זכריה הרופא

רבי זכריה בן שלמה הרופא, המכונה בפי בני עדתו בקיצור הרז"ה, ובערבית יחיא אלטביב או אלחכים יחיא אבן סלימאן אלאסראילי, היה מגדולי רבני תימן במחצית הראשונה של המאה ה-15. הוא היה פרשן מקרא והלכה ורופא במקצועו. כמו רבים מחכמי תימן כתב חיבורים הקשורים לכתבי הרמב"ם.

הוא התגורר ביישוב מצנעא בני קיס הנמצא בין שתי הערים הגדולות צנעא הבירה ודמאר. הוא מכונה אלדמארי, ייתכן שהוא או אחד מאבותיו גרו בדמאר ומכאן כינוי זה. באחד מאזכוריו כותב עליו מהרי"ץ בספרו "זבח תודה" על השו"ע בזו הלשון: "מצאתי למהר"ר זכריה הרופא אחד מיוחד מרבני אתרא קדמון בנימוקיו להרמב"ם".

חיבוריו ותיאורם

רבי זכריה היה בעל הלכה מובהק, כמשתקף מתוך חיבורים שונים שחיבר ונשארו בכתב יד המוסבים על ספר משנה תורה של הרמב"ם, וחיבורי הלכה נוספים. בנוסף היה לו ידע רב באגדה, וחיבורו מדרש החפץ משובץ במדרשי חז"ל, יחד עם קטעי הלכה, מוסר ומידות טובות, סיפורי עם ופניני חכמה עממיים.

בחיבוריו ניכרת השפעתם של גאוני בבל וארץ ישראל הקדומים וספרות המדרש שלהם, יחד עם משנתו של הרמב"ם, בהלכה ובפילוסופיה. מקורות אלו הם המקורות העיקריים של חיבוריו.

ספרו בשם מדרש החפץ על התורה, נכתב בערבית כדרכם של חכמי זמנו, יצא לאור בתרגום לעברית על ידי הרב ד"ר מאיר חבצלת בהוצאת מוסד הרב קוק בירושלים תשנ"א (1991) (בראשית ושמות) ותשנ"ב (1992) (ויקרא, במדבר ודברים), בתוספת מבוא מאת הרב יוסף קאפח.

פירושו לשיר השירים נדפס על ידי הרב יוסף קאפח בתוך חמש מגילות עם פירושים עתיקים, ירושלים תשכ"ג 1963. הפירוש הוא בסגנון פילוסופי.

פירושו על ספר משנה תורה לרמב"ם, מתחילת הספר עד סופו, חיבור בן 147 עמודים, נמצא בכתב יד שתואר על ידי יוסף טובי, תגים ה' ו' 71. כמו כן חיבר פירוש על פירוש המשניות לרמב"ם ועל ספר המצוות של הרמב"ם; פירוש אלגורי על התורה בשם אלדרה אלמנתכ'בה ("המרגלית הנבחרת") ובו גם רמזים להשפעה קבלית זוהרית. כל כתבי יד אלו תוארו בהרחבה על ידי יוסף טובי שם.

חיבר גם פירוש על כל המשניות, העומד לראות אור על ידי מכון אור ישראל. הפירוש על מסכת שביעית נדפס יחד עם פירושים נוספים של חכמי תימן, על ידי הרב דוד צדוק, בני ברק, תשס"ג.

רבי זכריה היה מחבר פורה וכתב 18 חיבורים ואלו הן:

