זכריה הנביא

זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא[1], הוא דמות מקראית, נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד שבי הגולה ולמען בניית בית המקדש השני. ספרו, האחד-עשר בתרי עשר, עשוי משני חלקים השונים זה מזה באופיים עד כדי כך, שמרבית החוקרים רואים בהם מעשה ידי שני נביאים שונים, כאשר חלקו השני של הספר שייך לנביא אלמוני מתקופה לא ברורה. בחלק הראשון בולטים חזיונותיו של זכריה, ובחלק השני ישנם שני משאות נבואיים, העוסקים בעיקר באחרית הימים.

Michelangelo Buonarroti 031
הנביא זכריה לפי ציורו של מיכלאנג'לו בואונרוטי על תקרת הקפלה הסיסטינית

פרטים אישיים

על זכריה הנביא ידועים מעט מאוד פרטים. מן התנ"ך עצמו אפשר לשאוב פרטים בודדים בלבד; בין שורותיו אפשר לקרוא מעט יותר. מסורות חז"ל מספקות מידע רב יחסית. על פי עדותו (זכריה א,א), החל לנבא בשנה השנייה לדריווש מלך פרס (520 לפני הספירה).

זכריה מוזכר בשניים או שלושה ספרים במקרא. בספרו הוא נזכר ארבע פעמים ובספר עזרא פעמיים נוספות. בספרו, לבד מתפקידו כנביא, הוא מופיע כאדם אליו פנו אנשי הגולה כדי לשאול שאלה דתית-מעשית (האם יש לצום בצומות הקבועים על חורבן בית המקדש למרות השיבה לארץ). מכאן מומחשת סמכותו בעיני העם (אם כי אפשר לפרש קטע זה, כך שהשאלה לא הייתה מופנית אליו דווקא, אלא באופן כללי "אֶל-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית-ה' צְבָאוֹת וְאֶל-הַנְּבִיאִים" (ז', ג')).

בספר עזרא מופיע זכריה כנביא אשר - יחד עם חגי - עודד את העם לבנות את בית המקדש: "וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין, בִּנְבוּאַת חַגַּי נְבִיָּאה וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא" (עזרא, ו', י"ד; תרגום מארמית: "וזקני היהודים בונים ומצליחים, בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא").

בעוד בפתיחה לספרו מוצג זכריה כ"זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ", בעזרא הוא נקרא "זְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא". אפשר ליישב את הסתירה המדומה על ידי ההשערה, שעדו היה אדם חשוב, ועל כן נזכר רק הוא בעזרא. תופעה זו שכיחה במקרא (השוו, למשל, מל"א י"ט ט"ז עם מל"ב ט' ב').

בנחמיה י"ב טז נזכר, בתוך משפחות הכהנים, "לְעִדּוֹא (כתיב: לעדיא) זְכַרְיָה", ויש מניחים כי מדובר בזכריה הנביא. אם אמנם כן, היה זכריה הנביא כהן.

זכריה בחז"ל

כאחד מאחרוני הנביאים, זכה זכריה להיות, על פי מסורת חז"ל, חלק חשוב משלשלת החכמים המעבירים את התורה מדור לדור:

"...ועזרא ובית דינו קבלו מברוך בן נריה ובית דינו, בית דינו של עזרא הן הנקראין אנשי הכנסת הגדולה והם: חגי זכריה ומלאכי (...) והרבה חכמים" (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).

בין השאר, מסופר בתלמוד על מספר תקנות הלכתיות שתיקן זכריה (כל ההפניות בהמשך הן לתלמוד הבבלי):

"אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים, מקצתן היו אומרים: 'חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל' ומקצתן היו אומרים: 'אף רובע עצמות ורביעית דם'... אמר רבי יעקב בר אידי: 'מפי שמועה אמרו - מפי חגי, זכריה ומלאכי'" (מסכת נזיר, נ"ג, ע"א).
"תניא אמר רבי: 'אלמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה'. והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת? אמר ר' יוחנן: 'מפי שמועה אמרה, מפי חגי זכריה ומלאכי'" (מסכת חולין, קל"ז).
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית'. במתניתא תנא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית" (מסכת זבחים, ס"ב, ע"א).

