ח'וזסתאן

מחוז ח'וזסתאןפרסית: اُستَانِ خُوزِستَان) או ערביסתן בפי הערבים (בערבית: عربستان, "ערבסתאן") הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר אהוואז.

שטחו 64,055 קמ"ר, כ-3.9 אחוזים משטח איראן, והוא נמצא במערב המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 4,345,607 תושבים.

עד שנת 1925 היה המחוז למעשה אמירות ערבית עצמאית, למרות שבאופן פורמלי היה חלק מאיראן.

על רקע הדרישות לקבלת אוטונומיה למחוז אירעו המתקפה על שגרירות איראן בלונדון ומלחמת איראן-עיראק.

בשנים האחרונות משתנה הרכבו הדמוגרפי של המחוז עקב גירוש הערבים והבאת מתיישבים ממוצא פרסי במקומם. למרות היותו המחוז העשיר ביותר בנפט באיראן, תושביו אינם נהנים מכך.

ח'וזסתאן (מחוז)
استان خوزستان
Choqa Zanbil Darafsh 1 (37)
מדינה איראן  איראן
נפות במחוז 23
בירת המחוז אהוואז
שפה רשמית פרסית, לורית בח'תיארית, ערבית
שטח 64,055 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 4,710,509 (נכון ל־2016)
 ‑ צפיפות 67 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 31°19′38″N 48°41′38″E / 31.3273°N 48.694°E 
אזור זמן UTC +3.5

לחצו כדי להקטין חזרה

סיסתאן ובלוצ'סתאןדרום ח'וראסאןכרמאןהורמוזגאןפארסבושהריזדח'וראסאן רזאוויצפון ח'וראסאןגולסתאןמאזנדראןסמנאןטהראןאלבורזקוםצ'הארמחאל ובח'תיאריכהגילויה ובויראחמדח'וזסתאןאילאםלורסתאןמרכזיאספהאןגילאןארדבילקזוויןהמדאןכרמאנשאהכורדיסתאןמזרח אזרבייג'ןמחוז זנג'אןמערב אזרבייג'ןבחרייןקטרעומאןכוויתטורקיהארמניהאזרבייג'ןטורקמניסטןאפגניסטןפקיסטןעיראקערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותKhuzestan in Iran.svg
אהוואז

אהוואז (בפרסית: اهواز) היא עיר במערב איראן, בירת מחוז ח'וזסתאן ושוכנת במרכזו, על גדות הנהר כארון. העיר, שבה יותר ממיליון תושבים, היא הגדולה ביותר במחוז ומורכבת משני רבעים: החלק החדש שבו המרכז התעשייתי והחלק העתיק שבו אזורי המגורים. רוב תושבי העיר הם מוסלמים שיעים ומיעוטם מוסלמים סונים.

אהוואז היא העיר בעלת זיהום האוויר הגבוה ביותר בעולם לפי סקר ארגון הבריאות העולמי משנת 2011.

אילאם

מחוז אילאם (בפרסית: استان ایلام) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר אילאם.

שטחו 20,133 קמ"ר, כ-1.2 אחוז משטח איראן והוא נמצא במערב המדינה. מחוז אילאם גובל במחוזות לורסתאן, ח'וזסתאן וכרמאנשאה, וחולק גבול משותף עם עיראק. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 545,093 תושבים.

איראן

הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: جمهوری اسلامی ايران, ג'וֹמְהוּרִי-יֶה אֶסְלַאמִי-יֶה אִירַאן; להאזנה (מידע • עזרה)) היא רפובליקה אסלאמית-שיעית בעלת מיעוט סוני הנמצאת במערב אסיה, והיא כיום בעלת משטר תיאוקרטי. היא גובלת באפגניסטן ובפקיסטן במזרח, בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בעיראק ובטורקיה במערב. למדינה קו חוף עם הים הכספי בצפון, ועם המפרץ הפרסי יחד עם מפרץ עומאן בדרום.

לאיראן היסטוריה עתיקת יומין, החל מהאימפריה הפרסית שהוקמה על ידי כורש בשנת 550 לפני הספירה. שפתה הרשמית של איראן היא הפרסית.

