זלמן ארן

זלמן (זיאמה) ארן (לשעבר אהרונוביץ') (1 במרץ 1899, י"ח באדר תרנ"ט, יוזובקה, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית - 6 בספטמבר 1970, ה' באלול תש"ל) היה מנהיג ציוני סוציאל-דמוקרטי, פוליטיקאי ומחנך ישראלי יליד אוקראינה, חבר הכנסת מטעם מפא"י. כיהן כשר החינוך של מדינת ישראל במשך 11 שנה, בין 1955 ל-1960 ובין 1963 ל-1969, והיה דמות משפיעה בראשית ארגון מערכת החינוך בישראל.

זלמן (זיאמה) ארן
Zalman Aranne
זלמן ארן, 1954
לידה 1 במרץ 1899
אדר תרנ"ט
יוזובקה, האימפריה הרוסית
פטירה 6 בספטמבר 1970 (בגיל 71)
אלול תש"ל
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1926
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים
סיעה מפא"י, המערך
שר החינוך והתרבות ה־5
3 בנובמבר 195510 במאי 1960
(4 שנים ו-27 שבועות)
26 ביוני 196315 בדצמבר 1969
(6 שנים ו-24 שבועות)
שר התחבורה ה־7
29 ביוני 19553 בנובמבר 1955
(18 שבועות ויומיים)
שר בלי תיק
26 בינואר 195429 ביוני 1955
(שנה ו-22 שבועות)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194917 בנובמבר 1969
(20 שנים)
כנסות 1 - 6
יו"ר ועדת החוץ והביטחון ה־1
23 במרץ 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-21 שבועות)

ביוגרפיה

שנות ילדותו וצעירותו באוקראינה ובארץ ישראל

נולד ביישוב יוזובקה (כיום עיר דונצק) שבפלך יקטרינוסלב, בדרום האימפריה הרוסית, כבן לאגניסה ומרדכי אהרונוביץ. גדל באווירה דתית, למד בחדר ולאחר מכן במספר ישיבות באזור, בהן בישיבה בעיר קרמנצ'וג ובעיר יקטרינוסלב. כמו כן למד לימודי תיכון ערב בעירו. נמשך אל רעיונות הציונות והסוציאליזם, ונסע ללמוד מדעים ואגרונומיה במוסדות אוניברסיטאים בעיר חרקוב. שם הצטרף בשנת 1916 לתנועת "צעירי ציון", ונבחר במהרה לחבר בהנהגתה. בימי מלחמת העולם הראשונה היה אהרונוביץ פעיל בוועד ארגון שסייע לפליטים יהודים, ובשנת 1917 היה חבר בוועד ההגנה העצמית של יהודי יוזובקה. בין השנים 19181923 עבד כמורה[1] למדעי החברה וסטטיסטיקאי בחרקוב. החל משנת 1920, אחרי פילוג בתנועת צעירי ציון היה חבר המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) בחרקוב, ובשנת 1924 נבחר במרכז מפלגה זו במחתרת. בשנת 1926 החליט שהבשיל הזמן להגשים את שאיפותיו הציוניות, וגנב את הגבול בין ברית המועצות ובין לטביה; משם הצליח לעלות לארץ ישראל, שבה התחיל דרכו כפועל. השתתף בעבודות בניית הכביש בין יפו ובין פתח תקווה, ולאחר מכן עבר צפונה ועבד כפועל בניין בחיפה ובכפר חסידים.

פעילותו הפוליטית בתקופת המנדט הבריטי

בהגיעו לארץ ישראל בשנת 1926 הצטרף אהרונוביץ למפלגת אחדות העבודה והיה למזכיר הסניף שלה בתל אביב. למן הקמת מפא"י בשנת 1930 נמנה עם חברי מרכז המפלגה[2][3].

כמו כן בלט בפעילותו במוסדות ההסתדרות. בין השנים 19311934 היה מזכיר מועצת הפועלים של תל אביב.

