זרחיה הלוי

רבי זרחיה הלוי מגירונה (רז"ה), מן הראשונים, למדן, פרשן, פוסק ומשורר, מחשובי חכמי פרובנס במאה ה-12. מחבר "ספר המאור", ספר השגות על הרי"ף, ועל כן נקרא בפי כל: בעל המאור.

מלבד בקיאותו הרבה והמקיפה בתורה, נודע הרז"ה גם בידיעותיו בתחומים אחרים, כמו אסטרונומיה ופילוסופיה, וכן בספרות.

כמו כן, מפורסם הרז"ה בפיוטיו ושיריו. כמה מפיוטיו, סליחותיו וקינותיו נכנסו לסידור התפילה.

זרחיה הלוי
Zerakhia Halevi Gerondi

תולדות חייו

הרז"ה נולד לרבי יצחק בעיר גירונה שבספרד. שנת לידתו אינה ידועה, אך החוקר ישראל מ' תא-שמע משער שנולד סמוך לשנת 1115.[1] בגיל צעיר הגיע עם הוריו לנרבונה, במחוז פרובנס שבצרפת, שבאותה תקופה ניחן ביצירה יהודית תוססת. שם למד תורה בפני חכמי המקום, ר' משה בן יוסף (רמב"י) ור' אברהם בן יצחק אב בית דין (ראב"י אב"ד, בעל ספר האשכול).

עוד בנערותו, בגיל 19, כבר היה בידו חיבור משלו, ככל הנראה ספר על הלכות שחיטה ובדיקה.[2] לאחר מכן עבר ללוניל (לפי השערת תא-שמע, אולי כבר בין השנים 11451150), שם למד מפי רבי משולם בר יעקב מלוניל ובה חיבר את חיבורו העיקרי, ספר המאור, ובסוף ימיו חזר לגירונה;[3] על מעשיו בסוף ימיו אין כל ידיעות. נפטר כנראה בשנת ד'תתקמ"ו, 1186 לספה"נ.[4]

משפחתו

אביו, ר' יצחק, היה תלמיד חכם חשוב בגירונה; שמו של סבו היה זרחיה, ושל אבי-סבו – ר' שם טוב; אין ידוע דבר על פעלם של שני האחרונים, אף כי מסתבר כי חיו ופעלו בקטלוניה או בספרד.

לר' זרחיה היה אח צעיר בשם ר' ברכיה, ואשר כמה איגרות ביניהם השתמרו, ובהן שאלות ששאל ר' ברכיה את הרז"ה. ר' ברכיה כתב כמה פיוטים, ובנו, ר' יהודה, הוא מחבר שיטת ריב"ב המודפסת בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי, על הרי"ף. בספר זה רבות מאוד המובאות בשם דודו הרז"ה, בעיקר מתוך ספר המאור.

לרז"ה היה בן בשם יצחק, שפעל בגירונה, ובן מבוגר יותר, בשם יוסף, שנשאר בלוניל.

עוד ידוע כי משפחת הרז"ה באה בקשרי נישואין עם ר' משולם בן יעקב מלוניל; הרא"ה שמייחס עצמו כדור רביעי לרז"ה, בן אחר בן, כותב[5]: "תירץ אדוני זקני הרב ר' אהרן בן אדוננו הרב ר' משולם ז"ל".

על פי מגילות ייחוס עתיקות,[6] משפחות הורוביץ ואפשטיין, אשר מהן יצאו רבנים, אנשי ציבור ואנשי דת, וכן מדענים, מוזיקאים ופילוסופים, מקורן במשפחתו של ר' זרחיה.

חיבוריו

ספר המאור

כאמור, חיבורו המפורסם של הרז"ה הוא ספר ההשגות על הרי"ף: ספר המאור. ספרו זה מתחלק לשניים: המאור הקטן נכתב על מסכת ברכות וסדר מועד וכן על מסכת חולין, והמאור הגדול נכתב על סדרי נשים ונזיקין.[7]

ספר המאור הוא תוספת לחיבור ההלכות של הרי"ף וכולל דיונים בהלכות הרי"ף והשגות עליהם, הוספות של דברי חכמים על הלכות המוזכרות בספרו של הרי"ף וביאורי סוגיות של התלמוד הנוגעות לעניינים שנדונו בהלכות הרי"ף. לטענת הרב בנימין זאב בנדיקט מגמתו של הרב זרחיה הלוי בספר המאור היה להגן על מסורות קדומות של חכמי פרובנס מפני פסיקת הלכה על פי הרי"ף שהביא לחדירת מנהגי ספרד לפרובנס.[8]