בנוסף, מיוחס לזכריה תרגום של הנביאים לארמית:

"תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי" (מסכת מגילה, ג', ע"א).

בתרגום השבעים מיוחסים לזכריה ולחגי כמה מאחרוני מזמורי התהלים (קמ"ו-קמ"ח).

על פי חז"ל, לאחר מותם של חגי, זכריה ומלאכי פסקה הנבואה:

"...דתנו רבנן: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול..." (מסכת סוטה, מ"ח, ע"ב, ומובא בנוסח דומה גם במסכת יומא, ט', ע"ב).

זכריה כמעט שאינו מופיע לבדו; במרבית הציטוטים מופיעים חגי, זכריה ומלאכי יחדיו, כאחרוני הנביאים ובעלי הסמכות הנבואית הבכירה.

על זכריה אמרו חז"ל, כי היה נביא בן נביא (מדרש רבה ויקרא, פרשה ו').

נבואות זכריה ניחמו את התנאים לאחר כישלון המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני:

"...פעם אחת (רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא) היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: 'והזר הקרב יומת' (במדבר, א', נ"א) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: 'וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת-זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ' (ישעיהו, ח', ב'), וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: 'לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' (מיכה, ג', י"ב), בזכריה כתיב: 'עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם' (זכריה, ח', ד'), עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!'" (מכות, כ"ד, ע"ב).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נקרא גם: זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן-עִדּוֹא, זְכַרְיָה בַר-עִדּוֹא (בחלק הארמי של ספר עזרא) או זְכַרְיָה סתם.
אבותי כי בטחו

אבותי כי בטחו הוא פיוט מסוג סליחה לצום עשרה בטבת, המתאר את מאורעות היום ואת השלכותיו על עם ישראל עד היום הזה. מחברו הוא רבי אפרים ב"ר יצחק מרגנשבורג, פוסק מפורסם ופייטן בן גרמניה במאה ה-12.

אריה לייב "הארוך" מקראקא

רבי אריה לייב "הארוך" מקראקא (ביידיש: ר' אריה לייב דער הויכער; נפטר ט"ו באייר תל"א, 25 באפריל 1671) רב פולני במאה ה-17, רבן של פשמישל וקראקא. מגדולי דורו, חותנם ומחותנם של אחדים מגדולי רבני פולין.

בית הקברות היהודי בהר הזיתים

בית הקברות היהודי בהר הזיתים הוא בית קברות יהודי המתפרש במדרונותיו של הר הזיתים, ממרגלותיו שבנחל קדרון ועד פסגתו הצופה על העיר העתיקה והר הבית. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הקדומים ביותר, המכיל קברים מתקופות שונות, בהם קברים רבים של אישים ידועים בהיסטוריה היהודית.

קבורה יהודית על הר הזיתים החלה עוד בתקופות הבית הראשון והשני, במערות קבורה ברחבי ההר ובהפסקות מסוימות, נמשכת עד היום. חשיבותו של בית הקברות עלתה עם השנים, וקבורים בו אף אנשים רבים שלא ישבו כלל בארץ ישראל, אלא עלו בזקנתם, או שארונם הובל לאחר מיתתם לקבורה בהר.

הרצון להיקבר דווקא בהר הזיתים נבע בין היתר מיתרונות מיסטיים שיוחסו לקבורה בו, על פי מקורות שונים. על פי המדרש, באחרית הימים תתרחש ראשית תחיית המתים על הר הזיתים, והיהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח. כמאמר חז"ל: "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב השדה – ואין עיר אלא ירושלים".

גלגול נשמות

גלגול נשמות הוא שם כללי המתאר תהליך אותו עוברת הנשמה, על פי אמונה רווחת, לאחר המוות. האמונה בגלגול נשמות נפוצה בתרבויות שונות, ולא אחת נכרכת ביחד עם אמונות דתיות. גלגול נשמות מצוי כמעט בכל ספרות דתית מרכזית, ברוב דתות המזרח, בודהיזם והינדואיזם וכן בדתות מונותאיסטיות, כגון היהדות, הנצרות, האסלאם ובדת הדרוזית.