ביוני 1934 נדון אברהם סטבסקי לתלייה באשמת רצח חיים ארלוזורוב. עורכי עיתון "דבר", ברל כצנלסון, זלמן רובשוב ומשה בילינסון, החליטו לבקש במאמר מערכת חנינה לנאשם. בעקבות זאת, פלש אהרונוביץ בראש חמישים איש למערכת העיתון ואיים לשבור את המכונות. מעשה זה הביא להחלטת הוועדה הפוליטית של מרכז מפא"י להימנע מבקשת החנינה.[4]

מאוחר יותר היה גזבר ההסתדרות, ניהל את מחלקת ההסברה שלה והקים וניהל את בית הספר של פעילי ההסתדרות, שלימים ישא את שמו – מכללת ארן.

בשנת 1946 נבחר כחבר בוועד הפועל הציוני, וכעבור שנתיים, ב-1948 כחבר בהנהגתו.

פעילותו אחרי קום המדינה

אחרי 1948 מילא זלמן ארן שנים אחדות את התפקיד של מזכיר כללי של מפא"י. לאחר הקמת המדינה נבחר ארן לכנסת ה־1 וכיהן כחבר הכנסת ברציפות עד שנת 1969. בשנותיה הראשונות של המדינה היה מזכיר מפא"י ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ה־1. בתחילת 1954 צורף לממשלת ישראל החמישית כשר בלי תיק, במה שהיה כמעט השינוי היחיד בין ממשלתו של בן-גוריון לממשלת שרת[5][6]. ארן מונה לטפל בשירותי המודיעין[7] והועמד כאחראי על מינהל ההסברה[8]. הוא עמד בראש ועדת ארן לבחינת דרכים להגדלת הפריון של העובד הישראלי[9]. עם הקמת ממשלת ישראל השישית ביוני 1955 מונה לשר התחבורה[10], תוך שהמשיך להיות אחראי על מינהל ההסברה[11].

שר החינוך

ב־1955 מונה לתפקיד שר החינוך והתרבות, והיה איש מנגנון ראשון שנשא בתפקיד לאחר שני אנשי הרוח, זלמן שזר ובן ציון דינור[12]. ארן פעל להעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי. בתקופתו גדל תקציב מערכת החינוך בשיעור משמעותי והורחב חוק חינוך חובה לגילים 14–16. ארן היה מעורב בייסוד קרנות שסייעו בבניית מוסדות חינוך, בעיקר על-יסודיים באזורי פיתוח (למשל "קרן חינוך ארצות הברית-ישראל"). דאג לפיתוח החינוך הקדם מקצועי ולהקמת מוסדות על יסודיים דו-שנתיים, תלת-שנתיים וארבע-שנתיים תוך הנהגת הקלות בשכר לימוד - שכר לימוד מדורג בהתאם להכנסות המשפחה וקריטריונים אחרים[13]. לימים הפכה תוכנית זו של ארן מטרה לביקורת חריפה על שיצרה את תהליך ה"הסללה", שהפנה את בני ערי הפיתוח והפריפריה ("ישראל השנייה") לחינוך המקצועי, בעוד ששיעורם בחינוך התיכוני העיוני היה נמוך מאוד.

בשנת 1960 התפטר ארן מתפקיד שר החינוך עקב תמיכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בתביעות הסתדרות המורים בהנהגת מזכירה הכללי שלום לוין לבלעדיות על ייצוג המורים, כנגד ניסיונו של ארן להגיע לפשרה על הכרה חלקית בארגון המורים[14]. במקומו התמנה לשר החינוך אבא אבן.

