זקן ממרא

זקן ממרא הוא תלמיד חכם סמוך,[1] שמורה הלכה למעשה בניגוד לפסיקת הלכה של הסנהדרין כשהיא במקום מושבה שבלשכת הגזית,[2] ובהרכבה המלא.[3] הזקן מתחייב במיתה אך ורק אם הורה כך הלכה למעשה, ובתלמוד מובא עקביא בן מהללאל כדוגמה לתנא שחלק על הסנהדרין, אך לא הורה כן הלכה למעשה.[4] ולכן לא דנו אתו כזקן ממרא אלא גזרו עליו נידוי[5].

התורה החמירה בדינו של הזקן, והוא מתחייב מיתה בחנק.[6] הזקן הממרא הוא אחד מתוך ארבעה מקרים ש"צריכים הכרזה", וההלכה רואה חשיבות רבה לפרסום המקרה למען יראו וייראו.[7] כחלק מגישה זו העונש היה מבוצע בירושלים, בחג העלייה לרגל הסמוך לגזר דינו, כדי לפרסם את העניין בקרב כל העולים לרגל.[2] בדומה לכך, נאסר על חכמי הסנהדרין למחול על כבודם ולוותר לזקן הממרא, כדי "שלא ירבו מחלוקות בישראל".[8]

מקור מקראי

"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד" (ספר דברים, פרק י"ז)
הזקן הממרא עובר על המצווה לשמוע לדברי חכמים, הכוללת מצוות לא תעשה אחת: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (ספר דברים, פרק י"ז, י"א), ומצוות עשה אחת: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (ספר דברים,פרק י"ז, י"א).

פרטי הדינים

קיימת מחלוקת תנאים מהו אותו דין עליו מתחייב זקן ממרא מיתה אם חלק על הסנהדרין.[9] לשיטת רבי מאיר מדובר רק בדבר שבמזיד העונש עליו הוא כרת ובשגגה קרבן חטאת, כלומר, על דינים מדאורייתא. לעומתו סבור רבי יהודה כי הדין עליו נחלקים הזקן והסנהדרין הוא פרשנות חז"ל על דין מדיני התורה, שאינה מתחייבת מהמקרא עצמו. ורבי שמעון אומר שאפילו אם חלק הזקן על הסנהדרין בדין קל מדרבנן, הוא יכול להתחייב מיתה בגין כך. ההלכה למעשה נפסקה כשיטת רבי מאיר.[10]

על פי המשנה, היה צריך הזקן הממרא לעבור דרך שני בתי-הדין בירושלים, זה שהיה יושב בפתח הר הבית וזה שהיה בפתח עזרת ישראל, שבשניהם ישבו 23 דיינים. רק לאחר שלא קיבל את דעתם, היה מגיע הזקן לסנהדרין הגדולה שישבה בלשכת הגזית שבעזרת הכהנים,[3] ומברר את ההלכה עימם. לעומת זאת מופיעה בספרי דעה שונה, לפיה אין הזקן חייב לחלוק על בית הדין הגדול שבירושלים, אלא אף אם הוא מורה נגד דעתם של הסנהדרין כששהתה ביבנה - דינו כזקן ממרא, אבל חייב מיתה רק אם הורה נגד בית הדין בירושלים.[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג', ה'.
  2. ^ 2.0 2.1 משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג', ח'.
  3. ^ 3.0 3.1 שכללה 71 דיינים.
  4. ^ מסכת סנהדרין, דף פ"ח, א'.
  5. ^ לפי הדעה המרכזית במשנה במסכת עדיות (ה', ו').
  6. ^ כמו שנכתב בספר דברים: "ומת האיש ההוא". העובדה כי מיתה זו בחנק היא על פי המשנה במסכת סנהדרין המונה את הזקן הממרא בפרק 11 - "אלו הן הנחנקין".
  7. ^ כמו שנאמר בתורה: "וכל העם ישמעו ויראו".
  8. ^ על פי מסכת סנהדרין, דף פ"ח, א': "אמר רבי יאשיה, שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - מוחלין לו. וכשבאתי אצל חברי שבדרום, על שנים הודו לי, על זקן ממרא לא הודו לי; כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל".
  9. ^ מסכת סנהדרין, דף פ"ז, א'.
  10. ^ משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג', ה'.
  11. ^ ספרי, קנ"ג-קנ"ד. אולם עדיין נדרש כי בית-בין זה יהיה מקובל על כלל ישראל (חגי בן ארצי, ראה קישורים חיצוניים).
ארבע מיתות בית דין

ארבע מיתות בית דין הן שיטות ההוצאה להורג שבאמצעותן, על פי ההלכה, מתבצע עונש מוות, כחלק ממערכת דיני הנפשות במסגרת הענישה בהלכה.

