח'ליפה הועברו לפרלמנט של מדינת הלאום הטורקית החדשה, והתואר לא היה בשימוש מאז. ניסיונות לחדש את הח'ליפות במקומות אחרים בעולם המוסלמי בשנים מיד לאחר ביטולה על ידי טורקיה נכשלו.

היו מספר אישים ששאפו להיות ח'ליפה:

  • חוסיין בן עלי, מושל עות'מאני לשעבר של החיג'אז שהיה בקשר עם בריטניה בזמן מלחמת העולם הראשונה ומרד באיסטנבול, צאצא לשבט הקורייש, הכריז על עצמו כח'ליפה במכה יומיים לאחר שטורקיה נטשה את התואר. אך אף אחד לא התייחס אליו ברצינות, והוא גורש מערב על ידי הסעודים, שבט יריב שלא היה לו עניין בח'ליפות.
  • הסולטאן העות'מאני האחרון, מחמד השישי, עשה ניסיון דומה להכתיר את עצמו כח'ליפה החיג'אז לאחר שעזב את טורקיה, אך גם הוא לא הצליח בזאת.
  • האימאם יחיא, אולם הוא היה זיידי (שיעי) ולכן לא היה מתקבל על ידי הסונים
  • פואד הראשון שהיה מנהיג מצרים וסודאן הגדולות והחזקות, לא היה בן שבט קורייש ולא זכה לתמיכה.
  • אבו בכר אל בגדאדי, שליט המדינה האיסלאמית, הכריז על עצמו כח'ליפה ביוני 2014. לא הוכר רשמית ככזה על ידי אף אחד שלא מהמדינה האיסלאמית או קשור אליה.

דיונים בנושא חידוש הח'ליפות

במחצית שנות ה-20 תנועת הח'ליפאת, ששאפה להשיב ליושנה את הח'ליפות הטורקית, התפשטה בקרב הטריטוריות הבריטיות באסיה. היא הייתה חזקה במיוחד בהודו, שם היא היוותה נקודה מלכדת עבור הקהילות המוסלמיות. פסגה כונסה בקהיר ב-1926 על מנת לדון בחידוש הח'ליפות, אך רוב הארצות המוסלמיות לא השתתפו ולא נעשה דבר ליישם את החלטות הפסגה.

ב-1925, עלי עבדל ראזק (ﻋﻠﻲ ﻋﺒﺪ ﺍﻟﺮﺍﺯﻕ), שהיה מבכירי המורים באל-אזהר הוציא ספר בשם "האסלאם ויסודות השלטון" (الإسلام وأصول الحكم) ובו ניתח את יחסי הגומלין בין הדת לבין השלטון המדיני באסלאם. לדעתו, כפי שבאה לידי ביטוי בספר, הקשר שהיה בתקופת מוחמד והראשידון בין הדת לבין המנגנון המדיני היה כורח המציאות בזמנו אולם היה מקרה חד פעמי. קשר זה אינו מחויב המציאות, המדינה צריכה להיות מודרנית ואילו האסלאם הוא דתי. לכן אין צורך לחדש את מוסד הח'ליפות, כפי שמוסד הח'ליפות לא היה קיים בימי מוחמד עצמו.

לעומתו, רשיד רידא, במספר מאמרים שפרסם ב"אל-מנאר" הביא ציטוטים מהחדית', הסתמך על האיג'מאע, הביא מקורות ספרותיים על הח'ליפות ואמר שעל פיהם חייבת להיות ח'ליפות.

התואר "אמיר אל-מומינין" אומץ על ידי מלך מרוקו והמולא מוחמד עומאר, הנשיא לשעבר של משטר הטליבאן באפגניסטן, הם לא טענו לסמכות חוקית על מוסלמים מחוץ לגבולות הארצות שלהם. הדבר הקרוב ביותר לח'ליפות הקיים כיום הוא הארגון של המועצה האסלאמית, ארגון בינלאומי שנוסד ב-1969 ומורכב מהממשלות של רוב המדינות עם רוב אסלאמי. אך לארגון זה יש השפעה מוגבלת; מוסלמים רבים כלל אינם מודעים לכך שהוא קיים, ואפילו המדינות החברות בו מתעלמות מההחלטותיו.

