זרחן

זרחן (Phosphorus, מיוונית: Φώσ = אור + φορος = נושא, כלומר: נושא/אוחז אור) הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי P ומספרו האטומי 15.

זרחן הוא מינרל חשוב, השני בתפוצתו בגוף האדם אחרי הסידן. משתתף בעיקר ביצירת קומפלקסים עם סידן וכחלק מתרכובות נושאות אנרגיה בגוף האדם. מופיע גם במבנה ה-DNA, בממברנות ועוד.

זרחן
גופרית - זרחן - צורן
N
P
As
   
 
15
P
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
כללי
מספר אטומי 15
סמל כימי P
סדרה כימית אל מתכת
צפיפות 1,823 kg/m3
מראה
שחור, סגול, אדום, צהוב/ לבן כסוף
PhosphComby
תכונות אטומיות
משקל אטומי 30.973761 u
רדיוס ואן דר ואלס 180 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 5
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת התכה 317.35K (44.2°C)
נקודת רתיחה 550.15K (277°C)
לחץ אדים 20.8Pa ב-294K
שונות
אלקטרושליליות 2.19
קיבול חום סגולי 769 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 1.0 /m·Ω
מוליכות חום 0.235 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 1011.8 kJ/mol

תכונות

לזרחן שלוש צורות אלטרופיות: זרחן לבן (או צהוב), זרחן אדום וזרחן שחור (או סגול):

זרחן לבן

מולקולת הזרחן במצב זה בנויה מארבעה אטומי זרחן כשכל אחד קשור לשלושת האחרים בקשר קוולנטי במבנה ארבעוני, ומסומלת P4. לזרחן בצורה זו צבע לבן, מרקם דמוי שעווה וריח לא נעים. אל-מתכת זו לא מסיסה במים, אך היא מסיסה בפחמן דו-גופרי (CS2) ובבנזן. זרחן לבן ניצת ספונטנית באוויר והופך לP2O5 ולכן משמש לייצור פצצות זרחן. כדי לשמור עליו יש לאחסנו במים. פרט לחמצן, זרחן לבן יגיב גם עם הלוגנים והתוצר יהיה PX3 כאשר X הוא אטום הלוגן; עם מתכות לקבלת פוספידים כדוגמת Na3P ; עם גפרית לתת תרכובות כ P4Sn כשמספר אטומי הגפרית n יכול להיות 3, 5, 7, או 10. בתמיסה בסיסית ברתיחה יתקבל PH3.

זרחן שחור

מתקבל מחימום זרחן לבן תחת לחץ גבוה. דומה לגרפיט ובנוי מלוחות כפולים במבנה גבישי אורתורומבי. זוהי הצורה הפחות פעילה כימית של היסוד.

זרחן אדום

צורה אמורפית של זרחן שכנראה נוצרת מפתיחה חלקית ופלמור של ארבעוני ה-P4 שבזרחן הלבן. החומר מופק מחימום זרחן לבן בכלי אטום ל-400°C. מבחינת פעילותו הכימית הוא מייצג מצב ביניים בין זרחן לבן לשחור.

שימושים

חומצה זרחתית (H3PO4) שמורכבת מ-70%-75% P2O5 חשיבות רבה בחקלאות בתור דשן. ביקוש לדשנים הגדיל את הייצור של פוספטים (PO43-) במחצית השנייה של המאה ה-20. שימושים נוספים:

היסטוריה

הזרחן נתגלה ב־1669 על ידי אלכימאי גרמני בשם הנינג בראנד. כשעבד בהמבורג הוא ניסה לזקק מלחים משתן בעזרת אידוי. בתהליך זה הוא הפיק חומר לבן שזהר בחושך ונדלק בקלות. מאז, המילה "זרחורנות" משמשת לתיאור חומר שזוהר בחושך בלי לבעור. בגפרורים הראשונים השתמשו בזרחן לבן שהיה מסוכן ורעיל. רוצחים ומתאבדים השתמשו בזרחן לבן, וגם כמה מקרי הרעלה קרו כתוצאה משימוש בו (סיפור מפוקפק מספר שאישה ניסתה לרצוח את בעלה בעזרת זרחן לבן והתגלתה בגלל שאדי התבשיל שהכינה זהרו בחושך). חשיפה לאדים במפעל ייצור לגפרורים גרם לעובדים לקבל נמקים של עצמות הלסת. כשהזרחן האדום התגלה, הוא החליף את הזרחן הלבן בייצור גפרורים בזכות רעילותו ודליקותו הנמוכות יחסית.