  1. מדרש החפץ - מדרש על התורה המאופיין בשני פנים גם כמדרש וגם כפירוש, הוא מלא בנושאים פילוסופיים ומדעיים כפי שהיה מקובל בתקופתו בתימן. כאמור, הוא הושפע רבות מכל ספרי הרמב"ם ודרך חשיבתו, אולם יש בו הרבה דרשות בדרך האליגוריה שאינה דרכו של הרמב"ם
  2. פירוש על משנה תורה לרמב"ם, נקרא גם בשם "נמוקי הרז"ה" - פירוש בדרך שאלה ותשובה כפי שנהג רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, דרך זו נוחה לחיבור כיון שאינה דורשת רציפות הרצאה וקשר טבעי בין נושא לנושא. חיבור זה נכתב בשנת הקפ"ז 1427.
  3. פירוש למשנה - גם הוא בדרך שאלה ותשובה. הוא מבוסס על התלמוד וחיבורי הרמב"ם, כולל גם הסברים פילוסופיים.
  4. פירוש לספר המצוות לרמב"ם
  5. פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם
  6. ביאור למעשה מרכבה
  7. פירוש למורה נבוכים לרמב"ם
  8. פירוש למגילת איכה
  9. מדרש מגילת אסתר
  10. פירוש להפטריות. יצא לאור על ידי יהודה לוי נחום
  11. ספר אלוגיז - ספר רפואה גדול, בנוי מארבעים פרקים בתוספת פרק בשמות הרפואות ופרק בתחליפיהן. הספר מחולק לשלושה חלקים : החלק הראשון - עוסק במזגי החולים וסימניהם, הקזת דם ומבנה גוף האדם. החלק השני - ביאור התרופות טבען ודרכי הכנתן. החלק השלישי - פירוט התרופות סיבות המחלות וכן סגולות וקמיעות
  12. פירוש להגדה של פסח
  13. שו"ת בפילוסופיה
  14. המרגלית הנבחרת - ביאור לעניינים קשים שבמדרש החפץ
  15. פירוש לספר העיון לרבי חסדאי ראש המדברים
  16. תוספת והשלמות למדרש החפץ
  17. פירוש לשיר השירים
  18. אסף וקיבץ לספר, שאלות ששאלו חכמי עדן את רבי אברהם הנגיד, בנו של הרמב"ם

מלבד מדרש החפץ ופירושו לשיר השירים, להפטריות ולמגילת אסתר, רוב כתביו נמצאים בכתב יד בספריות שונות בישראל ובעולם.

לקריאה נוספת

  • מאיר חבצלת, מדרש החפץ, הוצאת מוסד הרב קוק, ה'תשנ"א 1990
  • כתבים ג' לרב יוסף קאפח, התשס"ב 2002
  • מאיר חבצלת, מדרש החפץ לרבנו זכריה הרופא בירב שלמה, סיני סו (תש"ל) עמ' רעז-רפד
  • מאיר חבצלת, מדרש החפץ לרבנו זכריה הרופא, ספר שמואל מירסקי, ניו יורק תשל"א, עמ' קמא-קנד. המאמר כולל רשימה חלקית של חיבוריו של רבי זכריה.
  • פרשנות המקרא במדרש החפץ לרבי זכריה בן שלמה הרופא, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות 8 (תשמ"ב) עמ' 59–62
  • חשיפת גנוזים מתימן, עמ' קפ-קצא, רשימה משלימה של חיבוריו של רבי זכריה
  • מאיר חבצלת, מקורות מדרש 'החפץ' לרבינו זכריה הרופא, ספר זיכרון לשמואל בלקין, ניו יורק תשמ"א, עמ' 108–127
אברהם בן שלמה (תימן)

ר' אברהם בן שלמה (סביב המאות ה-14 וה-15, חי ופעל ככל הנראה בתימן), פרשן מקרא ותלמוד. חיבר את אחד הפירושים הארוכים והמקיפים ביותר על הנביאים והכתובים.

אהרן בן יוסי הכהן

הרב אהרן בן יוסי הכהן (או רב אהרן בעל הג"ן) היה פרשן המקרא, שחי בצפון צרפת במאה ה-13. נמנה עם בעלי התוספות והיה תלמידו של רבי שלמה מרדוש. פירש את המקראות על דרך הפשט.

אליעזר מבלגנצי

רבי אליעזר מבלגנצי (גם אליעזר באנגוסי או אליעזר מבוז'נסי) היה פרשן מקרא צרפתי בן המאה ה-12, בן דורו של הרשב"ם (יש סבורים שהיה גם תלמידו).כיום ידוע על פירושיו לספר ישעיהו, לתרי עשר, וליחזקאל (כולל פרק מ'-מ"ג על צורת בית המקדש השלישי).

בעלי אלשרח

"אלשרח" הוא ביאור על כל משנה תורה לרמב"ם.

מעבר לפירוש ההלכה, ביקשו בעלי השרח לתאם את פסיקתו של הרמב"ם עם דברי התלמוד. בביאוריהם שילבו רבות מתורת הגאונים על הש"ס ודנו בדבריהם. למעשה, בביאור השרח מתוודעים לבית מדרש עצמאי שממשיך את מסורת הגאונים. בעלי השרח הם קבוצה של עשרות חכמים מתימן שהמשותף להם הוא נטילת חלק בכתיבת הפירושים, רבים מהפירושים נחשבים כביאורים חדשים לתלמידי חכמים בני דורנו היות שיצירתם הגדולה של בעלי השרח עדיין לא נודעת לרוב מוחלט של לומדי התורה, עקב חסרון בית דפוס בתימן. כתיבת הפירושים נמשכה במשך כמאתיים וחמישים שנה בין המאות ה-13–16. כיום נמצאים בידי יחידים ובספריות שונות בישראל ובעולם עשרות כתבי "אלשרח" המצפים לגואלם.

