זמן

זמן' הוא מאפיין בסיסי שמתואר על ידי התמשכות הקיום בחלל ובמרחב.

לאורך ההיסטוריה התקיימו חילוקי דעות לגבי אופן הגדרת הזמן. ניוטון הגדיר את הזמן כישות ממשית ועצמאית ביקום, שאינה תלויה או מושפעת מתופעות חומריות, וזורמת באופן רציף ומוחלט במרחב, ואף בחלל הריק.

קאנט אימץ את גישתו של ניוטון במובן שהזמן זורם ברציפות ואינו מושפע מהחומר. מאידך הוא גם סבר שהזמן אינו מהווה בהכרח תכונה ממשית, אלא תוצר תודעתי שנועד לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד ייתכנו רצף השינויים במרחב.

לייבניץ חלק לחלוטין על גישתו של ניוטון וטען שהזמן הוא תכונה המתקיימת על ידי החומר עצמו, ולכל עצם זמן משלו הנקבע על פי מהירות תנועתו. לדבריו את השינויים במרחב ניתן להסביר באופן מספק על ידי תנועות העצמים, ולפיכך הניסיון לתאר את הזמן כישות עצמאית הוא מיותר ונוגד את "עקרון הטעם המספיק" שאותו הגה לייבניץ. עוד הוא סבר שגם זמנים רציפים, קרי תופעות מחזוריות רציפות הקיימות בטבע, הם יחסיים מטבעם ולא מוחלטים, מפני שהזמן החומרי מושפע מתופעות שונות במרחב שמעוותים את זרימתו. גישתו זו של לייבניץ קבלה אישוש מדעי רק בתחילת המאה העשרים עם פרסום תורת היחסות הפרטית, ומקובלת כיום על ידי רוב האמפיריציסטים[1].

Atomicclock
שעון אטומי, מקליט את מחזורי הזמן של אטום הצסיום וממיר אותם למחזורים ארוכים יותר

שעון

השעון המודרני הוא מד זמן אובייקטיבי מתקדם שלשם נוחות הקריאה בו ממיר מחזורי זמן קצרים למחזורי זמן ארוכים יותר. כך 9,192,631,770 מחזורים של אטום הצסיום מומרים לשנייה בודדת, שישים שניות לדקה, ושישים דקות לשעה. השעון הפיזיקלי מודד את הזמן האובייקטיבי שחלף, ומשמש גם לחישוב משתנים פיזיקליים כגון מהירות התנועה במישור המורכב מזמן ומרחק.

הזמן האובייקטיבי אינו קבוע בכל מקום ובכל מצב. כך לדוגמה, תנועה של עצמים על פני כדור הארץ, באה על חשבון התנועה הפנימית שלהם (זמנם לכאורה) מה שמביא להאטה בשעון שהוצב בהם ביחס לשעונים הנייחים ומצריך לחשב את התנועה הפנימית שלהם ביחס לתנועתם היחסותית. כמו כן עקב תופעות גאולוגיות, קצב הסיבוב של כדור הארץ אינו קבוע לחלוטין. משום כך השעון האוניברסלי מסונכרן עם הזמן האסטרונומי מדי כמה שנים.

ראיית הזמן

חברות חקלאיות וחברות מסורתיות רואות את הזמן כמחזור יום ולילה הקובע את היממה ואת העבודה הנדרשת, מחזור עונות הקובע סדרי חיים, מחזור של שנות מחסור ושנות שפע. בחברות אלו אין כמעט משמעות לשעה המדויקת או לחלקיה. מושגי זמן יכולים להתמצות בזריחה, בוקר, צהריים, אחרי הצהריים (או ערביים), שקיעה, ערב ולילה. בחברות אלו יש משמעות רבה לטקסים החוזרים על עצמם אחת לתקופה (קבלת שבת כל שבוע, ראש חודש, חגים הנחוגים כל שנה בטקסיות דומה). ומכאן מחזוריות והמשכיות.

לעומתן, בחברות תעשייתיות יש חשיבות לפרקי זמן קצרים, ויש משמעות רבה לדקות ואף לשניות. מחזור הזמן בא לידי ביטוי רק במקרים נדירים (יום מנוחה פעם בשבוע) ולרוב תהיה מדידת הזמן מכנית ומתמשכת על ציר ששורשו בעבר והמשכו בעתיד.

תפיסת זמן זו התבטאה כבר בתרבויות עתיקות כמו תרבות המאיה והתרבות היהודית. סיוע לתפיסת זמן זו היא הנצרות, שקבעה תאריך מסוים כשנת האפס, ותיארכה אירועים מסוימים לפני ואירועים אחרים אחרי אותה נקודת ייחוס, ובכך עזרה להתהוות תפיסת הזמן המישורית. בנוסף, הנצרות הביאה לקביעת שעונים ושעונים מצלצלים על כנסיותיה, ובכך הכפיפה את כל הקהילה ללוח זמנים אחיד, אשר סייע מצידו להתהוות החברה התעשייתית בה כולם מגיעים לעבודה באותה שעה. המשך התהליך היה בקביעת זמן עולמי אחיד - שעון גריניץ'.

הגדרות מנקודות ראות שונות

זמן פילוסופי, מצוין בנקודות זמן. קיומן של נקודות הזמן שנוי במחלוקת, ויש הטוענים כי מושג תאורטי זה אינו קיים בפועל והוא בחזקת אשליה תודעתית.

ציון נוסף של זמן הוא פרק זמן. פרק זמן הוא כימות הזמן ביחס למחזוריות כלשהי. פרקי הזמן מאפשרים הגדרה של יחידות זמן. יחידות זמן הן פרקי זמן ידועים, אשר התודעה מקבלת אותן כמקור להשוואה לפרקי זמן אחרים. יחידת זמן היא פרק הזמן הדרוש להתרחשות ידועה מראש. דוגמה: המונח "יממה" מתאר מחזור שלם של סיבוב כדור הארץ על צירו. מכיוון שמחזור כזה ידוע באופן כללי לכל אדם, יכולה הייתה יחידת זמן זו להיקבע כמרכזית ומקובלת עבור האדם.

מלבד יחידות זמן, אדם מסוגל לקבוע ציוני זמן, שהם מאורעות מסוימים בהשוואה אליהם נמדדים מאורעות אחרים. דוגמה: בוקר (מאורע זריחת השמש ותחילת היום) הוא ציון זמן עבור פעולות שונות, המתרחשות לפני, אחרי או במהלך הבוקר. חץ הזמן האנטרופי הוא מושג פיזיקלי, הנגזר מתורת האנטרופיה. על פי תורה זו, קיים תהליך מתמיד בו מידת האנטרופיה היא מידה משתנה, ובמערכת סגורה האנטרופיה גדולה יותר בנקודת זמן מאוחרת יותר (כלומר - האנטרופיה גדלה עם הזמן). חץ הזמן האנטרופי מתאר את כל התהליכים המתרחשים במציאות כנמדדים כך שקיים עבורם עבר (מידת אנטרופיה נמוכה) ועתיד (מידת אנטרופיה גבוהה) מוחלטים.

סיבתיות

סיבתיות היא קביעת עמדה עבור הזמן, לפיה כל שינוי גורר שינוי מאוחר עוקב, המתחייב ממנו ומאוחר לו בזמן. סיבתיות היא המגדירה הבדל בין עתיד, שהוא השינוי המאוחר, לבין עבר, שהוא השינוי המוקדם. למעשה, סיבתיות, עתיד ועבר, הן מקשה פילוסופית אחת בלתי ניתנת להפרדה.