על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית, כך שמאז סוף ימי בית שני ענישה זו אינה מתקיימת.

גזר דין מוות והוצאה להורג יכול להיגזר רק על ידי "סנהדרין קטנה", בתי דין של 23 דיינים שישבו במקומות שונים בארץ, למעט מספר עבירות מצומצם שנידונו רק על ידי הסנהדרין הגדולה. דיני ארבע מיתות בית דין נדונים בפירוט במסכת סנהדרין.

דברים

סֵפֶר דְּבָרִים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת". אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום שספר דברים הוא מעין סיכום של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. מסורת דומה משתקפת בביבליה הנוצרית, בה מכונה הספר Δευτερονόμιον בתרגום השבעים היווני או Deuteronomium בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר "חוק שני", או תרגום ישיר של הביטוי "משנה תורה" כפי שהובן על ידי המתרגמים ליוונית.

המחלוקת בציבור הליטאי

המחלוקת בציבור הליטאי היא מחלוקת בין שני פלגים בציבור החרדי-ליטאי שהגיעו לידי פיצול בשנת 2012. מחנה הרוב מיוצג על ידי מפלגת "דגל התורה" ומנהיגו הרוחני היה הרב אהרן יהודה לייב שטינמן (נפטר ב-2017). המיעוט הקים את מפלגת "בני תורה" ומנהיגו הרוחני היה הרב שמואל אוירבך (נפטר ב-2018). המיעוט מכונה גם "הפלג הירושלמי", אף על פי שגם בירושלים רוב הליטאים אינם תומכים בו.

ביטאונו של פלג הרוב הוא היומון "יתד נאמן". המיעוט הקים את היומון "הפלס". המאבק בין העיתונים החריף את המחלוקת בין המחנות.

המחלוקת הבולטת ביותר בין המחנות היא בדרך ההתנגדות לגיוס בני ישיבות, רוב הרבנים דוגלים בהתייצבותם של בחורי הישיבות בלשכות הגיוס לצורך הסדר מעמדם כבני ישיבה, כפי שהיה בעבר, ואילו הרב אוירבך הורה לא להתייצב, בנימוק שזהו שיתוף פעולה עם מגמת הצבא להרחיב את מכסת בחורי הישיבה המתגייסים. מחנהו של הרב שטינמן נחשב מתון יותר בסוגיות אידאולוגיות נוספות כמו יציאת אברכים לשוק העבודה.

התראה (הלכה)

התראה הוא מונח הלכתי המתאר מצב בו חוטא העומד לבצע עבירה מוזהר על ידי אחרים (יש שטוענים כי אלו העדים) כי הדבר אסור, עליו לחדול ממנו וכי הוא עלול להיענש. ההתראה היא תנאי הכרחי בהלכה על מנת להביא לחיוב פורמלי בעונש גופני, כגון עונש מוות או מלקות, וכשבית-הדין דורשים וחוקרים את העדים, הם מחויבים לשאול האם התקיימה התראה. התראה היא תנאי הכרחי להענשת חוטא - אך בלתי מספיק; התנאי הנוסף הוא עדים.התנייתה של הענישה הגופנית בהתראה ייחודית למשפט העברי. לעומתו, בשיטות המשפט האחרות התקבע הכלל המבוסס על האתיקה של אריסטו: "אי-ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש".

זקן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

ירושלים בהלכה

בהלכה ישנם דינים מיוחדים לעיר ירושלים, הנובעים מקדושתה ומהמצוות הרבות שיש לקיים דווקא בה. רוב דינים אלו אינם נוהגים כיום. בחלק מהדינים המיוחדים לירושלים, ישנו ספק האם הם נוהגים רק בשטח העתיק של ירושלים שהיה מוקף בחומה בימי בית המקדש הראשון והשני, או גם בשטח העיר החדשה שמחוץ לחומות.

