ח'אן יונס

חַ'אן יוּנֶסערבית: خان يونس, אכסניית יונס) היא העיר השנייה בגודלה ברצועת עזה ובירת נפת ח'אן יונס. העיר שוכנת במרחק של כ-2 קילומטר ממזרח לחופי הים התיכון, בין הערים עזה ודיר אל-בלח בצפון ורפיח בדרום. אוכלוסייתה של העיר, כולל מחנות הפליטים בתחומה, הוערכה ב-179,300 נפש, נכון לשנת 2006.

כמות הגשמים היורדת בח'אן יונס היא כ-200 מ"מ לשנה. היקף אדמות המעובדות על ידי תושבי העיר ופרבריה ושייכות לתחום המוניציפלי שלה, מגיע לכ-50,000 דונם.

ח'אן יונס
خان يونس
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה ח'אן יונס
תאריך ייסוד 1389
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 185,250 (2016)
קואורדינטות 31°20′40″N 34°18′11″E / 31.3443194444444°N 34.3030916666667°E
אזור זמן UTC +2
http://www.khanyounis.mun.ps
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
ח'אן יונס
ח'אן יונס

היסטוריה

לאור העובדה שח'אן יונס ממוקמת בלב עמק המרזבה וקרבתה למקורות מים צלולים, חוקרים רבים סבורים כי היו קיימים כנראה יישובים עתיקים בעבר באזור העיר המודרנית. יש המזהים את העיר עם "ינוסיס" עיר שמוזכרת אצל הרודוטוס כאחת מהערים שניתנו לערבים על ידי מלך פרס. המקום נודע לפני הקמתה של ח'אן יונס כ"א-סיליקה".

העיר הוקמה כנראה בשנת 1389 על ידי האמיר הממלוכי יונס א-נוריזי שבנה במקום אכסניה (ח'אן) ומסגד. היישוב התפתח סביב מוסדות אלה ושימש כתחנת מעבר לתנועה מסחרית וצבאית על דרך מצרים. בעבר היו מקומות שבהם תורגם השם לעברית כ"חנות יונה". שם זה היה תוצאה של תרגום שגוי, בצירוף עם מסורת מקומית של בני ח'אן יונס שקישרו את עירם עם יונה הנביא.

כיבושי העיר

בשנת 1517 נכבשה ח'אן יונס, בקרב חאן יונס, השני בקרבות המלחמה הממלוכית-עות'מאנית. קרב זה מסמן את כיבושה של כל ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית. במקום לא ישבו משלמי מיסים במהלך המאה ה-16 שכן לא הופיע ברשימות המיסים של האימפריה העות'מאנית. אבל רשימות אלו מגלות כי שכן בו ח'אן ותחנה לגביית מסי דרך (כהן ולואיס, 1978). בתחילת המאה ה-17 ביצרו העות'מאניים את האכסניה והציבו בה חיל משמר. העיר נודעה בגניה הירוקים במאה ה-19, ובשנת 1868 הוערך מספר תושביה בכ-1,000 איש.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה ח'אן יונס על ידי בריטניה. ח'אן יונס הייתה בימיו הראשונים של הכיבוש הבריטי קו הגבול שצפונה ממנו ניצלו הבריטים את מימי המקום. מדרום לח'אן יונס הביאו הבריטים מים לצבאם ברכבות ממצרים. במהלך המלחמה הייתה העיר מרכז מסחרי חקלאי, לאחר תום המלחמה ירד מעמד זה של העיר.

לאחר מלחמת העצמאות

מסיומה של מלחמת העצמאות הייתה העיר תחת שליטה מצרית עד שנת 1956. אוכלוסייתה של העיר גדלה, בעיקר בשל זרימת אלפי פליטים אל שטחה לאחר המלחמה. המצרים הקימו מחנה פליטים ממערב ליישוב והושיבו את רוב הפליטים שם. בשנת 1955 מנתה אוכלוסיית העיר יותר מ-12,000 נפש. במהלך שנות ה-50 שימשה תחנת המשטרה בכניסה המזרחית לעיר כבסיס של גדוד פדאיון. בשנת 1955 פוצצה התחנה על ידי צה"ל כחלק מפעולות התגמול של מדינת ישראל נגד המפגעים ושולחיהם.