דרכו של ארן חזרה למשרד החינוך נסללה בשנת 1963, אחרי התפטרות בן-גוריון והקמת ממשלה חדשה בראשות לוי אשכול. בקדנציה השנייה שלו גדל מספר הלומדים לימודי הוראה, הוקמה "היחידה לתוכניות לימודים" ועוד. בעת כהונתו כשר החינוך הוקמו גם הטלוויזיה החינוכית הישראלית (1966) ומפעל "אמנות לעם". בשנים האחרונות לכהונתו היה זלמן ארן היוזם של הקמת המרכזים הקהילתיים המוכרים בשם מתנ"סים (1969) ביישובי ישראל, לפי דוגמה שהייתה ידועה במערב.

אינטגרציה וחטיבות ביניים

ארן יזם כמה רפורמות בולטות בתחום החינוך כמו הרפורמה מהשנים 19651968 במבנה בתי הספר והקמת חטיבת הביניים ככלי לאינטגרציה של תלמידים מרקעים חברתיים ועדתיים שונים באוכלוסייה היהודית. מטרת הרפורמה המוצהרת הייתה שינוי מבנה החינוך למען הגברת השילוב חברתי ושוויון הזדמנויות וצמצום פערים על רקע מעמדי-עדתי בהשגים הלימודיים. מחקרים שנערכו ברבות השנים הוכיחו שהמהפכה המבנית הזאת אומנם הגדילה את מספר התלמידים בכיתות ט' וי' אך העמיקה את השסעים החברתיים בישראל והכווינה תלמידים רבים למסלולי התפתחות צרים ומוגבלים[15].

חינוך מקצועי מול חינוך עיוני

מתוך הערכתו, ברוח השקפותיו הסוציאליסטיות ורוח התקופה שבה התחנך הוא עצמו לחשיבות ה"חינוך לעבודה", ארן התכוון לתת עדיפות לחינוך מקצועי ביישובי הפריפריה ולא חשב שיש לתת משקל רב מדי לחינוך העיוני שנראה שאינו מכין את התלמידים מקרב העולים החדשים והמעמד החברתי הנמוך לעבודה יצרנית ומפרנסת. בפועל יצרה המדיניות לטיפוח החינוך המקצועי מציאות שבה רוב מכריע של התלמידים בבתי הספר המקצועיים היו בני היישובים שאוכלסו על ידי עולים יוצאי ארצות האסלאם. מציאות זו עיצבה דימוי של קיפוח והנצחת נחיתות, שדבק ברבים מהתלמידים, ולימים נמתחה על כך ביקורת נוקבת, בייחוד על יצירת שני סוגים עיקריים של מסיימי התיכון - בוגרי המגמות העיוניות שקיבלו תעודת בגרות תואמת ובוגרי המגמות המקצועיות, שהיו בעלי תעודה מקצועית בלבד.

בתקופת כהונתו השנייה ארן עיצב תוכנית חומש לשנים 1965-1970 להכפלת החינוך המקצועי והטכני בישראל[16]. מדיניותו בתחום זה זכתה בדיעבד לבקורת מפני שעם התפתחות הטכנולוגיה והכלכלה המודרנית חלק ממקצועות היצור שנלמדו בבית ספר מקצועיים הפכו לפחות מבוקשים ורמת ההשכלה שהושגה בבתי ספר מקצועיים רבים לא עמדה באתגרים החדשים. בראשית המאה העשרים ואחת ישנם תעשיינים רבים, ובראשם סטף ורטהיימר, המנסים להשפיע על עיצוב מערכת החינוך הטכנולוגי ברוח העקרונות שהתווה ארן, לפי צורכי הכלכלה המודרנית.

חינוך לתודעה היהודית - ישראלית, על בסיס המורשת הרוחנית של עם ישראל

זלמן ארן ראה ערך ראשוני לתודעה היהודית ישראלית, זלמן האמין שיש לחנך את הדור הגדל בארץ על הקניית תכנים תרבותיים עבריים, לקיים שבת ומועדים כחגי המדינה, ולחנך את הדור הצעיר בלשון העברית. זלמן ארן יזם חיזוק לימוד התודעה היהודית בבתי הספר (1959), דבר שעורר ויכוח עם חוגים דתיים ומהשמאל, (בשנת 1964 הקים "מרכז לטיפוח התודעה היהודית"[17]). הוא פעל מתוך חשש שבורות הנוער בנושאי יהדות עלולה לפגוע בעתיד בלכידות העם ובדבקותו במדינה ובנאמנותו כלפיה [18].