בכל רחבי העולם קיימות עדויות של אנשים הטוענים כי חוו תופעות הקשורות לגלגול נשמות באופן אישי.

קיימות גישות שונות בפרשנות האמונה בגלגול נשמות. הבסיס המשותף להן מתאר תהליך בו נשמתו של אדם שנפטר, חוזרת לעולם האלוהי ולאחר מכן מתגלמת בגוף תינוק אנושי אחר. הגישות נפרדות בהבנת התהליך כחד פעמי, רב פעמי, או אין סופי, ובשאלה האם נשמתו של האדם מתגלגלת ומופיעה דווקא באדם או אף ביצורים אחרים, כדוגמת צמח או בעל חיים.

תופעת גלגול הנשמות מוסברת באופנים שונים. הסבר מקובל הוא כי אדם שלא השלים את תפקידו בעולם, שב אליו בדמות אחרת. גישות מסוימות סבורות כי הגלגול החדש יהיה בהתאם למעשיו הטובים או הרעים בגלגולים קודמים, או בהתאם לדבר מה שעליו לתקן בגלגול זה.

המחקר במדעי הטבע אינו משתמש במושג הנשמה, וממקם במוח, על הפעילות הכימית והחשמלית שבו, את הזיכרונות, המחשבות והרגשות. עם זאת, יש הסבורים כי חוויות סף מוות המתארות מעבר לעולמות אחרים ומפגשים עם ישויות אור המאפשרות לחווים להיזכר בחייהם הקודמים, וילדים המתארים חוויות מחיים קודמים, מהווים ראיה לקיומו של גלגול נשמות. תאורים אלה מעומתים עם אפשרות של היחשפות הנחקר לידע זה במהלך חייו שלו.

יש מטפלים בתחום הפסיכולוגיה או הרפואה האלטרנטיבית שאימצו את ההשלכות של רעיון גלגול הנשמות אל תוך שיטות טיפוליות שונות.

הקהילה היהודית באנטופול

הקהילה היהודית באנטופול, עיירה במחוז בריסק בדרום-מערב רוסיה הלבנה, כיום בלארוס, התקיימה כנראה במשך כ-340 שנים, ולפחות כ-300 שנים. במשך שנים רבות היוו היהודים כ-80% מהתושבים ביישוב. בין הרבנים שכיהנו ברבנות העיירה, או בתפקידים אחרים, היו רבנים גדולים בדורם. בין הבולטים ברבני אנטופול היו הרב פנחס מיכאל גרויסלייט, שכיהן כראב"ד אנטופול במשך 26 שנים והרב מרדכי רוזנבלט מאושמינה, שנולד בה וכיהן בה כמה שנים כדיין. לאחר השואה שרדו שמונה יהודים בלבד מכ-2,300 בני הקהילה שחיו בה ערב מלחמת העולם השנייה, עת בעיירה כולה התגוררו כ-3,000 תושבים.

זכריה (מושב)

זְכָרְיָּה, הוא כפר ומושב ליד העיר בית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה. "לפי המסורת נקרא הכפר על שמו של זכריה הנביא שאת קברו מראים בכפר" ושמו נשתמר בשם הכפר הערבי זכריא.,מקורו של היישוב בתקופה הביזנטית, והוא מופיע במפת מידבא. על פי המסורת הנוצרית נקבר במקום זכריה, אבי יוחנן המטביל והישוב נקרא על שמו. המוסלמים שמחשיבים את זכריה לאחד מנביאי האסלאם אימצו את המסורת, ובנו מסגד במקום הקבר. מבנה המסגד הנטוש שוכן עד היום במרכז היישוב.עד מלחמת העצמאות התגוררו במקום כ-1,200 תושבים שהתפרנסו בעיקר מחקלאות וגידול בקר וצאן. בסופה של מלחמת העצמאות נשארו בכפר כ-600 מתושביו. לאחר שהיישוב שהיה יישוב ספר, סבל מהתנכלויות רבות מצד מסתננים וסבל מבעיות כלכליות וחברתיות קשות, הוחלט בהחלטת ממשלה בינואר 1950 לפנות את תושבי הכפר הערבים וליישב במקומם אוכלוסייה יהודית בלבד.בסוף שנת 1950 יושבו בכפר עולים מכורדיסטן מאזור ברזן שבעיראק.

