זלמן שזר

זלמן שַזָּ"ר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹבכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן, מיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים) היה נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

זלמן שזר
שזר בשנות ה-50
שזר בשנות ה-50
תאריך עלייה 1924 (ביקור ראשון 1911)
נשיא מדינת ישראל ה־3
21 במאי 196324 במאי 1973
(10 שנים)
שר החינוך והתרבות ה־1
10 במרץ 19491 בנובמבר 1950
(שנה ו-33 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
חבר הכנסת
14 בפברואר 19498 באוקטובר 1956
(7 שנים ו-33 שבועות)
כנסות 13
תפקידים נוספים
פרסים והוקרה

ראשית חייו באירופה

שז"ר נולד כשניאור זלמן רוּבָּשוֹב ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך גרודנורוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (בהמשך השתנה למחוז הורדנה בלארוס), למשפחת רבנים מחסידי חב"ד. הוא דור חמישה-עשר לב"ח.[1] לימים שינה את שם משפחתו ל"שַזָּ"ר" – ראשי התיבות של שמו המלא (כהצעת הרב שמואל אהרון שזורי).[2]

ילדותו עברה עליו בעיירה סטויבץ, שם החל להכיר את השפה, הספרות והתרבות העברית. ב-1903, בגיל 14, ערך את "הירחון: עתון עברי אורגן ציוני", שכתב בכתב ידו והפיץ בעיירה ובסביבותיה. בשנת 1905, בגיל 16, הצטרף שזר למפלגת "פועלי ציון" בסטויבץ. בימי הצאר הרוסי נאסר על ידי השלטונות על פעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית.

בין השנים 19081912 למד באקדמיה לחכמת ישראל בסנקט פטרבורג. בפטרבורג פגש לראשונה בשנת 1909 באוניברסיטה את רחל כצנלסון, לימים אשתו. לזוג נולדה בת אחת, רודה, שסבלה מתסמונת דאון. בשנת 1910 כיהן כמזכיר אספת הרבנים שנערכה בסנקט פטרבורג, שדנה בבעיות הנוגעות ליהדות רוסיה.

בשנת 1911 ביקר לראשונה בארץ ישראל, ושהה בה מספר חודשים. בעת שהותו בארץ ישראל, הכיר בחוות כנרת את רחל המשוררת ואף יצר עמה קשר רומנטי. יש הסוברים (כמו החוקרים יחזקאל צורף וד"ר תמר שכטר) כי שזר בדה את הרומן והעצימו, אף שסייע לא במעט למשוררת החולנית. רחל אף הקדישה לו כמה משיריה, כמו "גַּן נָעוּל". שיר זה, שהולחן בשנות ה-70, מבטא את כאבה לחוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה "לזר", שמהווה אנגרמה לראשי תיבות שמו הקודם של שזר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך אינה מגלה את זהותו.

לאחר הביקור, הפך לפעיל בולט בקונגרסים הציוניים, בכנסים יהודיים, בועידות סוציאליסטיות בינלאומיות, ונבחר לוועד הפועל הציוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה שהה שזר בגרמניה, ולא יכול היה לחזור לרוסיה; בגרמניה הפך לפעיל בתנועת העבודה הציונית ובארגון "החלוץ".

בשנים 19121919 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בפרייבורג, בשטרסבורג ובברלין. בראש חודש אייר תר"פ (1920) נישא שזר לרחל כצנלסון (לימים דודתו של שר המשפטים שמואל תמיר) בטקס שנערך בירושלים.

פסל זלמן שזר
פסלו של שזר במשכן הנשיא, 2016

ביישוב ובממשלה

בשנת 1924 עלה שזר לארץ ישראל, המשיך את פעילותו במפלגת אחדות העבודה (שהוקמה כמיזוג של פועלי ציון ו"הבלתי מפלגתיים") והיה בין מייסדי מפא"י, שנוצרה מאיחוד של אחדות העבודה עם הפועל הצעיר. הוא היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ונמנה עם צוות העורכים הראשון של עיתונה, "דבר". לאחר מותו של ברל כצנלסון, בשנת 1944, נתמנה לעורך הראשי של העיתון, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1949. נוסף על כך שימש כמנהל הוצאת הספרים "עם עובד", והיה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית העולמית.

