זכריה בן יהוידע

זְכַרְיָה מתואר במקרא כבנו של יהוידע הכהן, בתקופת יואש מלך יהודה. דיין, ונביא שהוצא להורג לאחר שהוכיח את המלך ואת שרי יהודה על מעשיהם שנשתנו לרעה.

מסורת עממית מייחסת את מקום קבורתו למונומנט אבן, "נפש", מתקופת בית שני בעמק קדרון אשר למרגלות הר הזיתים, הידוע בשם קבר זכריה.

זכריה בן יהוידע
ZechBenJeho
Zkharia Tomb
"קבר זכריה" מצבת קבורה בהר הזיתים מתקופת בית שני, אותה מייחסת המסורת לזכריה

מעשה הריגתו ונסיבותיו

הכתוב בדברי הימים מספר על כפיות הטובה של יהואש לאחר מות יהוידע. כאשר זכריה בן יהוידע אמר דברי תוכחה כנגד מעשיהם הרעים של יואש ושריו, ציווה הלה והוציאוהו להורג.

וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ, אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם. וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים, וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת. וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל ה', וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ.
וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם, וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים, לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְו‍ֹת ה'? וְלֹא תַצְלִיחוּ, כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם! וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, בַּחֲצַר בֵּית ה'. וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ; וּכְמוֹתוֹ אָמַר: יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ.

"וּכְמוֹתוֹ אָמַר: יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ" - לפני מותו של זכריה, אמר וביקש מאת ה' שיתבע את דמו וינקום את נקמתו. נקמת דמו של זכריה מיואש המלך מוזכרת כמה פסוקים אחר כך. הכתוב מספר, מיד לאחר סיפור הריגת זכריה, שעלה חיל ארם על יהודה וירושלים. הארמים פגעו והרגו רבים משרי העם ומפשוטי העם, ולקחו שלל לדמשק. הכתוב מציין שזה אירע "כי עזבו את ה' אלוהי אבותיהם". כשחיל ארם עזב את ירושלים, נותר המלך יואש פצוע:

וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי[1] יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים. וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו: זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית, וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית[2].

זכריה בספרות חז"ל ובפרשנות חכמי ימי הביניים

על פי המדרש היה זכריה כהן או כהן גדול[3].

לפי המדרשים, נקמת דמו של זכריה לא מוצתה בדמי יהואש בלבד, ונקשרים אליה מאורעות שאירעו בחורבנם של בתי המקדש. מעשה הריגתו של זכריה מוזכר במדרשים כאחד החטאים הכבדים שגרמו לחורבן.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו משנה תורה, מציין את שמו של זכריה בשרשרת מסירת התורה ממשה ועד רב אשי. לפי דברי הרמב"ם שם, זכריה למד את התורה מאביו, יהוידע, ומסר את התורה לנביא הושע בן בארי.

מסע הרצח של נבוזראדן

המדרש בקהלת-רבה, על הפסוק "ומקום הצדק שמה הרשע" (ג, טז)[4], עוסק במעשה הריגתו של זכריה ובנקמת דמו:

רבי יונתן בעא קמיה (שאל לפני) רבי אחא: באיזה מקום הרגו את זכריה? בעזרת ישראל או בעזרת נשים? אמר לו: לא בעזרת נשים, ולא בעזרת ישראל, אלא בעזרת כהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל: בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה (ויקרא יז) "ושפך את דמו וכסהו בעפר", אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי אלא שפכוהו על האבנים, דכתיב (יחזקאל כד): "כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו". כל כך למה? להעלות חימה ולנקום נקם. ועל כך כתיב (קהלת יב, א): וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.

המדרש עובר לעסוק במעשה נקמת דמו של זכריה על ידי נבוזראדן רב טבחים בשעת החורבן, כ-250 שנה לאחר הריגתו של זכריה (החלקים שבארמית תורגמו לעברית):[5]