מותו

זלמן ארן נפטר ב-6 בספטמבר 1970 בירושלים ונקבר בבית העלמין היהודי בהר הזיתים. רעיתו, קלרה, שעבדה שנים רבות כספרנית הכנסת, קבורה לידו. בתם אביבה ארן (הימן) עבדה כמורה ונפטרה בנס ציונה.

דמותו כפוליטיקאי וכאדם פרטי

עמדותיו הפוליטיות בסוגיות הסכסוך הצבאי עם הערבים וביטחון היו מתונות. בימים שלפני פריצת מלחמת ששת הימים אימץ קו זהיר מאוד ונרתע מלהכריע בעד התקפת פתע על מצרים. אחרי הניצחון התנגד לסיפוח מזרחה של ירושלים והמקומות הקדושים. חשש גם מפני החזקה ארוכת שנים של "הגדה המערבית" בידי ישראל[19].

זלמן ארן פרסם מאמרים בעיתוני המחתרת של המפלגה הציונית-סוציאליסטית בברית המועצות, פרסם רשימות בעיתוני הפועלים בארץ. כמו כן חיבר קונטרסים של ענייני מפלגה, על ענייני ההסתדרות ובנושאי חינוך.

בזמנו הפנוי קרא, כתב שירים (בתקופה שלאחר התפטרותו בשנת 1960 פרסם אותם בעילום שם בגליונות של "הפועל הצעיר") או צפה במערבונים בקולנוע. כתביו ונאומיו פורסמו רובם לאחר מותו.

ארן נודע באמרותיו השנונות. הידועה שבהן התייחסה לשאלה האם הוא סומך על בן-גוריון: "אני הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אך מדי פעם אני פוקח עין אחת כדי להיות בטוח, שבן-גוריון עצמו איננו הולך בעיניים עצומות."

הנצחת זכרו בישראל

ארן היה דמות מרכזית במפלגתו ונחשב לאחד משרי החינוך והתרבות המשפיעים ביותר על מערכת החינוך בישראל. נחשב בעיני רבים למי שתפס את העיקר וירד לשורשו של העניין. על שמו נקראו מוסדות ובתי ספר רבים בישראל, בהם:

כמו כן נקראו על שמו רחובות במספר ערים בארץ.

כתביו

  • חבלי גידול - 1941
  • שירים - שורש וכוכב - 1973
  • אוטוביוגרפיה - 1971
  • חזית וחזות: דברים בכתב ובעל-פה 1972
  • כתבים בתחום החינוך - חבלי חינוך וביצוע 1971
  • דברים על מדיניות חינוך וביצועה (בעריכת יוסף יונאי), 1990
  • הערות בצדי הדרך 1996