צורה בטבע

הזרחן כמעט ואינו מצוי בצורה טהורה; הוא מופיע בדרך-כלל בצורת יון זרחה. מלחים המכילים יון זה (והמכונים פוספטים) הם מהמחצבים הנכרים ביותר בעולם, ומשמשים רבות בתעשייה ובחקלאות.

תפקיד ביולוגי

זרחן הוא יסוד חיוני כמעט לכל צורות החיים הידועות. זרחן אי אורגני בצורת יוני זרחה (PO43-) הוא חיוני לחיים ומופיע ברוב היצורים החיים. יון הזרחה הוא חלק ממולקולת ה-DNA וה-RNA. תאים חיים משתמשים בתרכובת הזרחן ATP על מנת להפיק אנרגיה. פוספוליפידים הם המרכיבים העיקריים של קרום התא. הזרחן חיוני בתהליך העברת האותות בין חלבונים בתא, והוא אחד מהגורמים המשפעלים אנזימים. הגם שהזרחן נחוץ לבריאות האדם, עודף בו עלול לגרום לבריחת סידן ולנזק בריאותי.

בשנת 2010, מחקר אסטרוביולוגי במימון נאס"א גילה מיקרואורגניזם המשתמש ביסוד הרעיל ארסן, במקום בזרחן המשמש את שאר עולם החי, אם כי מאוחר יותר (2012) התגלו עדויות סותרות.

האדם צורך יוני זרחן דרך המזון אותו הוא אוכל; הללו מצויים למכביר בבשר, ביצים, אגוזים, זרעים שונים ודגנים מלאים. משקאות מוגזים מכילים חומצה זרחתית, שמחזקת את תחושת העקצוץ בפה, אשר נגרמת מהפחמן הדו-חמצני.

אמצעי זהירות

הגם שפוספטים הם חומרים מזינים, מנה מזוקקת של 50 מ"ג זרחן לבן נחשבת קטלנית (זרחן לבן רעיל יותר מזרחן שחור ואדום). זרחן לבן צריך להישמר מתחת למים בכל זמן מכיוון שכשנחשף לחמצן אטמוספירי הוא בוער. כמו כן לא רצוי לגעת בו בידיים חשופות מכיוון שהוא יכול לגרום לכוויות בעור. זיהום מתרחש כאשר זבל כימי המכיל זרחן או דטרגנטים מחלחלים למי תהום.

אמצעי לחימה

פצצות זרחן ידועות גם בשם עשן מתפוצץ, קיימות בתור פגזים או פצמ"ר. פצצות אלו יכולות ליצור עשן סמיך לאורך זמן ומשתמשים בהן למיסוך תנועה של כוחות יבשה. בנוסף פגיעה ישירה של הזרחן יכולה לגרום לכוויות חמורות ואופייניות.

בעוד ששימוש בפצצות זרחן כנגד לוחמי האויב מותר, שימוש בפצצות אלו כנגד אלו המוגנים באמנת ז'נבה הרביעית נאסר בהתאם לאמנת ז'נבה ובהתאם לאמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים. בכך אינו שונה מחומרי בעירה אחרים בהם משתמשים במלחמה, וכמוהם אסור לשימוש רק בלוחמה בסביבה אזרחית.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אי-פי, השווארמה ניצלה: הפרלמנט האירופי דחה חוק לסגירת דוכני בשר באיחוד, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
ATP

ATP (ראשי תיבות של Adenosine Triphosphate; אדנוזין טרי-פוספט, בעברית: אדנוזין תלת-זרחתי) הוא נוקלאוטיד, סוג של תרכובת אורגנית, המאפשרת נשיאת אנרגיה בין אברוני התא ולכן בעל חשיבות עליונה בכל היצורים החיים עוד מהאב הקדמון הכולל.