ירושלים נתקדשה בקדושה ראשונה על ידי דוד ושלמה בתקופת בית ראשון ועל ידי עזרא נתקדשה פעם שנייה בתחילת תקופת בית שני. ישנה מחלוקת האם הקדושות שנתקדשה ירושלים בטלו עם חורבנה, אולם להלכה פוסקים כיום שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה גם לעתיד לבוא. אולם תחום ירושלים שנתקדש הוא לפי חומות ירושלים הקדומות שאותם קידשו דוד ושלמה, ולא לפי החומות בנות זמננו.

לירושלים יש קדושה מעל ארץ ישראל בכך שרק בה מותר לאכול מעשר שני, נטע רבעי וקדשים קלים, ואליה מביאים את הביכורים, בכור בהמה טהורה ומעשר בהמה הקרבים בבית המקדש. גם כיום, מצוות יישוב ארץ ישראל על ידי מגורים בירושלים גדולה יותר מאשר בכל הארץ.

מינות (יהדות)

ביהדות, "מינות" (מהמילה "מין" במובן "סוג") הוא כינוי שניתן לכל מי שסטה מדרך הישר או הדעה הישרה ("האורתודוקסיה") שהייתה נהוגה באותה תקופה. בתחילה שימש לכל הקבוצות היהודיות שהתנגדו לחז"ל במאות הראשונות לספירה, כולל הנצרות הקדומה וכיתות יהודיות-גנוסטיות שקיומן משוער, ובתקופה מאוחרת יותר - לתנועת השבתאות. לעיתים שימש המושג גם להתייחסות לאתאיסטים (המכונים אפיקורסים בלשון חז"ל), בתחילת השימוש במושג הכוונה הייתה ליהודי שסטה ולא לנכרים. רק בשלב מאוחר מאד של ההגות היהודית הפך הביטוי לכינוי גם עבור נוצרים שלא היו ממוצא יהודי.

הצנזורה הנוצרית התוודעה לטרמינולוגיה תלמודית זו בעזרת מומרים יהודים כניקולס דונין, והכריחה את המדפיסים של התלמוד בדפוס וילנא להחליף את המילה "מינים" במונח שאינו כולל את הנוצרים: "עובדי כוכבים ומזלות", או בראשי התיבות "עכו"ם". כך הודפסה מהדורת ש"ס וילנא הנפוצה. החלפת הביטויים הייתה לפעמים ללא כל הבנה, כך שבמקום שכתוב "מין קטניות" (במובן של סוג) בוצעה החלפה ל"עכו"ם קטניות". במספר מהדורות דפוס חדשות שיצאו לאחרונה שוחזר הנוסח המקורי.

ממרא

האם התכוונתם ל...

מצווה לשמוע דברי חכמים

מצווה לשמוע דברי חכמים היא מצוות עשה בתורה המחייבת ציות לחכמים בנושאים הלכתיים ("ועשית ככל אשר יורוך") ומצוות לא תעשה על המריית פיהם ("לא תסור מכל אשר יורוך"). עיקר הציווי מתייחס לחובת הציות ההלכתית להכרעת חכמי הסנהדרין אשר במקדש בירושלים, מתוקף מעמדם כערכאה ההלכתית והדיונית הגבוהה ביותר במקרה של חילוקי דעות.

משה צבי פולין

הרב משה צבי פולין (פאלין; באנגלית: Milton Harold Polin; ט"ו בתשרי ה'תרצ"א, 7 באוקטובר 1930 – כ בתמוז ה'תשע"ח, 2 ביולי 2018) היה רב אמריקאי ומחבר ספרי "המצפה" על הרמב"ם. שימש ברבנות בארבע קהילות בארצות הברית, ועמד בראש מועצת הרבנים של אמריקה (RCA) .

משפט עברי

משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.

סנהדרין

סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) היא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.

הסנהדרין פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

פסיקת הלכה

פסיקת הלכה הוא כינוי להכרעה של מורה הוראה בשאלה הלכתית מסופקת או נתונה במחלוקת. פסיקת הלכה בימינו מתבססת בדרך כלל על מקורות חז"ליים (כגון המשנה והגמרא), ועד למקורות מהאחרונים, יחד עם סברא.

פרשת שופטים

פָּרָשַׁת שֹׁפְטִים היא פרשת השבוע החמישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ט"ז, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק כ"א, פסוק ט'.