לפי מקורות זרים, בסיס טילי יריחו של מדינת ישראל, הנושאים חימוש גרעיני, ממוקם בסביבות המושב.

זכריה מנדל בן אריה לייב

רבי זכריה מנדל בן אריה לייב (נפטר תס"ו, 1706 בערך) היה רב, פרשן ה"שולחן ערוך", מחכמי יהדות פולין בתקופת האחרונים. רבה של בלז וראש הישיבה בה. מראשי ועד ארבע ארצות, מחבר הספר "באר היטב" על חלקי יורה דעה וחושן משפט שבשולחן ערוך.

חורבת מדרס

חורבת מדרס היא כינוי לשרידיו של יישוב חקלאי קדום, שראשיתו בתקופה ההלניסטית, ושעיקרי השרידים בו הם מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית, הנמצא בתחום פארק עדולם מדרום ליישוב צפרירים שבשפלת יהודה.

השם "חורבת מדרס" ניתן לאתר על ידי ועדת השמות הממשלתית בעקבות השם הערבי "ח'רבת דרוסיה", ששימר לפי הסברה את שם היישוב הקדום "דרוסיאס" (ביוונית: "אלונים"), הנזכר ברשימת אתרים ביהודה שערך תלמי במאה ה-2. היו חוקרים ששיערו כי מכאן הגיע בן דרוסאי המוזכר בתלמוד.

זאב וילנאי שיער שהיונים ההרדסיאות מקורן מחורבת מדרס, ועל כן נקראות הרדסיאות.

חמורו של משיח

חמורו של משיח הוא ביטוי ציורי אגדתי המשמש לעיתים כחלק מתיאורו של המשיח בבואו לגאול את העולם באחרית הימים.

חסידות לעלוב

חסידות לֶעלוֹב היא חצר חסידית פולנית-ארצישראלית. החצר הוקמה בשנת תקע"ה (1815) בעיירה ללוב על ידי רבי דוד בידרמן.

האדמו"ר השני בשושלת, רבי משה בידרמן, עלה לארץ ישראל בשנת תרי"א והתגורר בירושלים. מאז נשאה החסידות אופי ירושלמי והפכה לחלק מן היישוב הישן.

כיום מכהנים באדמו"רות מספר צאצאים. החצר המרכזית היא חסידות לעלוב בבית שמש.

מצבות נחל קדרון

מצבות נחל קדרון הוא שם קיבוצי שניתן לקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, במורדות המערביים של הר הזיתים, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית. אדריכלותן המרשימה, יחד עם מצב השתמרותן המעולה מציבים אותן כאחד האתרים החשובים הקשורים לירושלים בתקופת בית שני, הן מבחינה ארכאולוגית והם מבחינה תיירותית, וכשלזו האחרונה מתווספות המסורות המקומיות שנקשרו בהם, והפכום לאתרים מטויילים ביותר.

השם "מצבות נחל קדרון" מתייחס לרוב לארבעת המבנים המרשימים והנגישים ביותר מבין מכלול הנקרופוליס שבנחל קדרון, הלא הם (מצפון לדרום) הצמד מערת יהושפט ויד אבשלום וכן קבר בני חזיר וקבר זכריה. לעיתים מצורף לקבוצה זו קבר בת פרעה הסמוך, אך עשרות הקברים האחרים שבנחל קדרון אינם זוכים ליחס זהה, חלקם בשל חוסר ייחודם המונומנטי, וחלקם משום שנבלעו בין בתי סילואן, ונגישותם כרוכה בקושי רב.

משיח

המשיח או משיח בן דוד הוא דמות באמונה מרכזית ביהדות, אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם ישראל, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן, יביא שלמות בתורה ומצוות ושלום עולמי. בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל בלא פחות משבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אמונות דומות אודות דמות משיחית קיימות גם בדתות אחרות.

סורת מרים

סורת מרים (בערבית: سورة مريم) היא פרק (סורה) מספר 19 בקוראן, והיא מכילה 98 פסוקים. היא נקראה על שמה של מרים, אמו של ישוע, אשר סיפורה מוזכר בפסוקים 16–34 בפרק.