בערך בשנת 1945 חיפש דוד רמז, יו"ר ישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות באותה עת, חלופה עברית למילה אינטרפֵּלציה (interpellation) מעולם הפרלמנט; הוא פנה אל שז"ר, והלה הציע מיד לייחד להוראה זו את המילה הקיימת שאילתא (בעקבות הארמית שְׁאֵלְתָא; כיום מקובל הכתיב שאילתה).[1]

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, ישבה הנהלת הסוכנות מחוץ לארץ ישראל, כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ ישראל הושמו במעצר, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בישראל, שבה כיהן שזר יחד עם לוי אשכול ועם הרב מאיר בר-אילן. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, שאותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו במוצאי יום הכיפורים תש"ז, והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.

עם קום המדינה, נבחר לכנסת הראשונה, והתמנה לתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. בימי כהונתו בתפקיד, נחקק חוק חינוך חובה, אולם פרצו סכסוכים רבים בנושא אופיה של מערכת החינוך במדינת ישראל (האם יונהג חינוך ממלכתי אחיד או חינוך לפי זרמים מפלגתיים). משבר נוסף בנושא החינוך לילדי מחנות העולים הוביל להקמת ועדת חקירה, ועדת פרומקין באוקטובר 1950. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, לא שב שזר לתפקיד שר החינוך בממשלה שהוקמה זמן קצר לאחר מכן.

שזר כיהן כחבר הכנסת גם בכנסת השנייה והשלישית.

נשיא המדינה

לאחר מותו של הנשיא יצחק בן צבי ב-1963 נבחר שזר לנשיאות המדינה, והחל לכהן ב-21 במאי 1963. ב-1968 נבחר לקדנציה שנייה, שהסתיימה ב-24 במאי 1973.

שזר מילא את תפקיד הנשיא בצנעה, ועמד מאחורי הקלעים של האירועים הפוליטיים. בתקופה זו בלטה בו מעט "תדמית זלמנית", לא מעט משום שמו וחזותו, והעובדה שהטלוויזיה הישראלית, שהחלה לשדר לקראת סוף תקופת כהונתו, ראתה בו דמות נוחה לסאטירה (אם כי בצעירותו היה רחוק מתדמיתו ה"זלמנית" ודווקא התאפיין כמחזר מוכשר).

שזר היה נשיא המדינה הראשון שערך ביקורים ממלכתיים בחו"ל, בין היתר כנציג המדינה בהלוויותיהם של ג'ון קנדי ווינסטון צ'רצ'יל. בשנת 1964 קיבל בישראל את פניו של האפיפיור פאולוס השישי, שביקר בישראל. היה זה הביקור הראשון של אפיפיור בישראל. בטקס קבלת הפנים לאפיפיור בירך הנשיא שזר את האורח ואת ברכתו סיים בציטוט, רב-משמעות לאותו אירוע, מדברי מיכה הנביא: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד". בחירתו של הנשיא להביא בפני ראש הכנסייה הקתולית את דבריו אלה של הנביא נתקבלה באהדה על ידי רבים בישראל.

התעניינותו בתנ"ך הביאה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון לייסד בימי כהונתו את החוג לחקר התנ"ך, אשר התכנס בבית הנשיא ובהשפעתו הפך ל"חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו". כמו כן ייסד את "קרן עמו"ס" (הקרן לעידוד מלומדים וסופרים) לסיוע בהוצאה לאור של ספרות עברית. שזר היה גם הנשיא הראשון שהתגורר במשכן הנשיא הנוכחי.

זלמן שזר נפטר ב-5 באוקטובר 1974, ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות היהדות. דיוקנו הופיע על שטר של 200 שקלים חדשים.

קשריו לחוגים חסידיים

כנצר למשפחה חב"דית, נשא שזר בגאווה את עובדת השתייכותו לחסידי חב"ד. הוא נהג לבוא מדי שנה בשנה להתוועדות "י"ט בכסלו" בכפר חב"ד, ואף נסע מספר פעמים לבקר את הרבי מנחם מנדל שניאורסון בבית מדרשו בברוקלין[3], והשתתף בהתוועדות. שז"ר סייע רבות להקמת כפר חב"ד ליד ראשון לציון בעזרת ההסתדרות והממשלה.