היחס כיום של המוסלמים כלפי הח'ליפות

הח'ליפות, שפעם הייתה נושא למאבק ויריבות קשה בין השליטים המוסלמים, אינה קיימת מאז 1924. הסיבות למהפך זה מגוונות ומורכבות. לאחר מלחמת העולם הראשונה, רוב הארצות המוסלמיות נפלו בידיים זרות. לאחר מכן, העולם המוסלמי נוצר מחדש כיחידות לאומיות, והושפע רבות מפילוסופיות מערביות או סוציאליסטיות. חשיבות המסגדים והממסד הדתי ירדה בהרבה ברוב הארצות המוסלמיות, ולשלטון עלו אליטות פוליטיות וצבאיות שראו את האסלאם כעניין אישי ולא כבסיס לאחדות פוליטית או למדינה מודרנית. יתר על כן, יריבויות ישנות (בעיקר בעולם הערבי) מנעו שיתוף פעולה בין המדינות המוסלמיות.

אם כי האסלאם הוא עדיין כוח משפיע ביותר ברוב החברות המוסלמיות, ומוסלמים רבים עדיין תומכים בח'ליפות, הגבלות קשות על פעילות פוליטית בארצות מוסלמיות יחד עם המכשולים המעשיים העצומים לאיחוד של יותר מחמישים מדינות תחת מוסד אחד, מנעו ניסיונות לחדש את הח'ליפות, אפילו אצל מוסלמים אדוקים. תנועות אסלאמיות א-פוליטיות פופולריות כמו התבליגי ג'מאט אומרות כי חיסרון ברוחניות וירידה בהקפדה על קיום המצוות כסיבה השורשית לבעיות העולם המוסלמי, וטוענים כי לא ניתן לחיות מחדש את הח'ליפות כל עוד בעיות אלה קיימות. כל הניסיונות לבנות מדינה בהתבסס על האסלאם נכשלו עד למהפכה האיראנית ב-1979, שהתבססה על עקרונות השיעה ולא עסקה כלל בעניין הח'ליפות העולמית.

תנועות סוניות וווהביות הקוראות לחידוש הח'ליפות נעשו פופולריות יותר בשנים האחרונות. אך תנועות אלה לא הצליחו להסכים על דרך משותפת או על מודל ברור של ממשל אסלאמי, והדיאלוג בנושא זה בין אינטלקטואלים מוסלמים אופיין במבוכה לנוכח נקודות המבט הרבות על כיצד אמורה להראות המדינה האסלאמית. מוסדות אסלאמיים רבים במדינות מוסלמיות כיום לא מציבים את חידוש הח'ליפות בעדיפות הראשונה, ובמקום זה מתמקדים בנושאים אחרים. רוב המשטרים התנגדו למעשה לרעיון.

הארגון הפעיל המוכר ביותר כיום אשר קורא להשבת מוסד הח'ליפה הוא ארגון המדינה האסלאמית בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי אשר מכונה בידי תומכיו "הח'ליפה אבראהים". ב-5 ביולי 2014 פורסם סרטון וידאו, שבו כביכול נראה לראשונה אל-בגדאדי, כשהוא מנהיג את תפילת יום שישי במסגד א-נורי במוסול, ונושא נאום בו הוא קורא לכלל המוסלמים לציית לו[1]. בעזרת ארגונו שואף אל-בגדאדי ליצור חליפות רחבת ידיים תחת שלטונו אשר תכלול את כל העולם המוסלמי וכן שטחים נוספים בעלי קשר היסטורי לתרבות המוסלמית כמו שטחי ספרד ומדינת ישראל.

ח'ליפים מפורסמים

שושלות

השושלות החשובות יותר הן:

הערה על החפיפה בין הח'ליפות האומאיית והעבאסית: לאחר הטבח של בני המשפחה האומאיית בידי העבאסים לאחר הצלחת המהפכה העבאסית, נסיך אומיי אחד הצליח להימלט וברח לצפון אפריקה, שנותרה נאמנה לאומאיים. שמו היה עבד א-רחמן הראשון. משם, הוא המשיך לספרד, שם הוא איחד את המחוזות שנכבשו בידי ח'ליפים אומאיים קודמים (ב-712). מ-756 ועד 929, השלטון האומאיי בספרד היה אמירות עצמאית, עד שעבד-ארחמן השלישי טען מחדש לתואר הח'ליפות לשושלתו.