גאוגרפיה של איראן

איראן שוכנת באזור הדרום-מערבי של אסיה ובקצהו המזרחי של המזרח התיכון, היא גובלת בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בים הכספי בצפון מרכז, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בטורקיה ובעיראק במערב, במפרץ הפרסי ומפרץ עומן בדרום ובפקיסטן ובאפגניסטן במזרח, אורך גבולותיה מסתכם במעל 2,000 ק"מ.

שטחה הכולל של המדינה מגיע ל-1,648,000 קמ"ר והיא מדורגת כמדינה ה-18 בגודלה בעולם. לשם השוואה, שטחה שווה ערך לחמישית מארצות הברית, או לשטחן הכולל של בריטניה, צרפת, ספרד וגרמניה.

הנוף של איראן מורכב ברובו מרמות צחיחות מוקפות הרים, והאוכלוסייה מרוכזת ברובה בצפון המדינה ובמערבה. החלק המערבי הוא ההררי ביותר עם רכסים כהרי זגרוס והרי אלבורז זה האחרון מכיל את הנקודה הגבוהה ביותר במדינה, "הדמאוונד", שמגיעה לגובה של 5,607 מטר. החצי המזרחי מכיל ברובו שקעים מדבריים בלתי מיושבים שבהם זורמים מספר נחלי מלח.

המישורים הגדולים היחידים בשטחי המדינה מצויים לאורך החוף של הים הכספי והחלקים הצפוניים של המפרץ הפרסי, שם גובלת איראן בנהר שט אל ערב. מישורים קטנים ומקוטעים ניתן למצוא גם לאורך החוף של המפרץ הפרסי, מצר הורמוז, ומפרץ עומן.

אקלימה של איראן הוא בעיקר יבש או יבש למחצה, ולמרות זאת קיים מזג אוויר טרופי למחצה לאורך חופי הים הכספי. החורף האיראני מתון יחסית, ואילו הקיץ לח וחם.

גילאן

מחוז גילאן (בפרסית: گیلان) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא בצפון-מערב איראן, גובל בים הכספי ובירתו העיר ראשת.

שטחו 14,042 קמ"ר. ב-2006 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 2,404,861 תושבים.

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן

הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן התרחשה במהלך מלחמת העולם השנייה עת פלשו כוחות צבא בריטניה וכוחות הצבא האדום של ברית המועצות לשטחה של איראן על מנת למנוע התייצבותה במלחמה לצד מדינות הציר.

הרי זגרוס

הרי זגרוס (פרסית: رشته كوه زاگرس; ארמית: ܛܘܪ ܙܪܓܣ; כורדית: زنجیره‌چیاکانی زاگرۆس; לורית: کو یه لی زاگروس; ערבית: جبال زاغروس) הם רכס הרים בדרום-מערב אסיה המשתרע על פני 1,500 קילומטר לאורך מערב איראן ומקצת ממזרח עיראק, החל מאזור כורדיסטן, לאורך גבול איראן–עיראק ועד למצר הורמוז. הרים אלה מהווים את גבולו המזרחי של המזרח התיכון, לפי הגדרות מסוימות. ההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא דנא שפסגתו מתנשאת לגובה 4,409 מטר.

זנג'אן

מחוז זנג'אן (בפרסית: استان زنجان) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר זנג'אן.

שטחו 21,773 קמ"ר, קצת יותר מאחוז משטח איראן, והוא נמצא בצפון מערב המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-970,946 תושבים. המחוז גובל עם: מחוז מזרח אזרבייג'ן, מחוז מערב אזרבייג'ן, מחוז ארדביל, מחוז גילן, מחוז קאזווין, מחוז כורדיסטן ומחוז המדאן.