לקראת סיום כהונתו, שאל את הרבי האם להמשיך בכהונה שלישית לאחר שינוי חקיקה, ולאחר שהרבי השיב בשלילה הודיע על פרישתו[4]. לאחר שחדל לכהן כנשיא הידק את קשריו עם החסידים והיה מגיע מדי פעם לתפילות בבית הכנסת צמח צדק של חסידי חב"ד, בעיר העתיקה בירושלים.

בשנות כהונתו תרם הנגיד סר יצחק וולפסון מבנה גדול בכפר חב"ד המוקדש לחסידי חב"ד וקרא לו "בית שזר", על שם ידידו נשיא המדינה. בחנוכת המבנה השתתפו רבים, והוא משמש כבית צעירי אגודת חב"ד בישראל, ממנו מופצת פעילות חב"ד לכל ישראל.

נטען ששזר גם התכתב רבות עם הרב ישראל דב אודסר מחסידות ברסלב. אך בספר "אבי הנחל", המתעד את ההתכתבות לכאורה, מופיעים רק מכתבים מהרב אודסר אליו ורק מכתב אחד של שזר - מה שמעמיד בסימן שאלה את הדדיות ההתכתבות. מצד שני, במכתבים עצמם הרב אודסר שולח דרישות שלום לאשתו של שזר, מודה לשזר על מציאת עבודה לבתו ועל בניית בית מדרש בטבריה, ובאופן כללי כותב אליו בצורה לבבית (’’עצמי ובשרי, מר זלמן שזר’’)

עמדותיו

עמדותיו של שזר התאפיינו בציונות מובהקת לצד הכלת עמדות ודעות שונות. כמו חברים בתנועה הציונית שזר שזר אהב את השפה העברית, אב בניגוד לחבריו לא התנכר לשפת היידיש. למרות היותו פעיל ציוני מרכזי משך כל חייו הבוגרים, שזר נמנע מ"שלילת הגולה" ולצד היותו איש מפ"ם, התבלט שזר כמנהיג פוליטי המקפיד לשמור על כבודם של יריביו ובהערכתו לדת ולחסידות.

יש הרואים בעמדותיו המתונות והקונצנזואליות של שזר, סיבה אפשרית להיעלמותו היחסית מהזיכרון ההיסטורי[5].

ספריו

200 NIS Bill Obverse
דיוקנו של שזר על שטר של 200 שקלים חדשים (בטרם הוצא מן המחזור)

זלמן שזר כתב מאמרים וספרים רבים, רובם עוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל וכן בתנועת החסידות וביוגרפיות שונות.

בין ספריו:

  • צופייך צפת
  • על תלי בית פרנק (תרפ"ג).
  • תולדות בקורת המקרא (תרפ"ה).
  • כוכבי בקר (קטעים אוטוביוגרפיים, תש"י).
  • אור אישים (רשימות ביוגרפיות, תשכ"ד). עליו זכה בפרס אוסישקין.
  • התקוה לשנת הת"ק (תש"ל).
  • אורי דורות (מחקרים בתולדות ישראל, תשל"א).
  • שאלו שלום ירושלים (תשל"ג).
  • לוית ניב (שירים ותרגומי שירה בעיקר מיידיש, תשל"ד).
  • ספור מעשה שבתי צבי (תשל"ח).
  • סופרו של משיח - לתולדותיו של שמואל פרימו, מזכירו של שבתאי-צבי, מאת ז. רובאשוב, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ל

רשימת כל חיבוריו

ספר יובל לכבודו

  • יצחק בן-צבי ומאיר בניהו (עורכים), ספר היובל לשניאור זלמן שזר: מחקרים ומקורות לתולדות התנועה השבתאית, ירושלים: מכון בן צבי על ידי קריית ספר, תש"ך-1960.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים בולטים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יצחק אבינרי, שתי פגישות, "דבר", www.jpress.nli.org.il, ‏1974-11-04
  2. ^ שם עברי לרובשוב, דבר, 7 במרץ 1949: "רחל כצנלסון־רובשוב ושניאור זלמן רובשוב מודיעים ברבים, כי מעתה יהיה שם משפחתם שזר (ש פתוחה, ז קמוצה)."
  3. ^ דן פתיר מספר על ביקורו עם זלמן שזר אצל הרבי מחב"ד בשנת 1966.
    הנשיא שזר, במשרדו של הרבי מחב"ד Camera-photo.svg - מנחם מנדל שניאורסון. צילום: ג'רי דנציק.
    חלק מהקטעים על הקשר עם חב"ד והרבי מחב"ד, מספר שיצא לאור על ידי ארכיון המדינה
    קטעי וידאו מביקורי שזר אצל הרבי מחב"ד בשנים 1966‏, 1971 ו-1973 סרטונים
  4. ^ שמואל קראוס, נשיא וחסיד, מסכת הקשרים של הרבי מלובביץ' עם הנשיא שזר, עמ' 346.
  5. ^ יואב שורק, ‏איש העט ואיש הציבור: על זלמן שזר וכתביו, השילוח 13, פברואר 2019
הקודם:
יצחק דב ברקוביץ
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ישראל אפרת