ספר זכריה

ספר זכריה נמצא במקום האחד עשר בתרי-עשר, בין חגי שקדם לו, למלאכי שפעל אחריו. לפי נוסח המסורה יש בזכריה 211 פסוקים המחולקים ל-14 פרקים.

עברים

עִבְרִים הוא כינוי מקראי לבני ישראל.

תאוריות רבות הוצעו בניסיון לזהות ולקשור את העברים עם ישויות המוכרות לנו מכתובות של אותה העת, כמו העפירו ואחרים, אולם אף אחת מהתאוריות הללו לא התקבלה עדיין על ידי החוקרים. ראו על כך בהרחבה בערך: קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי.

עם תחיית השפה העברית בארץ ישראל והתהוות היישוב העברי החל לשמש הכינוי "עברים" לבני החברה העברית החדשה והיישוב העברי ("היישוב החדש") בארץ ישראל, הדוברים עברית, ולכל דבר או התארגנות השייכים לחברה זו.

עדו הנביא

עִדּוֹ היה נביא מקראי, שחי ופעל בראשית ימי הבית הראשון, בסוף המאה העשירית לפנה"ס.

בגמרא ובמדרש, עדו מזוהה עם הנביא המוזכר בספר מלכים בשם "איש האלהים". לפי ילקוט שמעוני עדו הנביא הוא בנה של האישה השונמית.

עזקה

תל עזקה (זכריה) הייתה עיר קדומה בליבה של שפלת יהודה. התל העליון ממוקם 347 מ' מעל פני הים, 117 מ' מעל לערוץ נחל האלה, ושטחו כ-45 דונם. האתר ממוקם בקצהו הצפוני של רכס שכיוונו צפון-דרום, אשר מהוה את הגבול בין השפלה הגבוהה ממזרח והנמוכה ממערב. עזקה שולטת על הצומת האסטרטגי של הדרך המובילה מכיוון גת פלשתים, דרך עמק האלה לכיוון הרי יהודה שממזרח עם הדרך המקשרת בין בית שמש בצפון ולכיש שבדרום, מסיבות אלה עזקה הפכה באופן טבעי לעיר חשובה. בחפירות באתר נתגלו שרידי יישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל 2, מצודה, מגדלים, חותמות למלך וממצאים נוספים. בנוסף התגלו באתר מערות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא.

ענן בן דוד

ענן בן דוד בן ר' חנינאי הנשיא (המאה ה־8) היה מנהיג פוליטי־דתי הנחשב למי שגיבש את התנועה הקראית, לאחר שחכמי ישיבות סורא ופומבדיתא מנעו את מינויו לראש הגולה. אחרים סוברים כי הוא ייסד תנועה אחרת שנקראה על שמו ענניים ותנועה זו נטמעה לבסוף ביהדות הקראית.

שני זיתים

שני זיתים נכרתים הוא פיוט של ר' שלמה אבן גבירול מסוג "מאורה", כלומר מיועד להאמר בברכת יוצר המאורות לפני החתימה. הפיוט נהוג בשבת חנוכה (אם ישנן שתי שבתות בחנוכה, בשבת הראשונה) בנוסח אשכנז המערבי והמזרחי. על אף שר"ש אבן גבירול היה מפייטני ספרד, פיוט זה השתמר בקהילות אשכנז בלבד. הנוסח המובא כאן הוא נוסחו המקורי של הפיוט, בנוסח שהיה מקובל בקהילות ישנם שינויים רבים, וניתן למצוא אותו בסידורים שבהערה.

הפיוט עוסק במנורת הזהב ובעיקר במנורה שבחזון זכריה הנביא (זכריה, ד'), המופיעה בהפטרה לשבת חנוכה. תוכן הפיוט הוא בקשת הגאולה, תוך שימוש בביטויים ומוטיבים הלקוחים מתוך נבואת זכריה: המנורה, שני הזיתים שעליה, שמן המשחה, ועוד. אין בפיוט אזכור מפורש לחנוכה, ולא ניתן לדעת אם הפיוט נכתב מעיקרו לייעוד זה או דווקא לפרשת בהעלותך, שגם בה מפטירים הפטרה זו.

תרי עשר הנביאים
הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגי • זכריה • מלאכי
ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.