ב-2 בנובמבר 1956, במהלך מבצע קדש, כבש צה"ל את ח'אן יונס. כבר ב-11 בנובמבר וב-12 בנובמבר התחוללו התפרעויות ברפיח, לאחר שנערכו חילופי כוחות בין יחידות צה"ל שהחזיקו בעיר והתושבים סברו כי צה"ל עומד להתפנות מן העיר. מיריות חיילי צה"ל לעבר המתפרעים נהרגו ונפצעו תושבים רבים. היו שטענו שהיו כ-30 נפגעים[1] ולעומת זאת, על פי דו"ח אונר"א, הרגו הכוחות הישראלים 275 תושבים בגילאי 15-60[2]. אחד העדים לאירועים היה העיתונאי מארק גפן, לימים עורך על המשמר. ישראל פעלה להסדרת החיים בעיר תחת שלטונה ובתחילת דצמבר 1956 מינתה מועצת עירייה מתושבי העיר, בראשות עבד א-רחמן אל פרא, שכיהן בראש עיר במשך 21 שנה החל מ-1935[3]. העיר הוחזרה במהרה לידי המצרים ונשארה בשליטתם עד לשנת 1967. במהלך מלחמת ששת הימים נכבשה בשנית העיר, לאחר קרבות שריון וצלפים, על ידי ישראל והושלט בה משטר צבאי.

תחת שלטון הרשות הפלסטינית

בשנת 1993 עברה העיר, יחד עם כל רצועת עזה, לידי הרשות הפלסטינית. בסוף שנות ה-90 הוקם בעיר "בית החולים האירופי" במימון האיחוד האירופי.

באינתיפאדה השנייה שימשה העיר כבסיס של ארגוני הטרור לירי רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף וציר כיסופים. הבתים של פאתי ח'אן יונס, צופים על ציר כיסופים ועל כפר דרום, נותנים לצלפים הפלסטינים יתרון טקטי ועמדה מצוינת לביצוע פיגועי ירי כנגד אזרחים וחיילים ישראליים. המתנחלים ביקשו מצה"ל להרוס בתים אלה מטעמי ביטחון, אך צה"ל נמנע מכך עקב צו של בג"ץ. בעקבות הרצח של טלי חטואל וארבע בנותיה והירי על האזכרה לכבודה, אישר בג"ץ לצה"ל להרוס בתים אלה. בתגובה לירי המרגמות צה"ל ביצע מספר פעולות ותקיפות בח'אן יונס.

ב-8 ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, הפציץ צה"ל את ביתו של פעיל חמאס, לאחר שהוזהר. בהפצצה נהרגו שבעה בני משפחת כווארע.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יש גרסאות שונות על מספר הנפגעים, ראו מאמרו של ההיסטוריון הצבאי יגיל הנקין, באתר "פרש"
  2. ^ יעל גרינפטר, הטבח בחאן יונס, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2013
  3. ^ הופעלה מועצת עירית חן-יונס, דבר, 4 בדצמבר 1956
אחמד ע'נדור

אחמד נאג'י אל-ע'נדור (מכונה "אבו אנס") הוא מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, בצפון רצועת עזה. נולד בשנת 1967, מתגורר בעיר עזה. מוצא משפחתו מיפו[דרוש מקור]. עם סיום פינוי היישובים הישראליים מרצועת עזה במסגרת ההתנתקות בשנת 2005, החמאס חשף בתקשורת את האישים המאיישים את שרשרת הפיקוד העליונה שלו ברצועת עזה. בחשיפה זו כונה אחמד רנדור בתואר "מפקד צפון רצועת עזה".