הערות שוליים

  1. ^ ISIS chief appears in first video, BBC News, 5 July 2014
אדום (עם)

אֱדוֹם הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס. על פי ספר בראשית, האדומים הם צאצאי עשיו, נכדו של אברהם אבינו ותאומו של יעקב אבינו.

השפה האדומית היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן כתובת אדומית מחרבת עוזה שבנגב, ונוספת מתל ח'ליפה שבאילת.בכתובות בולטים השמות התאופורים על בסיס שם האל "קוס". הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

אל-ג'זירה

אלג'זירה (ערבית: الجزيرة, תרגום: "האי", קיצור ל"חצי האי ערב") היא רשת שידור טלוויזיונית לוויינית רבת השפעה המשדרת בשפה הערבית ובשפה האנגלית, שהוקמה על ידי האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, שליט קטר, לאחר שהדיח את אביו מהשלטון במדינה, ומרכזה בדוחה בירת קטר.

הרשת זכתה לפרסום בינלאומי רב כאשר שידרה קלטות של הטרוריסט אוסאמה בן לאדן לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ושל בכירים נוספים בארגון הטרור אל-קאעידה. הרשת מפעילה מספר ערוצים בנוסף לערוץ החדשות הראשי, כגון ערוץ ספורט, ערוץ חי המשדר ועדות וכנסים, ערוץ דוקומנטרי וערוץ מיוחד לילדים. בנוסף לערוצי טלוויזיה מפעילה הרשת מספר אתרי אינטרנט.

אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי)

אל-חאכִּם בִּאמר אללה (בערבית: الحاكم بأمر الله - "השולט בצו האל") היה הח'ליף השישי של השושלת הפאטמית במצרים, ששלט בשנים 996–1021.

אל-חאכם נולד במצרים בשנת 985, וכבר בגיל 11 ירש את השלטון מאביו אבו מנצור נזאר אלעזיז. העברת השלטון המוצלחת לילד הצעיר הייתה הוכחה ניצחת ליציבותה של השושלת בשלטון. במהלך שלטונו הארוך הצליח אל-חאכם להרחיב את תחום שלטונו ולכבוש את אזור חלב.

יריביו הנחושים ביותר של אל-חאכם היו הח'ליפים העבאסים מבגדאד, שביקשו לעצור את התפשטות האיסמאעילים. תחרות זו בין שתי השושלות הובילה להצהרת בגדאד בשנת 1011, בה קבעו העבאסים כי טענותיהם של הפאטמים ללגיטימיציה על בסיס מוצאם מזרע הנביא מוחמד שקריות, וכי למעשה הם צאצאי משפחה יהודית.

אל-חאכם נאבק גם בקרמטים שליטי בחריין, ושלטונו המשיך להיות מאופיין בחוסר שקט מתמשך מצד הברברים במערב והטורקים במזרח. בשנת 1005 ייסד אל-חאכם את דאר אלעלם (בערבית: בית המדע), ששימש כמרכז ללימודי פילוסופיה ואסטרונומיה, לצד לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית'. במרכז פעלה גם ספרייה ציבורית. בשנת 1013 השלים אל-חאכם את בניית המסגד שאביו החל בבנייתו בקהיר, וקרא לו על שמו – מסגד אל-חאכם.

בשנת 1017 אל חאכם באמר אללא הכריז על עצמו כנביא והוא מייסד הדת הדרוזית, בשנת 1017 החלה ספירת התאריך הדרוזי. הדת נקראת דרוזים מכיוון שהשכנים הלא דרוזים שלהם ראו בהם תומכיו של מוחמד בן איסמעיל אל-דרזי, דרזי-דרוז

אל-חאכם נודע ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם; על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם דמוי עגל, זכר לחטא העגל לאחר יציאת מצרים. כמו כן הוגבלה רכיבתם של נוצרים על סוסים לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים. לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פרנויה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, מאכל מצרי מסורתי, איסור על משחק השחמט, ציווה לעבוד בלילה ולישון ביום, אסר על נשים לצאת לרחוב ועל סנדלרים להכין נעלי נשים, נתן הוראה להרוג את כל כלבי העיר ועוד.