חוקיות מול היסטוריה

ההבדלה העיקרית בין מידע אודות הזמן נעשית בין חוקיות לבין היסטוריה.

חוקיות היא קביעת מידע אודות הזמן, המתארת את המנגנון הפנימי של התהליכים השונים ביחס לציר הזמן. במובן זה, הזמן משמש לקביעת האופן התאורטי בו יתאימו פרקי הזמן לתהליכים שונים, בלא קשר לשאלה האם הם התרחשו בפועל. דוגמה למובן זה של הזמן, היא הקביעה "פלוני מסוגל לרוץ 1000 מטר ב-5 דקות". קביעה זו היא קביעה המתארת חוקיות פוטנציאלית של ריצת פלוני, ולא את התרחשותה בפועל. למעשה, ייתכן כי אותו פלוני מעולם לא מימש את האמירה הזאת.

היסטוריה היא קביעת התרחשות המציאות בפועל, ביחס לזמן המאפיין אותה. היסטוריה היא רצף האירועים, כפי שהם באו לידי ביטוי על ציר הזמן. ההיסטוריה אינה מחייבת קביעת חוקיות כלשהי, אך ניתן להצביע על קיומה של חוקיות מתוך ניתוח ההיסטוריה. דוגמה לקביעה היסטורית היא הקביעה "פלוני רץ 1,000 מטר ב-5 דקות בתאריך 12 בינואר". קביעה זו, אם היא נכונה, מחייבת את התרחשות הריצה בפועל, וניתן לגזור ממנה את האמירה שבדוגמה הקודמת.

זמן ותודעה

זמן מושג על ידי תודעה באמצעות שלושה גורמים:

  1. עבר, שהוא יכולת התודעה להשיג את התהליכים באופן מוחלט, כלומר - להגיע לוודאות בדבר קיומם של תהליכים מסוימים בפועל.
  2. הווה, שהוא היכולת של התודעה לציין את מצבה-עצמה, בלא שיעבור שינוי בין הידיעה לבין ההתרחשות בפועל.
  3. עתיד, שהוא היכולת של התודעה להשיג על ידי דימוי תהליכים שאין ודאות לגבי קיומם בפועל, ושוודאות שכזו אינה קיימת גם עבור תודעה תאורטית אחרת.

במובן אחר, עבר הוא סך מה שלא ניתן להשפיע עליו, עתיד סך הדברים הנתונים להשפעה אך אינם קיימים, והווה קיום ההתרחשות בפועל עבור התודעה המשיגה.

קיימות גישות רבות להסבר משמעותו של הזמן, ביחס לתודעה. שתי הגישות העיקריות הן האובייקטיבית והסובייקטיבית.

הגישה האובייקטיבית

הגישה האובייקטיבית רואה בזמן ממד מציאותי מוחלט, המוגדר בצירוף עם ממד המרחק. על פי גישה זו, לכל גורם במציאות קיימים שני מאפיינים עיקריים: נקודת הזמן בו הוא מוגדר, והמיקום בו הוא נמצא, ואלו מגדיריהם היסודיים של כל הגורמים במציאות.

על פי גישה זו, עצם מסוים מוגדר בכך שהוא שומר על תכונה מסוימת לאורך זמן מסוים. דוגמה: כדור משחק מסוים הוא סך כל האטומים היוצרים צורת כדור, במשך כל הרגעים בהם הם אכן עונים לדרישה זו.

גישה זו מתארת מציאות קיימת, המהווה את אוסף כל הנתונים הקיימים בפועל. הזמן הוא תכונה של נתונים, המוגדרת בהתאם למדד מוחלט הקיים מעצם קיומה של המציאות.

קיימת גישה אובייקטיבית טהורה, אשר לפיה הזמן מוחלט, במובן זה, שהוא אינו תלוי בקיומם של גורמים המכילים אותו. על פי גישה זו, הזמן קיים באופן תאורטי גם בלא שיהיה קיים כל גוף הנמדד ביחס אליו.

לעומת גישה זו, ניתן להעמיד את הגישה על-פיה הזמן הוא תכונה של גופים, כלומר- מוגדר על ידי התנועה. בהגדרה זו, באם לא תהיה תנועה במציאות, אזי לא תהיה משמעות לזמן.

תודעה, על-פי הגישה האובייקטיבית, היא נגזרת של יכולת הזיכרון האנושית. הזיכרון האנושי פרוס, על פי תפיסה זו, על פני הזמן כך שהוא תקף בכל רגע רק עבור ערכי זמן קודמים ממנו (כלומר - האדם זוכר רק את העבר). התודעה האנושית היא, אם כן, פונקציה הילותיה בזרימת זמן אובייקטיבית, וכל תחושת זמן אנושית היא ניסיון למדוד זרימה זו.

עבור גישה זו, הווה הוא מונח יחסי ארעי, אשר מתקיים רק מהנחת נקודת מוצא שרירותית. למעשה, קיימים אינסוף "הווים" שקולים, לאורך כל הזמן. בהתאם לכך, העתיד והעבר יחסיים, ומתארים רק את פריסת המאורעות על פני ציר הזמן.

הגישה הסובייקטיבית

על פי הגישה הסובייקטיבית, הזמן הוא נגזרת של תודעה (ולא להפך), כלומר - הזמן הוא ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, ואין לו משמעות בזכות עצמו.

גישה זו מבטלת את מושג הזמן כמושג מוחלט, ורואה בזמן עיקרון יחסי ליכולת התפיסה האנושית. יחידות הזמן, על-פי גישה זו, אינן קבועות בפועל (למרות שהגדרתן קבועה).

דוגמה: פרק הזמן הכלול ביממה הוא תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אדם, בה הוא חש כי כדור הארץ השלים מחזור שלם. אם האדם חש כי עבר זמן רב (דוגמה: בעקבות יום מלא בהתרחשויות נפשיות), אזי היממה הייתה ארוכה יותר מאשר אילו חלף זמן מועט יותר.

תפיסת זמן

תפיסת זמן היא תכונה ביולוגית המאפשרת ליצור חי לחוות את השינויים שסביבו באופן השוואתי. דוגמה, היכולת של אדם לבחון כמה חלקי-יממה אורכת פעולה מסוימת, היא תפיסת הזמן שלו לגבי אותה פעולה.

תפיסת הזמן היא ביטוי ליכולת הפנימית של אדם להיות מזוהה עם מעבר הזמן. קיימות זוויות בחינה שונות לשאלה, האם תפיסה ביולוגית היא נרכשת, כלומר - נגזרת מקיום חוקיות של פרקי הזמן במציאות הממשית, או בלתי נרכשת, כלומר - מבטאת יכולת ביולוגית טבעית לחוש מעבר זמן ביחס למהירות תהליך החשיבה עצמו.

על פי התפיסה הראשונה (תפיסת זמן כמיומנות נרכשת), אזי יחידות הזמן השונות: שנייה, שעה, יממה וכולי, נלמדות עקב הפנמה של תהליכים שיטתיים שונים: יום-ולילה, מהלך השעון וכולי. על-פי התפיסה השנייה (תפיסת זמן בלתי-נרכשת), יחידות הזמן השונות הן כלי לכימות תפיסת הזמן, אשר קיימת בלא קשר לקיומן.