בתאים איקריוטיים ה-ATP מיוצר על ידי המיטוכונדריה, שגם הופכת מולקולת ADP בחזרה ל-ATP.

ה-ATP אינו יכול לעבור מתא לתא.

ATP בנוי מהבסיס החנקני אדנין, המחובר לפחמן '1 של הסוכר ריבוז, ומשלוש קבוצות זרחה המחוברות לפחמן '5 של סוכר זה.

ATP משמש כמעין סוללה נטענת בכל התאים החיים. במצב ה"טעון" ה-ATP מכיל 3 קבוצות זרחה. כשזרחה משתחררת מהמולקולה (הניתוק נוצר בקשר שבין הזרחה השנייה לשלישית), נוצר חומר חדש בשם ADP (אדנוזין דו-זרחתי), בנוסף לקבוצת זרחה מנותקת, והתהליך כרוך בשחרור של אנרגיה רבה, בעוד שלצורך הפירוק יש להשקיע אנרגיה מעטה. כמות האנרגיה המתקבלת בהסרת קבוצת הזרחה עומדת על 30.6 קילוג'אול למול, כשליש מהאנרגיה שמשתחררת משריפת כמות זהה של בנזין. תהליך זה הפיך - הקשר יכול להתחדש מ-ADP ל-ATP בחזרה, כמעין טעינה של הסוללה. אנרגיה זו מנוצלת על ידי התא לקיום תגובות כימיות אשר דורשות השקעת אנרגיה, כגון במשאבת נתרן-אשלגן וחלבוני מיוזין ואקטין המאפשרים את כיווץ השרירים. תגובות אלו אינן יכולות להתרחש ללא האנרגיה שמקורה בפירוק מולקולות ה-ATP. בפרט, אנזימי קינאז מתמחים בזירחון מולקולות מתאימות באמצעות קבוצת הזרחה הניטלת ממולקולת ה-ATP .ATP חיוני לקיומם של כל היצורים החיים כיום על-פני כדור הארץ. כראיה לכך, רעלים מסוימים הגורמים להפסקת ייצור ה-ATP בתא מביאים למותו המהיר של התא.

בגלל חשיבותו הרבה, ATP מיוצר בתאים בשורה של תהליכים, שבהם מולקולת ADP עוברת זרחון חמצוני (מוחזרת לה קבוצת זרחה) והיא הופכת ל-ATP. תהליכים אלה דורשים אנרגיה, המסופקת לתא בשלל צורות. המסלול הנפוץ ביותר להפקת ATP, שבו משתמשים כל היצורים האווירניים ובכללם האדם, הוא הנשימה התאית. בתהליך זה מתפרקות מולקולות של גלוקוז, שאותן צרך ("אכל") היצור קודם לכן. האנרגיה המשתחררת עם פירוק הגלוקוז מנוצלת, לאחר סדרה מורכבת של תגובות, לייצור ATP.

כל תא בגוף האדם מכיל כמיליארד מולקולות ATP, שמספקות אנרגיה המספיקה רק לכמה דקות פעילות, לכן התא זקוק לאספקת חמצן שוטפת. כל ATP משחרר אנרגיה ונטען בערך 3 פעמים בדקה. בהנחה שבגוף האדם כ־1013 תאים, משקלם הכולל של המולקולות הוא כ-50 גרם.

ארד

אָרָד (בְּרוֹנְזָה בלעז) היא סגסוגת של נחושת בתוספת בדיל להקשיה. סגסוגת ארד טיפוסית מכילה 88% נחושת ו-12% בדיל. יש סגסוגות ארד שבהן יסודות אחרים כמו זרחן, מנגן, אלומיניום או צורן, מחליפים את הבדיל.

גופרית

גופרית (Sulfur או Sulphur) היא יסוד כימי שסמלו הכימי S ומספרו האטומי 16.

הגופרית היא מינרל חיוני בכל היצורים החיים.