מפקדי החטיבות הנוספות של החמאס ברצועת עזה הם: ראא'ד סעד (מפקד חטיבת העיר עזה), אימן נופל (מפקד חטיבת מחנות המרכז, נעצר במצרים בשנת 2008 ונכלא. בתחילת שנת 2011, במסגרת אירועי "יום הזעם" ברח מהכלא המצרי וחזר לרצועת עזה), מוחמד סנואר (מפקד חטיבת ח'אן יונס), ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח), ומוחמד אבו שמאלה (מפקד חטיבת דרום הרצועה ואזור רפיח). עד חיסולו על ידי ישראל היו כלל מפקדי החטיבות כפופים לאחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בפועל ואחראי על חטיבה נוספת בעיר עזה.

אחמד ע'נדור היה פעיל בזרוע הצבאית של החמאס באינתיפדה הראשונה. ריצה עונש מאסר בישראל בשנים 1988-1994. היה כלוא ברשות הפלסטינית חמש שנים. באינתיפאדה השנייה, שימש עוזרו של עדנאן אל-רול, מהנדס החמאס ברצועת עזה ויד ימינו של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של החמאס. לאחר חיסול אל-רול באוקטובר 2004, כחלק מהשינויים בצמרת החמאס, הוא מונה למפקד צפון רצועת עזה. היה יד ימינו של אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס וכיום הוא נחשב מספר 2 בהנהגה הצבאית של החמאס. ביחד עם ג'עברי ייצג את הפלג הניצי בהנהגת החמאס, שהתנגד להסכם מכה ולרגיעה עם הפת"ח. עודד את פעילי החמאס בהתקפות צבאיות על אנשי פתח, שעמם נותר חשבון דמים פתוח מחודשי מלחמת האחים ברצועה, והיה בעד חידוש בהדרגה של הפיגועים נגד ישראל. ע'נדור היה מהיוזמים של כיבוש הרצועה על ידי החמאס בשנת 2006. שמו נקשר גם לחטיפת החייל גלעד שליט. ע'נדור משמש כסמכות לאישור פיגועים עבור אנשי ועדות ההתנגדות העממית. הוא ואנשיו עומדים בקשר הדוק ומתמשך עם מוחמד דרמוש, ראש ועדות ההתנגדות העממיות, והוא מכוון את פעילותם.

ב-15 בפברואר 2003, היה האחראי לתקרית הטנק ולהתקלות עם חיילי צה"ל ליד היישוב דוגית שבה נהרגו 4 חיילים, יומיים לאחר מכן נהרס ביתו על ידי כוחות צה"ל.

ב-23 ביולי 2005, בזמן מצעד צבאי של החמאס שדנדור היה אחראי עליו במחנה הפליטים ג'בליה בצפון רצועת עזה, ע'נדור ניצל מהתפוצצות אדירה שהרגה 19 פלסטינים. החמאס טען כי היה זה ניסיון התנקשות ישראלי, אולם ישראל טוענת כי הפיצוץ נגרם מהתפוצצות של טילי קסאם.

ב-12 ביולי 2006, כשל ניסיון סיכול ממוקד בו, ביחד עם בכירים נוספים של הזרוע הצבאית של החמאס. הוא נפצע קל בלבד.

ב-14 באפריל 2006, היה אחראי על שליחת חוליה מג'בליה ברצועת עזה דרך סיני לישראל ומשם ליהודה ושומרון, להקים שם תשתית טרור.

במאי 2007 סירב להוראת אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס להפסיק את ירי הקאסמים לישראל.

ב-13 יוני 2008, בזמן שאחמד ע'נדור נועד בביתו של אחמד חמודה, מפקד גדודי עז א-דין אל קסאם בבית להיא, עם בכירים בארגון החמאס, הרעיד פיצוץ אדיר את השכונה וממנו נהרגו 9 פלסטינים. תחילה טענו הפלסטינים כי ע'נדור היה יעד לחיסול, אולם לאחר מכן הסתבר שמדובר ב"תאונת עבודה" ונטען כי הפיצוץ נגרם בניסיון לתכנן פיגוע איכותי כנגד ישראל.[דרוש מקור]ב-8 באוגוסט 2018 נהרג בנו עלי ע'נדור, שאף הוא פעיל בחמאס, מסיכול ממוקד של צה"ל . בתגובה לכך החל החמאס בירי ארטילרי כבד על שדרות וישובי מערב הנגב בכל הלילה שבין 8-9 באוגוסט 2018.