לקריאה נוספת

  • יצחק גרינברג, זלמן ארן - פוליטיקאי כאינטלקטואל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.
  • נורית גוברין. "זלמן אֲרָן: מסתרי השִׂיח עם עצמו", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ו' הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2015, עמ' 230 - 241. על ספר שיריו: 'שֹׁׂרֶש וְכוֹכָב' (1973).
  • נורית גוברין. "שירה צרודה - זלמן ארן כמשורר", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יד לפה..., מעריב, 15 בנובמבר 1954
  2. ^ נוסדה מפלגת פועלי ארץ ישראל, דבר, 8 בינואר 1930
  3. ^ ועידת מפלגת פועלי א"י ננעלה, דבר, 6 בנובמבר 1932
  4. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 414.
  5. ^ שרת לנשיא: היום ארכיב הממשלה, מעריב, 24 בינואר 1954
  6. ^ שלום רוזנפלד, נכונה הממשלה השישית של ישראל, מעריב, 27 בינואר 1954
  7. ^ יד לפה..., מעריב, 24 ביוני 1954
  8. ^ זלמן ארן, מינהל ההסברה, דבר, 9 ביולי 1954
  9. ^ ז. ברגמן, חוסר פריון בעבודת הועדה לפריון, מעריב, 13 באוקטובר 1954
  10. ^ שרת הקים ממשלה חדשה בלי הכלליים, דבר, 30 ביוני 1955
  11. ^ הממשלה הישנה בלי הצ"כ תכהן כממשלה חדשה, על המשמר, 30 ביוני 1955
  12. ^ מדוע מסרב זלמן ארן לשרת כשר החינוך והתרבות, חרות, 17 בנובמבר 1959
  13. ^ דוד גלעדי, פרישתו של שר, מעריב, 22 באפריל 1960
  14. ^ שר החינוך: הגשתי התפטרות, מעריב, 22 במרץ 1960
  15. ^ צבי צמרת - זלמן ארן והפרודוקטיביזציה של בני ,עדות המזרח']
  16. ^ נירית רייכל בית ספר מקצועי במובן העיוני - מאמר באתר של הסתדרות המורים- אופק חדש, גיליון 42, 2008
  17. ^ צבי צמרת - זלמן ארן ומערכת החינוך
  18. ^

    Dan Urian, Efraim Karsh‏, In search of identity: Jewish aspects in Israeli culture, Routledge, 1999 p.68

  19. ^ פרוטוקול ישיבת הממשלה, י' בסיון תשכ"ז - 18.6.67
1 במרץ

1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים.

6 בספטמבר

6 בספטמבר הוא היום ה-249 בשנה בלוח הגרגוריאני (250 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 116 ימים.

ארגון המורים

ארגון המורים ובשמו המלא: ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים בסמינרים ובמכללות,

הוא איגוד מקצועי, המייצג מורים במערכת החינוך העל-יסודית בישראל. בארגון חברים (נכון ל-2017) למעלה מ-78,000 עובדי הוראה מכל רחבי ישראל, בכל זרמי החינוך: הממלכתי, ממלכתי-דתי, ערבי, בסמינרים ובמכללות. ארגון המורים קטן יותר בגודלו מהסתדרות המורים, שהיא הגדולה והוותיקה יותר בין שני ארגוני העובדים במערכת החינוך.

ארן

האם התכוונתם ל...

ה' באלול

ה' באלול הוא היום החמישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ה' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

הבחירות לכנסת החמישית

הבחירות לכנסת החמישית, שנערכו ב-15 באוגוסט 1961, ג' באלול ה'תשכ"א, לאחר שהוקדמו בשנתיים ממועדן המקורי ב-5 בנובמבר 1963, י"ח בחשוון ה'תשכ"ד.

אלו היו הבחירות האחרונות שבהן עמד דוד בן-גוריון בראש מפא"י. בחירות אלו עמדו בצד מאבק בין-דורי ובין-אישי עז בצמרת מפא"י על רקע העסק הביש. בסופה של מערכת הבחירות נותרה מפא"י בשלטון, כשבראשה בן-גוריון, אך איבדה כעשרה אחוזים מכוחה. המפלגה הליברלית שאך זה הוקמה קיבלה 17 מנדטים, והייתה להפתעת הבחירות. מערכת בחירות זו תיזכר גם בזכות שיגור הטיל שביט 2 כחודש לפני הבחירות, אירוע שנראה לרבים כתעלול בחירות של מפא"י.

החברה למתנ"סים

החברה למתנ"סים ומרכזים קהילתיים לישראל בע"מ, היא חברה ממשלתית ישראלית באחריות משרד החינוך. החברה למתנ"סים היא הארגון החברתי המוביל בישראל וייעודה – בניית קהילות מקומיות ברשת ארצית. תוכניות החברה מאפשרות לכל חבר בקהילה להיות ולהרגיש משמעותי ושייך.