ידוע כי קיימות מספר תפיסות זמן מקבילות, הנבדלות בקנה מידה. הקשר בין תפיסות הזמן השונות הוא ככל הנראה מורכב. דוגמה: אורך יממה עשוי להיקבע באופן שונה, בהתאם לקנה המידה. לעיתים, במהלך היום אדם חש כי הוא ארוך ביותר, אך לעומת זאת, בסיכום שבועי נראה כל יום כקצר.

תפיסת הזמן של האדם המערבי מחולקת לתפיסת העבר, ההווה והעתיד. באופן תאורטי, קיומה של תודעה המתייחסת לזמן מחייבת את עצם קיומם של עתיד, עבר והווה כמושגים הנגזרים מתפיסת האדם.

ההווה, אם כן, הוא המצב האפשרי היחיד המתקיים עבור התודעה, בעוד העתיד והעבר הם הפשטות שאינן קיימות בפועל. עם זאת, ככל שהתודעה מתקדמת בזמן, העבר מכיל מאורעות רבים יותר, ואילו העתיד מכיל מאורעות מעטים יותר.

תפישות זמן אחרות קיימות בתרבויות אחרות. למשל, בתרבות ההודית תפישת הזמן היא מחזורית. כתוצאה מכך, יחידות הזמן של שנייה, דקה, שעה, יממה, שבוע, חודש ושנה, הודות לכך שהן מבוססות על מחזורי היום והלילה, משמשות בהודו בצורה דומה לדרך בה הם משמשות בשאר העולם. אולם, שאר יחידות הזמן מוגדרות על ידי סיבובי גלגל החיים.

תפיסת העבר והעתיד

אדם עשוי לתפוס את העבר, אך ורק דרך זיכרון. זיכרון הוא תכונה המתארת את ההיסטוריה אותה מכיר האדם, והחוקיות המסוימת אותה גיבש מתוך התנסות ההיסטוריה.

במובן הפשוט, הזיכרון משמש את האדם הן ככלי, המאפשר לו להתמודד עם מציאות נתונה. דוגמה: הזיכרון כי כלב מסוים נושך, משמשת את האדם כדי להחליט האם יש להתרחק מכלב זה. במובן אחר, הזיכרון הוא מושא לדמיון. במובן האחרון, האדם מעורר לעצמו תחושות, על פי זיכרון מצב זכור. דוגמה: היזכרות בסרט, וחווית תחושות עקב היזכרות זו.

תפיסת העתיד נובעת מיכולתו של האדם לדמות מציאות שאינה קיימת, על ידי חיזוי. בדומה לתפיסת העבר, גם תפיסת העתיד עשויה להיות במובן של כלי, המשמש לתכנון מעשי האדם, או במובן של מושא לדמיון.

המובן השני (הזיכרון וחיזוי העתיד כמושאים לדמיון) נתפס לעיתים כחווית זמן ממשית. על-פי תפיסה פילוסופית זו, האדם חי את הזמן אותו הוא מדמה (או, לחלופין, תחליף זכור של אותו הזמן). תפיסה מחייבת גישה סובייקטיבית כלפי הזמן.

תפיסות העבר והעתיד נעשות על ידי תחושות ישירות, הנובעות מהזכירה ומהחיזוי, כדוגמת פחד, תקווה וכולי (כלפי העתיד), או כדוגמת אבל, התרפקות וכולי (כלפי העבר).

מלבד היכולת לחוות תחושות ישירות כלפי העבר והעתיד, קיימת היכולת לבצע הפשטות של העבר והעתיד. משמעות הפשטות אלו היא קביעת אמירה כללית, אשר יכולה לשמש את האדם גם בלא לעורר באופן ישיר את התחושות הישירות, או את הדימוי הממשי של הדברים בפועל. הפשטות אלו הן מכלול הידע (בזיקה לעבר) והדעה (בזיקה לעתיד) של האדם.

העתיד, בשונה מהעבר, מובדל בכך שקיימת עבורו אפשרות בחירה. למשמעות העתיד משמעות עמוקה עבור תפיסת המושג "רצון חופשי" ודטרמיניזם.

תפיסת ההווה

תפיסת ההווה נעשית על ידי חוויה ישירה של מאורעות, כלומר - שינוי מצב נפשי עקב שינוי במציאות. תפיסת הווה היא המאפשרת קיום של רגש, ולמעשה כל תפיסה של עבר או עתיד נגזרת משינויים נפשיים בהווה.

על-פי התפיסה האקזיטנציאליסטית, ההווה אינו קיים באופן ממשי, מהנימוק הבא: התודעה משיגה גורמים שונים במציאות על ידי חישה שלהם. חישה זו היא לעולם כלפי העבר, שכן קיים פרק זמן בין התרחשות הדברים בפועל לבין מועד תפיסתם על ידי החשיבה. פרק זמן זה, המציין את הזמן הדרוש לתהליך החשיבה והתפיסה, גורם לכך שלא ניתן באופן עקרוני לתפוס את ההווה הממשי, אלא רק את העבר הקרוב.

תפיסה זו מתארת את העתיד במנותק מהעבר ומהסיבתיות. על פי תפיסה זו, האדם בוחר את העתיד שלו, במובן זה שהוא בוחר האם לאשר את העבר, וכיצד להשפיע על תפיסת העבר שלו עצמו. תפיסה זו מניחה כי סיבתיות אינה קיימת באופן אובייקטיבי אלא נתונה לבחירה סובייקטיבית.

זמן ומרחב

סוגיית הזמן והמרחב מרכזית בהבנת הזמן, שכן הזמן מתייחס לשינוי, ומרבית השינויים (אם לא כולם), הם שינויים במרחב.

על פי גישה מסוימת, ניתן לתפוס את המרחב כרקע, עליו פועל הזמן, או להפך. בניסוח אחר, המרחב והזמן הם שונים באופן מהותי.

גישה אחרת מציגה את המרחב והזמן כשקולים, כך שההבדל ביניהם הוא אשליה נוצרת על ידי קיום תודעה בעלת זיכרון. בניסוח האובייקטיביסטי של גישה זו, שזמן והמרחב הם צירים כמותיים, מאונכים בייצוגם המתמטי, המגדירים את המציאות.

על פי הגישה המתמטית הטהורה, המניחה כי הזמן והמרחב שקולים, עשויים להתקיים יותר מציר זמן כללי אחד, כפי שקיימים שלושה צירי מרחב לכל הפחות. יתרה מזאת, קיימים פיתוחים פיזיקליים-תאורטיים מודרניים מאוחרים, המנבאים את קיומם של כמה צירי זמן כאלו (בצירוף עם מספר גדול יותר של צירי מרחב).

חריגה מסיבתיות

מלבד הגישות הפילוסופיות אשר אינן מכירות בסיבתיות (כדוגמת האקזיסטנציאליזם) בזכות תפיסה סובייקטיבית שלה, קיימות תאוריות שונות המתארות חריגה מהסיבתיות, על בסיס תפיסתה האובייקטיבית.

נבואה מטאפיזית, במשמעותה הקלאסית, היא מנגנון נפשי המאפשר לאדם לחזות את העתיד שלא על-סמך מעקב אחר הסיבתיות שלו. נבואה עשויה לעשות שימוש בכוחות נפשיים אוטונומיים (דוגמה: נביא המדבר בלשון האל במהלך טרנס), או בסימנים מטאפיזיים ממשיים (אסטרולוגיה, נומרולוגיה, נביא המקבל את נבואותיו בחלום או בהתגלות אלוהית ממשית וכולי), על מנת לחזות באופן נכון את העתיד. נבואה מטאפיזית חסרת ביסוס מדעי כיום, וכמעט שאין חולק בעולם המדע על כך שלא קיימת סיבתיות המאפשרת אותה. עם זאת, במשך מרבית ההיסטוריה האמינו רוב בני האדם כי יכולת כזו אפשרית ואף ממשית.