1966
הבא:
שמעון הלקין
אביעזר רביצקי

אביעזר (אבי) רביצקי (נולד ב-13 ביוני 1945) הוא הוגה דעות ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר מדעי היהדות, ממקימי ומראשי תנועת מימד, וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל לשנת תשס"א.

אברהם גרוסמן

אברהם גרוסמן (נולד ב-10 במרץ 1936) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1999 וזוכה פרס ישראל בחקר ההיסטוריה היהודית לשנת 2003.

בחירות 1968 לנשיאות ישראל

הבחירות השביעיות לנשיאות ישראל נערכו בכנסת ב-26 במרץ 1968, בעקבות סיום תקופת כהונתו הראשונה בת חמש השנים של זלמן שזר.

שזר התמודד שוב על הכהונה, ונגדו לא התייצב כל מועמד נוסף. לפיכך, ניתנה לחברי הכנסת האפשרות להצביע בעד בחירתו, או נגדה.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דוד אסף

דוד אסף (נולד ב-14 בפברואר 1956) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. עוסק במחקר ובהוראה של תולדות יהודי מזרח אירופה בעת החדשה ובמיוחד בתולדות החסידות, ההשכלה והחברה היהודית המסורתית. מאז שנת 2011 כותב ועורך בלוג בשם "עונג שבת (עונ"ש)".

האיחוד הפולני-ליטאי

האיחוד הפולני-ליטאי, הידוע גם כרפובליקת שני העמים, היה מדינה במזרח אירופה שהתקיימה בין השנים 1536–1795, ושבימי תפארתהּ השתרעה על פני השטחים השייכים בימינו למדינות פולין, ליטא, לטביה, בלארוס, וכן חלקים נרחבים של אוקראינה ואסטוניה.

החברה ההיסטורית הישראלית

החברה ההיסטורית ישראלית היא ארגון של היסטוריונים ישראלים שמטרתו לקדם את מקצוע ההיסטוריה בכלל ותולדות עם ישראל בפרט.

החברה נוסדה בארץ ישראל בשנת 1926 וכיום חברים בה כאלף איש, רובם ככולם אקדמאים.

הנהלת החברה מורכבת מהיסטוריונים מכל האוניברסיטאות בישראל ונבחרת אחת לארבע שנים מקרב חברי מועצת החברה ההיסטורית. המועצה מתכנסת אחת לשנה והיא נבחרת על ידי האספה הכללית של החברה ההיסטורית הישראלית, המתכנסת אחת לארבע שנים.

זמנים (כתב עת)

זמנים הוא רבעון להיסטוריה הרואה אור מטעם בית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות של האוניברסיטה הפתוחה, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל והחברה ההיסטורית הישראלית.

כתב העת נוסד באוניברסיטת תל אביב בידי צבי יעבץ, שאול פרידלנדר וחיים שקד בשנת 1979, ויצא אור באמצעות הוצאת זמורה ביתן. החל מגיליון מספר 86 (2004) מתפרסם כתב העת במסגרת שותפות הגופים השונים הנוכחית, והוא יוצא לאור באמצעות האוניברסיטה הפתוחה. נכון ל-2018 העורכים הם פרופ' גדי אלגזי, פרופ' מירי שפר-מוסנזון (שניהם מאוניברסיטת תל אביב) ופרופ' גיא מירון (מהאוניברסיטה הפתוחה). קודם לכן ערכו את כתב העת עדית זרטל, נעמה שפי, מרים אליאב-פלדון ואיריס רחמימוב מאוניברסיטת תל אביב.