בראש חיבורו מובא בדפוס שיר קצר, שאינו שייך לחיבור זה במקורו. בהקדמה לחיבור הוא מאריך במעין התנצלות על שהעז להשיג על דברי הרי"ף. וכך הוא כותב שם על הרי"ף: ואינו צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו. כי היא גלויה לכל בעלי עיניים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו. ומסיים דבריו אלו: ועל כן חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו. ולזאת חברתי הספר הזה.

לאחר פתיחה זו, הוא מסביר בהקדמה מדוע בחר לקרוא בשמות הללו לחיבוריו: 'המאור' נקרא כך, משום שענינו להאיר עיני התלמידים. 'המאור הגדול', שנכתב על סדרי נשים ונזיקין, נקרא כך כיון שדיני ממונות, המרובים בסדר זה, נקראו בפי חז"ל: מקצוע גדול בתורה. 'המאור הקטן', שנכתב על סדר מועד, נקרא כך כיון שהמועדים נקבעים על פי קידוש החודש, על פי חידוש הלבנה, שהיא המאור הקטן.

בספר ישנה מערכת הפניות פנימיות מפורטת ומסועפת - ומדויקת להפליא. דיוק זה נובע מהחלטתו שלא להפיץ את הספר עד שיעבור הגהה אחרי הגהה ושיפוץ אחרי שיפוץ, כך שלמעשה נכתב הספר עד סוף ימיו. רז"ה ביקר בחריפות את בן פלוגתו הגדול, הראב"ד, גם על התגאותו של זה בכך שחזר בו לעיתים קרובות. לדעת רז"ה, אין זה ראוי מצדו של פוסק לפרסם דעה שתתברר לאחר מכן כשגיאה.

שאר ספריו

ספר הצבא - חיבור זה הוא מעין השלמה לספר המאור. בספר זה מציג הרז"ה שלושה עשר כללים בדרכי לימוד הגמרא, שמתוכם נובעות כמה השגות על הרי"ף.

סלע המחלוקת - השגות על ספר "בעלי הנפש" של הראב"ד, בהלכות נידה.

דברי הריבות - חיבור הכולל ויכוח בין הרז"ה לראב"ד, בסוגיית שתי פרות (אחת שאולה ואחת שכורה) לעניין חיוב שבועה (בבא מציעא צח ב), החיבור כולל שבעה מכתבים, ארבעה מהרז"ה ושלושה מהראב"ד.

כמו כן, חיבר הרז"ה חיבור על מסכת קינים, וכן חיבור קצר בשם 'הלכות שחיטה וטריפות', שכתב בנערותו וככל הנראה עוד בטרם הגיע לנרבונה.

מבקריו

למרות התנצלותו של הרז"ה בהקדמתו, השגותיו על הרי"ף נתקבלו ברעש גדול. הראב"ד, שהיה גם חברו, הגיב בחריפות רבה על ההשגות, בחיבורו 'השגות ותשובות' (המכונה 'כתוב שם'). גם הרמב"ן, הקדיש את חיבורו מלחמות ה' להגנת הרי"ף מפני 'בעל המאור'. יש האומרים שהרז"ה אף נאלץ לעזוב את העיירה לוניל בעקבות הביקורת על חיבורו.
להגנתו של הרז"ה מפני השגות הרמב"ן בספר "מלחמות ה'", וכן לביאור דברי המאור, יצא ר' עזרא מלכי (גיסו של הפרי חדש, ומחבר הספר מלכי בקודש על הרמב"ם) בחיבורו 'שמן למאור'.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ תא שמע, עמ' 10.
  2. ^ בפתיחת ספר המאור שבדפוס וילנא מובא שיר שבו הוא מוזכר כבן 19, אך השיר אינו שייך לספר זה, כפי שניתן לראות באזכור סוף ימיו של רבנו תם בספר, ועוד רבות כהנה.
  3. ^ "ובימי ר' זרחיה הלוי שיצא בבחורתו מעיר גירונדא וזכה ללמוד במגדל לוניל ועמד שם זמן רב וחזר לו לשם" - ספר מגן אבות למאירי (תחילת עניין א)
  4. ^ כך על פי רשימה כרונולוגית אנונימית שהובאה בספר "שבט יהודה" לן' וירגה. תא שמע (עמ' 15) סבור כי ייתכן שאין זה תאריך פטירתו האמיתי, שכן קיימת עדות של ר' מנחם די לונזאנו על ספר "משנה תורה" בכתיבת יד הרז"ה, כאשר מוסכם על הכול שספר זה לא הגיע לפרובנס לפני 1193.
  5. ^ בפירושו למסכת עבודה זרה, לה, ב. ראו תא-שמע, עמ' 16.
  6. ^ ראו אנציקלופדיה לחכמי גליציה מאת מאיר וונדר, כרך ב'.
  7. ^ ישנן גמרות שפירושו על מסכת חולין נקרא שם 'המאור הגדול', והיא טעות, כפי שמוכח בהקדמתו לספר.
  8. ^ בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 68
אברהם בן דוד מפושקירה