לקראת סוף שלטונו החלה הכת הדרוזית להתגבש סביב דמותו, והם אלה שהעניקו לו את התואר "השולט במצוות אללה".

בשנת 1021 נעלם אל-חאכם במהלך טיול להרי מוקטם שליד קהיר. מאמיניו הדרוזים טענו כי לא מת, אלא הוסתר על ידי אללה כדי לשוב כמהדי ביום הדין. את כיסאו ירש בנו הצעיר עלי אלט'אהר באללה, בעוד אחותו של אל-חאכם, סת אלמלכ , שימשה כעוצרת.

אל-חאכם הראשון (ח'ליפה עבאסי)

אל-חאכם באמר אללה הראשון (מילולית: המושל במצוות האל), אבו אל-עבאס אחמד בן חסין בן אבי בכר (בערבית: ابو العباس احمد بن الحسين بن ابي بكر), היה הח'ליפה העבאסי הסמלי השני שמשל בקהיר תחת הממלוכים בין השנים 1262 ו-1302.

לאחר נפילת בגדאד בשנת 1258 בידי המונגולים, נמלט אל-חאכם ומצא מחסה בקרב הבדואים. לאחר מכן המשיך במסעותיו והגיע לחצר של מחמד עיסא בן מוהאנא האיובי בדמשק ובחלב. התקדמותם של צבאות המונגולים הדירה את רגליהם של האיובים, ולאחר קרב עין ג'אלות ב-16 בספטמבר 1260 ערק אל-חאכם למחנה הממלוכי. לאחר מינויו של אל-מסתנצר השני לח'ליפה, מצא אל-חאכם מפלט אצל המושל הממלוכי של חלב, עכוש ברלי. לאחר שהייה קצרה בחסותו המשיך אל-חאכם בדרכו בליווי משמר טורקמני ונפגש עם אל-מסתנצר השני שהיה עתה בדרכו לבגדאד בשליחות השווא של ביברס. הוא הצטרף לכוחו הקטן ולאחר תבוסתו של הלה, נמלט על נפשו בליווי כמה מרעיו חזרה אל מחמד עיסא.

אל-חאכם הגיע לקהיר במרץ 1262, אך רק בנובמבר אותה השנה מונה לח'ליפות בידי אספת עלמאא ברשות השופט הראשי של מצרים, לאחר שאומתו רשימות היחש אשר ברשותו. אל-חאכם הכריז על ג'יהאד נגד המונגולים בשמו של ביברס, וקיבל אגף מגורים באחד ממגדלי ה"קלעה", המצודה הקהירית. בראשית שלטונו עוד נטבעו מטבעות בשמו, על אף העובדה שהוא לא היה בעל סמכות ממשית ועיקר זמנו הוקדש ללימודי דת. לעומת זאת, לאל-חאכם היה חלק חשוב בניהול המגעים הדיפלומטיים עם אחיו של הולגו חאן שהתאסלאם והנהיג את הפלג הצפוני של "אורדת הזהב". בשנת 1263 אף התקבלה בקהיר משלחת ממנה שביקשה לבקרו. בימי שלטונו למן נובמבר 1262 נהג לשמש כבן לוויתם הסמלי של הסולטאנים הממלוכים, ולמן 1291 שב להטיף בתפילות יום השישי, לראשונה זה מאות שנים, אף כי הדבר נעשה בשמם. בימיו של אשרף, נלקחה ממנו זכות טביעת המטבעות, למרות שהוא התפאר עליהם בתוארו "מכוננה מחדש של המדינה העבאסית" (בערבית: מקים אל-דולה אל-עבאסיה). בשנת 1298 עלה לרגל למכה ואל-מדינה. בנוסף על כך נהג אל-חאכם להצטרף למסעותיהם של הסולטאנים ברחבי הממלכה. בימי ח'ליפותו משלו הסולטאנים אשרף ולאג'ון.