מעבר בזמן, במשמעות זאת הוא יצירת שני רצפי זמן: האחד כללי, והאחר ספציפי לעצם מסוים. כאשר שני רצפים אלו אינם זהים, אזי מתבצע מעבר בזמן ("מעבר בזמן" אינו מציין, לרוב, את מעבר הזמן הרגיל, בו גדל העבר וקטן העתיד).

מעבר בזמן בפועל, מאופיין בכך שהעצם העובר, בנקודת הזמן בה מתבצע המעבר, אינו משפיע על המציאות באופן סיבתי ישיר. בנקודה אחרת, היא נקודת היעד, מושפעת המציאות על ידי אותו העצם, אך לקיומו אין סיבה. דוגמה: כאשר טייס זמן עובר מזמן אחד לזמן אחר, גופו מפסיק להשפיע ולהתקיים בזמן ממנו יצא, ומופיע ללא כל סיבה בזמן אחר, ומשפיע על המציאות בזמן זה.

טענות כי נעשה מסע בזמן בפועל אינן נפוצות, וברובן שייכות לעידן המודרני, שכן הרעיון בדבר המסע בזמן חדש יחסית להיסטוריה האנושית. עם זאת, תחומי מדע חדשים, ובעיקר תורת היחסות, הפכו את המסע בזמן לאפשרות מדעית תאורטית.

זמן ומדע

הזמן הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר במדע באופן כללי, ובפיזיקה בפרט. כל מדע מניח גישה אובייקטיבית של הזמן. אין הכוונה כי המדען בהכרח תופס זמן בצורה זו, אולם החוקיות הפנימית של המדע הטהור היא אובייקטיבית מיסודה.

בצורה לוגית-מתמטית, כדי להגדיר את הזמן יש להשתמש בשני מושגים בסיסים אחרים. במקרה זה, הזמן הוא משתנה תלוי, בעוד שקיים משתנה בלתי תלוי, ומשתנה המביע את השינוי עצמו. דוגמה: כאשר מודדים מרחק ביחס לזמן, אזי הזמן הוא המשתנה התלוי, המרחק הוא המשתנה הבלתי-תלוי, ואילו המהירות היא יחס השינוי במרחק עם הזמן. במשוואה, זמן הוא המנה של מרחק במהירות - T = X / V.

הפיזיקה אשר עושה את השימוש הבסיסי ביותר בזמן היא הקינמטיקה, המתארת תנועה, שהיא שינוי במרחק ביחס לזמן. הקינמטיקה מתארת את המציאות כרקע של יחס מרחק-זמן קבוע ומוחלט, עליו באים לידי ביטוי תהליכים ממשיים שונים. יחס זה ניתן לתיאור על ידי רשת צירים קרטזית, בה המרחק והזמן מאונכים זה לזה, וכל גוף מתואר כבעל נפח מסוים על-פני רשת צירים זו.

בתפיסת המדע את הזמן חל מהפך משמעותי ביותר עם פיתוח תורת היחסות על ידי אלברט איינשטיין. על פי תפיסת הזמן שלאחר המהפך, הזמן הוא יחסי, ומדידתו תלויה בצופה, באופן המעוגן בחוקי הפיזיקה.

משמעות תפיסה זו היא שמצבו של הצופה, כשהוא בא לידי ביטוי במהירותו, משפיעה על המדידות שיבצע בגופים שמצבם (מהירותם) שונה, כך שעבור תהליך זהה, יתקבלו שתי מדידות שונות. למעשה, תורת היחסות מתארת מספר רצפי זמן שונים, כך שכל תנועה של גוף יוצרת עבורו רצף זמן עצמאי.

תורת היחסות הכללית מרחיבה תפיסה זו, ומתארת כי קיים רצף "מרחב-זמן" ניתן לעיקום, על ידי קיומם של גופים בתוכו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות בין היתר מסע בזמן. שלא כמו הגישה הסובייקטיבית הפילוסופית, תורת היחסות מתארת את יחסיות הזמן כמתקבלת ממדידה אובייקטיבית, גם בלא חיוב תודעה התופסת מדידה זו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות על פי תאוריות מסוימות אף מסע בזמן, מבחינה פיזיקלית-אובייקטיבית.

סטיבן הוקינג, תאורטיקן שהתייחס להיווצרות היקום ועתידו, ניסח תאוריה המעמידה את מושג אינסופיות הזמן בצורה שונה לחלוטין. על-פי תאוריה זו, צורת המרחב-זמן סגורה, כך שליקום, הפרוס על פני המרחב-זמן, צורה המתארת כדור (בעל יותר משלושה ממדים, שכן הזמן הוא ממד נוסף בתיאור זה).

על פי תאוריה זו, יחס הזמן לצורת ה"כדור", הוא כיחס הציר "צפון-דרום" לכדור הארץ. במובן זה, קיימת נקודה מסוימת המתארת את ראשית הזמן, בה אין רלוונטיות לשאלה, מה היה לפניה (ובהתאמה: נקודת סיום לזמן), שכן שאלה זו מקבילה לשאלה, איזו נקודה צפונית לקוטב הצפוני.

גישות חדשות יותר עבור הזמן ניתן למצוא במכניקת הקוונטים, על מובניה השונים. גישה מסוימת, לדוגמה, מניחה כי תהליך מושפע מהעבר וגם מהעתיד, בניגוד לתפיסת הסיבתיות הרגילה. גישה מדעית מודרנית אחרת מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק.

זמן ואלוהות

אחת הסוגיות החשובות בנושא הזמן, היא סוגיית היחס בין אלוהות לזמן. סוגיה זו קשורה הן בתפיסת הזמן, והן בתפיסת האלוהות.

גישה מסוימת מתארת את הזמן באופן אובייקטיבי, ואת האל כנפרד מהסיבתיות. גישה זו מניחה כי קיימת סיבתיות אובייקטיבית, ולעומתה מתקיים רצון אלוהי כלפי סיבתיות זו. הרצון האלוהי משפיע על הסיבתיות, אך אינו יוצר אותה. כחלק מתפיסה זו, ניתן לתאר את בריאת העולם כמעשה אלוהי, אך התרחשות האירועים מרגע בריאת העולם, אינה נגזרת מקיומו של האל.

גישה זו מתארת ניסים וצירופי מקרים כביטוי לרצון אלוהי, המשנה את הסיבתיות על-פי פעולותיו. באופן כללי, ניתן לנסח גישה זו בכך שהאל הוא תודעה שקולה מבחינה מהותית לתודעה האנושית, אך עולה עליה בכוחה.

גישה פנתאיסטית לאלוהות מתארת את ביטוי האלוהות במציאות, כסיבתיות עצמה. במובן זה האל הוא הזמן, ומבטא את כוליות הטבע. גישה זו מבטלת את ההבדל בין גישה אובייקטיבית לזמן, לבין גישה סובייקטיבית, שכן האל מקשר בין הזמן כביטוי להתרחשות הטבע, לתודעה כביטוי לרוחניות הטבע.