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, 1120 לערך - 1198), היה רב, ראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר, שבחבל פרובנס שבצרפת, פרשן תלמוד ומקובל. כונה גם "ראב"ד השלישי" "הראב"ד מקרית יערים" ו"בעל ההשגות", על שם השגותיו המפורסמות על ספר משנה תורה שכתב הרמב"ם. היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

אברהם מן ההר

רבי אברהם בן יצחק מן ההר (נפטר ה'ע"ה, 1315) היה מחכמי מונטפלייר (מבוטא מוֹנְפֶּלְיֶה) שבחבל פרובנס שבדרום צרפת. בסוף ימיו עבר לקרפנטרץ (ככל הנראה קרפנטרה, Carpentras) ושימש כחבר בבית דינו של רבי מרדכי בן יהוספה מחבר הספר שערי נדרים.

אפרים מקלעת חמאד

רבנו אפרים מקלעת חמאד, מחכמי צפון אפריקה בסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12, תלמיד חבר של הרי"ף. היה גדול בדורו, בכמה ממקצועות התורה והחכמה: בתלמוד, בהוראה, בקביעת נוסחאות המשנה והתוספתא ובדקדוק הלשון העברית. יש רגליים לדבר שחיבר חיבורים, או לפחות קונטרסים בכל אחד מתחומים אלו, אך הם לא שרדו עד ימינו, כמו קורותיו ופרטיו האישיים.

אפשר שר' שלמה פרחון היה תלמידו.

אף שחיבוריו לא שרדו, הרב ישראל שציפנסקי אסף מתוך מובאות מספרי הראשונים קטעי פירוש ופסקי רבינו אפרים, כמו כן הוכיח שישנם מקומות בספר הרי"ף שהם דברי רבינו אפרים שנכתבו בצד על הגיליון, ובמשך הזמן נכנסו לתוך הטקסט.. בקובץ ישורון (מאסף תורני) הוסיפו כמה פרטים שנשמטו מעינו של המו"ל.

בעלי הנפש

בעלי הנפש הוא ספר בן שבעה פרקים שכתב הראב"ד במאה ה-12 ועוסק בהלכות נידה. על דברי הספר הסתמכו בחיבוריהם התוספות, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש, המאירי, בעל ההגהות מימוניות, רבי יוסף קארו בספרו הבית יוסף, ועוד. רבי זרחיה הלוי, חיבר כנגד הספר השגות בשם "סלע המחלוקת".

מיום הופעתו בכתב יד ועד ימינו, נדפס הספר במהדורות רבות. אך בין הציטוטים מתוך הספר, אותם מביאים הראשונים בחיבוריהם, לבין המופיע במהדורות המודפסות, קיימים שינויים גדולים ובעלי משמעות. הרב יוסף קאפח, חיפש פתרונות לסתירות אלו, ומצא אותם בכתבי יד מהספרייה הלאומית בירושלים, ומספריית אוקספורד. כתוצאה מתגליותיו אלה, התפרסמה מהדורה חדשה ומוגהת של הספר בהוצאת מוסד הרב קוק.