כתב העת אינו מגביל את עצמו להיבט מסוים, נושאי, גאוגרפי, תקופתי או אחר, של חקר העבר, ואף על פי שעניינו הוא ההיסטוריה, לא רק היסטוריונים כותבים בו. "זמנים" מתאפיין בנגישות גבוהה לקהל רחב, המושגת באמצעות צירוף תמונות רבות וויתור על הערות שוליים. זאת, ללא פשרות אקדמיות, שכן מדובר בכתב עת מקצועי שמיטב החוקרים מהדיסציפלינות השונות משתמשים בו כאכסניה למאמריהם. [דרושה הבהרה].

בכתב העת מופיעים מאמרים, ביקורות ספרים וכן תעודות וניתוחן. לעיתים קרובות מוקדש גיליון לנושא מסוים, או לחלופין, מופיע בו מקבץ ערכים נושאי לצד מאמרים אחרים.

חכמת ישראל

חכמת ישראל (בגרמנית: Wissenschaft des Judentums, מילולית: 'מדע היהדות') הייתה תנועה אינטלקטואלית באירופה שפעלה במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. היא ייסדה את המחקר האקדמי של היהדות והיהודים, והייתה הראשונה לבחון נושאים אלו בכלים מדעיים וביקורתיים באופן שיטתי. "חכמת ישראל" שירתה הן את המחקר לשמו, הן את הצורך להתגונן בפני האשמות נוצריות והן את פיתוחה והשתנותה של היהדות בעידן האמנציפציה. היא הרימה תרומה עצומה בתחום, ומדעי היהדות האוניברסיטאיים מתבססים על הישגיהם הראשוניים של חוקריה.

י"ט בתשרי

י"ט בתשרי הוא היום התשעה עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

יואל סירקיש

רבי יואל סירקיש (כונה גם רבי יואל סירקיס, לובלין ה'שכ"א, 1561 - קרקוב, כ' באדר ה'ת', 1640) מחבר פירוש בית חדש (ב"ח) על ארבעה טורים. נחשב לאחד מחשובי האחרונים. מכונה בדרך כלל הב"ח על שם ספרו. חתנו היה הט"ז, מגדולי נושאי הכלים של השולחן ערוך. נשיא מדינת ישראל זלמן שזר היה הדור החמישה-עשר של סירקיש (לא ידוע מאיזה צד).

יוסף גולדשטיין (היסטוריון)

יוסף גולדשטיין (נולד בספטמבר 1947) הוא היסטוריון וביוגרף ישראלי, חוקר הציונות, פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל.

ישעיהו גפני

ישעיהו גפני (נולד ב-1944 בניו-יורק) הוא נשיא המרכז האקדמי שלם ופרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

מנחם שטרן

פרופ' מנחם שטרן (5 במרץ 1925 – 22 ביוני 1989) היה היסטוריון ישראלי, מגדולי החוקרים של תקופת בית שני; חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1978 וחתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי לשנת תשל"ז.

מרכז זלמן שזר

מרכז זלמן שזר הוא מרכז בירושלים העוסק במחקר, הוראה והפצת ידע בתחומי תולדות עם ישראל להיסטוריונים, לתלמידים ולציבור הרחב. במסגרת המרכז נערכים קורסים, ימי עיון והשתלמויות ופועלת הוצאת ספרים ברמה אקדמית.

נשיא מדינת ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

עמנואל אטקס

עמנואל אֶטְקֶס (Etkes; נולד ב-1939) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 2010.

רחל כצנלסון-שזר

רחל כצנלסון-שזר (ט"ו בחשוון תרמ"ו, 24 באוקטובר 1885‏, בוברויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית – 11 באוגוסט 1975, ד' באלול תשל"ה, ירושלים) הייתה אשת ציבור ישראלית. נמנתה עם מייסדות מועצת הפועלות ופעלה לקידום הנשים בישוב. רעייתו של נשיא מדינת ישראל זלמן שזר.

שמואל אלמוג

שמואל אלמוג (שם קודם: שמואל דיסטלר) (3 ביוני 1926 – 4 באפריל 2008) היה היסטוריון ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, איש תקשורת, מנכ"ל רשות השידור.

נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמןיצחק בן-צבי • זלמן שזר • אפרים קציריצחק נבוןחיים הרצוגעזר ויצמןמשה קצבשמעון פרסראובן ריבלין Presidential Standard of IsraelSquare.svg
שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזר • דוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינורזלמן ארןאבא אבןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןיצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנתמאיר שטריתיולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהונפתלי בנטבנימין נתניהורפי פרץ סמל מדינת ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.