ח'וראמשהר

ח'וראמשהר (בפרסית: خرمشهر; בערבית: المحمرة, מוחמרה) היא עיר במחוז ח'וזסתאן בדרום-מערב איראן, 10 ק"מ מצפון לאבאדאן, על גדת השאט אל ערב. נכון לשנת 2006 מנתה אוכלוסיית העיר 123,866 איש. בתקופת מלחמת עיראק-איראן (שנות ה-80 של המאה ה-20 הייתה העיר אזור קרבות ועיר רפאים.

יזד (מחוז)

מחוז יזד (בפרסית: استان یزد) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא במרכז איראן, ובירתו היא העיר יזד. כמו כן, נמצאת בו העיר ארדכאן.

כיבוש

כיבוש הוא המצב בו טריטוריה מסוימת מוצבת תחת שליטה של צבא זר. גם השתלטות של ארגון או של בודדים על שטחי ארץ נחשבים על פי הנסיבות ככיבוש. הכיבוש נעשה, בדרך כלל, באמצעות כוח צבאי או במהלך מלחמה, אך גם השתלטות באמצעות הפעלת לחצים פוליטיים מכונה לעיתים כיבוש. כיבוש שנעשה במהלך מלחמה מכונה במשפט הבינלאומי: תפיסה לוחמתית. מצב שבו גורם מתוך המדינה (או הטריטוריה) משתלט עליה בכוח, מכונה בדרך כלל הפיכה (ולעיתים, בעיקר לציון שינוי מהותי של המשטר, מהפכה).

מאז מלחמת העולם השנייה מקובל שיש לסיים מצב של כיבוש בנסיגת הכובש מהשטחים שתפס והחזרת השליטה בהם לבעליהם הקודמים. נסיגת הכובש תלויה בדרך-כלל בהסדרים שמסיימים את מצב המלחמה, אם השטח נתפס במלחמה. עד מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר אחריה, הייתה נפוצה תופעה שבה מדינה שכבשה שטחים ממדינה אחרת מספחת אותם לשטחה, ואף זוכה להכרה בינלאומית בצעד זה. תופעה זו אינה נפוצה כיום, ובכל מקרה הכרה של הקהילה הבינלאומית בצעד כזה נדירה מאוד. שאלת מעמדם של שטחים כבושים, ובפרט מעמדם של תושבי השטחים האלה ומעמדם של שטחים שהיו כבושים גם בידי המדינה ממנה נכבשו, במקרה של סכסוך שאינו מגיע לפתרון, היא מהבעיות הסבוכות במשפט הבינלאומי כיום.

בעברית הוטבע למצב שליטת צבא בשטח כבוש המונח "תפישה לוחמתית", לפי הצעתו של פרופ' יורם דינשטיין, שתרגם את המונחים הבריטיים: belligerent occupation, military occupation, occupation of enemy territory.

מחוזות איראן

איראן מחולקת ל-31 מחוזות (בפרסית: استان אֹסְתאן, ברבים استان‌ها אֹסְתַנְהא) ששלטונם נמצא בדרך כלל בעיר הגדולה במחוז, המכונה עיר הבירה (مرکز, מַרְכַז) של המחוז. ראש המחוז הוא המושל (استاندار, אֹסְתאנְדאר), הממונה על ידי שר הפנים האיראני, וכפוף לאישור של המג'לס.

עד 1950, איראן הייתה מחולקת ל-12 מחוזות בלבד, באותה שנה נוצרו נפות שהוכפפו למחוזות הקיימים. בין השנים 1960–1981 כל הנפות קודמו בהדרגה למעמד של מחוזות. בשנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית באיראן, נוספו עוד תשעה מחוזות, האחרון הוא מחוז אלבורז, שבירתו היא העיר כָּרָג'.

כל מחוז מחולק לתת-מחוזות המכונים שַהְרֶסְתאן (شهرستان). כל אחד מהשהרסתאנים מחולק לחבלים, המכונים בח'ש (بخش). בכל אחד מהחבלים, העיר הגדולה ביותר היא בירת החבל, ובו יושבת המועצה המקומית של החבל.