גפרור

גפרור הוא מקל עץ או קרטון המצופה בקצהו בזרחן ומחמצן כלשהו ומשמש להצתת אש על ידי חיכוך שלו במשטח כלשהו.

השם גפרור מקורו בתקופה שבה ראש הגפרור הכיל גפרית כחומר מתלקח. בסוף המאה ה-19 הוצעו מילים שונות למוצר ובהם צִתָּה, אלית ומַדְלֵק. המילה "גפרור", שחודשה על ידי מנדלי מוכר ספרים בסוף המאה ה-19, התקבעה בשנות ה-20 של המאה ה-20."גפרור בטוח" אינו מכיל זרחן והוא ניצת רק כאשר משפשפים אותו כנגד משטח מיוחד המכיל זרחן (בדרך כלל חלק מקופסת הגפרורים); בניגוד לגפרור שאינו בטוח, המכיל זרחן, הניצת כאשר משפשפים אותו כנגד כל משטח. הגפרור הבטוח הראשון הוצג על ידי השוודי קרל לינדסטרום בשנת 1855.בזמן מלחמת העולם השנייה בגלל מחסור בעץ, יוצרו בארץ ישראל גפרורים מדונג. היצרנית העיקרית הייתה חברת "דונגית", בבעלות האחים מאיר. כיום מיוצרים גפרורי דונג בעיקר במפעלי גפרורים בהודו.

ישנם מקומות בעולם בהם נמכרים גם גפרורי עץ ארוכים יותר או גפרורים שהמקל שלהם עשוי קרטון. גפרורי קרטון נמכרים לרוב בחפיסות דקות של קרטון מצופה נייר ובהם כ-12 גפרורים. בחפיסות אלה כל שישה גפרורים מחוברים בקרטון בשורה ושתי השורות מהודקות זו לזו ולעטיפת הנייר בסיכות מהדק. לשם הוצאת גפרור מחפיסות כאלה יש לתלוש אותו - לקרוע את הקרטון המחבר את בסיסיו לבסיס שורת הגפרורים שלו.

בישראל, גפרורים עשויים ממקל עץ צפצפה, הם באורך זרת והם נמכרים בקופסאות קרטון קטנות המעוצבות כמגירה נשלפת, שעל חזיתן מודבקת תמונה, לרוב כרזת פרסום ובצדיהן מצויים משטחים לשפשוף הגפרורים לשם הצתתם. בחפיסת גפרורים ישראלית יש לרוב 50 גפרורים. תחביב איסוף קופסאות גפרורים נובע מהגיוון הרב בתמונות עטיפותיהן.

דשן

דשן הוא חומר המשמש בחקלאות להעשרת הקרקע במינרלים לשם שיפור הצמיחה של גידולים.

הצתה

הצתה היא פעולה יזומה של הבערת אש (להבדיל מהתלקחות ספונטנית).

שימוש האדם הקדמון באש החל אצל ההומו ארקטוס או בתחילת ימיו של ההומו סאפיינס. השגת יכולת זו הייתה נקודת מפנה באבולוציה האנושית החברתית והתרבותית שאפשרה לבני האדם להתרבות במהירות בשל הוספת חלבונים ופחמימות מבושלים לתזונה, הרחבה של הפעילות האנושית לשעות הלילה, והגנה מפני טורפים.

חיכוך הוא הדרך הפרימיטיבית המקובלת ביותר להצתת אש. דרכים שונות להצתת אש באמצעות חיכוך היו ידועות עוד בתקופת האבן הקדומה, ועודן משמשות בימינו. הקשה באבני צור ופלדה הייתה דרך נפוצה נוספת להצתת אש.

שיטות מודרניות להצתת אש, המבוססות גם הן על חיכוך, הן שימוש בגפרור או במצית המבוסס על דלק. להצתה ללא דלק משמש גביש פיזואלקטרי, כלומר חומר המגיב ללחץ ביצירת זרם חשמלי ויוצר ניצוץ.