אל-חאכם השני (ח'ליפה עבאסי)

אל-חאכם באמר אללה השני (מילולית: המושל במצוות האל), אבו אל-עבאס אחמד בן אל-מסתכפי השני באללה (בערבית: الحاكم بامر الله الثاني, ابو العباس احمد بن المستكفي بالله الثاني) היה הח'ליפה העבאסי הסמלי שמשל בקהיר בחסות הממלוכים בשנים 1352-1341.

אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי)

אל-מהדי (מילולית: המנחה בדרך מישרים, הגואל), אבו עבדאללה מחמד בן אל-מנצור (בערבית: المهدي, ابو عبد الله محمد بن المنصور) נולד בשנת 745, והיה הח'ליפה העבאסי השלישי בין השנים 775–785. אל-מהדי מונה לח'ליפות על מיטת חוליו של אביו, ושלטונו המשיך את קווי המדיניות של מייסדי השושלת. תקופתו הייתה תקופה של התפייסות עם השיעים, ובימיו גברה באופן דרמטי השפעת הברמכים (בערבית: "אל-בַרַאמִכַה"), משפחת הוזירים הגדולים שייעצה לשושלת למן היווסדה.

אל-מהדי אסר את יועצו הקרוב ביותר, יעקוב בן דאוד, והשליכו לצינוק בו מצא את מותו. בשנת 783 ייסד את המיחנה, האינקוויזציה המוסלמית ששפטה כופרים ומתחסדים ("זנאדכ" ו"כאפרון"). תחת אמתלת הכפירה, חיסל אל-מהדי רבים מיריביו הפוליטיים. בשנת 777 הביס אל-מאמון מרד בח'ורסאן בראשות יוסף בן אבראהים ובשנת 778 הכניע מרד אחר בסוריה בראשות עבדאללה בן מרואן בן מחמד לבית אומיה. באותה שנה הוא הדיח את יורשו המיועד עיסא בן מוסא ומינה תחתיו את בנו, מוסא אל-האדי. בנוסף לכך הוא השביע את אצילי החצר לתמוך בו בבוא העת. לבסוף, הורעל אל-מהדי בידי אחת מפילגשיו בשנת 795.

אל-מסתכפי באללה השני

אל-מסתכפי באללה השני, אבו אל-רביע סלימאן בן אל-חאכם באמר אללה (בערבית: المستكفي بالله الثاني, ابو الربيع سليمان بن الحاكم بامر الله), היה הח'ליף העבאסי הסמלי שמשל בקהיר בחסות הממלוכים בין 1302 ו-1340.

בשנת 1309 העניק אל-מסתכפי לסולטאן הממלוכי רכן אל-דין ג'שנכיר את הכינוי "אל-מֻטַ'פַר" ("המנצח") ומסר לו בגדי הדר שחורים ומצנפת מעוגלת. מעתה והלאה, מנהג זה השתרש והתפשט ברחבי שטחי הממלוכים בלבנט.

בשנת 1310 עלה לשלטון בפעם השלישית מחמד אל-נאצר בן קלאון ואל-מסתכפי נלווה אליו במסעותיו הצבאיים כנגד המונגולים בסוריה.

בשנת 1338 הסתכסך אל-מסתכפי עם הסולטאן, נאסר במצודה ונמנע ממנו לקבל מבקרים. כעבור שנה, שוחרר ושולח יחד עם כמאה מבני ביתו לגלות בעיר קוץ.

במהלך תקופת שלטונו התרחשה רעידת אדמה חזקה שהחריבה חלקים ניכרים מסוריה ומצרים.

לפי אבן חג'ר אל-עסקלאני (1372-1448), היה נוהג לשחק פולו עם הסולטאן.

אליפות העולם באתלטיקה 2019

אליפות העולם ה-17 באתלטיקה התקיימה בין התאריכים 27 בספטמבר – 6 באוקטובר 2019 באצטדיון ח'ליפה הבינלאומי בדוחה שבקטר.

לראשונה באליפות העולם נערכה ריצת שליחים 4x400 מטר מעורב, בה משתתפים שני רצים ושתי רצות.