בהתאם לנתונים הסטטיסטיים ממרץ 2005, באיראן התקיימו:

31 מחוזות (אֹסְתאן)

324 תת-מחוזות (שַהְרֶסְתאן)

865 חבלים (בח'ש)

982 ערים (شهر, שַהְר)

2378 כפרים או ריכוזי יישוב קטנים (دهستان, דֶהֶסְתאן)

מלחמת איראן–עיראק

מלחמת איראן–עיראק (22 בספטמבר 1980 – 20 באוגוסט 1988) הייתה מלחמה בין הרפובליקה האסלאמית השיעית של איראן בהנהגתו של מנהיגה הרוחני רוחאללה ח'ומייני ורפובליקת בעת' ערבית לאומנית של עיראק בראשות סדאם חוסיין. המלחמה פרצה לאור היריבות הקשה בין המדינות, ובעקבות סכסוך גבולות באזור מחוז ח'וזסתאן, ליד השאט אל-ערב ועל רקע המתח הדתי העדתי בין הנהגת איראן השיעית, ברובה ממוצא איראני, ובין הנהגת עיראק הערבית מרקע סוני. במלחמה השתתפו גם מיליציות עדתיות (מוג'אהדין ח'לק האיראנית תמכה בעיראק, ואילו מיליציות כורדיות עיראקיות - המפלגה הדמוקרטית הכורדית והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן תמכו באיראן), והייתה התערבות מצד מספר מעצמות לרבות אספקת נשק וסיוע לוגיסטי. המלחמה בת שמונה השנים לא הביאה להישגים טריטוריאליים לאף אחת מהמדינות, אך עלתה בחייהם של כמיליון חיילים ואזרחים משני הצדדים.

מנדעים

מנדעים הם בני קבוצה אתנו-דתית בעלת דת ולשון ייחודים השוכנים בעיקר בדרום עיראק. דתם דוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. במרכז דתם עומדת הטבילה. המנדעים רואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם קדושים, ומעריצים בעיקר את יוחנן המטביל. הם מתארים את אברהם, משה, ישו ומוחמד כנביאי שקר. מנדעים מאמינים כי יוחנן המטביל הוא הנביא החשוב ביותר.

המנדעים יושבים בעיקר בדרום עיראק ובמחוז האיראני ח'וזסתאן, וכן ישנה פזורה קטנה באירופה, אוסטרליה וצפון אמריקה. מספרם הכולל אינו עולה על 50 עד 70 אלף איש. בשל רדיפות בעיראק ובאיראן היגרו כמה אלפים לשוודיה, לירדן ולאוסטרליה, ומספר המנדעים בפזורה עלה מאוד בעקבות מלחמת האזרחים השנייה בעיראק.

חלק מההיסטוריונים סבורים כי המנדעים הם למעשה קבוצה שנפרדה מעם ישראל, או מעין "נגזרת" מתוך עם זה - בדומה לשומרונים - בשל היותם מחזיקים בכתבי קודש הכוללים תוכן רב יחסית, מהתנ"ך העברי והברית החדשה, וכן, היותם דוברים ניב ארמי הדומה לזה של התלמוד הבבלי, והיות התפילה שלהם מכוונת ירושלים. אך היום, לאחר פרסומים נוספים כגון "גאריתא הרן" ומחקרים נוספים על המנדעים, הם עצמם מזהים את עצמם כבנים של ארם בן שם, והם עצמם ארמים אשר חיו בארץ כנען והוגלו אחרי חורבן בית ראשון. זה מסביר את הדמיון, ומסביר את התנגדותם החריפה ליהדות כי לדעתם אברהם, משה והנביאים הם נביאי שקר, וכך גם ישו.[דרושה הבהרה]

צ'וגה זנביל

צ'וֹגָה זַנְבּיל (גם: צ'וע'א זנביל או צ'ע'א זנביל; פרסית: چُغا زَنبیل) הוא מתחם עילמי במחוז ח'וזסתאן במערב איראן. מתחם זה הוא אחד הזיגוראתים היחידים ששרדו מחוץ למסופוטמיה. המתחם שוכן במרחק 25 קילומטרים מערבית לדזפול, 25 קילומטרים דרומית לשושן ו-230 קילומטרים צפונית מאבאדאן.