זירחון

זירחון (או פוספורילציה) הוא הוספת קבוצת זרחה (, יון המכיל אטום זרחן אחד וארבעה אטומי חמצן) למולקולה נתונה. אנזימי קינאז מוסיפים קבוצות זרחה ואנזימי פוספטאז מסירים אותן. סימון מולקולות באמצעות זירחון משמש לבקרה על מגוון עצום של תהליכים בתאים חיים. בהתאם לחשיבות הביולוגית של תהליכי זירחון, הם מהווים כר פורה למחקר מדעי. נכון לחודש יולי 2018 מנה מסד הנתונים PubMed כשלוש מאות אלף מאמרים המזכירים את המונח זירחון, רובם בהקשר לזירחון חלבונים.

זרחה

זַרְחָה או פוספט (Phosphate) הוא יון המכיל אטום זרחן אחד וארבעה אטומי חמצן: . מטענו החשמלי של היון הוא 3-.

זרחה הוא גם שמן של התרכובות המכילות יון זה. בשימוש יומיומי זהו בדרך-כלל פירוש המושג זרחה. בדרך-כלל מתייחס המושג למלחים של חומצה זרחתית, הנוצרים כשחומצה זו מגיבה עם בסיס או עם מתכת.

חומצה זרחתית

חומצה זרחתית, H3PO4, היא חומצה חלשה שנוסחתה המולקולרית H3PO4 (המולקולה של החומצה הזרחתית מורכבת משלושה אטומי מימן, ארבעה אטומי חמצן ואטום זרחן אחד). מספר או"ם - 1805. 3 אטומי המימן חומציים כך שבתמיסה מיימית מתקיימות 3 תגובות שיווי משקל:

מייצרים חומצה זרחתית בתגובה כימית בין המינרל אפטיט, [(Ca5[(PO4)3(Cl,F,OH, לחומצה חזקה: חומצה גופרתית, או לעיתים נדירות יותר חומצה הידרוכלורית.

לחומצה זרחתית שימושים בתעשיית חומרי הניקוי ובתעשיית המזון. בתעשיית המזון משמשת החומצה לייצור מלחים ושיפור יכולת ספיחת מים של מוצרי בשר. חומצה זרחתית נמצאת גם במספר משקאות, ביניהם הקולה, לשם חיזוק תחושת העקצוץ שנגרמת מהפחמן הדו-חמצני וחיזוק משך הזמן של הגזים במשקה. כמו כן נעשה שימוש ניכר בחומצה זרחתית כדישון בתעשיית הפרחים.

זהו המרכיב הפעיל (5%-15%) במספר מוצרי ניקוי קומקומים.

כלוריד

כלוריד הוא אניון (יון שלילי) של היסוד כלור, הנוצר כאשר אטום כלור מקבל אלקטרון עודף אחד, ליצירת −Cl. תרכובות רבות מכילות יון כלוריד, כמו מלחי חומצה הידרוכלורית (HCl), או מלח בישול (NaCl), המתמוסס במים לשני יונים, +Na ו-−Cl.

המונח "כלוריד" מתייחס לעיתים גם לתרכובת כימית בה אטום כלור אחד או יותר קשורים בקשר קוולנטי במולקולה. לכן, כלורידים יכולים להיות תרכובות אורגניות או אי-אורגניות. הדוגמה הפשוטה ביותר לתרכובת כלוריד אי-אורגנית היא מימן כלורי - חומצה הידרוכלורית, שהוזכרה לעיל. דוגמה פשוטה לתרכובת אורגנית המכילה כלור (אורגנוכלוריד) היא כלורומתאן (CH3Cl), המכונה גם מתיל כלוריד.

קיימים גם חומרים אי-אורגניים בהם אטום הכלור קשור בקשר קוולנטי, לדוגמה:

זרחן טריכלוריד, זרחן פנטכלוריד ותיוניל כלוריד, המשמשים כמגיבים לתגובות כלורינציה במעבדה

דיגופרית דיכלוריד (S2Cl2), המשמש בתהליך הגיפור של גומיאחת הדרכים למדידת כמות כלוריד במדגם היא באמצעות ארגנטומטריה.