אירועי העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה (2018–2019)

אירועי העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה בשנים 2018 עד 2019 הם סדרה של עימותים שהתרחשו בין ישראל לחמאס, הגורם השולט ברצועת עזה. לאורך כל התקופה, כללו האירועים הפגנות המוניות של הפלסטינים בגבול עם ישראל ושיגור בלוני תבערה. בחודשים נובמבר 2018, מרץ 2019 ומאי 2019 פרצו הסלמות שהתבטאו בירי רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל, ובתקיפות של חיל האוויר ברחבי רצועת עזה.

להלן פירוט כרונולוגי של חלק מהאירועים בעימותים אלה.

אש כוחותינו

אש כוחותינו (באנגלית: Friendly Fire; בתרגום מילולי: אש ידידותית), או בשמו הרשמי בצה"ל: ירי דו-צדדי (דו"צ), הוא מונח המתאר מצב שבו כוח צבאי, משטרתי או אפילו כנופיית רחוב, פותח באש על כוח עמית, עקב זיהויו בטעות ככוח עוין. מקרי אש כוחותינו הם חלק מההיסטוריה הצבאית, ומהווים גורם מזיק בלחימה.

בני סוהילה

בַּנִי סוּהֵילָה (בערבית: بني سهيلا) היא עיר ברצועת עזה השוכנת בקרבת ח'אן יונס ושייכת לנפת ח'אן יונס. היא שוכנת ממזרח לח'אן יונס וגובלת בה ברצף טריטוריאלי בנוי. ממזרח לה שוכנת עבסאן א סעיר ומדרום-מזרח לה עבסאן א כביר. כל אלה שייכות למטרופולין של ח'אן יונס.

המקום קרוי אולי על שם כוכב קאנופוס הנקרא בערבית "סהיל". קבוצת עולי רגל נוצריים (1839) הזכירה את המקום בַּנִי סֻהֵיל, ומשלחת של יהודי ירושלים, שבראשה עמד יואל משה סלומון, ביקרה בו ב-1910 במסעה לחבל עזה כדי לרכוש קרקע להתיישבות וציינה ששמו בְּנֵי סֶלַע.לאחר מלחמת העצמאות עברו לגור בכפר פליטים רבים.

בעקבות מלחמת סיני הייתה בני סוהילה נתונה תחת שליטת צה"ל, אשר מינה בה מועצה והעמיד בראשה את חמדן אבו עמר. ב-1957 נמנו בעיירה 3600 תושבים קבועים ו-2500 פליטים.

לפי מפקד התושבים של שנת 2006 חיו בעיר 32,800 תושבים, כולם מוסלמים.

גיא חסון

גיא חסון (נולד ב-1972) הוא קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף המשרת כקצין שריון ראשי.

השוק הבדואי

השוק הבדואי הוא שוק שפעל בבאר שבע מאז שנת 1905, בשנת 2017 הודיעה עיריית באר שבע על סגירתו.

ח'אן יונס (נפה)

נפת ח'אן יונס (בערבית: محافظة خان يونس) היא אחת מנפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת ברצועת עזה סביב העיר ח'אן יונס.

על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2007, בנפה חיו כ-280,000 נפשות שחיו בכ-40,262 משקי בית. האוכלוסייה התרכזה ב-3 עיריות, 2 תת-נפות כפריות, ומחנה פליטים אחד.לנפה חמישה מושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית, וב-2006 החמאס זכה בכל המושבים.

ח'וזאעה

ח'וזאעה (בערבית: خزاعة) או ח'ירבת אִח'זעה הוא יישוב פלסטיני בדרום רצועת עזה בנפת ח'אן יונס הממוקם כ-500 מטר מהגבול עם ישראל, כ-1.5 קילומטר ממערב לקיבוץ ניר עוז. אוכלוסייתו מונה כ-10,000 תושבים.

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, אוכלוסיית היישוב מנתה באותה עת 990 נפש, ושטחי האדמה של הכפר היו 8,197 דונם.