דרישה וחקירה

דרישה וחקירה הוא הכינוי בהלכה לחקירת העדים על ידי הדיינים בבית הדין, והן מהוות תנאי הכרחי לקבלת העדות בכל הנוגע לדיונים שאינם דיני ממונות. הדרישה והחקירה מתבצעות באמצעות שאלות הנשאלות על ידי הדיינים, ומתמקדות בעיקר בעניינים של זמן ומקום האירוע. נשאלות גם שאלות נוספות וכלליות יותר המכונות "בדיקות" ושנתונות לשיקול דעת הדיינים. בחלק מהשאלות נדרשים העדים לענות לשאלה ותשובת 'איני יודע' פוסלת את העדות, ובחלקן הם נדרשים רק שלא לסתור זה את זה, אך יכולים להשיב ב'איני יודע'. קיימת מחלוקת תנאים לגבי מהותן של השאלות, ומחלוקת ראשונים נוספת בנוגע לחשיבותן וסיווגן, כפי שיפורט.

במקורה מחייבת הלכת הדרישה-וחקירה בדיונים אזרחיים ופליליים, אך כדי שלא לנעול דלת בפני לווים - דהיינו החשש שאנשים ימנעו מלהלוות כספים בשל דרישות מחמירות לקבלת עדות - תקנו חז"ל שבתחום האזרחי אין צורך בדרישה וחקירה.הלכת הדרישה והחקירה המחייבת את ביצוע הדרישה והחקירה, פוסלת כל עדות בה לא ניתן מסיבה כלשהי לבצע אותן - למעט חריג מרכזי, והוא מקרים של תקנות הקהילה שמותקנות על ידי בית-דין או הנהגה אזרחית-עירונית, שבסמכותן להטיל סנקציות מעבר למה שקבעה ההלכה. במקרים אלה לא קיימת כפיפות לסדרי-דין כלשהם, ובין השאר הם פטורים גם מדרישה וחקירה. אחת ההשלכות שנובעות מהחיוב לדרוש ולחקור היא על ההלכה הקובעת כי אין לקבל עדות בכתב אלא רק ישירות מפי העדים, וזאת כתוצאה מכך שלא ניתן לחקור את העדים במידה והם מעידים בכתב.בהלכה מושם דגש רב יותר על ביצוע הדרישות והחקירות מאשר על מניעת עינוי דין. דבר זה נראה מכמה מקורות, אך הוא נובע באופן הבולט ביותר מאימרתו של רבי שמעון בן שטח הקובעת כי: "הוי מרבה לחקור את העדים." (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ט'.).המקור המרכזי לצורך בדרישה וחקירה הוא פסוק בספר דברים, המצווה על כך ישירות: "ודרשת וחקרת ושאלת היטב." (ספר דברים, פרק י"ג, פסוק ט"ו) אך בנוגע לאופן ממנו למדים על מספר השאלות ועל ספציפיותן, כאמור - קיימת מחלוקת. כציווי הנלמד מכמה פסוקים הוא נמנה כמצווה במנייני המצוות של מוני המצוות השונים.

המאור

האם התכוונתם ל...

יהונתן מלוניל

רבי יהונתן (בן רבי דוד הכהן) מלוניל (נולד במאה ה-12 (1135?) - 1211, עכו) היה מהבולטים שבבעלי התוספות בפרובאנס, ומחבר "פירוש רבנו יהונתן" על כל ספר ההלכות של הרי"ף. גר בעיר לוניל, ונחשב שם לראש החכמים. לפי הכתוב בספר "שבט מיהודה" (שלמה אבן וירגה), עלה רבי יהונתן יחד עם 300 רבנים נוספים לארץ ישראל במסגרת עליית בעלי התוספות.

יוסף אבן פלאת

רבי יוסף בן יהודה, אִבְּן פְּלַאת (מכונה לעיתים קרובות גם אִבְּן פְּלַאט או אִבְּן פְּלַט), היה רב, פרשן ופוסק מן המאה ה-12, בתחילת תקופת הראשונים. נודע כרבם של הראב"ד מפושקיירה בעל ההשגות ור' זרחיה הלוי "בעל המאור". נדד בארצות רבות: בצפון אפריקה, ספרד, צרפת (בפרובאנס, "פרובינצה", ולותרינגיה, "לותיר"), איטליה, יוון, וייתכן שגם בבבל ודמשק.

לוי (יהדות)

לוי ביהדות הוא צאצא משבט לוי שאינו מצאצאי אהרן הכהן. שבט לוי, שנקרא על שם אבי השבט, לוי, נבדל כולו מיתר בני ישראל בייעודו לעבודת בית המקדש, ומתחלק לשתי קבוצות: צאצאי אהרון, שהם הכהנים, ובני השבט שאינם צאצאי אהרון, שהם הלוויים.