החברה למתנ"סים מתמקדת בפיתוח ובניהול מסגרות מתקדמות של חינוך משלים, למידה כאורח חיים ומתן מענה שוויוני וכולל לחברי הקהילה עם צרכים מיוחדים, בגישה קהילתית ועל רצף כל הגילאים.

את דרכה של החברה למתנ"סים מתווה דירקטוריון החברה המורכב מאנשים הנבחרים מתוך מתוך נבחרת הדירקטורים.

כ-170 מרכזים קהילתיים ורשתות מרכזים קהילתיים פועלים בכל רחבי הארץ, בערי פיתוח ובשכונות מצוקה, בערים גדולות ואחרות, במועצות מקומיות ואזוריות, במגזר היהודי הלא-יהודי. למרביתם שלוחות הפרוסות בכל רחבי היישוב. עם התרחבותה של רשת המתנ"סים בארץ, חולקה מערכת המתנ"סים למחוזות גאוגרפיים. על כל מחוז מופקד מנהל מחוז, אשר תפקידו להדריך וללוות את מנהל המתנ"ס, ובאמצעותו את הצוות וההנהלה המקומית, במכלול הנושאים שבהם עוסק המתנ"ס, וכן לעמוד בקשר עם רשויות וארגונים באזור. מנהל המחוז מסתייע במדריכים מקצועיים וביועצים כספיים-כלכליים.

הספרייה המרכזית ע"ש ארן

הספרייה המרכזית על שם זלמן ארן היא הספרייה המרכזית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בבאר שבע. מבנה הספרייה תוכנן בסגנון הברוטליזם על ידי האדריכלים מיכאל ושולמית נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל.

חנן רפפורט

חנן רפפורט (נולד ב-8 בספטמבר 1928 (כג באלול תרפ"ח)) בעיירה בּוֹהוֹרוֹצָ'אנֶה שליד סְטָנִיסְלָבוֹב (כיום, העיר אִיווָנוֹ-פְרָנְקִיבְסְק באוקראינה) הוא פסיכולוג קליני. מאז 1949 הוא מתגורר בירושלים. ייסד יחד עם אליקים העצני את שורת המתנדבים ומשנת 1965 ניהל את מכון הנרייטה סאלד במשך 18 שנים עד יציאתו לגמלאות. בנוסף שימש כיועץ הפסיכולוגי לשר החינוך, זלמן ארן, והממונה על המחקר המדעי במשרד. בתקופת היותו מנהל המכון שימש גם יועץ לבעיות חברה של שני ראשי הממשלה, גולדה מאיר ויצחק רבין. בין השנים 1978-1975 שימש כפרופסור לפסיכולוגיה בבית הספר הבינלאומי למדעי ההתנהגות בשווייץ ובין השנים 1980-1979 שימש כפרופסור אורח בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מינסוטה.

י"ט באדר

י"ט באדר הוא היום התשעה עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

מכון סוורדלין להיסטוריה ותרבות של אמריקה הלטינית

מכון סוורדלין להיסטוריה ותרבות של אמריקה הלטינית הוא מכון מחקר המתמקד בחקר ההיסטוריה של אמריקה הלטינית ותרבותה. המכון השייך לבית הספר להיסטוריה ע"ש זלמן ארן בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין שבאוניברסיטת תל אביב.

ממשלת ישראל האחת עשרה

ממשלת ישראל האחת עשרה, בראשותו של לוי אשכול פעלה מה-26 ביוני 1963 עד ה-22 בדצמבר 1964, בתקופת כהונתה של הכנסת החמישית.

הממשלה התפטרה ב-15 בדצמבר 1964.

ממשלת ישראל השביעית

ממשלת ישראל השביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-3 בנובמבר 1955 עד ה-7 בינואר 1958, והושבעה עם היבחרה של הכנסת השלישית.