בורג' ח'ליפה

בורג' ח'ליפה (בערבית: برج خليفة – מגדל ח'ליפה, היה ידוע בעבר כבורג' דובאי - برج دبي, או מגדל דובאי) הוא גורד השחקים, הבניין והמבנה הגבוה בעולם, אשר שוכן בעיר דובאי שבאמירות דובאי, איחוד האמירויות הערביות. הבניין מתנשא לגובה של 828 מטרים, והוא המבנה בעל מספר הקומות הגדול ביותר מאז ומעולם, עם 163 קומות. עלות הקמתו מוערכת בכ-1.5 מיליארד דולר.

בחריין

ממלכת בחריין (בערבית: مملكة البحرين, ממלכת אלבחרין - ממלכת שני הימים) היא מדינת אי מזרח תיכונית, הממוקמת בארכיפלג במפרץ הפרסי, בדרום-מערב אסיה. ערב הסעודית שוכנת מערבית לבחריין וביניהן מים רדודים, קטר שוכנת דרומית לה, מעבר למפרץ בחריין. בשנת 1986 הסתיימה הקמתם של גשר וכביש מעל המים, המחבר בין איי בחריין לערב הסעודית. הקמתו של גשר שיהווה חיבור יבשתי דומה, בין בחריין לקטר, צפויה להסתיים בעתיד.

ג'דה

גִ'דַּה (בערבית: جدّة) היא עיר במערב ערב הסעודית, לחוף הים האדום, המונה 3.4 מיליון תושבים.

העיר נוסדה במאה השישית לפני הספירה ככפר דייגים. גדולתה החלה בשנת 647, אז הפך אותה הח'ליף עות'מאן אבן עפאן לעיר נמל, לשירותם של העולים לרגל למכה.

על פי המסורת המוסלמית, אדם הראשון נקבר בהר ערפאת הנשקף מעל מכה או במכה עצמה ואילו חוה נקברה בג'דה.המסורת המקומית מראה את קברה של חוה אמנו בג'דה. לפי המסורת היהודית, קברה של חוה בחברון, יחד עם קברי האבות במערת המכפלה. ג'דה נקראת על שם חוה אמנו, בערבית: אֻמּנא חוה: ג'דה – כינוי לאישה מהאבות הראשונים, 'ג'דוד' בערבית.נמל התעופה הבינלאומי המלך עבד אל-עזיז נמצא בפרברי העיר.

קבוצות הכדורגל של העיר הן אל-איתיחאד ואל-אהלי ג'דה.

חלקה ההיסטורי של העיר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2014.

בקרבת העיר ממוקמת אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה שהיא האוניברסיטה הטכנית הטובה במדינה.

ב-2013 החלה בעיר בנייתו של מגדל ג'דה, שצפוי להיות גבוה יותר מבורג' ח'ליפה, הבניין הגבוה בעולם כיום, ב-180 מטרים, ופי שניים וחצי מהאמפייר סטייט.

ג'דה נחשבת למרכז כלכלי ותיירותי חשוב, הרבה בזכות קרבתה לים האדום ולערים הקדושות לאסלאם מכה ואל-מדינה.

ג'דה נחשבת לעיר ה-100 בגודלה בעולם, והיא מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-137 מחוזות פנימיים.

ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן

ח'ליפה בן זָאיִד אָאל נַהְיָאן (בערבית: خليفة بن زايد آل نهيان; נולד ב-25 בינואר 1948) הוא נשיא איחוד האמירויות הערביות והאמיר של אבו דאבי. אאל נהיאן נחשב לאחד המנהיגים הערבים הבולטים ביותר, ובשנת 2013 דירגו המגזין פורבס במקום ה-33 ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם. הונה של משפחת אאל נהיאן מוערך בלמעלה מ-150 מיליארד דולר.

חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני

השייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני (בערבית: الشيخ حمد بن خليفة آل ثاني; נולד ב-1 בינואר 1952) היה אמיר קטר משנת 1995, אז הדיח את אביו ח'ליפה בן חמד אאל ת'אני מהשלטון בעת שזה בילה בחופשה בשווייץ, ועד יוני 2013, עת הודיע רשמית על העברת השלטון לבנו, תמים בן ה-33.

חמד בן עיסא אאל ח'ליפה

חמד בן עיסא אָאל ח'ליפה (בערבית: حمد بن عيسى آل خليفة; נולד ב-28 בינואר 1950) הוא מלך בחריין מאז 14 בפברואר 2002. לפני כן שימש כאמיר של המדינה מאז מות אביו, עיסא בן סלמאן אאל ח'ליפה, האמיר הקודם של בחריין ב-1999.