גישה סובייקטיבית לזמן, המניחה כי הוא קיים רק עבור התודעות, מתייחסות אל האלוהות כביטוי לתודעה עליונה, המאפשרת את קיום הזמן באופן עקרוני, ובכך מאפשרת את קיום התודעה האנושית בתוכו.

שאלה נוספת היא, האם הזמן עצמו כפוף לאל, או שהאל כפוף לזמן. הגישה המתארת את האל כמצוי מעל הזמן, מניחה כי הזמן הוא עבור האדם הלבד, וכי קיום האל אינו נתפס בהתאם לתקופת זמן בה האל קיים. התפיסה השנייה, על-פיה האל כפוף לזמן, מציגה את האל כקיים על-פני תקופת זמן מסוימת, ומוגדר על-פי הזמן, במדדים אנושיים. על פי היהדות למשל, הזמן כפוף לאל. הרמב"ן מפרש את הצירוף "ויהי אור" כנקודה בה נברא הזמן.

גישה קיצונית כזו אף מתארת אל משתנה, אשר אופיו אינו זהה. גישה זו תואמת, דוגמה, את הקביעה כי אל עשוי להתחרט על מעשיו.

שאלה זו מתחדדת בסוגיית בריאת העולם. אם האל ברא את העולם בנקודת זמן מסוימת, ניתן להסיק אחת מן השניים: האל לא היה קיים לפני נקודה זו (אל הכפוף לזמן), או שהיה קיים (אל שמעל הזמן).

שאלת אינסופיות הזמן מתוך הנחה כי קיימת בריאת עולם על ידי אלוהות, הופכת למורכבת. ניתן להציג את אינסופיות הזמן כנגזרת מקיום אלוהות אינסופית, אך ניתן גם לראות זמן סופי, מתוך הנחה כי קיימת בריאה שלו.

גישה נוספת היא, שהאל יצר את הזמן ואת כל החוקיות האחרת בטבע, והוא נמצא מעליהם. ע"פ גישה זו, האל אינו תלוי במונחי עבר-הווה-עתיד והוא שולט בזמן כמו בשאר כוחות הטבע. גישה זו גם תואמת את תאוריית הבחירה החופשית ביהדות. דוגמה: נגיד והיה אפשר לבנות לה' רצף זמן, שלא היה מורכב על פי עבר-הווה-עתיד, יכול להיות שע"פ אותו רצף זמן העולם נברא אחרי שאני מחליט (רגע זה) לכתוב את ההגדרה הזו, ובהתאם לכך.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אלעזר וינריב, האוניברסיטה הפתוחה, עיון ב"הקדמות" של קאנט, Open University of Israel, 1996. (בiw)
אוקיאניה

אוקיאניה (Oceania) הוא אזור גאוגרפי המורכב מאוסטרליה, מיקרונזיה, מלנזיה כולל גינאה החדשה; פולינזיה כולל ניו זילנד. אזור זה נחשב כיבשת, וזו היבשת הקטנה ביותר על פני כדור הארץ מבחינת השטח, והשנייה מבחינת מספר התושבים, אחרי אנטארקטיקה בה אין תושבים קבועים.

אזור זמן

אזור זמן (באנגלית: Time zone) הוא אזור על פני כדור הארץ שבין גבולותיו השעה הרשמית והתאריך הרשמי זהים בכל מקום ובכל עונות השנה. אם מתעלמים מהקריטריון האחרון, כלומר מהנהגת שעון קיץ, יש כיום 37 אזורי זמן ברחבי העולם. אם מתחשבים גם במועדים השונים של הנהגת שעון קיץ, מספר אזורי הזמן גדל במידה ניכרת. כיום יש נטייה לתאם את מועדי הנהגת שעון הקיץ במדינות רבות, כדי לצמצם את מספר אזורי הזמן ולשפר את התיאום בין המדינות.

אירופה

אֵירוֹפָּה היא יבשת מבחינה היסטורית ותרבותית ותת-יבשת מבחינה גאוגרפית. היא נמצאת בחלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה, שבחצי הכדור הצפוני. בצפונה אירופה גובלת באוקיינוס הקרח הצפוני; במערבה - באוקיינוס האטלנטי; במזרחה – בהרי אורל ובים הכספי; ובדרומה – בים התיכון ובים השחור.

כ-50 מדינות מרכיבות את אירופה: רוסיה היא הגדולה ביותר, הן מבחינת השטח והן מבחינת האוכלוסייה, ואילו קריית הוותיקן היא הקטנה ביותר. אירופה משתרעת על כ-10,180,000 קמ"ר, והיא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקיאניה בלבד). עם זאת, היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אסיה ואפריקה). כ-11% מאוכלוסיית העולם מתגורר ביבשת זו, 892,000,000 נפשות (לשנת 2017).

באירופה נולדה תרבות המערב – שמילאה תפקידים דומיננטים בעניינים גלובליים החל מהמאה ה-16, במיוחד מראשית הקולוניאליזם. בין המאה ה-16 למאה ה-20, מדינות אירופאיות שלטו לסירוגין באמריקה, רוב אפריקה, אוקיאניה וכן בחלקים גדולים של אסיה. שתי מלחמות העולם התמקדו בעיקר באירופה, ותרמו רבות לירידת הדומיננטיות של מדינות אירופה המערבית בעניינים דיפלומטיים באמצע המאה ה-20. במהלך המלחמה הקרה, אירופה חולקה לאורך מסך הברזל של נאט"ו במערב וברית ורשה במזרח. האינטגרציה האירופית הובילה להיווצרותה של מועצת אירופה והאיחוד האירופי במערב אירופה, ששתיהן התרחבו בהדרגה מזרחה עם מהפכת סתיו העמים ונפילת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90.

אלבום מוזיקה

אלבום מוזיקה הוא אוסף קטעי מוזיקה, בדרך כלל שירים, היוצאים לאור כיחידה אחת.

מקור המושג אלבום מוזיקה הוא אלבומי תקליטים שהוצאו לאור במחצית הראשונה של המאה ה-20. התקליטים באותה תקופה היו בדרך כלל בקוטר של 10 אינץ' (25 סנטימטר) והסתובבו במהירות של 78 סיבובים לדקה, נתונים אלה הגבילו את תכולתו של צד אחד של תקליט לכשלוש דקות. משך זמן זה הספיק לשיר אחד בלבד, כך שבתקליט אחד היו שני שירים (שיר אחד בכל צד) או שני קטעי מוזיקה. התקליטים נמכרו אז בעטיפות מרובעות מנייר פשוט עם פתח עגול באמצע, על מנת שיראו דרכו את התווית במרכז התקליט שם היה המידע על השיר.

בשנת 1909 חברת התקליטים Odeon הוציאה לאור מארז מעוצב שהכיל את "הסוויטה - מפצח האגוזים" של המלחין צ'ייקובסקי על גבי ארבעה תקליטים בעלי שני צדדים, הכרוכים יחד בכריכה קשה. מארז זה כונה לראשונה בשם "אלבום". פורמט זה אומץ בהדרגה על ידי חברות התקליטים. בכריכה החיצונית והפנימית של האלבום היה מקום לתמונות, עיצוב גרפי, רשימת שירים, וכן מידע על האמן וההפקה. אלבומים אחרים הכילו יצירות ארוכות של מוזיקה קלאסית או אופרות שחולקו למספר תקליטים.