מדוכות עשן

מדוכות עשן הן אמצעי על גבי רכב קרבי משוריין המשגר רימוני עשן על מנת למסך את הכלי ולהקשות על הפגיעה בו, בין השאר על ידי שיבוש לייזר של טילי נ"ט. המדוכות באות בדרך כלל בקופסאות המחוברות לדפנות הכלי (אם מדובר בטנק, אז לדפנות הצריח) ומתופעלות באופן חשמלי מתוך הכלי. בניגוד למיסוך באמצעות המנוע, האפשרי בטנקי מערכה מודרניים, שלוקח זמן עד שיוצר עשן, המדוכות משגרות רימוני עשן היוצרים מיסוך עשן תוך פרק זמן של שניות בודדות ואפילו פחות.

רוב מדוכות העשן בעולם מתבססות על מיסוך באמצעות זרחן לבן המתלקח במגע עם החמצן באוויר ויוצר במהירות עשן לבן.

בישראל, התעשייה הצבאית וחיל החימוש פיתחו מערכת מדוכות עשן בשם "פטל", המאפשרת יצירת מסך עשן מיידי והפעלה בטוחה יותר.

מסך עשן

מסך עשן הוא אמצעי לחימה העושה שימוש בעשן המשוחרר בכוונה לאוויר כדי למסך תנועה, פעילות או מיקום של כוח צבאי כגון חיל רגלים, שריון, מטוסים או ספינות. הביטוי מסך עשן הפך בהשאלה למטבע לשון המתאר פעילות הסחה מכוונת.

העשן נוצר מחמרים כימיים שונים הארוזים במכל מתאים לשילוח או לשימוש במקום. בשימוש נרחב רימונים המושלכים ידנית או בעזרת מטול רימונים, וכן ירי ארטילרי של פגזים. הרימון או הפגז משחרר לסביבה ענן של עשן כבד שמתפזר באיטיות גם בנוכחות רוחות חלשות. כלי רכב קרבי משוריין רבים כוללים מדוכות עשן, זהו התקן היורה רימוני עשן ויוצר מסך עשן באופן מיידי. טנקים רבים יכולים ליצור מסך עשן גם באמצעות המנוע, על ידי הזרמה וטפטוף סולר על גביי צינור פליטת הגזים של המנוע, מה שגורם לו להתעבות ולהפוך לעשן סמיך. בדרך כלל יצירת עשן בדרך זו איטית יותר מאשר שימוש ברימוני עשן על בסיס זרחן לבן. בעבר מסך העשן שימש בעיקר כדי למסך את ראייתם של כוחות האויב. כיום, כתגובה לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות בשדה הקרב, מסך העשן משמש גם כחסם לאמצעים לראיית לילה שונים, כמו הגברת אור כוכבים או קרינת תת-אדום לזיהוי תרמי של כוחות לוחמים. מסכי עשן כבד במיוחד יכולים לחסום קרני לייזר המשמשות את האויב לאומדן המרחק בינם לבין הכוח הממסך.

כדי לכסות שטחים גדולים באזורים מוגדרים משתמשים בגנרטור עשן. זהו מתקן המנדף שמן ומזרים אויר קר דרך האדים. ויסות קצב אידוי השמן, קצב הזרמת האוויר והטמפרטורה שלו משפיעים על גודל טיפות הערפל שנוצר. בדרך זו ניתן למסך בזול ובמהירות (נמוכה יחסית לשיטות הפירוטכניות) שטחים גדולים מאוד. גרסה פשוטה של שיטה זו היו מגדלים בהם מבעירים דלק או שמן באיכות ירודה או עצים טבולים בשמן שהיו מעלים עשן כבד בעת בעירתם. דוגמאות לשימוש כזה במיסוך עשן היו במפרץ חיפה בעת מלחמת העולם השנייה על מנת להגן על בתי הזיקוק לנפט וחוות מכלי הדלק מהתקפת מטוסים, וכן ליד מצודת הטגארט של עתלית.