על פי מקור ישראלי, היישוב הוקם לאחר מלחמת העצמאות.בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 מנתה אוכלוסייתו כ-2,000 נפש, מחציתם - פליטים בדווים שהתיישבו בשוליו המערביים והפחות פוריים של אזור המרזבה המזרחית ברצועת עזה. באותה עת (סוף שנות ה-70) היו בבעלות הכפר כ-4,500 דונם, מהם רק 1,000 דונם בהשקיה, וזאת בשל מי התהום העמוקים יחסית (60 מטר ויותר) והקושי לשאוב אותם.במהלך מבצע עופרת יצוקה נהרסו חלקים נרחבים ביישוב. במבצע צוק איתן פעלו באזור ח'וזאעה כוחות חטיבת גבעתי, גדוד 101 של חטיבת הצנחנים, יחידת דובדבן, גדודי שריון והנדסה, שחשפו מנהרות לחימה. גם במבצע זה נהרסו חלקים נרחבים ביישוב.

חטיבת קטיף

חטיבת קטיף הנקראת גם החטיבה הדרומית ברצועת עזה היא הדרומית מבין שתי חטיבות אוגדת עזה. החטיבה אחראית על ביטחונם של יישובי חבל אשכול, על חלקו הצפוני של קו הגבול ישראל-מצרים, ועל גדר המערכת שבין מדינת ישראל ורצועת עזה. עד לביצוע תוכנית ההתנתקות הייתה החטיבה אחראית גם על ביטחונם של מרבית יישובי גוש קטיף.

לאחר כיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים הוקמה החטיבה בגלגולה הראשון כנפת חאן יונס, וישבה בעיר ח'אן יונס. אולם, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה והקמת המפקדה האוגדתית של עוצבת שועלי הדרום, שונה ייעוד הנפה והיא הפכה לחטיבה מרחבית ומפקדה הראשון היה יצחק אברכהן. עם חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993 יצאה מפקדת החטיבה מהעיר ועברה למחנה נוריה שליד נוה דקלים. בשנת 1995 אוחדה החטיבה הדרומית עם זו המרכזית, ונקראה מאז "חטמ"ר דרומית". לאחר יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה ב-2005, עברה מפקדת החטיבה לשבת בכרם שלום. כיום (2011) שוכנת מפקדת החטיבה במחנה האוגדתי בסמוך לקיבוץ רעים.

תחת החטיבה פועלת יחידת הסיור המדברי.

חסן סלאמה (חמאס)

חסן עבד א-רחמן סלאמה (בערבית: حسن عبد الرحمن سلامة; נולד ב-9 באוגוסט 1971 במחנה הפליטים ח'אן יונס) הוא מחבל פלסטיני מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס. מאז שהועמד לדין ב-1997, הוא מרצה 46 מאסרי עולם בישראל.

יחיא סנוואר

יַחְיא אבראהים חסן סִנְוַאר (בערבית: يحيى إبراهيم حسن السنوار; נולד ב-1962‏/1963) הוא מנהיג חמאס ברצועת עזה וממייסדי הזרוע הצבאית של הארגון.

מארק גפן

מארק גפן (14 ביולי 1917 – 18 בדצמבר 1989) היה עיתונאי ישראלי, זוכה פרס סוקולוב. שימש כעורכו של העיתון על המשמר וכיו"ר ועדת העורכים.

מוחמד דחלאן

מוחמד דחלאן (אבו פאדי) (בערבית: محمد دحلان (מידע • עזרה), נולד ב-29 בספטמבר 1961) הוא פוליטיקאי ומנהיג צבאי פלסטיני. היה מראשי הביטחון המסכל ברצועת עזה ומראשי תנועת פת"ח.

מוחמד דף

מוחמד דיאב אבראהים אל-מצרי (בערבית: محمد دياب إبراهيم المصري, המוכר בכינויו محمد الضيف, מוחמד דֶף, תעתיק מדויק: מחמד א (ל)צ'יף; נולד ב-12 באוגוסט 1965) הוא טרוריסט פלסטיני, ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס. הוגדר על ידי מערכת הביטחון הישראלית כטרוריסט המבוקש ביותר בארגוני טרור אלה. הכינוי "דֶף" ("צ'יף" בערבית – "אורח") ניתן לו ככל הנראה מכיוון שנהג להחליף באופן מתמיד את מיקומו.