כמות פירושי אלשרח בהלכות שחיטה וטריפות לרמב"ם הוא גדול ביותר לפי הכרח המציאות בתימן לאכילת בשר שהיה עיקר מאכלם (גם הרמב"ם בעצמו כתב בהקדמתו לפירוש המשנה שמעבר לפירושו למשנה הוא חיבר גם פירוש למסכת חולין "לרוב הצורך אליה" כלשונו).

מבין בעלי השרח המפורסמים:

ר' חנניה בן ישועה

ר' נתנאל בן ישעיה

ר' זכריה הרופא

ר' סעדיה עדני

ר' דוד הלוי חמדי

דוד הלוי חמדי

רבי דוד הלוי חמדי היה פרשן מקרא והלכה ומגדולי חכמי תימן במאה החמש עשרה.

זרחיה הלוי

רבי זרחיה הלוי מגירונה (רז"ה), מן הראשונים, למדן, פרשן, פוסק ומשורר, מחשובי חכמי פרובנס במאה ה-12. מחבר "ספר המאור", ספר השגות על הרי"ף, ועל כן נקרא בפי כל: בעל המאור.

מלבד בקיאותו הרבה והמקיפה בתורה, נודע הרז"ה גם בידיעותיו בתחומים אחרים, כמו אסטרונומיה ופילוסופיה, וכן בספרות.

כמו כן, מפורסם הרז"ה בפיוטיו ושיריו. כמה מפיוטיו, סליחותיו וקינותיו נכנסו לסידור התפילה.

יהודה אבן בלעם

הרב יהודה בן שמואל אִבְּן בַּלְעַם (נודע בערבית כאבו זכרייה יחיא או אבן-אלעם; ד'תש"ס 1000 – ד'תתל"א 1070) היה פרשן מקרא רבני מדקדק ואיש הלכה בספרד, מחבר הפיוט בזכרי על משכבי.

נולד בטולדו למשפחה מיוחסת במחצית השנייה של המאה ה-11, ועבר מאוחר יותר לעיר סביליה.

יוסף אבן כספי

ר' יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (ארל 1280- מיורקה 1345), פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש וספרד. כספי היה נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו.

כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו. פירושיו לא זכו להיקלט בקרב קהל הלומדים, ורק בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, כאשר פירושיו על ספרי הנביאים נכללו במהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן - מקראות גדולות הכתר.

יצחק אבן גיאת

רבי יצחק בן רבי יהודה אִבְּן גַיַאת (נקרא גם רי"צ גיאת או בקיצור ריצ"ג. ד'תשצ"ח, 1038 (בקירוב) - ד'תתמ"ט, 1089) לוסנה, ספרד — ד'תתמ"ט (1089), קורדובה) היה רב, פוסק, ראש ישיבה, פרשן ומשורר יהודי. עמד בקשרי ידידות עם רבי שמואל הנגיד ולאחר מכן עם בנו רבי יהוסף. לאחר הרצחו של רבי יהוסף סייע לאלמנתו ובנה רבי עזריה והזמינם ללוסנה. בשנת 1089 יצא לקורדובה על מנת לקבל טיפול רפואי ושם נפטר, מיטתו הועברה לעירו לוסנה ושם נקבר לצד אבותיו.

יצחק אברבנאל

רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל או דון איסק אברבנאל (בספרדית: Don Isaac Abravanel, בפורטוגזית: Dom Isaac Abravanel; ‏1437–1508) היה מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהודים בחצי האי האיברי שפעל ללא הצלחה לביטול גזירת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה ובתפקידיו כשר האוצר של ממלכות פורטוגל קסטיליה, אראגון ונאפולי.

מחניים (שכונה בירושלים)

מחניים היא שכונה חרדית קטנה בצפון ירושלים, סמוך לשכונת סנהדריה.

גבולותיה: רחוב שמואל הנביא ממזרח ודרך בר-אילן מדרום. במערב היא גובלת בשכונת תל ארזה ובצפון בשכונות עזרת תורה וקריית צאנז. הרחובות המרכזיים בשכונה הם רחובות אהלי יוסף ובק (על שם ניסן בק).

מנחם בן שמעון

רבי מנחם בן שמעון מפּוֹשְקְיֶרָה (בסביבות 1190, ד'תתק"ן) היה מדקדק ופרשן מקרא שעסק בפרשנות הפשט למקרא במאה ה-12.