בשנת 1948 הגיע פורמט תקליטים חדש: אריכי הנגן בקוטר של 12 אינץ' (30 סנטימטר) המסתובבים במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה עם חריצים צפופים וצרים יותר. בתקליטים אלה העשויים מויניל היה מקום שהספיק לעשרה או לעשרים שירים בתקליט אחד. עם הופעת אריך הנגן הופסקה ההוצאה לאור של האלבומים מרובי התקליטים והמונח אלבום היגר לתקליט הויניל אריך-הנגן, ומאז הוא נקרא גם כן אלבום. מאז שהתרחב השימוש בתקליטורים המונח אלבום עבר לתקליטור המוזיקה ולמעשה מתאר היום כל אוסף מוזיקלי שמוצא לאור ללא קשר לפורמט ההפצה שלו.

זמן ההשמעה המוגבל לשלוש עד ארבע דקות של התקליטים הישנים השפיע על הרגלי ההאזנה למוזיקה פופולרית, ואף כיום מקובל בתעשיית המוזיקה ליצור שירים ולהיטים לפי המגבלה הזו.

השאלה כמה קטעי מוזיקה זכאים להקרא "אלבום" עודנה פתוחה. יש הגורסים כי חייבים להיות לפחות 8 קטעים, ואילו חוקי המצעדים הבריטים קובעים שבאלבום צריכים להיות לפחות 4 קטעים או 20 דקות של מוזיקה.

להקות וחברות תקליטים נוהגות להוסיף לאלבומים תוספות ומידע ההופכים את אריזת האלבום לפן נוסף של היצירה האומנותית. תוספות כאלה הן:

מילות שירים

מידע על המחברים, המלחינים והנגנים

תמונות והגיגים

אריזות מעוצבות גרפית באופן מיוחד

אריזות העשויות מחומרים בלתי רגילים, כמו עץ או פלסטיק אטוםנכון להיום, אלבום המוזיקה הנמכר ביותר בכל הזמנים עם כ-110 מיליון מכירות הוא Thriller של מייקל ג'קסון. האלבום ידוע כנמכר ביותר עוד משנת 1984 (כשנה אחרי צאת האלבום) ועד היום.

אמריקה הדרומית

אמריקה הדרומית (דרום אמריקה) היא יבשת הנמצאת מדרום ליבשת אמריקה הצפונית בחצי הכדור המערבי. בצפונה של היבשת עובר קו המשווה, ומשום כך רוב שטחה של יבשת אמריקה הדרומית נמצא במחצית הדרומית של כדור הארץ. אמריקה הדרומית שוכנת בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי.

שטחה הוא 17,840,000 קילומטרים רבועים והיא היבשת הרביעית בגודלה, אחרי אסיה, אפריקה ואמריקה הצפונית. מבחינת אוכלוסייה היא היבשת החמישית בגודלה, אחרי אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הצפונית.

היבשת הדרום אמריקנית כוללת גם מספר איים נוספים, שרובם שייכים למדינות מהיבשת. הטריטוריות הקאריביות משתייכות גאוגרפית לאמריקה הצפונית (חוץ מטרינידד וטובגו).

המדינות הדרום אמריקאיות שגובלות בים הקריבי - הכוללות את קולומביה, ונצואלה, גיאנה, סורינאם וגיאנה הצרפתית - נקראות גם דרום אמריקה הקריבית.

היבשת מחולקת למספר אזורים שכוללים את הגינאות, החרוט הדרומי (צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי וברזיל) ואת מדינות הרי האנדים, הכוללות את פרו, בוליביה ואקוודור.

ברזיל היא המדינה הגדולה ביותר באמריקה הדרומית, מבחינת שטח ומבחינת גודל האוכלוסייה.

התרבות הלטינו אמריקאית שאובה הן משורשים איבריים, מורשת מהתקופה הקולוניאלית, הן מהתרבות המערבית בכללותה, והן ממסורות אינדיאניות מקומיות. בחלק ממדינות היבשת מורגשות גם מסורות אפריקאיות, מורשת סחר העבדים הטרנס אטלנטי הממושך.

החי של אמריקה הדרומית הוא גדול ומגוון ביותר, וכולל מינים רבים הייחודיים ליבשת כגון: יגואר, פומה, יגוארונדי, מיני הנמרון, זאב הרעמה, זאב היער, מיני שועל דרום אמריקני, שועל קטן-אוזן, דוב המשקפיים, טפיר הרים, טפיר ברזילאי, טפיר בירדי, איילים שונים כדוגמת אייל הביצות, אייל הפאמפאס, אייל האנדים, מזאמה, פודו, למה, אלפקה, גואנקו, ויקוניה מצויה, סוגי הפקאריים, מכרסמים כדוגמת הקפיברה, המארה, הצ'ינצ'ילה, קופים רחבי-אף, אולינגיטו, דביבון סרטנים, דביבון לופת, דובי נמלים, עצלנאים, מרבית מיני הארמדיליים, פרפרים, דג הפיראניה, קיימנים, ועופות כדוגמת קוניור גרין צ'יק, קריאמיים, קונדוריים או הראיים.

אמריקה הצפונית

אמריקה הצפונית (צפון אמריקה) היא היבשת השלישית בעולם בגודל שטחה והרביעית במספר תושביה והיא מהווה חלק מיבשת העל אמריקה. היא משתרעת מים הקרח הצפוני בצפון ועד מצר פנמה בדרום, מהאוקיינוס האטלנטי במזרח עד האוקיינוס השקט במערב. שטחה 24,709,000 קילומטרים רבועים (כולל גרינלנד), ומספר תושביה כ-529 מיליון. המדינות הנמצאות בשטחה הן קנדה בצפון, ארצות הברית במרכז ומקסיקו בדרום ובמרכז. בנוסף, חלקה הדרומי ביותר של היבשת (המכונה אמריקה המרכזית) כולל שטח קטן יחסית ובו המדינות: בליז, קוסטה ריקה, אל סלוודור, גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה ופנמה.

יש המרחיבים את גבולות היבשת וכוללים בה גם את האי גרינלנד שכמעט אינו מיושב, ואף את חציה המערבי של איסלנד. אחרים מצרפים אליה את איי הודו המערבית ואת ארצות אמריקה התיכונה, ורואים במצר פנמה את גבולה הדרומי. ליבשת עצמה צורת משולש, שבסיסו בצפון והוא הולך וצר ככל שמדרימים. רכסי הרים גבוהים נמשכים מצפון לדרום במערב היבשת, לא הרחק מהאוקיינוס השקט. רכסי הרים נמוכים וקצרים יותר נמשכים מצפון לדרום החוף המזרחי (הרי האפלצ'ים). באמצע היבשת משתרעים מישורים רחבי ידיים, שרבים בהם ההרים והרמות. במישורים אלה מצויות מספר ימות, ובהן ימת הדובים הגדולה, ימת העבדים הגדולה, אגם ויניפג בקנדה, וחמש הימות הגדולות על הגבול שבין קנדה לארצות הברית, שאחת מהן היא ימת סופריור, הימה השנייה בגודלה בעולם. האקלים באמריקה הצפונית מגוון מאוד, מפני שהיבשת הארוכה משתרעת מחוג הקוטב הצפוני ועד 800 קילומטרים צפונית לקו המשווה. אמריקה הצפונית עשירה מאוד באוצרות טבע, ובהם נפט, פחם, ברזל, נחושת, אבץ, עופרת, זהב, כסף ואורניום.