המתחם נבנה בשנת 1250 לפנה"ס בקירוב על ידי המלך אונטאש-נאפירישה, בעיקר על מנת לחלוק כבוד לאל אינשושינאק. השם המקורי של האתר היה "דור אונטאש" (دور-اونتَش), ומשמעותו היא "העיר של אונטאש", אך אין זה סביר שאנשים רבים חיו שם מלבד כוהני הדת והמשרתים.

המתחם מוגן על ידי שלוש חומות קונצנטריות המגדירות את האזורים העיקריים של "העיר". האזור הפנימי מכיל זיגוראת גדול המוקדש לאל הראשי אינשושינאק, זיגוראת שנבנה על גבי מקדש קודם שהכיל חדרי אכסון ונבנה גם הוא על ידי אונטאש-נאפירישה. באזור האמצעי יש מקדשים לאלים הפחות חשובים. ישנה דעה כי התוכנית המקורית של המלך הייתה לבנות 22 מקדשים, אך הוא מת לפני שהסתיימה בנייתם, ויורשיו לא היו מעוניינים להמשיך במשימה זו. באזור החיצוני נמצאים ארמונות המלוכה וארמון קבורה המכיל חמישה קברים מלכותיים תת-קרקעיים.

למרות שהבנייה בעיר הסתיימה בפתאומיות לאחר מותו של אונטאש נאפירישה, האתר לא ננטש, והמשיך לתפקד עד שנחרב על ידי המלך האשורי אשורבניפל בשנת 640 לפנה"ס. מספר מומחים משערים, על סמך מספר המקדשים הגדול בצ'וגה זנביל, שאונטאש-נאפירישה ניסה להקים מרכז דתי חדש (שככל הנראה היה מיועד להחליף את סוסה) שייאחד את האלים השמימיים והארציים של עילם באתר אחד.

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום בין 1951 ל-1962 האתר נחשף פעם נוספת, והזיגוראת נחשב לדוגמה המשומרת הטובה ביותר בעולם. ב-1979 הוענק למקום מעמד של אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו - האתר האיראני הראשון שזכה לכך.

צ'וגה מיש

צ'וגה מיש (בפרסית: تپه چغامیش, בשפת לורי , צ'וגה פירושו תל, ומיש פירושו כבשה) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במערב איראן במישור סוזיאנה במחוז ח'וזסתאן. האתר החל להיות מיושב בתקופה הכלקוליתית, 6800 לפנה"ס לערך, והמשיך להיות מיושב בתקופה הנאוליתית, עד תקופת ראשית הכתב. בתקופה מאוחרת יותר החלה העיר שושן ששכנה בקרבתו להיות העיר הדומיננטית באזור. האתר שוכן לרגלי הרי הזגרוס, מצד מערב, בין הנהרות דז וקארון ,‏ 27 ק"מ ממזרח לעיר שושן ו-40 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר דזפול (Dezful).

שושתר

שוּשטאר (פרסית شوشتر) היא עיר מבוצרת עתיקה במחוז ח'וזסתאן בדרום-מערב איראן. היא שוכנת על גדות נהר קארון , כ-90 ק"מ מצפון לעיר אהווז. בשנת 2006 התגוררו בעיר כ-73,000 תושבים. המערכות ההידראוליות ההיסטוריות שנבנו כדי לספק מים לשושתר, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2009.

שפות איראניות

השפות האיראניות הן קבוצת שפות המשתייכות למשפחת השפות ההודו אירופיות, תחת הגדרה זו למשפחת השפות ההודו-איראניות ותחת קבוצה זו לקבוצה נפרדת - השפות האיראניות. קבוצת שפות זו הוגדרה לאחר פירוק השפות ההודו-איראניות לקבוצות כאשר אחת מהן היא קבוצת השפות האיראניות.

האזור בו מדברים לשונות איראניות גדול הרבה יותר מאיראן המדינית, ומכיל גם את טאג'יקיסטן, אפגניסטן, אזורים מפקיסטן צפון עיראק, מזרח טורקיה (כורדיסטן) ועוד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.