הלויים בבית המקדש היו שומרים על שערי המקדש והר הבית ובנוסף היו שרים ומנגנים בעת הקרבת הקורבנות. אף שבית המקדש חרב לפני כאלפיים שנה, ולכן חדלה להתקיים העבודה במקדש, נמשך זיהוים של הלויים ביהדות, וניתנות להם זכויות וחובות המיוחדות למעמד זה.

מסכת ברכות

מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת היא המסכת הראשונה בשישה סדרי משנה. היא עוסקת בדיני קריאת שמע, תפילה, זימון, ברכת המזון, ברכות הנהנין ושאר הברכות.

משה בן יוסף

הרב משה בן יוסף בן מרון לוי מנרבונה היה מגדולי חכמי פרובנס.

משה בן יוסף נולד בסוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12 למשפחת רבנים בנרבונה. סבו, מרון הלוי היה מראשי הקהילה בנרבון. הוא למד אצל דודו הרב יצחק בן מרון, ראש הישיבה בנרבונא, וגדל להיות מגדולי חכמי פרובנס. הוא נמנה ראשון בין חכמי דורו, דבר המעיד על חשיבותו והיה מיחידי הראשונים אשר כונה גאון. הוא היה אחד מחברי ישיבת הזקנים של נרבונה ועמד בראש ישיבה של תלמידים. הרב בנימין זאב בנדיקט משער שבימיו פוצל תפקיד ראש ישיבת נרבונה בינו לבין הרב אברהם בן יצחק (ראב"י), כאשר ראב"י כיהן כראש ישיבת הזקנים ורמב"י כראש ישיבת התלמידים. הוא נפטר ככל הנראה לפני שנת 1165, שכן בנימין מטודילה שעבר בנרבונה אינו מזכירו.

הרב משה בן הרב יוסף נודע כרבם המובהק של הראב"ד השלישי ושל רבי זרחיה הלוי. הרב זרחיה הלוי כתב עליו: "והוא הרב המובהק שלנו ועליו היינו סומכים".

משולם בן יעקב מלוניל

רבי משולם בן יעקב הכהן מלוניל (או רבינו משולם הכהן) (?-1170) היה מגדולי חכמי פרובנס בצרפת. לפי תיאוריו של רבי בנימין מטודלה, היו בניו של רבי משולם בן יעקב מלוניל עשירים וחכמים, וגם הוא עצמו היה עשיר מאוד והחזיק בית מדרש גדול ומפורסם מאוד. סביב משפחה זו התרכזו "חכמי לוניל", שפרסמה את לוניל כמרכז תרבותי תורני חשוב.

משולם בן משה מבדרש

רבי משולם מבדרש (~דתתק"כ, 1160 - דתתקצ"ח, 1238) היה מגדולי רבני פרובאנס בתחלת המאה ה-13, ומחבר 'ספר ההשלמה'.

משפחת אפשטיין

משפחת אפשטיין (נכתב גם: אפשטין ועפשטיין) היא משפחת לויים יהודית, בת כחמש מאות שנה, שהצמיחה מתוכה רבנים, סופרים, מנהיגי ציבור, חוקרים ומלומדים.

הרב ברוך אפשטיין, שחקר את מוצא המשפחה, כתב כי מוצא משפחת אפשטיין מספרד, מצאצאי רבי אהרן הלוי מברצלונה (הרא"ה) ורבי זרחיה הלוי מגירונדי, בעל המאור. שמה המקורי היה בנבנשתי. לאחר פרעות במאה ה-14 בספרד התיישב חלק מהמשפחה בטורקיה וחלק אחר בגרמניה, בעיר אפשטיין שבמדינת הסן, ושם החליפו בני המשפחה את שמם מבנבנשתי לאפשטיין.

יש ענף אחר של משפחת אפשטיין שאינו קשור למשפחת אפשטיין הלויים. אחד מבני המשפחה, הרב משה מרדכי אפשטיין, אף שינה את איות שם משפחתו לאפשתֵין, כדי למנוע את ייחוסו בטעות למשפחת אפשטיין הלויים. גם ר' פנחס אפשטיין ראב"ד העדה החרדית ואחיו ר' זרח אפרים אפשטיין ראש ישיבת תורת חיים הם מאותה המשפחה.