תלמיד חכם שסרח

בשיח ההלכתי קיים הבדל ביחס שבין תלמיד חכם שסרח - שעבר עבירה - לבין אדם מן השורה, מכיוון שפרסום הדבר לגבי תלמיד-חכם יוצר חילול השם. ההלכה אינה מכירה בזכות-יתר של תלמידי חכמים להצניע מעשים מביכים, והדיון נובע רק מחילול-השם הגדול יותר שנוצר בעקבות המעשה. כך גם ההלכה דנה מכמה היבטים בעניין היחס הראוי לתלמיד חכם שחטא, והשפעת החטא על הערכת גדולתו בתורה ויכולתו להמשיך בתפקידיו הקודמים. בין הנושאים הנידונים: האם יש להצניע או לפרסם את דבר החטא כלל ועיקר? האם יש להדיחו מתפקידו? מהן הסנקציות שמפעילים כלפיו? והאם חזרה בתשובה משנה את היחס כלפיו? לדיון זה משמעויות עמוקות המתייחסות למהותה של עבירה, ומהי השפעתה, אם ישנה, על כלל המעלות האחרות שיש לתלמיד חכם.

הנושא נדון בהרחבה בספרות ההלכה לדורותיה, החל מסוגיה ארוכה בתלמוד, עבור דרך כתבי הראשונים (בפרט בתשובה נרחבת של הרמב"ם), וכלה בכתבים של פוסקי הלכה בימינו. מדיונים אלה עולה כי הגישה המקובלת בהלכה היא שיש להעניש את החוטא כמקובל, אך עם זאת להצניע את הדבר, מהטעם של חילול השם - אלא אם כן ההסתרה מזיקה לציבור. כמו כן, יש ליצור אקלים חברתי שיאפשר לחוטא לחזור בתשובה, וישנה אפשרות שיחזור למשרתו ומעמדו, אם לדעת בית הדין תשובתו ברורה ומוכחת ואין חשש להמשך הנזק לציבור.

תקדים

במערכת המשפט, תקדים הוא פסק דין שבתי משפט חייבים לפסוק לפיו כאשר מובאת להחלטתם סוגיה דומה לזו שבגינה נפסק התקדים.

לתקדים חשיבות רבה בעיצוב הנורמות המשפטיות, משום שהוא מקנה תוכן לאמירות הכלליות שבחוק ובחקיקת המשנה. חשיבות מיוחדת נודעת לתקדים במשפט המקובל, שבו התקדים יוצר את הנורמה, ולא רק מקנה לה תוכן, עקב היעדרו של חוק סטטוטורי, כזה שאושר בפרלמנט.

מקובל להבחין בין שני סוגים של תקדימים:

תקדים אנכי - החלטה של בית משפט גבוה מחייבת את בתי המשפט הנמוכים לו.

תקדים אופקי - החלטה של בית משפט מסוים מחייבת או מנחה את בתי המשפט באותה הדרגה.

תקנות אושא

תקנות אושא הן תקנות שתיקנה הסנהדרין בעיר אושא, אחרי שגלתה מירושלים בעקבות חורבן בית המקדש השני ושינתה את מיקומה מספר פעמים.

לפי האמור בתלמוד, ראש הסנהדרין בתקופת אושא היה ככל הנראה רבי ישמעאל, וכאשר רבי יוחנן מסר לתלמידיו "שמעתי מהולכי אושא" הכוונה היא לרבי ישמעאל. רושמי הדורות התחבטו כיצד ייתכן שרבי יוחנן שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא ילמד תורה מפי רבי ישמעאל שהיה שלושה דורות לפניו, אך ככל הנראה רבי יוחנן לא שמע את הדברים מפיו אלא משמו.

הסנהדרין
מונחים נשיאאב בית דיןסנהדרין גדולהסנהדרין קטנהבית דיןמשפט עברישבעים הזקניםכנסת הגדולהסמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזריהושע בן פרחיהיהודה בן טבאישמעיההלל הזקןשמעון בן הללרבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודה הנשיארבן גמליאל ברבירבי יהודה נשיאהרבן גמליאל הרביעירבי יהודה נשיאה השניהלל נשיאהרבן גמליאל החמישירבי יהודה נשיאה השלישירבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושליםיבנהאושאיבנהאושאשפרעםבית שעריםציפוריטבריה
שונות מסכת סנהדריןמסכת מכות) • עדותארבע מיתות בית דין • זקן ממרא • חידוש הסנהדריןהסנהדרין של פריזקברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה
דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.