מוחמד סנוואר

מוחמד סִנְוַאר (בערבית: محمد سنوار, מכונה "אבו איברהים"; נולד ב-1975 בח'אן יונס) הוא פעיל חמאס, בכיר בגדודי עז א-דין אל-קסאם. היה כלוא במשך שלוש שנים בידי הרשות הפלסטינית. היה מעורב בפיגועים רבים כנגד יעדים אזרחיים וצבאיים ישראלים מאז ראשית שנות ה-90, ובפרט מאז פרוץ האינתיפדה השנייה. עמד מאחורי שיגור וייצור טילי קסאם ופצצות מרגמה, וכן מאחורי מאות פיגועי ירי, הנחת מטענים, ומימון ייצור אמל"ח. בשנים האחרונות ניסתה ישראל כמה פעמים להתנקש בחייו.

נפות הרשות הפלסטינית

נפות הרשות הפלסטינית נקבעו כחלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו. כיום ברשות הפלסטינית 16 נפות, מהן 11 בגדה המערבית ו-5 ברצועת עזה.

עבסאן אל-כבירה

עבסאן אל-כבירה (בערבית: عبسان الكبيرة -עבסאן הגדולה, או "עבסאן אל-כביר" عبسان الكبير, נקראה בעבר גם עבסאן אל ע'רביה عبسان الغربية - כלומר "עבסאן המערבית") היא עיר בשטח הרשות הפלסטינית, בדרום רצועת עזה בנפת ח'אן יונס.

אוכלוסיית עבסאן אל-כבירה הייתה 19,000 תושבים בשנת 2006. לפי הערכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית בשנת 2016 חיו בעיר 23,914 תושבים. במקור הייתה יישוב בדואי. בעיר מוכרות חמולות כמו א-שוואף, א-דע'מה, מסאביח, אבו יוסף, אבו מוסטפא, אבו טייר, אבו דג'ה, אבו טבאש, אבו דראז, אבו מוטלק, אבו סובחה ואבו עמר. החקלאות מהווה מקור עיקרי להכנסה. קיימים גם ענפי תעשייה קטנה בתחום הלבנים, הכלים החקלאיים וייצור שמן זית ().

רצועת עזה

רצועת עזה (בערבית: قطاع غزّة - קֻטַאע עַ'זֶּה) היא רצועת אדמה חופית בדרום מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. היא גובלת במצרים מדרום-מערב, בים התיכון ממערב ובישראל מדרום, מזרח וצפון. אורכה כ-40 קילומטרים, רוחבה נע בין 5.7 ל-12.5 קילומטרים ושטחה הכולל כ-365 קילומטר רבוע. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז 2007 היא בשליטת החמאס. נכון ליולי 2016 מוערכת אוכלוסיית רצועת עזה על ידי ה-CIA ב-1,753,327 תושבים, לטענת הרשות הפלסטינית מנתה האוכלוסייה בדיוק 2 מיליון נפש ב-11 באוקטובר 2016. מתוך האוכלוסייה קרוב למיליון מוגדרים כפליטים וכמחציתם מתגוררים במחנות פליטים. גבולותיה של הרצועה הוגדרו בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו ברודוס בין ישראל למצרים בשנת 1949.