פרובאנס

פְּרוֹבַאנְס (צרפתית: Provence; אוקסיטנית: Provença) הוא אזור גאוגרפי בדרום צרפת, לשעבר פרובינקיה רומית וכיום חלק מחבל פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. האזור נמצא דרומית לחבל בורגונדי וגובל בים התיכון מדרום ובאיטליה ממזרח. האזור כולל באורח מסורתי את הנפות (départements) ואר, ווקלוז, בוש-דו-רון, וכן חלקים מנפות אלפ-מאריטים ואלפ-דה-אוט-פרובאנס.

פרובאנס התפרסמה בין השאר באתריה ההיסטוריים והתיירותיים, במטבח הפרובנסאלי הייחודי וביינותיה המשובחים.

פרשנות התלמוד הבבלי

פרשנות התלמוד הבבלי מתקיימת החל מתקופת התלמוד עצמו, וחיבורים של פרשנות הולכים ונכתבים גם בימינו. החיבורים החשובים נכתבו בעיקר בתקופת הראשונים. החיבורים המפורסמים והנלמדים ביותר הם פירושו של רש"י, שנכתב במאה ה-11, והתוספות, שנכתבו בין המאה ה-12 למאה ה-14. עיון בפירושים אלה, שנדפסו כמעט בכל מהדורות הש"ס, מהווה חלק אינטגרלי מלימוד התלמוד בישיבות גם היום.

רא"ה

רבי אהרן הלוי (1235–1303) הרא"ה, מחכמי יהדות ספרד במאה ה-13, ומפרשני התלמוד. יש שמיחסים אליו את חיבור ספר החינוך (אם כי רבים סבורים שיחוס זה מוטעה).

שיטת ריב"ב

שיטת ריב"ב הוא חיבור על ספר ההלכות של הרי"ף, מאת רבי יהודה בן ברכיה, אחיינו של רבי זרחיה הלוי, בעל ספר המאור.

החיבור הודפס לראשונה במהדורת וילנא של התלמוד הבבלי, בשולי גיליון ספרו של הרי"ף. ברשות המדפיסים היה כתב יד מן המאה ה-14 על מסכת ברכות וכמה מסכתות מסדר מועד (יומא, סוכה, ראש השנה, ביצה, תענית, מגילה ומועד קטן). כתב היד שהיה ברשותם אבד ברובו, וכיום שרדה ממנו רק מסכת ברכות.

הרמב"ם מוזכר בספר פעמים רבות, בצירוף הציון ז"ל. מכאן שנתחבר לכל המוקדם בראשית המאה ה-13 (לאחר פטירת הרמב"ם בד'תתקס"ד 1204), עשרות שנים לאחר פטירת הרז"ה, דוד המחבר (ד'תתקמ"ו, 1186).

החיבור מבוסס בעיקר על תורת הרז"ה, וכמחצית מן החיבור היא ציטוט מדבריו. ניכר שבידי המחבר הייתה מהדורה מוקדמת של ספר המאור. נוסף על כך המחבר נושא ונותן בסוגיה ובדברי הרי"ף על פי כתבי רבי יצחק אבן גיאת, רב האי גאון ורבנו חננאל, בשילוב פירוש רש"י, וכאמור - הרמב"ם. המחבר מציין גם: "וקיבלתי אני הכותב מפי החכם רבי נתן ז"ל", ומדובר ברבי נתן מטרינקטיל, רבו של הרמב"ן.

ספר זה כמעט לא מוזכר בכתבי הקדמונים, כנראה משום שנחשב בעיקר כהעתקה מהרז"ה.לאחר הדפסת החיבור בש"ס וילנא, נעשה שימוש בחיבור זה על ידי פוסקי ההלכה, כדוגמת המשנה ברורה.

שנת היובל

שנת היובל ביהדות הייתה שנה מקודשת אחת לחמישים שנה, שבה העבדים היו משתחררים, והנחלות היו חוזרות לבעליהן המקוריים. בנוסף, כמו בכל שנת שמיטה, היה איסור על עבודת הקרקע בארץ ישראל. על פי ההלכה למצוות היובל קשר הדוק לארץ ישראל ולישיבת כל היהודים בה, ולכן בתקופות ארוכות בהיסטוריה, בעת גלויות ישראל, לא נהגה שנת היובל והמצוות התלויות בה.

תקופת חייו של הרב זרחיה הלוי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטור • בעל המאור • הראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.