אסיה

אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ, ומהווה 8.6% משטחו הכולל וכ-29.6% משטחו היבשתי. בצפון-מערב היא חוברת לאירופה (ביניהן רכס הרי אורל) ובדרום-מערב לאפריקה (חצי האי סיני). אסיה גובלת בצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, בדרום באוקיינוס ההודי ובמזרח גובלת באוקיינוס השקט.

באסיה נמצאות שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, סין והודו, והיא היבשת המאוכלסת בעולם, עם למעלה מ-4.4 מיליארד בני אדם (אסייתים), המהווים כ-60% מכלל תושבי כדור הארץ (נכון ל-2011).

אפריקה

אפריקה היא היבשת השנייה בשטחה ובגודל אוכלוסייתה אחרי אסיה. היבשת משתרעת על שטח של 30,244,050 קמ"ר (כולל האיים הסמוכים לה), שהם כ-20.4% משטח היבשה של כדור הארץ. באפריקה מתגוררים (נכון ל-2017) כ 1.2 מיליארד אנשים ב-61 טריטוריות ואזורים (כולל האיים), שהם כמעט 16% מאוכלוסיית כדור הארץ. מצפון ליבשת נמצא הים התיכון, צפון מזרחה מוקף על ידי תעלת סואץ, ים סוף וחצי האי סיני, בדרום-מזרחה נמצא האוקיינוס ההודי, וממערבה של היבשת — האוקיינוס האטלנטי. אם אין מונים את הסהרה המערבית שהיא אזור שנוי במחלוקת, יש באפריקה 54 מדינות, כולל האי מדגסקר ועוד מספר איים שלרוב נחשבים לחלק מהיבשת.

רוב מוחלט של החוקרים כיום סובר שאפריקה היא מקום מוצאם האבולוציוני של ההומינינים, של סוג האדם ושל האנושות בת ימינו. ראיות לכך הן התגליות הרבות, בעיקר במזרחה ובדרומה של היבשת, של מאובני הומינינים קדומים מתקופות של עד 7 מיליון שנים לפני זמננו, כמו סהלאנתרופוס צ'אדנסיס, ארדיפיתקוס רמידוס ומיני אוסטרלופיתקוס; של מאובני מיני אדם מתקופות של עד 2.5 מיליון שנה לפני זמננו, כמו הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר; ואף מאובני האדם הנבון מתקופה של עד 200 אלף שנה לפני זמננו. גם תגליות גנטיות כמו חוה המיטוכונדרית ואדם כרומוזום Y תומכות במוצאה האפריקאי של האנושות.

אפריקה משתרעת משני צידי קו המשווה והיא היבשת היחידה המשתרעת מהאזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני (במגרב) לאזור הממוזג הדרומי (במחוז הכף המערבי). בתווך נמצא המדבר הגדול בעולם (סהרה), האזור הטרופי ומדבריות דרום-מערב אפריקה.

ויקיפדיה העברית

ויקיפדיה העברית היא הגרסה העברית של אנציקלופדיית האינטרנט החופשית "ויקיפדיה", המנוהלת ומתופעלת בידי קרן ויקימדיה. החומר שמתפרסם בוויקיפדיה כפוף לרישיון תוכן חופשי של Creative Commons מסוג CC-BY-SA, ולפיכך היקף זכויות היוצרים עליו מצומצם למדי. המיזם בעברית הושק ב-8 ביולי 2003 ונכון ל-15 בנובמבר 2019 יש בוויקיפדיה העברית 253,345 ערכים.

בדומה לוויקיפדיה בשפות אחרות, גם בוויקיפדיה העברית הגולשים יכולים להשתתף בכתיבה ובעריכה. ויקיפדיה העברית מתאפיינת במספר משתתפים גבוה יחסית למספר דוברי השפה ובהשתתפות ערה בדיונים הנערכים בדפי השיחה של הערכים. מנוע החיפוש גוגל נותן לוויקיפדיה העברית, בדרך כלל, מקום גבוה ברשימת תוצאות החיפוש של מילים בעברית, וממנו מגיעים אליה רוב המבקרים.

זמן אוניברסלי מתואם

זמן אוניברסלי מתואם או UTC (באנגלית: Coordinated Universal Time; בצרפתית: Temps Universel Coordonné) הוא השעון הבסיסי בעולם שלפיו נמדדים ומתואמים השעונים במדינות השונות. אזורי זמן מסביב לעולם מתוארים ביחס לשעון הזה. לדוגמה: השעון בישראל הוא UTC+2 בחורף, ו-UTC+3 בשעון הקיץ.

שמו הקודם והנפוץ של ה-UTC הוא GMT - Greenwich Mean Time או בעברית שעון גריניץ' (מילולית: השעה הממוצעת בגריניץ'). שינוי השם נובע משתי סיבות. ראשית כדי לא להשתמש בשמו של מקום מסוים מכיוון שהמדידות נעשות על ידי מספר גורמים בינלאומיים. שנית, עם המעבר ל-UTC הזמן החל להימדד על ידי שעונים אטומיים ולא באמצעות צפייה בגרמי השמיים, כפי שנעשה במאות השנים שקדמו. על אף שינוי השם ושינוי שיטת המדידה, UTC עדיין מבוסס על השעה הממוצעת בקו האורך 0° העובר במצפה הכוכבים הישן של גריניץ'. ראשי התיבות UTC נוצרו כפשרה בין ראשי התיבות באנגלית (CUT) וראשי התיבות בצרפתית (TUC).

בהקשרים תעופתיים וימיים, לרוב נקרא זמן UTC "זמן זולו" - Zulu time, והשעה מצוינת בתוספת Z: למשל השעה 23:20 UTC ב"זמן זולו" תיכתב כ-2320Z.

יום

יום הוא שעות היממה המוארות, מזריחת השמש ועד שקיעתה, להבדיל מלילה. משמעות נוספת של המילה "יום" היא "יממה", למשל בשמותיהם של ימות השבוע: יום ראשון, יום שני וכו'. להלן נתייחס רק למשמעות הראשונה - שעות היממה המוארות.

גם לאחר התרחבות השימוש בתאורה מלאכותית, עיקר פעילותם של בני האדם הוא בשעות היום. על מנת להפחית את הצורך בתאורה מלאכותית, נהוג במדינות רבות לעבור לשעון קיץ, כך ששעות פעילות בני האדם תהא בשעות היום.

יחידת זמן גאולוגית

גילו של כדור הארץ מוערך בכ-4.5 מיליארדי שנים. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו ליחידות זמן גאולוגיות.

יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על (בלועזית: סופר אאון), וכאלה קיימים שניים:

פרקמבריון - "לפני קמבריון" - יחידת הזמן הקדומה והארוכה ביותר המתחילה בהיווצרות כדור הארץ ומסתיימת לפני תחילתו של הקמבריון.

פנרוזואיקון - משך תקופתו כחצי מיליארד שנים, החל מהופעת בעלי חיים נראים לעין ועד ימינו.עידני העל מתחלקים לעידנים, העידנים מתחלקים לתורים, התורים מתחלקים לתקופות והתקופות לגילים.

לחלוקה זו כמה יסודות:

גיל הסלעים - כל אחת מן החלוקות מגדירה את גילם של הסלעים המצויים בתחומה.

סוגי בעלי חיים - חלוקות המשנה מהוות תחומי זמן בהם נמצאו מאובנים מסוגים שונים. כך למשל: פלאוזואיקון הוא עידן שבו חיו בעלי חיים קדומים, מזוזואיקון הוא עידן בעלי החיים התיכוניים וקנוזואיקון הוא עידן בעלי החיים הצעירים, כלומר האחרונים. באותו אופן מתחלקים גם התורים והתקופות, כאשר בין כמה מהם מפרידים אירועים של הכחדה המונית המציינים שינוי קיצוני בפאונה ובפלורה.