עד למלחמת ששת הימים הייתה רצועת עזה נתונה לשלטון מצרי (למעט תקופה קצרה של שלטון ישראלי בעקבות מלחמת סיני). לאחר כיבוש רצועת עזה על ידי מצרים היה ניסיון לכונן בה מעין ישות של ממשל עצמי פלסטיני; ביולי 1948 הוקמה בעזה "מועצה מנהלית לפלסטין", אשר בספטמבר אותה שנה הפכה ל"ממשלת כל פלסטין", שהתקיימה, מחוסרת סמכויות של ממש, עד לשנת 1959. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את הרצועה, והקימה בה יישובים ישראלים, בעיקר בגוש קטיף, ששכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים. בין היישובים חודש גם כפר דרום שהיה ברצועה עוד לפני מלחמת העצמאות וישראל יצאה ממנו בהסכמי שביתת הנשק בתום המלחמה. בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראליים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. כחלק מן ההיערכות החדשה של העברת השליטה בהסכמי אוסלו, אורגנה והושלמה גדר המערכת סביב רצועת עזה לפי תפיסת-הפעלה צה"לית המקובלת בגדרות המערכת בגבולות המדינה מול מדינות שכנות אחרות: עם התרעה אלקטרונית, תצפיות ופטרולים קבועים למניעה וטיפול בכל חציית גדר.

מ-12 בספטמבר 2005 ועד יוני 2007 נמצאו השטח ותושביו בשליטה בלעדית של הרשות הפלסטינית, מלבד פעולות צבאיות של ישראל למניעת טרור, אך בלא התערבות של מדינות זרות, אף על-פי שהרשות הפלסטינית אינה מוכרת כמדינה עצמאית. מעמדה הנוכחי יוצא הדופן של רצועת עזה נוצר בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, במסגרתה נסוגו כוחות צה"ל מכל שטחי הרצועה (מלבד חדירות זמניות לשטח, סגר ימי ופיקוח ושליטה אווירית מתמדת), פונו ממנה כל אזרחי ישראל, בוטל הממשל הצבאי שהוחל בה, ונסגר הגבול בינה לבין מדינת ישראל.

במהלך חודש יוני 2007 השתלטו כוחות חמאס על הרצועה, כבשו את המתקנים הצבאיים שבשליטת פת"ח שבהנהגת מחמוד עבאס (אבו מאזן) והוציאו להורג קצינים במנגנוני הביטחון. בתגובה פיזר מחמוד עבאס את ממשלת האחדות הפלסטינית והכריז על מצב חרום. שלטון חמאס ברצועה הביא להגברת ירי הרקטות לעבר ישראל בעיקר לשדרות ויישובי עוטף עזה. ממשלת ישראל הטילה, מצד הגבול הישראלי, סגר יבשתי וימי על עזה. כחלק מחובותיה ההומניטריות של ישראל, היא מאפשרת הכנסת מוצרי מזון מסוימים וציוד רפואי לרצועה. כמו כן, המצור הביא אותה לספק מים וחשמל לתושבי הרצועה, על רקע משבר המים ברצועת עזה.

ב-27 בדצמבר 2008, לאחר תקופה ממושכת של ירי רקטות לשטחה, יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה נגד שלטון חמאס במטרה להביא לידי שינוי יסודי במצב הביטחוני השורר בדרום ישראל ולהסיר את האיום על אזרחיה. במהלך המבצע נהרגו ברצועת עזה 1,166 בני אדם ונגרם הרס רב. במהלך כל הלחימה נמשך ירי רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי דרום ישראל.

בנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך מן הרצועה ליישובי הדרום בשבועות הקודמים לו. במבצע נהרגו כ-170 פלסטינים ונהרסו מטרות רבות של חמאס. במהלך המבצע נורו כ-1,500 רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי ישראל. לראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן בת-ים, ראשון לציון, תל אביב וירושלים.

ביולי 2014, לאחר ירי רקטות רבות מרצועת עזה לישראל, פתח צה"ל במבצע צוק איתן. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, ונפצעו יותר מ-8,000 מהם, גם נגרם הרס נרחב ביותר ברצועת עזה. טווח הרקטות שנורו מהרצועה לישראל התרחב, וכלל יישובים ממצפה רמון וירוחם בדרום ועד חיפה וקיסריה בצפון.

שכם (נפה)

נפת שכם (בערבית: محافظة نابلس) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת במזרח יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר שכם.

שטח הנפה הוא כ-605 קמ"ר. על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-320,830 נפשות, שחיו ב-59,663 משקי בית. מתוכם, 125,572 תושבים (או כ-39%) היו מתחת לגיל 15 וכ-81,182 (או 25%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-261,340 נפשות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.