את מוֹצא, בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה. רנ"ב שנה, מן יואש עד צדקיה מה עשו? גרפו עליו כל עפר, ועשו כל ערימה, ולא נח, והיה הדם תוסס ומרתיח (מעלה קצף).
אמר הקב"ה לדם: זה הזמן שתפרע את שטר-הצוואה שלך. כיון שעלה נבוזראדן וראה את הדם, אמר להם: מה טיבוֹ של דם הזה, שתוסס כך? אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין. הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו, ולא שתק ולא נח ולא עמד. מיד הביאן, תלאן בגרדון, אמר להם: אמרו לי מה טיבו של דם זה, ואם לא - אסרק את בשרכם במסרקות של ברזל! אמרו לו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו - נגלה לך, אמרו לו: כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו, ולא היינו מאמינים בו, ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו.
מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו (על הדם של זכריה), ולא נח, והיה הדם בוקע ועולֶה, עד שהגיע לקברו של זכריה. ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו, ולא נח. באותה שעה בא אותו רשע וזעק על הדם, ואמר לו: במה טוב אתה, ומה הדם שלך עדיף מדמם של אלו? רוצה אתה שאאבד כל אומתך בגללך? באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: ומה אם זה, רשע בן רשע ואכזרי, ועלה להחריב את ביתי - נתמלא עליהם רחמים, אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון, וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו - על אחת כמה וכמה! באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו.

בתלמוד[6] מסופר שנבוזראדן הזדעזע והתגייר בעקבות המעשה הזה.

בסיום המדרש רבי יודן מוסיף פרטים על הריגתו:

אמר רבי יודן: שבע עבירות עברו ישראל באותה שעה: הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, ויום השבת, ויום הכיפורים היה.

קהלת רבה שם.

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא

ירמיהו הנביא מקונן במגילת איכה:

רְאֵה ה' הַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה, אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים, אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא.

"כהן ונביא" שמוזכר כאן - פירשו חז"ל שמדובר בזכריה, שנהרג בבית המקדש. בהקשר הזה, התלמוד מביא את הברייתא הבאה, על חורבן בית המקדש השני:

מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו. בכל יום הייתה אמו מודדתו בטפחים, ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש. וכשגבר אויב - טְבָחַתּוּ ואכלתו. ועליה קונן ירמיה (איכה ב): אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים. משיבה רוח הקדש ואומרת: אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ הוה כֹּהֵן וְנָבִיא!

ביקורת על זכריה

בתוך הדברים שמביא המדרש באגדות על החורבן, מובאת ביקורת על זכריה, על כך ש"הניח (עזב) ענוותנותו":

אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח (קהלת י, ד). כי באתה לך ממשלה - אל תנח מידת ענוותנותך, ללמדך שכל המניח ענוותנותו - גורם מיתה לעולמו, וחטאת לדורו. וממי את למד? מזכריה, שנאמר (דברי הימים-ב' כד, כ): וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם: וכי מעל ראשי העם היה הולך?! - אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך[8] וכהן[9] ונביא ודיין - התחיל מדבר גדולות, ואומר להם: לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְו‍ֹת ה', וְלֹא תַצְלִיחוּ וגו'. מיד - וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.

קהלת רבה פרשה י; ילקוט שמעוני דברי הימים-ב רמז תתרפה; ועוד.

סיפור היסטורי או "מדרש מקראי"?

יש מן החוקרים שסבורים, שסיפור זה - אשר לראשונה אנו פוגשים אותו בספר דברי הימים, מתקופת בית שני, ולא בספר מלכים הקדום יותר - אינו משקף התרחשות שהייתה, אלא מהווה מעין מבוא למדרשים שחז"ל הרבו לספר, שמבטאים פעמים רבות הרחבה סיפורית-מדרשית לפסוקים ידועים.

לטענת חוקרים אלו, הסיפור מהווה מדרש על הפסוק "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" - דהיינו, נבנה על בסיסו, ולא שהפסוק נכתב בעקבות האירועים. עם זאת, סברה זו כלל אינה מוסכמת, שכן הבסיס העיקרי שלה - חסרונו של הסיפור מספר מלכים - הוא רעוע יחסית, כיוון שלספר דברי הימים היו מקורות היסטוריים נוספים שמהם הוא מצטט, ואין כל הכרח שתהיה חפיפה בכל הסיפורים ההיסטוריים בין הספרים.

