זצסיון

זצסיוןגרמנית: Sezessionsstil) הייתה תנועה של אמנים בתחומי האמנות, האדריכלות והמוזיקה השייכת לתנועת האר נובו והיוגנדסטיל אשר נוצרה בשנת 1897 בעיר וינה.

הקבוצות בגרמניה ובאוסטריה צמחו מתנועה פוליטית וספרותית בשנות השבעים במאה התשע-עשרה.

לקבוצה לא היה סגנון צורני אחיד, אלא שאיפה משותפת ליצור אמנות המנותקת מן העבר הקלאסיציסטי ומן האקדמיה האוסטרית לאמנות. נשיאה הראשון של הקבוצה, אשר מנתה 19 אמנים אוסטרים וזרים, היה הצייר גוסטב קלימט. בשנת 1897 הוקם בווינה 'בית הזצסיון', בתכנונו של האדריכל יוזף מריה אולבריך (Joseph Maria Olbrich). על הבניין חרוטה הכתובת: "לכל עידן האמנות שלו, ולאמנות את חירותה". בתוך הבניין יצר גוסטב קלימט עבודות עמוסות במוטיבים קישוטיים, גאומטריים וצמחיים.

שלושה מרכזים חשובים היו במינכן, בברלין (בראשותו של מקס ליברמן) ובווינה (בראשותו של גוסטב קלימט). קבוצות אחרות היו בדרזדן, בקרלסרוהה, בדיסלדורף, בלייפציג, ובוויימאר. האמנים הנמנים עם קבוצת "הגשר", הקבוצה הראשונה של אקספרסיוניזם גרמני, לא התקבלו לזצסיון הברלינאי, ובשנת 1910 הם הקימו את ה"זצסיון החדש".

המגזין של התנועה, "Ver Sacrum", הציג את עבודותיהם הדקורטיביות של חבריה, במסורת האר-דקו.

באדריכלות של סגנון זה הייתה נטייה לקישוטיות. דוגמה לכך אפשר למצוא במיוליקה-האוס, בניין שתכנן האדריכל אוטו ואגנר (Otto Wagner) בווינה, בשנת 1898.

עקב תמיכתם של אילי הון יהודים באמני הזצסיון, בניגוד לטעם הרווח, כינה המבקר היהודי המומר קרל קראוס את יצירות התנועה בלעג "טעם יהודי" (בצרפתית: Le goût Juif)[1].

Secession Vienna June 2006 006
בית הזצסיון בווינה
Edel Secessionsbühne 1900
כרזה של אדמונד אדל (Edmund Edel) משנת 1900

אמנים בתנועת הזצסיון

הערות שוליים

  1. ^ אן-מרי אוקונור, האשה בזהב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2013 עמ' 75

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.