ממשלת ישראל השמינית

ממשלת ישראל השמינית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-7 בינואר 1958 עד ה-17 בדצמבר 1959, בזמן כהונתה של הכנסת השלישית.

ב-5 ביולי 1959 הגיש ראש הממשלה בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי והממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר כ-5 חודשים.

ממשלת ישראל התשיעית

ממשלת ישראל התשיעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-17 בדצמבר 1959 עד ה-2 בנובמבר 1961, והושבעה עם היבחרה של הכנסת הרביעית.

ב-31 בינואר 1961 הגיש ראש הממשלה דוד בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי, והממשלה הוסיפה לכהן כממשלת מעבר במשך כ-10 חודשים.

מפא"י

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מַפָּא"י) הייתה מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. מפא"י הייתה (גם בדמות ממשיכתה - "מפלגת העבודה") מפלגת השלטון היחידה בישראל, מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד ל"מהפך" בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. בן-גוריון נבחר לראש ממשלת ישראל הראשון, ומעמדו הדומיננטי במפלגה נמשך עד לשנות ה-60. פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי (ויש אומרים, בשל הקשרים הכלכליים בהם האחיזה במנגנון ההסתדרותי גם כמעסיק וגם כמייצג עובדים, כמו גם אחיזתה בקופת חולים כללית, הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים,) היו חזקים מהאהדה שרחשו לבן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה - מפלגת העבודה הישראלית - אשר יש הרואים בה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.

מפא"י ייצגה את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. היא הייתה מזוהה עם הציונות המעשית ועם ההתיישבות העובדת, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות. לאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון היחידה, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון. בשנת 1968 התאחדה מפא"י עם מפלגות שהיו חלק ממנה בעבר: אחדות העבודה - פועלי ציון (צאצאית של התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י) ורפ"י (שפרשה אף היא ממפא"י), ליצירת "מפלגת העבודה הישראלית".

שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקארל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר - דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 - "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמת מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הציונית-סוציאליסטית (מפלגה התומכת בסוציאליזם המרקסיסטי, שנוצרה מאיחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה יוצאת מפא"י).

השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעיתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים.

מרכז ההסברה

מרכז ההסברה - המטה לטקסים ולאירועים ממלכתיים הוא גוף מטה במשרד התרבות והספורט שנוסד על-מנת לקדם את המורשת הלאומית בישראל והוא הגוף האחראי על הפקת כלל הטקסים, הלוויות, האזכרות והאירועים הממלכתיים במדינת ישראל; ובין השאר על בחירת מדליקי המשואות, בחירת הכרזה והפקת כלל הטקסים ביום העצמאות. מרכז ההסברה אמון על ביצוע ההחלטות והליווי המקצועי של ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. החל משנת 2015 עומד בראש המרכז מושיק אביב.

המרכז הוקם בשנת 1954 בתוך משרד ראש הממשלה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון במטרה לקדם את הטמעת עקרונות הממלכתיות בקרב הציבור הישראלי. אחת מהדמויות הבולטות במרכז בשנותיו הראשונות היה יהודה אילן אשר היה אחראי על ההסברה בעל-פה והטקסים הממלכתיים, הרחיב את פעולת המרכז ואף כיהן כמנכ"ל שלו בין השנים 1967 ל-1983.

המרכז הפך בהדרגה לגוף מטה גדול שפעל בחמישה מחוזות ארציים (ירושלים, תל אביב, חיפה, באר-שבע ונצרת). המרכז הוציא לאור מאות של פרסומים בנושאי מורשת שונים ובין השאר את סדרת הספרונים דע את עמך, שעסקה בהיסטוריה יהודית וישראלית; לצד זאת יצאו לאור מאות כרזות העוסקות בנושאים שונים אותם ביקשה המדינה לקדם ויועדו לתלייה במוסדות ציבור ובבתי-ספר. בנוסף קיים המרכז סיורי ידיעת הארץ לעולים חדשים והיה אחראי על מרכזי המבקרים בכנסת, בבית המשפט העליון ובבתי המשפט המחוזיים.