בנצרות

המסורת הנוצרית מקשרת בין זכריה בן יהוידע לבין זכריה אבי יוחנן המטביל, שהיה אף הוא כהן שנרצח בחצר בית המקדש.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יש מפרשים, ש"בני" בלשון רבים משמש במובן של בן יחיד, כמו (בראשית מו, כג) "ובני דן חושים". פירוש אחר - יש בפסוק זה רמז להריגת שאר בני יהוידע יחד עם זכריה (רד"ק).
  2. ^ במדרש (מכילתא בשלח מסכתא דעמלק א) נאמר: יבואו אלה כפויי טובה (צאצאי עמון ומואב, שבבוא ישראל במדבר סירבו לאפשר להם מעבר בארצם, ובכך כפרו בטובה שעשה אברהם עם אביהם, לוט; ראו גם דברים כג, ה), ויפרעו מן יואש כפוי טובה.
  3. ^ כך מובא בפתיחה לאיכה רבתי כג. במקור המקביל, בקהלת רבה י, נאמר "כהן" ולא "כהן גדול", וכן בילקוט שמעוני דברי הימים-ב רמז תתרפה.
  4. ^ וכן בפתיחתות דאיכה רבתי כג; קהלת רבה פרשה י; ועוד.
  5. ^ חלקים מן המדרש מובאים גם בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב' וסנהדרין צו ע"ב.
  6. ^ גיטין שם וסנהדרין שם.
  7. ^ נוסח דומה מופיע באיכה רבה: "אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והייתה מודדתו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים. וכיון שהקיפה מצודה את ירושלים - טבחתו בידיה ואכלתו. עליה מקונן ירמיה ואומר: אם תאכלנה נשים פרים וגו', ורוח הקודש צווחת ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, זה זכריה בן יהוידע." (איכה רבה (בובר) ב, כ)
  8. ^ אביו, יהוידע, היה חתנו של המלך יורם, שהרי יהושבע, אשת יהוידע, הייתה בת המלך יורם (דברי הימים-ב כב, יא).
  9. ^ בפתיחה לאיכה רבה כג הגרסה היא "כהן גדול".
650-659 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 659 - 650 לפנה"ס

659 לפנה"ס - רצח זכריה בן יהוידע הכהן

אגדות החורבן

אגדות החורבן הן אגדות שמכונסות בעיקר בתלמוד הבבלי בפרק חמישי במסכת גיטין, בתלמוד ירושלמי במסכת תענית פרק רביעי הלכה ה, במדרש רבה על איכה ובאבות דרבי נתן. האגדות עוסקות בעיקר בחורבן בית המקדש השני (70 לספירה) ומה שקדם לו, בהרוגי ביתר לאחר מרד בר כוכבא (135 לספירה), ובסיפורים אישיים קשים. לעיתים מתייחסים במונח 'אגדות החורבן' לאגדות במסכת גיטין.

אגדות חורבן בית ראשון מסופרות בעיקר בספר ירמיהו, בספר מלכים ובספר דברי הימים ורמזי סיפורים נמצאים במגילת איכה, אך גם במדרשים ובתלמוד מובאים סיפורים על חורבן בית ראשון.

אגדות החורבן הן מן הדברים המותרים בלימוד ביום תשעה באב, אשר בו לומדים רק בעניינים הקשורים לחורבן ואבלות.

זכריה

האם התכוונתם ל...

זכריה (כהן)

זכריה (ביוונית: Ζαχαρίας, בתנ"ך המלך ג'יימס: Zacharias) היה אביו של יוחנן המטביל, וקרוב משפחה של ישו.

זכריה הכהן

האם התכוונתם ל...

זכריה הנביא

זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא, הוא דמות מקראית, נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד שבי הגולה ולמען בניית בית המקדש השני. ספרו, האחד-עשר בתרי עשר, עשוי משני חלקים השונים זה מזה באופיים עד כדי כך, שמרבית החוקרים רואים בהם מעשה ידי שני נביאים שונים, כאשר חלקו השני של הספר שייך לנביא אלמוני מתקופה לא ברורה.

בחלק הראשון בולטים חזיונותיו של זכריה, ובחלק השני ישנם שני משאות נבואיים, העוסקים בעיקר באחרית הימים.

זכריהו

זְכַרְיָהוּ, דמות מקראית, נביא בימי עוזיהו. שמו מופיע בספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ה'. כתוב זה מתאר זכריהו כך: "הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים".

עוזיהו נהג לדרוש באלוהים כדי לדעת כיצד יש לנהל את הממלכה, כאשר הנביא זכריהו היה בחיים. המחבר המקראי מציין כי "וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת-ה', הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים".שמו של זכריהו זה, אשר מופיע בדברי הימים לא מופיע במקור אחר ואין מידע על נביא בשם זה אשר ניבא בימי המלך עוזיהו. יש הסוברים כי הכתוב " בִּימֵי זְכַרְיָהוּ, הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים", מציב את דמותו של זכריהו כחשובה ולכן גם הכתוב מציין את התקופה בו הוא מנבא כ"בִּימֵי".