כדורסל

כדורסל הוא משחק כדור וספורט קבוצתי, בו מתחרות זו בזו שתי קבוצות, בנות חמישה שחקנים כל אחת על המגרש, הצוברות נקודות באמצעות קליעת כדור משחק דרך חישוק הסל של הקבוצה היריבה.

הכדורסל, שהומצא בשנת 1891 על ידי ג'יימס נייסמית', הוא מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם, בעיקר בעולם המערבי. הוא הוכר כספורט אולימפי ונכלל במשחקים האולימפיים בעת המודרנית בקביעות מאז אולימפיאדת ברלין (1936), לאחר שקודם לכן נערכו אירועי ראווה מחוץ לתוכנית הרשמית באולימפיאדת סנט לואיס (1904) ובאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932). בתחילה התקיים טורניר לגברים בלבד, וטורניר כדורסל נשים נערך לראשונה באולימפיאדת מונטריאול (1976).

הגוף המנהל את הענף בעולם הוא פיב"א, הפדרצייה הבינלאומית של הכדורסל, בו חברות 215 מדינות. בישראל מנהל את הענף איגוד הכדורסל בישראל למעט ליגת העל לגברים ולנשים המנוהלות על ידי ארגון הנקרא מנהלת ליגת העל. הליגה הנחשבת לטובה ולפופולרית בעולם היא ליגת ה-NBA הפועלת בארצות הברית ובקנדה.

מטר

מֶטֶר (באיות הלטיני הבינלאומי:metre; מסומן בקיצור m; מיוונית: μέτρον, מֵטְרוֹן - מידה) הוא יחידת המידה התקנית למדידת מרחק (אורך) במערכת היחידות הבינלאומית, SI. הגדרתו העדכנית של מטר אחד, התקפה מאז שנת 1983, היא המרחק שעובר האור בריק במשך זמן של 1/299,792,458 שנייה.

המטר הוא הבסיס של השיטה המטרית למדידת גודל פיזיקלי כמו היחידה למדידת שטח - מטר רבוע, היחידה למדידת נפח - ליטר, והיחידה למדידת משקל - גרם.

מלחין

מלחין או קומפוזיטור הוא אדם העוסק בהלחנה, יוצר מוזיקה, לרוב תוך שימוש בייצוג מוזיקלי כדוגמת תווים.

בזמן תחילת התפתחות המוזיקה האירופאית הקלאסית, תפקיד המלחין לא היה חשוב יותר מאשר תפקיד המבצע. שימור יצירות אינדיבידואליות לא נעשה כמעט כלל ומוזיקאים מבצעים שינו יצירות תכופות. לעומת זאת, כעבור זמן, הייצוג המוזיקלי שנכתב על ידי המלחין קיבל חשיבות כשל הוראות נוקשות שאין לסטות מהן ללא סיבה.

במוזיקה פופולרית בנוסף למלחין ישנו גם פזמונאי, המחבר מילים ללחן.

מלחינים מפורסמים מרחבי העולם כוללים את באך, מוצרט, היידן, בטהובן, שופן, שוברט, צ'ייקובסקי, ז'אק אופנבך ופריד אל אטרש.

בישראל מאוגדים המלחינים במסגרת איגוד הקומפוזיטורים בישראל.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

שיטת ספריית הקונגרס

שיטת המיון של ספריית הקונגרס (באנגלית: (Library of Congress Classification (LCC) היא שיטת מיון ספרים בספריות שפותחה בידי ספריית הקונגרס של ארצות הברית. השיטה נפוצה במרבית הספריות האקדמאיות בארצות הברית ובמספר מדינות נוספות. מרבית הספריות הלא אקדמיות בארצות הברית עושות שימוש בשיטת דיואי.

את השיטה פיתח הרברט פטנאם (Putnam) ב-1897, זמן קצר לפני שהתמנה לספרן ספריית הקונגרס. השיטה תוכננה לשרת את צורכי ספריית הקונגרס, ולהוות תחליף לשיטת המיקום הקבוע שהנהיג תומאס ג'פרסון. היא הושפעה בעיקר משיטת קטר המתפשטת (Cutter Expansive Classification), שפיתח צ'ארלס אמי קטר, העושה שימוש במחלקות מאותיות בלבד, ומשיטת דיואי, העושה שימוש במחלקות ממוספרות בלבד. כאשר עזב פטנאם את משרת הספרן, בשנת 1939, פותחו כל המחלקות, להוציא את המחלקה "K" (חוק) ואת המחלקה "B" (פילוסופיה ודת). השיטה אינה מציעה שיטת מיון גלובלית, אלא שיטה למיון הספרים שנמצאים בספריית הקונגרס של ארצות הברית בפועל.

על השיטה נמתחה ביקורת על כך שהיא אינה מבוססת דיה מבחינה תאורטית, ועל כך שהחלטות מיון רבות נבעו מצרכים פרקטיים מיוחדים, ולא מתוך שיקולים של אופן הצגת מגוון הידע האנושי.

שנה

שנה היא פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, והוא משמש כאלמנט בתאריך ברוב התרבויות האנושיות. אופן החלוקה לשנים משתנה מלוח שנה אחד למשנהו, וגם לאורך האסטרונומי ישנן כמה הגדרות שונות. זמן ההקפה של כדור הארץ הוא בקירוב 365.25 יממות. פרק זמן מקורב זה נקרא שנה יוליאנית, והוא משמש כיחידת זמן באסטרונומיה.

מקובל לחלק את השנה לארבע עונות: קיץ, חורף, סתיו ואביב, ושנים עשר חודשים.

שנייה

שנייה היא יחידת המידה לזמן במערכת היחידות הבינלאומית, SI.

הגדרת יחידת הזמן "שנייה" משנת 1889: שנייה היא חלק ה-1/86,400‏ של היממה השמשית הממוצעת. אורך היממה, המבוסס על סיבוב כדור הארץ סביב צירו, התגלה כיחידת זמן לא מדויקת, עקב שינוי מחזורי של זמן הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו בין עונות השנה, ואף מגמה כללית של התארכות היממה לאורך מיליוני שנים.

כדי שהגדרת ה"שנייה" תהיה חדה יותר, ניתנה בשנת 1967 לשנייה הגדרה חדשה. עם פיתוח השעון האטומי, המאפשר מדידת זמן מדויקת ביותר, הוחלט לזנוח את תנועת כדור הארץ כבסיס להגדרת השנייה, והחל משנת 1967 מוגדרת השנייה כ-9,192,631,770 מחזורי מעבר (תדירות רטט) בין שתי רמות האנרגיה של הפיצול העל-דק של רמת היסוד של אטום צסיום-133 (גודל ספציפי זה נבחר כך שאורך השנייה לפי הגדרה זו יהיה דומה מאוד לאורכה לפי ההגדרה הקודמת. להרחבה בנושא עיינו בערך שעון אטומי). בגלל ההבדל שנוצר בין אורכם של 86,400 שניות לבין יממה, נוצר צורך בהוספת שנייה לזמן האוניברסלי המתואם כאשר ההפרש בין היממה הנמדדת בשניות ליממה האמיתית מתקרב לשנייה שלמה.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחה • זמן • חומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.