יחסי בחריין–ישראל

בחריין ומדינת ישראל אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים, אולם מתקיימים מגעים לא רשמיים בין המדינות.

יחסי בחריין–פקיסטן

יחסי בחריין–פקיסטן הם היחסים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שבין ממלכת בחריין לבין הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. היחסים בין המדינות נחשבים לבביים וחזקים מאוד. בחריין מחזיקה שגרירות באסלאמאבאד וקונסוליה כללית בקראצ'י בעוד שפקיסטן מחזיקה שגרירות במנאמה. שתי המדינות חברות ב-OIC ובארגון G77. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-14 באוקטובר 1971.

יחסי קטר–שוודיה

היחסים שבין מדינת קטר לבין ממלכת שוודיה הם יחסים המבוססים על מסחר וכלכלה.שוודיה מיוצגת בקטר באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה ברובע וסט ביי בעיר הבירה דוחה, השגרירות נפתחה ב-14 במאי 2014. קטר מיוצגת בשוודיה באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בעיר הבירה סטוקהולם, שגריר קטר בשוודיה הוא חמד בן ח'ליפה אאל ח'ליפה.היחסים הכלכליים בין קטר לשוודיה הם יחסים המתבססים על שיתוף פעולה בין חברות שוודיות ציבוריות לבין חברות קטריות גדולות ופרטיות, בעיקר במגזר הנפט, האנרגיה, והגז הטבעי.

סולטאן

סוּלְטַאן (או שׂוּלטַן, בערבית: سلطان, תעתיק מדויק: סֻלְטַאן) הוא תואר של שליט מוסלמי.

קטר (מדינה)

קטר (בערבית: دولة قطر, תעתיק מדויק: דַוְלַת קַטַר, בהטעמה מלעילית) היא אמירות קטנה בצפון-מזרח חצי האי ערב. גבולה היבשתי היחיד הוא עם ערב הסעודית השוכנת לדרומה, ומיצר ים צר מפריד בינה לבין מדינת האי בחריין ממערב. שאר שטחה של קטר מוקף על ידי המפרץ הפרסי.

האמירות, שהייתה במאה ה-20 מדינת חסות של האימפריה הבריטית, זכתה לעצמאות מלאה ב-1971. משפחת אאל ת'אני שולטת בקטר מאז המאה ה-19, מאז שהשייח' ג'אסם בן מוחמד אאל ת'אני ייסד את המדינה. המשטר באמירות הקטרית הוא מלוכה אבסולוטית ומי שעומד בראשה כיום הוא האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני. מערכת החוק בקטר נשענת על חוקי השריעה. נכון לתחילת 2017, האוכלוסייה הכללית של קטר מנתה כ-2.6 מיליון תושבים - אך רק 313,000 מתוכם אזרחים קטרים, והשאר הם מהגרי עבודה.

התוצר המקומי הגולמי לנפש בקטר הוא מן הגבוהים בעולם, והמדינה היא בעלת עתודת הגז השלישית בגודלה בעולם. כלכלת קטר מתבססת בעיקר בהפקת נפט וגז טבעי. המדינה נחשבת על ידי האומות המאוחדות לאחת המדינות הערביות המתקדמות ביותר. כמו כן, לקטר כוח משמעותי בעולם הערבי - היא תמכה במספר ארגוני מורדים במהלך האביב הערבי, הן מהבחינה הכלכלית והן דרך חברת המדיה העולמית המתרחבת שלה, אל-ג'זירה. קטר תארח ב-2022 את גביע העולם בכדורגל, ותהפוך למדינה הערבית הראשונה שתעשה זאת.

ביוני 2017, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות, מצרים, ומדינות מפרץ אחרות, ניתקו את קשריהם הדיפלומטים עם קטר, בטענה כי קטר מממנת ותומכת בארגוני טרור בתחומיה ובשאר העולם, ואף משפיעה על עניינים פוליטיים פנימיים במדינות השכנות לה. האשמות אלה גרמו למשבר הדיפלומטי הקטרי ב-2017.