י' בתשרי

י' בתשרי הוא היום העשירי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. י' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

יד אבשלום

"יד אבשלום" היא מצבה מונומנטלית הנמצאת בנחל קדרון, בין הר הזיתים והר הבית. היא שוכנת סמוך לצלע הר הזיתים, לצד מבני קבורה מפוארים נוספים כקבר בני חזיר וקבר זכריה. שֵׁם המצבה מצביע על מסורת המקשרת אותה למצבה שנבנתה בידי אבשלום, בנו של דוד המלך, אך לפי המחקר הארכאולוגי, זהו קבר המתוארך לתקופת המאה ה-1 לספירה, מאות רבות של שנים לאחר זמנו של אבשלום. לדעת הארכאולוג גבריאל ברקאי, זהו קברו של המלך אגריפס הראשון.

יהוידע הכהן

יְהוֹיָדָע - דמות מקראית, כהן גדול ואמרכל בתקופת המלכים, שמוזכר בעיקר בעניין המלכתו של יואש מלך יהודה והריגתה של עתליה. הביא להמלכתו של יואש בן ה-7 על ממלכת יהודה, והדריך אותו עד לפטירתו של יהוידע. חי 130 שנה. בנו, זכריה, היה נביא ונהרג בבית המקדש בהוראת יואש המלך.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו משנה תורה, מציין את שמו של יהוידע בשרשרת מסירת התורה ממשה ועד רב אשי. לפי דברי הרמב"ם שם, יהוידע למד מהנביא אלישע, ומסר את התורה לבנו, זכריה.

יש שמזהים אותו עם יוחנן בן עזריה, מצאצאי צדוק, שמוזכר בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק ל"ה.

יואש (מלך יהודה)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה. יהואש הוא בנו של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה מבאר שבע.

עמק יהושפט

עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט הוא עמק קטן בירושלים בין הר הזיתים לעיר דוד שנוצר כתוצאה ממפגש בין שני יובלים של נחל קדרון. בעמק מבני קבורה מתקופת בית ראשון והוא חלק מהאזור המכונה גם האגן הקדוש הכולל את הר הבית והר הזיתים.

קבר זכריה

קבר זכריה הוא שמה של מצבה מונוליטית משלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל המהווה חלק מקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית ולמרגלות הר הזיתים. קבר זכריה ניצב בסמוך לקבר בני חזיר, ובמרחק מה מיד אבשלום.

הקבר מוכר בזכות גג הפירמידה שבראשה. גוף המצבה מעוטר בכותרות חצובות בסגנון הסדר האיוני, שהיה אופייני בארץ ישראל במאה הראשונה לפני הספירה. בוני המצבה הושפעו מן האדריכלות המצרית והיוונית בתקופתם.

כהנים גדולים בולטים לפי תקופתם
משכן משה אהרןאלעזר הכהןפינחס Kohen Gadol (Bible Card)
המשכן בשילה אבישוע בן פנחס • בקי בן אבישוע • עזי בן בקי • עלי הכהןאחיטוב (נכד עלי)אחיה בן אחיטוב
משכן נוב אחימלך בן אחיטובאביתר בן אחיטוב
תקופת בית ראשון צדוקאחימעץ בן צדוקעזריהו בן צדוקאמריהויהוידע הכהן • זכריהו בן יהוידע • עזריהו הכהן • אוריה הכהן • עזריהו הכהן (השני) • שלום הכהן • חלקיהו בן שלוםשריה הכהןיהוצדק הכהןצפניה בן מעשיה
תקופת בית שני (תחת שלטון ממלכת פרס) יהושע בן יהוצדקיהויקים בן יהושעאלישיב בן יהויקים • יהוידע הכהן (בית שני) • יוחנן • ידוע הכהן • יוחנן הכהן
בתקופה ההלניסטית חוניו הראשוןשמעון הראשון • אלעזר בן חוניו • מנשה אחיו של חוניו • חוניו השנישמעון השניחוניו השלישי
כהנים מתיוונים ואחרים יאסון מנלאוסאלקימוסחוניו הרביעי
כהנים גדולים מבית חשמונאי יונתן כהן גדולשמעון מכבייוחנן הורקנוס הראשוןאריסטובולוס הראשוןאלכסנדר ינאיהורקנוס השניאריסטובולוס השנימתתיהו אנטיגונוס השניאריסטובולוס השלישי
תחת ממשלת רומא מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)יוסף בן עליםחנן בן שתישמעאל בן פיאבייוסף קיפאיונתן בן חנןתיאופילוס בן חנןחנניה בן נדבאיחנן בן חנןיהושע בן גמלאמתתיהו בן תיאופילוס (השני)פינחס בן שמואל מכפר חבתא • רבי אלעזר בן חרסוםיששכר איש כפר ברקאי • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.