כיום רוב צבאות העולם משתמשים בחימוש על בסיס זרחן לבן ליצירת מיסוך עשן באופן מיידי ובכמות רבה. ביקורת נמתחה על השימוש בזרחן לבן בטענה שפצצת הזרחן היא פצצת תבערה שכן כאשר הזרחן פוגע בבני אדם הוא גורם להם לכוויות חמורות. לכן היו קריאות להוציא את השימוש בפצצות זרחן, גם לצורכי מיסוך בלבד, אל מחוץ לחוק הבינלאומי.

סארין

סארין היא תרכובת אורגנית על בסיס זרחן בנוסחה CH3)2CHO]CH3P(O)F)]. זהו נוזל חסר צבע וריח המשמש כגז עצבים קטלני ביותר. הסארין מסווג כנשק להשמדה המונית בהחלטת האו"ם 687. ייצור ואגירה של סארין נאסרו באמנת הנשק הכימי בשנת 1993, שבה הוא מסווג כחומר מדרגה 1.

פגז

פגז הוא קליע הנורה מתותח, כאשר הגדרת "תותח" היא כלי ירייה חם בעל קליבר מ-20 מ"מ ומעלה. לעיתים הפגז נושא מטען כלשהו, כגון חומר נפץ או חומר יוצר עשן, ולעיתים הפגז עשוי מקשה אחת, כגון פגז חודר שריון או פגזים ששימשו בתותחים עתיקים והיו כדורי מתכת או אבן ותו לא.

הפגז עשוי להיות מאוחסן בנפרד מחומר הנפץ ההודף (חנ"ה) שלו, כדוגמת פגזי ארטילריה, או מאוחסן במבנה "כדור" שהוא תצורת חימוש שבה הקליע מחובר בקצה תרמיל גלילי (העשוי מתכת או חומר מתכלה), המכיל את חומר הנפץ ההודף (לרוב אבק שרפה) ופיקה הדרושה להצתתו, כדוגמת כדורי טנקים.

בפגזים מודרניים בקליבר גדול (הכוונה בעיקר לפגזי ארטילריה ולפגזי טנק), קוטרו של הפגז קטן במעט מקוטרו של קנה התותח היורה אותו, כדי להקל את טעינתו לתוך בית הבליעה של התותח. את בסיסם של פגזים אלו מקיפה טבעת של מתכת רכה (לרוב נחושת) שקוטרה גדול אך במעט מקוטרו של הקנה. בזמן הירי, הודפים גזי הבעירה של חומר הנפץ ההודף את הפגז אל תוך הקנה וטבעת הנחושת נדחסת לתוך הקנה (ולתוך החירוק שבקנה, אם קיים) ומהווה אטימה בין גוף הפגז והקנה המקיף אותו. אטימה זו מסייעת בניצול מרבי של גזי הבעירה כדי להאיץ את הפגז במורד הקנה ואם הקנה מחורק גם לסחרור הפגז סביב ציר האורך שלו, כדי לשפר את יציבותו במהלך המעוף.

פגזים מודרניים בקוטר קטן יותר (כמו גם רוב קליעי רובה ואקדח) עטופים במעטפת נחושת מלאה. מעטפת זו נועדה למלא תפקיד דומה לטבעת הנחושת הקיימת בפגזים הגדולים יותר.

מהמילה פגז נגזר המונח הפגזה. מובנו: ירי רצוף של פגזים רבים אל מטרה מסוימת או תקיפת מטרה באש ארטילרית. את המונח חידש, על פי הכתוב במילונו, המתרגם ראובן אלקלעי.

פוספין

פוספין (לעיתים מכונה פוספאן או פוספאמין, על-פי מונחון IUPAC) הוא שם שכיח לגז זרחן מימני.