ערכי אסלאם
אסלאם
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים • כל הערכים
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות)
אלצלאהתפילה) • אלזכאהצדקה)
צוםאלחאג'עלייה לרגל)
פלגים עיקריים
אסלאם סוניאסלאם שיעי
אישים מרכזיים
מוחמד • ח'ליף ושושלות הח'ליפים
נביאי האסלאםאימאם שיעי
מהדיבני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות
מכהאל-מדינהאל-קודסנג'ףכרבלאכופהכאט'מיהמשהדסאמרא
חגים
הג'רהלוח השנה המוסלמיעיד אל-פיטרעיד אל-אדחאעשוראאארבעיןלילת אל-קאדר
מבנים
מסגדמינרטמחראבכעבהאדריכלות איסלאמית
תפקידים דתיים
אייתולהמרג'עאימאםמולאקאדימופתימואזין
טקסטים וחוקים
קוראןחדית'תפסירסונה
פיקהפתווהשריעה
אסכולות השריעה
חנפיתחנבליתג'עפריתמאלכיתשאפעית
אסכולות הכלאם
אשעריה • ג'בריה • מאתורידימורג'יאהמֻעתזילה
פלגים שיעים
אתנ'א עשריהאיסמאעיליהזיידים
פלגי הח'וארג'
צאפרייםאזארקהאיבאדיה
תנועות
סופיותוהאביהסלפיה
אסלאמיזםאסלאם ליברלי
פלגים אחרים
אומת האסלאםחמשת האחוזים • המסורים • אחמדים • זקרי • עלווים*

* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות
באביזםבהאאיםיזידיםסיקיזם
ח'ליפי האסלאם
הראשידון אבו בכרעמר בן אל-ח'טאבעת'מאן בן עפאןעלי בן אבי טאלב
ח'ליפי בית אומיה מועאויה הראשוןיזיד הראשוןמועאויה השנימרואן הראשוןעבד אל-מלכוליד הראשוןסולימאן אבן עבד אל-מלכעומר השני • יזיד השני • השאם אבן עבד אל-מלכ • אל-וליד השני • יזיד השלישי • איברהים • מרואן השני
ח'ליפי בית עבאס א-ספאחאל-מנצוראל-מהדיאל-האדיהארון א-רשידאל-אמיןאל-מאמוןאל-מעתצםאל-ואת'ק הראשוןאל-מתוכל הראשוןאל-מנתצראל-מסתעין הראשוןאל-מעתזאל-מהתדיאל-מעתמדאל-מעתדד הראשוןאל-מכתפיאל-מקתדראל-קאהרא-ראדיאל-מתקיאל-מסתכפי הראשוןאל-מטיעא-טאאעאל-קאדראל-קאא'ם הראשוןאל-מקתדיאל-מסתט'הראל-מסתרשדא-ראשדאל-מקתפיאל-מסתנג'ד הראשוןאל-מסתדאא-נאצרא-ט'אהראל-מסתנצר הראשוןאל-מסתעצם הראשוןאל-מסתנצר השניאל-חאכם הראשוןאל-מסתכפי באללה השניאל-ואת'ק השניאל-חאכם השניאל-מעתדד השניאל-מתווכל השניאל-ואת'ק השלישיאל-מסתעצם השניאל-מתווכל השניאל-מסתעין השניאל-מעתדד השלישיאל-מסתכפי השלישיאל-קאא'ם השניאל-מסתנג'ד השניאל-מתוכל השלישיאל-מסתמסכאל-מתוכל הרביעיאל-מסתמסכאל-מתוכל הרביעי
הח'ליפים העות'מאנים סלים הראשוןסולימאן הראשוןסלים השנימוראט השלישימהמט השלישיאהמט הראשוןמוסטפא הראשוןעות'מאן השנימוראט הרביעיאיברהים הראשוןמהמט הרביעיסולימאן השניאהמט השנימוסטפא השניאהמט השלישימהמוט הראשוןעות'מאן השלישימוסטפא השלישיאבדילהמיט הראשוןסלים השלישימוסטפא הרביעימהמוט השניאבדילמג'יט הראשוןאבדילאזיזמוראט החמישיעבדול חמיד השנימהמט החמישימהמט השישיאבדילמג'יט השני

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.