מנחם רקנאטי

ר' מנחם בן בנימין רקנאטי (או ריקנאטי; 1310-1250) היה מקובל ופוסק שחי בעיירה רקנאטי שבאיטליה.

מעט ידוע על חייו. היה מראשוני המקובלים באיטליה. בכתביו ניכרת השפעתם של חסידי אשכנז: רבי יהודה החסיד ורבי אלעזר מגרמייזא וכן של הרמב"ן אותו הרבה לצטט בספריו. בנוסף, הושפע רבות מהרמב"ם ומחכמת הפילוסופיה, שאותה ראה כמשלימה את חכמת הקבלה. ספרו העיקרי בקבלה הוא פירושו על התורה. לחיבורו זה הייתה השפעה על מקובלים בדורות שאחריו, והוא זכה לפירושו של רבי מרדכי יפה ואף תורגם ללטינית (במאה ה15 בידי המומר פלביוס מיתרידטס).

משה הכהן אבן ג'יקטילה

משה בר שמואל הכהן אבן ג'יקָטילה (או הרמ"ך או משה הנקדן) (1020, קורדובה, ח'ליפות קורדובה – 1080, סרגוסה, טאיפת סרגוסה של שושלת בָּנוּ הוּד), זרע למשפחת כוהנים מיוחסת, היה פרשן המקרא, פייטן, ומדקדק.

משה קמחי

רבי משה קמחי (1127 בקירוב - 1190) היה מדקדק, פרשן מקרא ופייטן במאה ה-12. קמחי היה בנו של רבי יוסף קמחי ואחיו הבכור של רבי דוד קמחי (רד"ק). קמחי נולד בספרד וחי בפרובנס שבדרום-צרפת, אזור שהושפע מהתרבות היהודית-ספרדית. שנת לידתו אינה ידועה בבירור. נודע כי הוא גידל וחינך את אחיו הקטן, דוד קמחי, והשפיע עליו בדרך הפרשנות.

עובדיה המון

עובדיה בן זכריה המון היה פרשן המקרא יהודי במאה ה-16. היה בן אחיו ותלמידו של רבי עובדיה מברטנורא פרשן המשנה. חי באיטליה ולאחר מכן עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת בשנת ה'שכ"ו (1566).

חיבורו העיקרי הוא פירוש על מגילות רות ואסתר, שנדפס לראשונה על ידי ר' יחיאל מונטיליץ בוונציה שנת ה'שמ"ה בשיבושים רבים, ופעם נוספת באותה שנה ובאותה עיר על ידי רבי מרדכי בן ברוך מטיבולי, בן משפחתו של רבי עובדיה, בשם "מקרא קודש". ספר נוסף שלו הוא "מדרש רות", על פי הקבלה. ישראל תא שמע טוען בספרו "פרשני המקרא בימי הביניים", שגם הספר "עמר נקא" המיוחס לרבי עובדיה מברטנורא, התחבר לאמיתו של דבר על ידי רבי עובדיה המון, האחיין.

נפטר בשנת ה'שע"ז (1617).

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

רד"ק

רבי דוד בן יוסף קמחי (1160–1235), המכונה הרד"ק, היה מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים של השפה העברית.

שלמה מונק

שלמה מונק (גרמנית: Salomon Munk;‏ 14 במאי 1803, גלוגאו פרוסיה – 5 בפברואר 1867, פריז) היה מזרחן יהודי צרפתי, מתרגם ובלשן ועסקן.

פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח רס"גשמואל בן חפני הכהן גאוןאברהם בן הרמב"םתנחום הירושלמי
פרשנים פילולוגיים ספרדים מנחםדונשחיוג'אבן ג'נאחמשה הכהן אבן ג'יקטילהיהודה אבן בלעם
פרשני ספרד יצחק אבן גיאתראב"ערמב"ןרבנו בחייבעל הטוריםבעל העקידהאברבנאל
פרשני צרפת מנחם בן חלבורש"ייוסף קרארשב"םאהרן בן יוסי הכהןבכור שוראליעזר מבלגנציחזקוני
פרשני פרובנס יוסף קמחימשה קמחירד"קמנחם בן שמעוןיוסף אבן כספירלב"ג
פרשני אשכנז יהודה החסיד
פרשני איטליה הרי"דעובדיה המוןרקנאטיספורנו
פרשני תימן נתנאל בן ישעיהאברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדנידוד הלוי חמדי
פרשני אלג'יר יהודה אבן קריש

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.