פלזמה (דם)

פלזמה היא נוזל שקוף בגון צהבהב הזורם בכלי הדם של בעלי חוליות. הפלזמה מהווה כ-55% מנפח הדם ומכילה בעיקר מים המהווים כתשעים אחוז מהרכבה, וכן חלבונים שונים כגון: גלובולין, אלבומין, ופיברינוגן, מלחים כגון: סידן, זרחן, נתרן, אשלגן וחמרים רבים אחרים שנמצאים בשיווי משקל עם תכולתם ברקמות השונות. הפלזמה מכילה את תאי הדם ומאפשרת את תנועתם בכלי הדם. כיוון שדם שבא במגע עם האוויר נקרש, הנוזל שמתקבל בדגימת דם (ללא תוספת חמרים מונעי קרישה) יהיה שונה מהפלזמה, הוא לא יכיל גורמי קרישה שנוצלו ליצירת הקריש. נוזל זה נקרא נסיוב או סרום.

הרכב הפלזמה מאפשר מעבר טסיות דם המהוות חלק ממנגנון קרישת הדם, תאי דם אדומים המובילים חמצן, תאי דם לבנים של מערכת החיסון, הורמונים, אנזימים, ליפופרוטאינים, חומצות אמינו וסוכרים הדרושים לתפקוד יעיל של הגוף וכן רכיבים נוספים כמו חומרי מזון החיוניים לתחזוקת תאי הגוף. כמו כן מאפשר נוזל הפלזמה הוצאה וסילוק פסולת אל מחוץ לגוף. כאשר מסרכזים דם במבחנה, ניתן לראות שנוצרו שלוש שכבות. החומר העליון הוא נוזל הפלזמה, השכבה הדקה שמתחתיו אלו הן כדוריות דם לבנות ולמטה נמצא נוזל אדום אלו הן כדוריות הדם האדומות.

פצצת זרחן

פצצת זרחן היא פצצה המבוססת על זרחן לבן. הזרחן שבפצצה מתלקח כאשר הוא בא במגע עם חמצן וממשיך לבעור עד התכלותו כל עוד החומר בא במגע עם החמצן. במגע עם עור, גורם החומר לכוויות קשות.

קבוצה פונקציונלית

בכימיה, קבוצה פונקציונלית (אנגלית: Functional group) היא קבוצת אטומים בתרכובת, המשפיעה באופן מכריע על התנהגותה הפיזיקלית והכימית. המונח מתייחס בדרך כלל לקבוצות כימיות של תרכובות אורגניות.

הגדרתן של קבוצות פונקציונליות (שהן למעשה תבניות ייחודיות) מאפשרת לסווג תרכובות כימיות למשפחות שלהן תכונות כימיות ופיזיקליות דומות.

מונחון IUPAC מסדיר את אופן מתן השמות לתרכובות הפחמן לפי הקבוצה הפונקציונלית שלהן.

קינאז

קינאז (בלועזית: kinase) הוא שם כולל לקבוצת אנזימים האחראים על שפעול של תהליכים בתא על ידי זירחון מולקולות. קבוצת אנזימים זו לוקחת זרחה מחומרים עתירי אנרגיה, בעיקר מ-ATP, למצע (Substrate) ספציפי וגורמת לזרחון המצע. קבוצת אנזימים זו היא חלק מקבוצה גדולה יותר של אנזימים המכונה Phosphotransferase זרחן-טרנספראז.

הטבלה המחזורית
H He
Li Be B C N O F Ne
Na Mg Al Si P S Cl Ar
K Ca Sc Ti V Cr Mn Fe Co Ni Cu Zn Ga Ge As Se Br Kr
Rb Sr Y Zr Nb Mo Tc Ru Rh Pd Ag Cd In Sn Sb Te I Xe
Cs Ba La Ce Pr Nd Pm Sm Eu Gd Tb Dy Ho Er Tm Yb Lu Hf Ta W Re Os Ir Pt Au Hg Tl Pb Bi Po At Rn
Fr Ra Ac Th Pa U Np Pu Am Cm Bk Cf Es Fm Md No Lr Rf Db Sg Bh Hs Mt Ds Rg Cn Nh Fl Mc Lv Ts Og
מתכות אלקליות מתכות אלקליות-עפרוריות לנתנידים אקטינידים מתכות מעבר מתכות מעבר עמידות מתכות למחצה אל-מתכות הלוגנים גזים אצילים תכונות כימיות לא ידועות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.