מבחינת שייכותו הארגונית עבר מרכז ההסברה מספר גלגולים. לאחר הקמת המרכז הוא היווה יחידת-סמך של משרד ראש הממשלה באחריותו של זלמן ארן ששימש כשר בלי תיק. גם לאחר שארן היה לשר התחבורה הוא המשיך להיות אחראי למרכז וכשמונה לשר החינוך והתרבות הועבר למשרד החינוך והתרבות.

בשנת 1966 הוכפף המרכז לשר ישראל גלילי ששימש כשר בלי תיק האחראי על תחום ההסברה; בשנת 1974, עם הקמת משרד ההסברה, הועבר לאחריותו; ובשנת 1975 עם פירוקו הועבר אל משרד החינוך והתרבות. ב-2003, כחלק מתהליך ארגון מחדש במשרד החינוך קוצץ כח-האדם של המרכז והוא הועבר למשרד ראש-הממשלה.

החל משנת 2013 משויך המרכז למשרד התרבות והספורט.

כיום מפיק המרכז בכל שנה למעלה משלושים טקסים ממלכתיים ובהם אירועי יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אירועי יום הזיכרון ליצחק רבין, אזכרות ל-ראשי ממשלה ונשיאים, לוויות על-פי נוהל חבצלת ועוד. החל מ-2019 החל מרכז ההסברה להעביר בשידור ישיר חלק מן הטקסים באמצעות עמוד הפייסבוק שלו.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

עם הספר

עם הספר הוא כינוי לעם ישראל, עמו של ספר הספרים, הוא התנ"ך.

מקור הכינוי בקוראן, שם מצוין אהל אל-כִּתאב أهل الكتاب (בתרגום מילולי: אנשי הספר) ככינוי ליהודים, לנוצרים ולסביאים. על-פי הקוראן, היהדות והנצרות מבוססות על ספרים שכללו דברי אלוהים חיים, אך היהודים והנוצרים שיבשו את המסר האלוהי בספרים האלה. מדברי הקוראן האלה נגזר היחס ליהודים ולנוצרים באסלאם - מחד גיסא אין מצווה לאסלם אותם, אולם מאידך, אסור ללכת בדרכיהם. ל"אנשי הספר" יש זכות לשבת בקרב המוסלמים כל עוד הם מקבלים על עצמם את השלטון המוסלמי. בתקופות מסוימות בהיסטוריה המוסלמית נחשבו גם הזורואסטרים חלק מ"אנשי הספר", כל זאת בניגוד לעובדי שאר הדתות, המוגדרים כעובדי עבודה זרה.

על הזיקה העזה שבין הספר לעם הספר כתב גרשם שלום:

הביטוי "עם הספר" זוכה לשימוש נרחב בקרב דוברי עברית, ולעיתים מצביע על ציפיות לאוריינות מעם זה. כך, למשל, דבריו של שר החינוך, זלמן ארן:

יש המשתמשים בביטוי זה לא במשמעותו המקורית, המתייחסת אל ספר הספרים, אלא במשמעות של אהבת ספרים (ואהבת הדעת הנובעת ממנה) בכלל.

מפעלים אחדים בחרו את הביטוי "עם הספר" כשמם, ובהם:

הוצאת הספרים "עם הספר"

סדרת הספרים "עם הספר" של הוצאת ידיעות אחרונות.

שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזרדוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןיצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנתמאיר שטריתיולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהונפתלי בנטבנימין נתניהורפי פרץ סמל מדינת ישראל
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספיר • זלמן ארן • משה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
מאיר ארגוב • זלמן ארן • מאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקיןיריב לויןצחי הנגביאבי דיכטר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.